רפורמה בחשמל, או: השוד הציבורי הגדול - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רפורמה בחשמל, או: השוד הציבורי הגדול

רק לחץ ציבורי ופרלמנטרי יכול להוביל לרפורמה שפויה יותר במשק החשמל

49תגובות

על פי החוק הישראלי, אסור לשחד עובדי ציבור בישראל. ואולם, מדינת ישראל הולכת בקרוב לשחד 10,000 עובדי ציבור ולפנק אותם בתוספת של אלפי שקלים לפנסיה ובמענקים של עשרות אלפי שקלים לכל עובד כדי שיאפשרו לה לממש את ריבונותה.

מדובר בעובדי חברת החשמל, אותה חברה שנהפכה למשקולת הכבדה ביותר על צווארה של המדינה והחשבונאות הלאומית שלה. לא רק בגלל עובדים יקרים וועד עובדים אימתני, אלא בעיקר בשל רשלנות ואימפוטנטיות ממשלתית. כן, זה קשור כמובן לעובדה שיש להם שאלטר. רוצים הוכחה? תסתכלו על מאבק עובדי משרד החוץ שמתנהל זה שנה ולא מזיז לאף אחד כאן. נכון שהם יכולים להשבית את עבודת השגרירויות ולפגוע ביחסי החוץ של ישראל, אבל בוגי יעלון ואביגדור ליברמן עושים את זה טוב מהם, אז במה יש להם לאיים בדיוק?

ביום ראשון יגיש מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, אורי יוגב, את המלצות הוועדה בראשותו למתווה הרפורמה במשק החשמל. כן, אנחנו יודעים שהמושג "רפורמה במשק החשמל" גורם לפיהוקים ולסימני שעמום אצל הציבור הישראלי. הרי כל שנה־שנתיים מדברים על רפורמה ודבר לא קרה. זאת בדיוק הסיבה שאנחנו, הציבור הישראלי, הולכים לרפד את כיסי עובדי חברת החשמל במיליארדי שקלים. מדוע? כי הציבור הישראלי, שעושה בשנים האחרונות את בחינות הבגרות שלו בהבנת השיטה הכלכלית־חברתית בישראל, עדיין לא הגיע לפרק על חברת החשמל ומעלליה.

עופר וקנין

הוא אמנם יודעי שמדובר בשכירים הכי מתוגמלים במשק, הוא מכיר היטב את סוגיית החשמל חינם, וגם יודע שעל החברה הזאת רובץ חוב מפלצתי של כ-73 מיליארד שקל. אבל הציבור הישראלי עדיין לא דוחק בממשלה להפעיל את ריבונותה של המדינה ולעצור את החגיגה הזאת. למעשה, גם כשלמדינה כבר יש סממן של סמכות כזו, כמו למשל בבית הדין לעבודה, היא לא עושה זאת. בית הדין נכנע פעם אחר פעם לניהול המושחת והרקוב של חברת החשמל, ומכשיר בהחלטותיו חריגות שכר והתנהלות מופקרת - לכאורה, בשם טובת העבודה המאורגנת וזכויות העובדים; למעשה, בשל קוצר רואי וחוסר הבחנה בין הרעיון הנכון של עבודה מאורגנת לתחלואים המסרטנים שהיא מייצרת בכמה מוקדים במגזר הציבורי.

הרפורמה המוצעת כעת במשק החשמל מתבססת על כמה עקרונות:

1. שינוי ההסכם הקיבוצי בחברת החשמל באופן שיצמצם מהותית את ההחלטות העסקיות והניהוליות שמחייבות את הסכמת ועד העובדים.

2. הקטנת מצבת כוח האדם בחברת החשמל ב-2,000 עובדים.

3. ייצוב מצבה הפיננסי של חברת החשמל.

4. הסדרת מעמדם של יצרני חשמל פרטיים שיתחרו בחברת החשמל במקטע של הייצור - כך ש–40% מייצור החשמל יהיה בשליטת יצרנים פרטיים.

5. הוצאת השליטה בניהול מערכת החשמל מידיה של חברת החשמל - כדי למנוע מצב שבו החברה תועדף על פני יצרניים פרטיים.

6. העברת חלק מהפעילות של ייצור החשמל של חברת החשמל לחברה בת.

7. העברת 150 מנהלים בחברה מהסכם קיבוצי לחוזה אישי.

8. הורדת תעריף החשמל ב–10%–15%. על הסעיף הזה איש אינו מוכן לחתום שהוא אכן יבוצע, אבל ברור שלא ניתן יהיה לשווק לציבור את הרפורמה ללא הבטחה להורדת תעריף.

אבל כדי להשיג את כל ההסכמות האלה מעובדי חברת החשמל, המדינה הולכת לשלם להם, והרבה. אין עדיין הסכמות בנושא, אבל שימו לב לחבילת ההטבות המפנקת הבאה: המדינה תשלם לכל עובדי חברת החשמל תוספת של 1,000–2,000 שקל לחודש לפנסיה (העובדים דורשים 3,000 שקל). המדינה תשלם לכל עובד שיישאר בחברה "מענק רפורמה" של 50 אלף שקל (העובדים דורשים 100 אלף שקל), העובדים שיפרשו יקבלו מיידית פנסיה מלאה (עלות ממוצעת של 870 אלף שקל לעובד) ופיצוי נוסף של 700 אלף שקל כל אחד. והעלות? לפחות 6.5 מיליארד שקל. הכסף הגדול הוא התוספת לפנסיה. מדובר, נזכיר, בעובדים הכי מתוגמלים מכל המגזרים במשק.

המשימה של אורי יוגב היא לא לעסוק בשיקולי הפיצוי או השוחד לעובדים, אלא ביכולת לבנות כאן משק חשמל שונה שבו התלות בחברת החשמל נמוכה יותר, התחרות במקטע הייצור גדולה יותר, וחברת החשמל עוברת משליטת העובדים שלה לשליטת מנהליה ומייצבת את מצבה הפיננסי. אלה מטרות ראויות בהחלט - שלא ברור עדיין אם יושגו. אבל גם אם יושגו, המחיר יהיה גם כבד, גם לא הוגן וגם יוצר תקדים בעייתי מאוד לגבי רפורמות בעתיד - מה שיקבלו עובדי חברת החשמל יהיה הבסיס לדרישות של התחומים הבאים שאותם תבקש המדינה לנער ולייעל.

זה מעלה את השאלה - האם צריך לעשות רפורמה בכל מחיר? בגלל הדילמה הזאת התעכב השבוע הפרסום של המלצות ועדת יוגב. חברי הוועדה חלוקים בשאלה אם התועלת של הרפורמה מצדיקה את המחיר הגבוה שלה. הרי לא מדובר בעובדים אומללים ובלתי מתוגמלים שהמדינה זורקת להם פירורים. מדובר בעובדים היקרים ביותר, המתוגמלים ביותר ובחברה שעובדיה שולטים בה. האם משתלם לשחד את העובדים כדי שיעבירו חלק מהשליטה לידי ההנהלה? באוצר חלוקות הדעות, אבל כמה מאנשי המפתח סבורים שזה לא משתלם. קל יותר להתנגד לרפורמה הזאת מאשר לתמוך בה. אבל ללא פתרון למשק החשמל, הבעיה רק תלך ותחריף. החוב של חברת החשמל עלול לגדול וליפול על כתפי המדינה; היצרנים הפרטיים לא יצליחו לחדור; והחברה הגדולה מכדי ליפול תהיה עוד יותר גדולה מכדי ליפול.

מי יכול להציל את המצב? הכתובת היא הכנסת והציבור. כל עוד הציבור אדיש לפצצת הזמן הזאת ואינו לוחץ על נבחריו לעשות סדר במשק החשמל, ולא במחיר מופקע ומופרך, אין מה לצפות מהממשלה. כל עוד הח"כים נמנעים מלהתעסק עם חברת החשמל ואינם יוזמים הצעות חוק שיעשו סדר בתחום הזה ובמחיר שפוי - ניאלץ לשלם מחירים מופקעים. כל עוד בתי הדין לעבודה מסתכלים רק על עובדי החברה ולא על הציבור הישראלי - אין לנו מה לעשות. באוצר יודעים זאת היטב. ללא תמיכה ציבורית ופרלמנטרית ברפורמה שפויה יותר, יהיה כאן שוד ציבורי.

נ.ב

חובבי העבודה המאורגנת באשר הם אינם מזדעקים לעולם אל מול דרישות חזיריות של עובדים. מבחינתם, מוטב שהכסף יזרום לכיסי העובדים מאשר לכיסיו של טייקון חזירי לא פחות. אלא שבמקרה הזה הטייקון הוא אנחנו, משלמי המסים הישראלים שייאלצו לשאת במימון הרפורמה היקרה הזו.

מאחר שאין ארוחות חינם, ברור שהשוד הציבורי הזה יבוא על חשבון משהו או מישהו אחר. מי שתומך בדרישות שכר של עובדים מקופחים, בין אם אלה עובדים סוציאלים, עובדי משרד החוץ או כל מגזר מקופח אחר, צריך לדעת גם להתנגד לדרישות כספיות יקרות להחריד וריפוד של העובדים הכי חזקים במשק. כי שקל שילך לעובדי חברת החשמל, ייגרע מעובדי משרד החוץ או ממשלמי המסים.

ככה זה עובד. החשש הכי כבד מכל הרפורמה הזאת הוא שאנחנו נשלם את המחיר שלה, אבל בסופו של דבר היא כלל לא תצא לפועל, וכבר ראינו מה קרה בנמלי ישראל לפני עשר שנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#