הכירו את המנגנון שאת מחירו משלם כל אזרח בישראל - Markerweek - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
כשרות

הכירו את המנגנון שאת מחירו משלם כל אזרח בישראל

מאחורי תעודת הכשרות התלויה בקדמת מסעדות רבות מתנהלת תעשייה שלמה של רבנים ומשגיחים, שפועלים בה כראות עיניהם ■ כדי לסדר את הכאוס צריך יותר מהרפורמה הבהולה שעליה הכריז השבוע נפתלי בנט

157תגובות

הסיפור של אבנר (שם בדוי), בעל בית מטבחיים גדול בצפון שהחליט לפני כמה שנים לשווק בשר בבאר שבע, מטריד. בית המטבחיים שלו פועל עם תעודת כשרות מהרבנות של חיפה, ובנוסף הוא מחזיק באישור כשרות עטרה של בד"ץ בית יוסף. למרות זאת, הוא גילה מחסומים לא קטנים שעומדים בפני כניסתו לאזור באר שבע, שכולם נובעים מענייני כשרות.

הסיפור של אבנר מטריד משום שהוא ממחיש כיצד במקרים רבים, מנגנון הכשרות של ארץ הקודש לא רק מייקר את מצרכי המזון שלנו, אלא גם פוגם בשוק החופשי ובתחרות, ומחלק את ישראל למתחמים שבכל אחד מהם חוקים משלו שנקבעים בידי הרבנים המקומיים.

משגיח כשרות
אייל טואג

בשבוע האחרון כינסו שר הכלכלה והדתות, נפתלי בנט, וסגנו אלי בן דהן, מסיבת עיתונאים שבה הכריזו על רפורמה בענף הכשרות. לדבריהם, הרפורמה תסדיר את יחסי העבודה בין משגיחי הכשרות לבעלי העסקים, ייקבעו תעריפים אחידים לשירותי הכשרות ויינתנו למשגיחים תנאים סוציאליים בתלוש משכורת מסודר.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

ואולם עד שהמהלך הזה יקרום עור וגידים, אבנר ממשיך להיאבק. מי שקובע אם יותר לו לשווק את תוצרתו בבאר שבע הוא הרב הראשי של העיר, יהודה דרעי (אחיו של ח"כ אריה דרעי, ח"ע). במפה של ענף השחיטה הישראלי, באר שבע היתה אמורה ליהנות מתחרות בריאה, שכן בית המטבחיים המקומי, כרדי, אינו מספק את התצרוכת של כלל תושביה, ופועלים בעיר גם שני בתי המטבחיים הגדולים בשוק - של משפחת דבאח ושל אדום אדום, מותג של תנובה.

אבנר מספר כי כשבא לשווק את הבשר בשופרסל באר שבע לפני כרבע שנים, "משגיח הכשרות שלהם בעיר הסתכל עלי ואמר לי 'אנחנו לא מקבלים בשר מחיפה'. "אז פניתי לרב דרעי והוא אמר לי שלצורך זה עליו לשלוח אלי משגיחים, והסביר שאין לו מספיק מפקחים כדי לשלוח אלי לחיפה, כי המפקחים שלו עסוקים בדבאח ואדום אדום.

"עזבתי את הנושא. עברו שנתיים, ונוצר מצב שבצוות השחיטה שלי עובדים משגיחים שעבדו גם עבור אותו דרעי. כך שלאחרונה פניתי אליו שוב ואמרתי לו 'אתה טענת שאין לך מפקחים לשלוח. עכשיו המפקחים שלך עובדים אצלי. תן לי להכניס בשר לעיר'.

"נפגשתי אתו לפני שנה וחצי ואמרתי לו שיש לי את כל מה שנחוץ כדי לקבל ממנו הכשר. אחרי ויכוחים רבים נתן לי הרב להכניס בשר רק לרשת רמי לוי ולעוד שתי חנויות בעיר, שממילא לא רציתי לעבוד אתן. לגבי שאר החנויות בעיר, הוא אמר לי 'אני לא רוצה שתתחרה עם החברות האחרות שיש להן בד"ץ בית יוסף'. שאלתי אותו: 'לא אכפת לך מהאוכלוסיה שלך, שהיא תהנה מבשר זול?' זה לא עזר.

"אם לא די בכך, לפני שלושה חודשים הם אילצו אותי לשלוח להם התחייבות שאני לא אתחרה עם בית המטבחיים של כרדי, ולא אמכור לעסקים שעובדים אתו. אמרו לי 'עם הרב דרעי לא כדאי לך לריב. תכניס את הבשר שלך קודם לשתי חנויות בבאר שבע כמו שהוא אומר, ואחרי זה הוא ייתן לך עוד מקומות'. אבל כבר אין לי מה להפסיד, אז שלחתי לו מכתב מעורך הדין שלי".

אוליבייה פיטוסי

בשיחה עמו השבוע אמר דרעי כי "עניין בית המטבחיים המדובר נמצא בטיפול ובימים הקרובים ניתן להם תשובה. קשה לפקח על שחיטה שרחוקה מאתנו. אנחנו רוצים ושואפים לספק את צורכי העיר על ידי שחיטה המפוקחת ישירות מהרבנות שלנו, כדי לייעל את הכשרות. זו השאיפה של כל רב בישראל, אבל לא תמיד מצליחים לספק את כל הצרכים בשחיטה מקומית, לכן מאפשרים מדי פעם הכנסה של בתי מטבחיים ממקומות אחרים. הפנייה מבית המטבחיים בצפון מונחת על שולחני, הנושא לא פשוט. אנחנו רוצים לשמור על רמת כשרות טובה, אבל אנחנו רוצים שוק חופשי ושלציבור יהיה מבחר ותהיה תחרות הוגנת.

"לא הבענו חשש מכך שהוא יתחרה עם בעלי כשרות אחרים. הוא מוציא דברים מהקשרם ואינו דובר אמת. אין לנו שום עניין בכשרות זו או אחרת. ברור שכל רב סומך ידו על מה שהוא מכיר יותר מדבר אחר. זו טענה טיפשית שאנו מעדיפים בד"ץ כזה או אחר".

עם זאת, עדויות הנמצאות במערכת Markerweek מאמתות את טיעוניו של אבנר. כפי שהוא אומר, "הם לא רוצים להכניס אותי לבאר שבע. ככה זה. הרבנות קובעת באיזה עיר ימכרו איזה בשר. ובבאר שבע, העיר הגדולה בדרום, יש את דרעי שהחליט שהוא לא מוכן לקבל מבית המטבחיים שלי בשר, כי יש לו מספיק".

ואכן, אם בית המטבחיים של אבנר כשר מספיק מבחינת הרבנות של באר שבע כדי לשווק את תוצרתו לרמי לוי, מדוע הוא אינו כשר מספיק כדי לשווק לחנויות אחרות? מדוע רב של עיר צריך להטריד את עצמו בענייני התחרות בין הספקים בעירו? ואם נלך צעד אחד אחורה, מדוע מלכתחילה בית מטבחיים בעל תעודת כשרות מרבנות חיפה נפסל על ידי הרבנות של באר שבע?

ברוכים הבאים לעולם הכשרות בישראל. לא תמצאו בו היגיון עסקי, ויהיו רבים שיגידו שגם אין בו כלל היגיון הלכתי. עם זאת, יש בו לא מעט כסף.

בתקופתו של בנט 
האגרות עלו

אין בישראל כל חוק המחייב ספקים, רשתות שיווק או מסעדות להגיש מזון כשר, אך מוסד הכשרות חשוב לחלק ניכר מהישראלים. מרבית האוכלוסייה היהודית מתעניינת ברמה זו או אחרת בכשרות המזון שהיא צורכת: יש שמקפידים שלא לאכול טרף, יש שמתרחקים ממאכלי ים למיניהם, יש שמתרחקים מעירוב של בשר וחלב, ושיעור ניכר של הישראלים מקפיד הרבה יותר מכך.

החוק קובע כי לצורך הצגת תעודת כשרות, בעל העסק חייב לקבל אישור מהרבנות המקומית שאליה הוא משתייך. הצגת תעודה מבלי לקבל אישור היא עבירה על החוק. בדרך זו הכשרות אמורה להיות מפוקחת באופן ממלכתי.

עלויות שירותי הכשרות מתחילות בתשלומים שנתיים קבועים: מסעדה קטנה (עד 20 סועדים) תשלם 517 שקל, בינונית (עד 50 סועדים) תשלם 743 שקל וגדולה (51 סועדים ויותר) תשלם 1,356 שקל. בית מלון קטן (עד 70 חדרים) ישלם 3,261 שקל בשנה ובית מלון גדול (251 חדרים או יותר) ישלם 12,295 שקל.

אלא שאגרת הכשרות השנתית לרבנות המקומית היא רק חלק קטן מההוצאות על כשרות. עיקר ההוצאה היא התשלום החודשי למשגיחים, שעל פי הנחיית הרבנות מועסקים באופן ישיר על ידי בעל העסק. זה שוכר את שירותיו של משגיח הכשרות מטעם הגוף שממנו הוא רוצה לקבל תעודת הכשר.

שכר המשגיחים נקבע על ידי הרבנות - 37 שקל לשעת עבודה, אבל אין בנמצא הגדרות קשוחות הקובעות כיצד אמורה להתנהל ההתקשרות בין הצדדים. למשל, האם על המשגיח להתייצב בעסק מדי יום, כמה שעות הוא צריך להקדיש לעניין, האם לשהות בעסק באופן רציף, ובכלל - מה בדיוק עליו לבדוק?

במסיבת העיתונאים שערכו השבוע, הסבירו בנט ובן דהן כי יוקמו חברות כלכליות ברחבי הארץ שיהיו אחראיות על משגיחי הכשרות, יטפלו בתלונות כלפיהם וינהלו את הקשר בין המשגיח מול בעל העסק. בנוסף, הוכרז כי ייקבעו שלוש רמות כשרות ארציות אחידות, שיחייבו את הרבנים - מהלך ששואף לייתר את הצורך במוסדות הבד"ץ למיניהם.

אמיל סלמן
עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

בנט ובן דהן גם הציגו את הבעיות שברצונם להסדיר: העובדה כי בעל עסק משלם ישירות למשגיח הכשרות יוצרת אצל המשגיח חוסר מוטיווציה לבקר את העסק; שכרם של המשגיחים נקבע לפי העסקה הספציפית עם בעל העסק; אם רוצים להתלונן על תפקוד המשגיח או על מערך הכשרות המקומי, אין כתובת ואין מי שיטפל; ובנוסף, דרישות הכשרות בין משתנות מעיר לעיר, בהתאם לדרישותיו של הרב המקומי.

פנינו השבוע למשרד הדתות עם סדרת שאלות, בהן: מה יהיו התעריפים אחרי הרפורמה? כיצד יוגדרו שעות העבודה של המשגיחים? האם העסקים עדיין יחויבו לעבוד עם חברה כלכלית אחת בלבד הפועלת באזורם? האם החברות הכלכליות הללו יהיו עסקים פרטיים או ממשלתיים?

מהמשרד מסרו כי פרטי הרפורמה מעובדים בימים אלה, ולכן לא ניתן עדיין לספק תשובות לשאלות. עם זאת, אחרי בחינה ראשונית של עיקרי הרפורמה, נראה כי משרד הדתות לא הגדיר כיעד את שחרור השוק מהמגבלות הכלכליות שמטיל עליו מוסד הכשרות כיום.

על העובדה שהרפורמה של בנט ובן דהן רחוקה מיישום, מעידה העובדה שיום קודם למסיבת העיתונאים פורסמה תשובתם של המשרד לשירותי דת, הרבנות הראשית ומשרד ראש הממשלה לעתירה שהגישו התנועה להגינות שלטונית ועורך הדין מרדכי ציבין. העתירה נוגעת לבעיה שבזיקה הקיימת בין משגיח הכשרות לעסק עסק. בתגובה מבהיר משרד הדתות כי הנושא נמצא בהליכי גיבוש ראשוניים, ולא נערכה עדיין בדיקה מקצועית ותקציבית של הנושא.

מה שמדגים כי הממשלה הנוכחית לא שמה לה למטרה להוזיל את שירותי הדת, היא העובדה כי באוגוסט 2013 אישר שר האוצר, יאיר לפיד, לבנט את העלאת האגרות בגין שירותי דת ב–20%–30%.

"אם הרב מחליט - 
אתה יכול להיות משגיח"

אייל טואג

איתמר (שם בדוי), משגיח כשרות, מספר: "כשנכנסתי לתחום לא היתה לי הכשרה. לא ביום אחד נהייתי משגיח שאחראי על הרבה מקומות, אבל כבר עשר שנים אני משגיח כשרות ומתפרנס יפה. בהתחלה עבדתי כמחליף פה ומחליף שם, ובסופו של דבר, ברגע שהרב המקומי סומך עליך, יש לך עבודה.

"משגיחי כשרות עוברים קורס, אבל זו בסך הכל עוד קומבינה כדי לעשות כסף. לוקחים בית כנסת, שמים רב, מעבירים 16–17 שיעורים וגובים 2,000 שקל. אחרי שעברתי קורס עברתי מבחן ברבנות. אבל אני חייב לומר שבשורה התחתונה, אם אני רוצה לעבוד אף אחד לא ישאל אותי אם יש לי אישור לכך. אם הרב החליט שאני יכול לעבוד, אין תקן שמישהו יכול לומר לי 'רגע אדוני, אין לך חותמת'".

כשאנו שואלים את איתמר לגבי התשלום שגובה המשגיח, הוא מסביר כי "תלוי מה אתה רוצה. אם רוצים שבן אדם יבוא כל יום לעסק, זה יעלה לא מעט כסף. אם רוצים שיגיע ביום שישי לראות שהעסק נסגר ובמוצאי שבת יראה שפתחו בזמן - זה יעלה כסף. גודל העסק הוא הפרמטר הכי חשוב לתשלום. עסק גדול שעובד חזק כמו בית מלון ישלם 5,000–6,000 שקל בחודש למשגיח, שיבוא ל–7–8 שעות ביום".

"לגבי שעות העבודה, הרב הוא זה שמחליט כמה שעות יהיו פה וכמה שעות יהיו שם, ומתי. למשגיחים יש קודים: הם יודעים שקייטרינג טוב צריך שיבואו אליו כל יום, אבל אין מישהו שאומר לך כמה. אני משגיח באחת מחברות הקייטרינג הגדולות, מתחיל לעבוד ב–8:30–9:00 ומסיים ב–16:00. אם מדובר בבר משקאות שעובד באירוע כשר, אז הוא צריך בסך הכל ביקורת במחסנים מדי פעם. במסעדה חלבית, שאין בה בשר ודגים, בעל העסק משלם 1,000 שקל בחודש. במסעדה בשרית רצינית זה יהיה יותר. ההשגחה על הכשרות היא עסק דינמי מאוד".

במקביל למשגיחי הכשרות הממלכתיים צמחו מוסדות כשרות פרטיים - גופי הבד"ץ למיניהם. בד"ץ הוא מוסד פרטי שבו יושב הרכב של דיינים, שתפקידם להכריע בשאלות הלכתיות. הבד"ץ נועד לספק למי שאינו סומך על הכשרות של המדינה אפשרות לקבל הכשר קפדני יותר. בשטח, ברבים מהמקרים מדובר בכלים שלובים, כלומר העסקים מקבלים את הכשר הבד"ץ מאותם משגיחי כשרות שעובדים עם הרבנות.

אוליבייה פיטוסי

התוצאה של חוסר הפיקוח בענף עלולה לתסכל את בעלי העסקים. כפי שמכריז מוריס נדיר, הבעלים של מסעדת קובה גריל בדרום תל אביב, "אני גמרתי עם הכשרות לפני חודש. המשגיח בא לפה, רצה לבדוק את האוכל שמסופק לי כשהוא עדיין בארגזים. הוא ביקש שאחזיק את הארגזים במקפיא כדי שיוכל לבדוק אם יש לו כשרות, ולא רק לראות על החשבוניות של הספק שיש חותמת כשרות. אז שאלתי אותו, 'אשתך בבית מאחסנת את הקרטונים במקפיא כדי שתבדוק אותם כשאתה בא הביתה?'

"נמאס לי. בהתחלה רציתי להביא משגיח שהיכרתי. ביקשתי ממנו שיבוא ויתן לי תעודה, אבל הוא אמר לי 'אני לא יכול, הרבנות תשלח מישהו'. ברבנות מחלקים את זה. נותנים לכל משגיח שישה עסקים וכך דואגים לכל האברכים. הבחור שהם שלחו לי לפעמים בא למסעדה כל יום, לפעמים פעם ביומיים. כשאבא של אשתו נפטר הוא ישב שבעה ולא הגיע כל השבוע. כשהוא היה מגיע הוא נכנס ל–40 שניות בדיוק. בא, אומר בוקר טוב, הולך למגירה, בודק את החשבוניות ועוזב.

"על זה שילמתי לו 50 שקל ליום, לא משנה אם זה היה יום שבו הוא בא או לא. ואז יום אחד הוא הגיע ואמר שברבנות רוצים להעלות את האגרה. אמרתי לו ששילמתי לשנה מראש. לא הסכמתי. נתתי לו את התעודה והעפתי אותם. בגלל הדברים האלה נהיה לי אנטי לדת בשנים האחרונות. כל עניין הדת הפך להיות עניין של כסף. עכשיו, כשאנשים נכנסים ושואלים על כשרות, אני אומר להם 'אין לי תעודה, אבל אני יותר כשר מכם'".

בעוד אנו משוחחים עם נדיר מופיע בני קליין, שהיה גם הוא בעליה של מסעדת מזון מהיר עד לאחרונה. "800 שקל שילמתי למשגיח על זה שהוא היה בא פעם בשבועיים. מילדות אני מכיר את ההשפעה של הכשרות על המחיר. אבא שלי היה קצב בבית מטבחיים בבת ים, וכשהרסו את המבנה הוא עבר לשחוט בחולון. ראינו שבחולון העוף היה תמיד זול בשקל מאשר בבת ים, והסיבה היתה פשוטה - בבת ים, כשהיה מגיע משגיח הכשרות הוא היה פוסל 3–4 עופות על כל 20 עופות. בחולון המשגיח היה פוסל רק עוף אחד על כל 20".

קליין מזכיר היבט נוסף שבו הכשרות משפיעה על המחיר באופן משמעותי - דרך ניתוב העסקים לספקים שאינם בהכרח הזולים ביותר. "במסעדה שלי המשגיח לא הסכים שאני אשתמש בחסה ערבית פשוטה וטובה שקונים בשוק ב–2 שקלים. הוא דרש ממני חסה כשרה של גוש קטיף, ואיים עלי שייקח ממני את התעודה אם לא אביא חסה כזו. הוא לא היה נשאר אצלי במסעדה יותר מ–5 דקות. היה מגיע, מעלה את הרכב שלו על המדרכה ליד המסעדה בדאבל פארקינג, נכנס ושואל 'החסה מגוש קטיף?' ויוצא", מספר קליין.

דודו בכר

נושא החסה הכשרה שב ועלה בקרב כמה בעלי עסקים שעמם שוחחנו. המותג גוש קטיף כבר מזמן אינו קיים, אבל ממשיך לרדוף את המסעדנים הישראלים. במקרה של החסה, הכשרות נועדה להבטיח שלא יהיו בה מזיקים. בגוש קטיף טענו בזמנו כי השכילו לגדל את הצמח על פני מצע עילי, כך שלא יגיעו אליו מזיקים. אלא שעם השנים הצטרפו למותג קטיף מותגים נוספים עם כשרות דומה, שעליה הם גובים מחיר גבוה פי כמה וכמה, אף שיש מחלוקת לגבי הצורך בהקפדה על כשרות של מהסוג הזה.

לדברי איתמר, "גוש קטיף היה המקום שבו התחיל נושא הירק הנקי מחרקים, אבל כיום זה תחום ענק ופרוץ. הם מכרו את זה בתור שיטת גידול על מצע מנותק מהקרקע, אבל בפועל זה עם הרבה מאוד ריסוס. לבית שלי אני לא קונה את הדברים האלה. כמו שהם יודעים לשטוף את החסה, גם אני יודע לשטוף אותה בבית".

אם בעלי המסעדות מתוסכלים מההוצאות על כשרות, בבתי המלון מתוסכלים עוד יותר. לדברי משגיחי כשרות, בית מלון המחזיק מטבח שעובד מסביב לשעון עשוי להיאלץ להחזיק כמה משגיחי כשרות. בהתאם, מלונאים שעמם שוחחנו השבוע הציגו את בעיית הדרישות הסותרות של המשגיחים השונים הנובעת מכך.

יתרה מזאת, בית מלון נדרש לדאוג לשהות של המשגיח בסוף השבוע. התוצאה היא שבנוסף לשכר חודשי של 5,000–6,000 שקל, בית המלון גם נדרש לארח בכל סוף שבוע משגיח אחר, שבא עם משפחתו.

משגיחי הכשרות של סוף השבוע עושים זאת בדרך כלל כמשרה נוספת על העיסוק היומיומי שלהם, והם מקבלים תשלום של 300 שקל בלבד. עם זאת, בהתחשב בעובדה שלעתים משפחתם של המשגיח מונה לא מעט נפשות, העלות לבית המלון בגין החדרים שהוא מספק למשפחה גבוהה למדי.

"ישלמו לפי החוק - ואת השאר יקחו מתחת לשולחן"

ירון קמינסקי

אנשים ברבנות הראשית ומשגיחי הכשרות עצמם תהו השבוע אם הרפורמה אינה ספין פוליטי שנובע מהעימות המדיני של בנט מול ראש הממשלה מהשבוע שעבר. מוסדות הכשרות אכן זקוקים לרפורמה באופן נואש, אבל כזו שתהיה יסודית ושהושקעה בה מחשבה עמוקה.

לדברי איתמר, "הכשרות היא עולם בפני עצמו. עזוב את החילונים שלא מבינים את התחום, גם החרדים לא מבינים אותו. שמירת כשרות בבית שונה מעסק. יש המון נקודות שצריך לגעת בהן כשמדברים על רפורמה. לא משנה איך תקרא לחברות הייעודיות האלה שיקומו כדי לנהל את המשגיחים, מדובר בחברות כוח אדם שכל המעסיקים יעבירו להן כסף. לי זה יכול לפגוע לי בשכר, אבל החילונים צריכים להבין שרפורמה כזו תעלה להם הרבה יותר כסף.

"יש הרבה בעיות בענייני הכשרות ולא חסרים משגיחים שעושים קומבינות, אבל הרעיון לרפורמה הוא פוליטי. מנסים ליצור מצב שבו לכל מועצה דתית תהיה חברת כוח אדם, ואל המועצות יזרמו כספי המשגיחים. כך, למקורב של הפוליטיקאי תהיה חברה ייעודית בתל אביב, ולמקורב של הרב השני תהיה חברה בחיפה. לכל מקורב תהיה חברה שתעסיק משגיחים. בגוף כזה יהיו מנכ"לים, מפקחים וישכרו משרדים, וכל זה יבוא מהכיס של החברות ומהכיס של המשגיח.

"אני משתכר כיום 10,000 שקל בחודש. אחרי הרפורמה הזו לא יהיה דבר כזה, כולם יקבלו שכר מינימום, אבל יגבו על ההשגחה לפי שעה. החוק כיום קובע שכר של 37 שקל לשעה למשגיח, אבל אף אחד לא מקיים את זה, זו אגדה. משגיח לא מקבל סכום כזה לשעה. הרי אם יתחילו לעבוד לפי הסכום שהרפורמה תקבע, יגבו לפי החוק ואת השאר יקחו מתחת לשולחן.

"רוב העסקים רוצים פתרונות כשרות, ולא מעניין אותם אם המשגיח הגיע לעסק או לא. מוזר לי שלפי משרד הדתות הצורך ברפורמה נובע מכך שיש פתאום עסקים שמתלוננים שמישהו לא הגיע. אני לא פגשתי בעל עסק שאמר לי 'למה לא הגעת היום להשגיח, אני חייב אותך לעבודה'.

תומר אפלבאום

"בן דהן טוען כי ברגע שיהיה ציונים של כשרות גבוהה, זה ייתר את הבד"ץ. לך תשאל בבני ברק - אתה באמת חושבים שאם תהיה כשרות גבוהה של הרבנות מישהו יאכל מזה? כולם ישארו עם הבד"צים. מישהו מאמין שהחרדים יתחילו לאכול הכשר של בן דהן ובנט? זה הזוי.

"ועם כל הדיבורים היפים של להוריד במחיר, כל עסק משלם כיום אגרה למועצה הדתית לפי מספר המועסקים, הכיסאות, מספר האנשים באירועים. באזור שלי, המועצה הדתית ביקשה שלא להעלות את האגרות - והתעקשו איתה שחייבים להעלות. האגרה לא קשורה למשגיחי הכשרות. את הבעיות של המערכת צריך להתחיל לפתור מגבוה".

לדברי הרב שמעון ביטון, חבר המועצה הדתית של פתח תקווה, ששימש בעבר ראש המועצה הדתית בעיר, "בפתח תקווה יש 280–300 עסקים עם הכשר. רוב המשגיחים עובדים בשחור ומקבלים את השכר ישירות מהעסקים, והשאר שייכים לחברה הכלכלית של המועצה הדתית. זו אחיזת עיניים מוחלטת. מניסיוני, בפתח תקווה כבר קיימת חברה חיצונית שבע שנים, זה לא יפתור את הבעיה.

"בכל מועצה יש כבר כיום שמונה מפקחים מטעם המועצה, שתפקידם לפקח שמשגיח הכשרות עושה את עבודתו נאמנה. כל מפקח עובד ארבע שעות ביום מקסימום. למה צריך חברה ייעודית נוספת? כדי שיביאו עוד מאכערים? הם מוליכים שולל את הציבור עם הרפורמה, אנשים פשוט רוצים לדאוג לעצמם. מה שהיה זה מה שיהיה. רק מוסיפים כך שחיתויות על שחיתויות.

"אז היום בעל העסק משלם 43 שקל לחברה הכלכלית והמשגיח עצמו מקבל 25 שקל. החברה החיצונית גובה תשלום כפול. אם רוצים רפורמה אמיתית ולא אחיזת עיניים, צריך להעסיק משגיחי כשרות ישירות דרך המועצות הדתיות. אחרת, תמיד יהיו מתווכים וסרסורים שכל אחד יגזור קופון משלו. הרפורמה תשיג מטרה הפוכה - העסקים יוותרו על הכשרות אם יעשקו אותם".

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#