הריבית האפסית, תיק ההשקעות והפנסיה שלכם - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הריבית האפסית, תיק ההשקעות והפנסיה שלכם

בהשקעות יש שני כללים: הראשון הוא לא להפסיד כסף, השני - לא לשכוח את הראשון

23תגובות

חגיגה גדולה.

בימים הקרובים תקבלו בדואר את הדיווח ל-2013 מקרן הפנסיה, ביטוח המנהלים, קרן ההשתלמות או קופת הגמל שלכם.

לאחר ארבע שנים של בלבולי מוח בלתי נגמרים בעיתונות, בכנסת ובבית הקפה הקרוב לביתכם על התספורות ועל הטייקונים ששודדים לכם את הפנסיה, תופתעו לגלות כי ב–2013 נרשמה תשואה ריאלית של 8%–12% בתיק ההשקעות הפנסיוני שלכם. כיצד מתיישבת תשואה שנתית דו־ספרתית עם השיח הציבורי על תספורות, דמי ניהול, משכורות עתק ועסקות בעלי עניין?

מי שלא שרוי ומצוי בשוק ההון כלל לא מבין את השאלה. תשואה דו־ספרתית בשוק ההון נראית לו טבעית ונורמלית. מי שכן מצוי ושרוי בשוק ההון מבין שזאת תשואה גבוהה וחריגה, אבל שאין בה סתירה למחלות הידועות של שוק ההון שהזכרנו למעלה.

תהליך היציאה של הממשלה משוק ההון ומעבר לפנסיות ולחיסכון המושקעים בשוק החופשי החל לפני 30 שנה, אבל הגיע למסה קריטית ובולטת רק לפני כחמש שנים, בעקבות הרפורמה בקרנות הפנסיה של 2003. במשבר הפיננסי הגדול של 2008 הבינו לראשונה מאות אלפי ישראלים שיש קשר בין הנעשה בשווקים הפיננסיים לבין החסכונות קצרי הטווח וארוכי הטווח שלהם.

השילוב של המשבר הגדול ב–2008 עם התספורות, המחאה החברתית וחדירת הריכוזיות לתשומת הלב הכללית גרמו לציבור להתעניין לראשונה בנעשה בתיק ההשקעות הפנסיוני שלו. אבל רוב הציבור עדיין לא הפנים את הגורם המשפיע ביותר על תיק ההשקעות שלו בשנים האחרונות: הקשר בין הריבית הנמוכה, האפסית לעתים קרובות, לבין הרווחים הגדולים בתיקים הפנסיוניים בעבר וסימן השאלה הגדל לגבי העתיד.

הסיבה העיקרית לרווחים הגדולים בתיקי ההשקעות שלכם ושל מרבית המשקיעים בעולם, בשנה האחרונה בפרט ובשנים האחרונות בכלל, היא המדיניות המוניטרית שמנהלים הבנקים המרכזיים ורוב הממשלות בעולם: החל בארה"ב, עבור באירופה, ועד מדינות כיפן וישראל.

למדיניות הריבית הריאלית האפסית ולהזרמת טריליונים של דולרים לשוקי האג״ח והכספים באמצעות החלפת נכסים אין שום תקדים היסטורי. עד לפני חמש שנים היא נשמעה כמו מדע בדיוני. הסיבה היחידה האמיתית למדיניות הזאת היא שהממשלות והבנקים המרכזיים מיצו את שאר כלי המדיניות שהם מסוגלים להפעיל, והדבר היחיד שהם יודעים לעשות הוא להזרים כסף לשווקים הפיננסיים באמצעות רכישות אג"ח.

הנהנים העיקריים מההקלה המוניטרית הם כמובן הבנקאים. עבורם זאת הקלה אמיתית: הם מקבלים כסף כמעט בחינם מהמפקידים שלהם, משקיעים אותו, נותנים הלוואות - ושומרים את ההפרש אצלם. מי שחשב שהמשבר הפיננסי גרם לסנטימנט ציבורי שלילי חסר תקדים נגד הבנקים אינו מעודכן: מאז המשבר נהפכה המערכת לריכוזית יותר, והסובסידיות שהיא מקבלת מהשווקים הפיננסיים גדולות מאי פעם.

הכלכלן סטיבן רואץ', שעזב את עולם הבנקאות לפני כמה שנים, טוען שהנהנה העיקרי מההקלה המוניטרית בארה"ב הוא העשירון העליון. דו"ח של הבנק המרכזי הבריטי העריך ש–40% מעליית הערך בשווקים הפיננסיים זרמו ל–5% העליונים של הציבור. הסיבה היחידה לכך שהציבור אינו מתקומם נגד העברת העושר האדירה הזאת לבנקים, לתעשייה הפיננסית ולכל מי שמקורב אליה היא שכל המשקיעים נהנים לכאורה מהגיאות בשווקים הפיננסיים כתוצאה מהריבית האפסית.

רויטרס

כמובן שלא באמת מדובר בכל המשקיעים, משום שלעניים אין השקעות, ומעמד הביניים לא נוטה ולא יכול לקחת סיכונים - ולכן הנהנים הגדולים מהניפוח הפיננסי הגלובלי הם חברי האלפיון העליון. "וול סטריט ג׳ורנל" חישב באחרונה שהאחזקות של 20 המנהלים האמריקאים בעלי האחזקות הגדולות ביותר בשוק המניות גדלו בשנה שעברה ב–80 מיליארד דולר. למעט וורן באפט, שאף פעם לא מוכר מניות, כל השאר לא מחכים כמוכם לפנסיה, והם מנצלים את הגיאות כדי למכור, להחליף מניות במזומנים - לעתים בהיקפים של מאות מיליוני או מיליארדי דולרים בשנה.

הריבית האפסית מנפחת את שוקי הנדל״ן - מכשיר אפקטיבי נוסף להעברת עושר מאלה שאין להם לאלה שיש להם - ודוחפת רבים מהמשקיעים להגדיל את הסיכון בתיקי ההשקעות שלכם. כרגע אנחנו נמצאים בשלב שבו הכל עולה, הריבית נמוכה, והרווחים העצומים נראים כמובנים מאליהם. כאשר זה ישתנה, נבין טוב יותר מה בדיוק התרחש כאן בשנים האחרונות.

כמובן שבכל הקשור להשקעות ולתנודות של שוק ההון, הנבואה ניתנה לטיפשים או לאלה שמתפרנסים משיווק השקעות ומגזירת עמלות. איש לא באמת יודע כמה זמן תימשך הזרמת הכסף, כמה זמן יימשכו העליות בבורסות העולם, ועד מתי יימשכו האינפלציה הנמוכה והריבית האפסית. אבל דבר אחר די בטוח: כאשר הריבית כה נמוכה לאורך זמן כמו שהיה בשנים האחרונות, היכולת של תיקי השקעות לייצר תשואות דו־ספרתיות או משהו קרוב למה שקרה בתיק שלכם ב–2013 יורדת בעקביות. תשואות גבוהות לאורך זמן בסביבת ריבית כה נמוכה אפשר להשיג רק בתיקי השקעות עם סיכון גבוה מאוד.

זה לא באמת אומר שתיק ההשקעות של כולכם נמצא בסיכון גבוה מאוד, אבל ככל שהריבית נמוכה יותר, כך היכולת שלה להמשיך לרדת בעתיד ולייצר רווחי הון לתיקי השקעות יורדת גם היא - וסיכוי טוב שהסיכון בתיק שלכם כיום גבוה דרמטית ממה שהיה לפני שלוש שנים.

חשוב להזכיר שאנחנו מזהירים מפני התופעה הזאת כבר כמה שנים, ובינתיים הריבית מגיעה כמעט מדי שנה לשפל נוסף. בחמש השנים האחרונות היתה התשואה הריאלית השנתית המצטברת בקופות הגמל הישראליות דו־ספרתית. ההפסד הכבד של 15%–20% במשבר הפיננסי הגלובלי של 2008 נמחק ונשכח מזמן. אבל אין זה אומר שהירידה הזאת תימשך לעד. היא תמצה את עצמה, אם עדיין לא מיצתה. והמשמעות של ריבית נמוכה לאורך זמן היא קושי גדול של מנהלי השקעות לייצר תשואות ריאליות מהסוג שלו התרגלתם בשנים האחרונות.

מעבר להדפסת הכסף ולריביות האפסיות שהממשלות והבנקים המרכזיים בכל העולם שומרים, הבעיה הגדולה היא הציפיות של רוב החוסכים. רובם טועים לחשוב שתשואה ריאלית של 5%–8% בשנה (כלומר מנוכה אינפלציה: בתחילת הטור התייחסתי לתשואות נומינליות, מספרים הכוללים גם את האינפלציה), כפי שהיתה ב–2013, היא הנורמה או לפחות קרובה לממוצע.

זאת אחת הסיבות לכך שחלקכם אדישים עדיין לעובדה שמנהלי השקעות בכלל, והמנהלים של הפוליסות הישנות של ביטוחי המנהלים בפרט, גובים מכם דמי ניהול גבוהים של 1%–2%. מי שחושב שהתשואה הריאלית הממוצעת תהיה בעתיד 5%–7% מוכן לשלם דמי ניהול כאלה. ברגע שהוא יפנים שהתשואה הריאלית הממוצעת הצפויה לו בעשור הקרוב תהיה 2%–3% - ואולי פחות - הנכונות לשלם רבע, שליש או חצי מזה כדמי ניהול תרד משמעותית.

מה שחלק גדול מהציבור אינו מבין או מפנים הוא שבאג"ח אין יש מאין: רווחי ההון והריבית השוטפת של חמש השנים האחרונות יבואו על חשבון אלה של השנים הבאות.

הדרך הטובה ביותר למדוד את התופעה הזאת היא להביט על התשואה הריאלית נטו של האג"ח של ממשלת ישראל לטווח של חמש שנים - שהיא שלילית. משקיע שקונה אותה לפדיון או מחזיק בה לפדיון מבטיח לעצמו הפסד ריאלי של הכסף. חלק ניכר מתיק ההשקעות של קופת הגמל, קרן הפנסיה וביטוח המנהלים שלכם מורכב מאג"ח כאלה. החלק האחר כולל בדרך כלל השקעות מסוכנות הרבה יותר כמו אג"ח ארוכות - ממשלתיות או של חברות שעלולות לספוג גם הפסדי הון גדולים במקרה של עליית ריבית. לכן את התשואה הריאלית ש5%–9% (ריאלית זה מנוכה אינפלציה) של 2013 צריך לראות כתשואה של שלוש שנים. זאת דרכו של שוק ההון ושל תיקי ההשקעות של רובכם: הוא נותן בשנה אחת תשואות של שנים ארוכות. באותה מידה הוא יודע כל כמה שנים לקחת מכם במכה אחת תשואות של שנים ארוכות, כפי שעשה למשל ב–2008.

אם אתם מתקרבים במהירות לגיל הפרישה ויש לכם תיק השקעות משמעותי - כלומר תיק ששקול לעשר או 20 שנות הכנסה שלכם - אזי ב–2013 אחזה בכם, גם אם לא נתתם לעצמכם דין וחשבון על כך, תחושת עושר. בשנה אחת הרווחתם בשוק ההון סכום שיכול להיות שקול להכנסה מעבודה של תקופה משמעותית.

אבל אל תיתנו לזה להטעות אתכם. אל תמהרו להשתמש בכסף הזה לצריכה ולהעלאת רמת החיים. כי 2013 היתה שנה חריגה, לא שנה ממוצעת. ייתכן שהשנתיים הבאות יהיו רזות במיוחד. ייתכן שהגיאות תימשך, אבל בעוד שנה או שנתיים תחוו מפולת אחת כואבת שתיקח בחזרה חלק ניכר מהשנים הטובות.

אז זה הזמן לבחון היטב את הרכב תיק ההשקעות שלכם. הריבית האפסית בפיקדונות בבנק דוחפת אתכם לקחת יותר ויותר סיכונים, ובשנים האחרונות זה הצליח לכם יפה. אבל הרווחים הגבוהים של השנה האחרונה אינם הוכחה לניצחון האסטרטגיה שלכם או להיעדרם של אותם סיכונים. התיק מסוכן ותנודתי, והדרך היחידה של המשקיע הקטן להתגונן מפני התנודות היא הגדלת רכיב ההשקעות הקצרות, הממשלתיות ואם אפשר גם צמודות לאינפלציה. הן נותנות תשואות אפסיות - כאלה שבסיום שנה כמו 2013 נראות פתטיות. אבל בסיום שנה כמו 2008 נראות לפתע אחרות.

רכיב האג״ח של חברות הניב בשנים האחרונות נתח גדול מהרווח בתיק ההשקעות הפנסיוני שלכם. הוא נהנה פעמיים - מירידת הריבית ומירידה חדה במרווחים בין האג״ח הממשלתי לאג״חים המסוכנים. בהתאם, הסיכון כאן כפול. מי שרוצה להקטין סיכונים ולהתבצר באג"ח ממשלתיות קצרות מביא בחשבון שהוא מבטיח לעצמו תשואות ריאליות אפסיות בשנים הקרובות.

או כמו שאמר וורן באפט: בהשקעות יש רק שני כללים. הכלל הראשון הוא לא להפסיד כסף, והכלל השני הוא לא לשכוח את הכלל הראשון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#