מנהלים, ראו הוזהרתם: המחיר הכבד של עצימת העיניים בנמל אשדוד

עוד לפני המעצרים הנוספים והגשת כתבי אישום, חקירת השחיתות מלמדת בנמל אשדוד לקח ראשון: מנהלים בחברות הממשלתיות נושאים באחריות פלילית למעשים שבוצעו תחת אפם, גם אם נאלצו להתמודד מול ועד אימתני

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

אלדד וקסמן, סמנכ"ל התפעול של נמל אשדוד, הוא כנראה בחור טוב. אמנם בכיר בנמל מסואב, אבל ישר דרך ונקי כפיים. עובדה, הוא "הרגיש שלא בנוח" כשהבין כי יו"ר הוועד בנמל שלו, אלון חסן, עושה לכאורה עסקים עם המנכ"ל שוקי סגיס ועם חברת שמן שבראשות גבי אשכנזי. הוא מיהר למדר את עצמו מהטיפול בעסקה החשודה של שכירת השטחים בנמל כשהבין שמשהו "מוזר", כלשונו, מתרחש שם. חנון אמיתי. "מי שהתנהל בנושא ידע שאין שום סיכוי שאשתף פעולה בהתנהלות שכזו, ולכן דאג שלא אהיה מעורב בשום שלב", הוכיח וקסמן בגאווה.

אלא שווקסמן הטוב, כמו גם חסן וסגיס, גילה לבסוף בבוקר יום שלישי קבוצת שוטרים בפתח ביתו. כמו עוד שלושה מבכירי חברת הנמל בעבר ובהווה, גם הוא הובל אחר כבוד אל תחנת המשטרה, שם נחקר במשך שעות בפרשיית השחיתות בנמל, לפני ששוחרר בתנאים מגבילים. למה? כי כשאתה נושא משרה בחברה עסקית - קל וחומר בחברה ממשלתית - אין די בחוש ריח מפותח.

אם יש לקח מיידי שצריכים היום להפנים המנהלים במגזר הציבורי מגל המעצרים סביב נמל אשדוד הוא שלעצימת עין יש מחיר, גם אם הוא נגבה לעתים רחוקות או באיחור. חשש מוועד עוצמתי הוא לא תירוץ. מידור מבחירה, גם אם יגובה בכתובים, הוא לא דרך מילוט. התעלמות - כמוה כשיתוף פעולה.

ההילה סביב כוחם של "הוועדים הגדולים" טובה לעיתונים. אין בה כדי לגרד סלחנות כלפי אלה שאיפשרו לכוח זה לצמוח - החל במנהלי עבודה זוטרים, דרך מנכ"לי חברות ורכזי רשות החברות הממשלתיות, וכלה בדרג הפוליטי ובהסתדרות.

מנכ"ל הנמל לשעבר, שוקי סגיסצילום: אילן אסייג

מעללי חסן בנמל אשדוד לעולם לא היו מתאפשרים במציאות של פיקוח הדוק, הקפדה על נהלים, בקרה, ובקיצור - ניהול. על חידלון ניהולי כזה, כך לימדה השבוע המשטרה, משלמים גם אלה שיצרו כר לשחיתות, גם אם יתברר שלא היו מעורבים בה ממש. "חסן לא קבע ולא ניהל את הנמל, גם אם יש כאלה שחושבים שכן", אמר סגיס ל–TheMarker עם פרישתו מהנמל. כעת אם כך, הגיעה שעתם של אלה ש"קובעים ומנהלים" לשאת באחריות.

"זה מתחיל בהמלצות 
שבאות מגבוה"

בתחילת השבוע, רגע לפני שהתפוצצה פרשיית נמל אשדוד, ניתנה לאנשי החוק הזדמנות להוכיח את הרוח האכיפתית החדשה. דיון שולי יחסית שהתנהל בחודשים האחרונים בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב סיפק הצצה נדירה למתרחש מאחורי הקלעים של החברות הממשלתיות, ללא צורך בחקירה סמויה בת שנה.

יעקב רזון צילום: ניר קידר

בכירים בחברת החשמל, כך עולה מהחלטת בית הדין, התגייסו לכאורה כדי "לתפור" תפקיד של עוזרת קב"ט לרווית שושן, חברה של בתו של יו"ר ועד העובדים בחברת החשמל, דוד (מיקו) צרפתי. זאת, תוך הפרת נהלים, התעלמות מניגודי עניינים ואף הטיית תוצאות.

סגן מנהל הביטחון הארצי בחברת החשמל, איציק בן שלוש, הוקלט בשיחת טלפון מודה כי הופעלו עליו לחצים על ידי צרפתי למנות את מקורבתו לתפקיד. "יש לחצים גבוהים לתת לרווית ע. קב"ט", תועד בן שלוש בהקלטה.

אלא שלחציו של צרפתי לא היו נושאים פרי לולא שיתפו עמו פעולה מנהלי חברת החשמל. כך למשל פנה אלון הלוי, מנהל הביטחון הארצי של חברת החשמל, אל סמנכ"ל ארגון ולוגיסטיקה צבי חרפ"ק, והבהיר לו בהודעת דואר אלקטרוני: "חשוב למנות את רווית בהקדם, שכן באמצע פברואר היא מסיימת חוזה". חרפ"ק מצדו פנה אל סמנכ"ל משאבי אנוש בחברה, איקה יכין, וכתב: "מכיוון שרווית מסיימת חמש שנות עבודה בפברואר, אבקש לתת לה קביעות כבר עכשיו".

כשעלתה התהייה כיצד הקדימה החלטת הסמנכ"ל את זכיית המועמדת בתפקיד, ענה בן שלוש: "זה מתחיל בהמלצות שבאות מגבוה, שמוכתבות כלפי מטה שאתה לא יכול לסרב להן, ומי כמוך יודע, ככה זה עובד".

הרכב בית הדין פסק בהחלטתו כי "לאף מועמד לא היה כל סיכוי כנגד הוראה זו, כשלחברי הוועדה ניתנה הוראה על ידי יו"ר ועד העובדים או מי מטעמו". בחברת החשמל טענו כי הפסיקה שגויה ויערערו עליה - אך בינתיים, האכיל בית הדין בכפית את חוקרי המשטרה (אם אלה טרחו לקרוא עיתונים או את פסק הדין עצמו).

במקרה דומה אחר כבר הוכיחה המשטרה את שינוי המגמה. לפני כשנה פשטו חוקרי מפלג ההונאה של מחוז חוף על משרדי נמל חיפה ותפסו מסמכים שונים הנוגעים למכרזים שבוצעו בנמל. במקביל זימנו לחקירה את מנכ"ל הנמל, מנדי זלצמן, בחשד למעורבות בהטיה לכאורה של מכרז למינוי מחסנאי בנמל.

מנדי זלצמן צילום: עופר וקנין

החקירה נפתחה בעקבות כתבה ששודרה בערוץ 2, שבה טען בכיר לשעבר בנמל כי זלצמן הורה לו להצביע על מועמד מועדף מטעמו לתפקיד - היות שזה מקורב לוועד העובדים. לדבריו, זלצמן יצר אתו קשר בשנית לפני תום המכרז, כדי להזכיר שהמועמד המסוים הוא שנדרש לכאורה בבחירה.

בכתבה נטען כי ציוניו של המועמד המועדף היו נחותים ביחס לאלה של מתמודד אחר, ולכן העניקו חברי ועדת האיתור ציון גבוה וחריג למועמד של זלצמן בסעיף ההתרשמות האישית, ואילו את המועמד המוביל זיכו בציון מינימלי, ובכך היטו לכאורה את התוצאות המקצועיות של המכרז.

בנמל חיפה הכחישו נחרצות את הטענות ואף הגישו נגד הבכיר תביעת פיצויים בגין הוצאת לשון הרע, אך אין בכך כדי לרפות את ידי המשטרה מלבצע מהלך גם במקרה הזהה כמעט בהטיה לכאורה של המכרז בחברת החשמל.

למשוך בכתפיים 
זה לא מספיק

על פניו, בכירי נמל אשדוד יכולים ללמד כמעט כל חברה ממשלתית פרק בהלכות שינויי ציונים במכרזים. כך למשל יוכלו חוקרי להב 433 לנצל את מצעד הנחקרים בימים אלה במשרדיהם כדי לתהות כיצד זכתה אחותו של חסן, מורן אסרף, בשורת ציוני "10" מושלמים בוועדת המכרזים שקיבלה אותה לעבודה בנמל - או כיצד שונו בדיעבד ציוניו במבחנים של החובל הוותיק עמי אופיר, לאחר שהסתכסך עם סמנכ"ל משאבי אנוש בנמל, עובדיה כהן, וסומן כ"חושף שחיתויות".

אין כל סיבה שהסמנכ"לים בחברת הנמל לא יידרשו לפענח עבור המשטרה את פשר דפוסי הצבעתם. אין גם סיבה שברשות החברות הממשלתיות יערכו תחקירים - גם אם בדיעבד - כדי לבדוק אם מנהלים מעלו בתפקידם כשגילגלו עיניים לנוכח חשדות כבדים שהונחו לפניהם.

היעלה על הדעת שמנכ"לי רכבת ישראל בעבר לא הבחינו ברכבות שנכנסות למוסכי הטיפול מלוכלכות יוצאות מהם מלוכלכות, בעוד שהרכבת משלמת לקבלני הניקיון מיליוני שקלים שלא הגיעו ליעדם? האם לא ידעו שכתוצאה מסכסוך פנימי בן שנים נותרו מנועי קטרים פועלים במשך לילות ארוכים תוך שריפת סולר לשווא ובזבוז משווע של כספי ציבור? האם מנכ"ל מקורות לא ידע שעובדיו סגרו לעצמם ולמקורביהם חוף פרטי בשטח החברה בכנרת? או שמא בחרו כל אלה לעצום עיניים, להעביר בשלום את משמרתם ולא להסתבך עם הוועד?

תמרור האזהרה שמציבה פרשת המעצרים בנמל אשדוד רחוק מלהסתכם בתפירת מינויים למקורבים. קשה למשל לראות איך היה מצליח בימינו מנכ"ל חברת החשמל בעבר, יעקב רזון, לפתוח חשבון נאמנות סודי בעבור עובדיו, להזרים אליו מדי חודש 20 מיליון שקל מכספי ציבור - ולא להידרש אפילו לתשאול פתוח במשטרה.

למעשה, קשה להבין כיצד היועץ המשפטי לממשלה לא הורה עד כה לפתוח בחקירה פלילית על נסיבות ניפוח הפנסיה של עובדי חברת החשמל (8.8 מיליארד שקל) ותשלומי חריגות השכר הלא חוקיות שאותן הגדירו גם במשרד מבקר המדינה "חסרות תקדים". זאת, בייחוד כאשר מנכ"ל חברת החשמל המכהן, אלי גליקמן, טוען בכנסת בביטחון כי "אין בחברת החשמל חריגות שכר" - היות שאלה לא אושרו לכאורה בתקופתו.

לצד הטענה כי "האירועים לא היו בתקופתי - גם אם נמשכו בתקופתי", נדרש מענה גם להפלת האשם על הוועד. כך למשל, הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיוויד גילה, הזהיר לפני שנה את ראשי חברת החשמל כי התנכלות ליצרני חשמל פרטי המתחרים בהם תהיה בגדר ניצול לרעה של כוחה המונופוליסטי של החברה, על כל המשמעויות הפליליות שנובעות מכך. זאת, בין אם מדובר בהחלטה שקיבלה החברה ובין אם זאת תוצאת עיצומים שבהם נוקט ועד העובדים.

גילה לא מימש עדיין את האיום שהפריח, אך הכיוון ברור: מנהלי חברה ממשלתית נושאים באחריות לעובדיהם - גם אם אלה מחזיקים בתואר "הוועד העוצמתי במשק". הם נדרשים לעשות כל שביכולתם כדי למנוע את הפרת החוק. כלומר, לא רק לספוק כפיים ולמשוך בכתפיים, ודאי שלא לשתף פעולה (כמו, לפי החשד, בנמל אשדוד), אלא להיאבק עד חורמה בסוררים - אחרת ימצאו את עצמם יושבים לצדם על ספסל הנאשמים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker