הפניקס, כלבי השמירה והחזירים

מקורה של הרווחיות היפה של חברות הביטוח בעיקר ברגולטור

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים54

בשבוע הבא יתייצבו שבעת חברי הדירקטוריון של חברת הביטוח הפניקס בלשכתה של המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, כדי להסביר מדוע הם חושבים שזה בסדר לאשר למנכ"ל החברה, אייל לפידות, שכר בעלות של כ–41 מיליון שקל בארבע השנים הקרובות. סלינגר דורשת מדירקטוריון הפניקס את כל הפרוטוקולים של ישיבותיו שבהן דן במדיניות התגמול של החברה, וכן פרוטוקולים של ישיבות ועדת האסטרטגיה. הדירקטורים הם היו"ר משה ברקת, רוני מליניאק, תמיר אגמון, אסף ברטפלד, ישראל קז, ליאורה פרט לוין, עומר שחר ואברהם הראל.

זהו צעד ראשון מסוגו שנוקטת המפקחת על הביטוח, ומבלי להפריז יותר מדי בחשיבותו, נאמר שזה עשוי להיות קו פרשת המים בשאלה אם הפיקוח על חברות הביטוח יכול לעלות מדרגה ולייצר הרתעה דומה לזו של הפיקוח על הבנקים; או שמא שוק הביטוח ימשיך לתפקד כשטח הפקר שבו חומסים פנסיונרים וחוסכים, אלמנות ויתומים.

אייל לפידות, מנכ"ל הפניקסצילום: עופר וקנין

סלינגר מנהלת דיאלוג עם הפניקס אודות שכרו של לפידות כמעט מאז שנכנסה לתפקידה לפני כשנה. תחילה היא פסלה הסכם שכר שמעניק ללפידות שכר של 14 מיליון שקל בשנה, ועושה רושם שהיא לא מתרשמת מהורדת הסכום לסדר גודל של כ–10 מיליון שקל בשנה, ובצדק.

עמדתה עקרונית ואינה נוגעת ללפידות עצמו. הוא אמנם זה שדורש את הסכומים הללו לעצמו ומצליח גם לקבל, אבל הטענה מופנית כלפי שומרי הסף של חברה ציבורית - הדירקטורים שלה. ואלה, כך נראה, לארג'ים למדי באישור תנאי השכר של המנכ"ל שלהם. הם אינם שונים מהדירקטוריונים של כלל ביטוח, שאישרו למנכ"ל איזי כהן שכר בעלות של 18 מיליון שקל, ומהדירקטורים של קבוצת הראל שאישרו לשני המנכ"לים מישל סיבוני ושמעון אלקבץ שכר בעלות כוללת של 19 מיליון שקל (9.5 מיליון שקל כל אחד).

ההבדל היחידי הוא שאת שכרו של לפידות מאשר דירקטוריון הפניקס לאחר שסלינגר פירסמה חוזר שמנסה להגביל את שכר המנכ"לים, וקובע כי מעל לתקרה של 3.5 מיליון שקל בשנה, כל סכום שישולם למנכ"ל לא יוכר כהוצאה לצורך מס. משמע, חבילת השכר המפנקת שנתפרה ללפידות בסך 40 מיליון שקל כוללת 26 מיליון שקל (6.5 מיליון שקל לשנה) שאינם מוכרים לצורך מס, ולכן נגרעים ישירות מרווחי החברה.

הפניקס נשלטת על ידי חברת דלק, שבבעלותו של יצחק תשובה. חוק הריכוזיות מחייב את דלק למכור את הפניקס, ולפידות יודע לנצל את הסיטואציה ולהפיק ממנה את המקסימום. קונים בפוטנציה זקוקים לשיתוף פעולה של מנכ"ל המכיר את החברה לפני ולפנים. בלעדיו, קשה לדעת מה בדיוק קורה בחברה. לפידות גם מעוניין לנצל את המהלך הזה כדי להפוך לבעל מניות משמעותי בהפניקס, ואיכשהו נוצר כאן מאזן אימה שהופך את הדירקטורים בה לחלשים ותלויים במנכ"ל.

אנשיו של תשובה רוצים למכור את הפניקס ואין להם עניין בזעזועים שיפגעו בשוויה, לכן הם מוכנים לשלם ללפידות סכומים כאלה. כן, הוא נחשב למנהל מוכשר. על כך אין חולק. אבל תיכף נראה שהרווחיות האדירה של הפניקס וחברות ביטוח אחרות אינה קשורה כלל לכישורי המנכ"ל.

הדירקטורים של הפניקס יידרשו להסביר לסלינגר דבר נוסף. בתחילת השבוע דיווחה החברה כי ברקת פורש. הנימוק: סיום כהונה. פרישה של יו"ר דירקטוריון חברה שמנהלת נכסי ציבור בסך כ–95 מיליארד שקל לא יכולה לעבור ללא בירור, וגם לדבר הזה יידרשו הדירקטורים: האם יש לפרישה קשר לאישור חבילת השכר של לפידות? האם זה נובע מהמכירה הצפויה של החברה? האם משהו בממשל התאגידי של החברה אינו תקין? ברקת הגיע להפניקס מרשות ניירות ערך, ואסור לתת לפרישה כזו לעבור ללא בירור.

לפני שחסידי השוק החופשי ומתנגדי הרגולציה מתלוננים על "מעורבות הרגולטור" ועל אווירת "אנטי עסקים" ויפחידו אותנו עם "מנהלים טובים ילכו לחו"ל", נבהיר כי הרווחיות היפה של הפניקס (760 מיליון שקל ב–2013), כמו של חברות הביטוח האחרות, מקורה בעיקר ברגולטור. כן, המדינה היא האחראית העיקרית לכך שחברות הביטוח משגשגות, חולבות את מבוטחיהן בדמי ניהול גבוהים, מעסיקות עובדים יקרים ורבים ומשלמות משכורות עתק למנהלים.

איך המדינה עושה זאת? היא פשוט מחייבת אותנו ואת המעסיקים שלנו לחסוך בביטוחי חיים, בקרנות פנסיה ובקופות גמל. החובה הרגולטורית הזו מזרימה לחברות הביטוח סכום אדיר של עשרות מיליארדי שקלים נטו (הפקדות בניכוי משיכות כספים) מדי שנה.

דורית סלינגרצילום: אמיל סלמן

אם נוסיף לכך את התשואה שנצברת בתיק הנכסים שמנוהל בידי חברות הביטוח - כ–1.1 טריליון שקל - נגיע למסקנה כי מדי שנה תופחת יתרת הנכסים שמנהלות חברות הביטוח בכ–100 מיליארד שקל. האם אתם מכירים עוד ענפים שזורמים אליהם עשרות מיליארדים בשנה בלי להתאמץ, ללא קשר לביצועים, לדמי הניהול, לעמלות ולמשכורות המנהלים השמנמנות?

במובנים רבים יש כאן מאבק בין כלבי שמירה לחזירים. מנהלים מסוגו של לפידות לעולם אינם יודעים שובע. הוא השתכר בעשור האחרון קרוב ל–100 מיליון שקל במשרות ניהול שונות. מסתובב לו במכונית יגואר, והפגנת רגישות חברתית ממי שמנהל כסף של אלמנות ויתומים ממנו והלאה. מולו יש דירקטורים שאמורים לתפקד כשומרי הסף. אלה האנשים שמייצגים את המשקיעים מהציבור, את המבוטחים, את משלמי המסים.

יש לפחות שלוש סיבות טובות למעורבות עמוקה של המפקחת על הביטוח בשכר המנהלים. ראשית, מדובר בענף שרווחיו הגדולים והכנסותיו האדירות נובעים בראש ובראשונה מהחובה הרגולטורית החלה על כלל המעסיקים והשכירים לחסוך לפנסיה. גם הביצועים של תיק ההשקעות האדיר של שוק הביטוח תלויים יותר במצב שוק ההון. הבורסה עולה? יש רווחים גדולים. הבורסה יורדת? הרווחיות יורדת. זה לא אומר שאין הבדל בין מנהלים טובים לגרועים, אבל נקודת הפתיחה בניהול חברת ביטוח היא כזו שצריך להיות ממש לא מוכשר כדי להפסיד כסף.

הסיבה השנייה היא סוג העיסוק ומבנה הענף. חברות ביטוח מנהלות כסף ציבורי שמיועד לשמש אותנו בגיל פרישה. עד שאנחנו פוגשים את הכסף הזה, חברות הביטוח עושות בו כרצונן. גובות דמי ניהול מופקעים, משלמות משכורות עתק, בונות מגדלי משרדים מפוארים והופכות שכבה של מנהלים למיליונרים כבדים.

היינו מפרגנים להם בכיף, אלא שחברות הביטוח חותכות לנו בין רבע לשליש מהפנסיה. חסכתם 3 
מיליון שקל? מיליון שקל מתוכם הלכו למנהלים, עובדים וסוכני ביטוח. זהו יחס לא סביר בעליל. אין סיבה לקיים את היחס הזה, וקיימת חובה לבלום את ההשתוללות הזו. היא כמובן מתחילה משכר מנהלים מופקע. מדוע הוא מופקע? כי הוא יכול. תפקידה של המפקחת על הביטוח הוא לוודא שזה לא יהיה פשוט.

הסיבה השלישית חשובה במיוחד. חברות ביטוח וגם בנקים הם גופים שקריסתם מחוללת שמות בכלכלה. את מחיר קריסתם משלמים בעיקר משלמי המסים. עסק שבו הרווח הוא של המנכ"ל ובעלי השליטה, ואילו ההפסד הוא של הציבור, פעם בכובעו כמבוטח ופעם בכובעו כמשלם מסים - הוא עסק שמחייב פיקוח הדוק. זה נכון תמיד, אבל נכון שבעתיים לאחר הקריסה הפיננסית הגדולה של 2008.

הדירקטורים של הפניקס ושאר חברות הביטוח חייבים להבין זאת. אתם תלויים בלפידות כדי למכור את הפניקס? זו בעיה שלכם והוכחה שהממשל התאגידי שפיתחתם בחברה לקוי ופגום. נקווה שאחרי הפגישה אצל סלינגר תבינו זאת.

משה ברקתצילום: עופר וקנין

נ.ב

יש מי שמעדיף לגלגל את האשמה על ההתנהלות המופקרת של חברות הביטוח בתחום שכר המנהלים, דמי הניהול והסדרי החוב על ועדת בכר, שהעבירה את קופות הגמל וקרנות הנאמנות מידי הבנקים לידי חברות הביטוח. לוועדת בכר היה הישג אחד גדול במיוחד של הקטנת ניגודי האינטרסים של הבנקים בשוק ההון הישראלי, וכמה תופעות לוואי כמו עלייה מסוימת בדמי הניהול בקופות גמל וריכוזיות יתר בשוק הביטוח.

רפורמה היא כמו תרופה. יש לה משימה עיקרית לרפא חולי, ויש לה גם תופעות לוואי. את המחלה העיקרית הצליחו המלצות בכר (שמקורן בכלל בהמלצות ועדת בייסקי לחקירת קריסת הבנקים בשנות ה–80) לרפא. הבנקים נגועים פחות בניגודי אינטרסים מבעבר. תופעת הלוואי הלא רצויה היא הריכוזיות הגוברת של שוק הביטוח בשוק ההון, ובעיקר רמת הפיקוח הנמוכה יחסית על שוק הביטוח בהשוואה לבנקים. זה מה שעומד כעת למבחן בסוגיית שכרו של לפידות: האם ניתן להכניס את חברות הביטוח למסלול של ציות לרגולטור השומר עליהן ומאפשר להן לשגשג, או שהגענו לרגע שבו גם את שוק הביטוח הפנסיוני צריך לפצל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker