סמי פרץ

בחודש מארס מתחילה, כרגיל, עונת האביב, הפריחה, האלרגיות והדו"חות הכספיים של החברות הבורסאיות. האלרגיות קשורות בעיקר לפריחה, אבל אולי גם לשכר המנהלים המופקע הנחשף בדו"חות הכספיים. השיחה על שכר המנהלים דומה לשיחה על מזג האוויר: כמה שתדבר על זה, תקטר, תנסה לשנות - לא תצליח. אבל להבדיל ממזג האוויר, שכר המנהלים הוא מעשה יד אדם, ולכן יש מקומות, נדירים אמנם, שבהם כן אפשר לרסן את שכר המנהלים, ודווקא ללא חקיקה.

שיאן השכר ל–2009 בחברות הבורסאיות היה מנכ"ל פרטנר דאז, דוד אבנר, שלקח הביתה שכר בעלות של 19.8 מיליון שקל. היו אלה שלהי ימי הגזל הסלולרי: אז עוד קיבלנו חשבונות סלולר שהגיעו ל–600, 700 או 1,200 שקל לחודש. הרפורמות שבוצעו מאז בשוק הסלולר ופתיחתו לתחרות גרמו לצניחה חדה בתעריפים, להתייעלות כללית בענף וגם להחזרת שכר המנכ"ל שם לרמה שפויה. המנכ"ל הנוכחי של פרטנר, חיים רומנו, לקח הביתה ב–2013 שכר בעלות של 2.4 מיליון שקל (לאחר שוויתר על בונוס של 3 מיליון שקל). המקרה של הסלולר הוא העדות הכי חזקה למה שבאמת יכול לרסן את שכר המנהלים: תחרות ושוק חופשי אמיתי. לא שוק חופשי למנהלים בלבד, לא שוק חופשי לעובדים מסודרים, אלא שוק חופשי לצרכנים. אם הצרכן פוגש שוק חופשי לחלוטין שמציע לו מחירים תחרותיים ללא חסמי מעבר בין חברות, אזי המנכ"ל מושך לעצמו שכר שמשקף זאת. ראו זה פלא - כשהשוק חופשי באמת, המנכ"ל זוכה פתאום לשכר שפוי.

החודש מפרסמות החברות הבורסאיות את הדו"חות השנתיים שלהן, ומדווחות אגב כך על שכר מנהליהן. הספקנו כבר לראות כמה כוכבי שכר שנפגשים עם משכורות חלומיות של 10 מיליון שקל ומעלה לשנה, וזו הזדמנות לבדוק את הקשר בין השכר לביצועים, לשכר העובדים ולרמת התחרותיות בכל ענף.

איזי כהן, מנכ"ל כלל ביטוחצילום: עופר וקנין

מנהלי הבנקים תמיד כיכבו בראש טבלת מקבלי השכר, אך בשנים האחרונות מנסה בנק ישראל להצר את צעדיהם. הם עדיין מצליחים להיפגש עם שכר בעלות של כ–10 מיליון שקל (ציון קינן - 9.9 מיליון שקל, ויאיר סרוסי - 9.5 מיליון שקל). לעומתם, יש מגזר משגשג אף יותר, שבו רמות השכר זינקו בשנים האחרונות: שוק הביטוח. שם הפיקוח רופף יותר מהפיקוח על הבנקים, והם כמובן המרוויחים הגדולים מרפורמת בכר, שהעבירה לשוק הביטוח את ניהול קופות הגמל וקרנות הנאמנות שהיו קודם בשליטת הבנקים.

בראש רשימת המשתכרים (שעדיין לא הושלמה) בולט שמו של איזי כהן, מנכ"ל כלל ביטוח, שנפגש עם שכר בעלות של 18.1 מיליון שקל אשתקד. עלות השכר מורכבת משכר שוטף - 3.86 מיליון שקל, בונוס - 5.85 מיליון שקל, ותשלום מבוסס מניות (אופציות) של 8.41 מיליון שקל. הסעיף האחרון קשור לאפשרות שהחברה תעבור לבעלות סינית: העברת בעלות בחברה מזכה לא פעם מנהלים בבונוסים שמנים. הסיבה - זו תקופה שבה הבעלים תלוי במנכ"ל לצורך המכירה, ובסופה עובר הרבה מאוד כסף מצד לצד. אז מהם כמה מיליוני שקלים כדי לרפד בהם מנכ"ל שיעביר את המקל?

זה גם המקרה של אייל לפידות, מנכ"ל הפניקס. החברה בשליטת יצחק תשובה ויעקב שחר נמצאת על המדף מזה זמן, אך אין לה בשלב זה קונה. לפידות יודע לנצל היטב את המצב כדי לדרוש, ואף לקבל, שכר עתק בעלות של 10.5 מיליון שקל ב–2013. משרד האוצר מנסה להגביל את השכר הזה, ללא הצלחה יתרה בינתיים.

בביטוח ישיר, דווקא חברה שחוללה תחרות בשוק ביטוח הרכב והדירות, מקבל המנכ"ל רביב צולר שכר בעלות של 11.9 מיליון שקל. חלק ניכר מהשכר נובע מכך שהוא גייס קרן השקעות בשם באטרי, שהשקיעה בביטוח ישיר 124 מיליון שקל.

כהן ולפידות הם מנהלים דומיננטיים שניערו את החברות שלהם. הם ביצעו תוכניות התייעלות ושיפרו את התוצאות הכספיות. אבל יותר מכך עזרה במיוחד העובדה ששוק ההון האיר להם פנים וסייע להגדיל מאוד את הרווחיות: חברות הביטוח, למי שלא יודע, ניזונות בעיקר מרווחי השקעות בשוק ההון ומדמי הניהול שהן גובות על פעילות זו. הפעילות הביטוחית עצמה נהפכה בשנים האחרונות לשולית ביחס לפעילות ההשקעות. כלל ביטוח מנהלת נכסים בשווי 150 מיליארד שקל, והפניקס מנהלת נכסים ב–137 מיליארד שקל. זהו מקור הרווח המהותי של חברות הביטוח. וזה מביא אותנו לשאלת התחרותיות.

ובכן, גם כאן התחרותיות די נמוכה, בעיקר בתחומים הרווחיים של החסכון הפנסיוני לסוגיו. יש אמנם מאבק בין חברות הביטוח ברגע המכירה עצמו של פוליסות ביטוח החיים - מקור הרווחיות הגדול שלהן. הן מתגמלות את סוכני הביטוח ביד נדיבה כדי שימכרו כמה שיותר פוליסות, כי מרגע שהפוליסה נמכרה, החברה מסודרת להרבה מאוד שנים. חלק הארי של רווחי חברות הביטוח מקורו במכירות עבר של פוליסות ביטוחי חיים/מנהלים.

הלקוחות עצמם לא יכולים לעבור מחברה לחברה, לאו דווקא בגלל החברות אלא בשל מגבלות רגולטוריות (מי שרכש ביטוח חיים בגיל 25 והיה מבוטח עד גיל 45 בחברה אחת, יצטרך לשלם הרבה יותר כשהוא עובר בגיל 45 לחברה אחרת, כי הוא מסוכן יותר). מבחינת מנהלי ובעלי חברות הביטוח, זה כמובן יתרון: הן לא צריכות להתחרות על המלאי הקיים, שהוא בטוח ורווחי, אלא רק על לקוחות חדשים. זה מבטיח להן תזרים רווחיות יציב ובטוח, בחורף, בקיץ, בסתיו ובכל מזג אוויר או שעה משעות היממה.

אז מה עושה מנכ"ל שיש לו תזרים כזה גבוה ויציב? מושך שכר גבוה ככל האפשר. הוא גם משתכנע שהרווחיות הזו קשורה רק אליו, אף שזה רחוק מכך. למנכ"לים אין השפעה על המצב בשוק ההון ואין להם השפעה על גודלו של תיק העבר של חברות הביטוח. הם רק צריכים לשמור על הקיים, ואם אפשר קצת להגדיל אותו ולהתייעל. גם בבנקאות זה כך: מתחרים אמנם על המגזר העסקי, אבל נהנים מיציבות ותזרים בטוח מהמגזר הקמעונאי (משקי בית) בפעילות העו"ש וכרטיסי האשראי.

אייל לפידות, מנכ"ל הפניקסצילום: קובי קלמנוביץ'

אני פוגש את המנהלים האלה מעת לעת. חלקם מרשימים, חלקם פחות. איכשהו, לא השתכנעתי שראוי לגזול רבע עד שליש מהפנסיה שלנו רק כדי לרפד את כיסם בשכר של מיליון שקל לחודש. לא השתכנעתי שראוי לקיים רמות שכר כה גבוהות במערכת הפיננסית. מדובר במערכות ציבוריות למחצה שמנהלות כספי פנסיה וחיסכון, שרמת התחרות בהן נמוכה ושמתקיים בהן חוסר סימטריה בין שכר המנהלים והמנכ"לים לבין העלויות הכבדות שנגזלות מהחיסכון הפנסיוני שלנו.

אם ניקח את שוק הסלולר כדוגמה, נראה ששם התעריפים המופקעים איפשרו למנהלים למשוך שכר מופקע, ורק הרפורמה ופתיחת הענף לתחרות החזירו את התעריפים ואת שכר המנכ"ל לשפיות. זה לא המצב בשוק הביטוח והחיסכון הפנסיוני. שם, החוסכים, המבוטחים והפנסיונרים עדיין משלמים מחירים גבוהים מאוד כדי לפרנס תעשייה מנופחת עם שכר מנהלים גבוה מדי, וכנראה גם מספר עובדים גדול מדי. כנ"ל במערכת הבנקאות: הלקוחות הקטנים משלמים מחירים גבוהים כדי לפרנס שכר מנהלים גבוה ומצבת עובדים מנופחת.

להבדיל משוק הסלולר, שבו הרגשנו את המחיר מדי חודש, בפנסיה זה שונה - שם נרגיש זאת רק כשנצא לפנסיה. עד אז אנחנו אדישים. המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, מנסה להצר את צעדיהם של המנכ"לים המתוגמלים והורתה השבוע לעצור אישורי הסכמי תגמול חדשים. עד כה היא לא נחלה הצלחה רבה. האם היא תיקח את זה כפרויקט?

נ.ב

לפני זמן מה פגשתי מנכ"ל של חברה גדולה שנמנה עם 100 המנהלים הכי מתוגמלים בישראל ונפגש מדי שנה עם מיליונים רבים של שקלים. זה היה ביום שבו עלה לכותרות מצבו הרעוע של ערוץ 10. שוב הושמעו איומי סגירה באוויר, ולכן שאלתי את המנכ"ל, שנחשב למנהל מצליח, מה הוא היה עושה אילו קיבל לידיו את ניהולו של את ערוץ 10. "הייתי נכשל. לא הייתי מצליח להבריא אותו", אמר האיש. הופתעתי. משום מה חשבתי שהאיש מעריך את יכולותיו וסבור כי הכישרון שמאפשר לו לנהל את החברה שלו יספיק לו גם כדי לנהל חברה אחרת בהצלחה. אבל המסר היה ברור: יש ענפים או חברות שגם הניהול הכי טוב בעולם לא יעזור להם, ויש ענפים שגם ניהול לא משהו יכול להביא אותם לתוצאות נהדרות. הניהול חשוב, אבל חשובים ממנו מבנה הענף והיכולת לגבות מחירים גבוהים בלי תחרות עזה שמעבירה לקוחות מחברה לחברה בנקל. זה המצב כיום במערכת הפיננסית - בבנקים, בחברות הביטוח, בחברות כרטיסי האשראי. אנחנו שבויים של החברות האלה ואנחנו לא חווים שוק חופשי אמיתי. היחידים שחווים שוק חופשי הם מי שמנהלים את החברות האלה, ולכן הם מושכים שכר של חצי מיליון או מיליון שקל לחודש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker