"כשהחוקים ברורים - לא צריך קשרים עם הפוליטיקאים" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המפתח השוודי להצלחה

"כשהחוקים ברורים - לא צריך קשרים עם הפוליטיקאים"

שוודיה היא מדינה קטנה כמו ישראל, אבל התרבות העסקית והכלכלית שלה שונה בתכלית ■ אפשר למצוא בה משפחות עשירות ששולטות בחברות - אך נותנות להן מרווח נשימה ■ מנכ"ל ענקית המנעולים אסא אבלוי מנסה להסביר את סוד השגשוג של התעשייה השוודית

19תגובות

בראש חברת אסא אבלוי עומד זה שמונה שנים יוהן מולין, שוודי צנום וחייכן שהוביל את החברה לשווי של כ–20 מיליארד דולר. החברה מתמחה בייצור מנעולים, והמטה שלה בשטוקהולם. בעשור האחרון, מכירותיה יותר מהוכפלו, מ–3 מיליארד דולר ל–7.44 מיליארד דולר.

אסא אבלוי היא גם אחת החברות השוודיות היחידות המחזיקות פעילות משמעותית בישראל: לפני יותר מעשור היא רכשה את מפעל המנעולים מולטילוק, שהיה במקור חלק מקבוצת רב בריח. המפעל פועל בישראל בהצלחה, ומעסיק מאות עובדים ביבנה.

בישראל יש רק חברה אחת בשווי דומה - טבע - אבל ההבדל המשמעותי ביותר בין ישראל לשוודיה אינו רק המספר הגדול של חברות שוודיות רב־לאומיות ענקיות, אלא גם הסגנון האישי, ההתנהלות ואם אפשר לומר בזהירות - הצניעות של השוודים. הפגנה של עושר, כוח ורהבנות נחשבת בשוודיה למאוד לא תקינה פוליטית. מולין לא חורג מהקו הזה.

דן ברומר

מעניין לראות ששוודיה, מדינה קטנה שבה חיים 9 מיליון איש, הצליחה לייצר עשרות חברות תעשייתיות יצואניות ורב־לאומיות. בפגישות עם שוודים רבים ובחברות אחרות, כמו H&M, שמענו שוב ושוב את הנרטיב המקומי, שלפיו ההצלחה הבולטת של חברות יצוא שוודיות נובעת מהיותה של שוודיה מדינה קטנה עם שוק מקומי קטן - בדומה לישראל.

מר מולין, יש משהו בתרבות השוודית שקשור לקיומן של מספר כה גדול של חברות שוודיות בשווקים הבינלאומיים?

"אני לא בטוח אם זו רק דרך החיים השוודית, אבל מכיוון שאנחנו מדינה קטנה, אין לנו שוק, ולכן אנחנו צריכים לצאת לחפש את השוק שלנו. אתה יכול להיות טוב מאוד במה שאתה עושה, אבל עדיין לא תמכור מספיק אם תישאר בשוק המקומי, ולכן חברות רבות יוצאות לחו"ל כדי לגלות את השווקים שלהן. גרמניה די קרובה, אז זו נקודת פתיחה טבעית אחת, וישנה גם בריטניה, שהיא שוק פתוח מאוד - וזו הדרך שבה מתחילים להוציא מוצרים החוצה ולעשות עסקים ברחבי העולם.

"אני חושב שהתפתחה תרבות של רכישת חברות תחרותיות והוספתן למשקל הגוף שלך כדי לגדול במהירות. זו תרבות שרוב החברות השוודיות משתמשות בה, ואסא אבלוי היא דוגמה טיפוסית לכך. צמחנו הרבה דרך רכישות, אף שהצלחנו גם לצמוח אורגנית".

"משפחות שמבינות עסקים גלובליים"

אחד הדברים המעניינים במגזר העסקי השוודי הוא קיומן של משפחות דומיננטיות במשך עשרות שנים. הקורא הישראלי חושב מיד על הטייקונים הישראלים, אבל הדמיון בין ישראל לשוודיה הוא רק בכותרת, בעוד שהפרטים שונים לחלוטין. המשפחות השוודיות הבולטות והמפורסמות הגיעו לגודלן ולמעמדן באמצעות כישרון, תרבות והמשכיות, והצלחתן טמונה ביכולתן להתחרות בשווקים הבינלאומיים. בניגוד לטייקונים שלנו, הן לא התעשרו וצברו כוח באמצעות שליטה בשוק מקומי או במונופולים מקומיים.

בישראל, כל המשפחות הגדולות נטועות חזק בשוק המקומי, ונהנות מעמדה מונופוליסטית בתקשורת, בתעשייה, בשוק הרכב או בבנקאות. רובן נכשלו כשניסו להתחרות בשווקים בינלאומיים. בשוודיה, לעומת זאת, עוצמתן של המשפחות החזקות בנויה על היכולת להתחרות בעולם.

לפני שלוש וארבע שנים, כשהטייקונים הישראלים ניסו לבלום את ועדת הריכוזיות ולמנוע את הדיון הציבורי בשליטתם במשק, הם שכרו יועצים שטענו שהריכוזיות הישראלית דומה לריכוזיות השוודית - ולכן אין בעיה בריכוזיות. כדוגמה הם הציגו את משפחת ולנברג השוודית, שחברת האחזקות שלה, אינווסטור, מחזיקה ב–7% משווי השוק של בורסת שטוקהולם.

ההשוואה הזאת אינה מספרת את הסיפור האמיתי. בשונה מהטייקונים ומחברות האחזקה הישראליות, רוב השווי של אינווסטור נשען על פעילות בינלאומית מצליחה. לכן שוודיה הרבה פחות ריכוזית בהיבט של תחרות מקומית או שליטה של כמה טייקונים על הפוליטיקה והשווקים.

המודל הכלכלי השוודי של מדינת הרווחה שונה מאוד מהמקובל ברוב מדינות העולם. המדינות היחידות שמקיימות מודל דומה הן דנמרק ופינלנד. זה גם קשור לזה?

"לא, אבל אני חושב שלשוודיה יש משהו שאולי חסר קצת לפינלנד, ובייחוד לדנמרק ולנורווגיה. יש כאן בעלות משפחתית חזקה - משפחות שמבינות איך לעשות עסקים גלובליים, ולכן ממנות את ההתרחבות הזאת, ומאפשרות אותה בצורה שונה מחברות אחרות. למשפחת ולנברג יש הצלחה רבה עם חברות רבות, וחלק מאסא אבלוי מוחזק על ידי המשפחות דאגלס ושורלינג, והן תומכות מאוד בהתרחבות גלובלית. קיבלתי הכשרה בתוך התרבות הזאת, והיה לי מזל להשיג את העבודה הזו כמנכ"ל אסא אבלוי ולהמשיך להתפתח באותה דרך. בשמונה שנות כהונתי החברה כמעט הכפילה את גודלה, למרות המשבר הפיננסי, וכיום היא אחת החברות הגדולות בשוודיה".

מהם שורשיה של התרבות המשפחתית שמאפיינת חברות שוודיות רבות?

Bloomberg

"זה נובע מכך שהם רואים את החברה כחברה משפחתית, גם כשהיא גדולה מאוד. זה מעין עסק משפחתי, והם נותנים לחברות זמן מועט להחלטות. אני חושב שזה גורם לחברות השוודיות לזוז במהירות גדולה מאוד, לנצל הזדמנויות ולהתפשט. יש להם ראייה ארוכת טווח: המשמעות היא שאפשר לקבל שנה אחת או שתיים עם רווחיות נמוכה יותר בתמורה לצמיחה מהירה יותר בהמשך הדרך. זו מערכת תומכת מאוד, והיא מעניקה יציבות. לחברות גלובליות רבות יש בעלים אנונימיים; יש קרן גידור או מישהו אחר שמגיע, וההנהלה נדחפת לקבל החלטות על סמך שיקולים של הטווח הקצר, שייתכן שאינן אידיאליות לטווח הארוך. אני חושב שהשפעות מהסוג הזה נחסכות מרוב החברות השוודיות".

בכמה מדינות בעולם, רוב העסקים בשליטה משפחתית פועלים בשוק המקומי. מה מיוחד במשפחות השוודיות, שמקפידות להתחרות בעולם?

"השוק המקומי קטן מאוד, ולכן צריך לחפש בחוץ. אתה גדל עם זה, והחשיבה שלך מכוונת לכיוון הזה. אנחנו מדינה קטנה, ולכן יצוא הוא הדרך היחידה לשרוד".

אתה יכול להגדיר את התרבות הניהולית השוודית?

"אומרים שהשוודים פועלים באמצעות קונצנזוס, אבל אני לא בטוח בכך. נכון, יש פתיחות לדיונים, אבל לבסוף מישהו צריך לקבל את ההחלטה ולקחת את הסיכון. ובכל זאת, אולי אנחנו פתוחים יותר ממדינות אחרות, במובן זה שאנחנו מקיימים דיונים ארוכים לפני שמתקבלת החלטה, ואז אנחנו יוצאים לדרך ומיישמים את ההחלטה הזאת במהירות, מכיוון שכולם תומכים בה".

וזה משהו ייחודי? עבדת בצרפת, בהולנד ובמדינות אחרות. אתה יכול לראות הבדלים?

"ברור. התרבות הצרפתית היררכית מאוד: הבוס מחליט, ואנשים ממתינים עד שהוא מקבל את ההחלטה הנכונה. מובן שיש יותר גיוון, אבל זו התנהלות טיפוסית. בגרמניה התרבות די פורמלית, וגם שם ההנהלה הבכירה מחליטה, ואנשים ממתינים עד שתתקבל החלטה.

"הדנים - אני מחבב אותם מאוד - מהירים מאוד ביישום החלטות, אבל הם גם דוגלים מאוד בגישת 'אני יודע מה לעשות', ואז הם הולכים ועושים דברים בלי באמת לדון בהם, וזה לא תמיד מעשי. לפעמים זה טוב מאוד, אבל לפעמים זה מסיט את כל החברה מהמסלול. מישהו מקבל את ההחלטה ובורח, ואז צריך לסגת קצת ולומר - שכחת את כל שאר החיילים בחברה, אתה לא יכול לרוץ לבד, אתה צריך את הקבוצה. בשוודיה אנשים דנים בדברים - לפעמים אלה דיונים ארוכים מדי - והחלטות רבות מתקבלות בכיוון הזה. ועדיין, יש מישהו שמחליט, צריך להיות מישהו שמחליט, אבל קל יותר להחליט כשיש הסכמה בין האנשים".

כיצד ועדי העובדים משפיעים על החברה?

"התרבות באיגודי העובדים השתנתה מאז שהייתי צעיר. כיום האיגודים משתפים פעולה, מכיוון שהם מבינים את התנאים שהחברה צריכה להתמודד עמם כדי לשרוד. הם מהירים, תומכים מאוד בשינויים ומסכימים להתאמות שצריך לערוך בעסק כדי להסתגל לעולם מסביב. יש לנו מטבע תנודתי, ולפעמים זה פוגע בתחרותיות, ואם אתה פתוח ומקיים דיאלוג פתוח עם האיגוד - אף פעם לא הייתי במצב שבו הם לא היו אתי. לכן לדעתי יש אווירה טובה סביב איגודי העובדים בשוודיה".

המגזר הציבורי נהפך מספק לרוכש

עד כמה המצב שונה בחלקים של הכלכלה שאינם צריכים להתחרות, כמו המגזר הציבורי?

"לא עבדתי במגזר הציבורי, אבל אם מסתכלים על מה שקורה בצרפת, רואים ששם יש תהליכים איומים ונוראים: פוליטיקאים שונים פועלים נגדך, הרשויות פועלות נגדך, יש הליכים, יש בתי משפט, לוקח לך שנתיים לעשות מה שאפשר לעשות בשבוע בשוודיה. זה כמובן בזבוז זמן והקצאת משאבים במקום הלא נכון. לחכות שנתיים להחלטה - זו עבודה מאוד לא יעילה של חברה (society)”.

והמגזר הציבורי בשוודיה?

Bloomberg

"יש בו יותר ויותר הפרטה ומיקור חוץ, והוא נהפך יותר לרוכש של שירותים מאשר לספק שירותים בעצמו".

במדינות רבות מתקיים דיון בלכידות של החברה ובאי־שוויון. אתה חושב שלשוודיה יש מודל בר קיימא?

"אני חושב שזה עניין תרבותי. מצאנו דרך שעובדת מצוין. אי־אפשר לומר שהדרך השוודית היא הדרך היחידה. בריטניה, למשל, עובדת די טוב, גם דנמרק, וכך גם רוב השווקים הנורדיים. יש כמה שוקי ליבה באירופה שהקשיחו את הכללים בניסיון לשמר את מה שהיה שם פעם אבל לא נמצא שם יותר, ולכן יש כל כך הרבה עיכובים, כל כך הרבה חוקים, כל כך הרבה עכבות, שלא מאפשרות לחברה (society) להיהפך ליעילה יותר”.

עד כמה מונחים כמו פרודוקטיביות ותחרותיות נוכחים בדיון עם העובדים, עם האיגודים ועם חברי הדירקטוריון שלך?

"בחברה שלנו נציגי האיגודים יושבים בדירקטוריון. אנחנו לא דנים בשום דבר מחוץ לדירקטוריון, וישיבות המועצה פתוחות לגמרי, כך שהם מודעים לכל הבעיות. יש לנו מועצת עבודה אירופית, יותר על תקן של יועץ, אבל זה גם נותן לאיגודים מוטיבציה להיות חלק מההחלטות שמתקבלות.

"אנחנו משקיעים מאמץ רב בלהסביר מדוע הדברים האלה נחוצים, מדוע אנחנו מבצעים את השינויים האלה. יש לנו תקשורת פנימית - עיתון פנימי יומי שמגיע גם לאנשי האיגודים, ומסביר מה טוב, מה רע, מדוע צריך לשנות. אני כותב שם, מנהלים אחרים כותבים שם, וגם נציגי האיגוד כותבים. אני חש שיש לנו אווירה טובה של שיתוף פעולה והבנה".

ארבעת חברי הדירקטוריון שמייצגים את העובדים הם חברי מועצת מנהלים רגילים, או שהם מביאים לשולחן יותר סוגיות שקשורות לעובדים?

AFP

"הם נבחרו על ידי העובדים. ברור שלפעמים יש להם אג'נדה משלהם, במיוחד כשאנחנו מבצעים שינויים בארגון, אבל בדרך כלל יש פרזנטציות רגילות, דיונים על ענייני היום. השאלות שלהם קצת שונות מאלה של חברי המועצה האחרים, אבל אנחנו תמיד מקדישים זמן לדיון, ואני גם מקפיד לקיים אתם פגישות מוקדמות, כדי שיקבלו מידע על הסוגיות לפני פגישת מועצת המנהלים, כדי שדברים לא ינחתו עליהם".

אסא אבלוי, איקאה ו–H&M צמחו בעולם בקצב מהיר מאוד. איקאה עושה את זה כבר 30 שנה, אבל H&M רק ב–15 השנים האחרונות, ואתם צמחתם מהר מאוד בעשר השנים האחרונות. יש מכנה משותף, או שזו רק הדרך שבה עובד העולם כיום?

"לא חשבתי על זה יותר מדי. קיבלתי את זה כמובן מאליו. זו הדרך שבה יש לפעול כיום כדי להצליח. צריך להיות גלובליים, אלא אם כן אתה מתכוון להישאר בשוק המקומי. אפשר תמיד להחליט שהחברה שלי לא חייבת להיות כל כך גדולה, אבל אם רוצים להתרחב ושהמוצרים שלך יהיו גלובליים, זו הדרך שבה יש לפעול - רכישות ויישום של צמיחה אורגנית, הכנסת אנשים לשווקים חדשים".

איך אתה מרגיש לגבי כמות המינוף והסיכון שאתם לוקחים על עצמכם בהתרחבות הזו?

"החוב שלנו הוא פעמיים ה–EBITDA (רווח לפני הוצאות מימון, מסים, פחת והפחתות), כך שלוקח לנו בתיאוריה שנתיים להחזיר את החוב שלנו - לא מוגזם יחסית לכמות הרכישות שעשינו.

"החוב שלנו מחולק כך שרק חלקים קטנים ממנו מגיעים למימוש בכל שנה, כך שנוכל לעמוד במשבר פיננסי. אנחנו מפעילים תוכנית בשם Revolver, שמשמעותה היא שאנחנו יכולים למשוך מיידית כמעט מיליארד יורו מהבנקים כדי לכסות את הצרכים קצרי הטווח שלנו. לעולם לא יהיו לנו צרכים בשווי מיליארד יורו, אבל אני מתכוון לומר שיש לנו ביטוח שמוודא שאנחנו לא לוקחים סיכונים גדולים מדי בצד הפיננסי.

Bloomberg

"היתה תנודתיות רבה ב–2007–2008, לא היו לנו חיים קלים, אבל לפחות הצלחנו מנקודת מבט פיננסית לצלוח את המשבר בלי השלכות חמורות מדי על הארגון שלנו. למרבה המזל, החברה שלנו היתה חזקה מאוד בתזרים. בכל שנה אנחנו משחררים הרבה כסף, ולכן הצלחנו פחות או יותר להזין את הרכישות מתזרים המזומנים שלנו".

"תמיד מפסיק 
לעבוד ב–17:00"

חיית במקומות שונים בעולם במשך שנים רבות. המשפחה שלך תמיד נוסעת אתך?

"כיום אשתי באה לבקר מדי פעם, פעמיים־שלוש בשנה. לפני כן תמיד נסעתי לבד. כיום הילדים שלי גדולים, ולכן אשתי יכולה להגיע מדי פעם".

אז בוא נדבר קצת על החיים בשוודיה לעומת מדינות אחרות בעולם. עד כמה החוויה שונה?

"קר כאן, אבל זו מדינה טובה. איכות החיים גבוהה. זו חברה בטוחה מאוד, עשירה מאוד מנקודת מבט תרבותית. לא קשה לחיות כאן, אף שכמה אנשים מתלוננים על החורף. החורף חשוך מאוד, אבל הקיץ מואר מאוד, כמעט 24 שעות ביממה".

האם יש הפרדה בין העבודה לבין החיים הפרטיים באסא אבלוי ובחברות שוודיות אחרות, או שכמו בחברות אמריקאיות וישראליות, הכל משולב ביחד, 24 שעות ביממה?

Bloomberg

"זה משתנה אצל המנהלים השונים. אני מבצע הפרדה: אני חי את חיי באופן פרטי ואני חי את חיי במשרד. אני לא מתחיל פגישות מוקדם בבוקר, כי אז צריך לעבור על מיילים, ואני תמיד מפסיק ב–17:00, עם כמה חריגות, כמובן, כשאני בנסיעות, משהו שאני עושה לעתים די קרובות. אבל כשאני נמצא בשוודיה אני הולך הביתה, אוכל ארוחת ערב עם המשפחה שלי, ואם יש צורך, אני עשוי לעבוד שעה בערב כדי לנקות את תיבת האי־מייל".

הסגנים שלך יכולים לצפות לקבל ממך מיילים בלילה, או שאתה מפסיק לשלוח להם מיילים בשלב כלשהו?

"אני מנסה להימנע מזה גם כשהם בחופשה, אבל אני לא תמיד זוכר את זה, אם להיות כן. אני מתקשר לצחי (ויזנפלד, לשעבר מנכ"ל מולטילוק וכיום המשנה למנכ"ל אסא אבלוי - ג"ר) מדי פעם כשהוא בחופשה, אבל זה מפני שבאמת לא ידעתי. אם הייתי יודע, לא הייתי מתקשר".

באיזו שעה אתה מתחיל את הבוקר כאן?

"בדרך כלל אני מגיע למשרד ב–8:15, אבל אני מתעורר מוקדם, ובדרך כלל הולך למכון כושר, אז אני יוצא מהמיטה מוקדם. בבוקר אני אוהב לקרוא את העיתון במשך שעה לפני שאני הולך למשרד כדי להתעדכן בחדשות, ואז להתחיל את היום.

"אבל אני ממושמע מאוד: המשרה הזו אינסופית, אז זה יותר עניין של ניהול מה חשוב ומה לא חשוב, מה צריך להעביר למישהו אחר ולא להתמודד עם כל הסוגיות בעצמך. יש לנו צוות טוב מאוד, ולכן אני לא צריך לעשות הכל בעצמי. העניין הוא למצוא אנשים טובים שיכולים להתמודד עם הבעיות. העבודה שלי, עם יותר מ–40 אלף עובדים, היא לוודא שכל הבעיות מטופלות על ידי אנשים מוכשרים".

וכשעבדת במדינות אחרות, עם אמריקאים או אנשים אחרים?

"במדינות אחרות יש תרבויות אחרות. כשהתחלתי לעבוד כסטודנט צעיר בחברת אטלס קופקו, אמרתי לעצמי שלעולם לא אעבוד ככה בעצמי. היה שם סוג של תחרות מי הולך הביתה הכי מאוחר, והתוצאה היתה שאנשים היו מאוד לא יעילים, כי הם מתחו את היום. הבטחתי לעצמי שאם יום אחד איהפך לבוס, אוודא שהעובדים שלי לא הולכים בטל, שהם הולכים הביתה ושיש להם חיים פרטיים, ושהם עובדים רק בשעות העבודה".

אז זו התרבות באסא אבלוי?

"כן. הם הולכים הביתה בזמן. אני נוסע הרבה, מחצית מזמן העבודה שלי אני מבלה בנסיעות, כך שיש לילות ארוכים וארוחות ערב עסקיות - אבל כשאני בבית אני מנסה לשמור על משמעת. אני חושב שזה חשוב, אחרת אין לך חיי משפחה".

דיברת על הטווח הארוך. בחברות מצליחות רבות יש מנכ"לים שמכהנים במשך 20 או 30 שנה. זה שונה באסא אבלוי?

"אני כאן כמעט שמונה שנים. עבדתי 18 שנה בחברת הציוד אטלס קופקו, כמובן בתפקידים שונים, ועבדתי חמש שנים בחברת נילפיסק הדנית. אז אני לא חושב שעברתי הרבה חברות. אסא אבלוי חיפשו מישהו עם ניסיון בתעשייה והייתי זמין. לא תיכננתי לעזוב את נילפיסק אחרי חמש שנים בדנמרק, אבל זה מה שקרה. זה גם התאים למשפחה שלי. הילדים שלי הגיעו לגיל שבו היה מעניין למשפחה לעבור בחזרה לשטוקהולם, וכך עשינו".

והילדים שלך חיים בשוודיה?

"כן. אני מכיר עמיתים רבים שילדיהם מפוזרים ברחבי העולם. אז אשתי ואני אמרנו לעצמנו - בואו נראה אם אנחנו יכולים להפוך את הילדים שלנו לשוודים, ואז הם יוכלו לבחור אם הם רוצים להישאר כאן או לא, אבל לא נכריח אותם להיהפך לבלגים או לצרפתים. בתי הצעירה נולדה בצרפת, אז היה הגיוני שהיא תהיה צרפתייה. אבל אנחנו נותנים להם באמת לבחור בעצמם, וכיום שניהם עדיין בשוודיה".

ומה המשמעות של זה בשבילך, שהילדים שלך יהיו שוודים?

"לא יותר מדי, כי אני מרגיש די בינלאומי בעצמי, אבל זה תלוי בהם. הם צריכים לקבל את ההזדמנות לבחור בעצמם, כמו שהיתה לי. ואני חושב שזה טוב שיהיו להם שורשים".

ובטווח הרחוק, אתה חושב ששוודיה היא המקום הנכון לחיות בו?

"אין לי דעה מוצקה בעניין. במקרה נולדתי כאן, יש לי כאן חברים ומשפחה, אבל אף פעם לא היססתי לעבור למקום אחר אם היתה הזדמנות. אבל אני רוצה להישאר כאן, אין לי בעיה עם זה".

"לא נוגע בפוליטיקה"

בארה"ב יש מיתוס, שאינו נתמך על ידי העובדות, של ניידות חברתית. בפועל, בכמה מדינות בעולם, רוב הבכירים בעולם העסקים ואולי גם בפוליטיקה מגיעים מחלקים מסוימים של החברה, ממעמדות מסוימים, ממועדונים מסוימים, מעגלים מסוימים, וקשה מאוד לחדור לשם כשאתה לא חלק מזה. זה כך גם בשוודיה?

"אני ממעמד נמוך, אז אצטרך לענות שלא. אבא שלי הוא חצי רוסי וחצי גרמני ועבר לשוודיה מאסטוניה, וזה לא היה אידיאלי להיות חצי גרמני כאן בשנות ה–40. היתה לי התחלה צנועה, אבל הגעתי לנהל את אחת החברות התעשייתיות הגדולות ביותר בשוודיה. יש לי עמיתים מנכ"לים שבאים מרקע דומה".

לאור העובדה שיש כאן הרבה חברות משפחתיות, הייתי חושב שיכול להיות כאן מה שרואים בכמה מדינות אחרות בעולם, שיש אליטה מקושרת ששולטת ברוב המגזר העסקי. יש לכם משהו דומה בשוודיה?

"אף פעם לא הרגשתי שמפלים אותי או משהו כזה. מובן שאנשים בוחרים באנשים שהם מכירים, אבל אם אני מסתכל מסביב, רוב האנשים שאני מכיר נבחרו על סמך היכולות והמצוינות שלהם. מנכ"לים רבים של חברות שוודיות באו מרקע פשוט".

בכמה מדינות בעולם, בארה"ב למשל, האליטה העסקית הרבה יותר חזקה וזוכה לכבוד יותר מאשר הפוליטיקאים. איך זה כאן בשוודיה? מיהם הגיבורים? מיהם האנשים החזקים ביותר בכלכלה ובחברה?

"הגיבורים כאן הם אלה שזוכים בלוטו או במרוצי סוסים. מנהלים כמוני, שלכאורה לוקחים לעצמם יותר מדי כסף ואף פעם לא עושים דבר שמצדיק את השכר שלהם, מותקפים בעיתונים. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אתו. אי־אפשר להילחם בזה. זה סוג של אמת נפוצה".

ואיך תופשים את הפוליטיקאים?

"לדעתי, פוליטיקאים לא משפיעים על האופן שבו חברות מתנהלות. חברות מתנהלות למען עצמן, ומובן שאנחנו גם אזרחים טובים, אבל זה יותר בגלל קוד ההתנהגות והאמונה שלך של מה זה להיות אזרח טוב. אפשר לומר שהפוליטיקאים בשוודיה חיים את החיים שלהם, והחברות חיות את החיים שלהן גם כן. אלה קווי חיים מקבילים עם מעט מאוד ממשקים".

יש לך חברים פוליטיקאים?

"לא".

אתה לא מעורב בפוליטיקה בשום צורה?

"לא, אני לא נוגע בזה ולעולם לא אגע בזה".

וזה מה שקורה גם בחברות אחרות?

"אני לא חושב שלמישהו מהחברים או מהעמיתים שלי יש חברים פוליטיקאים. להיות פוליטיקאי בשוודיה זו קריירה, והיא שונה מאוד מלהיות תעשיין. אין באמת קשר בין השניים. בשוודיה אין צורך בקשרים טובים עם פוליטיקאים, כי החוקים נתונים. לא תקבל טובות אם אתה מכיר מישהו. החוקים קשיחים".

זה נכון גם עבור משפחת ולנברג?

"אני חושב שהם מעורבים יותר בפוליטיקה, אבל זה מכיוון שהם קיבלו הרבה הטבות בעבר, כשהקשרים הגלובליים היו חשובים יותר, כך שלהכיר את הפוליטיקאים הבכירים בהודו או במקומות אחרים יכול היה לפתוח דלתות לעסקים. יש להם גם עסקים ביטחוניים, והעסקים מהסוג הזה עדיין מאוד מוכווני קשרים, כי הפוליטיקאים הם אלה שמקבלים את ההחלטות אם לקנות או לא לקנות. אבל אם אתה לוקח חברה תעשייתית רגילה, פוליטיקאים לא ממש ממלאים תפקיד בצורה שבה אתה מתפעל את העסק שלך".

אז אם אני משווה את "הספר האדום מאוד" (מעין תקנון אתיקה פנימי בחברה, שכולל בין השאר איסורים על תשלום שוחד ועל עבירות הגבלים עסקיים) של אסא אבלוי לאופן שבו עושים עסקים בחברות גדולות אחרות בשוודיה ובחברות שיש להן גם עסקים מקומיים, יהיה להם צבע שונה?

"לא. אני חושב שהעסקים כיום נקיים. כשהייתי צעיר היה מערך תרבותי אחר, אך מאז התרבות השתנתה. אנחנו מציבים סטנדרטים גבוהים בדברים האלה. כך לדוגמה, אין לנו נוכחות גדולה ברוסיה, והסיבה ברורה - אנחנו עושים רק עסקים נקיים, ולכן אנחנו מוגבלים. יש שווקים נוספים עם בעיות דומות".

אם כך, קשה מאוד לעשות עסקים נקיים בשווקים מתפתחים, בדרום אמריקה ובאסיה.

"כן, אבל בתעשייה שלנו רוב העסקות קטנות ואנחנו עובדים באתרי בנייה קטנים. לדעתי, זה עסק נקי מאוד מהבחינה הזאת. בעיות אפשריות רק אם יש חוזה גדול, אבל בקושי יש לנו כאלה".

השאלה היא עד כמה אתם נוקשים וממושמעים בכל הנוגע לסוגיות של הגבלים עסקיים.

"הכשרנו את כל העובדים שלנו בעניין, יש לנו קוד ברור. יש לנו סמינרים על בסיס קבוע, גם עם מקבלי ההחלטות בחברה, באילו מדינות אפשר לעשות דברים ובאילו לא. אנחנו עובדים קשה על הדברים האלה, כדי לשנות באמת את הגישה בתוך החברה לעשיית סוג כזה של עסקים. כמובן שאי־אפשר להבטיח את זה לגמרי, אבל יצאנו מזה. אנחנו לא עושים סוג כזה של עסקים כיום".

כמה זמן אתה מתכנן להישאר באסא אבלוי?

"אני לא יודע. אני נמצא כאן רק שמונה שנים. באטלס קופקו הייתי 18 שנה, אז בוא בעוד כמה שנים, ונראה".

יש לכם חובת פרישה, או שאתה יכול להישאר כאן לנצח?

"אני בן 54, יש לי זמן עד הפנסיה".

כשאתה אומר פנסיה, אתה מתכוון לגיל 67?

"הממשלה בדיוק החליטה לפתוח את זה: בעבר גיל הפרישה היה 65, כעת הוא 67, ושוקלים להעלות אותו ל–69".

ומה תעשה אחרי שתפרוש?

"אין לי מושג, אבל אני אנסה להיות מספיק מסודר כדי לנסוע. ואני אוהב לקרוא, אז בטח אקרא יותר מאשר היום".

מה היה הספר האחרון שקראת?

"אני קורא עכשיו מותחן, ולפניו קראתי ספר ניהול. אני מעכל הכל".

קראת את טרילוגיית מילניום של סטיג לרסון?

"כן".

ומה חשבת עליה?

"שהיא טובה מאוד".

יש לזה איזשהו קשר עם מה שאנחנו צריכים לחשוב על שוודיה?

"זו פנטזיה טובה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#