"האבק והלכלוך הולכים לסכנין, הכסף הולך למשגב" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"האבק והלכלוך הולכים לסכנין, הכסף הולך למשגב"

רבים מאמינים שהיישובים הערביים סובלים מהזנחה
 "כי ערבים לא משלמים מסים", אבל מחקר חדש מגלה שהבעיה האמיתית של הרשויות הערביות היא מחסור באזורי תעשייה - ששייכים כמעט תמיד לרשויות היהודיות הסמוכות

77תגובות

בקיץ הקרוב ייפתח ליד צומת להבים שבנגב מפעל חדש של חברת סודה סטרים, שבשנים האחרונות זכתה להצלחה בינלאומית מסחררת. המפעל, שבהקמתו הושקעו 150 מיליון שקל, צפוי להעסיק כ–500 עובדים, חלקם בדואים המתגוררים בסביבה. לא רק המפעל חדש, אלא גם אזור התעשייה, עידן נגב, שבו הוא מוקם. במובן מסוים, זהו אזור תעשייה תקדימי: אף שהוא נמצא בשטח השיפוט של המועצה האזורית בני שמעון, רוב ההכנסות מארנונה יועברו לרהט, שתקבל 42% מהן. בני שמעון תקבל 25%, והמועצה המקומית להבים תקבל את השאר.

שותפות בין רשויות מקומיות יהודיות וערביות באזורי תעשייה אינה חדש, אבל ויתור על הבכורה בגביית ההכנסות מארנונה היא דבר שאף רשות מקומית יהודית לא עשתה בעבר. נוסף על כך, בימים אלה מקדמת בני שמעון הקמת אזור תעשייה משותף ליד צומת שוקת. מבחינת שטח השיפוט, 75% מהאזור שייכים לבני שמעון ו–25% ליישוב היוקרתי מיתר. ואולם, לפי ההסכם שנחתם בין הרשויות, הארנונה מאזור התעסוקה המתוכנן תתחלק שווה בשווה בין בני שמעון, מיתר והיישובים הבדואיים חורה ולקייה.

"ההחלטה נובעת מפרקטיקה וגם ממהות", מסבירה ראש המועצה האזורית בני שמעון, סיגל מורן. "נתנו רוב לרהט כי היא העיר הגדולה באזור. יש לנו אינטרס שרהט תתחזק והפערים הבלתי מתקבלים על הדעת יצטמצמו. אנחנו רואים מדי יום את המחיר של הפערים בשטח. ילדים שגדלים עם פערים כאלה לומדים לשנוא את השכנים שלהם".

המהלכים של בני שמעון הם היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל. רשויות מקומיות ערביות ברחבי המדינה סובלות ממחסור עצום בשטחים לפיתוח אזורי תעשייה. שטחים אלה מוחזקים לרוב בידי מועצות אזוריות סמוכות, ובמקרים מסוימים גם בידיהן של ערים סמוכות שבהן רוב יהודי. המדיניות הזו קיימת כבר מימי הקמת המדינה, וכיום תורמת להגדלת הפערים בין יהודים לערבים.

ניר קידר

לפי מחקר חדש של מרכז אינג'אז ועמותת סיכוי, שכתבו מיכל בליקוף וספא אגבריה, אחת הסיבות להכנסות הנמוכות מארנונה במגזר הערבי היא המחסור בשטחים המניבים ארנונה עסקית. המחקר מפריך באופן חד־משמעי את הטענה כי הגבייה הנמוכה של ארנונה ממגורים ברשויות הערביות היא הגורם למצבן הכלכלי הירוד. אמנם נכון שרשויות אלה מרוויחות פחות מארנונה למגורים, אבל גבייה תקינה לא היתה משפרת את מצבן במידה ניכרת.

המחקר מצא שאם הנכסים המניבים ארנונה עסקית היו מתחלקים באופן שוויוני, ההכנסה של רשויות ערביות חלשות היתה גדלה ב–833 מיליון שקל בשנה. במלים אחרות, הטענה כי "הערבים לא משלמים מסים", שנאמרת לעתים כהסבר למצב הכלכלי הירוד של הרשויות הערביות, פשוט אינה נכונה.

"לא שומעים את זה רק בשיחות סלון", אומר רון גרליץ, מנכ"ל משותף בעמותת סיכוי. "גם אייל גבאי אמר לי את זה כשהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה. אבל דברים שמייצרים ארנונה - אזורי תעשייה, מסחר, שירותים, בנקים, מתקני תשתיות - נמצאים ביישובים היהודים, ואצל הערבים כמעט אין דברים כאלה. איפה נמצאים נמל חיפה ונמל אשדוד? איפה מתקן החשמל בחדרה? איפה משרדי הממשלה? אלה ארנונות מטורפות".

לדברי גרליץ, במחקר נערכה השוואה בין רשויות ערביות ויהודיות, המתאפיינות במצב סוציו־אוקנומי דומה ושוכנות באותו אזור גיאוגרפי. "בודדנו את המרכיב הלאומי", הוא מסביר. "אם שיעורי הגבייה אצל הערבים היו בדיוק כמו אצל היהודים, הפער בהכנסות מארנונה היה מצטמצם ב–10% בלבד, אבל אם בסיס המס היה שווה, כלומר היתה חלוקה שוויונית בנכסים מניבי ארנונה, הפער בהכנסות מארנונה היה מצטמצם ב–65%. הפער קיים לא רק בתחומי התעשייה, המסחר או התשתיות, אלא גם בעסקים: אם רואה חשבון פותח משרד בכרמיאל ולא בדיר אל־אסד הסמוכה, שבה הוא מתגורר, הוא גורם נזק כלכלי ליישוב שלו. העובדה שבכרמיאל נמצאים כמה סניפי בנק, ולא ביישובים הערביים השכנים, פוגעת באוכלוסיה הערבית שמתגוררת בהם".

כל זה לא פוטר את הרשויות הערביות מלהמשיך לגבות ארנונה. "ככל שהרשויות הערביות יסבירו לתושבים את החשיבות שבתשלומי הארנונה, זה יגביר את תחושת השותפות שלהם במרחב הציבורי", אומרת ג'ידא זועבי, מנכ"לית מרכז אינג'אז. "זה יגביר את האחריות שלנו, כתושבים, ביישובים שלנו. המסר הזה אינו רק פיננסי, אלא גם חברתי, וחשוב להדגיש אותו. עם זאת, המדינה אחראית על האזרחים שלה, והיא חייבת להבין סוף־סוף שרשויות מקומיות לא מתפקדות מבחינה חברתית ופיננסית הן נטל עליה. המדינה חייבת לשנות מהיסוד את המדיניות שלה בנוגע ליחסה לרשויות המקומיות הערביות".

אלא שסוגיית השטחים המניבים ארנונה אינה ההסבר היחיד למצבן הכלכלי הקשה של הרשויות המקומיות הערביות: גם רמת הניהול שלהן אינה גבוהה במיוחד. הדבר נובע משחיתות ומניהול לא תקין, אך גם מכך שבמשך השנים הצטבר חוסר אמון רב מצד ראשי הרשויות האלה כלפי הממסד היהודי.

גיל אליהו

כיום גם הממשלה מסכימה שאפליה היא זו שעומדת בבסיס מצבן הקשה של הרשויות הערביות. היטיב לבטא זאת אמיר לוי, ראש אגף התקציבים באוצר, שבביקור שערך בסכנין לפני כמה שבועות אמר ל–TheMarker כי "שיטות ההקצאה כלפי ערביי ישראל אינן שוות... יש פערים גדולים במשאבים המוקצים בתחבורה ציבורית, בחלוקת הכנסות מארנונה עסקית, באזורי תעשייה משותפים ליישובים ערביים ויהודיים ובחינוך".

"אין שום ספק שבישראל יש אפליה ממוסדת כלפי הציבור הערבי - בקרקע, בהזדמנויות עסקיות, בזכויות אדם, איפה שאתה נוגע", אומר שר הפנים לשעבר אופיר פינס, העומד כיום בראש המכון לחקר השלטון המקומי באוניברסיטת תל אביב. "לא משנה מי נמצא בשלטון. גם כשהשמאל היה בשלטון, מלבד בתקופת ממשלת רבין השנייה, היתה אפליה ממוסדת. מצד שני, יש בעיה קשה של התנהלות בתוך המגזר הערבי".

לדברי גרליץ, "במצב השורר כיום, גם אם יש אנשי ניהול טובים מאוד ברשויות המקומיות, קשה להן להתקדם, כי רוב הבעיה נובעת ממקורות ההכנסה של הרשויות הערביות. האחריות היא של המדינה, שהשאירה את הרשויות הערביות בלי כסף, אבל הפתרון יבוא משני הצדדים".

בנגב מחכים לצה"ל

לפני שמגיעים לפתרון, כדאי להבין את עומק הבעיה. לפי המחקר, רק 2%–3% מאזורי התעסוקה בישראל שייכים לרשויות מקומיות ערביות, אף שחלקן של תושביהן באוכלוסיה הוא יותר מכ–13% (לא כולל ערים מעורבות). שיעור שטחי הארנונה לעסקים ביחס למספר התושבים נמוך ב–50% מזה של היישובים היהודיים, ושטחי הארנונה לתעשייה לנפש קטנים ב–91%. ההכנסה הממוצעת לתושב ברשות ערבית היא 67% מההכנסה הממוצעת לתושב ביתר הרשויות.

במחי החלטה אחת יכולה ממשלת ישראל לצמצם במעט את הבעיה. כיום מעבירה הממשלה מדי שנה 800–900 מיליון שקל לרשויות שונות כארנונה על מבנים השייכים לממשלה. באחרונה בוחן משרד האוצר אפשרות לחלק את הכספים האלה כך שגם רשויות חלשות, שרובן ערביות, ייהנו מהם, ומצב שבו משרדי ממשלה, בסיסי צבא, מתקני תשתית גדולים נמצאים בעיר ספציפית יפסיק להיות יתרון עבור ערים יהודיות.

מנגד, בסיס נבטים אינו שייך לשום שטח שיפוט, אך הוקם על אדמות שהיו שייכות בעבר לבדואים באזור, ואלה טוענים שהם צריכים לקבל את הכנסות הארנונה שלו. הקמת קרן כזו צפויה לפתור לא מעט מחלוקות עתידיות: כך לדוגמה, בנגב עולה כיום השאלה מי ירוויח את הכנסות הארנונה מקריית ההדרכה ומבסיסי צבא אחרים שצפויים לעבור לשם בשנים הקרובות. אבל קרן ממשלתית שכזו, אם תקום, תפתור רק חלק מהבעיה, ואילו הקצאת הקרקע הלא שוויונית בין יישובים יהודים ליישובים ערבים תישאר על כנה.

אחד המקרים הבולטים של חלוקה לא הוגנת בשטחי תעשייה הוא זה של אזור התעשייה ציפורית שבצפון, הסמוך לכפרים משהד וכפר כנא וליישוב היהודי־דתי מצפה הושעיה. האזור הוקם בתחילת שנות ה–90 על שטח שהיה שייך למועצה האזורית עמק יזרעאל, והועבר לנצרת עילית, אף שאין שום רצף גיאוגרפי בין העיר היהודית לבין ציפורית. האדמות היו שייכות בעבר לכפר כנא, אך הופקעו לטובת המדינה. מבחינת משרד הפנים, מטרת המהלך היתה לחזק את העיר היהודית, שבאותן השנים קלטה מספר גדול של עולים חדשים.

מלבד ההיגיון הפשוט הקובע שאזור התעשייה היה אמור להיות משויך ליישובים הסמוכים אליו, התושבים מתלוננים גם על מפגעים של זיהום אוויר. בעבר אף התאחדו היהודים והערבים ביחד למאבק סביבתי נגד אחד המפעלים והביאו לסגירתו. עם זאת, לטענת התושבים עדיין יש במקום מפעלים מזהמים אחרים.

"בכפר כנא התרחשה עלייה דרסטית בשיעור המחלות הנשימתיות מאז שהוקם אזור התעשייה הזה", אומר בכר עואודה, תושב הכפר, פעיל חברתי ומנכ"ל אגודת הגליל. "זה היה אמור להיות אזור תעשייה משותף. בפועל, אין שם דריסת רגל לאף רשות מקומית ערבית. המפעלים באזור הזה לא תרמו דבר לכפר. מדברים מדי פעם על מפעל פניציה: המנהל שם אמר לי פעם שהוא מעסיק הרבה ערבים. אבל אין לו אף מהנדס ערבי - כולם עובדים פשוטים".

זה אינו המקרה היחיד של בעיות בשטחי הארנונה בין נצרת עילית לבין שכנותיה. קריית הממשלה - קומפלקס של משרדי ממשלה ובתי משפט המשרתים את אזור הצפון - נמצאת בגבול בין נצרת עילית לבין נצרת, אך ההכנסות מארנונה, מיליוני שקלים בשנה, מועברות לעיר היהודית. נמצאת בגבול בין נצרת עילית לבין נצרת, אך ההכנסות מארנונה, מיליוני שקלים בשנה, מועברות לעיר היהודית.

מקרה נוסף של מחלוקת בין נצרת לנצרת עילית נוגע למתחם שפרינצק, ששטחו 100 דונם, המהווה מובלעת של נצרת עילית בתוך נצרת. השטח, שבו יש קומפלקס של מבני ציבור, תיירות, מסחר ומגורים, נגרע תחילה מהעיר הערבית מנימוקים ביטחוניים - אז שימש את מפקדת פיקוד הצפון. פיקוד צפון כבר מזמן לא שם, ובשטח נמצאים כיום בסיס של פיקוד העורף ולצדו בית מלון, והארנונה ממשיכה לזרום לנצרת עילית היהודית. ועדת גבולות מטעם משרד הפנים, שדנה בטענותיה של עיריית נצרת לפני כארבע שנים, קבעה שהשטח יישאר בידי העיר היהודית, בין השאר משום שהוא מספק מאות אלפי שקלים לתקציבה.

עופר וקנין

"לא פעם אמרתי למנחם אריאב, ראש עיריית נצרת עילית לשעבר, שבסוף הערבים יעברו לגור בנצרת עילית", אומר עואודה. "כיום יותר מ–15% מתושבי נצרת עילית הם ערבים, ובעוד עשר שנים היא תהיה ממש עיר מעורבת, ואני מניח שזאת לא בדיוק היתה המטרה של המדיניות הממשלתית. עכשיו רוצים להקים בנצרת עילית שכונה לחרדים, כדי להיאבק בכניסת הערבים".

כמה ק"מ צפונית לשם, בכניסה לסכנין, נמצא פארק התעסוקה תרדיון, שחלקו הוקם על אדמות שהופקעו מסכנין ביום האדמה הראשון, ב–1976. תושבי סכנין מעלים טענות על מטרדים הנוגעים לאזור התעשייה, בעוד שההכנסות הולכות לשכנים, ואילו בסכנין מתבססים על אזור תעשייה קטן, המכיל ברובו מוסכים ובתי מלאכה קטנים. "משגב לא בורכה במקורות הכנסה מספיקים, ואנחנו עדיין מקבלים מענקי איזון ממשרד הפנים", אומרת נירית סגל, דוברת המועצה האזורית משגב, בתשובה לשאלה מדוע לא ישתפו את סכנין בהכנסות מארנונה. "שליש מהתושבים שלנו הם בדואים. הם מקבלים הנחות בארנונה, והצרכים שלהם גדולים כך שאנחנו מעניקים להם פי 1.5 מלתושב רגיל. מלבד זאת, לסכנין יש פארק תעשיות משלה. הוא מאוכלס במידה חלקית, והם יכולים לפתח ולעשות שם יופי של דבר. תרדיון משמש גם כפארק נופש, שהרבה אנשים מסכנין נהנים ממנו".

"למה אנחנו לא מקבלים משם ארנונה? שאלה מצוינת", אומר ראש עיריית סכנין מאזן גנאיים. "אמרתי את זה למשרד הפנים ולכל מי שרוצה לשמוע. האבק והלכלוך הולכים לסכנין, הכסף הולך למשגב. אני לא מבין מדוע הטענה על הבדואים שמתגוררים במשגב קשורה. נכון שיש לנו אזור תעשייה משלנו, אבל לצערי אנשי עסקים בחברות יהודיות מעדיפים את אזור התעשייה של משגב.

"אני רציתי שיקומו כאן אזור תעשייה משותף וקריית חינוך משותפת, אבל במשגב לא רוצים להכיר בקיומנו. כמו שהראה המחקר החדש, זאת לא רק הבעיה שלנו. הרי לא יכול להיות שמשרדי ממשלה ממוקמים ב–15 הערים הגדולות ושאר המדינה סובלת. נמאס לנו ממדיניות גדרה־חדרה. גם סכנין נמצאת במדינת ישראל וגם מטולה. אבל מבחינת הממשלה, שהפריפריה תלך לעזאזל".

שיתוף הפעולה שהתמסמס

קצת דרומה משם, אבל עדיין בגליל, נמצא אזור התעשייה בר לב, הסמוך לכפר מג'ד אל־כרום ולכרמיאל. גם כאן, שטח השיפוט הוא של מועצות אזוריות יהודיות: מועצה אזורית מטה אשר ומועצה אזורית משגב. בשנות ה–80, בעקבות התעקשותו של ראש עיריית כרמיאל עדי אלדר, גם כרמיאל החלה ליהנות מהכנסות הארנונה של אזור התעשייה. מי שנשאר בצד הם היישובים הערבים הסמוכים: מג'ד אל־כרום, הקרוב ביותר לאזור התעשייה, דיר אל־אסד ובניה.

"כשהקימו את אזור התעשייה דרשתי להיות שותף, כי טענתי שרוב העובדים יבואו מכרמיאל", מסביר אלדר. "הרי אם תושבי כרמיאל עובדים שם, אני שותף בכך שאני מספק את הצרכים של העובדים בכל הקשור למגורים. אז היה שם רק מפעל אחד, ציקלון, שהיה מפעל ביטחוני והעסיק רק יהודים. אני מניח שכיום עובדים גם ערבים באזור התעשייה".

בשנים האחרונות הוחלט להרחיב את אזור התעשייה ולהכניס את שלושת הכפרים לשותפות בו. לפי ההסכם, שכבר נחתם, אזרחים פרטיים ממג'ד אל־כרום היו אמורים להעביר 300 דונם להרחבת אזור התעשייה (להשכיר את הקרקע ליזמים), והמדינה היתה אמורה להוסיף 800 דונם. ההכנסות מארנונה היו אמורות להתחלק שווה בשווה בין שתי המועצות האזוריות, כרמיאל ושלושת הכפרים שהיו אמורים להתאחד לרשות מקומית אחת. המהלך עדיין לא יצא לפועל, מכיוון שהוא היה תלוי באיחוד בין שלוש הרשויות הערביות, מהלך שהוקפא עקב סכסוכים פנימיים.

לדברי חילמי כיתאני, מנכ"ל המרכז היהודי־ערבי לשיתוף פעולה כלכלי, אם המהלך יבשיל בכל זאת, הרי שתהיה כאן דוגמה יפה לשיתוף פעולה. "היו כאן ויתור ותרומה של כל הצדדים", הוא אומר. "כרמיאל, משגב ומטה אשר הסכימו לוותר על ההכנסות, אבל הן התנו את זה בקרקע שתיתוסף לאזור התעשייה. אם זה יצליח, זה יכול להיות מודל יפה להכנסת רשויות ערביות לתוך אזורי תעסוקה קיימים".

מקום אחר שבו היתה אמורה להיות שותפות באזורי תעסוקה הוא פארק אפק, השייך לראש העין. הפארק הוקם על אדמות שהופקעו בעבר מכפר קאסם, ושוכנות בו חברות גדולות, כגון המטה של חברת הסלולר פרטנר. במשך שנים טוענים תושבי כפר קאסם שמגיע להם חלק מהארנונה שמניב פארק התעשייה. ב–2003 נראה כי מהלך כזה אכן יוצא לדרך, אבל המגעים נכשלו ברגע האחרון. "בתקופה שבה אריאל שרון כיהן כראש הממשלה התנהל משא ומתן אינטנסיבי בין הצדדים", משחזר כיתאני, שהיה מעורב במגעים. "שרון כבר בא לחנוך את השותפות החדשה בארוחת צהריים חגיגית, אבל לבסוף עיריית ראש העין חזרה בה מההסכם העקרוני. אלה היו רק הבנות, לא מסמך משפטי מחייב, ולכן הם היו יכולים לסגת".

לפני ארבע שנים קם בכפר קאסם אזור תעשייה חדש בשם לב הארץ. הוא קטן בשטחו מפארק התעשייה אפק, ומיועד לאחסנה. נוסף על כך, מתכננים בכפר קאסם להקים מזרחית לכביש חמש אזור תעשייה חדש שיהיה קטן יותר וירכז בתי מלאכה הפזורים בכפר וגם לשמש כאזור אחסון לוגיסטי.

לדברי עו"ד עאדל בדיר, ראש עיריית כפר קאסם, לתושבי עירו עדיין מגיע חלק מהכנסות הארנונה של פארק אפק. "התפתחות של לב הארץ היא דבר מבורך, וזה עוזר לכפר קאסם", הוא אומר, "אבל זה עדיין לא פותר את הבעיה. אנחנו צריכים להיות חלק מפארק אפק. הוא גובל בכפר שלנו, נבנה על אדמותינו, ולכן מגיע לנו חלק מההכנסות. זהו 
אזור תעשייה קטן יותר, ומכיוון שהוא לוגיסטי ניצול השטח קטן יותר, כי בונים רק על קומה אחת. כל דונם באפק מכניס פי חמישה או עשרה ארנונה מבלב הארץ".

לדברי בדיר, המצב הכלכלי בכפר קאסם משתפר, אף שהעיר נמצאת בגירעון של 50 מיליון שקל. "זה כך גם בזכות לב הארץ וגם בזכות העמקת הגבייה מארנונה ממגורים", אומר בדיר. "שיעור הגבייה של ארנונה ממגורים עלה מ–50% ל–90%. פניתי לתושבים, הסברתי להם את חשיבות העניין. הם רואים שיש שיפור: התנאים הפיסיים טובים יותר, כבישים נסללים בכניסות לכפר. כשרואים את התוצאה, 
הם מבינים עבור מה הם משלמים. אני מקווה שהממשלה תעזור בפיתוח שלב ב' של לב הארץ, כדי שהתנופה תימשך".

מארק ניימן \ לע"מ

"רק משוגע יגיד שהכל כשורה"

בדיר מעיד על עלייה בשיעורי גביית הארנונה ממגורים, אבל לא זה המצב ברבות מהרשויות הערביות. שיעור גביית הארנונה הממוצע ברשויות הערביות הוא 64%, לעומת יותר מ–80% ברשויות היהודיות. משרד הפנים מנסה לתמרץ את הרשויות הערביות לשפר את שיעורי הגבייה שלהן, ולכן מתנה העברת 15% ממענק האיזון שהוא מעניק להן בכך ששיעור הגבייה שלהן יעלה על 80%. לפי המחקר החדש, רק שליש מהרשויות הצליחו לעמוד ביעד, כלומר היו רשויות שהעדיפו לוותר על מענקי האיזון ולא שיפרו את גביית הארנונה.

נתונים אלה הם אינדיקציה אחת לבעיית הניהול הקלוקל ברשויות הערביות. לדברי איש ניהול בכיר המכיר היטב את הנעשה ברשויות ערביות, "אחד הגורמים לחולשת הרשויות הערביות הוא מינוי מקורבים ואנשים שפשוט לא מתאימים לתפקידם. לפעמים אפשר למצוא אנשים שאין להם שום יכולת למלא את התפקיד שאליו הם מונו".

לדברי פרופ' ראסם חמאיסי מאוניברסיטת חיפה, החוקר את מצב הרשויות הערביות, תופעות כאלה קשורות למבנה החברה הערבית. "יש דבר שאני קורא לו 'גירעון דמוקרטי'", הוא מסביר. "בתוך החברה הערבית קמו מסגרות פוליטיות על בסיס חמולתי, ובחלק מהמקרים יש שימוש בחמולה לקידום אישי. הבעיה היא לא בעצם קיומן של החמולות, אלא בכך שמשתמשים בהן ככלי לחלוקת מינויים וכיבודים אחרים. המשאבים ברשויות הערביות מוגבלים גם כך, והתופעות האלה רק מחריפות את מצבן הכלכלי".

לדברי עואודה, גם בתחום זה יכולה המדינה לעשות יותר. "נכון, הניהול במגזר הערבי קלוקל - יש שחיתות ונפוטיזם, ורק משוגע יגיד שהכל כשורה", הוא אומר. "אבל מה המדינה עושה עם זה? אתה רואה כותרות ראשיות על מעצרים של ראשי רשויות ערבים? השחיתות ברשויות הערביות היא עובדה, לא השערה. למה עד היום לא עצרו אף ראש רשות למען ייראו וייראו? איפה יאח"ה, איפה משרד הפנים?"

"זו טענה מורכבת", אומר מנגד פרופ' ערן רזין מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית. "כל מעורבות תיתפש כהתערבות יהודית. מצד שני, ליהודים גם פחות אכפת. אז יירדו כמה מאות מיליוני שקלים לאבדון, העיקר שיהיה שקט".

עם זאת, יש תיקי שחיתות גם ברשויות הערביות. ביוני הוגש כתב אישום נגד מחמוד אבו־ליל, 
שב-2008-2004 עמד בראש המועצה המקומית עין מאהל. אבו ליל, גזבר המועצה ושני עורכי דין הואשמו שהוציאו במרמה כ–10 מיליון שקל מקופת המועצה המקומית. חקירות פליליות מתנהלות גם נגד ראשי המועצות המקומיות שעב ומשהד, בחשד למעשי שחיתות. ביולי הורשע ראש עיריית טירה לשעבר, חליל קאסם, בקבלת שוחד, הפרת אמונים ומעשה מגונה, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר. כמה ראשי רשויות ערבים גם חויבו בשנים האחרונות על ידי משרד הפנים בחיוב אישי ונדרשו להשיב כסף לקופת הרשות בעקבות ניהול לא תקין.

"לא הייתי אומר שהרשויות הערביות מושחתות יותר מהרשויות היהודיות", אומר עו"ד נידאל חייק, מנהל תחום הליטיגציה בתנועה לאיכות השלטון ובעבר מנהל התחום המוניציפלי. "אבל ברשויות המקומית הערביות השחיתות היא עדיין השחיתות הקלאסית - מינויים, תפירת מכרזים, חוסר שקיפות והימנעות מהוראות החוק. ברשויות היהודיות, מנגד, זו שחיתות מודרנית יותר, שיש בה אלמנטים של מבנים משפטיים וכלכליים מורכבים. לו משרד הפנים באמת רצה בכך, הוא היה מצמצם באופן משמעותית את בעיות המינהל התקין ברשויות הערביות".

האיכות הירודה של ניהול לא נובעת דווקא משחיתות: ברשויות הערביות יש תחושה של חוסר יוזמה, שנובעת ברבים מהמקרים מחוסר אמון בממסד היהודי. אמיר לוי אמר בביקורו בסכנין כי ראשי רשויות ערבים ממעטים לפנות למשרדי הממשלה וללחוץ על פקידים. "ראשי רשויות לא יכולים רק לשבת ולחכות שיעזרו להם", הוא אמר. "כמו שראשי רשויות יהודיות מידפקים על דלתות משרדי הממשלה הרלוונטיים ומכירים כל בעל תפקיד רלוונטי להם בתחומי החינוך, התחבורה, המעונות, אזורי התעסוקה וכדומה - כך גם על ראשי הרשויות הערביות לפעול".

הדבר בא לידי ביטוי בהקמת אזור התעשייה עידן הנגב, שיזמה המועצה אזורית בני שמעון. "שטח לא מניב ארנונה אם לא משקיעים בו שנים של חזון והרבה מאוד שעות עבודה", אומרת סיגל מורן. "ברשויות החלשות יש מקרה של ביצה ותרנגולת: הן לא יוזמות מספיק ולא מתפנות להרים את האף מעל המים. כך קורה שהרשויות היותר חזקות מייצרות את המיזמים שלאחר מכן מניבים ארנונה, ואז אומרים שלרשויות החלשות אין. אם רוצים לעשות שינוי מהותי, צריך לעזור לרשויות החלשות ליזום פרויקטים שיניבו הכנסות".

לדברי איש הניהול הבכיר, "ראשי רשויות רבים פשוט לא מאמינים שהממסד היהודי באמת רוצה לעזור להם. לפעמים הממשלה מפרסמת מודעות בעיתונים על תמיכה בפרויקטים במגזר הערבי, מתוך גישה של אפליה מתקנת, אבל אף ראש רשות לא פונה, כי לא מאמינים שהממשלה היהודית באמת תעביר כסף לערבים. אפשר להבין את חוסר האמון הזה, אבל צריך לדעת שזה תוקע המון יישובים ערביים".

לדברי עואודה, יש קשר הדוק בין המצב הפוליטי לחוסר האמון הזה. "לפני כמה שנים ערכתי מחקר שהממצא המרכזי בו היה שמאז מהומות אוקטובר 2000 נוצר חוסר אמון גדול בין האוכלוסיה היהודית לערבית - גם ברמה האזרחית וגם ברמה המוסדית. מצד שני ראיתי רצון טוב וניסיונות לפעילות משותפות. לצערי, אין כיום מודלים של הצלחות ברורות שיכולות לסייע בשינוי המצב הזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#