למרות תקציב מנופח - חיילי צה"ל מתקיימים מחסדי תורמים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
צבא השנור לישראל

למרות תקציב מנופח - חיילי צה"ל מתקיימים מחסדי תורמים

מערכת הביטחון נהנית מתקציב שנתי של 54 מיליארד שקל, אבל את הגרביים לחיילים מממנים תורמים ■ "פעם הגיעו תורמים אמריקאים והצגנו בפניהם תרגיל השתלטות על אוטובוס; חלק מהם אפילו רצו לשבת בתוך האוטובוס ולשחק את בני הערובה, בשביל האקשן"

123תגובות

שעת ערב בבית קפה בצפון תל אביב. אשה משוחחת בטלפון עם בתה, הנמצאת בטירונות של יחידת הלוחמות קרקל. בסיום השיחה שואלת האשה את היושב מולה אם הוא מכיר מישהו שיכול לתרום לגדוד. "הן צריכות מעילי פליז וציוד חימום נוסף. האמת שלילדה שלי אני יכולה לדאוג לבד, אבל יש שם כאלה שאין להן", היא מסבירה.

"בן של חברים שלי משרת במורן, וגם הם מחפשים תרומות. ככה זה ביחידות המובחרות. הסברתי לבת שלי שכדי לגייס לה תרומות אני צריכה לדעת מה בדיוק הן צריכות, ואני צריכה להכיר מישהו, כי התחום הזה מבוסס על היכרויות. אני מכירה מישהו שתורם, אבל לא אפנה אליו כי הוא תורם לפלוגה של הבן שלו בגולני. יש הרבה יחידות, וכל יחידה רוצה ציוד עם הלוגו שלה".

האשה זו יודעת משהו על תרומות בצבא, אבל כנראה שהיא לא מכירה לעומק את המנגנון המסועף של מערך התרומות לצה"ל. עשרות עמותות, ברובן קטנות ומבוססות על מתנדבים, עוסקות בגיוס כספים ליחידות ספציפיות. כמעט לכל יחידה קרבית יש עמותה, שבדרך כלל הוקמה על ידי הורים שכולים או בוגרי החטיבה: לחטיבת הצנחנים, לדוגמה, יש עמותה, אבל גם ליחידות בתוכה, כגון לסיירת ולעורב.

מסע כומתה בנגב, לוחמים, צה"ל, חיילים, קרקל
רויטרס
עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

הסתעפויות כאלה אפשר למצוא גם בחטיבות החי"ר האחרות. גם לטייסות בחיל האוויר יש עמותה, לחטיבות בשריון, וכמובן ליחידות המיוחדות, כמו סיירת מטכ"ל, השייטת, שלדג ומגלן. העמותות האלה דואגות להעביר צ'ופרים שונים לחיילי הסדיר - תיקי סוף מסלול, וסטים, נעליים, מעילי פליז - אבל תורמות גם לאירועי הנצחה ועוזרות לחיילים משוחררים, בין השאר בנטוורקינג בעולם העסקים.

התרומות שאוספות העמותות - מיליוני שקלים בשנה - בטלות בשישים לעומת התרומות המגיעות מהגופים הממוסדים העוסקים בגיוס תרומות: האגודה למען החייל, קרן לב"י וידידי צה"ל בארה"ב. הגופים האלה מארגנים אירועים מפוארים בחו"ל, לשם טסים חיילי וקציני צה"ל ומספרים לקהילה היהודית המקומית סיפורים המחממים את הלב ופותחים את הכיס.

נראה שהתורמים האלה אינם מודעים להיקפו של תקציב הביטחון - 54 מיליארד שקל בשנה - המממן בין השאר את הפנסיות העצומות לפורשי הצבא ומשכורות גבוהות לאלפי אנשי הקבע. באופן רשמי מוסיפה מערכת התרומות הזו לחיילי צה"ל כספים וצ'ופרים הנאמדים ב–250 מיליון שקל בשנה. באופן לא רשמי עוברים במערכת הזו עוד כמה מיליוני שקלים, בתרומות שזורמות ישירות לצה"ל מעמותות או מאנשים פרטיים, מבלי שיהיו מדווחות לגורם כלשהו.

עד לפני כמה שנים שרר כאוס בכל הנוגע לתרומות לצה"ל, שצף על פני השטח במלחמת לבנון השנייה: למקרא הידיעות על מחסור בציוד נזעקו עמותות ותורמים פרטיים לגבול הצפון, כדי לחלק תרומות לחיילים. "יש עמותות שבמלחמת לבנון השנייה העבירו הזמנות ליצרני ברכיות, לדוגמה, כדי להעביר אותן ישירות ליחידות, ובכך דחקו אחורה הזמנות של צה"ל", אומר מנהל עמותה של יחידת חי"ר.

"בימי מלחמת לבנון השנייה היה ברדק מטורף", מוסיף בכיר לשעבר באכ"א. "לא היה דין ולא דיין. זה הגיע למצב שבו מג"ד קיבל כרטיס אשראי מתורם, שאמר לו 'פשוט תשתמש בזה'. חברות שכרו משאיות של שוקו או נעליים, והזרימו צפונה. הכל נבע מכוונות טובות, אבל מי שקיבל בסוף את הדברים היו יחידות עורפיות הגבול, ולא הלוחמים שהיו בעומק לבנון. זה הוביל את צה"ל לערוך חשבון נפש עמוק".

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

בעקבות זאת ניסח צה"ל ב–2009 נוהלי עבודה חדשים, שלפיהם כל תרומה לצבא - בכסף או בציוד - צריכה לקבל את אישור אכ"א ולעבור דרך לב"י והאגודה למען החייל. התרומות עדיין יכולות להיות ייעודיות - כלומר מיועדות ליחידה ספציפית, אפילו ברמת המחלקה או הפלוגה - אך כל תרומה כזו נזקקת לאישור הצבא. אף שבזכות ההנחיות החדשות צומצמו במידה ניכרת התרומות הישירות ליחידות צה"ל, אלה עדיין קיימות: הן באמצעות העמותות הן באמצעים פחות רשמיים, כמו הורים המחליטים לקנות ציוד עבור חיילי מחלקה או פלוגה.

כך לדוגמה, לפני כמה חודשים תרם אביו של חייל בודד מאחת מהחטיבות הלוחמות לכל חיילי הפלוגה מעילי פליז, לדרמנים ותיקי סוף מסלול. במקרה אחר, כפי שמעיד לוחם במילואים, כל לוחם בפלוגה קיבל באימון חורף שני זוגות גרביים תרמיים, לאחר שאביו של אחד החיילים הצליח לארגן תרומה.

"אני משוכנע שיש יחידות שמקבלות תרומות בלי אישורים", אומר סא"ל רענן שמחי, מפקד קרן לב"י. "פתי מי שטוען שזה לא קיים בכלל. עם זאת, האכיפה של אכ"א בהחלט התגברה". בכיר לשעבר בצה"ל מוסיף: "הברדק לא הסתדר לגמרי. צריך לזכור שהעמותות האלה הן אחרי הכל גופים אזרחיים. אף אחד לא יעצור הורה שכול מלתרום ליחידה. במצבים כאלה צריך להפעיל שיקול דעת. צה"ל יכול לחנך חיילים, לא אזרחים".

יותר לשייטת, פחות לכפיר

התרומות יוצרות בעיה נוספת - חוסר שוויון בין החלקים השונים בצה"ל. יש יחידות, במיוחד סיירות ויחידות עלית, שהחיילים הסדירים והבוגרים שלהן מקבלים יותר. בוגרי השייטת, הנתמכת על ידי משפחת עופר, מקבלים מעמותת עטלף מלגת לימודים מלאה לתואר ראשון. משפחת עופר גם הקימה עבור לוחמי השייטת מתקנים בתוך בסיס היחידה בעתלית.

הלוחמים ביחידות השונות מודעים היטב לצ'ופרים שמקבלים ביחידות אחרות, וקנאת הלוחמים מניעה גם היא את מנגנון התרומות. "בסיירת מטכ"ל, שנהנית מתקציבים בלתי נדלים, קונים ללוחמים נעלי הרים מיוחדות שעולות 750 שקל", אומר מנהל עמותה הפועלת למען לוחמי חי"ר. "ברגע שסיירת מטכ"ל התחילה עם זה, אז כל צה"ל רוצה לחקות את זה. היתה תקופה שהורים התארגנו בסוף מסלול, היו שואלים את המ"פ או המג"ד אילו נעליים צריך, חלק קנו בעצמם, חלק פנו לעמותות. אני אמרתי - על גופתי המתה, אני לא אקנה נעליים לחיילי צה"ל, כמו שאני לא אקנה כדורים לרובה".

ג'ף אליס
עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

עו"ד אמנון לורך, המכיר את התחום בין השאר לאחר שהגיש עתירה לבג"ץ בעניין שכר חיילי הסדיר, סבור שיש כאן בעיה מהותית. "עצם קיומן של העמותות האלה בעייתית, כי זה תורם ליצירת פערים בתוך צה"ל. הכל צריך לעבור במסלול אחד. זה נכון גם לגבי הכסף שמוזרם לצבא באופן לא פורמלי על ידי ההורים שקונים ציוד כגון וסטים, מעילים ונעליים. יש כאלה שהרחיקו לכת וגם קנו טאבלטים ומחשבים ניידים כמתנות סוף מסלול. אם החיילים צריכים ציוד או שרוצים לתת להם מתנות - ראוי שהכל יעבור דרך תקציב הביטחון".

מבחינת צה"ל, הפיקוח של אכ"א אמור לשמר את השוויון, כלומר ברגע שבאכ"א יודעים איזו יחידה קיבלה איזו תרומה, הם יכולים לווסת תרומות למקומות אחרים. אכ"א אף מספק לאגודה למען החייל וללב"י ספר בשם תר"ש (תוכנית רב־שנתית), שבו מפורטות יחידות המקבלות מעט תרומות, כדי לעודד אותן להכווין תורמים ליחידות אלה. ואולם במציאות שבה תרומות רבות הן ייעודיות, האי־שוויון ממשיך להתקיים, ולא ברור אם לצה"ל באמת אכפת מכך. דובר צה"ל סירב להעביר לידינו נתונים כספיים שיוכלו להבהיר כיצד מתחלקות התרומות בין יחידות צה"ל.

"הבעיה היא שבאופן מסורתי תורמים ליחידות הוותיקות והידיעות - קודם כל הסיירות המיוחדות ואחרי זה חטיבות כמו הצנחנים וגולני", אומר לורך, שבנו משרת כלוחם בחטיבת כפיר ובן אחר שלו שירת בהנדסה קרבית. "בשייטת 13 ובגולני, לדוגמה, בנו חדרי כושר מפוארים מכספי תרומות. דבר כזה לא יבנו בחטיבת כפיר, אף שהם עושים את העבודה הקשה ביהודה ושומרון. כשהבן שלי סיים מסלול, הוא וחבריו קיבלו תיק גב וחולצת טי, בעוד שחברים שלו ששירתו בצנחנים קיבלו שני תיקים, פק"ל קפה, פנס ראש, מגבת, חולצת טי ועוד כמה דברים. כשהחיילים בכפיר רצו וסטים תפורים, ביררתי והוסבר שהנוהל הוא להעביר הכסף דרך האגודה למען החייל, ואמרו לי שאי אפשר לתרום עבור וסטים לכפיר בגלל הוראות אכ"א, אבל לצנחנים יש אישור".

בכיר בתחום גיוס התרומות לצה"ל מודה שקיימת בעיה: "יש פה פרדוקס. כשרוצים להשפיע על תורם לוקחים אותו לבקר בסיירת מטכ"ל או ביחידת עוקץ, אבל היחידות האלה מפוצצות מתורמים. מה עם נהג התובלה שמסכן את החיים שלו, ובא משכבה סוציו־אקונומית נמוכה? אף אחד לא רוצה לתרום לו? אז מנסים להעביר להם תווי שווי או תרומות שמגיעות לצבא באופן כללי ולא ליחידה ספציפית, אבל קשה יותר לגייס את התרומות האלה".

"הבעיה היא שבסופו של דבר זה כספו של התורם", אומר שמחי. "אכ"א מנסים להשפיע על ידי הכוונה ליחידות מסוימות, שלהן תורמים פחות. אבל להגיד שאין פערים זה לא נכון. תמיד יהיו פערים, ככה זה בכל חברה".

התורם יורה באקדח

עופר וקנין

אחת התוכניות המפורסמות במערך התרומות של צה"ל היא אמץ לוחם, המופעלת על ידי האגודה למען החייל. 130 חברות מאמצות 150 יחידות בצה"ל, חברה המשתלבת בתוכנית מחויבת להיות בה לפחות שלוש שנים, והתרומה מוגבלת ל–100 אלף שקל בשנה. בתוכנית הזו נמצאות כל החברות הגדולות במשק, הבנקים הגדולים, חברות הביטוח וחברות הסלולר.

בנק הפועלים מאמץ כבר שנים את סיירת מטכ"ל, תנובה מאמצת את שלדג, בנק לאומי מאמץ את דובדבן, סונול מאמצת את המפקדה של גולני, ובני שטיינמץ מאמץ את גדוד צבר של גבעתי. התוכנית הזו מאפשרת לאנשים מעולם העסקים להכיר את מפקדי השדה של צה"ל באמצעות ביקורים של החברה המאמצת ביחידה וביקורים של החיילים בחברה. פעמים רבות עוזרים מנהלי החברות לחיילים ולקצינים למצוא עבודה לאחר השחרור. בעבר היו הקשרים בין הקצינים למנהלים משמעותיים הרבה יותר, תופעה שצה"ל לא אהב.

"פקודות הצבא קובעות שלמפקד יחידה אסור להיות בקשר ישיר עם התורם בנוגע לבקשת תרומות", אומר קצין בכיר לשעבר. "המפקד יכול לקבל תרומה, וראוי שיכתוב מכתב תודה, אבל אסור לו לדבר עם התורם או להגיד מה הוא צריך". לדבריו, "היה כאן עיוות. ביום כיף של היחידה מג"ד היה מדבר עם המנכ"ל, ופתאום ראית שחברות תורמות יותר מ–100 אלף שקל. הרי כשמג"ד אומר למנכ"ל חברה 'אני צריך 300 מעילי פליז', המנכ"ל שולף את פנקס הצ'קים בלי לחשוב פעמיים. כיום המצב הרבה יותר טוב בגלל ההנחיה שצה"ל הוציא, אבל מפגשים לא פורמליים עדיין מתקיימים, כך שאני לא בטוח שהבעיה נפתרה לחלוטין".

ההיכרות עם החיילים טובה לתדמית של הצמרת העסקית. כפי שפורסם בעבר ב–Markerweek, לפני שנה הגיע מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן לערב יחידה של סיירת מטכ"ל. הוא ספג ביקורת, משום שעל פי המסורת ביחידה הערב סגור לבוגריה ולבני משפחותיהם. לפני כמה שנים הגיע לסיור במגלן איש העסקים היהודי ויקטור צ'נגוויז, המתגורר בלונדון. "נערך לו שם סיור, הוא גם ירה באקדח, ולאחר מכן השאיר תרומה יפה", אומר מקור המכיר את הדברים. "מנהלים אוהבים להתחכך בקציני צבא, כי זה עושה להם טוב ומצטלם יפה. אבל יש כאן טעם לפגם. צה"ל צריך לספק ציוד, ולא נערי פוסטר שיתרימו ציוד".

לדברי עו"ד רם א. גמליאל, לוחם מילואים המייצג חיילי מילואים, סוגיית התרומות קשורה קשר הדוק לציוד שמקבלים החיילים. "תרבות השנור שצה"ל מנחיל מתחילה בעניין הציוד", הוא אומר. "כשאני מגיע היום לצבא, הדבר היחיד שאני חותם עליו הוא קסדה ונשק, ואת כל השאר אני מביא מהבית. לא ייתכן שהצבא מפיל עלי לקנות ציוד כי הציוד לא טוב. אם כבר תורמים, חייבים שהתרומות יתחלקו שווה בשווה בין היחידות - גם ברמת הצ'ופר וגם ברמת הציוד".

מיכל מבצרי

בעיית התרומות מוכרת היטב ללוחמי לוט"ר אילת, יחידת מילואים הפועלת באזור הדרום. ביחידה משרתים 80-70 לוחמים, כולם אנשי מילואים מאזור אילת והערבה. בניגוד ליחידות אחרות, ללוט"ר אילת היה חסר במשך שנים מנגנון מסודר הדואג לחיילים לציוד חסר ולמתנות, ולצורך כך הם הקימו עמותה. "הצלחנו להשיג כמה פעמים ערב הוקרה ליחידה בבתי מלון באילת, הצלחנו להשיג נעליים, פליזים, בגדים מיוחדים", אומר אלעד גורי, לוחם ביחידה. "הציוד הזה חשוב למערך הלחימה של היחידה אך הצבא לא מספק אותו. פעם פירסמתי באינטרנט שאנחנו מחפשים תורמים כי נתקענו בלי מכשיר מסוים שהיינו צריכים".

לדברי גורי, היחידה מחפשת פטרון קבוע שיסייע בתרומות, ובינתיים הם מסתפקים בביקורים של תורמים מחו"ל. "תורם גדול בהחלט יעזור לנו", הוא אומר. "פעם הגיעו לכאן תורמים אמריקאים והצגנו בפניהם תרגיל השתלטות על אוטובוס. חלק מהם אפילו רצו לשבת בתוך האוטובוס ולשחק את בני הערובה, בשביל האקשן". לדברי גורי, פעילות העמותה נעשית בהתנדבות. "הכל הולך לעמותה", הוא אומר, "אם מישהו יתרום 2 מיליון שקל, הכל יופנה ליחידה ולציוד. אף אחד לא מקבל אחוזים, כמו באגודה למען החייל".

"זורקים מיליוני שקלים לפח"

האגודה למען החייל, הגוף המוכר ביותר בכל הנוגע לתרומות לצה"ל, סופגת לא מעט ביקורת בשנים האחרונות. האגודה, שבראשה עומד אביגדור קהלני, הוקמה לפני קרוב ל–70 שנה, ונדמה שנדחקה מהתודעה הציבורית עם ביטול השירותרום ב–2011. פרט לתרומות שהיא מגייסת - בטלמרקטינג או באמצעי שכנוע אחרים - האגודה מקבלת תקציב ממשרד הביטחון כדי לספק שירותי הארחה לצה"ל: מזנוני דרכים, מתקני נופש, תשעה סניפים של בית החייל ושש קריות חינוך שהיחידות הלוחמות נופשות בהן. באגודה מועסקים כ–570 עובדים, שהוצאות השכר שלהם הגיעו ב–2012 ל–80 מיליון שקל, ולפי נתוני האגודה, השכר החודשי הממוצע לעובד בשנה זו היה 8,400 שקל. תקציבה השנתי נאמד ב–509 מיליון שקל, ורק 205 מיליון שקל מהם מגיעים מתרומות. שאר התקציב מגיע ממשרד הביטחון וממערך הפעלת השקליות (מזנונים לחיילים).

בנובמבר 2011 פירסמה ועדת מינטקביץ' דו"ח ביקורת חריף על האגודה. הוועדה, שבראשה עמד אריה מינטקביץ', לשעבר יו"ר רשות ניירות ערך, ועם חבריה נמנו רו"ח גד סומך ועו"ד מיה ליקוורניק, קבעה שהאגודה מתרשלת בגיוס תרומות, שהיא יצרה מנגנון מנופח של עובדים והפכה את העיסוק במתקני האגודה לפעילותה המרכזית. המלצתה המרכזית של הוועדה היתה לפרק את האגודה ולהקים שני גופים: האחד, אזרחי, שיעסוק רק בגיוס תרומות; והשני, בתוך צה"ל, שידאג לתפעול שירותי הרווחה והנופש עבור החיילים. כמו כן הומלץ לפרק את לב"י, הקרן לביטחון ישראל, שמגייסת מדי שנה 45 מיליון שקל (מקורו של חלק מהכסף בארגון ידידי צה"ל בארה"ב), ולמזג אותה בגוף האזרחי שיהיה אמון על גיוס התרומות.

הדו"ח חשף את המקורות התקציבים של האגודה למען החייל, שתקציבה היה אז כ–450 מיליון שקל בשנה. כך התברר שארגון ידידי צה"ל בארה"ב מעביר לה כ–40% מהתקציב ומשרד הביטחון מעביר שליש ממנו. פרויקט אמץ לוחם, נקבע בדו"ח, העביר אז 10 מיליון שקל בלבד (כיום 13.5 מיליון שקל, שחלקם מגיעים מארגון ידידי צה"ל בארה"ב), אך לפי הדו"ח לא האגודה היא שהביאה את התרומות, אלא אנשי העסקים העומדים בראש הפרויקט - אבי פישר ואיקה אברבנאל.

הדו"ח העלה שהפעילות האקטיבית של האגודה לגיוס תרומות הניב לה 48 מיליון שקל, בעוד שהוצאות גופי המטה של האגודה הסתכמו ב–32 מיליון שקל. "יוצא אפוא שתרומתה 'האמיתית' של האגודה למען החייל לגיוס התרומות לרווחת חיילי צה"ל בטלה בשישים, אם לנקוט לשון המעטה", נכתב בדו"ח. "הוועדה סבורה כי במידה רבה האגודה למען החייל מתהדרת בנוצות לא לה כאשר היא מציגה נתונים בדבר גיוס תרומות, בעת שהיא למעשה משמשת אך ורק צינור להעברת תרומות שגייסו אחרים בחו"ל, ובראשם ארגון ידידי צה"ל בארה"ב".

הרמטכ"ל בני גנץ עם האלוף במיל' יצחק גרשון ולהקת תיסלם באירוע של FIDF
אלכסי רוזנפלד

במקום אחר נכתב: "השחיקה והירידה בגיוס תרומות בכלל ותרומות מיועדות בפרט הביאו לכך שהאגודה למען החייל נזקקת למקורות גדלים והולכים למימון שכר של מאות העובדים שהיא מעסיקה ושל המנגנון הגדול שהיא הקימה". למרות הביקורת בדו"ח, בשנים שחלפו מאז פרסומו לא הצטמצם מספר התקנים באגודה.

באגודה למען החייל דוחים את הביקורת. מהאגודה נמסר שב–2102 היא גייסה 98 מיליון שקל (כולל מוצרים שווי כסף), ומציינים שעלות גיוס התרומות נמוכה יותר מזו שנכתבה בדו"ח - 3 מיליון שקל בלבד. ההבדל נובע, לפי גרסתם, מכך שהוצאות השכר ממומנות מתקציב שמשרד הביטחון מעביר לאגודה לטובת הפעלת המתקנים. "עודף כוח אדם?", אומר מנכ"ל האגודה אילן טל, "קיצצנו בתקנים הרבה לפני ועדת מינטקביץ'. הוועדה, גם על פי עדות חבריה, לא בדקה בפירוט את היקף התקנים הקיים מול היקף הפעילות. האגודה פועלת עם כמות תקנים מינימלית מול היקף פעילות כולל של כחצי מיליארד שקל. צריך לזכור שרוב העובדים שלנו מועסקים בתפקידי שירות ב-18 מתקני האירוח ובקנטינות ברחבי הארץ בשכר נמוך, חלקם בשכר מינימום".

טל דוחה גם את הטענה בנוגע לאמץ לוחם: "הקביעה בדו"ח כאילו לא עשינו דבר כדי להביא את התרומות ושהכל 'תוצאתי' - אינה סבירה בעליל", הוא אומר. "האגודה הקימה את אמץ לוחם ומנהלת אותו בליווי ועדה ציבורית בראשות אבי פישר ואיקה אברבנאל ובתיאום מלא עם צה"ל. גיוס החברות, הקשר השוטף ומימוש התרומות מבוצעים על ידי עובדי האגודה".

אף שהדו"ח פורסם לפני שנתיים וחצי, הוא עדיין לא יושם. במידה שזה יקרה, היישום יהיה חלקי בלבד, משום משרד הביטחון החליט לא לפרק את האגודה למען החייל, אלא להקים גוף חדש שייקרא "האגודה החדשה למען החייל", שבו יהיו שתי זרועות - אזרחית, לגיוס תרומות, ותפעולית, שתפעיל את מתקני הנופש. לב"י אמורה להתמזג לתוך זרוע התרומות. לטענת מינטקביץ', מהלך כזה הוא אחיזת עיניים והוא סותר את המלצות הוועדה. "זה שוד הקופה הציבורית”, הוא אומר, "מעמידים את מי שכשל, האגודה, ליישם דו"ח שהיא מתנגדת לו באופן עקרוני. בינתיים חלפו יותר משנתיים ולא קורה דבר. ככה זורקים מיליוני שקלים לפח, ואחרי זה עוד אומרים שאין כסף לאימונים".

השירותרום של סבן

בזמן שיישום דו"ח מינטקביץ' מתעכב, גוף אחר משגשג: ידידי צה"ל בארה"ב, הידוע בשמו האמריקאי FIDF ולפני כן כאגודת ידידי האגודה למען החייל בארה"ב. הידידים האמריקאים לא אהבו את התנהלות האגודה למען החייל, והחליטו להתפלג ולהקים גוף עצמאי משלהם. לפני שלוש שנים FIDF אף פתח משרדים בבית אירופה בתל אביב, שבו עובדים נציגים ישראלים שאמונים על הקשר בין התורמים בארה"ב לבין צה"ל.

דובר צה"ל

"אין ואקום", מסבירה ניצה בובליל, ראש מרחב מרכז באגודה למען החייל. "אם הם היו מרוצים מפעילות האגודה, ברור שהאמריקאים לא היו טורחים להקים סניף בתל אביב". לדברי בכיר לשעבר באכ"א, "התורמים ל–FIDF אמרו שהם לא מוכנים לקבל את הסטנדרטים של האגודה, והם רוצים לדעת לאן בדיוק הכסף הולך. חלק מהדברים האלה נאמרו בצדק". מנגד, לדברי טל, "היחסים עם FIDF מצוינים".

FIDF מתרים כספים בארה"ב ובפנמה, המהווים את המקור התקציבי הגדול ביותר לתרומות לצה"ל. לדברי מקורות בארגון, ב–2013 הוא הצליח לגייס כ–80 מיליון דולר, סכום שכולל התחייבויות לשנים הבאות. מתוך סכום זה, 15 מיליון דולר הם עבור מלגות ללוחמים משכבות סוציו־אקונומיות נמוכות במיזם אזרחי הנקרא אימפקט. הארגון לוקח תקורה של 15% על פעילותו (חלק נכבד מההוצאות נועד להטסת חיילים לארה"ב, הטסת תורמים לארץ והפקת אירועי התרמה), כך שהסכום שגויס למען צה"ל באופן ישיר ב–2013 היה 53 מיליון דולר.

אחד התורמים המרכזיים לארגון הוא המיליארד הישראלי־אמריקאי חיים סבן, בעל השליטה בחברת פרטנר ובעבר בעל השליטה בבזק, המקושר מאוד לצמרת הישראלית והאמריקאית, ובין היתר לבני הזוג קלינטון, לאהוד ברק, לשמעון פרס.

במארס נערך כמדי שנה ערב הגאלה השנתית של הארגון במלון וולדורף אסטוריה שבניו יורק. הגיעו לשם הרמטכ"ל בני גנץ, מלווה בפמליית עוזרים (גנץ ועוזריו טסו על חשבון צה"ל), מפקד גלי צה"ל, ירון דקל ו–30 חיילים, כולל תזמורת צה"ל. הגאלה הזו היתה נוצצת במיוחד, אך היא אינה האירוע היחיד שהארגון האמריקאי עורך. במיאמי, בלוס אנג'לס ובמקומות אחרים נערכים מדי כמה חודשים "דינרים" נוצצים לגיוס תרומות לחיילים. הערב נערך כמעין סרט תדמית הוליוודי על צה"ל, כפי שעולה מצפייה בסרטונים שאותם מפיץ ה–FIDF ביוטיוב.

סרט על צה"ל מוקרן על מסך רחב, חיילים במדים עולים לבמה ומספרים את סיפורם המרגש (אחד מהם, סרן זיו שילון, שנפצע בעזה, אף הציע נישואים לחברתו), האמריקאים מוחאים כפיים בהתלהבות, ולאחר מכן המנחה מסכם את גיוס התרומות. בערב שנערך בשנה שעברה בלוס אנג'לס שימש סבן כמגייס התרומות, בסגנון שהזכיר את שידורי השירותרום. אחד אחד קמו תורמים אמריקאים עשירים והודיעו על התרומות: 50 אלף דולר, 200 אלף דולר, חצי מיליון ואפילו מיליון. סך התרומות באותו אירוע הגיע ל–17.7 מיליון דולר. סבן אמר על הבמה שהבטיח לאשתו, שריל, שבאירוע יגויס 20 מיליון דולר, ולכן הוא הוא מוסיף 2.3 מיליון דולר.

לדברי מקור המכיר את ארגוני התרומות, השירותרום - שבוטל בישראל - מתקיים כיום בארה"ב. "צה"ל ביטל את השירותרום בעיקר בגלל שיקולי תדמית והביקורת הרבה שנמתחה על היום הזה. היו כאלה שלא אהבו לראות את צה"ל כסוג של שנורר בזמן שתקציב הביטחון גדול כל כך ומצד שני האזרחים חווים קשיים כלכליים", הוא מסביר. "נכון, תמיד היו דינרים מפוארים בארה"ב, אבל בשנים האחרונות מתקיימים שם יותר ויותר אירועים כאלה. צה"ל ממשיך לשנורר, רק שזה קורה בארה"ב, ואנשים לא כל כך מודעים לזה פה בארץ".

בן אברהם / "במחנה"

בלבל את האוהב

עבור החיילים והקצינים הנוסעים לאירועים האלה זהו צ'ופר אמיתי: טיסה מפנקת לארה"ב על חשבון התורמים הנדיבים מחו"ל. אבל גם במקרה הזה לא בטוח שעיקרון השוויון מתקיים. "אני מכיר קצין בקבע מיחידה יוקרתית שנשלח לחו"ל לגיוס כספים עבור חטיבה שגם ככה מקבלת לא מעט תרומות", אומר לורך. "זה לא קורה ביחידות הפחות סקסיות, כמו הנדסה קרבית או כפיר". ב–FIDF טוענים מנגד שהחיילים לא מגייסים תרומות. "על הגיוס לא אחראיים החיילים, אלא אנשי מקצוע בארה"ב", אומר מקור בארגון. "אנחנו רק דואגים לחיבור הרגשי בין הלוחמים לבין התורמים. לכן אנחנו מוציאים מדי שנה 100–200 קצינים לשליחות הסברה בחו"ל, שם הם מספרים על השירות שלהם".

לדברי המקור, באחרונה חנכו ב–FIDF תוכנית מסודרת לאימוץ חטיבות צה"ל בערים ספציפיות בארה"ב. כך לדוגמה, בשיקגו אימצו את הצנחנים ובמיאמי את גולני. יחידות אחרות שמאומצות הן חטיבת השריון 401, עוצבת הגולן, שייטת 3 וחיל האיסוף הקרבי (לשעבר מודיעין שדה). את זהות היחידות המשתתפות בתוכנית קבע צה"ל.

לדברי המקור, בזמן גיוס התרומות הם נתקלים בשליחים מטעם העמותות המייצגות יחידות ספציפיות בצה"ל, וזה לא מסייע. "זה מבלבל את אוהבי צה"ל שרוצים לתרום", הוא אומר. "בא איזה מתרים מעמותה קטנה ואומר: אתם נותנים את הכסף דרך האגודה למען החייל או ידידי צה"ל בארה"ב, אבל אני נותן את הכסף ישירות לחיילים. כמובן שזו לא האמת. עמותה כזו בעצם מתחרה בי. זה לא טוב למדינת ישראל שכל כך הרבה אנשים מסתובבים בארה"ב ומתרימים עבור צה"ל".

מלבד שליחי העמותות, שליחים מטעם שלושת הגופים הגדולים - האגודה למען החייל, לב"י 
ו–FIDF - פועלים מעבר לים ומתרימים כסף לצה"ל. הארגון האמריקאי פועל, כאמור, בארה"ב ובפנמה; ללב"י יש אגודות ידידים בארה"ב, בקנדה, בצרפת, במקסיקו, בדרום אפריקה, בקנדה ובגרמניה; ולאגודה למען החייל יש אגודת ידידים בקנדה, במקסיקו, בבריטניה ובצרפת. הן האגודה למען החייל והן לב"י מטיסות אנשי צבא לאירועים מפוארים בחו"ל, שאותם מארגנות אגודות הידידים.

בשנה שעברה, לדוגמה, טס שמחי לצרפת יחד עם אלוף פיקוד המרכז ניצן אלון. "אנחנו נוסעים בכל העולם כדי לשמור על קשר עם אגודות הידידים", מסביר שמחי. "מביאים גם להקה צבאית, עושים להם שואו". לדברי שמחי, הוא ניסה לבחון מנגנון של איחוד תרומות עם FIDF, אך זה לא צלח. "אתה מכיר את מלחמות היהודים", הוא אומר. "כשהעליתי את הרעיון הם אמרו לי - לא אתה הקמת אותנו. אנחנו נעשה מה שטוב לנו, לא מה שטוב לך".

מ–FIDF נמסר בתגובה: "FIDF פנה ללב"י לפני כמה שנים במטרה להבטיח ייצוג אחיד לחיילי צה"ל בארה"ב. מאז הפעילות מתבצעת בשיתוף פעולה מלא ובצורה האופטימלית ביותר למען חיילי צה"ל".

ירון קמינסקי

הבעיה היא שאין שום סיבה שאנשי לב"י והאגודה למען החייל ייסעו לאותם יעדים כדי לגייס תרומות. "הדבר יוצר בלבול ומבוכה בקרב תורמים ומגביר את חוסר האמון שלהם", נכתב על כך בדו"ח מינטקביץ'. כל עוד הדו"ח אינו מיושם, המצב יישאר על כנו. "אין היגיון בכפילות הזו", אומר טל, התומך בהמלצה זו של הדו"ח. "זה לא רק עניין של כפל תרומות. זה בעייתי כי פונים לתורמים שני ארגונים שונים, המבקשים להתרים לאותה מטרה".

כדאי להסתכל גם על התמונה הרחבה יותר, שמשתקפת במספרים: תרומות של 250 מיליון שקל לעומת תקציב ביטחון של 54 מיליארד שקל. במלים אחרות, מערך התרומות בצה"ל, הנמצא מחוץ לתקציב הביטחון, מהווה כ–0.5% ממנו. כל כלכלן או מנהל מוכשר יוכל למצוא את הדרך להכניס את אותם 250 מיליוני השקלים לתוך תקציב הביטחון. או אז, עשרות העמותות יהיו מיותרות לגמרי, וכן האירועים המפוארים שעורכים הגופים הגדולים שמגייסים תרומות.

לכן ברור שהאנשים שקשורים בנימי נפשם למערכת ימצאו סיבות להמשך קיומו של המנגנון. "ייתכן ש–250 מיליון שקל לעומת 54 מיליארד שקל נראים זניחים", מודה טל, "אבל צריך לזכור שזה הולך בדיוק לדברים החסרים בתקציב הביטחון. נופש מבצעי לגדודים לוחמים, מועדוני רווחה ליחידות וסיוע נוסף לאוכלוסיות מיוחדות לא יוכלו להתקיים ללא תרומות אלה. לעצם התרומה יש מסר ערכי חשוב של סולידריות חברתית וחיבור של הציבור בארץ ובחו"ל לחיילי צה"ל".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "כצבא העם נהנה צה"ל מרצון ציבורי רחב בישראל ובעולם לתמוך ולסייע לרווחת חייליו. בכל שנה נבנית באכ"א תוכנית תרומות המאושרת על ידי ראש אכ"א, סגן הרמטכ"ל והרמטכ"ל, שבבסיסה הטיפול ברווחת הפרט. מטרת התוכנית היא לוודא שהתרומות מגיעות ליחידות הצבא בהתאם לסדר עדיפות שנקבע, עם עדיפות ברורה למערך הלוחם.

"כלל התרומות המועברות, קטנות כגדולות, מקבלות אישור והכוונה על ידי מחלקת פרט באכ"א, שהינה הגורם היחיד המאשר והאחראי על חלוקת התרומות בין היחידות השונות. FIDF משקיע לאורך השנים מאות מיליוני שקלים למען חיילי צה"ל תוך שהוא ער לצורכי צה"ל ומודע לסדרי העדיפויות. כלל התרומות עוברות כחוק לצה"ל דרך האגודה למען החייל או לב"י, שעמן מקיים צה"ל דיאלוג פורה לאורך כל השנה לשם שיח מקצועי על צורכי הצבא ואופן מימושם".

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "מזה כמה חודשים מתקיימת עבודת מטה במשרד הביטחון בשילוב עם אכ"א, שמטרתה ליישם את מסקנות דו"ח מינטקביץ'. כחלק מעבודת המטה למימוש ההמלצות התקיימו פגישות עם האגודה למען החייל וקרן לב"י".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#