באר שבע מתחפשת: 
היי-טק במקום אבק

עיריית באר שבע יכולה לשקם כמה אומללים, אבל זה לא מה שיקדם את העיר

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סמי פרץ

יש לי היכרות רבת שנים עם , עיר המחוז של ילדותי הדרומית. בסוף שנות ה–90 יצא לי לבקר בעיר והתרשמתי מתנופת הבנייה הגדולה. סיפרתי לחברה באר־שבעית לשעבר שהעיר מאוד התפתחה. היא תיקנה אותי מיד: "באר שבע גדלה, היא לא מתפתחת". וזה היה מדויק. כי חוץ משכונות חדשות ואלפי דירות שנבנו וכבשו עוד רצועות מדבר, העיר לא התפתחה.

השבוע ביקרתי שם שוב, הפעם בלוויית ראש העירייה רוביק דנילוביץ'. מראש התמסרתי לתוכנית הביקור שהוא אירגן ואיפשרתי לו להראות לי מה שהוא רוצה. הוא כמובן בחר רק בפרויקטים החדשים והמלהיבים של העיר: פארק היי־טק, פארק קרסו למדע, פארק נחל באר שבע, באר אברהם ומתחם הרכבת הטורקית בעיר. חמישה פרויקטים שמשנים לחלוטין את התפישה המקובלת של באר שבע כעיר פועלים כעורה, רוויית מצוקה ועוני. לראש העירייה יש גם איזו שריטה עם מזרקות מים שהוקמו בעיר ובהן הוא גאה, אבל זה עונה על חסך שרק מי שגדל בנגב הצחיח יכול להבין.

לדנילוביץ', שנבחר באחרונה לקדנציה שנייה (ברוב דיקטטורי של 93%), היו כמה אפשרויות לגשת למה שהוא מכנה מפעל חייו. הוא יכול היה להתמקד בשיקום שכונות, לצבוע שיכונים ישנים, לפתוח עוד לשכות רווחה בשכונות הקשות של העיר ולהקדיש את זמנו לאומללי העיר. אבל זה לא הלהיב אותו. במקום לטפח את המסכנות והאומללות, הוא העדיף להשקיע בהתפתחות העיר ובשינוי התדמית שלה. עם אומללות אפשר לגרד תקציבים ממשלתיים ופילנתרופיים, אבל אי אפשר לבנות סיפור הצלחה. עם היי־טק, מדע, תחבורה מהירה, קריית הספורט והאצטדיון החדש, תרבות וטבע - אפשר גם לגרד תקציבים וגם לספר סיפורי הצלחה. וזה הקונספט שהוא מוביל בחמש ומשהו השנים האחרונות באמצעות תוכנית אסטרטגית רב־שנתית.

עדיין יש פער גדול בין התדמית של דנילוביץ', שנחשב לאחד מראשי העיריות המוצלחים בישראל, לבין התדמית של באר שבע. אמנם לעיר יש בית חולים ואוניברסיטה, אבל תדמיתה עדיין משדרת פריפריה רחוקה, מאובקת וקשת יום. השכונות הוותיקות מוזנחות, ומרבית הסטודנטים שבאים ללמוד בעיר רואים בה לא יותר מתחנת מעבר בדרך למרכז. את הפער הזה אפשר לסגור רק באמצעות חזון, נחישות, אובססיביות ויכולת ביצוע לאורך שנים. יש לו את זה, לדנילוביץ'. אבל גם זה לא מספיק, כי בינתיים גם הערים האחרות מתפתחות, אז הכלל הוא שצריך לרוץ מהר יותר מהמתחרים.

אחד המדדים להתפתחות העיר הוא דירוג האשכולות של משרד הפנים. הדירוג מעניק לכל היישובים בישראל ציון בין 1 ל–10 בהתאם למצבם בחמישה תחומים סוציו־אקונומיים - דמוגרפיה, חינוך והשכלה, רמת חיים, כוח עבודה ותמיכות וגמלאות. באר שבע מדורגת באשכול 5, והיעד של דנילוביץ' הוא להביא את העיר לדירוג 7 עד 2020. מנכ"לית העירייה, אבישג אבטובי, מעריכה שהעיר קרובה לדירוג 6, ונדע זאת בפעם הבאה שהדירוג יפורסם. הדירוג של עומר השכנה הוא 10.

הטיפוס במעלה האשכולות כרוך בסדרה של פעולות תשתיתיות בתחומים רבים. אחד מהם הוא התעסוקה. דנילוביץ' למד מניסיונם של אחרים והוא לא מתפתה להביא לעיר מפעלים עם תאריך תפוגה ידוע מראש. הוא מדבר על תעסוקה איכותית, ולשם כך הוקם פארק ההיי־טק סמוך לבית חולים סורוקה. בפארק יש כיום כ–20 אלף מ"ר בנויים והוא אמור לגדול ל–200 אלף מ"ר בעתיד. כיום מועסקים בו כ–400 איש, ובעתיד אמורים לעבוד שם כ–5,000–6,000. גולת הכותרת תהיה בניית קריית התקשוב הצה"לית במקום: הרעיון הוא שלצד מוקדי הידע של הצבא יפעלו חממות וסטארט־אפים, כמו גם פעילות מבוססת יותר של חברות גדולות.

זו לא תגלית מקורית לבנות אזור היי־טק. תל אביב, ירושלים, חיפה וערי השרון היו שם לפניו. איך בכלל אפשר להתחרות בערי המרכז? איך אפשר למשוך אנשי היי־טק שמורגלים לחיים המפנקים של הרצליה פיתוח ורמת החייל, עם שכר גבוה ומסעדות נחמדות? הפתרון הוא בדבר היחיד שעובד בכלכלה: תמריצים. בבאר שבע מופעלת תוכנית ממשלתית שבה המדינה מממנת עד 40% משכרם של עובדי היי־טק לתקופה של עד ארבע שנים. זה מאפשר לחברות כמו נס ו–EMC למשוך לעיר עובדים מהמרכז, ולהשאיר בה את בוגרי האוניברסיטה.

התמריץ הזה מעיד על התפישה של דנילוביץ'. שוב, אפשר להשתמש בכסף הזה כדי לשקם כמה אומללים, אבל זה לא מה שיקדם את העיר. רק משיכת אוכלוסיה חזקה ואיכותית - גם במחיר של סבסוד ממשלתי זמני - תעשה זאת. דנילוביץ' הוא לא רק ראש עירייה נמרץ ואמביציוזי, הוא גם מספר סיפורים ואיש שיווק מוצלח. כך הוא מנסה לשווק את העיר, - כבירת הסייבר של ישראל. בשלב זה אין הרבה מאוד פעילות מאחורי התואר הזה, אבל זה , פותח דלתות וכיסים ומציב כוכב צפון לעיר לעשור הקרוב.

באר שבע לעולם לא תוכל להדביק את הפער ביחס לעומר, ולמעשה, ספק אם היא תצליח לעלות בדירוג האשכולות אם התוכנית להקמת כעשרה יישובים במרחב בין באר שבע לערד תצא לפועל. הממשלה מנסה להתמודד עם התפשטות הפזורה הבדואית בנגב באמצעות הקמת יישובים חדשים שיחלשו על הקרקעות. אלא שיישובים כאלה בדרך כלל סופחים אליהם אוכלוסיות חזקות מהסביבה - אנשים שמחפשים איכות חיים ו"לגור עם אנשים כמוך" - והם נוטים לרוקן את הערים הוותיקות מהאוכלוסיות החזקות. דנילוביץ' רוצה שבאר שבע תשמש מטרופולין אזורי, אבל ברור גם לו שהקמת היישובים הקטנים מסביב תרחיק ממנו את השגת היעד של עלייה בסולם האשכולות.

נ.ב

מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר נפגש לפני שלוש שנים עם דנילוביץ', זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו לצד נתניהו. ראש העירייה סיפר לו על באר שבע והפליג בתיאור הפרויקטים המבוצעים בעיר. לוקר ידע מראש מה דנילוביץ' רוצה: מה שכל מי שמגיע ללשכתו רוצה - תקציבים. הפגישה התקדמה ודנילוביץ' לא הזכיר שום תקציב. לוקר שתק והקשיב. הוא ידע שזה יגיע. אבל אחרי שעה דנילוביץ' סיים לספר על עירו וביקש לסיים את הפגישה. לוקר הופתע ושאל את ראש העירייה מה הוא צריך. דנילוביץ' השיב: "לא צריך כלום. רק באתי לספר לך על באר שבע".

באותו רגע נכבש לוקר בקסמו של דנילוביץ', ומאז יש לו דלת פתוחה אצל ראש הממשלה ומנכ"ל משרדו. כן, גם תקציבים הוא מקבל ביד רחבה. אבל לא דרך סיפורי מסכנות, אלא באמצעות סיפורי הצלחה שהוא מוכר לנתניהו - סייבר, מדע, היי־טק. עכשיו מנסה דנילוביץ' לשכנע את נתניהו לטפל בבעיה הבדואית בצורה דומה. "הצעתי לנתניהו שייקח 2–3 מיליארד שקל וישפוך אותם על 10 יישובים בדואיים. שיבנה להם פארקים, מתנ"סים וכיתות מחשבים ויטפח את הרחובות. אפשר להרחיק את הבדואים ולהפוך אותם לבעיה קשה, ואפשר להשקיע בהם ולקרב אותם. אם יהיו להם יישובים חזקים ומפותחים, יהיה כדאי לפזורה הבדואית להשתקע שם". ומה אמר נתניהו על הרעיון? "הוא התחבר לזה", אומר דנילוביץ'.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker