"בבחירות הבאות השמאל ינצח - לציבור נמאס ממפלגות הימין" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"בבחירות הבאות השמאל ינצח - לציבור נמאס ממפלגות הימין"

דרך ארוכה עברה זהבה גלאון מאז ששולמית אלוני קראה לה "מזכירה": היא החזירה מנדטים אבודים, ניהלה קמפיין נגד חוק הרווחים הכלואים, תומכת בחרם על התנחלויות ונלחמת במדיניות הכלכלית של נתניהו ולפיד: "גם עציץ שהיה נכנס לחדר של לפיד היה יוצא עם הטבות מס"

321תגובות

לפני עשר שנים, בראיון למוסף "הארץ", כינתה שולמית אלוני את זהבה גלאון "מזכירה". "זהבה נעלבה, כי אני שלחתי אותה קודם ללמוד", סיפרה אלוני. "אמרתי: תראי, את מזכירה, לכי ללמוד, תוכלי להתמודד יותר, לדעת יותר - והיא הלכה ללמוד. נורא נעלבה. היא בנתה קריירה על זה שאמרתי לה שמזכירה עדיין לא צריכה להיכנס לכנסת, מוטב ללמוד ואחר כך להרגיש שאת עומדת בכוחות עצמך".

וגלאון למדה. לאחר שנים שבהן היתה מזוהה עם המאבק נגד הכיבוש וההתנחלויות, היא עברה שינוי עם חזרתה לכנסת לפני שלוש שנים, וכיום היא מניפה במרץ את הדגל הכלכלי־חברתי. "גלאון אינה זהבה ושלושת הדובים, או הבובה זהבה", אומר אחד הח"כים. "היא לומדת את החומר היטב, באה לישיבות הוועדה עם נתונים ויורה לכל הכיוונים".

"בעשור האחרון, כששימשתי כיו"ר הסיעה בכנסת, הייתי חברה בהרבה ועדות ועסקתי בהיבטים של זכויות אדם", אומרת גלאון בראיון ל–Markerweek. "רק כשחזרתי לכנסת בתחילת 2011 ונבחרתי לכהן כחברה בוועדת הכספים, למדתי את הסוגיות הכלכליות תוך השלמה לפעילותי בתחום המדיני־אזרחי. הצלחתי לייצר סדר יום כלכלי־חברתי".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק

בשנה האחרונה ניהלה גלאון עם ח"כים נוספים קרבות להחמרת חוק הריכוזיות, שהוגש על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יאיר לפיד ושרת המשפטים ציפי לבני. גלאון הצליחה להעביר בסוף הקדנציה הקודמת את חוק התספורות, שהיה רלוונטי בפרשת אי.די.בי בעת שמונה מומחה חיצוני לבחון את הסדר החוב. היא נלחמת בהטבות המס הניתנות לחברות הגדולות במשק ובתכנוני המס האגרסיביים של אותן חברות, ואף ניהלה קמפיין נגד אישור חוק הרווחים הכלואים. במקביל יצאה נגד הגדלת תקציבי ההתנחלויות, הפחתת הקיצוץ בישיבות והגדלת תקציב הביטחון.

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

גלאון לא מהססת לשתף פעולה עם ח"כים מהקואליציה כדי לקדם את המטרות החשובות לה. היא דוחפת יוזמות פרלמנטריות בוועדת הכספים עם מרכזת הקואליציה בוועדה, ח"כ גילה גמליאל (ליכוד); עם ח"כ משה גפני (יהדות התורה) היא גיבשה אשתקד הצעה ל"תקציב מדינה אלטרנטיבי", שהציג חלופות לתקציב והגדיל את המשאבים החברתיים באמצעות העלאת שיעור המס על רווחים כלואים; בקדנציה הקודמת היא קידמה עם ח"כ יצחק וקנין (ש"ס) את חוק התספורות; והיא פועלת לקדם עם יו"ר ועדת העבודה והרווחה ח"כ חיים כץ (ליכוד) חוק להעסקה ישירה בארגונים ציבוריים.

גלאון בולטת בישיבותיה של ועדת הכספים, במיוחד בנושאים המרכזיים שבהם היא עוסקת: ריכוזיות, כרטיסי אשראי, תקציב הביטחון, העברות להתנחלויות ועוד. היא גם פעילה בחקיקה לקידום נשים ולשמירה על זכויותיהן. "ברגע שהיא נוגעת בנושא היא לא מרפה ממנו", אומרים עליה בכנסת. מרצ בראשות גלאון הכפילה בבחירות האחרונות את כוחה לשישה מנדטים, והסקרים האחרונים מעניקים לה 10–12 מנדטים, בדומה לימי הזוהר של המפלגה בראשות אלוני.

דניאל בר און

במלאות שנה לכינון הכנסת ה–19 מנסה גלאון לבצר את מעמדה כאופוזיציה לוחמנית, ולעקוף בכך את מפלגת העבודה, מפלגת האופוזיציה הראשית, שהחליפה את העומד בראשה לפני כמה חודשים ושחלק מהח"כים שלה לוטשים עין לעבר מנעמי הקואליציה. לעומתם, גלאון לא רצה לזרועותיו של נתניהו: לכל היותר היא תעניק לו גיבוי פרלמנטרי אם יציג הסכם מדיני משמעותי. את לפיד, שמתחרה עמה על קולות בוחרים מהשמאל, היא תוקפת בחריפות.

גלאון זועמת על המדיניות הכלכלית שמנהלים נתניהו ולפיד, ומכנה אותה "קניבליסטית". "מדיניות תקציבית לא מנהלים לפי כיוון הרוח בבוקר, אלא עם סבלנות ואיפוק, ובעיקר עם תפישת עולם שמבקשת לצמצם פערים חברתיים ולהשקיע בחינוך ובביצור צמיחה יציבה לאורך זמן", היא אומרת. "במקום זה, נתניהו ולפיד מייצרים כלכלת זיגזג מסוכנת, שמטרתה היחידה היא לדחוף עוד כסף לכיסים של מי שכבר יש לו. הגיע הזמן להחזיר את השפיות לכלכלה שלנו.

"המדיניות של נתניהו ולפיד פוגעת בסולידריות החברתית ומפוררת את השירותים החברתיים. מי שמרוויח הרבה צריך לשלם - וזה לא עומד למבחן. אני רואה את הטבות המס לחברות ענק במשק. איך עובדת השיטה? כשיש גירעון לוקחים מהעניים, אבל כשמתברר שהגירעון קטן ממה שחשבו, נותנים הטבות מס לאנשים שמרוויחים מעל 40 אלף שקל בחודש. מי שמרוויח 5,000 שקל בחודש, למשל עובדים סוציאליים ומורים, לא מקבל הטבות מס. בעשירון העליון ההוצאה על מע"מ היא רק 8% מההכנסה, ואילו בעשירון התחתון המע"מ אוכל 27% מההכנסה. במלים אחרות, הממשלה תמשיך לקחת יותר מהעניות כדי לממן הנחות במס לעשירים.

"אם לפיד היה נכנס לחדר עם עציץ, אחרי שעה העציץ היה יוצא עם הטבות מס. למי נותנים הטבות מס? לאלה שנמצאים במגדל הגבוה של האלפיון העליון, גם יחידים וגם חברות. המדיניות של הטלת מסים גבוהים היא על אלה שלא מסוגלים לשלם. עכשיו, כשיש כסף, לא מורידים את שיעור המע"מ. אבל מה עם אלה שלא מגיעים לסף המס?"

אבל גביית המע"מ היא הדרך היחידה לגבות מסים מאלה שלא משלמים מסים.

"מדיניות המס הנוכחית מצ'פרת את אלה שממילא לא מרגישים את זה. חשפתי את העובדה שהחברות הגדולות משלמות מס בשיעור של 3.3%. האם מוציאים להם שומות כעת? איש ברשות המסים לא חשב להוציא להם שומות אחרי שתפוג ההטבה בגין הרווחים הכלואים. לפיד מתהדר בכך שגבה מסים מהרווחים הכלואים בסך 4.4 מיליארד שקל. הוא צריך להתבייש שלא גבה מהם 26 מיליארד שקל. פקידי האוצר זחלו על גחונם לטבע ביום האחרון כדי לגבות את המס. זו הגאווה של רשות המסים?"

את יוצאת נגד הרווחים הכלואים ונגד העלאת שיעור מס ההכנסה, אבל בסופו של דבר לפיד ביטל את העלאת מס ההכנסה ב–1%–2%.

מיכל פתאל

"בואו נחשוף את תרגיל הורדת המסים והקטנת ההוצאה הציבורית של לפיד. במשפט אחד, איך עובדת שיטת נתניהו ולפיד? כשיש גירעון לוקחים מהעניים, אבל כשסוגרים את הגירעון נותנים את העודפים לעשירים. כשלפני שנה נחשף היקפו העצום של הגירעון שהממשלה הקודמת יצרה בתקציב המדינה, נתניהו ולפיד העלו את המע"מ וקיצצו באופן עמוק בשירותים החברתיים. כעת, כשמתברר שיש עודף של מיליארדים בתקציב — עודף ששר האוצר לא חזה — לא מבטלים את העלאת המע"מ, או את הקיצוץ בחינוך, ברווחה או בבריאות. הבונוס הולך היישר לכיסיהן של החברות הגדולות ולבעלי ההכנסות הגבוהות. זאת התנהלות קפריזית וחסרת אחריות, שחושבת רק על הכותרות בעיתון של מחר ולא על יציבות הכלכלה בטווח הארוך".

יש כיום מנהיג כלכלי?

"מי? ראש ממשלה שמחפש מקלט מס באיי ג'רזי יכול להנהיג מדיניות כלכלית ולשמש מודל מוסרי? למי הוא דואג? אין כאן מנהיגות כלכלית אמיצה ונחרצת שמוכנה להתעמת עם הוועדים הגדולים".

"המפקח דואג לבנקים, אבל 
מי דואג ליציבות הצרכנים?"

גלאון אומרת בפירוש כי אינה מאמינה ללפיד. "אני לא מאמינה לו בשום דבר ועניין. לפני כמה חודשים הוא אמר לי שלא יעביר כסף להתנחלויות, ולבסוף 'יש לפיד למתנחלים' - הוא העביר כספים לחטיבה להתיישבות שבונה בשטחים. הוא אמר שיעצור את העברת הכספים להתנחלויות, בעוד שמפת אזורי העדיפות הלאומית שהגיש כוללת מאחזים בלתי חוקיים שהוכשרו, כמו רחלים, סנסנה ונגוהות. יישובים כמו קריית מלאכי, אשקלון ואשדוד הוצאו מהרשימה.

"אפשר להיות אמין כשאתה שר אוצר אם יש לך מדינות ותפישה כלכלית, אבל ללפיד אין מדיניות מגובשת והוא זורם. הוא בעצם הוא קבלן הביצוע של נתניהו, אחד עושה והשני מכסה. נתניהו לא מתבייש בכך שהוא לא בעד שוויון וכן בעד קיצוץ במגזר הציבורי ובשירותים החברתיים. לפיד בעד קיצוץ, אבל בניגוד לנתניהו הוא מודאג, מצקצק בלשון ונורא מוטרד איך זה יהיה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק

"לפיד מנהל תקציב שחור: התקציב הרשמי מאושר במליאה, וחודשיים אחר כך מאשרים תקציב שחור בוועדת הכספים. הנה, באמצעות ועדת הכספים העבירו ללא בקרה ופיקוח מיליונים לחטיבה להתיישבות. התקציב המקורי שאושר הוא 58 מיליון שקל, אבל הוא גדל פי עשרה לכ–580 מיליון שקל. לפיד אמר שיקצץ בתקציב הישיבות, אבל יו"ר ועדת הכספים ח"כ ניסן סלומינסקי מהבית היהודי הודיע שהקיצוץ שתוכנן בוטל. לא רק שתקציב הישיבות לא קוצץ, אלא שהתלמידים לא חויבו ללמוד לימודי ליבה (במשרד האוצר טוענים כי תקציב הישיבות קוצץ בכמחצית ב–2012–2014, ס"פ וצ"ז).

"אני זוכרת את הדיבורים של לפיד על הצורך לרסן את תקציב הביטחון, אבל בחודשים האחרונים הוא הוגדל ב–5.1 מיליארד שקל באמצעות העברות בוועדת הכספים. לכן הגשתי הצעת חוק שנועדה לשים סוף להעברות ולהגדלות תקציביות בלא פיקוח, שלפיה אם בסעיף מסוים חל גידול העולה על 50% לעומת מה שאושר במליאה, יהיה צורך לאשר את ההגדלה הזו שוב במליאה".

את לא משתפת פעולה עם יש עתיד.

"יש עתיד מתנגדים לכל הצעות החוק הפרטיות שאני מגישה. אני חושבת שההתייחסות של המפלגה וראשיה היא לא לגופה של הצעת חוק, אלא למציעה. גם הממשלה הקודמת לא היתה ידידותית אלינו ולהפך, אבל היו כללי משחק ואפשר היה להתווכח על הצעות החוק. הקואליציה הנוכחית היא קואליציה דורסנית של יסמנים, שמעבירים מפה ולשם בלי שאלות או שיקול דעת אלא משמשים רק חותמת גומי. יש רוב קואליציוני, ולכן הכל עובר. הקואליציה מגייסת להצבעות ח"כים שלא נוכחים בכל הישיבות ולעתים לא יודעים על מה הם מצביעים" (במשרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר סירבו להגיב על הדברים).

אחת הסוגיות שמעוררות מאבק פרלמנטרי קשה היא הצעות החוק שהגישו בנפרד גלאון וח"כ גילה גמליאל (ליכוד) להפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. המפקח על הבנקים דודו זקן מתנגד להצעת החוק, אבל גלאון לא מתכוונת לוותר. "על פי דו"ח המפקח, בנקים שמחזיקים בחברות כרטיסי אשראי גובים מהלקוחות שלהן עמלות גבוהות פי שניים ויותר מאלה שנגבות כשחברת כרטיסי האשראי לא נמצאת בבעלות הבנק. בלתי מתקבל על הדעת שהבנקים הגדולים מחזיקים הלכה למעשה במונופול על האשראי ומוכרים שירותים במחירים גבוהים, ואנו משלמים עמלות וריביות מופרזות ובלתי סבירות. הצעת החוק שיזמתי תהפוך את חברות כרטיסי האשראי למתחרות בבנקים בשוק האשראי, מה שיוזיל את האשראי לצרכנים ואת העמלות על כרטיסי האשראי וישחרר את הכיסים של הציבור הישראלי מהשליטה הבלעדית של הבנקים הגדולים.

"החוק הזה יעבור בסופו של דבר למרות ההתנגדות העכשווית. בעבר היו התנגדויות להצעת חוק הריכוזיות וגם לחוק התספורות, ולבסוף החוקים האלה עברו. יש צורך ברגולטור שייקח על עצמו את העברת החוק. אמנם עכשיו הרגולטור לא מוכן לכך, אבל זה יקרה בעתיד, בדיוק כמו שציבור מחזיקי האג"ח 
באי.די.בי הראה לנוחי דנקנר את הדלת החוצה.

"לאזרחים בישראל נמאס מקבוצה קטנה של אנשים שמחזיקה את הכסף שלהם בן ערובה, גורפת לעצמה רווחים עצומים כשההרפתקאות העסקיות מצליחות ומגישה לנו את החשבון כשהן נכשלות. הציבור לא הסכים שהכסף שלו יהיה בן ערובה אצל הטייקונים שמינפו וקיבלו החלטות עסקיות מופקרות. דבר דומה יקרה כאן, כי מי שמשלם ריביות גבוהות הם משקי הבית הקטנים. השליטה של הבנקים בחברות כרטיסי האשראי יוצרת להם מקור רווח גדול. זו הסיבה לכך שאין תחרות באשראי הצרכני, אבל זה מנפח את רווחיות הבנקים".

אם יפרידו את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, הם יצטרכו להתייעל ולפטר עובדים. תתמכי בפיטורי עובדים?

"אז בואו נשאיר את השכר המטורף במגזר הבנקאי כמות שהוא, והצרכנים ישלמו את המחיר. אני חושבת שלבסוף ייווצר איזון, כי יהיו חברות אשראי שיעסיקו את האנשים האלה, והן לא יהיו תלויות בבנקים. תהיה מוביליות והן יספקו מקומות עבודה. זאת ועוד: אם בית העסק ישלם פחות הוא יגלגל פחות עלויות על הצרכן, והצרכן יקנה גם במקומות אחרים וייווצרו יותר מקומות עבודה.

"נגיש את הצעת החוק בעניין, נקיים עוד דיון ועוד דיון ולא נרים ידיים. הדיונים בכנסת והעלאת הנושא לסדר היום הציבורי מייצרים הפנמה. הציבור גמר להיות פראייר. אני חושבת שהחוק הזה יתקבל בשלוש השנים הקרובות, כי מקרה אי.די.בי נהפך לסמל. הדוגמה של אי.די.בי משקפת את העובדה שאתה לא יכול להתנהל כאילו אין מחר בזמן שהאזרח לא סוגר את החודש".

בסופו של דבר השליטה באי.די.בי הועברה לבעלי שליטה בפירמידה אחרת.

"חוק הריכוזיות הוא חוק חשוב ומשמעותי, אבל לא אמיץ מספיק. אני חוששת שהוא לא יצליח לחסל את מועדון השולחן העגול, שבו מעבירים כספי ציבור מטייקון ממונף אחד לשני. נוסח החוק כנוע וחסר שיניים. עם כל ההערכה לבית המשפט (השופט המחוזי איתן אורנשטיין, ס"פ וצ"ז), אני חושבת שהיה צריך לפרק את אי.די.בי. לצערי, הוא לא הפנים את רוח חוק הריכוזיות, שהתכוון לשלוח מסר שתם עידן הפירמידות וחליבת החברות".

ואיפה היו הרגולטורים?

"הרגולטורים נכשלו בשמירה ולא פיקחו כיאות. הם נתנו יד לשיטה שאיפשרה לדנקנר לחלוב את החברות בתחתית הפירמידה, לקחת אשראי ולהפסיד את כספי הציבור כדי לקדם את טובתו האישית. אם לא נשים סוף לשיטה, היא תגרום להיסטוריה לחזור על עצמה 
באי.די.בי ובחברות אחרות. הגופים המפקחים לא העלו על דעתם להתערב בזמן שהבנקים והגופים המוסדיים העבירו לבנקים אשראי אינסופי על חשבון כספי הציבור בתנאים מגוחכים ובביטחונות לא מספקים. הם לא טרחו להצביע על התנהלות הדירקטורים בפירמידת אי.די.בי, שהעניקה עדיפות מלאה לטובתו האישית של דנקנר על פני טובת החברות וציבור המשקיעים.

"המפקח על הבנקים צריך לדאוג ליציבות הבנקים, אבל מי דואג לציבור הצרכנים? לא יכול להיות שבגלל התפישה הזו הרגולטורים ישנים בעמידה. זה חלק מהשיטה שבה הרגולטורים עברו בדלת מסתובבת 
לאי.די.בי, ואיפשרו לדירקטוריונים לקבל החלטות שחלקן היו שגויות. זה יצטרך להשתנות. ללא התעוררות ציבורית וללא מחאה לא נראה תנועות משמעותיות של שינוי מבנה המשק.

"המאבק שלנו בנוי נדבך על גבי נדבך. לכל אחד ואחד מהח"כים הפועלים בעניין — גילה גמליאל, אראל מרגלית ומרב מיכאלי — יש תפישות עולם שונות בתחומים רבים, למשל בתחום המדיני. מדובר בקבוצה של ח"כים שאין לה מחויבות לאיש. לזכותה של גמליאל ייאמר כי חרף היותה בקואליציה היא מגלה עצמאות בנושאים שהיא מאמינה בהם. אני לא עושה חשבון לאף אחד. הדבר היחיד שמנחה אותי הוא תפישת העולם שלי. אם יהיה לנו גיבוי ציבורי, זה יהיה יותר חזק בסוף".

בכל זאת לא התקבלה הצעתכם להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת כישלון הרגולטורים בהתנהלות אי.די.בי.

"יזמתי את הדיון בהקמת הוועדה עם ח"כים נוספים בעקבות קריסת אי.די.בי, משום שהדרך להפיק לקחים היא בוועדת חקירה פרלמנטרית. מה שמסתמן הוא הקמת ועדת משנה, שתטייח את המסקנות. לוועדת חקירה פרלמנטרית יש שיניים לחוקק חוק ויש לה המלצות מחייבות. אני מוטרדת מכך שהכנסת קוברת כל ניסיון להגיע לשורש הבעיה. קל לה יותר לשים טפטים על הסדקים בקיר. אף אחד בממשלה לא אוהב שחוקרים ובודקים, ולממשלה אין אינטרס לעשות זאת".

הממשלה צריכה להלאים את בית החולים הדסה?

"במצב הנוכחי אין ספק שהממשלה מוכרחה להזרים כסף להדסה ולא לתת לו לקרוס, ובתמורה היא חייבת לתפוס בעלות ולקחת אחריות על מה שקורה בבית החולים. המדינה צריכה להיות מעורבת גם בניהול וגם בבעלות עליו. המקרה של הדסה הוא הוכחה להרסנות של שיטת השר"פ, ולכך שהמגזר הפרטי אינו בהכרח יעיל יותר או נקי יותר משחיתות ביחס למגזר הציבורי. ההבדל היחיד בין הדסה לבין בתי החולים הממשלתיים הוא שבהדסה המדינה לא יכולה לפקח על אי־סדרים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק

"בשנים האחרונות התרחבו שירותי הרפואה הפרטיים באופן אגרסיבי על חשבון השירותים הציבוריים, והסיבה לכך היא אחת — הזנחה מתמשכת של מערכת הבריאות הציבורית מצד הממשלה, שקיצצה בשירותים הציבוריים ונתנה לשירותים פרטיים — שכסף הוא המניע היחיד שלהם — להשתלט על מערכת הבריאות הקורסת. אחרי שייפתר משבר הדסה, הממשלה חייבת לחשוב מחדש על הפרטת מערכת הבריאות, וועדת גרמן צריכה להמליץ על חיסול השר"פ במקום על הרחבתו".

מדינת רווחה בין 
עופרה לבית אל

הדחתה של שלי יחימוביץ' מראשות מפלגת העבודה יצרה הזדמנות למרצ ולגלאון, כי הן גלאון והן יחימוביץ' נתפשות כלוחמות חברתיות־כלכליות. כך גם התפנתה משבצת המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, כי היו"ר החדש של העבודה, יצחק הרצוג, לא מנפנף בדגל הזה. "התפישה הסוציאל־דמוקרטית יוצרת חלוקה אחרת בגביית המס", אומרת גלאון. "החשיבות היא במינון. אני לא נגד המגזר העסקי, ואני חושבת שהמגזר העסקי חיוני מפני שהוא יצרני ומספק מקומות עבודה, אבל מי שמנהל את המדיניות הכלכלית צריך להחזיק בתפישה שונה בשאלה איך עורכים חלוקה צודקת והוגנת בהכנסות ובהוצאות.

"הן המגזר העסקי, הן מעמד הביניים והן השכבות המוחלשות יכולים לראות במרצ כתובת. זה הייחוד שלנו. אנחנו מדברים על שוויון, צדק, צדק חברתי וחירות מדינית, ואני רואה את הדברים כקשורים יחד. במערכת הבחירות האחרונה מרצ היתה היחידה שעשתה את הקשר הזה ועשתה את הקישור בין העובדה שאם מקימים מדינת רווחה מעבר לקו הירוק ומקצצים במגזר הציבורי בתוך הקו הירוק - אין מדינת רווחה, אלא רק בין עופרה לבית אל. סדר היום שאני מקדמת גורס שהכל קשור: אי אפשר לדבר על ערכים סוציאל־דמוקרטיים מבלי לדבר על הסדר מדיני. מבחינה מוסרית, אי אפשר לשלוט 46 שנה בשטחים ולצפות שהעולם ימשיך לקבל זאת".

בלי הסכם מדיני לא נוכל להוריד את יוקר המחיה?

"יש מאבקים שלא קשורים לתהליך השלום. המאבק שלי הוא בין היתר בריכוזיות ובהטבות המס לתאגידי ענק, והוא לא קשור במאבק לשלום. אם מישהו חושב שאפשר לשים בצד את נושא השלום ולא להתחשב בכך שיש כאן מצב גיאו־פוליטי מסוים, אזי מדינת ישראל עלולה למצוא עצמה יותר מנודה ומבודדת ועם סכנות של חרם. ישראל תלויה ביצוא כי הוא החמצן שלה. אם ישראל לא תוכל לייצא כתוצאה מהחרמות, הדבר יעלה את יוקר המחיה.

"יוקר המחיה כאן עולה כתוצאה ממדיניות כלכלית מסוימת שמנהיג נתניהו, שבתקופתו הצטרפה ישראל ל–OECD. בין ישראל לגוש היורו יש פער של 25% במחירי המזון והשתייה. יוקר המחיה קשור למדיניות הכלכלית שמיטיבה עם בעלי ההון. אם לא נגיע להסדר מדיני, נהיה לנו קשה יותר לייצא ויוקר המחיה יעלה עוד יותר".

את אמפתית כלפי ההחלטות בעולם להטיל חרם על ישראל בגלל ההתנחלויות?

"ההחלטה שקיבל האיחוד האירופי במסגרת הורייזן 2020, תוכנית המסגרת למחקר ופיתוח, היתה דרמטית ומשמעותית, וקבעה שהמיליארדים שיושקעו כאן יושקעו בתוך ישראל הלגיטימית והריבונית ולא בהתנחלויות. אני תומכת בקו הזה. כבר שנים אני לא קונה מוצרים מהתנחלויות. ממשלות ישראל, שטמנו ראש בחול ולא הישירו מבט למציאות, חגגו כמו על הטיטניק, והתעלמו מהקרחון האירופי העצבני שבא מולם ואמר להם 'לא'. ישראל לא צריכה להשקיע בהתנחלויות. מדיניות השליטה בהתנחלויות תגרום לכך שחברות אירופיות יפסיקו לגמרי להשקיע בישראל".

בעצם את תומכת בחרם, ואולי את אפילו מכשירה חרמות במעגל נוסף. למשל, לא רק שלא תקני סחורה מאזור התעשייה ברקן, אלא גם לא תהיי לקוחה של בנק שמחזיק סניפים מעבר לקו הירוק.

"הרבה מאוד שנים לא הצליחו לשכנע את הציבור הישראלי שיש מחיר לכיבוש, ואני חושבת שלכיבוש - שהוא סוגיה מוסרית - יש גם מחיר כלכלי שהמדינה משלמת. מנהיגי המדינה צריכים להבין שיש לכך מחיר. אני מתנגדת לחרם על מדינת ישראל ורואה בדאגה את מגמות החרם. מישהו צריך להתעשת".

מה עמדתך לגבי חוק השוויון בנטל?

"הדיון בשוויון בנטל מתמקד בדברים הלא נכונים. מרצ תומכת בשירות ממלכתי שוויוני, צבאי או אזרחי. אני בעד לאפשר חלופה של שירות לאומי בצד השירות הצבאי. הצעת החוק לשוויון בנטל לא נותנת לכך מענה, אלא מתייחסת רק לגיוס. אנחנו מדברים על שירות ממלכתי שוויוני.

"הוויכוח על סנקציות פליליות הוא עקר, כי ברגע שנאפשר חלופה של שירות אזרחי, הדיון ייהפך למיותר. יש לאפשר חלופה אזרחית הכוללת שירות בבתי חולים לטובת הקהילה. הצבא לא צריך את כל החרדים, ולא ייתכן שבמדינה מתוקנת לא דואגים שיהיה חוק שוויוני".

מרצ היא מפלגת שמאל תל־אביבית אשכנזית?

"יש לנו תעודת זהות והשקפת עולם, וגם הדברים האלה משתנים. מצביעים לנו בכל מקום בישראל. בשום שלב לא אמרתי שאנחנו מלאכים. אנחנו לא מושלמים, ויש ביקורת שנמתחת עלינו בצדק. אני מוזמנת ומופיעה בפריפריה. יש דבר אחד שאני לא עושה: אני לא מתחנפת.

"המבחן הראשון שעמדנו בו הוא שמרצ הכפילה בבחירות האחרונות את כוחה לשישה מנדטים, אף שהיו שחשבו אז שמרצ לא תעבור את אחוז החסימה. מרצ היא מפלגת שמאל שעוסקת במכלול נושאים, כי אי אפשר להסביר את זה על בסיס משתנה אחד. בכל הסקרים האחרונים מרצ הכפילה את כוחה 
ל–10–12 מנדטים. לא פופולרי להגיד את הדברים שמרצ אומרת, קל יותר לדבר רק על מעמד הביניים, אבל מרצ לא מנסה להתחנף או לזייף והולכת עם מסר חד, קוהרנטי ונחרץ".

תבקשי סליחה מהמזרחים, כמו אהוד ברק בשעתו?

"לא אבקש סליחה מהמזרחים. אני לא מאמינה בדברים שנאמרים מהפה אל החוץ, אלא במהלך חברתי נכון. אני מאוד רוצה לקרב למרצ מגוון של אוכלוסיות, ביניהם גם בני עדות המזרח. מרצ נגישה כיום יותר מבעבר, ואנחנו עורכים פעולה מסיבית בקרב סטודנטים וצעירים באוניברסיטאות ובמכללות עם קבוצות צעירים מכל האוכלוסיות".

זה לא מתסכל שאתם עובדים כל כך קשה, ובסוף באה "מפלגת מצב רוח" שגורפת את המנדטים?

"כן, זה מבאס. בכל בחירות יש מפלגת אווירה ומצב רוח עם תאריך תפוגה ידוע מראש. תסכול הוא לא פרוגרמה לפעולה. זה לא מייאש אותי. אני חדורת להט ואמונה. לפעמים קשה ופעמים רבות אני נמצאת בעמדה לא פופולרית, אבל למסר שלנו יש מקום בחברה הישראלית. אני בשמאל. במדינת ישראל שמאל זה חברתי, מדיני ואזרחי - והוא מתעורר".

אם היו מציעים לך להצטרף לממשלה ולקחת משרד כלכלי־חברתי כמו משרד הבריאות, היית מצטרפת?

"לא הייתי רוצה להיות שרה רק בשביל להיות שרה. אני רואה את מרצ כשותפה בכירה לממשלת מרכז־שמאל. אמרתי לנתניהו שאם ייכנס לתהליך מדיני אמיתי, מרצ תיתן לו רשת ביטחון מבחוץ. אבל לא נצטרף לממשלה גם אם בנט יפרוש מהקואליציה. אני מניחה שהעבודה תצטרף לממשלה במקרה כזה, אבל הליכוד הוא אותו ליכוד עם משה יעלון, דני דנון, יריב לוין ומירי רגב. בכל מקרה זה לא מסתמן כאופציה. נוכל לשקול זאת רק אם יהיה מפץ פוליטי גדול. כרגע לא נראה לי שנתניהו הולך לתהליך מדיני אמיתי. נראה לי שאפילו האמריקאים הרימו קצת ידיים. אם נתניהו יפרק את הליכוד וייהפוך למרכז לייט זה כמו לומר 'אם לסבתא יהיו גלגלים'.

"להערכתי, ייתכן שהבחירות הבאות יביאו להקמתה של ממשלת מרכז־שמאל ולא ממשלת ימין, כי לציבור נמאס. במקרה כזה מרצ תהיה שותפה בכירה ותמלא תפקידים ביצועיים משמעותיים. אני מאמינה שמפת הגושים תשתנה, ייתכן שמרצ תקבל קולות מהמרכז־שמאל, ואילו העבודה תקבל קולות מהליכוד. מרצ עוברת שינוי, יש לה תמיכה גדולה בקרב צעירים וסטודנטים. כיום מרצ היא הסיעה האופוזיציונית הכי משמעותית. אנחנו האופוזיציה בפועל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#