תם הטקס, התחילה המלחמה הבאה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תם הטקס, התחילה המלחמה הבאה

מערכת הביטחון לעולם תדע להפחיד מפני אלף ואחת סכנות, וגם תצליח

77תגובות

עם סיום החגים וטקסי יום הזיכרון ניתן האות לפתיחת העונה החדשה: עונת התקציב או המלחמה על התקציב. אם עד כה יום הזיכרון היה צמוד ליום העצמאות, הרי שמעתה ליומיים האלה יוצמד יום נוסף - יום פתיחת המאבק על תקציב הביטחון. שר הביטחון משה יעלון הצהיר השבוע, למחרת יום העצמאות, שמצבו התקציבי של הצבא פוגע אנושות באימונים, אולי בניסיון לגלוש עוד טיפה על גל האהדה הטבעית וההזדהות שמעוררים ימי הזיכרון והעצמאות כלפי מערכת הביטחון.

"ישנה פגיעה אנושה באימונים. אנחנו הולכים לרדת עוד ברמת האימונים באוויר, בים וביבשה, לדעוך במוכנות ובכשירות. החל מהחודש ניאלץ להיכנס לתקופה מאוד קשה", אמר. ביום הזיכרון אפשר היה למצוא בנאומו של הרמטכ"ל בני גנץ רמזים למאבק הצפוי, כאשר דיבר על מעמדם של אנשי הקבע ועל המשאבים הנדרשים להגנה על אזרחי ישראל.

אבל המאבק החל עוד קודם. בחודשים האחרונים משקיעים כמה מבכירי מערכת הביטחון בתדריכים מסודרים למקבלי החלטות ולאנשים שמזוהים כמשפיעים על דעת הקהל. מבנה התדריך ברור. חלק ראשון ובו תיאור הסכנות האורבות לנו מכל עבר - אירן, חיזבאללה, חמאס, ג'יהאד עולמי, שלא לדבר על הכאוס בסוריה ובמצרים. על הקיר יש מפה גדולה והמתדרך מסביר מהיכן יכולה להגיע הרעה. בדרך כלל זה מדרום, מצפון וממזרח. בעקבות תגליות הגז הטבעי במעמקי הים התיכון, נוספו סכנות חדשות ממערב. בחלק הזה של התדריך מתחיל האזרח הממוצע להזיע ולפחד. בשלב מסוים הוא אף שוקל להוציא את כל מה שיש לו בארנק ולהניח על השולחן ולהגיד: קחו כמה שצריך, רק תשמרו עלינו.

החלק השני של התדריך מוקדש לשיחת "תראו כמה התייעלנו", שבה אנשי הצבא מספרים על סגירת חטיבות, פיטורי אנשי קבע, צמצום יחידות ומעבר למבנה רזה. מה זה רזה? אנורקטי. זה השלב שבו אתה רוצה לחלוק עם איש הצבא את הסנדוויץ' שלך, אבל אז אתה נזכר שגם אתה היית חייל ותוך שנייה שולף כמה זכרונות על מוקדי הבזבוז וחוסר היעילות של הצבא. כשבן שיחך אומר לך שעברו הרבה שנים והצבא עשה מאז דיאטה, אני שולף את הקלף המנצח ושואל מדוע תמיד כשאני מגיע לתדריכי הפחדות בקריה מלווים אותי לפחות שניים־שלושה חיילים/קצינים מהש.ג. עד ללשכת אותו בכיר.

בסופו של דבר השיח הזה קצת עקר. מערכת הביטחון לעולם תדרוש עוד ועוד תקציבים וגם תקבל. לעולם היא תדע להפחיד מפני אלף ואחת סכנות, וגם תצליח. וככל שהיא תחתוך ותקצץ, היא תמיד תישאר יקרה ולא יעילה.

אריאל חרמוני / משרד הביטחון

לאזרח הממוצע אין באמת יכולת להתווכח עם הדרישות התקציביות של הצבא - לא רק משום שאנחנו לא יודעים כמה טנקים, מטוסים, אמצעי מודיעין ומערכות יירוט טילים הצבא צריך, אלא גם מפני שתקציב הביטחון אינו שקוף. אנחנו יודעים באופן כללי שמדובר בכ-60 מיליארד שקל בשנה, שהתקציב תמיד גדל ושעלויות כוח האדם הן המרכיב העיקרי בתקציב. אנחנו יכולים לקבל פירוט מסוים על עלויות כמו דלק, הצטיידות ובינוי, אבל הכל מגיע במספרים גדולים ובלי הפירוט הנדרש כדי לזהות את מוקדי הבזבוז והאי־יעילות.

מה אנחנו בכל זאת יודעים ומסוגלים להתמודד עמו? עם עלויות כוח אדם ובעיקר עם התנאים המיוחדים שמהם נהנים אנשי מערכת הביטחון. תנאי עבודה ותנאי פרישה הם עניין שאפשר להשוותו למגזרים אחרים בשוק העבודה - הן בשירות הממשלתי והן במגזר הפרטי. וכאן, מה לעשות, מערכת הביטחון לא יכולה לנצח עם שום טיעון. אין דרך להסביר מדוע איש קבע עובד עד גיל 45 ומאותו רגע מקבל פנסיה למשך כל ימי חייו, כשמחוץ לצבא הסידור שונה לגמרי ומחייב אותנו לעבוד עוד 20 שנה לפחות ולקבל פנסיה למשך הרבה פחות שנים.

ראשי מערכת הביטחון מודעים לכשל הזה בכתב ההגנה שלהם על תנאי השירות הייחודים והיקרים של הצבא. לכן בחודשים האחרונים הם אימצו מנטרה חדשה שאותה מדגישים גם יעלון וגם גנץ, כשאנשי האוצר מטיחים בהם שאפשר לקצץ בתנאי הפנסיה של אנשי מערכת הביטחון: נהיה הראשונים לקצץ בפנסיות הצה"ליות, ובלבד שלא נהיה היחידים. הם למעשה אימצו את גישתו של הנשיא, שמעון פרס, שטען שתמיד עדיף להגיב ליוזמת שלום ב"כן, אבל" ולא ב"לא, אבל".

באחד הדיונים הקשים שנערכו באוקטובר דיבר גנץ על האפשרות שהצבא יישאר ללא תקציב לאימונים ולמילואים, והזהיר מפני ההשלכות הקשות של מוכנות הצבא. אנשי האוצר הטיחו לעברו: "אז תקצצו בפנסיות". גנץ לא נשאר חייב ומיד אמר: אנחנו נהיה הראשונים לקצץ בפנסיות, אבל בתנאי שלא נהיה היחידים. בכך יצר גנץ ברית עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני, שמן הסתם לא יתן את ידו לקיצוץ בפנסיות של שאר עובדי המדינה או החברות הממשלתיות שאליהם כיוון גנץ. לצבא אמנם אסור להקים ועדי עובדים, אבל מי צריך ועד כשאתה שולט בגוף החזק והגדול בישראל? ומי צריך ועד כשאתה יוצר משוואה שמחברת אותך מיידית להסתדרות ובונה ביניכם ברית?

גנץ ויעלון מבינים היטב את משוואת הכוחות במשק. הם ראו כיצד שר האוצר יאיר לפיד התחמק עם כניסתו לתפקיד לפני שנה מכל עימות עם ההסתדרות והעומד בראשה, אף שנדרשו קיצוצים. בסופו של דבר הלך לפיד על העלאת מע"מ (כרגיל) וקיצוץ הקצבאות במקום התמודדות עם מערכת הביטחון או ההסתדרות - שתי המערכות שחולשות על מוקדי הכוח הגדולים ועל המקומות שבהם נמצאת התשובה לשאלה "איפה הכסף?". אז במקום לעסוק בהדיפת טענות על תנאי השירות והפנסיה הצה"לית, מגלגלים גנץ ויעלון את לפיד להתעסק עם בריונים אחרים בידיעה ברורה שלפיד יימנע מכך. בינתיים זה מצליח להם.

לפיד גם שיחק לידיהם עם הלארג'יות שהוא מגלה בחודשים האחרונים כשהוא מפזר כספים לכל עבר. אנשי הצבא מזהים היטב את הפזרנות הזו וכעת דורשים להגדיל את תקציב הביטחון ב–2 מיליארד שקל עוד השנה ובכמה מיליארדי שקלים נוספים בשנה הבאה. הניסיון הקצר עם לפיד מלמד שהוא יילחם, ייטיב לנסח את התנגדותו להגדלת תקציב הביטחון, אך ייטיב עוד יותר להסביר בהמשך מדוע הוא נכנע לה שוב והגדיל את תקציבה. הוא לא יהיה שר האוצר הראשון וגם לא האחרון שייכנע במאבק הזה. בטח לא הפעם, כשראש הממשלה בנימין נתניהו לא בעניין של לסייע ללפיד להמשיך ולפזר הטבות לציבור.

 

נ.ב

לא רק הצבא וההסתדרות הם מוקדי כוח חזקים במשק. גם הבנקים. מנכ"ל אחד הבנקים טען באוזניי השבוע שרק דבר אחד יכול לאפשר למערכת הבנקאות להתייעל ולהיות תחרותית יותר: ביטול הקביעות של עובדי הבנקים. הניתוח שלו אומר שעלויות כוח האדם בבנקים הן המכשול המשמעותי ביותר בפני התייעלות מחויבת המציאות, שתפחית את מספר העובדים בכמה אלפים. כדי שזה יקרה, נדרשת כמובן חקיקה. הבנקאי היה מצפה שהח"כים יבינו זאת ויחוקקו חוק לביטול הקביעות.

מאחר שהקביעות היא נחלתם של רבע מהעובדים במשק ולכן יוצרת אי־שוויון, אני דווקא בעד. אבל תגיד, שאלתי את הבנקאי, נראה לך שהח"כים יסכימו לחוקק חוק לביטול הקביעות של העובדים כשמנכ"לי בנקים לוקחים הביתה משכורת של 600 או 800 אלף שקל בחודש? המנכ"ל חשב שנייה ואמר: כן, זאת באמת בעיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#