נפוטיזם, בזבוז, שחיתות ואיומים - כך נראה יום עבודה במועצה דתית בישראל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חילול השם והחוק

נפוטיזם, בזבוז, שחיתות ואיומים - כך נראה יום עבודה במועצה דתית בישראל

משרות מפוברקות, החתמת כרטיס בלי קשר לשעות העבודה, העסקת קרובי משפחה וניתוב כספי ציבור למטרות עלומות ■ כשהרב שמעון ביטון מונה ליו"ר המועצה הדתית פתח תקוה, הוא לא תיאר לעצמו להיכן הוא נכנס; כשניסה להילחם בשחיתות, מצא את עצמו בחוץ - מנודה ומושפל

146תגובות

הרב שמעון ביטון יושב בקומה העליונה של בית הדירות המשפחתי ברחוב שפרינצק שבפתח תקוה, מוקף בהררי מסמכים, ומחכה שייעשה עמו הצדק שהוא מאמין שמגיע לו. הוא מדבר מתוך מצוקה גדולה, ובזה אחר זה שולף תצהירים, תמלילים, ערעור לבג"ץ ועוד ערעור, תשובה ותשובה שכנגד. אפילו הוא כבר מתקשה למצוא את ידיו ורגליו בערימות. לדבריו, הוא הוציא עד היום 300 אלף שקל במערכה המשפטית שהוא מנהל נגד המועצה הדתית פתח תקוה, סכום שהוא מסוגל לעמוד בו בזכות העובדה שהגיע ממשפחה אמידה - אחת המשפחות העשירות והמקושרות בפתח תקוה.

ביטון עובד בחברת הנדל"ן DCN, הנמצאת בשליטת אחיו סמי ביטון ופועלת בישראל ובקנדה. גם הבניין שבו אנו פוגשים אותו שייך למשפחה, והדירות בו משמשות את בני המשפחה המתגוררים בקנדה כשהם באים לחופשות בישראל. הבניין ובית הכנסת הצמוד אליו נבנו על ידי האחים ביטון על המגרש שבו שכן בעבר הבית הקטן של ההורים. ייתכן שדווקא עושרו וקשריו של ביטון הם שגורמים לתסכול הגדול שלו. לאחר שנים שבהן התרגל להיות בצד החזק, ביטון מצא את עצמו במצב חדש ולא מוכר, כשהמערכת התייצבה נגדו כחומה בצורה. "כל המבנה הזה מיותר, כל המועצות הדתיות בארץ מיותרות לחלוטין", הוא מכריז.

כרגע ביטון יושב בבית, ואילו חלק מבעלי התפקידים שנגדם יצא - ושלגבי התנהגותם יש דו"חות ביקורת רשמיים של העירייה - ממשיכים לכהן בתפקידם. עשרות העמודים שביטון מציג, של דו"חות ביקורת שנערכו לבקשתו על המועצה הדתית פתח תקוה, מגלים לכאורה משרות מפוברקות, העסקת קרובי משפחה ושימוש במועצה כדי לנתב כספי ציבור למטרות שונות מאלה שלהן הם נועדו.

ביטון אינו תמים או חדש במערכת. בתחילת שנות ה–2000, לדוגמה, הוא היה סוג של מאכער לתעודות השכלה גבוהה, כלומר ייעץ לחרדים כיצד להשיג תעודת השכלה תורנית גבוהה, שבמגזר החרדי מקבילה לתעודות אקדמיות של המגזר החילוני ושכירים העובדים במוסדות מדינה שונים צריכים להציגה כדי לקבל דרגת שכר גבוהה יותר. בין אם טענותיו של ביטון מוצדקות ובין אם יש אמת בטענות מתנגדיו כי הוא הודח בגלל תפקודו הלקוי, העימות בין הצדדים חושף את עולמן של המועצות הדתיות. גורם שעמו שוחחנו, המכיר מקרוב מועצות דתיות רבות, טוען כי סיפורו של ביטון משקף את מה שקורה כמעט בכולן.

אייל טואג

בישראל פועלות 132 מועצות דתיות, שבהן מכהנים 500 בעלי תפקידים שלא מקבלים שכר, אך חלקם לדברי ביטון "מקבלים הרבה דברים אחרים". המועצות נהנות מתקציב שנתי של כ–450 מיליון שקל ומעסיקות יותר מ–1,800 עובדים. כבר שנים רבות מדברים על רפורמה בתחום, אך דבר לא משתנה. הח"כים דוד רותם ורוברט אילטוב (ישראל ביתנו) עבדו באחרונה על הצעת חוק שלפיה המועצות יבוטלו, וסמכויותיהן יועברו לידיים חילוניות ברשויות המקומיות. סגן שר הדתות הרב אלי בן דהן ויו"ר סיעת הבית היהודי ח"כ איילת שקד פעלו לביטול ההצעה, בנימוק כי הצעת החוק של הבית היהודי לאיחוד המועצות הדתיות והקטנת מספרן היא פשרה בין המצב הקיים להצעת החוק של רותם ואילטוב. "החילונים אשמים במצב הזה יותר מהחרדים", טוען גורם הבקי בפעילותן של המועצות הדתיות. "הם הרי אומרים לנו 'קחו את הכסף ותסתדרו אתו' בלי לפקח. וזה מה שקורה".

אם ביטון היה חילוני, אפשר היה לומר כי טענותיו נגד המועצות נגועות בהיכרות מועטה עם עולם הדת. אבל ביטון הוא חרדי אדוק, נשוי ואב לתשעה. הוא כיהן כחבר המועצה הדתית באשדוד עד 2009, ולדברי גורמים במועצה הדתית של אשדוד לא בלט בעימותים מיוחדים. לא כך היה בתפקיד שאליו נכנס לאחר מכן - כיו"ר המועצה הדתית של פתח תקוה ב–2009–2012.

"גרתי באשדוד, והגעתי לפתח תקוה להשקה של הבניין שבו אנחנו יושבים", הוא מספר. "ראש העירייה דאז, יצחק אוחיון, היה פה גם כן, והוא שאל אותי 'מה אתה עושה היום'. אמרתי לו שאני עובד במועצה הדתית באשדוד, והוא הציע שאבוא להיות יו"ר המועצה הדתית של פתח תקוה".

מתי הבנת שמשהו לא בסדר?

"ב–11 בנובמבר 2009 נכנסתי לתפקיד, ויום למחרת הונחו על שולחני 18 צ'קים לחתום עליהם. אני מתחיל לבחון אותם, ולא מבין מה קורה פה: אני רואה צ'קים על סף 45 אלף שקל, ותאריך ההזמנה שכתוב עליהם הוא ה–11 בנובמבר, יום כניסתי לתפקיד. היתה שם קבוצה של צ'קים שמיועדים לספקים, ואחד מהם הוא לתשלום על 2,500 כתובות לחתונה. אני יודע כמה חתונות יש בעיר בכל שנה, והמספר הזה לא סביר. אז אמרתי לאחראי הנישואים במועצה: 'איפה הארכיון פה, איפה המחסן?'. הלכתי למחסן, וספרתי 220 כתובות בסך הכל. שאלתי אותו - 'זה הכל?', והוא אמר לי: 'זה מה יש'. אז שמתי את הצ'ק בצד ואמרתי שאני לא חותם.

אלון רון

"זה הטריד אותי, אז בלילה חפרתי אחורה בכל נושא הכתובות, וראיתי שב–2006, 2008 ו–2009 הוזמנו 2,500 כתובות בכל שנה. זמן קצר לאחר מכן התקשר אלי בעל בית הדפוס - הם הבינו שעליתי עליהם - ואמר לי 'מה אתה עושה?'. אמרתי לו: 'אין כתובות, אז אני לא חותם על הצ'ק'. ואז, 18 יום אחר כך, מגיעים אלי ביום בהיר אחד ממחלקת נישואים ואומרים לי: 'קיבלנו 40 ארגזים של כתובות'.

"באותה תקופה הזמנתי מצלמה והצבתי אותה על שעון הנוכחות במועצה, כדי לראות אם אנשים אכן עובדים את השעות שעליהן הם מצהירים. גיליתי שארבעה־חמישה עובדים מגיעים בכל בוקר ומעבירים, כל אחד, ארבעה־חמישה כרטיסי עבודה עבור כל העובדים. הכל מצולם ומתועד. אתה רואה שהעובדים מגיעים ובורחים. אז החלפתי את שעון הנוכחות כך שיהיה כאן שעון ביומטרי, שמזהה טביעות אצבע. בשלב הזה כולם יצאו נגדי. עובדים בכירים במועצה הגישו נגדי תלונה על האזנות סתר. באו שוטרים, גילו את המצלמה וראו שאין האזנות ועזבו אותי. היום השעון הזה מנותק".

ביטון לא הסתפק בכך. הוא ביקש להדיח את חבר המועצה יואל מוגמי, אחד המעורבים בפרשת רשות המסים, בגין מעורבותו בפרשה, ופנה בעניין במכתב ליועץ המשפטי לממשלה. הוא טען גם כי חבר מועצה אחר, אלי אורשלימי, עקף לכאורה את האיסור המוטל עליו לעבוד במועצה במקביל להיותו חבר מועצה: הוא גייס למועצה את גיסו מתל אביב כדי שזה יחתום על תעודות הכשרות, בעוד שאורשלימי הוא העובד בפועל. בנוסף, טען ביטון, אורשלימי עובד במקביל בבד"ץ בית יוסף - כפילות בעייתית הנפוצה במועצות הדתיות.

ביטון בדק את הקילומטראז' החודשי שעושה רכב המקוואות, שבו אמור אחראי המקוואות לסייר בין המקוואות בעיר, והתפלא לגלות שנעשה בו שימוש לצורכי נופש והשתלמות - אף שהבכירים שמשתמשים בו מקבלים בנוסף החזר על הוצאות רכב. הוא תמה על קורסים לקידום אישי שלקחו עובדים, אף שאין לחומר הנלמד קשר לעבודתם. הוא התקומם נגד העובדה שממונה הכשרות, הרב ישראל שרעבי, וראש מחלקת הכשרות, ינון פרסיק, מעסיקים את קרוביהם כמשגיחי כשרות, ועל כך שגם אשתו של פרסיק עובדת במועצה. ביטון טען כי במקביל להיותם עובדי המועצה, פרסיק ואשתו הם שכירים של חברת דנאל, הנותנת למועצה שירותים בתחום הכשרות - וגם מעסיקה את את משגיחי הכשרות בעיר.

ביוני 2011 שלח ביטון מכתב למנהלת אגף משאבי אנוש במשרד הדתות, שבו ביקש את הנחיותיה לגבי העובדים הבאים: מפקח מחלקת דגים, האחראי על שלוש־ארבע חנויות דגים בעיר בלבד ומקבל בנוסף שכר גלובלי כרב קהילה - אך אינו נמצא במשרד באף אחת משעות היום; רב אחר, המפקח על כשרות קייטרינג, המקבל שכר גלובלי כרב שכונה, לא מחתים כרטיס נוכחות ועובד שעתיים־שלוש שעות ביום; עובד המופיע בבוקר לשעה אחת ויוצא לעיסוקים פרטיים, אבל בדף הנוכחות כתוב שהוא יוצא מאוחר בערב; מפקח כשרות במועצה העובד ב–90% משרה, אך במקביל עובד בעיריית פתח תקוה במשרה נוספת בהיקף של 50%–60%; ועובדת בשם שושנה יוסף, שאינו יודע מה תפקידה. ביטון גם שואל מה עליו לעשות עם עובד שקיבל אישור לא להעביר כרטיס אלקטרוני כי במעמדו כמפקח כשרות זו בושה להעביר כרטיס.

שישה מפקחי כשרות, ארבעה מנהלים הלכתיים למקוואות

אוליבייה פיטוסי

ביטון לא יצא רק נגד עובדי המועצה, אלא פתח חזית גם נגד ראש העירייה דאז יצחק אוחיון, שמינה אותו. "למועצה הדתית יש מתקני גניזה, שבהם שומרים דפי קודש, תפילין ומזוזות שיצאו משימוש ואסור לזרוק אותם", הוא מספר. "יום אחד פנה אלי ראש העמותה שמנהלת את מתקני הגניזה ואמר לי: 'קיבלתי מכם 75 אלף שקל על מתקני הגניזה, תביאו עוד 75 אלף שקל'. ביררתי והתברר לי שאף שאנחנו משלמים על המתקנים האלה, הם לא שייכים לנו. שאלתי את מנהל העמותה על זה, והוא אמר לי על התשלום שהוא דורש: 'זה הכל פיקטיבי'. הבנתי שהתשלום הזה נעשה כדי שהחרדים ידאגו שהקהל שלהם יצביע לראש העירייה בבחירות. זו פשוט יד רוחצת יד. שחיתות לשמה".

ביטון טען כי אוחיון העביר לעמותה הפרטית כספים דרך המועצה הדתית, כדי שיתמכו בו. הוא טען - טענות הזוכות לתימוכין בדו"ח הביקורת של רואה החשבון החיצוני ששכרה העירייה - כי המועצה העבירה ב–2008 75 אלף שקל מכספי המועצה עבור רכישת מתקני גניזה תוך עריכת פרוטוקולים פיקטיביים, וכי סוכם בין הצדדים כי יועברו 75 אלף שקל נוספים כדי שאנשי העמותה יגייסו תמיכה בראש העירייה בבחירות. הוא מציג תמלילי שיחות עם ראש העמותה, שמודה: "אני לא אוציא לרחוב שראש העירייה העביר כסף, ואני אושיב אותו בבית סוהר, את ראש העירייה".

"ואז התקשר אלי אוחיון ורצה לפגוש אותי. באתי לפגישה ואמרתי לו: 'אתה יודע מה הולך במועצה הדתית? איזו שחיתות?' לא קיבלתי תשובות. אחרי חודשיים העירייה שלחה אלי את מבקרת העירייה, והוכן דו"ח ביקורת על המועצה הדתית".

הדו"ח של מבקרת העירייה, שפורסם בתחילת 2011, כמו גם הדו"ח של רואה החשבון החיצוני שנשכר לבקשת ביטון בעלות של מאות אלפי שקלים, כולל עשרות עמודים המתייחסים לתפקוד הלקוי של המועצה, ומאשר רבות מטענותיו של ביטון. המבקרת, פנינה אילן, הציגה בדו"ח שורה ארוכה של תפקידים שאין בהם צורך, וציינה כי אף שלא קיים תקן למנכ"ל במועצה - יש אדם הנושא בתפקיד. היא תוהה מדוע יש צורך ביחידה בת שלושה אנשים לניהול כספי המועצה, יחידה שעלות פעילותה היא חצי מיליון שקל בשנה - ומנהלת תקציב של 11.5 מיליון שקל בלבד, ש–80% ממנו מופנים למשכורות. אילן קבעה בדו"ח כי עובדים מסוימים ממשיכים לקבל שכר על אף שהושעו מתפקידם, טענה כי אין צורך בארבעה מנהלים הלכתיים במחלקת המקוואות, ומזכירה את העובדה שהמועצה מחזיקה רכב מקוואות ובמקביל משלמת החזר הוצאות נסיעה למשתמשים בו.

המבקרת הציגה בדו"ח תרשים המתאר את מבנה מחלקת הכשרות במועצה, שבה יש שישה מפקחי כשרות הכפופים לשבעה מדורי כשרות, הכפופים לרב הראשי של פתח תקוה - שמעליו יש פיקוח מטעם הרבנות הראשית. אם לא די בכך, בתחתית הפירמידה, מתחת למפקחי הכשרות, פועלים משגיחי הכשרות העובדים בשטח. "שכבות פיקוח כה רבות הן חריגות לכל ארגון", קובעת המבקרת. "לדברי המנכ"ל קיימת ופועלת במועצה מחלקת כשרות נוספת שאינה מופיעה במבנה הארגוני: מחלקת כשרות 'מהדרין'. מחלקה שלישית זו, שבה מתנהל לכאורה נושא כשרות למהדרין, ככל שהביקורת הצליחה להבין, הינה יחידה ארגונית ערטילאית שהביקורת לא זיהתה איך והיכן היא ממוקמת במבנה הארגוני, מי האיש המנהל אותה ומה הם תוצריה".

והיא מוסיפה: "לנוכח כל אלה הביקורת מגיעה למסקנות הבאות: במציאות אין מחלקת מהדרין בארגון. יש חוסר מתאם בין המנכ"ל לבין מנהל מחלקת הכשרות ביחס לנושא זה. כאמור, יש בלבול מושגים בין כשרות מהדרין לבין כשרות הידור. לפיכך הביקורת רואה בשימור 'מחלקה' זו כישות אורגנית נפרדת ולו גם וירטואלית, ליקוי וחוסר סבירות בכל היבט רציונלי וממליצה לשקול לבטלו לאלתר".

המבקרת סיפרה כי כששאלה את מנהל מחלקת כשרות רגילה מה קרה לשני תפקידים שהיו קיימים בעבר - ראש מדור כשרות שכונתי וראש מדור כשרות אולמות - הוא השיב שכולם מבוצעים על ידי הרב ישראל שרעבי. היא תהתה מה משמעות הדבר שתפקיד שבוצע בעבר על ידי שלושה עובדים מבוצע כיום על ידי אדם אחד שעושה תפקידים נוספים, ומדוע אחד מששת המפקחים לא מספיק כדי למלא את התפקיד.

המבקרת גיבתה בדו"ח את טענותיו של ביטון, ומזכירה כי מנהל מחלקת הכשרות ינון פרסיק הוא אכן עובד של חברת דנאל, ותמהה מדוע הוא מקבל מכונית מהמועצה וכן מכונית מדנאל. היא גם תהתה מדוע אשתו, המשמשת כמנהלת מחלקת משכורות, הועסקה בדנאל ונהנית ממכונית מדנאל, מהחזר הוצאות רכב מהעירייה ומהחזר הוצאות נסיעה באוטובוס.

המבקרת התייחסה למחלקת עירובין, ותהתה מדוע עובדים בה במקביל רב עירוב וקבלן עירוב. לגבי פרשת מתקני הגניזה קבעה שהתברר שהמתקנים אינם של המועצה, אף שהמועצה שילמה עבורם 75 אלף שקל. היא תהתה מדוע מכונת הצילום של המועצה הדתית מציגה ממוצע של 14 אלף צילומי מסמכים בחודש, על רשימה ארוכה של בני משפחה העובדים יחד ומקבלים משכורת מהמועצה, על דמי השכירות המוגדלים שהמועצה משלמת עבור חדרים לא מאוכלסים ועל תשלום לא ברור עבור שירותי ניקיון במקוואות.

"אני רואה את הדגל של ש"ס
 ורוצה להוריד את הכיפה"

טענותיו של ביטון בנוגע להתנהלות מחלקת הכשרות הביאו אותו להתעמת לראשונה עם ש"ס. "יום אחד התקשר בעל עסק ואמר לי: 'הגיע אלי מפקח כשרות של מטעם בד"ץ בית יוסף, וביקש ממני שאעשה הגעלת כלים. עבור 20 דקות שהוא היה אצלי, הוא רוצה ממני 3,000 שקל'. אז הזמנתי אלי את אותו משגיח כשרות, והתברר שהוא החתן של מפקח מחלקת הכשרות ושיש לו 100% משרה נוספת בהוד השרון. אני מדבר אתו והוא אומר לי: 'מה זה מעניין את הסבתא שלך. יש לך בעיה, דבר עם הרב שרעבי' (הרב ישראל שרעבי, הממונה על מדור כשרות במועצה ואחד מרבני השכונות של פתח תקוה, ח"ע).

"אחרי רבע שעה קיבלתי טלפון מדובר ש"ס יהודה אבידן, אחיו של הרב אוריאל בוסו, ממלא מקום ראש עיריית פתח תקוה (בוסו היה חשוד במעורבות באחת משלוש פרשות נדל"ן שבהן היה מעורב יצחק אוחיון, שנחקר בחשד שקיבל שוחד וטובות הנאה. באוקטובר סגרה הפרקליטות את התיק נגד בוסו בשל מחסור בראיות, ח"ע). אבידן אומר לי: 'מה קרה? משה יוסף כועס' (משה יוסף הוא בן הזקונים של הרב עובדיה יוסף, ח"ע). אמרתי לו: 'תגיד למשה יוסף שיבדוק אם העובדים שלו מושחתים'. ואז מתקשר אלי העוזר של אריאל אטיאס, שהוא שכן שלי מאשדוד, ואומר לי: 'אטיאס רוצה פגישה אתך ביום שלישי'. באתי לפגישה עם אטיאס ואמרתי לו: 'אני לא יכול לעבור ברחוב. אני רואה את הדגל של ש"ס ורוצה להוריד את הכיפה. שחיתות בפתח תקוה לא תהיה'" (אריאל אטיאס מסר בתגובה: "איני מכיר את שמעון ביטון. פגשתי אותו פעם אחת בלבד לבקשתו, בנוגע לסכסוך שהיה לו עם תנועת ש"ס, והוא ביקש ממני להפעיל השפעתי כדי שהצדדים יגיעו לעמק השווה").

אתה לא איש ש"ס? הרי כשנבחרת, ש"ס הצליחה לקחת את השליטה במועצה מהמפד"ל.

"זה לא נכון. אנשי ש"ס ניסו לנכס אותי אליהם. שלא תהיה טעות: הרב עובדיה יוסף, אני עפר לרגליו. אבל גם באשדוד וגם כאן ישבתי במועצה הדתית מטעם ראש העירייה".

העימות של ביטון עם ש"ס גלש בהמשך לסוגיה מהותית הרבה יותר: זהותו של הרב הראשי של פתח תקוה. ביטון ניסה לצאת נגד מינויו של בנימין אטיאס, אחיו של אריאל אטיאס, לתפקיד הרב הראשי הספרדי של העיר, בנוסף לרב הראשי האשכנזי. "הצורך בשני רבני ערים הוא לא אמיתי, זו פיקציה", אומר ביטון. "פתח תקוה פעלה שנים ארוכות ללא רבנים ראשיים, ובשל הגירעון של המועצה, היא לא היתה יכולה לממן את הרבנים - עד שהעירייה התחייבה לעשות זאת. אחרי שבעה חודשים בתפקיד הכתיבו מלמעלה שתתמנה ועדה של משרד הדתות שתמנה את רב העיר, שהייתי אמור לשבת בה, ואוחיון הודיע לי שהוא מדיח אותי מהוועדה. הוא רצה שיישב בה פלטיאל איזנטל, שהיה אז חבר המועצה וכיום הוא היו"ר.

"הוא זימן אותי אליו בעניין הזה יום אחרי שיחה שניהלתי עם מנהל עמותת מתקני הגניזה, שבה חשפתי את הפרשה שאוחיון מעורב בה. למרות זאת אמרתי: 'אני מעמיד את עצמי כמועמד לוועדה'. הרי תשעה חברי מועצה הצביעו מי יישב בוועדה לבחירת הרב הראשי של העיר, ואני נבחרתי לשבת בה. המתנגדים שלי טענו שחברי המועצה נלקחו לבדיקה במכונת אמת כדי לראות מי בגד והצביע לי. בסופו של דבר כינסו את הוועדה בלעדיי, ואטיאס נבחר, אף על פי שהוא היה צעיר מדי וללא רקע מספק". בג"ץ קבע בסופו של דבר כי לא נפלו פגמים בהליך מינויו של בנימין אטיאס לרב הראשי הספרדי של פתח תקוה.

ביולי 2010, לאחר שהתעמת עם אוחיון בעניין מתקני הגניזה, וכשהחל במאבק נגד מינויו של אטיאס, הוא זומן לישיבה שבה ביקשה המועצה להדיחו. ביטון פנה למבקר המדינה וביקש הגנה כחושף שחיתויות, וקיבל אותה. הוא הניח שההגנה שקיבל מאפשרת לו להמשיך לעשות סדר במערכת, אלא שזמנו היה קצוב. משיחות עם גורמים במועצה הדתית פתח תקוה עולה כי גם חברי המועצה שתחילה עמדו לצדו של ביטון נטשו אותו, וביטון נותר לבדו, נלחם במועצה דתית שאינה מתפקדת.

באוקטובר 2012 פג תוקף צו ההגנה, וביולי ביקש ביטון צו נוסף. הוא זכה לצו ביניים, אבל בדצמבר דחה בג"ץ את בקשתו וציין כי חשיפת שחיתות אינה מהווה הגנה לעולם ועד, כי אין קשר סיבתי בין חשיפת השחיתות לניסיון להעביר אותו מתפקידו, וכי ביטון הודח בנימוק שהמועצה הדתית אינה מתפקדת ושיחסו לעובדי המועצה אינו ראוי. בג"ץ הזכיר בנימוקיו את הטענות של מתנגדיו לאי־סדרים בדרך שבה ניהל את המועצה, דוגמת שיפוץ שערך במחלקת הנישואים מבלי להתייעץ עם יתר חברי המועצה והזמנת מגילת אסתר מהודרת מבלי להודיע ליתר החברים.

בנובמבר 2011 עתר ביטון לבג"ץ נגד העירייה, המועצה הדתית, השר לשירותי דת, יו"ר ועדת הבחירות לרב העיר והיועץ המשפטי למשרד לשירותי דת. הוא טען כי הוועדה הבוחרת המורכבת מנציגי בתי הכנסת ביישוב לא מייצגת אותם באמת, וגרס שהודר מוועדת הבחירות מטעמים פוליטיים. בג"ץ הוציא צו על תנאי, המורה לשר הדתות להסביר כיצד התנהל הליך הבחירה, ולאחר הדיון פסק שהמינוי היה תקין.‏

בימים אלה ביטון מתמקד במאבק המשפטי, ועדיין לא חזר לעבוד בחברת הנדל"ן המשפחתית. "אני חייב לסיים את המאבק הזה", הוא אומר. "הם הוציאו עלי שם רע". הוא ממשיך לפנות לעיריית פתח תקוה לגבי תפקודה של המועצה הדתית, ומנהל כמה תביעות: תביעה בגין לשון הרע נגד חמישה מעובדי המועצה הדתית, שכתבו במכתב ששלחו לשאר העובדים כי הוא אינו מתנהג אליהם בצורה ראויה; תביעה נגד המועצה הדתית על כך שלא שילמה לו פיצויים; תביעה בעניין מתקני הגניזה; וממתין לתוצאות תיק הנמצא בפרקליטות ירושלים בגין זיופים במחלקת הכשרות של המועצה. "הגעתי למסקנה שבמדינה הזו צריך לכופף את הראש ולהמשיך הלאה. זו המסקנה שלי", הוא אומר.

אבל אם היית לפני כן חבר המועצה הדתית באשדוד, למה הופתעת? הכרת את המערכת.

"יש רמות. כשנכנסתי לתפקיד לא תיארתי לעצמי שאמצא מערכת כל כך מושחתת. לא ידעתי מה קורה פה. באשדוד זה עולם אחר לגמרי. שם יש בסוף כל שנה עודף תקציבי ומחלקים את הכסף למוסדות. כמה אפשר לשמוע על חילול השם? הסחבת והביורוקרטיה של פתח תקוה זו קטסטרופה".

למה באשדוד יש עודף תקציבי?

"למועצות דתיות שמחזיקות בבתי העלמין העירוניים יש הכנסה טובה. רציתי לפעול מול ראש עיריית פתח תקוה כדי שנקבל את ניהול בית העלמין לידינו, אבל חברה פרטית השתלטה על התחום".

אתה אומר שהמועצות הדתיות מיותרות. אז מה צריך לעשות לדעתך? מי יספק את שירותי הדת האלה?

"אין סיבה שראש המועצה הדתית לא יהיה מנהל מחלקה בעירייה. למה צריך כפל תפקידים? למה צריך הנהלת חשבונות גם בעירייה וגם במועצה הדתית? השחיתות קיימת בכל מועצה דתית שתבדוק. תמצא דברים נוראיים. למה צריך חברי מועצה שהם נציגים פוליטיים? למה לשלם למזכיר מועצה משכורת של 30 אלף שקל? למה צריך את כל הוועדות האלה?"

קשה להאמין שתחזור לתפקיד. מה תרצה שיעשו עם כל דפי שעון הנוכחות שאתה מציג כאן?

"למה לא להחזיר את הכסף ששולם על השעות האלה? לא חבל? למה ביזבזו 400 אלף שקל על דו"חות הביקורת האלה? זה כסף של הציבור, אז זה לא מעניין אף אחד".

מעיריית פתח תקוה נמסר בתגובה: "סוגיית המועצה הדתית בניהולו של הרב ביטון היתה בקדנציה הקודמת. ההנהגה הנוכחית אינה עוסקת בעבר, והמועצה, הקיימת שלושה חודשים בלבד, תבדוק אם הליקויים תוקנו".

המועצה הדתית של פתח תקוה ומשרד הדתות בחרו לא להגיב לכתבה.

450 מיליון שקל בשנה למועצות הדתיות

תקציב המועצות הדתיות נמצא במגמת עלייה בשנים האחרונות, ומאז 2009 הוא עלה ב–15%. 132 המועצות הדתיות בישראל נהנו ב–2012 מתקציב שנתי של קרוב ל–450 מיליון שקל. כ–200 מיליון שקל מהם הגיעו ממשרד הדתות, והשאר מהרשויות המקומיות שאליהן הן משתייכות. בנוסף, המועצות נהנות מהכנסות שמגיעות מהשירותים שהן מעניקות.

מדו"ח שכתבה שלי מזרחי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת ב–2012, עולה כי ההוצאה המרכזית של המועצות הדתיות היא על משכורות, והיא מקיפה 27%–63% מכלל ההוצאות של המועצות. בכל המועצות שנבדקו היה תשלום פנסיות לגימלאים ההוצאה הראשונה או השנייה בגודלה, ושיעורה נע בין 27% ל–39.5% מכלל ההוצאות.

חוק שירותי הדת לא מגדיר חד־משמעית את סל שירותי הדת שעל המועצה הדתית לתת ואת היקפם, כך שמבנה המועצות משתנה מיישוב ליישוב. באופן כללי המועצות הדתיות מורכבות ממחלקות שאחראיות לשירותים השונים, דוגמת מחלקת כשרות, מחלקת נישואים, מחלקת מקוואות ומחלקת עירוב. מספר חברי המועצה הדתית, בדומה למספר חברי מועצת הרשות המקומית, נקבע על פי מספר התושבים: מחמישה חברים ביישובים שבהם פחות מ–10,000 תושבים יהודים ועד 11 חברים ביישובים שבהם יותר מ–200 אלף תושבים יהודים. מינוי חברי המועצה הדתית מצריך את הסכמתם של שלושה גופים: שר הדתות, הרשות המקומית והרבנות הראשית. בפועל הרכב המועצה הדתית הוא לעתים תוצר של דילים פוליטיים מורכבים בין כל הגורמים הבוחשים ברשות המקומית.

ממשרד הדתות נמסר כי "עם הקמת הממשלה וכניסת ההנהלה החדשה לתפקיד הנחו סגן השר ח״כ הרב אלי בן דהן ומנכ״ל המשרד אלחנן גלט כי ניהול תקין הוא בראש סדר העדיפויות בניהול המועצה הדתית. ההנהלה הביעה אפס סובלנות בנושא הבאה לידי ביטוי במספר שימועים שהתקיימו בשנה האחרונה. ככל שיימצאו מקרים דומים המשרד לא יהסס לפעול באופן דומה ונחרץ".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#