מיליון דולר למנהל בנק 
או חברת ביטוח זה די והותר - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מיליון דולר למנהל בנק 
או חברת ביטוח זה די והותר

הצעת האוצר לא תוריד במידה ניכרת את שכר המנהלים, אך תייקר עלות העסקתם

42תגובות

צדיק בינו, בעל השליטה בבנק הבינלאומי ובחברת פז, אמר פעם כי "מנכ"ל בנק לא צריך להשתכר יותר ממיליון דולר בשנה. אם הוא רוצה לקבל יותר - שיקנה את הבנק". אבל בינו לא הצליח לממש את יעדו, כי אפילו מנכ"לית הבינלאומי, סמדר ברבר צדיק, חצתה זה מכבר את הרף הזה והשתכרה ב–2013 5 מיליון שקל.

בינו, כמו בעלי שליטה אחרים בבנקים בפרט ובמגזר הפיננסי בכלל, נאלץ להתמודד עם שוק שבו מנהלים מקבלים 10 מיליון שקל ויותר בשנה. לך תשמור על המנכ"לית שלך עם מיליון דולר כשכל השוק כבר מזמן עבר את ה–2 מיליון דולר.

לעזרתו מגיע עכשיו משרד האוצר עם הקנס שהוא מטיל על שכר הגבוה ממיליון דולר (כ–3.5 מיליון שקל) בשנה על מנהלים בגופים הפיננסיים. שלוש מנהלות בכירות לשעבר במגזר הפיננסי אחראיות להצעה להגביל את שכר המנהלים: מנכ"לית האוצר יעל אנדורן, החשבת הכללית מיכל עבאדי ־בויאנג׳ו והממונה על שוק ההון דורית סלינגר. הנחיית האוצר טעונה חקיקה ויש להניח שתיתקל במהמורות עד שתאושר. רבים מהח"כים ישאלו, ובצדק, מדוע להחיל את המגבלה הזו רק על גופים פיננסיים, ולא על כל החברות הציבוריות.

למעשה, קשה להאמין שההצעה תוריד במידה ניכרת את שכר המנהלים. הרי המהלך לא מונע מהמנהלים למשוך שכר של 10 או 18 מיליון שקל, הוא רק קובע ששכר מעבר ל–3.5 מיליון שקל בשנה לא יוכר כהוצאת שכר לבנק או לחברת הביטוח, ולכן היא תייקר את עלות ההעסקה של המנהל המתוגמל. בינו אולי יוכל לשלם למנכ"לית שלו קצת פחות, אבל זה יעלה לו יותר.

אפשר בקלות לתקוף את הרעיון של האוצר ולמצוא בו חורים, אבל אפשר גם לא. יש בהצעה הזו כמה דברים שאפשר לחבב בקלות:

1. המידתיות וההדרגתיות. לפני חמש שנים קידמה ח"כ שלי יחימוביץ' הצעת חוק שנועדה להגביל את שכרם של המנהלים עד פי 50 משכרם של בעלי השכר הנמוך ביותר באותה חברה. יחימוביץ' היתה קרובה למדי להשגת רוב בהצבעה בכנסת על הצעתה, אלא שראש הממשלה בנימין נתניהו התעשת ברגע האחרון והחליט להקים ועדה בראשות השר יעקב נאמן שתדון בדרכי ההתמודדות עם בעיית שכר המנהלים.

נאמן הוציא תחת ידיו המלצות שתכליתן "בואו נקשה קצת יותר על אישור משכורות מנהלים מופקעות ונדרוש ממי שמאשר אותן לא להיות סתם חותמת גומי". ההמלצות מצאו את ביטויין בתיקון 20. התיקון לא עזר. השכר המשיך לנסוק. שכר בעלות של 700–800 אלף שקל לחודש במגזר הפיננסי נהפך לסטנדרט.

כעת מבקש האוצר לעלות מדרגה. אחד הרעיונות שנבחנו במשרד היה לקבוע תקרת שכר. שר האוצר יאיר לפיד פסל מיד את הרעיון וביקש צעד מתון יותר. הוא קיבל. אם זה לא יעזור, ייתכן שנגיע בסופו של דבר להצעתה של יחימוביץ'.

2. ההתמקדות במערכת הפיננסית תחילה. בנקאים ואנשי ביטוח והשקעות אינם מוכשרים פחות או יותר ממנהלים בתחומים אחרים. יש טובים ויש גרועים. עם זאת, העיסוק שלהם שונה מענפי הבנייה, הדלק, הסלולר או הרכב, בכך שהם מנהלים כספי ציבור. הם אחראים על ניהול הכסף הפנסיוני שלנו, החיסכון שלנו בבנק, קרנות ההשתלמות שלנו וכדומה.

בישראל אין ביטוח על פיקדונות או על חסכונות. אם בנק או חברת ביטוח פושטים רגל, מי שנושא בעלויות הקריסה הם משלמי המסים. זה הופך את הגופים הפיננסיים לסמי־ציבוריים. אמנם חלקם נשלטים על ידי בעלים פרטיים, אבל ביום פקודה הם לא יכניסו את היד לכיס, אלא הממשלה תהיה זו שתכניס את היד לכיס שלנו.

עופר וקנין
מוטי קמחי

במערכת הפיננסית יש חסמי מעבר גדולים מחברה לחברה. ככה זה. בגלל מבנה הענף, הרגולציה והתחרותיות הנמוכה, הצרכן לא פוגש שוק חופשי של ממש. לא בביטוחי חיים ולא בבנקאות קמעונית. בשוק שבו אין שוק חופשי לצרכנים, אין סיבה שיהיה שוק חופשי בשכר המנהלים.

3. מבנה המערכת הפיננסית. אף אחד לא אוהב מתווכים שגוזרים עלינו קופון, אבל אנחנו איכשהו חיים בשלום עם רובם. בקרב המתווכים הפיננסיים, בישראל וגם בעולם, הקופונים על החסכונות והפנסיה שמנים ובעלי משמעות קטלנית. בשוק הפנסיוני גוזרים המתווכים הפיננסיים לפחות רבע מהפנסיה שלנו, ולעתים זה מגיע גם לשליש מהחיסכון. זה לא סביר. זה מוגזם. בעידן הפנסיוני הנוכחי של תוחלת חיים מתארכת ושוק עבודה לא יציב למרבית הציבור דמי ניהול כה גבוהים הם מרשם קטלני לירידה חדה ברמת החיים בגיל השלישי.

דמי ניהול גבוהים מפרנסים מנהלים יקרים, הרבה מאוד עובדים יקרים ומערכות מנופחות ושמנות מדי. לחץ על שכר המנהלים יכול להתגלגל ללחץ על שכר העובדים וללחץ על העלויות הגבוהות שהם גובים מאתנו.

גם במערכת הבנקאית יש בעיה. שם הריביות שגובים ממשקי בית ועסקים קטנים רצחניות, הן בבנקים והן בשוק כרטיסי האשראי. גם כאן, כדי לקיים מערכי כוח אדם מנופחים, יקרים וקשיחים, השיטה היא לחלוב לקוחות קטנים. זה פוגע בצמיחה וברמת החיים של הציבור.

כל המערכת הזו משרתת כמה עשרות מנהלים במשכורות עתק ועשרות אלפי עובדים בשכר מהגבוהים במשק. הרנטות במגזר הפיננסי אדירות, והן נמצאות כולן בכיסים של מנהלים ועובדים. הגיע הזמן לצמצם את הרנטה הזו - ומוטב להתחיל מהראש.

4. הנרטיב התעסוקתי. האוניברסיטאות והמכללות פולטות מדי שנה לשוק אלפי בוגרי כלכלה, מינהל עסקים ומשפטים. האופציות התעסוקתיות של הבוגרים מגוונות לכאורה, אבל כשהם רואים את המערכת הפיננסית המתגמלת, מן הסתם רבים וטובים מנותבים אליה במקום לתעשייה, לעסקים יצרניים, ליזמות, לעסקים קטנים ועוד.

המערכת הפיננסית התנפחה בשני העשורים האחרונים והתמשיך להתנפח אם תישאר במבנה הנוכחי שלה, שמבוסס על עמלות, ריביות, דמי ניהול גבוהים, ביטחון תעסוקתי ותגמול גבוה. ריסון השכר והעלויות במערכת הפיננסית יכול להוציא ממנה מעט אוויר ולהסיט סטודנטים מוכשרים ומנהלים בעלי פוטנציאל לענפים חשובים לא פחות למשק.

אמיל סלמן
עופר וקנין

5. הצד החינוכי. זה החלק היומרני בהצעתו של משרד האוצר. מצפים שם מהבנקאים ואנשי הביטוח וההשקעות ששכרם יוגבל, שיחנכו את החברות הציבוריות והעסקיות להסתגל לנורמות שכר צנועות יותר. איך עושים זאת? הגופים המוסדיים (גמל, ביטוח ופנסיה) מצביעים באסיפות כלליות של חברות ציבוריות, ולכן יכולים להתנגד למתן שכר מופקע בחברות האלה.

הבנקאים מאשרים תוכניות עסקיות של חברות פרטיות וציבוריות, ויש להם אפשרות להעיר כשהם מזהים נורמות שכר בעייתיות. זה נחמד שמייעדים לגופים הפיננסיים את התפקיד החינוכי הזה, אבל אל לנו לצפות כאן להישגים גדולים מדי.

נ.ב

לשלמה אליהו, בעל השליטה בחברת הביטוח מגדל, יש תפישת עולם מעניינת לגבי חיבתו הגדולה להשקעה בגופים פיננסיים כמו בנקים וחברות ביטוח. הוא שופע פנינים ואמרות מעניינות על עיסוקו. הוא סיפר פעם איך עושים עסקים: "מה זה איש עסקים? אחד שמזהה פירצה כדי לעשות רווח". בפעם אחרת הסביר מדוע הוא אוהב להשקיע רק בגופים פיננסיים: "בנקים וביטוח זה גופים מפוקחים. המפקחים שומרים לי על העסק". ריסון שכר המנהלים הוא גם סוג של שמירה על העסק. בעיקר עסקים שיש בהם הרבה פרצות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#