למה הבשר נשאר יקר למרות שמחיר העגלים ירד? - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה הבשר נשאר יקר למרות שמחיר העגלים ירד?

ענף הבקר הישראלי עושה בית ספר לחוקי הכלכלה, ואף חולייה בשרשרת המזון העסקית לא עוצרת אותו ■ ככה זה כשבשוק שולטות שתי ענקיות, ש
יחד עם רשתות השיווק ומנגנון הכשרות דואגות שהמנגל יימשך

102תגובות

כ כל שאנחנו מתקרבים לחוות נווה יער שבצפון, גובר קולה של זמרת קאנטרי אמריקאית בשיר געגועים לגבעות טנסי. אנחנו נדרכים בציפייה למצוא בחווה בוקרים ובוקרות אמיתיים, עם כובעים רחבי שוליים לפי מיטב המסורת האמריקאית, אבל מהר מאד מבינים שאנחנו לא נמצאים בארה"ב, כי אם בעמק יזרעאל. הגרסה הישראלית של השולפים מן המערב הפרוע כוללת קיבוצניקים עם כובע גרב, מושבניקים עם חולצות "סוף מסלול" גזורות, דרוזים במעילים צבאיים וערבים ישראלים שלבושים בג'ינס או חמושים בכאפיות ובשפמים מכובדים.

ברוכים הבאים למכירה הפומבית של פרי ההרבעה הישראליים. המכירה נערכת פעמיים בשנה, ואמורה לרכז את פרי ההרבעה המשובחים ביותר, תוצרתם של משקי טיפוח הבקר, ולהשיג עבור בעליהם את המחיר הגבוה ביותר. משק הטיפוח כשמו כן הוא: ייעודו אינו רק ייצור בשר וחלב, אלא השבחת זני בקר באמצעות זיווגים מבוקרים של הפרים והפרות המובחרים ביותר מבחינה גנטית. יתכן שחיי האישות הצפויים לפרים שמסתובבים כאן אחרי שיימכרו מגלמים את חלומם של אי אילו פוליגמיסטים: כל פר שייצא מכאן יהיה אחראי בממוצע להרבעתן של 25 נקבות.

120 יום לפני המכירה מובאים הפרים המובחרים אל שטח המכירה, כדי שהבדיקה תהיה בתנאים זהים. הפרמטר העיקרי שמעניין את הנוכחים הוא המהירות שבה עולים הפרים במשקל לאורך חייהם, משום שהמטרה היא להביא לרפת פר הנושא מטען גנטי שיניב את העגלים היעילים ביותר, משמע אלה שעולים במשקל בקצב הגבוה ביותר, מגיעים במהירות למשקל שיא ומניבים את תפוקת הבשר הגבוהה ביותר. קצב עליית המשקל, המוצג בקטלוג שמחולק למבקרים, נע בין 1.3 ל–2 ק"ג ביום.

הורידו את האפליקציה החדשה של TheMarker לאנדרואיד

אייל טואג

נתון אחר המצוין בקטלוג, היקף האשכים של הפר, מעורר את תהייתנו. "זה באמת חשוב, העניין הזה של היקף האשכים? זה מעיד על האיכות? על הכמות?", אנחנו שואלים את חיים דיין, מנכ"ל איגוד מגדלי הבקר. "זה חשוב מאוד לאור מספר הפרות שהפר אחראי להרביע. זה מחסן הזרע של הפר", הוא משיב בהחלטיות.

חוות טיפוח הבקר המפורסמת בישראל היא כנראה חוות השקמים, שמוכרת בגלל הבעלים שלה - ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. בניו של שרון, עמרי וגלעד, הם בדרך כלל אורחי הכבוד במכירה הפומבית, אך למכרז הנוכחי הם לא התייצבו משום שישבו שבעה על אביהם. לפני פתיחת המכרז הקדיש דיין כמה דקות כדי לדבר על החוואי מחוות השקמים.

אנחנו מתיישבים ליד מגדל בקר בשם חוג'יראת משפרעם. "אני מסתכל לפי העין", הוא מסביר כשאנחנו תוהים איך יבחר באיזה פר להשקיע, "לפי מה שהלב שלי אומר". הוא מספר כי לפני כמה חודשים רכש פר תמורת 20,500 שקל, וכיום הוא לא משתתף במכירה.

המכרז מתחיל: הפרים מוכנסים לזירה בזוגות, ומיד מנסים לחזור כלעומת שבאו רק כדי לגלות שהשער נסגר והם לכודים. "עם כמות היבוא שיש לנו היום, הסיכוי היחיד שלנו הוא באיכות העדרים", מכריז מנהל המכרז. שני הפרים הראשונים שמועמדים למכירה גדלו בחוות השקמים, אלא שיום לאחר פטירתו של שרון אין לאיש סנטימנטים, ואף הצעה לא נזרקת לחלל האוויר. "קחו עוד 20 שניות למחשבה, אתם עוד תצטערו אחר כך", מזהיר הכרוז. "שאולי, אתה באת רק לשבת פה עם המקטרת?", הוא מדרבן את אחד הנוכחים, ונענה על ידי אחד מהיושבים בקהל בצעקה: "הפר האחרון שקנינו מחוות השקמים צולע".

אחד הנוכחים מסביר לנו מדוע הביקוש לפרים מחוות השקמים נמוך יותר: "משק המקור חשוב", הוא אומר. "חוות השקמים נחשבת למקום שבו הפרים גדלים בתנאי מעבדה. ברמת הגולן, לעומת זאת, הפרים קשוחים יותר. בגלל הטופוגרפיה שבה הם גדלים, לאנשים יש תחושה שהם עמידים יותר".

ככל שהמכרז מתקדם, אנחנו מגלים שהבעיה אינה בחוות השקמים: רבים מהפרים העולים לזירה לא זוכים לשום הצעה. אלה שכן זוכים להתייחסות מקבלים הצעות שכל הנוכחים מגדירים כנמוכות ברמה היסטורית, ולא עוברות בהרבה את המחיר ההתחלתי של 11 אלף שקל לפר. "זה היה מכרז נמוך בביקושים ובמחירים באופן חסר תקדים", אומר איציק שפרן, ששימש בעבר כמנכ"ל התאחדות מגדלי הבקר. "מה שקורה בסופו של דבר הוא שמי שלא קונה פה ישתמש בעגלים סוג ב', התפוקה שלו תהיה סוג ב', והענף יזכה לכתף קרה".

כבר כיום נמצא ענף מגדלי הבקר בישראל במשבר. מדבריהם של גורמים בענף עולה כי בחצי השנה האחרונה נרשמה צניחה של 20%–30% במחירי העגלים החיים: הן אלה שהמגדלים הישראלים הקטנים מוכרים לשחיטה אחרי פיטום, הן אלה המיובאים. הסיבה לצניחה במחיר פשוטה: זינוק חד ביבוא העגלים. כשיש עודף היצע, כמו שלמדנו בשיעורים במבוא לכלכלה - המחירים אמורים לרדת. מגדלי הבקר הישראלים מהווים רק 10%–14% משוק הבשר החי, וגורל העסק שלהם נמצא בידי היבואנים. מנתוני משרד החקלאות עולה כי ב–2013 נרשם זינוק של 40% במספר העגלים החיים שיובאו לישראל לעומת 2012, והוא הגיע ל–156 אלף עגלים. בנוסף, יבוא הבשר לישראל אינו ממוסה בכבדות: תקנות רשות המסים קובעות כי עגלים מיובאים במשקל של עד 240 ק"ג פטורים ממכס, ועל עגלים שמשקלם גבוה מ–240 ק"ג מוטל מכס של 1.15 שקלים לק"ג. אך על פי דו"ח מבקר המדינה מ–2010, הפיקוח על ספירתם ושקילתם של העגלים המיובאים לקוי ומאפשר התחמקות ממכס.

עודף ההיצע בשוק הבשר אמור להיות בשורה טובה לצרכן, שסובל מיוקר המחיה ולא מתעניין במצוקותיהם של מגדלי העגלים המקומיים, אלא בעיקר במחיר הארוחות שלו. ואכן, כל הוועדות שהוקמו בשנים האחרונות כדי לדון ביוקר המחיה הבהירו כי הגדלת היקף היבוא היא אחד הגורמים שאמורים לפתור את חוסר התחרות בענף ולהוריד את מחיר הבשר הסופי לצרכן.

אלא שכל זה לא עובד מבחינת הצרכן הישראלי. מבט על מדד המחירים לצרכן מעלה כי מחירי הבקר הטרי דווקא עלו ב–2.3% בשנה האחרונה, וגם השוואה של מחירי הבשר הטרי במגוון נקודות מכירה מעלה תמונה דומה. נתונים של חברת נילסן אפילו חדים יותר: בשנה האחרונה עלו מחירי הבשר הקפוא בממוצע ב–3.4% ברשתות הגדולות (נתוני נילסן מבוססים על נתוני אמת מהקופות של רשתות השיווק הגדולות, הרשתות הבינוניות וכן מינימרקטים ומכולות פרטיים, ומייצגים 97% מהשוק). בסך הכל, מאז 2008 התייקר הבשר בישראל ב–26%.

מחירי העגלים לא מיתרגמים ישירות למחירי הבשר לצרכן. עגל שמובא לישראל לא נשחט מיידית, אלא זוכה לעוד שישה עד תשעה חודשי פיטום ברפתות. לכן מחירי הגרעינים שיביאו אותו ממשקל של 250 ק"ג למשקל של 500 ק"ג הם גורם משמעותי בקביעת המחיר שבו הוא יימכר בסופו של דבר לשחיטה. אלא שבניגוד למגמה ארוכת הטווח בשנים האחרונות, מחירי הגרעינים לא מראים עלייה רציפה בשנתיים האחרונות - ומחירם של התירס, החיטה והשעורה דווקא ירד בתקופה זו. אם כן, גם אם מכניסים למשוואה את עלות הפיטום, היינו כבר אמורים להבחין בהשפעה של ריבוי העגלים בשוק על המחיר לצרכן. אם כך, איך ייתכן שגם כאשר מותר רסן היבוא וישראל מוצפת בעגלים, וגם כאשר מחירי העגלים החיים יורדים, הדבר אינו מתורגם ישירות למחירי הבשר בחנויות?

צריך לזכור כי במחירי הבשר יש שונות רבה וגם עמימות. ייתכן שזו אחת הסיבות לייקור הלא פרופורציונלי. אין דין חלקי הפרה האחוריים כדין החלקים הקדמיים, ואין דין הבשר הכשר כדין הבשר שאינו כשר. מחירו של בשר קפוא שונה ממחיר הבשר הטרי, ויש רשתות המוכרות בשר קפוא שהופשר במחיר הקרוב למחיר הבשר הטרי.

משרד החקלאות זיהה את הבעיה בשוק הבשר הטרי לפני יותר משנה, והקים ועדה שדנה במצב הענף. במסקנות הדו"ח נכתב: "ירידת מחירי העגל המשווק מהמפטמה אינה באה לידי ביטוי בהורדת מחירי הבשר הטרי בממוצע ברשתות השיווק או באטליזים. מחירי החלקים האחוריים (לא כשר) ירדו, ומחירי החלקים הקדמיים (כשר) עלו. נדרשת בדיקה אם השוק מתנהל כשוק חופשי, ומה הם הגורמים לירידת המחירים למגדל ולעליית מחיר הבשר הטרי ברשתות השיווק ובאטליזים". הוועדה בחנה את הנתונים על היקף יבוא העגלים, השחיטה שלהם והמחיר, ומהנתונים שהציגה בדו"ח עולה כי ב–2011 לוותה עליית היצע העגלים בעליית מחירים, ואילו ירידת היצע העגלים ב–2012 לוותה בירידת מחירים. במלים אחרות, שוק הבשר הטרי בישראל מצליח לשבור את חוקי הכלכלה החופשית. הדו"ח נותר במגירה, ולא הגיע לדיון אצל שר החקלאות או אצל מנכ"ל משרדו.

ההצפה של ישראל בעגלים חיים וירידת המחירים הפוכה למגמה העולמית של עליית הביקוש לבשר בקר, בעקבות שינוי הרגלי הצריכה במזרח הרחוק, ובמקביל ירידה בהיקפי העדרים בגלל תנאי מזג אוויר קיצוניים. אך גרף המחיר הסופי בישראל השתנה באופן דומה למתרחש בעולם. מנתוני בורסת הסחורות של שיקגו עולה כי עגל חי נמכר ב3.1– דולרים לק"ג, עלייה של 40% בשש השנים האחרונות. המחיר שבו נמכר הבשר הטרי לקמעונאים האמריקאים זינק בארה"ב בסוף 2013 ל–5 דולרים לק"ג, עלייה של 26% בחמש שנים. בישראל, כאמור, נרשמה עלייה זהה במחיר הבשר הטרי לצרכן בחמש השנים האחרונות - על אף שבה דווקא יש הצפה וירידה במחיר העגלים.

רוצים בשר זול? סעו למשולש

שעת בוקר באטליז עראקי בטירה שבמשולש. אם הלקוח הממוצע, שנוהג לערוך קניות בשופרסל אונליין למשל, היה מגיע לכאן, הוא היה מתמלא בקנאה נוכח המחירים: נתח קצבים, בשר כתף ואסאדו עולים 45–55 שקל לק"ג, ופילה ואנטרקוט מוצעים ב–85–90 שקל לק"ג. זהו פער עצום לעומת המחירים של אותם נתחים בערים "היהודיות", שבהן אסאדו עולה כ–60 שקל לק"ג, ואנטרקוט טרי 120 שקל לק"ג ואף יותר. ביקור באטליז בכפר קאסם מעלה תמונה דומה. מתברר שדווקא יש מי שנהנה מירידה במחירים.

הפער במחיר, כפי שמציין הדו"ח של משרד החקלאות, נעוץ גם במנגנון הכשרות ובחוקיה. כ–40% מהבשר הנשחט - החלקים האחוריים של העגל - אינם נמכרים בשוק הכשר, שכן הם דורשים פעולות נוספות של ניקור, מה שמייקר עוד יותר את הבשר. בנוסף, חלק מהעגלים נפסלים בזמן השחיטה בגלל פגיעות בגופם, מה שהופך את הבשר המופק מהם ללא כשר. לדברי בעלי אטליזים במגזר הערבי, המחיר הנמוך ממילא של הבשר אצלם ירד בכ–10% נוספים בשנה האחרונה. רובם טענו כי עבור הנתחים שהם רוכשים הם משלמים כ–30 שקל לק"ג בממוצע, אך בעל אטליז בטירה הודה כי "יש הרבה משווקי בשר מהצפון שמתקשרים אלי בזמן האחרון ומנסים למכור לי בשר ב–24 שקל לק"ג. אני לא מבין איך הם יכולים למכור במחיר הזה".

"כתוצאה מהעודפים הגדולים של העגלים נשאר הרבה בשר שלא מגיע לשוק הכשר, חלקים אחוריים שמוצעים לשוק הערבי במחיר נמוך", מסביר אודי תמיר, מגדל בקר מנהלל המחזיק 1,000 עגלים במשק שלו ועוסק גם ביבוא עגלים מאירופה. "זה פוגע בנו, כי האטליזים הערביים לא רוכשים מאתנו. גם בשטחים נהנים מזה: באטליזים שם יש מבצעים של 3 ק"ג בשר לא כשר ב–100 שקל". לפי גורם במשרד החקלאות, "תאגיד הבשר דבאח מוכר את החלקים האחוריים והטרפים למגזר הלא כשר ב–22–24 שקל לק"ג. את הרווח הוא עושה רק במגזר הכשר".

כאן הגענו לאחד הגורמים המשפיעים ביותר על הענף ועל המחירים בו, וגם אחד הפחות מוכרים שבהם. זאת חברת סלאח דבאח ובניו, השייכת למשפחת דבאח המוסלמית, אחת משתי משווקות הבשר הגדולות בישראל - לצד תנובה, המחזיקה בחברה הבת אדום אדום. שתי החברות, דבאח ותנובה, רוכשות את מרבית הבשר המיובא לישראל וחולשות על שרשרת הבשר הישראלית - החל ברגע שבו העגל מניח את כף רגלו על האנייה בדרך לכאן ועד לרגע שבו מגיע בשרו למדף. אך בעוד תנובה נמצאת באור הזרקורים, משפחת דבאח מוכרת הרבה פחות, אף שהיא גורם עסקי חזק לא פחות בענף הבשר הטרי.

על פי ההערכות, תנובה ודבאח מחזיקות יחדיו ב–60%–80% מהבשר המשווק בישראל. בדו"ח הוועדה של משרד החקלאות נכתב כך: "בשוק הבשר בישראל קיימים כיום שני כוחות עיקריים: סאלח דבאח ובניו מדיר אל אסד (ששולט ביותר מ–60% משוק הבשר) ותנובה (כ–30%). מצב זה של היעדר תחרות טומן סכנה של 'כפיית' כללי שוק על ידי הכוח המוביל. יש חשש להתרחשות מצב כזה כבר כיום".

העסק המשפחתי, שיוסד על ידי סאלח דבאח לפני כ–50 שנה, מנוהל כיום על ידי בני הדור השני במשפחה. דבאח האב התפרסם בין היתר בקשריו החמים עם אריאל שרון, ואחד הבנים, מחמוד, הקים לפי 15 שנה חברה משותפת עם גלעד ועמרי שרון. לבד מעסקי הפיטום, השחיטה והשיווק, עסקה המשפחה גם ביבוא כבשים, ובנוסף היא מחזיקה ברשת שיווק, בקניון ובמסעדות. משפחת דבאח היתה מעורבת גם בפוליטיקה: אחד האחים, אחמד דבאח, היה קבלן קולות, שהיתה לו השפעה רבה בקביעת זהות הפוליטיקאים שעמדו בראש המפלגה שבה היה חבר. הוא החל את הקריירה הפוליטית שלו כחבר מרכז הליכוד, אך כששרון פרש והקים את קדימה הוא פרש אתו. דבאח אף כיהן תקופה קצרה כח"כ מטעם קדימה (לאחר פרישתו של אבי דיכטר מהכנסת לפני הבחירות האחרונות). דבאח תמך בציפי לבני בבחירות 2008, אך העביר את תמיכתו לשאול מופז בבחירות המקדימות בקדימה ב–2012.

ריכוזיות מהאנייה עד הצלחת

אם כך, גילינו מי שולט בשוק הבשר הישראלי. תנובה ודבאח הן אלה שרוכשות את העגלים מהאוניות, מפטמות אותם ברפתות "פנסיון" ברחבי הארץ, שוחטות אותם ומשווקות אותם לרשתות המזון. מי שמוכר להן את העגלים הן החברות הזרות שמספקות לישראל בשר שגודל בחו"ל. הספקית הגדולה לשוק הישראלי היא חברה אוסטרלית בשם LLC, הנשלטת על ידי תאגיד חיג'אזי־גושה (Hijazi & Ghosheh), שבראשו עומד איש הספנות אחמד גושה, איש עסקים ירדני לשעבר המתגורר באוסטרליה. החברה היא ענקית בינלאומית, שמחזיקה אוניות המובילות עד 20 אלף ראשי בקר בכל מסע שלהן.

בשנים האחרונות נקלעו מגדלי הבקר באוסטרליה למצוקה בעקבות תחקירים טלוויזיוניים שיזמו עמותות לרווחת בעלי החיים, שחשפו כי העגלים האוסטרליים הם קורבן להתעללות במדינות שאליהן הם מגיעים. ההתעללות נחשפה בעיקר במצרים ובאינדונזיה, שייבאה אליה 60% מהבקר האוסטרלי בשנים האחרונות. בעקבות כך החליטה הממשלה האוסטרלית להקפיא את יצוא העגלים למדינות האלה למשך חודשים ארוכים. מי שהרוויח הם שווקים אחרים - ובהם השוק הישראלי - שזכו להיצע גדול יותר של עגלים.

אייל טואג

זאת על אף שגם השוק הישראלי אינו מופת להתנהגות נאותה כלפי העגלים. העלייה בהיקף היבוא בתקופה האחרונה מביאה לכך שתחנות ההסגר - שאמורות להיות תחנות מעבר זמניות לפני שהעגלים יועברו לרפתות - נהפכות לביתם של העגלים לתקופות ארוכות, בתנאים לא מיטביים. תחקיר "כלבוטק" בסוף 2012, שחשף את התעללות העובדים בעגלים במשחטת אדום אדום של תנובה, זכה גם הוא לחקירה של משרד החקלאות האוסטרלי, שלא הסתיימה בסנקציות.

הריכוזיות בענף הבקר מתחילה כבר בשלב שבו האוניות נמצאות בים. נוהלי השירותים הווטרינריים בישראל קובעים כי לכל עגל המועלה על אונייה באוסטרליה צריכה להיות כתובת יעד בישראל. בפועל מדובר בהליך פורמלי בלבד, משום שהכתובת של כל העגלים היא תחנת ההסגר בקיבוץ אילות. מבדיקה שערכנו עלה כי חברת רפת בערבה, המנהלת את תחנת ההסגר באילות (הקרויה בענף "קרנטינה"), נמצאת בבעלות גושה.

עו"ד מוסא נעים, המייצג את גושה בישראל, אומר כי "לכל עגל חייב להיות יבואן ישראלי עם רישיונות יבוא על שמו. אין עגל שיוצא מאוסטרליה ומגיע לפה ללא כתובת של קרנטינה שתקלוט אותו ורפת שאליה יגיע אחרי ההסגר. נכון שרפת בערבה מפעילה קרנטינה באילות, וגושה היא הבעלים של החברה המפעילה, אבל היא אינה הבעלים של הקרנטינה".

למעשה, המסחר בעגלים מתנהל בעודם נמצאים על האנייה בלב ים. "כשהעגלים יוצאים בלי כתובת, ועשויים להגיע לכל מדינה אחרת באזור, אין הקפדה על הדרישות הווטרינריות שלנו", מסביר גורם במשרד החקלאות את הבעייתיות הטמונה במצב. "כך גדל הסיכון לבריאות העדר הישראלי".

עד לפני שנתיים היה גושה היבואן הבלעדי של עגלים לישראל, אך כיום הוא זוכה לתחרות מצד יבואנים נוספים. משווקים ישראליים מקומיים טוענים כי התחרות הזו היא סיבה נוספת לצניחה במחירי העגלים. לפי גורמים בענף, 18 אלף העגלים שהגיעו באנייה האחרונה של גושה נמכרו במחיר של 12 שקל לק"ג - וגורמים בענף טוענים שהמחירים עוד לא הגיעו לתחתית. לדברי יבואן בשר גדול, "אם המחיר שבו אני מוכר את העגל החי ירד מ–18 שקל ל–12 שקל לק"ג, ירידה של 33%, מדוע מחיר הבשר בסופר עולה? מפני שהענף בארץ נשלט על ידי הגופים הגדולים. אין הסבר אחר".

במקביל, לטענת היבואנים, הביקוש לעגלים מיובאים ממשיך להיות גבוה. "ביום שישי האחרון הגיעה אנייה של גושה וכל העגלים בה כבר נמכרו לאחת החברות של דבאח. אנייה נוספת של גושה תגיע בפברואר, וכבר יש שלושה גורמים שמתעניינים בה", אומר אותו יבואן.

כשל נוסף בענף נמצא בתהליך פיטום העגלים. הרעיון שעמד מאחורי הטלת המכסים על עגלים השוקלים יותר מ–240 ק"ג היה לאפשר זכות קיום לרפתות הישראליות כמפטמות הבקר, וכך לאפשר להן להרוויח מפעילות מסוג נוסף. הרעיון היה שהעגלים יימכרו למפטמות, יפוטמו על ידן, ואז יימכרו שוב ברווח לאחר הפיטום.

אייל טואג

אך משיחות עם מגדלי בקר וגורמים במשרד החקלאות עולה כי תנובה ודבאח כבשו גם את החולייה הזאת בשרשרת הייצור. בעוד יבואנים קטנים אכן רוכשים עגלים צעירים ומוכרים אותם לרפתות של המפטמים הישראלים, כדי שיביאו אותם לשלב השחיטה, מפטמות רבות עברו לשמש בפועל כפנסיונים עבור דבאח ותנובה: שתי הענקיות נשארות הבעלים של העגלים לכל אורך התהליך, והן משלמות לרפתות הקטנות רק כדי שישכנו אצלן את העגלים. תוצר הלוואי הוא הקשיים העסקיים של המגדלים העצמאיים, שנהפכים לקבלנים של שתי החברות ששולטות בשוק.

לדברי תמיר, "תנובה ודבאח לא משתמשות בחקלאי הישראלי. הן מייבאות את העגלים מאוסטרליה, מגדלות אותם בפנסיון או באתרים שהן בנו וקונות את האוכל בעצמן. כך שהן עושות את מכלול הפעילות: מייבאות, מגדלות, שוחטות ומשווקות לרשת. בדרך הן מדלגות עלינו, המגדלים הישראלים. המשקים המשפחתיים נאלצים לסגור את הפעילות, ונותר להם רק להשכיר את עצמם למונופול כזה או אחר מבלי לגדל עגלים באופן עצמאי. אנחנו נהפכים לאריסים שנותנים את המשק שלנו. הם קונים את הפעילות שלנו בנזיד עדשים, ואנחנו נהפכים לפועלים. בסופו של דבר הן ישלטו ב–90% מהשוק, ולא תהיה תחרות בכלל. כך יוצא שהצרכן לא נהנה והמחירים לא יורדים. הם רק ימשיכו לעלות, כי תנובה ודבאח יישארו לבד".

"את המחיר לצרכן קובעת הרשת, לא תנובה"

משווקי הבשר, המוכרים אותו לסופרמרקטים, טוענים כי הירידה במחירי העגל החי מתורגמת במלואה למחיר שבו הם מוכרים את תוצרתם לרשתות השיווק, וכי מרבית הירידה עדיין לא תורגמה למחירים בסופר משום שעגל חי שמיובא כיום יימכר רק בעוד חצי שנה עד תשעה חודשים, אחרי שיסיים את תקופת הפיטום. ברשתות השיווק, לעומת זאת, טוענים כי הם לא חווים ירידה במחירים.

באסם דבאח, מנהל המשחטה המשפחתית, יוצא נגד הטענות כלפי החברה. "המחירים הם אותם מחירים", הוא אומר, "אין הצפה. גם אנחנו וגם תנובה קונים מהמגדלים הישראלים. הורדנו את המחירים בשיעור גבוה יותר מהירידה במחירו של עגל חי, הן בבשר הכשר והן בבשר הלא כשר. מורידים מחירים בכל מקום, כולם עושים מבצעים, וכולם עובדים עם אחמד גושה. המגדלים סתם נכנסו לפאניקה".

אייל טואג

גם בתנובה אומרים כי "מחירי המוצרים הנמכרים לרשתות ירדו ב–2013. אבל את המחיר לצרכן לא קובעת 'אדום אדום' אלא הרשת, והמחיר שנקבע לצרכן אינו באחריותנו. אנחנו מאמינים שבמעורבות בכל שרשרת הערך יש הקלה לצרכן, שמתבטאת במחיר נמוך יותר, שכן אין מעורבות של כמה גורמים בכל אחד מהשלבים שמשמעותה הוספת עלויות".

תמיר גם הוא מכוון את האצבע המאשימה אל רשתות השיווק. "המחיר שמקבל החקלאי על העגלים שלו ירד ב–20% בארבעת החודשים האחרונים. אלה 1,500 שקל פחות שאנחנו מקבלים על ראש בקר חי. אז בית המטבחיים היה אמור למכור לרשת ב–20% פחות, וגם אתה היית צריך לשלם פחות 15% על אותו אנטרקוט. להערכתי, פערי התיווך נוצרים בעיקר ברשתות השיווק. הן מקבלות מחירים טובים מדבאח, מתנובה ומאחרים - ולא מורידות את המחירים. אלמלא הגדה המערבית ועזה, לא היה לנו לאן לשווק".

למה בשטחים ובעזה כן קונים את הבשר שלכם?

"הם לא אוהבים את העגל האוסטרלי, שהוא בשר אדום ושמן יותר. הם יודעים מה זה בשר טוב. רשתות המזון הישראליות, לעומת זאת, מחויבות לבשר כשר וחלק, ובעגלים האוסטרליים אחוזי הכשרות גבוהים מאוד. העגלים האלה מגיעים למשקל גבוה מאוד, חזקים וחסונים יותר מהעגלים של רפת החלב הישראלית. המצב המגוחך היום הוא שמרבית המגזר היהודי אוכל את העגל האוסטרלי, בעוד העגלים שגדלו בישראל נמכרים ברובם למגזר הערבי ולרשות".

ברשתות השיווק דוחים את הטענות האלה. משופרסל נמסר כי "מחירי הקנייה של שופרסל ירדו באחוזים בודדים בלבד, ובהתאם לכך ירדו גם המחירים לצרכן. בנוסף, מאז ירידת המחיר יצאנו במגוון מבצעים במחלקת הבשר הטרי. ירידות המחירים המשמעותיות חלו בפרות המשמשות לענף החלב ולא לתחום הבשר, אולם ככל שהוזלו מחירי הקנייה שלנו - הוזלו המחירים לצרכן". באתר האינטרנט של שופרסל אכן ראינו בימים האחרונים מבצעים משמעותיים בקטגוריית הבשר הטרי, אבל אין די במבצעים אלה כדי לשנות את התמונה הכולל.

במשרד החקלאות אומרים בתגובה: "ב–2013 הוקם צוות לבחינת מצב ענף הבקר. הצוות שמע את טענות המגדלים, שלדבריהם הענף נמצא במשבר והמשק המשפחתי בסכנה, ובוחן את דרכי הפתרון. במקביל, המשרד עורך בדיקה עם רשות המסים לעניין שיטת השקילה לחישוב המכס, ויתמוך בכל פנייה של המגדלים לממונה על ההגבלים לבדיקה של ריכוזיות הענף".

אייל טואג

מרד הפרים

הרחק ממדפי הסופר, במכירה הפומבית של פרי ההרבעה, סוף־סוף יש התעוררות. שני מתמודדים מתחרים על עגל מספר 7 מזן סימנטל מחוות השקמים. חוקי המכרז קובעים שכל עוד אתה מניף את ידך באוויר - אתה מצהיר כי אתה מוסיף 100 שקל על ההצעה האחרונה שהוכרזה. מגדל פרים בשם אגבריה מגיע להצעה של 14,600 שקל, וכך זוכה הפר לתואר הפר היקר ביותר שנמכר היום. "זה כבר היה קרב של כבוד", אומר הקיבוצניק שלצדנו.

"11,500 שקל. מחיר חצי חינם. בשופרסל דיל אין מחירים כאלה", מכריז הכרוז על הפר הבא. "אף אחד לא מציע? ממרומי ניסיוני וגילי אני יכול לומר שזו טעות", הוא ממשיך. "הנה, יש לנו הצעה מקיבוץ סאסא. יאללה, חברים, סאסא יכולים גם לקנות אותו ב–100 אלף שקל", רומז הכרוז למצבו הכלכלי המעולה של הקיבוץ בזכות מפעל המיגון שהוא מחזיק, פלסן.

אנחנו שואלים את חאלד, מנהל ענף הבקר של סאסא, מדוע בחר לרכוש דווקא את העגל הזה. "לפי האורך והגובה", מסביר חאלד. "פר גבוה יכול להגיע לכל פרה כדי להרביע אותה. בדקתי אם הרגליים שלו סימטריות, איך הוא לוחץ על התלם כשהוא הולך. אני בודק שאין לו ראש וחזה גדולים, כי אם הוא יוריש את התכונות האלה לצאצאיו, ההמלטה תהיה קשה. גם גילו חשוב כמובן, כי אם הוא מבוגר אני יכול לשלב אותו מיד בעדר".

המכירה הפומבית של פרי ההרבעה מסתיימת, והעניין האמיתי מתחיל: השחקנים השקטים של הענף - הפרים שנמכרו - מחליטים שיש להם רצון משלהם ומסרבים לעלות דרך מסדרון המכלאה לכלובים הנגררים, שבהם הם אמורים להיות מוסעים לבית החדש שלהם. הבוקרים מתגודדים ומטכסים עצה: אחד מביא מקל, השני מעקם את זנבו של הפר בתקווה שיצליח לדחוף אותו קדימה, אבל היצורים השוקלים חצי טונה מסרבים בכל תוקף ומתגודדים בקבוצה גדולה בפינת המכלאה.

אנחנו עוזבים את המקום לפני שהדרמה מגיעה לסיומה. בדרך חזרה קשה שלא לחשוב על כך שגם אותם מגדלים אמנם מחשבים בקפידה את בחירת הפרים הנכונים, וחיים יום אחר יום את בעלי החיים שהם מגדלים, אך גורלם מוכרע הרחק מכאן, בידיהן של כמה חברות ענק המנווטות את הענף כולו.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם