הישיבה החרדית שרוצה להיפך לעיר - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בעזרת השם והפוליטיקה

הישיבה החרדית שרוצה להיפך לעיר

היישוב החרדי קריית יערים הסמוך לירושלים עשוי ליהפך בשנים הקרובות לעיר עם 20-15 אלף תושבים, כסף גדול, פוליטיקה קטנה והרבה מאוד לחץ, מבלי להרפות ומבלי להתייאש - כי זאת השיטה

16תגובות

בראשית שנות ה–80 היו יורם גלובוס ומנחם גולן שניים מאנשי העסקים המפורסמים בישראל. שני הקולנוענים הצליחו לעשות את מה שאף ישראלי לא עשה קודם לכן: הם רכשו חברת הפקות כושלת בשם קאנון גרופ ונהפכו למפיקי על בהוליווד, שמגלגלים מאות מיליוני דולרים במגרש המשחקים הגדול ביותר של תעשיית הקולנוע.

בשיא הצלחתם החליטו השניים שהם רוצים להכין את הקרקע ליום שבו יחזרו לישראל וישיקו פעילות מקומית, וחיפשו אתר שבו יקימו את האולפנים שלהם. הם קיבלו הצעה לרכוש מאות דונמים במחיר אפסי באזור מעלה אדומים, אבל העדיפו להישאר בתחומי הקו הירוק. הם בחנו גם אפשרות לרכוש קרקע באזור עטרות, ובסופו של דבר החליטו שהמיקום הנכון למיזם המקומי יהיה בדרך לירושלים, סמוך למושב נווה אילן. הם רכשו 60 דונמים, שעליהם עמדו שלדיהם של שני בתי מלון שהקמתם לא יצאה לפועל, והקימו עליהם את אולפני ג.ג - האולפנים הגדולים ביותר שנראו בישראל עד אז. בהמשך רכשו השניים עוד 140 דונם בוואדי המיוער של נחל יתלה, הצמוד לאולפנים.

אלא שבמקביל עבר חתול שחור בין גולן לגלובוס: הם נפרדו, וגלובוס נותר עם האדמות בנווה אילן. החזון של גלובוס עבור השטח הגדול היה מגלומני, כיאה למקומו על גג העולם באותה תקופה. הוא שאף להקים בדרך לירושלים את עיר התנ"ך - פארק שעשועים תואם דיסנילנד. יועצים מארה"ב שעבדו עם רשת הפארקים האמריקאית הוזמנו לישראל כדי לסייע בהערכת ההיתכנות של הפרויקט. כשאלה שטחו בפני גלובוס את העלויות העצומות הכרוכות בפרויקט, הוא התעשת והבין שהמיזם גדול על ישראל הקטנה, ובמקומו הוקם בשטח מיזם צנוע הרבה יותר בשם גלובוס־לנד, שהבטיח לישראלים יום מהסרטים בעולם של טירות קסומות, יערות מכושפים, מרדפי מכוניות וקרבות המוניים. גלובוס לא ויתר על החלום לגמרי, ובהמשך הקים מרכז שעשועים נוסף על שטח של 6,000 מ"ר במבואות חיפה, שאותו נאלץ לסגור לאחר הפסד של מיליוני שקלים.

השנים חלפו, ו–140 הדונמים של גלובוס בדרך לירושלים נותרו ללא שימוש. הוא כבר אינו הטייקון ההוליוודי שהיה בעבר, והנכס המדובר נהפך עבורו למשמעותי יותר עם השנים, אבל תוכניות המתאר הארציות בלמו אותו. גלובוס אינו יזם נדל"ן, כך שהוא חיפש שותפים: הוא ניסה לחבור לחברת שיכון ובינוי ושאף לפעול לקבלת אישורי בנייה להקמת מבני משרדים ומגורים על השטח, אלא שהתהפוכות שעברה החברה בשנות ה–80 וה–90 הפכו אותה לשותפה לא עקבית.

אמיל סלמן

גלובוס נתקל בבעיה נוספת: לצורך הבנייה על הקרקע היה עליו לחבור ליישוב סמוך, מהלך שאמור היה להיות פשוט, מפני שאת האזור מקיפים שלושה יישובים. היישוב הראשון שעמו ניסה גלובוס לקדם את יוזמת הבנייה היה יד השמונה, השוכן מדרום לשטח. זהו אחד המושבים הייחודיים בישראל, שהוקם על ידי נוצרים יוצאי פינלנד ויהודים משיחיים בשנות ה–70. גלובוס ניהל מגעים עם אנשי המושב, אבל הפינים לא הזדהו עם התוכניות. גם ראש המועצה האזורית מטה מנשה, שהאדמות משתייכות לתחום המוניציפלי שלה, לא גילה התלהבות נוכח תוכניות הבנייה שלו. במקביל ניסה גלובוס לקדם תוכניות עם הכפר הערבי־נוצרי אבו גוש, השוכן מצפון לחלקת האדמה, וגם שם לא מצא שותפים נחושים. תושבי אבו גוש הכירו את האזור במשך השנים בעיקר כשטח חקלאי לגידול עצי הזית שלהם, ולא תיארו לעצמם לאיזו למצוקת קרקעות ייקלעו תוך כמה שנים.

חלפו כמעט 15 שנה עד שגלובוס מצא את השותפים הנכונים לקידום יוזמה נדל"נית על הקרקע, שותפים צמאים לאדמה לבנות עליה, שיודעים כיצד להתגבר על מכשלות רגולטוריות. הישועה הגיעה ממזרח: מהיישוב החרדי קריית יערים.

הכביש ייהפך לחרדי

בכביש 1 אין מחלף שיורד אל קריית יערים, והמגיעים מהמרכז צריכים לעשות סיבוב פרסה באבו גוש ולחזור כמה ק"מ כדי להיכנס ליישוב. ביולי 1989 התרחש בנקודה זו הפיגוע שבו דורדר לתהום אוטובוס בקו 405, ו–16 אנשים נהרגו. תושבי קריית יערים היו הראשונים שירדו לוואדי לטפל בפצועים, ועל בסיסה של קבוצת המתנדבים שיוסדה באותו יום קם בהמשך ארגון זק"א. התחבורה הציבורית מהיישוב מוגבלת: לפי השלטים בתחנות האוטובוס ביישוב, הקווים העוצרים כאן נוסעים לבני ברק, לבית שמש ולירושלים בלבד. תל אביב אינה אופציה.

מהיישוב, המכונה גם טלז־סטון, נשקף העמק הירוק שנמצא מעבר לכביש מספר 1. זאת אדמת המריבה: שטח דמוי משולש שבו עצים וצמחייה אופייניים להרי ירושלים, המעט שנותר לאחר שהבנייה מסביב כבשה את האזור. המשולש הקטן הזה, המשמש כנקודת יציאה למסלולי טיולים של החברה להגנת הטבע, נותר כשטח הירוק האחרון המפריד בין האוכלוסיה הערבית־נוצרית של אבו גוש, היהודית־חרדית של קריית יערים והפינית־נוצרית־יהודית משיחית של יד השמונה. אם יבנו בו, ייהפך האזור המורכב הזה לרצף בנוי אחד גדול, ופערי האמונה בין שלושת סוגי האוכלוסיה עשויים לגרום לחיכוכים.

כמו יתר היישובים הקטנים באזור, קריית יערים הוא יישוב שקט שמתאפיין בבניינים נמוכים, רובם עד ארבע קומות. אנחנו עוברים ליד בית החלמה ליולדות ומגיעים לישיבה המקומית. צליל שירה עולה מתלמוד התורה הסמוך, ואנחנו מוצאים עצמנו מוקפים בתלמידים שרצים מהקרוואנים שבהם הם מתגוררים לבית המדרש. כשאנחנו שואלים אחד מהם אם זהו בניין הישיבה המקורי, הוא צוחק ועונה: "כן. בשבילו בנו את כל קריית יערים".

"קמפוס סם כהן" כתוב על השלט הישן והדהוי בכניסה, "הוקם על ידי שלום גדליה מדרום אפריקה". הבניין מרשים, וחזיתו מורכבת מעמודים גבוהים. "הישיבה המקורית, טלז, כבר לא נמצאת פה", מסבירים התלמידים. "הם התקפלו לחו"ל". עכשיו שוכנת במקום ישיבת באר יצחק, שעד כה פעלה במבנה מאולתר. סמוך לקמפוס אנחנו מוצאים את האנדרטה לזכרו של דוד מרכוס, הקולונל היהודי מצבא ארה"ב שהתנדב במלחמת העצמאות ונהרג לא רחוק מכאן, ושכינויו בשדה הקרב, בצירוף מקרים מעניין, היה מיקי סטון.

סיפור הקמתה של קריית יערים ייחודי כמעט כמו סיפור הקמתו של יד השמונה. הרבה לפני קום המדינה רכש איש העסקים מנשה אלישר 600 דונם בסמוך לאבו גוש, כדי להקים יישוב שישכון במקום שבו שכנה העיר המקראית קריית יערים. התוכנית לא יצאה לפועל, ובתחילת שנות ה–70 תרם נדבן יהודי בשם אירווינג סטון כסף להקמת ישיבה במקום. התוכנית היתה להעביר לשם את ישיבת טלז מקליבלנד, ולכן נקרא המקום טלז־סטון. בניין מרשים הוקם על גבעה במרכז השטח, ומבני מגורים לתלמידים ולמורים הוקמו מסביב.

בסופו של דבר הישיבה האמריקאית לא עברה למקום, הבניין המרשים לא הושלם, ומה שהחל כישיבה בלבד נהפך מהר מאוד ליישוב. מבנים נוספים הוקמו למגורים, וב–1992 - תקופת כהונתו של אריה דרעי כשר הפנים - נפרד היישוב מהמועצה האזורית מטה יהודה והוכר כרשות מקומית עצמאית. כמו כן אישרו הרשויות להשיק ביישוב תוכנית נרחבת לבנייה למגורים.

כיום מתגוררים במקום קרוב ל–4,000 תושבים. וקריית יערים מביטה קדימה: תוכנית המתאר הארצית מאפשר לה להגדיל את אוכלוסייתה עד ל–10,000 תושבים, וביישוב מעוניינים לקלוט יהודים חרדים מירושלים. מה שהחל כישיבה קטנה בדרך לירושלים ייהפך לעיר חרדית.

ב–2001 מינה משרד הפנים בפעם הראשונה ועדה לחקירת גבולות היישוב, כדי לבדוק את בקשת קריית יערים לצרף לתחום השיפוט שלה קרוב ל–1,000 דונם. ב–2004 הסכימה הוועדה להרחיב את שטח היישוב ב–270 דונם בתנאי שהרשות המקומית תגיע להסכמה עם אנשי אבו גוש, שבבעלותם נמצא חלק מהקרקע, ובתנאי שיוסדר השימוש בכביש 425, המשמש כביש גישה ליישובי האזור - ובמקרה של התרחבות של קריית יערים ייהפך לכביש פנימי בתוך יישוב חרדי. המלצותיה של הוועדה לא יושמו: לצערם של אנשי קריית יערים, הוועדה אמנם מונתה בתקופתו של אלי ישי כשר פנים, אך היא הגישה את מסקנותיה בתקופה שבה אברהם פורז משינוי היה שר הפנים - והוא לא ראה צורך לקדם את המלצותיה.

ב–2009 חזר ישי למשרד הפנים, והתושבים הביו שנפלה בידיהם שעת כושר לבקש את הקמתה של ועדה נוספת. כשוועדה כזו הוקמה ב–2010, הגיעו אנשי קריית יערים עם הסכם שחתמו עם המועצה האזורית מטה יהודה, שבו הם מחלקים ביניהם את הכספים שייגבו בגין היטלי ההשבחה מבעלי הקרקעות שיופשרו לבנייה בין שתי המועצות.

הפעם ביקשו אנשי קריית יערים לצרף לשטחם מעט יותר מ–500 דונם, והציעו לחצוב מנהרה מתחת לכביש 425 כדי לפתור את בעיית הנסיעה בשבת. אבל הם נתקלו בוועדה בהתנגדויות מקיר אל קיר: המועצה המקומית אבו גוש; משפחת אבוקטיש מאבו גוש, המחזיקה בחלק מהבעלות על הקרקע; המושבים השכנים יד השמונה, נטף ונווה אילן; מינהל התכנון במשרד הפנים, שגרס כי הרחבה כזו סותרת את עקרונות התכנון הארצי, הרואה באזור שטח ערכי בעל חשיבות נופית וסביבתית גבוהה; מתכננת המחוז במשרד הפנים, שהתנגדה בוועדה לבניית עיר חרדית נוספת בזמן שהציבור החרדי יכול לפנות לבנייה המסיבית בבית שמש ובירושלים הסמוכות; ושורה ארוכה של גופים ירוקים. רק נציגי משרד השיכון, שבראשו עמד אז השר אריאל אטיאס, תמכו ברעיון הצמיחה, אך זה לא הספיק, והוועדה המליצה לא להרחיב את היישוב.

ברשות המקומית קריית יערים, שבראשה עומד מאז 1996 אברהם רוזנטל, לא רואים סיבה לוותר. הם יודעים שהם יכולים לבקש עוד ועוד ועדות שיבחנו את שינוי הגבולות, מפני שאין על כך הגבלה חוקית. "היישוב שלנו מלא בלי עין הרע", אומר רוזנטל. "אין בו אפילו דירה אחת ריקה. בציבור החרדי יש מצוקת דיור, ופה לידנו יש שטחים ריקים עם כמה בעלי חיים. זו חורשה עם קצת עצים וצמחייה. אין התנגדויות מצד השכנים. הגענו להסכמה עם כל הגורמים - אבו גוש, מטה יהודה, אולפני ג.ג שהם הבעלים של חלק מהשטחים. מי שיכול להתנגד זה רק אדם טבע ודין. והם, אם נלך לפי מה שהם אומרים - אין איפה לבנות בארץ הזו, ומה שצריך זה מגורים לחיות.

אמיל סלמן

"לא מדובר בהקמת עיר גדולה. אין לזה מקום. מדובר פה בהכפלה או בשילוש של האוכלוסיה לסדר גודל של 15–16 אלף איש. אנחנו נמצאים באזור חילוני לגמרי וחיים בידידות טובה עם השכנים. אנשי אבו גוש קונים אצלנו ואנחנו קונים אצלם. גם המועצות צורכות ומספקות שירותים זו לזו. לא נראה שיש תכנון לבנות על השטחים האלה משהו אחר, וזה יכול לעזור מאוד ל–1,500 משפחות. לנוכח מצוקת הדיור והטענות כאילו חרדים רוצים לכבוש שכונות בערים מעורבות, פה אנחנו לא רוצים לכבוש שום דבר. היישוב החרדי כבר קיים - אז בואו נרחיב אותו".

לפני שבסוף 2012 הוקמה ועדת הגבולות הנוכחית, השלישית במספר, עשו בקריית יערים עבודת שטח. להסכם עם מועצת מטה יהודה נוסף הסכם שנחתם עם משפחת אבוקטיש, שהשאיר בידיה אפשרות לבנות על חלק מהקרקעות, ונחתם הסכם שיתוף פעולה עם גלובוס, שבו מסכימים שני הצדדים כי השטח של גלובוס יסופח ממועצת מטה יהודה לקריית יערים, וגלובוס ייזום עליו הקמה של 1,000 יחידות דיור. כשהיא מגובה בהסכמים האלה ניגשה קריית יערים לוועדת הגבולות שאמורה להגיש את המלצותיה לשר הפנים בקרוב.

"אם השטח יעבור למישהו, 
זה צריך להיות לאבו גוש"

אמיל סלמן

ההסכמים שנחתמו עם הגורמים השונים, ובעיקר הסכמי חלוקת ההכנסות עם מטה יהודה, מעוררים תחושת אי־נוחות. האזרח הישראלי היה מצפה שייעוד קרקעות וגבולותיהם של יישובים ייקבעו לפי פרמטרים אובייקטיביים הנוגעים לרווחתו: איכות הסביבה המקיפה אותו, צפיפות המגורים שבה הוא חי והמדיניות הכללית הקובעת כיצד תיראה ישראל. אלא שהמציאות שונה לגמרי: ההיסטוריה של אזור נחל יתלה מלמדת שהוועדות מקבלות החלטות על סמך דילים בין הגורמים הרלוונטיים, ההזדהות הפוליטית של היושבים בהן, הסכמים כלכליים לחלוקת רווחים והרצון של גורמים אחרים לראות את הקרקע נהפכת משמורת טבע חסרת ערך לנדל"ן יוקרתי.

את הדרך הבעייתית שבה דברים נקבעים בישראל מכירים היטב תושבי אבו גוש, שבתיה נושקים לבתיה של קריית יערים. בחומוסיית אבו שוקרי באבו גוש אנחנו פוגשים את אחמד אבוקטיש, אחד מבני המשפחה המחזיקה בחלק מהאדמות שכולם חושקים בהן. "20 שנה אנחנו רודפים אחרי משרד הפנים", הוא מכריז. "הם רוצים להשאיר פה את השטח חקלאי, ובקריית יערים מתנגדים לבנייה באבו גוש. הם הציעו לקנות מאתנו את האדמה אך המועצה לא הסכימה. אין לי מקום אחר ללכת אליו. יש גבול למספר הקומות שאנחנו יכולים לבנות בבתים שלנו".

במשתלה הסמוכה אנחנו פוגשים את אחיינו, יוסוף אבוקטיש. כשאנחנו תוהים מדוע המשפחה מוכנה לוותר על חלק מהשטח שבבעלותה לטובת קריית יערים ולא דורשת שכולו יישאר בבעלותה, הוא מחייך ומסביר את הלקח ההיסטורי שהוביל למהלך. "ב–1948 הערבים לא הסכימו לחלק את הארץ לחצי, ובסוף לא קיבלו כלום. לפני הוועדה שהקים השר ישי רצינו את הכל אצלנו. עכשיו למדנו. עם קום המדינה דווקא רצו לבנות שם ואנחנו לא הסכמנו, כי התפרנסנו אז מחקלאות וגידלנו שם זיתים, אבל בשנים האחרונות כבר לא משתלם לגדל. מה שמשתלם היום זה לבנות".

בעיה נוספת בהתבססות על הדילים האלה היא שהם נזילים: משיחות שערכנו השבוע נראה היה שהבחירות לרשויות המקומיות שנערכו בחצי השני של 2013 שמטו את הקרקע מחלק מההבנות שאליהן הגיעו בקריית יערים עם הרשויות הסמוכות. ראש המועצה המקומית של אבו גוש, עיסא ג'אבר, שנכנס לתפקידו בבחירות האחרונות, הסביר לנו את האירועים: "ראש המועצה הקודם ומשפחת אבוקטיש חששו שאם משרד הפנים יחליט שהקרקע הזו תועבר לידי קריית יערים, הם יאבדו חלק מהאדמות. מישהו נתן למשפחת אבוקטיש להרגיש כאילו האדמות שלה הולכות לאיבוד, והם חיפשו כל קרש הצלה, והיו מוכנים להצטרף לכל מי שייכנס לשם כדי להציל חלק ניכר מהאדמות שלהם. דיברתי אתם והסברתי להם שאם יש גורם שיעזור להם זאת המועצה המקומית אבו גוש, וזה יהיה אבסורד שהם יתחברו לכל גורם אחר.

אמיל סלמן

"התוכנית הנוכחית נעשתה בסיכום בין ראש המועצה הקודם לקריית יערים, אבל בהתייעצות שערכנו במועצה אחרי הבחירות החלטנו שזו תהיה טעות לערוך הסכם על דבר שלא קיים. השטח הזה שייך למטה יהודה, והרצף הגיאוגרפי שלה הוא עם אבו גוש. לקריית יערים אין נגיעה לזה. הבעלים של הקרקע הם תושבי אבו גוש, ואם השטח הזה צריך לעבור לגורם כלשהו, הרי אבו גוש היא הרשות שזקוקה לקרקע הזו. אנחנו הכפר הכי גדול באזור, והחלטנו שעניי עירך קודמים. שלא כמו שכנינו הנכבדים בקריית יערים, שרוצים לייבא אוכלוסיה מבחוץ ולגדול, באבו גוש יש מצוקת דיור ואנחנו רוצים לתת מענה לזוגות הצעירים ביישוב. בנוסף, אם יאשרו לקריית יערים לגדול בכיוון מערב, הכביש לאבו גוש - שהוא חיוני לאזור - ייהפך לכביש פנימי שלהם, וכתוצאה מכך תשותק התיירות באזור והאוכלוסיה החילונית שמתגוררת כאן תיפגע.

"לאור כל זה החלטנו להתנגד לכל צעד בכיוון הרחבת קריית יערים על חשבון רזרבת הקרקעות של אבו גוש, ולהתנגד יחד עם הקיבוצים, המושבים וארגוני הירוקים להפיכת חלקים מהיער הירוק באזור לגושי בטון. אנחנו מסדירים הרבה נושאים עם אנשי קריית יערים בשיתוף פעולה מלא, אבל בסוגיה הזו אנחנו רואים את הדברים אחרת. העניין הזה צף מחדש כל שנה־שנתיים. זו הוועדה השלישית או הרביעית שהם דואגים שתקום, על אף כל גופי השלטון דחו את דרישותיהם בעבר".

מהמועצה האזורית מטה יהודה נמסר: "לכל אורך הדרך הביעה מטה יהודה התנגדותה לסיפוח שטחים למועצה המקומית קריית יערים, ואולם לנוכח פעילותן של ועדות הגבולות שמינה משרד הפנים ראינו לנכון לקדם הסכם בין המועצות באופן שישמר את האינטרסים של מטה יהודה. המועצה מתנגדת נחרצות להעביר לידי קריית יערים שטחים שלא נכנסו להסכם בין שתי הרשויות, שכן לדעת המועצה, ההסכם משקף את האיזון הראוי בין האינטרסים של המועצה לאלה של קריית יערים.

"שני הצדדים הביעו נכונות למצב שבו שינוי תחום השיפוט יוביל להעברת מקרקעין מתחום שיפוטה של המועצה לתחום שיפוטה של קריית יערים באופן שיותיר את המקרקעין במרחב התכנון של המועצה. המועצה אף הביעה במסגרת הדיונים של ועדות הכט ורזין כי היא מתנגדת לכל פיתוח שיעלה על 100 דונם. ככל הידוע לנו, ההסכם המדובר עם אבו גוש לא קיבל אישור מליאת המועצה, ודאי שלא אישור משרד הפנים ושר הפנים, וכן לא נחתם בתקופת כהונתו של ראש המועצה הנוכחי משה דדון".

ממשרד הפנים נמסר: "בהתאם לנהלים הקים משרד הפנים ועדה לבחינת גבולות מוניציפליים הכוללת את קריית יערים, אבו גוש ומטה יהודה. הוועדה עדיין לא גיבשה את המלצותיה בנושא ולא הגישה אותן לשר. לאחר שיוגשו המלצות הוועדה הנוכחית יבחן שר הפנים את ההמלצות של הוועדה הקודמת והנוכחית, ויקבל החלטה.

"לגבי הרחבת יישובים, ועדת החקירה בנושא גבולות מוניציפליים עוסקת בשינויי בגבולות בלבד. משרד הפנים פועל לפי תוכנית מתאר ארצית - תמ"א 35. יש להציג בפני הוועדה הסכמים בין הרשויות המקומיות הרלוונטיות כדי שהוועדה תבחן אותם ותמליץ לשר הפנים אם לאשרם, ורק לאחר קבלת ההכרעה על ידי השר, הסכם יכול לקבל תוקף".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#