נערות הגבעות: הכירו את היזמות שהולכות לשנות את פני גבעת אולגה

תושבי גבעת אולגה התרגלו לראות יזמים חברתיים מגיעים לשכונה עם רצון טוב אבל בלי אורך רוח או יכולת אמיתית לשנות ■ יוזמה משולבת של קרן לאוטמן וציונות 2000 רוצה לחולל שינוי בחינוך ובתרבות ולהשפיע גם על מחירי הנדל"ן ומבטיחה להתמיד ■ האם הפעם זה יהיה שונה?

נעה נבט
נעה נבט

לפני ארבע שנים חיפשו עמנואל ולימור (היידי) אמסלם מקום להתיישב בו לאחר שנים של נדודים בארץ. בחיפושי הנדל"ן הם הגיעו למתחם עין הים בחדרה, אבל הבינו מהר מאוד שלא יוכלו לקנות שם דירה עקב המחירים הגבוהים. הם נכנסו למכונית, נסעו כמה ק"מ צפונה, ומצאו את עצמם בגבעת אולגה, השכונה הוותיקה שסובלת מדימוי בעייתי כבר שנים רבות.

"הצצנו ונפגענו", אומרת אמסלם. "מצאנו כאן בית פרטי עם חצר במחיר שלא היינו יכולים למצוא בשום יישוב אחר. הייתי בהמון מקומות, אבל כזה דבר לא חוויתי. אנחנו גרים במרחק שבע דקות הליכה מהים, הילדים לומדים בבית ספר מעולה, השכנים מקסימים ויש פה אווירה של פעם, של שכנות טובה ומסורת של עדות שונות. ממש קיבלתי מתנה בחיים".

גבעת אולגה, שנמצאת במרחק 40 דקות נסיעה מתל אביב ו–40 דקות מחיפה, היא שכונה שהזמן קפא בה. לצד בתים קטנים עם חצרות רחבות ידיים, יש בה שיכונים עזובים שערמות אשפה ניצבות ביניהן ומרכז מסחרי קטן. למרות זאת, בשנים האחרונות, במקביל לפריחה שחווה חדרה כולה, מחירי הדירות בשכונה הוותיקה עולים, וכיום הם גבוהים יותר מבשכונות אחרות בעיר. כך לדוגמה, דירת 3 חדרים עולה בין 800 אלף למיליון שקל - יותר מבשכונות דוגמת גני אלון ופאר. בשכונה מתוכננים שני פרויקטי פינוי־בינוי, שעשויים להביא אליה תושבים חדשים.

המשיכה של משפחות צעירות לשכונה מובנת כשמביאים בחשבון את המיקום המצוין ואת השינוי החיובי שהיא עוברת בשנים האחרונות בתחום החינוך, שנובע במידה רבה משיתוף הפעולה התוסס המתקיים בשכונה בין המגזר הציבורי, המגזר העסקי והמגזר השלישי למען שיפור איכות החיים בעיר. האם היא הגיעה לשיא, או שהשכונה הוותיקה נמצאת בדרך להתחזקות נדל"נית? קשה לדעת בשלב הזה, אבל אין ספק שמשהו מעודד קורה שם.

נציגות הקרנות בשכונה: דנה ראובנס (מימין), מור קרסין ויעל נאמן. "אנחנו לא מאמינות בלנהל את העיר"צילום: דניאל בר און

בשכונה מתקיים בחמש השנים האחרונות הפרויקט המקיף "עיר בשינוי", שמשרדי הממשלה, עיריית חדרה, קרנות ועמותות וחברות מסחריות השקיעו בו מיליוני שקלים. עמותת ציונות 2000 הפעילה את הפרויקט בעשרה יישובים ב–15 השנים האחרונות, וקרן לאוטמן הצטרפה אליה בניהולו בגבעת אולגה. בבסיס הפרויקט עומדת שותפות בין שלושה מגזרים: המגזר הציבורי - עיריית חדרה על אגפיה ומשרדי הממשלה; המגזר העסקי - בין השאר התגייסו לסייע בעזרה כספית ושוות כסף נטפים, נייר חדרה ובנק לאומי; והמגזר השלישי - כמו עמותת צימאון, הגרעין התורני בשכונה, עמותת לשובע ועוד. לדברי פעילים בעיר, המשולש הזה בין המגזרים אינו שווה צלעות: המגזר הציבורי, אומרים בקרנות, הוא החלק המשמעותי יותר, בעוד שהם מקפידים להישאר מאחורי הקלעים.

במשך השנים נכנסו לגבעת אולגה קרנות וארגונים שניסו לשפר את מצבה באמצעות פרויקטים נקודתיים, אבל לא הצליחו לשקם את השכונה באופן מהותי. היה צורך בגורם אחד שירכז את הפעילות, ימפה את הצרכים השכונתיים וינווט את הכספים למקומות שבהם הם נחוצים באמת - ואת התפקיד הזה לקחו על עצמן לפני שש שנים קרן לאוטמן וציונות 2000. הנציגה של שתי הקרנות האלה בשטח היא מור קרסין, "השריף של אולגה", כפי שמכנים אותה שם. "כשמדברים על גבעת אולגה לא מזכירים את הדברים החיוביים, כמו העזרה ההדדית והלויאליות", אומרת קרסין. "זו שכונה חמה, והתושבים מאוד אוהבים את המקום הזה. מנגד, יש כאן מנטליות של הישענות על סעד ורווחה".

"הרבה עמותות באות הנה ברעש וצלצולים ועוזבות תוך זמן קצר, אז קשה למצוא אנשים שמאמינים ביכולת לשנות", אומר אסף בן דוד, שגר בשכונה מזה שמונה שנים ומלמד מדעים בבתי הספר בה. "הייאוש הזה גורם לאנשים להתכנס פנימה ומונע מהם לקחת אחריות על מה שקורה כאן".

בקרן לאוטמן ובציונות 2000 מבהירים שוב ושוב: לא באנו להשקיע כסף וללכת. זו אינה תוכנית חיצונית שתאריך תפוגה מתנוסס מעליה, אלא ניסיון לחזק את נותני השירותים המקומיים, כך שביום שבו שתי הקרנות יעזבו את השכונה, התהליך יימשך. זו גם הסיבה לכך שעיריית חדרה שותפה לכל צעד, ושאנשי המקצוע שלה עובדים בשיתוף מלא עם אנשי הקרנות. "האחריות על העשייה אינה שלנו, אלא של עיריית חדרה", מבהירה מנכ"לית קרן לאוטמן יעל נאמן. "אנחנו לא תחליף לעירייה, אלא גורם מניע".

"אנחנו לא מאמינים בלנהל את העיר", מצטרפת דנה ראובנס, מנהלת תחום "עיר בשינוי" בציונות 2000. "הכל נעשה בשותפות מלאה, ואיפה שהעיר לא רוצה אותנו - לא נהיה. בהתחלה נתקלנו בחשש והיינו צריכים להשקיע המון ביצירת אמון, כי אנשי המקצוע בשכונה נמצאים בחוויה מתמשכת של תוכניות התערבות קצרות טווח: אחרי שנתיים־שלוש הארגונים החיצוניים עוזבים, וכל העבודה הטובה נעלמת. קשה להם לסרב לעזרה, כי הם זקוקים לכל משאב שהם יכולים לקבל, אבל כשהם נשארים בלי כלום - התחושה קשה".

"אי אפשר הכל, 
אז התמקדנו בחינוך"

גבעת אולגה הוקמה בסוף שנות ה–40 ונקראה על שמה של אולגה חנקין, אשת העלייה הראשונה ורעייתו של גואל האדמות יהושע חנקין. במשך השנים היא קלטה את בני העליות, וכיום יש בה שילוב של יוצאי אתיופיה והקווקז, לצד תושבים ותיקים יותר. עם זאת, מתוך 12 אלף תושביה, התושבים החזקים, שהצליחו להתבסס כלכלית והיו יכולים לדחוף אותה קדימה, עזבו את השכונה לטובת אזורים אחרים.

מתכוונת לשנות את האזור. גבעת אולגהצילום: דניאל בר און

היוזמה להיכנס לגבעת אולגה הגיעה מקרן לאוטמן, שם ביקשו לקדם פרויקט קהילתי והתעניינו בפרויקט "עיר בשינוי" שציונות 2000 מקדמת מזה 15 שנה. "גבעת אולגה נראתה לנו מתאימה בגלל הפוטנציאל הגדול שיש לה, למרות הזנחה רבת שנים", מסבירה נאמן. “זו אמנם שכונה ולא עיר, אבל היא גדולה יחסית מבחינת היקף האוכלוסיה, ובנינו על כך שהעירייה תעזור. יש לא מעט יישובים בישראל שיש להם מאפייני פריפריה ומעתירים עליהם המון משאבים, אבל דבר לא זז. תהינו איך ייתכן שמשקיעים מיליונים ודבר לא קורה. ואז הבנו שאם ניגש לשכונה בתפישה כוללנית ונסתכל על כמה רובדים, אולי משהו יזוז".

כשהחליטו להשיק את הפרויקט בגבעת אולגה ניגשו אנשי קרן לאוטמן וציונות 2000 לראש העירייה דאז, חיים אביטן, כדי לבדוק אם יסכים לקחת חלק בתהליך. הם שמחו לגלות שהוא מוכן להתחייב אליו ולהעביר תקציבים ליוזמות החדשות בשכונה. "מהר מאוד הבנו שאי אפשר יהיה להקיף הכל", אומרת נאמן. "זו שכונה שסבלה משנים רבות של מצוקה בתחומים רבים, ומראש אמרנו שלא נוכל לטפל בתשתיות הפיזיות, אף שיש הרבה לעשות בתחום. בחרנו להתמקד בשירותים החינוכיים, וכך זיהינו את המוקדים שהחלטנו להשקיע בהם: הגיל הרך, בתי הספר ובני הנוער".

כשאנשי הפרויקט בחנו את תחום הגיל הרך, הם גילו שהרבה מאוד פעוטות בשכונה לא נמצאים במסגרת חינוכית, אלא נשארים בבית עם אמא או סבתא בגלל שיקולים כלכליים, ומגיעים למסגרת רק בגן חובה. המשמעות היא שהרשויות כמעט לא מכירות אותם, ואי אפשר לאתר בעיות התפתחות בשלב מוקדם. כדי להתמודד עם הבעיה הקימו בשכונה מרכז לגיל הרך, שמציע פעילויות להורים ולילדיהם בתחומים שונים: החל בטיפת חלב, עבור בחוגים כמו שעת סיפור וכלה בהרצאות להורים. במרכז קיימות פעילויות מלידה עד גיל גן חובה, ומגיעים אליו הן ילדים שהולכים לגן והן ילדים שנשארים בבית.

התחום הבא שבו הוחלט להתמקד הוא חמשת בתי הספר בגבעת אולגה, בדגש על לימודי המדעים בהם, שהוזנחו במשך שנים. "הציונים שהתלמידים השיגו בבחינות המיצ"ב היו נמוכים מאוד", אומרת נאמן, "והבנו שאין סיבה שזה יהיה כך - במיוחד לאור משאבי הטבע הנדירים שמקיפים את השכונה". אנשי "עיר בשינוי" שיתפו פעולה עם משרד החינוך: מורי המדעים עברו הדרכה, כל כיתות המדעים בבתי הספר שודרגו וקיבלו ציוד, מדי שבוע מגיעה לבתי הספר מדריכה למדעים מטעם משרד החינוך, ובכל בתי הספר נבנו גינות לימודיות כדי ללמד מדעים בטבע.

גולת הכותרת של תוכנית המדעים בשכונה, המכונה "עושים קסמים" (קהילה, סביבה, מדע וים), היא פרויקט סיירי החולות: במקום ללמוד מדעים בכיתה, בן דוד מוביל את התלמידים מדי שבוע לשמורת הטבע היפהפייה שליד גבעת אולגה, שם הם לומדים בצורה חווייתית.

שמורת הטבע ליד גבעת אולגה ומתחם עין היםצילום: דניאל בר און

ההשקעה בבתי הספר הוכיחה את עצמה: כל החמישה השיגו בשנים האחרונות ציונים גבוהים יותר בבחינות המיצ"ב, ובית הספר הממלכתי־דתי יבנה אף דורג במקום השני בתחום המדעים במחוז חיפה, שכולל יישובים חזקים הרבה יותר כלכלית־חברתית מגבעת אולגה.

המוקד השלישי שבו נעשה שינוי בשכונה הוא תחום הנוער. "כשהגענו לשכונה היה כאן עובד נוער בחצי משרה שעזב אחרי חודש, והמתנ"ס היה בקשיים כלכליים ולא הצליח להחזיק שום פעילות", מספרת קרסין. "תוך כמה חודשים הוקמה יחידת נוער וגייסנו עובדת מקצועית לנהל אותה".

יחידת הנוער מציעה לבני 12–18 פעילויות בתחומים שונים: מחוגי מוסיקה, ספורט ותיאטרון ועד קורס הכנה לעולם העבודה, שבו לומדים לכתוב קורות חיים ולעבור ראיון. ביחידה פועלים מדריכי נוער, שמלווים את בני הנוער כשהם עוזבים את בתי הספר היסודיים של גבעת אולגה לטובת התיכונים בחדרה, מסייעים להם בלימודים ועומדים בקשר עם המורים שלהם.

"עוד חמש שנים 
השכונה תיראה אחרת"

החיבור של עיריית חדרה עם עסקים ועמותות מעלה את התהייה מדוע העירייה נזדקקה לדחיפה חיצונית כדי להעניק לתושבי גבעת אולגה שירותים קהילתיים מובנים מאליהם. "המגזר הראשון מוגבל ביכולות שלו, ושותפות דוחפת את כל הצדדים", אומרת נאמן. "בעיניי, מצב אופטימלי הוא שותפות בין המגזר הראשון למגזר השלישי, כזו שממקסמת את היתרונות שקיימים במגזר השלישי - רוח יזמית ורעיונות מקוריים, לעומת הביורוקרטיה שקיימת במגזר הציבורי. מצד שני, אנחנו יודעים שאם אנחנו רוצים לשנות בגדול, אנחנו חייבים לעבוד בשיתוף עם העירייה. כל מי שתורם לעבודה כאן שואל מה העירייה נותנת, אבל תורמים חכמים שואלים מה יקרה כשאנחנו נעזוב את השכונה".

בן דוד אומר כי בניגוד לתוכניות שפעלו בגבעת אולגה בעבר, סוד ההצלחה של "עיר בשינוי" הוא שיתוף הפעולה בין כל הארגונים בשכונה. "כולם עובדים יחד ויוצרים הרבה הצלחות קטנות עם יעדים מדידים ואפשריים. קודם כל אחד התכנס בתוך עצמו וניסה לשרוד תקציבית וניהולית, וברגע שנכנסה התוכנית והושיבה את כולם ביחד הבנו שאפשר לשתף פעולה. היכולת של כולם להיעזר אחד בשני היא אדירה. אני יכול ליזום דברים הרבה יותר נועזים כי אני יודע שיש לי עם מי לעבוד".

"גבעת אולגה נמצאת כיום במקום הרבה יותר טוב מבעבר", אומרת ראובנס. "הגאווה השכונתית תמיד היתה קיימת, והשירותים והתשתיות רק מינפו את זה. השכונה מתפתחת מבחינה פיזית, ובעוד חמש־עשר שנים היא לא תיראה אותו דבר. בשכונה יש שירותים איכותיים מאוד, בין אם מדובר בפעוטות, בילדים או בבני נוער. היא לא נופלת מאף מקום אחר מבחינת אנשי המקצוע שעובדים כאן".

נאמן היא הצלע הסקפטית בחבורה: במהלך השיחה היא מזכירה שהדרך לפריחתה של גבעת אולגה עוד ארוכה, ושלא תמיד הניסיונות החיצוניים מתקבלים בברכה מצד תושביה והרשויות הפועלות בה. "בתהליך הזה יש גם רגרסיה", היא אומרת. כדוגמה היא מציגה את מרכז הנוער, שעבר חידוש והוקם בו בר קפה לשירות בני הנוער במקום, וההשקעה ירדה לטמיון בהצפה בחורף. גורמים בגבעת אולגה אומרים כי בשנה האחרונה לכהונתו של אביטן, שהפסיד בבחירות האחרונות לצביקה גנדלמן, העירייה לא העבירה את התקציב שלו התחייבה, מה שגרם לכך שחלק מהפעילויות נאלצו להדק חגורה.

גם אמסלם לא מתכחשת לבעיות שעדיין יש בשכונה, אבל לדבריה, הן קיימות כמעט בכל מקום. "אני לא אגיד שאין כאן עוני ונוער שסובל ממצוקה. אבל מצד שני יש פה שכנות טובה, טבע מקסים, חינוך מעולה ומסורות של עדות שונות. באף יישוב לא חסרות צרות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker