אילו שלדים מסתירה חברת הבנייה ב.יאיר בארון? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אילו שלדים מסתירה חברת הבנייה ב.יאיר בארון?

האחים יאיר ויורם ביטון הקימו חברה קבלנית מקומית והתרחבו בקצב מסחרר, כשהם מותירים אחריהם שובל של שמועות וחברים מפוקפקים ■ סיפורה של החברה הירושלמית שכמה מאנשיה נחשדים כיום בהלבנת הון לעולם התחתון

47תגובות

אם היה השבוע רגע אחד שהמחיש יותר מכל את המצב הקשה שאליו נקלעה חברת ב.יאיר, היה זה ביום שלישי בבוקר, בבית משפט השלום בראשון לציון. לקראת סוף הדיון בהארכת המעצר בפרשת השחיתות, הפליגה פרקליטת החברה בשבחים על החברה הבורסאית המכובדת, עם הדירקטורים המכובדים, שמפוקחת על ידי מיטב רואי החשבון בישראל - ולכן אין סיכוי שהיא תעלים כספים, כפי שמייחסים לה. דקות לאחר מכן, חבורה של בריונים שישבו בספסל האחורי, מקורבים של חלק מהחשודים בפרשה (קבלני משנה של ב.יאיר), זינקו באגרופים שלופים לעבר נציגי המשטרה שנכחו במקום ולעבר הצלמים, והחלה תגרה בינם לבין המאבטחים. המראה היה מבהיל, והצטרף לכאוס הכללי שעטף את מעצרם של העובדים בחברה הקבלנית הירושלמית במהלך השבוע.

האות למעצרים ניתן בשני בבוקר. לאחר חקירה סמויה שנמשכה חודשים ארוכים, פשטו חוקרי היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית (היאחב"ל) על בניין החברה ברחוב יד חרוצים בשכונת תלפיות בירושלים, ויצאו משם אחרי שעות ארוכות עם עשרות ארגזי מסמכים. בימים שלאחר מכן, ותחת איסור פרסום, נעצרו אנשי החברה החשודים בפרשת השחיתות. למרות צו איסור הפרסום, השמועה על מעורבות החברה התפשטה במהרה, וביום שני כבר ירדה המניה במסחר בבורסה בכ–21%. בשלישי הופסק המסחר, ורק בערב הותר לפרסום שם החברה.

ביום רביעי פירסמה החברה הודעה לבורסה, החתומה על ידי המנכ"ל ניר יחזקאלי, שבה נאמר כי "החברה מתכבדת להודיע, כי ב–19 במאי 2014 נערך חיפוש במשרדי החברה ונאספו מסמכים שונים ממשרדיה. כמו כן, למיטב ידיעת החברה, כמה נושאי משרה בה נחקרו ונעצרו. למיטב ידיעת החברה, החקירה היא בנוגע לנושאים הקשורים לחשד לביצוע לכאורה של עבירות על חוק איסור הלבנת הון. החברה סבורה כי אין באמור לעיל כדי לפגוע בפעילותה השוטפת. להערכת החברה, לא נפל כל רבב בהתנהלותה". בעקבות ההודעה חודש אתמול המסחר בנייה, וזו עלתה ב–4.2%.

עד השבוע, סיפורה של ב.יאיר מירושלים נראה כסיפור סינדרלה, הגשמת החלום האמריקאי בישראל. את החברה הקימו שני אחים שגדלו בשנות ה–60 בבקעה, אז שכונה מצוקה, הצטופפו עם הוריהם ועם תשעת אחיהם בדירה קטנה, וברבות הימים הקימו חברת נדל"ן מצליחה הנסחרת בבורסה. אלא שהחל מהשבוע, כך נראה, הסיפור הזה עומד להשתנות.

שלומי דעי

לפי החשדות הנחקרים ביאחב"ל, החברה העבירה לכאורה 60 מיליון שקל לארגון הפשע של יצחק אברג'יל - כספים ששימשו להלבנת הון. לפי החשד, חלק גדול מהפעילות בוצע ב–2007 בפרויקט "סאן וילג'" של החברה בשכונת שחמון באילת, שכולל 50 דירות בבנייה. המשטרה טוענת, בין השאר, כי שני קבלני משנה של ב.יאיר - שמעון בלולו, בעלים ומנהל בחברת גן רווה, ונסים פינס, שהוכרז כפושט רגל אך בפועל שימש מנהל בחברה - שימשו צינור להעברת הכספים לאברג'יל. על פני השטח הוצג במשך כמה שנים כאילו הפרויקט תקוע ומפסיד כספים. במשטרה חושדים בנוסף שמאז 2011, כשאברג'יל נעצר, לא נפסק הקשר בין אנשי ב.יאיר לראש ארגון הפשע, שהצליח לכאורה לשמור על הארגון וההכנסות שלו מהכלא בארה"ב ומהכלא הישראלי. כל החשודים המעורבים בפרשה מכחישים את החשדות נגדם.

בדיון הארכת המעצר שהתקיים בשלישי האחרון טענה עו"ד רות בלום־דוד, לשעבר פרקליטת מחוז תל אביב, ומי שעד לפני חצי שנה היתה דירקטורית בב.יאיר, כי הפרויקט באילת אכן היה מיזם כושל, ובשום פנים באופן לא שימש להעלמת כספים בהיקף של 60 מיליון שקל. "הרווחים נעים בין 3 ל–4 מיליון שקל בשנה, אז להגיד שהם יכולים להעלים סכומים כאלה, זה בלתי אפשרי", אמרה בדיון.

בלום־דוד הדגישה שפעילות החברה מפוקחת על ידי רואי חשבון חיצוניים ורשות ניירות ערך. מדבריה עלה גם כי המעצר של אחד מאנשי החברה, שכבר מתחילת החודש עוכבה יציאתו מהמדינה, יפגע בפעילות החברה בפרויקטים שלה בפראג. זאת, מכיוון שאותו בעל תפקיד אמור היה לחתום על צ'קים - תשלומים עבור מאות עובדים וספקים של החברה במיזמי הבנייה השונים.

משכו לכיסם 60 מיליון שקל

ב.יאיר נסחרת בתל אביב לפי שווי של כ–120 מיליון שקל. בעלי השליטה בה הם יו"ר החברה, יאיר ביטון, המחזיק ב–41%, ואחיו יוסי, המחזיק ב–40% ומכהן כסגן יו"ר. יורם ביטון, אח שלישי, משמש סמנכ"ל ביצוע בחברה ומחזיק ב–1.6% מהמניות. אח נוסף, אילן, מכהן כסמנכ"ל רכש ולוגיסטיקה.

מי שמנהל את החברה ביד רמה ונחשב לאיש הדומיננטי בה הוא יאיר ביטון, שייסד את החברה יחד עם אחיו יוסי. בשנים האחרונות משכו האחים כסף רב מקופתה של החברה הציבורית. בין 2005 ל–2013 (החברה הונפקה במהלך 2006) משכו האחים ביטון קרוב ל–60 מיליון שקל בעלות שכר עבור השירותים שהם העניקו לחברה.

עופר וקנין

אף שהחברה מוכרת בעיקר באזור ירושלים, שם צמחה ושם מרוכז חילק ניכר מפעילותה גם כיום, במהלך השנים ראשיה הצליחו ליצור קשרים הדוקים עם בכירי העולם העסקי. מנכ"ל החברה בעבר היה רואה החשבון הבכיר אייל הנדלר, בעלה של סטלה הנדלר, מנכ"לית בזק. הנדלר כיהן בתפקיד בין 2007 ל–2012. בראיון ל"גלובס" עם פרישתו, הוא סירב לומר מדוע פרש מהתפקיד. לחברה יש שותפות עם אשת התקשורת והפרסום יפית גרינברג, בפרויקט היוקרתי ברחוב אנטוקולסקי 22 בתל אביב.

אחד האישים הקרובים ביותר ליאיר ביטון הוא עו"ד רונאל פישר, המייצג את החברה בהליך הפלילי הנוכחי. פישר, המופיע בימים אלה בתוכנית "המיזם" בערוץ 2, הוא גם שותף עסקי של ביטון בחברת עד עולם. לפי רשם החברות, חברה זו נוסדה ב–2007, ופישר מחזיק בה חלק שווה (25%) עם ביטון עצמו ועוד שני שותפים. פישר, שלא מרבה לייצג לקוחות בהליכים פליליים, ייצג בשנים האחרונות את אוהד דדון, אחיינו של יאיר ביטון, שלפני ארבעה חודשים זוכה מאשמה של הריגה בפרשת הדקירה במועדון ואן גוך בירושלים.

יאיר ביטון התחיל את דרכו כקבלן שיפוצים,
וב–1988 ייסד את החברה. כעבור כמה שנים הצטרף אליו אחיו הבכור, יוסי, שהיה עד אז חבר באגד. יוסי מכר את המניה ואת הכסף השקיע בחברה. "כשיאיר התחיל לעבוד בשיפוצים, זו היתה חברה קטנה", מספר עו"ד קובי אמסטר, שייצג את ב.יאיר בתחילת דרכה, וחבר קרוב של יאיר ביטון - עד שהשניים הסתכסכו לפני קרוב לעשור. "יאיר היה זה שהציע ליוסי להשקיע את הכסף מאגד בחברה, וכך התחילה השותפות. כבר אז חלוקת העבודה ביניהם היתה שיאיר הוא הפרונט של החברה, אחראי על יחסי הציבור, קשרי הלקוחות והבנקים; ואילו יוסי הוא האיש של הביצוע - תוכניות, חוזים, מסמכים - והעבודה הביורוקרטית מול הרשויות. בהמשך הדרך נכנסו לחברה גם אחים נוספים".

בתחילת שנות ה–90 החלה החברה לעבוד כקבלנית ביצוע עבור חברות אחרות בשכונת פסגת זאב, ובסוף אותו העשור היא החלה כבר לעבוד כחברה יזמית. באמצע הדרך היה שלב שבו, בין היתר, בגלל פרויקט בנייה בגילה שהסתבך, החברה נקלע לקשיים. ואולם, לקראת סוף שנות ה–90 המשבר חלף - והחלה תקופה של שגשוג. "בסוף שנות ה–90 החברה שמה דריסת רגל בירושלים", אומר עו"ד גדי טל, שעבד בחברה בתחילת הדרך ובהמשך נהפך לעורך דין פלילי. "כבר אז אנשים אמרו: 'מה, לפני ארבע שנים אנחנו זוכרים שהם הלכו עם סולמות של צבעים בעצמם, והנה הם כבר עושים פרויקטים גדולים. היה לי רושם נהדר על החברה. זו היתה חברה שהתנהלה מסודר, יפה, ברצינות", הוא אומר.

"אחד הפרויקטים הגדולים הראשונים שלהם, כיזמים, היה בנייה של 200–300 יחידות דיור בביתר עלית בשיתוף פעולה עם עמותה חרדית", מספר אמסטר. "אחרי זה החברה התרחבה והלכה, כשמרבית הפרויקטים שלה היו בירושלים. בעשור הראשון של שנות ה–2000 החברה כבר החלה לצבור קופת מזומנים גדולה, והבנקים חיזרו אחריה".

הזינוק החד בפעילות החברה לא נעלם גם מעיני הקבלנים האחרים בירושלים. בעולם העסקי הקטן שבבירה, החלו להישמע תהיות כיצד האחים ביטון, שנראה כאילו הגיעו משום מקום, הצליחו לצבור נפח פעילות כה גדול בזמן כה קצר. לאור החשדות שצצו השבוע, חוזר ועולה בקרב אנשים המכירים את החברה שם אחד: גבי בן־הרוש.

בן־הרוש, אחד מראשי הכנופייה הירושלמית, השתחרר מהכלא באמצע שנות ה–90 בגין עבירת רצח. לאחר שחרורו הקים חברת בנייה בשם אלעד אמיר, שתוך זמן קצר החלה לבצע עבודות בנייה גדולות, בין היתר בתחום התשתית. משרדי החברה של בן־הרוש שכנו ברחוב האומן בתלפיות, מרחק קצר מהמשרדים של ב.יאיר, שאז שכנו באותו הרחוב. בסוף שנות ה–90 ובתחילת שנות ה–2000 היו לאלעד אמיר ולב.יאיר שיתופי פעולה עסקיים, ובתקופה זו השניים גם נהגו להסתובב ביחד.

"מי שלמעשה פתח לו את הדלת לעולם היזמות היתה חברת ב.יאיר", אומר מקור שהכיר את הדברים בתקופה ההיא. "ככל הנראה, יאיר ביטון הכיר את בן־הרוש מתקופת הילדות - שניהם גדלו בשכונות סמוכות, אחד בבקעה והשני בקטמונים". "גבי בן־הרוש היה במשרד של ב.יאיר, בבית של יאיר ביטון, בכל מקום. בשנים ההן ראיתי אותם הרבה ביחד", אומר אדם שהיה מקורב לביטון בתקופה ההיא.

עדות לקשר שבין ביטון לבן־הרוש פירסם ב–2012 העיתונאי אמיר זוהר, בעל הבלוג Posta, ברשת "ידיעות תקשורת". באותה כתבה חשף זוהר עדות של עבריין ירושלמי בשם יהודה ("ג'ודי") בן־עטר בפני רשויות החוק האמריקאיות, נגד עבריינים ישראלים אחרים. "עטר מצהיר כי בקיץ 2001, בן־הרוש, אסלן, יוסי מלכה ויצחק בר מוחא (עבריינים מוכרים; ש"ש) הגיעו ללאס וגאס והשתכנו בסוויטות הכי טובות של מלון בלאג'יו. היה אתם גם קבלן בשם יאיר ביטון, שיש לו חברת בנייה גדולה בירושלים", נכתב באותה עדות.

אילן אסייג

בן־הרוש היה אחד המעורבים הראשיים בפרשת הבנק למסחר. זאת, לאחר שבשלב מסוים הוא זנח את עסקי הנדל"ן שלו וחבר למהמר עופר מקסימוב, שאליו העבירה אתי אלון, אחותו, את כספי המעילה בבנק. בן־הרוש התחיל לקחת חסות על מקסימוב, והכספים שנגנבו מהבנק למסחר הועברו גם אליו. באותה התקופה בן־הרוש היה בקשרים קרובים עם אברג'יל. כך, במשך הזמן הצליחו השניים לקבל את כספי הבנק עם עבריינים נוספים - ועד היום לא ברור כמה כסף הועבר לארגוני הפשיעה, והיכן בדיוק הוא נמצא.

עם תחילת החקירה בפרשת הבנק למסחר, במאי 2002, הצליח בן־הרוש לברוח לארה"ב, שם ריצה עונש מאסר על הלבנת הון, וכיום הוא מתגורר במרוקו. אברג'יל, לעומתו, נשאר בישראל. מי שייצג אז את בן־הרוש ואת חברת אלעד אמיר, שנחקרה במסגרת הפרשה, היה עו"ד גדי טל, שכאמור התחיל את דרכו בב.יאיר.

מסנגוריהם של שניים מהחשודים בפרשה ושל חברת ב.יאיר - עוה"ד רונאל פישר, רות בלום־דוד ונטלי שטרול מהמחלקה הפלילית במשרד רונאל פישר, בלום־דוד ושות' - נמסר בתגובה כי "איננו מתייחסים לנושאים או לאישים שזהותם נמצאת תחת צו איסור הפרסום, וטוב אם יעשו כן כולם".

עוד לפני כן, ב–1999, עלה שמו של ביטון בהקשר של פרשת שחיתות בעיריית ירושלים. בין יתר החשדות שחקרה אז המשטרה, נטען כי ביטון מימן כרטיסי טיסה ללונדון לדני בונפיל, ראש ועד העובדים בעיריית ירושלים בתקופתו של ראש העירייה אהוד אולמרט, ולרעייתו מרים. בתמורה לכך, לפי החשד שנחקר אז, בונפיל פעל בעירייה כדי לאשר הגדלת אחוזי בנייה עבור ביטון.

ביטון נחקר בגין כך, אך לא הוגש כנגדו כתב אישום. עם זאת, כתב אישום הוגש כנגד בונפיל, וב–2002 הוא הגיע להסדר טיעון עם הפרקליטות. במסגרת ההסדר הוא נאשם בחמש עבירות של הפרות אמונים. אחת ההרשעות של בונפיל נגעה לכך שקידם תוכנית בנייה של ביטון, כאשר במקביל ביטון פעל לגבות חוב של 60 אלף דולר מחלפן כספים בשם אלון מוסיוף. כיום, מרים בונפיל, שבינתיים התגרשה מבעלה, מכהנת כדירקטורית בלתי תלויה בחברת ב.יאיר. דירקטורית בלתי תלויה נוספת בחברה היא חברת הכנסת לשעבר, רוחמה אברהם־בלילא.

השגשוג של ב.יאיר נמשך בתחילת העשור הקודם. באותה תקופה המשיך ביטון לבסס את מעמדו בין קבלני ירושלים, וב–2004 נבחר ליו"ר ארגון הקבלנים בעיר. במקביל המשיכה ב.יאיר בבנייה: עד ההנפקה ב–2006 הספיקה החברה לבנות את קניון הפסגה בשכונת פסגת זאב, ולבנות פרויקטים למגורים בשכונות שונות בעיר. לאחר ההנפקה היא התחילה להתרחב למקומות אחרים, כמו מודיעין ונתניה.

אילן אסייג

ב–2007 נכנסה החברה לפרויקט שנחשב כעת לאחד המרכזיים שלה - משכנות האומה בירושלים, במקום שבו שכן בעבר משרד החוץ. החברה קנתה את הקרקע ממינהל מקרקעי ישראל תמורת 436 מיליון שקל, מחיר שנחשב אז למופרז, ועורר ביקורת רבה בין הקבלנים. טקס הנחת הפינה לפרויקט היה גם מפגן עוצמה למעמדה של החברה ושל יאיר ביטון. בין היתר נכחו במקום שר האוצר דאז, רוני בר־און, השרה דאז רוחמה אברהם, ח"כ יורם מרציאנו, עו"ד רונאל פישר, העיתונאי דאז מיקי רוזנטל, רו"ח משה ליאון ואחרים. ביטון, יש לציין, היה מעורה בחיים הפוליטיים בירושלים. הוא תרם לאחת ממערכות הבחירות של אהוד אולמרט לראשות העירייה, ולאחר שאולמרט עבר למפלגת קדימה, העביר ביטון את תמיכתו למפלגה זו.

המשבר הכלכלי של 2008 לא פסח על ב.יאיר. כמו חברות רבות אחרות, במיוחד אלה שבונות במזרח אירופה, גם התשואה על האג"ח של ב.יאיר הרקיעה לשחקים, לעתים גם ל–100%, מה שביטא את חוסר האמון של השוק ביכולת החברה להחזיר את החוב. ואולם בסופו של דבר החברה עמדה בהתחייבות, בין היתר בזכות מכירת נכסים. לדברי עורך הדין הפלילי קובי קמר, חבר קרוב של יאיר ביטון, זהו עוד סימן לחוסנה של החברה. "העובדה היא שהבנקים, גם בתקופות הקשות, לא זנחו את החברה", הוא אומר. "ליאיר יש קסם אישי גדול, ומנהלי הבנקים נתנו בו אמון ומימנו אותו. הם ראו לטווח ארוך, והבינו שזו חברה שתצליח. הם תמיד הצליחו לגייס כסף".

ב–2010 נקלעה החברה לקשיים בשיווק הפרויקט בירושלים. בשלב מסוים היא אף הבטיחה לרוכשי דירות דירה חינם בפראג, אם יקנו פנטהאוז בפרויקט. ואולם, דווקא בשנה האחרונה נראה היה כי הפרויקט עולה על דרך המלך. השלב הראשון כבר אוכלס, ובימים אלה נבנה השלב השני. מתחם הסינמה סיטי שנפתח באחרונה ונמצא במרחק הליכה מהפרויקט מוסיף לאטרקטיביות שלו.

בסך הכל, לחברה יש כיום עשרה פרויקטים למגורים במדינה שנמצאים בשלבי שיווק ובנייה, בהיקף של 1,044 דירות, בירושלים, במודיעין, בבית שמש, בגבעת זאב, בנתניה ובאילת. מלבד זאת, לחברה יש שני פרויקטים בפראג. הפרויקט השני הגדול בחברה הוא מיזם SKY2 בשכונת עיר ימים שבנתניה, עם 240 יחידות. בשלב זה, נראה שהחברה במצב פיננסי איתן. את 2013 היא סיימה עם רווח של 40 מיליון שקל, והכנסותיה באותה שנה הסתכמו ב–446 מיליון שקל - בהשוואה ל–414 מיליון שקל ב–2012.

מניית ב. יאיר בחודש האחרון

מניית ב. יאיר בחודש האחרון


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#