עסקי הגנרלים

איך באמת התעשרו ברק ואולמרט?

כמה כסף אפשר לגרוף אם ראש ממשלה לשעבר, רמטכ"ל לשעבר וראש מוסד לשעבר משתפים פעולה? אהוד אולמרט, דן חלוץ ומאיר דגן הבינו את הפוטנציאל והקימו שותפות עסקית ■ אלדד יניב: "הם משדרים מסר: אנחנו ההנהגה, אם לא היום אז נהיה מחר, ושווה לעשות אתנו ביזנס"

שוקי שדה
שוקי שדה
שוקי שדה
שוקי שדה

לא בכל יום זה קורה: ראש ממשלה לשעבר, רמטכ"ל לשעבר וראש מוסד לשעבר, שישבו באותו חדר בדיונים הכמוסים ביותר, ובין היתר ניהלו מבצעים כמו מלחמת לבנון השנייה, חוברים כעבור כמה שנים להקמת שותפות עסקית בין שלוש חברות. פרטיה עדיין לא ברורים, אבל השמות מוכרים בכל בית בישראל: אהוד אולמרט, דן חלוץ ומאיר דגן.

ברשם החברות, שם נרשמו השלושה בתחילת החודש, אין מידע לגבי הפעילות המתוכננת, אך מניתוח הרכב הבעלות, יש להניח שהיא תעסוק גם בנושאים הקשורים לייעוץ ביטחוני. אולמרט מגיע לשותפות עם חברת EOC, שבה יועציו לשעבר הם שותפים זוטרים - יועץ התקשורת ינקי גלנטי והיועץ המדיני שלום תורג'מן. חלוץ מגיע עם עופר דקל, לשעבר המשנה לראש המוסד והממונה על המו"מ בנושא שבויי צה"ל, ועם בני שפר, בעלי יבואנית המזל"טים UVision.

אין זו הפעם הראשונה שחלוץ ודקל משתפים פעולה בנושא ייעוץ ביטחוני. תחקיר "הארץ" חשף ב–2009 כי חלוץ, דקל ויובל רבין עסקו דרך חברה משותפת (אונידה) בקידום חברות ישראליות העוסקות ביצוא ובהשבחה של מוצרים ביטחוניים - בעיקר באפריקה. בחברה זו היה שותף חברו של אולמרט, סוחר הנשק גבריאל גונן־לוי. "אני לא מוכן להתייחס לדבר הקשור לחברה", אומר גלנטי. "יש ביקורת? זה דבר מבורך. אבל זו חברה פרטית, של אנשים פרטיים, וכך רצוי שיישאר". גלנטי גם סירב לענות על שאלות, כמו האם החברה תעסוק בייעוץ ביטחוני, והאם היא פנתה למשרד הביטחון כדי לקבל אישור לעסקות ביטחוניות.

אהוד אולמרט ודן חלוץצילום: אלון רון
עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

פותחי הדלתות בע"מ

דומה שבשנים האחרונות לא מעט פוליטיקאים וגנרלים בכירים, אלה שתמונותיהם מתנוססות מדי יום בעיתונים, פונים ביום שאחרי לעולם העסקים הפרטי. המטען שמביאים איתם הבכירים האלה נשען על תפקידם בשירות הציבור - מעמד הנובע מכך שבמשך שנים הם קיבלו החלטות הנוגעות לכלל אזרחי המדינה, בנוסף לידע הרב שצברו בתפקידיהם השונים. אבל בעולם החדש הם חשאיים ורובם מסרבים לנדב פרטים בנוגע לפעילותם. ביום אחד הם מדברים בכנס על תהליך השלום או מעמדה הבינלאומי של ישראל ולמחרת הם מסתתרים מאחורי הפרטיות של החברות שלהם.

אולמרט, לדוגמה, שהקים חברת ייעוץ באפריל 2009, זמן קצר אחרי שהתפטר מראשות הממשלה, מעולם לא דיבר על עסקי הייעוץ שלו, המתנהלים מבית פלטינום בתל אביב. "מר אולמרט איננו איש ציבור כיום וככל אזרח ממלא את חובות הדיווח שלו לרשויות המס ולגופים הרשמיים במדינת ישראל כחוק. ככל הידוע לנו עיתון 'הארץ' אינו נמנה עם רשויות אלה", מסר דוברו של אולמרט בתגובה לכתבה שפורסמה ביולי 2013, שנגעה לעסקיו השונים.

לצד אולמרט, גם אהוד ברק גורף הון בעסקי ייעוץ ברחבי העולם. ב–2001–2007, מהתקופה שבה סיים את תפקידו כראש־הממשלה ועד לתקופה שבה חזר לחיים הפוליטיים כשר ביטחון, גרף ברק כ–30 מיליון שקל מפעילותו כאיש עסקים. חלק מהכסף היה עבור מתן הרצאות, אבל חלק התקבל מתיווך בעסקות ופעילות המכונה "פתיחת דלתות".

מאיר דגןצילום: מוטי מילרוד
עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

בתקופה זו ברק עבר להתגורר במגדלי אקירוב בתל אביב. כשנכנס לתפקיד שר הביטחון העביר את החברה לבנותיו, מהלך שזכה לביקורת של מבקר המדינה בדו"ח מ–2011. לפני שנה, יום לאחר שעזב את תפקידו כשר הביטחון, רשם חברה ברשם החברות בשם הייפריון. כעבור חודש נחשף במוסף הארץ שבמשך תקופת כהונתו כשר ביטחון הוא החזיק מניות בשווי מאות אלפי דולרים בחברת סיאלום האמריקאית, העוסקת בייצור ואספקה של ציוד המבוסס על חומרים כימיים הפולטים אור ומשווקת את מוצריה גם לארה"ב ולברית נאט"ו.

בקריירה החדשה שלו ברק מעניק ייעוץ אסטרטגי לארגו, חברה בינלאומית לניתוח סיכונים. החברה מציעה שירותי הערכת מצב גם בנושא הסכסוך בין ישראל לאיראן, סוגיה שבה עסק ברק רבות כשר ביטחון. ברק גם משמש יועץ מיוחד של הבנק השווייצי יוליוס בר בשכר של מאות אלפי דולרים בשנה. "ברק הוא יועץ למנכ"ל בעניינים גיאו־פוליטיים", הסביר סטפאן קמפ, מנהל השלוחה של הבנק בישראל בראיון ל-TheMarker לפני חודש.

"חשוב לגופים פיננסיים לדעת מאיש פנים וממי שהיה חלק מהעולם הפוליטי שנים רבות מה קורה מאחורי הקלעים... העובדה שברק היה שר הביטחון ושהוא בעל ידע והיכרות בעולם 
ה–IT והטכנולוגיה בנושאי אבטחה יכולה לסייע מאוד. גופים פיננסיים סובלים מניסיון תקיפה של האקרים וגניבות. הוא מייעץ בעניינים אלה ופותח דלתות. בנוסף, מכיוון שאנחנו עובדים הרבה עם בקרב קהילות יהודיות, למינוי ברק יש אפקט פנטסטי עבורנו... זה בהחלט מסייע לנו בעסקים".

לפני שבוע פורסם ב"כלכליסט" שברק הגיש הצעה להקמת מערך מודיעין לחוף השנהב, כולל אבטחת גבולות, אימון הצבא וייעוץ צבאי אסטרטגי. לפי הפרסום, עלות ההצעה היתה 150 מיליון דולר, ואולם בסופו של דבר המגעים העלו חרס. ברק הכחיש שהעביר הצעה להקמת מערך מודיעין, אך אישר שנפגש עם נשיא חוף השנהב וציין שהיו אלה שיחות פרטיות, ש אין לציבור עניין בהן.

לדברי אלדד יניב, שהיה יועצו של ברק ומכיר היטב גם את אולמרט ובכירים רבים נוספים, מעבר לים יש פוטנציאל עסקי רב עבור "לשעברים". "מנהיגים ישראלים הם אנשים מאוד מאוד מוכרים בחו"ל", אומר יניב. "אנשים לא יודעים איך קוראים לראשת ממשלת דנמרק, ופחות מכירים פוליטיקאים בכירים בבריטניה, בגרמניה או בצרפת. אבל בישראל, שבתקופות מסוימות מופיעה מדי יום בתקשורת הבינלאומית, זה אחרת. הפוליטיקאים הישראלים גם נגישים מאוד למשרדים של פוליטיקאים באמריקה ובמדינות אחרות. כשהם משאירים הודעה בטלפון חוזרים אליהם אחרי כמה דקות".

עסקי גנרלים

לדברי יניב, "הסיבה שכל כך הרבה גנרלים נמצאים בתחום הזה, שהוא בעצם מאכעריות, היא שבישראל בית הספר הגבוה ביותר לפוליטיקה הוא זרועות הביטחון. מי שמתחכך עם פוליטיקאים הוא פוליטיקאי בפני עצמו", הוא אומר. לדבריו, "האנשים האלה לא פותחים חברת היי־טק או מפעל לגרביים. הם עושים מה שנקרא, בשפה מכובסת, פתיחת דלתות. הלקוח מבין שכדאי להשקיע בהם, בין היתר כי נוצר הרושם שהם עוד יחזרו לעמדות הכוח שלהם. אצל אולמרט זה די ברור, אבל גם חלוץ ודגן מתבטאים בעניינים ציבוריים פוליטיים, ואי־אפשר לדעת אם הם לא יהיו במערכת הפוליטית בעתיד. כשחבורה כזו מתאגדת היא משדרת מסר שתמציתו: אנחנו ההנהגה הישראלית, אם לא היום, אז נהיה בתפקיד מחר, ושווה לעשות איתנו ביזנס".

"מעקמים את האף בגלל 
צרות העין הישראלית"

מנגד, יש הסבורים שביקורת מסוג זה היא בסך הכל חוסר פרגון. "בארה"ב הדברים האלה מקובלים מאוד", אומר היועץ האסטרטגי ליאור חורב. "אנשים מדיסציפלינות שונות שהיו בשלטון נמצאים במשרדי עורכי הדין הגדולים, הלובי והייעוץ, כולם לשעברים. כאן מעקמים את האף בגלל צרות העין הישראלית. אם מחר אולמרט רוצה לייעץ למדינה זרה, יש לו יתרון עצום - הוא יודע לנהל מדינה".

"אם אכן מדובר בהקמת חברה שמטרתה הפקת רווח אישי, ואם אכן החברה תתבסס על הידע ועל הקשרים שאולמרט, דגן וחלוץ צברו במסגרת מילוי תפקידיהם הבכירים — יש מקום לדאגה ולכן גם לסימני שאלה בנוגע ללגיטימיות הפעולה הזאת", מאבחן ד"ר דורון נבות, מומחה לשחיתות ציבורית מהפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.

אהוד אולמרט ודן חלוץצילום: מוטי מילרוד

"נניח שמעתה כל ראש ממשלה לשעבר יקים חברה עם בכירים ביטחוניים לאחר פרישתו מהתפקיד, מה נחשוב על תהליכי קבלת ההחלטות הביטחוניות של ראש ממשלה מכהן בעתיד?", אומר נבות. "האם לא יהיה לנו יסוד לחשוב שראש הממשלה מפתח קשרים עם גנרלים ובכירים במחשבה על היום שאחרי? אם התנהלותו של אולמרט תיהפך לנורמה בקרב ראשי ממשלות או שרים בכירים, סביר להניח שהשלטון בישראל יידרדר בצורה ניכרת. גם אם הקמת החברה של אולמרט היא לכשעצמה אינה מושחתת, ואף כי היא כנראה חוקית למהדרין, היא מייצרת פתח לשחיתות שלטונית חריפה".

לדברי נבות, המחשבה שישראל צריכה לקחת דוגמה מידידתה הגדולה היא מוטעית. "ארה"ב סובלת משחיתות מבנית קשה הנובעת מכך שנבחרי ציבור מצטרפים לאחר כהונתם לתעשיית הלובי. מחקרים רבים מצביעים על כך שההתנהלות הזאת פשוט הורסת את הפוליטיקה והכלכלה האמריקאית, ומייצרת שיתוק בממשל במקרים שבהם נדרשות החלטות שפוגעות באינטרסים של בעלי ההון".

פרופ' אביעד הכהן, דקאן מכללת שערי משפט, מאבחן בעיות נוספות. "לכל מידע המגיע לבכירים בתוקף תפקידם יש ערך. ברגע שאתה מוכר את המידע שקיבלת כעובד מדינה, יש בעיה. האכיפה כאן לא יכולה להיות באמת אפקטיבית, כי קשה לדעת מה מדברים ביניהם אנשים בחדרי חדרים. בהקשר האתי עשויות להתעורר כאן שאלות כבדות משקל של ניגוד עניינים. כשמדובר במכירה או בהעברת ידע לחברות ביטחוניות בחו"ל המתחרות עם חברות ישראליות, עולה השאלה אם ראוי שידע שנרכש במהלך שירותו של אדם בשירות המדינה, ועל חשבונה, ינוצל לטובת חברות המתחרות עמה תוך השאת רווחים למוכר המידע. חוק שירות המדינה אמנם קובע תקופת צינון לפורשים משירות המדינה, אבל זה לא נותן מענה מלא במישור החוק והאתי לכל הבעיות".

פרופ' אסא כשר, מומחה לאתיקה מאוניברסיטת תל אביב, סבור שמבחינה אתית, על בכירי מערכת הביטחון מוטלת זהירות רבה יותר בפעילות העסקית של היום שאחרי, מאשר על הפוליטיקאים. "לא משנה מה חלוץ יעשה, תמיד יזכרו שמי שעושה את זה היה רמטכ"ל. לכן, זה מטיל עליו חובות בתור מי שהיה בצבא. זה נכון גם לגבי המוסד וגופים ביטחוניים אחרים. הצינון פותר חלק מהבעיות, אבל בעיית הקשר העקיף לא נפתרת לעולם. שאלת המידע היא אכן שאלה רצינית. צריך לסמוך על אנשים שיידעו להפריד בין דברים שנקלטו בתוך הראש שלהם והם באיזשהו מובן נחלת הרבים, ובין דברים שיש להם בראש שהם למדו בתוך הארגונים, וייחודי לארגונים. אני סומך על חלוץ ודגן שלא ימכרו ידע ייחודי למוסד או לצה"ל למדינה באפריקה. אבל צריכים להיות ערים לזה כל הזמן - אם בעצה שאתה נותן יש אלמנט ייחודי שאסור לך לתת".

מנגד, בכיר לשעבר במערכת הביטחון רואה את הדברים אחרת. "כאשר שוכרים בכיר ישראלי בכסף טוב, לא לוקחים אותו כדי שיספר דברים שאפשר למצוא בגוגל או עצה שכל פרופסור יכול לתת", הוא אומר. "מי ששוכר רוצה את הדבר שבו לבכיר יש יתרון יחסי, את המקום שבו הוא יודע יותר מאחרים. הערך של אדם כזה הוא באקסקלוסיביות של המידע והבקיאות הספציפית שלו, הנובעת מתפקידי העבר שלו. מה זה נקרא לסמוך? מישהו פה סומך שאנשים משלמים מס הכנסה וארנונה? צריך שתהיה חובת דיווח ספציפית על כל מהלך, ולו הקטן ביותר, שהאנשים האלה עושים. יש פה קניין רוחני ששייך למדינה, קשרים ששייכים למדינה, שיטות לחימה של המדינה, ציוד וטכנולוגיות של המדינה. הכנסת עשתה על זה אי פעם שימוע רציני?".

אלה שעוסקים בתחום הייעוץ דוחים את הביקורת ומדגישים שכל פעילותם נעשית לפי החוק ותחת רגולציה. הגוף המפקח הוא משרד הביטחון, שבתוכו פועל האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני (אפ"י), גוף שנקרא בעבר סיב"ט. בתחילת 2008 נכנס לתוקפו חוק הפיקוח על היצוא הביטחוני, שקבע כללים למכירת ציוד, ידע ושירותים ביטחוניים. על פי החוק, פעילות שלא בהתאם לרישיון מהווה עבירה פלילית שעונשה עד שלוש שנות מאסר או קנס בסך 6.5 מיליון שקל. ב–2013, לדוגמה, נערכו 14 שימועים לחברות שביצעו מהלכים לכאורה ללא הליך האישור הראוי, אך לא נפתחה חקירה פלילית. בדו"ח מבקר המדינה מ–2012 העיר מבקר המדינה כי מרבית האכיפה של משרד הביטחון לא מבוצעת באופן יזום, אלא רק לאחר קבלת מידע על הפרות.

אהוד ברקצילום: אי־פי

לדברי האלוף במיל' גיורא איילנד, הבעלים של חברת גיורא איילנד, העוסקת בין היתר במתן ייעוץ ביטחוני, האכיפה של משרד הביטחון היא משמעותית. "אני רשום כחברה במשרד הביטחון, ויצואן מוסמך. כל פעם שאני עושה עסקה של מכירת ציוד או ידע – אני מקבל אישור של משרד הביטחון".

ומה בנוגע לייעוץ כללי?

איילנד: "יש הגדרות מה כן או לא, לא על כל פגישה צריך לקבל אישור. אבל כל מכירה של ציוד או של ידע למדינה זרה מחייבת אישור ספציפי".

למה הרבה מסרבים לדבר על מה שהם עושים?

"אין כל סיבה לפרט. וגם צריך להבין שחלק גדול מהסודות הם לא שלי, אלא של החברה שאני מייעץ לה. מי שצריך לדעת - משרד הביטחון - יודע. מי שלא עבריין מיידע את משרד הביטחון ומקבל מראש אישור לפעילות שהוא עושה".

אלוף במיל' עמוס ירון, מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, העוסק אף הוא בייעוץ ביטחוני, דוחה גם הוא את הביקורת. "אני לא רואה כל הבדל בין בכירי מערכת הביטחון לשעבר שפתחו חברות ועוסקים במה שהם מבינים, בהתאם למגבלות שהמערכת מטילה עליהם, ובין בכירי משרד האוצר שפותחים חברות ומנהלים עסקים", הוא אומר. "את כל חיינו השקענו בשביל המדינה, וזה מה שלמדנו. זה מה שאנחנו יודעים. אנחנו רוצים להתפרנס ולבטא את יכולתנו. מה שאני יכול לעשות פה בישראל - אני שמח לעשות. אבל אם המדינה קטנה עלי - אני יכול לעשות עוד כמה דברים. מדוע לא לאפשר לי לעשות את זה?".

אחת הביקורת על הפיקוח של משרד הביטחון הוא שהכל נעשה באותה מערכת - הבכירים לשעבר הם חבורה סגורה שכולם מכירים את כולם. ירון, לדוגמה, צריך לקבל אישורים מהמערכת שאותה הוא בעצמו ניהל. "אז מה אם הייתי מנכ"ל משרד הביטחון?", הוא אומר, "מישהו עושה לי הנחות בגלל זה? כשהייתי מנכ"ל לא נתתי הנחה לאף אחד. בגלל שמישהו חבר שלי אני אעשה לו הנחות? זו טענה שאינה במקומה".

ירון גם דוחה את הביקורת על כך שבכירים ישראלים עוזרים בהפצת נשק באזורי סכסוך. "גם פה יש כללים, מה אתה חושב? יש פה תעשייה ביטחונית מפוארת, אז לא לאפשר לה למכור בחוץ לארץ? למה שהאמריקאים והצרפתים יעשו את זה ואנחנו לא? למה אנחנו צריכים להעמיס על זה כל מיני מגבלות שאין בהן צורך. בישראל לא מוכרים נשק למדינה שהאו"ם אסרה למכור לה".

הפעילות של אנשי הציבור האלה חשאית לחלוטין. את דגן אפשר לשמוע מדי כמה חודשים מתבטא בעניינים הקשורים לתקיפה באירן או לתהליך השלום, אך הוא מעולם לא ינדב מידע על פעילותו כאיש עסקים. לפי רשם החברות, חמש חברות רשומות בבעלותו, בהן חברות לחיפוש נפט. גורמים המכירים את פעילותו יודעים לספר שאחת החברות שלו מציעה שירותים של ריגול עסקי לאנשי עסקים ברחבי עולם, תוך שימוש במוניטין שיש לדגן כראש המוסד לשעבר.

גם את יובל דיסקין, לשעבר ראש השב"כ, ניתן לשמוע מדי פעם מתבטא בעניינים פוליטיים וציבוריים, התבטאויות נוקבות שזוכות להד ציבורי רב. מנגד, דיסקין מעולם לא התבטא בנוגע לפעילותו העסקית. במארס 2012 ייסד דיסקין עם שותפים את חברת דיסקין טכנולוגיות, העוסקת בתחום הסייבר, חברה שבה הוא מחזיק ברוב המניות (60%). דיסקין הוא גם שותף (20%) בחברת סייבר רפלקשן טכנולוגיות, שנוסדה בנובמבר 2011.

יובל דיסקיןצילום: עופר וקנין

לדברי בכיר לשעבר במערכת הביטחון, יש טעם לפגם בכך שדיסקין, שכראש שב"כ עסק בהגנה בתחום הסייבר עוסק כעת באותו תחום בדיוק באופן פרטי. "מה בעצם דיסקין עושה? הוא נותן עצות להגנה מפני לוחמת סייבר. אבל צריך לזכור שהוא יודע, מתוקף תפקיד העבר שלו, את שיטות ההתקפה של ישראל". דיסקין, שסירב להתראיין לכתבה זו, מסר בתגובה שהוא עובד במגבלות וברישיונות של משרד הביטחון.

מי שבכל זאת מוכן לדבר קצת יותר על הקריירה האזרחית שלו, הוא הח"כ לשעבר ואלוף במיל' דני יתום. יתום החל לעסוק בתחום הייעוץ הביטחוני כבר ב–1997, לאחר שסיים את תפקידו כראש המוסד, אז חבר לשותפות עם ארקדי גאידמק. זו היתה קריירה קצרה, משום שמיד לאחר מכן עבר להיות ראש המטה המדיני־ביטחוני תחת ראש הממשלה דאז, אהוד ברק.

הסיבוב העסקי השני שלו נפתח לפני שש שנים, לאחר שסיים את הקריירה הפוליטית עם תום כהונה של חמש שנים כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה. הוא הקים את חברת קבוצת אסטרגיה גלובלית, העוסקת בייעוץ ביטחוני, ובשנים האחרונות החל לעסוק גם בתחום של מינרלים וחברות הון סיכון. "מה שאני עושה הוא מה שהאמריקאים קוראים 'וואן סטופ שופ' - שירותי ייעוץ, כולל לממשלות, ואימון יחידות", מסביר יתום את פעילות הייעוץ הביטחוני. "אנחנו עובדים רק עם ממשלות לגיטימיות, ובאישור משרד הביטחון. אני לא רוצה להיכנס לפרטים לגבי אילו ממשלות".

אתה לא זקוק לפותח דלתות?

יתום: "מעולם לא הרגשתי צורך במישהו שפותח דלתות. לא היתה דלת שניסיתי לפתוח ולא נפתחה. הסתדרתי ואני מסתדר יפה מאוד. בערך במחצית מהמקרים פונים אלי, ובמחצית אני יוזם פניות, על בסיס מידע שאני שואב ממקורות גלויים".

"כל מה שאני עושה 
מועיל לביטחון ישראל"

השותפות בין דרג פוליטי לדרג ביטחוני בעסקים נחשבת לדבר חדש בנוף, בוודאי בכל הנוגע לחברה חדשה שנפתחת, אבל אין זו הפעם הראשונה שבכירים מסייעים זה לזה. שלמה בן עמי, לשעבר שר החוץ ובעל קשרים טובים במדינות דוברות ספרדית, סייע בעבר לאלוף במיל' ישראל זיו בפעילותו בדרום אמריקה. בן עמי הוא גיסו של אלוף במיל' אורי שמחוני, שזיו היה עוזרו בנספחות צה"ל בשגרירות ישראל בארה"ב. ממקום מושב בספרד סירב בן עמי להתראיין לכתבה זו. הוא טען שאין לו שיתוף פעולה עם זיו, אך כשנשאל לגבי העבר, טען שזה לא עניינו של העיתון.

זיו, שהשתחרר משירות בצה"ל ב–2005, פיתח קריירה ענפה בכל הקשור לייעוץ צבאי באמצעות חברת גלובל סי־טי, שבראשה הוא עומד. פעילותו הידועה ביותר היא בקולומביה, שם אימן יחידות בצבא המקומי, ושמו אף נקשר לפעילות המוצלחת של שחרור בת הערובה אינגריד בנטקור משבי המורדים בקולומביה ב–2008. מלבד זאת, הוא סיפק ייעוץ ביטחוני ואימן יחידות באפריקה, ופעל גם בגיאורגיה עם תת־אלוף במיל' גל הירש, פעילות שנפסקה ב–2008, עקב מלחמת רוסיה־גיאורגיה.

ישראל זיוצילום: מוטי קמחי

הפעילות של זיו היא גם דוגמה לקשרים שנוצרים בין בכירים ישראלים לשעבר בעסקות ביטחוניות בחו"ל. זיו שיתף פעולה עם ניצב בדימוס דוד צור, היום חבר כנסת מטעם התנועה, וגם עם תת־אלוף במיל' אפרים סנה, לשעבר שר התחבורה, שר הבריאות וסגן שר הביטחון. לדברי סנה, הוא וזיו חברים כבר יותר מ–35 שנה, מאז שסנה היה מפקד 669 וזיו היה מפקד סיירת הצנחנים וייעץ לזיו במשך כשנתיים וחצי.

סנה, כך נראה, מצליח בעסקי הייעוץ שלו. הוא הקים את חברת סילבר בולט במאי 2008, במקביל לניסיון שלו לרוץ במפלגה עצמאית לכנסת בבחירות 2009. הניסיון כשל, דבר שעלה לסנה בחובות רבים. ואולם, בתוך שנה וחודש הוא כיסה את החובות. סנה, כמו האחרים, מסרב לפרט לגבי פרויקטים שלו. לגבי אופן העבודה, מתקבלת תשובה מעורפלת למדי. "אני נותן פתרונות לבעיות גיאו־פוליטיות ובעיות אסטרגיות", הוא אומר. "אני לא מוכר. אני מאתר גויים עם בעיות, ומביא להם ישראלים עם הפתרונות הכי טובים בעולם. כל דבר שאני עושה מועיל לביטחון ישראל".

מטבע הדברים, התקשורת מתעניינת בפעילות העסקית של הפוליטיקאים הבכירים ביותר ושל הגנרלים לשעבר העוסקים בייעוץ ביטחוני. ואולם, בשנים האחרונות גם פוליטיקאים זוטרים יותר גילו את הקסם של עולם פתיחת הדלתות ושירותי הייעוץ. כך, שר התמ"ת לשעבר, שלום שמחון, שהיה גם שר חקלאות, פתח כמה חודשים לאחר פרישתו חברה עם מי שהיה מנכ"ל משרדו, שרון קדמי - קרן בשם Demeter AWE. השניים מתכוונים להשקיע במיזמי חקלאות ברחבי העולם, וקשרים בישראל ובעולם בוודאי לא יזיקו לכך. קדמי הוא גם בנו של יאשה קדמי, לשעבר מנכ"ל ארגון נתיב, איש עם קשרים בינלאומיים ענפים.

שר התיירות לשעבר, סטס מיסז'ניקוב, פתח אף הוא חברה לאחר פרישתו עם היועץ האסטרטגי ליאור חורב. לפי מקורבים לחברה, זו אמורה להיות חברת ייעוץ או חברה לפתיחת דלתות, אלא חברה המפתחת מוצר בתחום הביטוח הרפואי. שר נוסף לשעבר שפתח חברה הוא אופיר פז־פינס, העוסק בעיקר בתחום איכות הסביבה.

חבר הכנסת לשעבר יואל חסון (קדימה), נכנס אף הוא לעסקי הייעוץ. חסון, שהיה יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, משתמש בניסיון ובידע שצבר - רק באופן שונה במקצת. הוא הקים חברה בשם אתיקה המייעצת לגופים מבוקרים כיצד להתנהל מול מבקר המדינה. כלומר, הוא משכנע חברות הממומנות בכספי ציבור לשלם כסף כדי להתגונן מפני ביקורת שמן הסתם ראוי היה שלא היתה עולה כלל. גם חסון סירב להתראיין לכתבה זו או למסור מי לקוחותיו.

במקביל לאתיקה הקים חסון חברה בשם הקבינט. חברה זו מדריכה גופים עסקיים בארץ ובעולם כיצד להופיע מול גופי ממשל בישראל, כמו רגולטורים, ועדות בכנסת וועדות ציבוריות הקובעות מדיניות, כדוגמת ועדת גרמן. בחברה זו שותף צח בורוביץ', שהתפרסם בתחקיר התוכנית "עובדה", לאחר שהוקלט במצלמה נסתרת מספר על שיטות העבודה שלו כלוביסט בחברת גלעד לובינג. "שימוש בבכירים לשעבר כדי להניע תהליכים בתוך הממשל כבר לא עובד", מסביר גורם המקורב לחברה, "אבל, עדיין קיימת נכונות של הממשלה לדיאלוג ישיר עם גורמים חיצוניים מהעולם העסקי, וחשוב ללמד אותם כיצד להתנהל מול הממשלה. אנחנו בסך הכל מתרגמים את שפת משרדי הממשלה בירושלים לאלה שבאים מבחוץ".

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ