רגע האמת 
של הבריאות והפנסיה שלנו

מי שיוותר היום על רפורמות בשירות הציבורי, ייאלץ לקצץ בשירותים חברתיים

סמי פרץ
סמי פרץ

זוכרים את ההמונים שדרשו בדיוק לפני שלוש שנים צדק חברתי? ובכן, בשלוש השנים שחלפו נפתחו הרבה חזיתות להשגת צדק חברתי, עם או בלי קשר לקיץ הסוער ההוא. בחלק מהחזיתות המצב נותר כשהיה: מחירי הדירות רק האמירו מאז, יוקר המחיה אף הוא גדל, לא נהפכנו למדינת רווחה - והאפליה נגד קבוצות מוחלשות נותרה כשהיתה. במערכות רבות רק החלו להתגלות סימני השחיתות שפשתה בהן, והניסיון לטפל בהן מתקדם לאט, אם בכלל. אכזבה? לא ממש.

בינתיים קרו כמה דברים חשובים בחזיתות אחרות, בעיקר באווירה הציבורית, במודעות ובהבנת מערכת ההפעלה של הכלכלה והחברה הישראלית. כולם יודעים להבחין כיום בין עבודה מאורגנת חיונית וטובה לבין עבודה מאורגנת מושחתת. כולם מבינים שהגדלה של תקציב הביטחון לא בהכרח מספקת לנו יותר ביטחון, אלא לקבוצה מיוחסת בלבד, שנהנית מביטחון כלכלי. כולם נחשפו לכשלי מערכת הבריאות, שמעניקה בריאות טובה יותר לעשירים, למקושרים ולמיוחסים. כולם ראו כיצד מנהלים בחברות ציבוריות מושכים שכר עתק ללא קשר לביצועיהם. אבל המודעות הזו היא רק צעד ראשון לקראת שינוי חברתי של ממש.

הפגנה ב-2011צילום: אייל טואג

בכל המערכות האלה מתנהל כיום מאבק אדיר. כל קבוצה מחוברת ומיוחסת מגנה על השלל שלה, על ההסדרים המיוחדים לה, על כוחה ועל כיסה. מי שחשב שאותן קבוצות יוותרו כך סתם על מה שאיפשר להן להיות חזקות, אינו מבין כיצד פועלות המערכות האלה. הוא גם אינו מבין בנפש האדם. לכן, לא צריכים להיות מופתעים שעובדי רשות השידור משביתים את תחנות הרדיו בעקבות כוונת הממשלה לסגור את הרשות הרקובה הזאת ולהקים תחתה רשות חדשה, יעילה ואיכותית יותר.

לא צריכים להיות מופתעים כשמנהל בית החולים שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין, תוקף את נציב שירות המדינה ואת התקשורת בעקבות הכוונה להשעות מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בשיבא, שניהל בחצר בית החולים פרקטיקה פרטית - באישור ובידיעת ההנהלה - ודיווח על חלק משעות עבודתו שם כשעות עבודתו הציבורית (עם זאת, באיגרת של רוטשטיין לעובדים יש משפט אחד חשוב מאוד, כשהוא קורא לאלפי עובדי שיבא "להישמר מלבצע עבירות משמעת, לא רק משום שהן לא מתאימות לשיבאים, אלא גם משום שיש עין בוחנת וגישה לא סלחנית מצד הממונים עלינו").

לא צריכים להתרשם מטענות יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן, העצור בגין חשדות לשוחד, שתפרו לו תיק כדי "להוציא אותי מהמשחק". גם לא צריך לחשוש משופטים בכירים בדימוס שיוצאים נגד הרעיון הנבחן באוצר לקצץ בפנסיות התקציביות הגבוהות של עובדי השירות הציבורי. כולם עושים את עבודתם. מנסים לשמור על הלטיפונדיות שלהם. על ההסדרים שהצליחו לסדר לעצמם. על כוחם, על כיסם. אדם קרוב אצל עצמו וכיסו, ואין לצפות מאיש לוותר על כוח, כסף, מעמד וכבוד בחינם.

כל הישג ציבורי מחייב מאבק, וכל מאבק כזה יכול לקחת שנים. קחו, למשל, את אהוד אולמרט, אולי הפוליטיקאי הכי מושחת בישראל. כמה שנים וכמה משפטים וחקירות נדרשו עד הרגע שבו הוא הורשע ונשפט לשש שנות מאסר? ומה הוא הספיק לעשות בדרך, בין מועד ביצוע העבירות לבין הרשעתו? לעמוד בראש ממשלת ישראל. קחו את דני דנקנר, שהורשע אף הוא בשוחד בפרשת הולילנד ובפרשת הבנק הטורקי פוזיטיף. עשר שנים חלפו ממועד ביצוע העבירה הראשונה ועד הרשעתו. בדרך הוא הספיק להתמנות ליו"ר בנק הפועלים, ולבצע עבירות נוספות.

טחנות הצדק טוחנות באטיות מרגיזה, שמעוררת אי־אמון במערכת ומאפשרת לאנשים מושחתים להישאר בתפקידיהם שנים רבות - אבל המקרים האחרונים מוכיחים שבסופו של דבר האמת יוצאת לאור והצדק מנצח. גם אם זה לוקח עשר שנים או יותר. הבעיה היא שחלק גדול מהשחיתות אינה פלילית. חסן נעצר בגין חשדות פליליים, אבל האם לא היה ראוי להדיח אותו מתפקידו כבר כשהשבית את עבודת הנמל בגלל אירוע משפחתי? ומה עם רשות השידור? האם לא היה צריך לסגור אותה כבר לפני עשור בגלל הניהול הגרוע שהפך חלקים רבים ממנה לבלתי רלוונטיים? ומה עם שכר המנהלים? האם צריך לחכות שדירקטוריון של חברה בורסאית ייכשל בבנייה של תוכנית תגמול למנכ"ל כדי לבלום את שכר המנהלים המופקע?

ומה עם הפנסיה התקציבית? האם נחכה שוב לגזירות כלכליות, העלאת מע"מ, קיצוץ קצבאות ושאר פגיעה בשכבות החלשות כדי להבין שהכסף הגדול נמצא בהתחייבות הפנסיונית המבהילה של כ–700 מיליארד שקל לאנשי המגזר הציבורי ומערכת הביטחון? הרי יגיע הרגע שבו האוצר יקצץ שוב מהיכן שהוא. זה אומר פחות בריאות (למי שאין), יותר תלמידים בכיתה (ופגיעה במי שלא יכול לרכוש שיעורים פרטיים) - והמשוואה ברורה: פחות צדק חברתי.

זאב רוטשטייןצילום: רויטרס

אדם שקרא בשבוע שעבר את המאמר שכתבנו על שכרו של מנכ"ל הפניקס, אייל לפידות (41 מיליון שקל בארבע שנים), אמר לנו: מדובר באדם ישר שפועל בצורה חוקית ותרם לחברה שהוא מנהל. קשה להתווכח עם זה, ודאי כשבחוץ מסתובבים כל כך הרבה אנשים מושחתים שעושים את הונם שלא ביושר. אבל הנה זווית אחרת שכדאי להביא בחשבון: כשמנכ"ל חברת ביטוח שמנהלת כסף ציבורי משתכר 10 מיליון שקל בשנה (או 833 אלף שקל בחודש), קשה לבוא בטענות לשכירים שמשתכרים 50 או 60 אלף שקל במקומות עבודה ממשלתיים, כמו חברת החשמל או נמל אשדוד. שכר כזה גורם לטשטוש המציאות ולהכשרת שרצים רבים אחרים. שכר כזה בגוף ציבורי שמנכה מהפנסיות של מבוטחיו רבע עד שליש, ושולח אותם לפרישה עם קצבה שלא מאפשרת חיים בכבוד, הוא פגום מוסרית.

לפידות לא לבד. שוק הביטוח התנפח בשנים האחרונות הודות לרגולציה שמחייבת את העובדים בישראל לחסוך לפנסיה, רכישת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מידי הבנקים, וכן עקב מחדלי מערכת הבריאות הציבורית ששולחת את בעלי היכולות לביטוחים הפרטיים של חברות הביטוח. זה גרם לזינוק חד בשכר המנהלים בענף. אבל הענף הזה לא יכול להיות הסמן הימני של בעלי השכר הגבוה, משום שהוא ציבורי או סמי־ציבורי. הנסיון של האוצר לבלום את התפתחות השכר במגזר הפיננסים נובע בדיוק מהסיבה הזו.

שכר כזה פוגע בלכידות החברתית, מחזק את הנרטיב של איש־איש לעצמו, ודוחק במי שמסוגל לכך לקמבן לעצמו הסדרים מושחתים על חשבון הציבור. זה יכול להיות יו"ר ועד נמל שעושה עסקים פרטיים בתוך הנמל. זה יכול להיות רופא בכיר שמנהל פרקטיקה פרטית על חשבון שעות העבודה והמתקנים הציבוריים שנקנו בכספי משלמי המסים. כל אלה מייצרים בציבור תחושה שהמערכות הציבוריות כאן רקובות, מושחתות ופועלות נגדם. מה עושה מי שחושב כך? חלק יוצאים לרחוב ומפגינים. חלק מרכינים ראש ואומרים שככה זה. חלק מעלימים מסים כי ממילא הכסף ילך למושחתים. וחלק מאבדים תקווה לגבי היכולת לבנות כאן חברה הוגנת יותר.

הפגנת עובדי רשות השידורצילום: אמיל סלמן

נ.ב

המאבקים בנמל אשדוד, ברפואה הציבורית, ברשות השידור ובפנסיה התקציבית הם רגע האמת של המאבק להשגת צדק חברתי. אלה מאבקים באנשים ומערכות חזקות שפיתחו מיומנות גבוהה בשימור הכוח שלהם על חשבון הציבור. הממשלה לא מסוגלת ולא מעוניינת במלחמה בחזיתות האלה. אלה לא מאבקים פשוטים - ובטח לא קלים. הממשלה תפעל רק אם הציבור ישכנע אותה וילחץ עליה לעשות זאת. היעדר הישגים ציבוריים במאבקים האלה יגרום להחרפת הפערים הכלכליים והחברתיים, ואת זה הממשלה מבינה היטב. מי שיוותר היום על רפורמות חיוניות בשירות הציבורי, ייאלץ מחר לקצץ בשירותים החברתיים לשכבות החלשות ולמעמד הביניים. אין משוואה אחרת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker