נשמה, אני בעד המודל הדני - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נשמה, אני בעד המודל הדני

עם כל הכבוד לתנובה, האירוע של השבוע הוא בחירתו של אבי ניסנקורן ליו"ר ההסתדרות

40תגובות

עם כל הכבוד למכירת תנובה לסינים, האירוע הכלכלי החשוב של השבוע הוא בחירתו של אבי ניסנקורן ליו"ר ההסתדרות. יכול להיות שבתום הקדנציה שלו בעוד כמה שנים יתברר שלא קרה שום דבר דרמטי לציבור העובדים בישראל, אבל אם ניסנקורן יעמוד בדיבורו ויהפוך את ההסתדרות לתנועה חברתית חשובה ויקדם רפורמות מרכזיות - זו יכולה להיות קדנציה חשובה לשוק העבודה הישראלי.

ניסנקורן, עורך דין בהכשרתו, הגיע להסתדרות מהשוק הפרטי ולא צמח במרכזי מפלגות או בוועדי עובדים. אין לדעת אם הוא עשוי מחומרים של מנהיג אמיתי או של מהפכן - שתי תכונות הכרחיות כיום לשוק העבודה הישראלי. היו"ר היוצא, עופר עיני, לא היה מהפכן. הוא תמיד שוטט באזור המחיה של מגשר ומכבה שריפות, ולא של מי שמוביל רפורמות ומאבקים חשובים. תנו לו סכסוך עבודה והוא כבר ימצא את הדרך לצלול לתוכו לכמה ימים או שבועות, לסחוט קצת אחד, לרכך את הצד השני ולהוציא תחת ידיו איזו פשרה. ניסנקורן יכול בקלות להישאב לדפוס הפעולה הזה.

מוטי מילרוד

למעשה, ניסנקורן יכול לא להכניס שום דבר ליומנו בחמש השנים הקרובות, ועדיין להיות עסוק מאוד. הסכסוכים יגיעו אליו בעצמם. הוא רק יצטרך לפשר ולגשר, ללחוץ ולסחוט, לאיים ולהתלהם. זה יכול להעסיק אותו מבוקר עד לילה. זה אולי אפילו יכול לקדם אותו ולמצב אותו כיו"ר עיקש, חזק, קשוח וכו'. אבל את שוק העבודה הישראלי זה לא יקדם; את הרפורמות הדרושות במשק - זה לא יביא; את התקווה של עובדים רבים לשוק עבודה מודרני, משוכלל ושוויוני יותר זה לא יממש.

בנאום ההכתרה שלו השבוע אמר ניסנקורן את הדברים הנכונים. הוא בעד רפורמות שמקדמות את החברה והמשק, הוא בעד צמצום פערי השכר בין נשים וגברים, הוא בעד מלחמה בעוני. הוא לא פירט איך בדיוק יביא להישגים האלה, אבל אילו היה מבקש את עצתנו, היינו ממליצים לו לגבש תוכנית 100 ימים שתתניע טיפול בכמה בעיות יסודיות בשוק העבודה הישראלי. לכאורה, לא מדובר בבעיות בוערות, שכן יש שני נתונים שמסנוורים את מי שעוקב אחר שוק העבודה בשנים האחרונות: שיעור האבטלה ושיעור ההשתתפות בשוק העבודה. הראשון נמצא בקו ירידה, ואילו השני נמצא במגמת עלייה. מדובר במגמות ברורות וחיוביות, וקל להתבשם מהן ולחשוב כי מה שהיה הוא שיהיה.

אבל מי שמכיר קצת יותר טוב את הכלכלה המקומית והעולמית מבין שאלה נתונים שבריריים והפיכים, ומי שמסתכל לטווחים בינוניים וארוכים - לא יכול להיות שקט. הנתונים האלה שבריריים מכיוון שהסכנות והאיומים אורבים מכל עבר. הדולר הנמוך יכול לחסל תעשיות יצוא די בקלות, ההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות יכולות להשאיר מאחור את מי שלא מדביק את הקצב, תכיפות המשברים הגלובליים (שניים גדולים מתחילת שנות ה–2000) מפילה חללים ומחייבת כושר הסתגלות מהיר במיוחד, וכמובן, תמיד יכולים להגיע איזה מיתון מקומי או הרעה במצב הביטחוני שיערערו את המשק. כל זה קורה בשעה שתוחלת החיים נמצאת בקו עלייה מתמיד וישראל, דווקא היא, נמצאת במקום גבוה בדירוג. אנחנו חיים הרבה יותר שנים, אבל איך לעזאזל דואגים שהחיים האלה יהיו בכבוד?

אם צוללים לרגע אל הבעיות האמיתיות של שוק העבודה הישראלי, מגלים שהפערים הגדולים בין העובדים המסודרים עם שכר גבוה ויציבות תעסוקתית לבין העובדים החלשים מעמיקים ואחראים במידה ניכרת לתופעת העובדים העניים. שלא במפתיע, המקומות שבהם העובדים ממש מסודרים הם על פי רוב מונופולים בעלי שאלטרים כמו חברת החשמל ונמלי ישראל או אוליגופולים כמו הבנקים, או שמדובר במגזר החזק בישראל - מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות. אלה תחומים שבהם השכר גבוה, היציבות גבוהה והתגמול בעת פרישה חלומי.

אבל לצד המקומות המסודרים והמתוגמלים האלה, פועלים בישראל מקומות עבודה רבים שבהם השכר עלוב, היציבות התעסוקתית לא קיימת והתנאים הסוציאליים מבטיחים חיי עוני ומצוקה. יש קשר בין הדברים. היציבות התעסוקתית בחלק ממקומות העבודה של האנשים המסודרים הושגה במחיר של הקמת מעמדות נחותים של עובדים זמניים, עובדי קבלן ועובדי חברות כוח אדם.

הסולידריות של ההסתדרות והוועדים הגדולים הוגבלה לקבוצות עובדים חזקות, אלימות ומאורגנות, תוך הזנחת שכבות גדולות של עובדים בשוק העבודה. התוצאה: ריבוי של עובדים עניים, שכר חציוני של 6,500 שקל שאינו מאפשר קיום בכבוד במדינה שבה המחיה כה יקרה, פערים חברתיים גדולים ומתכון לתסיסה חברתית.

אם בוחנים את נתוני הפריון של המשק, מוצאים שישראל מפגרת בכל ענפי המשק (למעט חקלאות) אחרי העולם המפותח. העובדים בישראל מייצרים פחות לשעת עבודה מהאמריקאים, הבלגים, האיטלקים, היוונים והספרדים. מומלץ לניסנקורן לקחת לידיו את חוברת התרשימים התמציתית שפירסם השבוע מרכז טאוב, בראשות פרופ' דן בן דוד, כדי להתרשם עד כמה מצבנו בתחום הפריון חמור. בן דוד מתאר מגמה שנמשכת משנות ה–80 של פתיחת פער גדל והולך בין הפריון בישראל לבין המדינות המפותחות. משמעות הפער הזה היא קושי לשלם שכר הולם לעובדים. השכר בישראל קפוא מזה עשור? יש לכך קשר הדוק לפריון הנמוך.

אלה האתגרים האמיתיים העומדים בפני ניסנקורן, אם הוא באמת רוצה להפוך את ההסתדרות לתנועה חברתית ולבנות את עצמו כמנהיג כלכלי. במציאות הפוליטית הנוכחית יש ואקום גדול במנהיגות הכלכלית. באוצר יושב פוליטיקאי שפועל על פי סקרים ומפחד להתעמת עם הבעיות האמיתיות, ולכן בוחר בפתרונות קלים. במשרד ראש הממשלה יושב פוליטיקאי שמבין היטב כלכלה - אך לא מסוגל להוביל שינויים הכרחיים בשוק העבודה, ודאי לא כאלה שכרוכים בעימותים ומחייבים שיתוף פעולה עם שר האוצר שלו. במשרד הכלכלה יושב שר נמרץ שיודע להגיד את הדברים הנכונים, אך הוא חסר השפעה של ממש במהלכים הגדולים. וכך יוצא ש"ממשלת ההזדמנויות", כפי שכינה אותה נפתלי בנט, מסתמנת אט אט כממשלה של החמצת ההזדמנויות.

בנסיבות האלה, ניסנקורן יכול להיכנס אל החלל הזה ולהנהיג את שוק העבודה הישראלי למהפכה שתתבסס על קידום רפורמות משקיות, בניית מודל עבודה מודרני עם גמישות תעסוקתית, השקעה בהכשרה מקצועית ורשת ביטחון סוציאלית של המדינה (בדומה למודל הדני), הגדלת פריון העבודה, וגם הגדלת מספר העובדים המאוגדים. במדינות הסקנדינוויות, שבהן אין קביעות ומותר לפטר ולגייס עובדים בצורה חופשית, שיעורי ההתאגדות גבוהים פי שלושה מאשר אצלנו. היו"ר החדש של ההסתדרות צריך להחליט מהו המודל שלו: מגשר, מפשר וכבאי שריפות, או מנהיג כלכלי שיכול לבנות כאן שוק עבודה מודרני שמתאים לאתגרים של המאה הזו.

נ.ב

עיני התרווח בכורסתו בלשכתו אפופת עשן הסיגריות וסינן לעברי: "נשמה, אני בעד המודל הדני - אבל אין לי פרטנר". היה זה כששאלתי אותו מדוע הוא לא פועל לקדם כאן מודל חדש לשוק העבודה הישראלי, בנוסח המודל הדני, המבוסס על גמישות תעסוקתית, השקעה אדירה בהכשרה מקצועית ורשת ביטחון שהמדינה מעניקה ולא המעסיק - מה שנקרא "הגנה לעובד ולא למשרה".

היה זה מיותר לשכנע את עיני להוביל כאן מודל דני, מכיוון שהפגישה הזו נערכה כמה ימים לפני שהודיע על כוונתו לפרוש. אבל המסר שלה היה ברור: כדי להוביל כאן רפורמה משמעותית בשוק העבודה, נדרש שיתוף פעולה נדיר בכנותו בין הממשלה להסתדרות. החשש של עיני היה שאם הוא יכריז את תמיכתו בהגדלת הגמישות התעסוקתית בשוק העבודה הישראלי, הוא יוותר מראש על נכס חשוב במשא ומתן שכזה, ולא יקבל תמורתו דבר. במדינת כיפופי הידיים זהו חשש מתבקש בהחלט, ומן הסתם זה תוקע את המשק. אבל את המעגל הזה מישהו צריך לפרוץ. האם היו"ר החדש יעשה זאת?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#