עם הפנים בתוך המסך: מה באמת עושים בני הנוער עם הסמארטפון - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
זו לא הטכנולוגיה - זה אנחנו

עם הפנים בתוך המסך: מה באמת עושים בני הנוער עם הסמארטפון

אצל בני הנוער 
של היום הכל קורה בסמארטפון: שיעורי בית, שיחות עם המורים, וגם צריכת פורנו, בריונות וויתור על פרטיות ■ אחרי שביימה את הסרט השני בסדרת "ברידג'ט ג'ונס", ביבן קידרון עשתה 
סרט תיעודי על התופעה - ולדבריה, להורים דווקא יש מה לעשות בעניין

4תגובות

נ סו להניח את הסמארטפון בצד למשך שעה. הצלחתם? עכשיו חשבו להגדיל את משך הזמן הזה ליממה, שבוע או חודש. עבור אחדים זה עשוי להיראות הגיוני, אולי אפילו מעודד, לחשוב על חופש מהמכשיר הרוטט והמעדכן ללא הפסק. לחלקנו זה עשוי להיראות מאתגר וקשה, אך אחרי הכל, רובנו עוד זוכרים איך נראו חיינו לפני שש שנים וחצי, כשהאייפון פרץ לעולם. אבל יש מי שעבורם זה כמעט בלתי אפשרי, והם עשויים אפילו להראות סימני גמילה שאופייניים לנגמלים מסמים.

כשחושבים על בני הנוער, שרבים מהם התבגרו עם סמארטפון ביד, התלות הזאת מפחידה במיוחד. דווקא ההורים הם אלה שמציידים אותם במיטב הטכנולוגיה - בשביל סטטוס חברתי, בשביל שאפשר יהיה לשמור אתם על קשר, אפילו בתקווה (או בתירוץ) שזה יעזור להם בלימודים. אבל הנוער כבר נמצא עמוק בפנים, הרבה יותר ממה שההורים מדמיינים, והמכשיר מביא לחייהם גם לא מעט נזקים.

בנזקים האלה עוסק הסרט "בחיים האמיתיים", שישודר ביום ראשון בערוץ yes דוקו במסגרת הספיישל דוקו.קום. "אין לי כלום נגד האינטרנט. יש לי הכל נגד הדרך שבה אנחנו משתמשים בו", אומרת בראיון 
ל–Markerweek ביבן קידרון, בימאית הסרט. במהלך השיחה חזרה קידרון על הטענה הזו כמה פעמים: הטכנולוגיה בסדר גמור, אבל החברה, הכוחות הכלכליים ששולטים באינטרנט ואפילו ההורים - הם כבר לא בסדר. הסרט נוגע בכמה נקודות כואבות מאוד שאפשר לקרוא עליהן לפעמים בעיתון, לצקצק, לדבר על ירידת הדורות ולעבור לנושא הבא. אבל מוצגות בו חלק מהבעיות שמטרידות כיום מאוד את בני הנוער, ונוגעות ישירות לחיבור שלהם לאינטרנט: צריכת פורנו אינסופית, ניצול מיני, בריונות רשת והתאבדויות.

הורידו את האפליקציה החדשה של TheMarker לאנדרואיד

קידרון, שעובדת בפרויקטים חינוכיים הקשורים בקולנוע וביימה עשרות סרטים, בהם הפרק השני בטרילוגיית סרטי הקולנוע "יומנה של ברידג'ט ג'ונס", פוגשת את בני הנוער כל הזמן ונתקלת בצריכת המדיה המסיבית שלהם. "יום אחד הבנתי שעברו חודשים מאז שראיתי נער מחכה בלי טלפון בידיים שלו", מספרת קידרון. "פשוט עברה בראשי המחשבה: 'מה זה אומר?'. לא אם זה טוב או רע, אלא מה זה אומר להיות תמיד עם הנוכחות של זה בכל מקום. אישית, אני בהחלט מסוגלת לשים את הטלפון בצד: כשאסיים את השיחה אתך אני אשאיר את הטלפון במשרד, אלך הביתה, אוכל ארוחת ערב עם בעלי ואדבר אתו על החיים ועל מה שאני עושה. לא אענה לטלפון עד מחר בבוקר, כשאתחיל לעבוד".

באדיבות yes דוקו

הסרט מנסה להבין עד כמה מרכזי השימוש הגובר באינטרנט בחיי הצעירים. הוא כולל ראיונות רבים עם בני נוער שמספרים איך הם התמכרו לצריכת פורנו, לעתים פורנו קשה; נערה שקיימה יחסי מין תמורת כסף כדי שתוכל לקנות אייפון; והורים המספרים על התאבדות בנם שסבל מבריונות רשת. מצד שני, בסרט יש גם ראיונות כמו זה שבו נער מספר על היציאה שלו מהארון ועל התמיכה שקיבל ברשת.

טאבלט לכל ילד

אינספור סקרים שנערכו באחרונה מוכיחים כי בני הנוער כיום - לפחות במערב - מכורים למכשירים האלה. מחקר של נילסן בארה"ב מצא כי ל–70% מבני הנוער במדינה יש סמארטפון, ובקרב בני 18–24 עולה השיעור ל–79%. העולם הדיגיטלי חודר בעוז גם לגיל הילדות: מחקר שנערך באוקטובר בארה"ב על ידי ארגון קומון סנס מדיה מצא כי ל–40% מהמשפחות עם ילדים בני 8 ומטה יש טאבלט, לעומת 6% בלבד שנתיים לפני פרסום המחקר. נתון בולט יותר מראה כי רק 28% מהילדים בני פחות מ–8 לא השתמשו מעולם במכשירים דיגיטליים כמו טאבלט וסמארטפון, לעומת 62% ב–2011.

וברגע שמחזיקים את המכשיר ביד, כבר קשה לעזוב אותו. סקר אחר שנערך בארה"ב ביולי 2013 מצא כי כמעט 20% מבני קבוצת הגיל האמצעית מודים שהם משתמשים במכשיר גם בזמן קיום יחסי מין, וחלק ניכר מהמשיבים לוקחים את המכשיר למקלחת ולשירותים.

באדיבות yes דוקו

מחקר שנערך בקוריאה הדרומית הראה כי בני נוער שהשתמשו בסמארטפונים נטו לפתח בעיות גופניות, סבלו יותר מבעיות הקשורות בתשומת לב (כמו הפרעת קשב) והיו יותר אגרסיבים לעומת בני נוער שלא השתמשו בסמארטפונים. "התוצאות שלנו הראו כי ככל שהנער סבל מהתמכרות קשה יותר, כך הוא סבל יותר מבעיות פסיכופתולוגיות", אמר ד"ר ג'ונגהאן לי מבית הספר לרפואה באוניברסיטה הקתולית בדיגו, שהיה בין עורכי המחקר שהתפרסם בשנה שעברה.

הוא חזה אז כי "מספר המתבגרים שמכורים לסמארטפונים יעלה, מפני שהפופולריות של המכשירים היא מגמה חברתית בלתי נמנעת. ככל שאתה צעיר יותר, אתה פגיע יותר". עוד עלה במחקר כי 41% מהצעירים השתמשו במכשיר לצורכי הימורים, 12% דיווחו על התנהגות חריגה אחרי שאיבדו את המכשיר ו–9% דיווחו על שימוש במכשיר לצפייה בתכנים גסים.

הנתונים האלה לא מפתיעים את קידרון. בתחילת הסרט היא משוחחת עם ריאן ובן בני ה–15, שמסבירים לה בפירוט על השימוש שלהם בטאבלט, בסמארטפון ובמחשב לצורכי צפייה בפורנו. השניים לא מהססים להודות כי הם מכורים לתכנים האלה, ושהדבר פוגע ביכולת שלהם ליצור קשר עם נשים.

מה ההבדל בין בני הנוער האלה לבין נער שגנב את חוברות ה"פלייבוי" של אבא שלו?

"יש שלושה הבדלים", טוענת קידרון. "סרטי הפורנו מפורטים יותר מתמונות והם זמינים בכל שלב. בנוסף, הם משתמשים בזה בגיל צעיר יותר ובמשך זמן ארוך יותר. גם הרמה של מה שהם צופים בו עלתה. מה שנחשב לפורנו בשנות ה–50 נקרא כיום פרסום. גם פורנו קשה מאוד זמין מאוד לילדים".

קידרון מנסה להציף את הבעיה בקרב נערים שאתם היא מדברת על הנושא בבתי ספר. "כשאני מגיעה לבתי ספר אני אומרת שאני לא רוצה לדבר על אם פורנו זה טוב או רע. מה שאני אומרת זה שאם הם רוצים להבין משהו על סקס הם לא מחפשים במקום הנכון, מאחר שפורנו הוא האותיות ר־ת בא"ב של הסקס. אם תתחילו עם פורנו תתחילו ישר בר', בלי שלמדתם בכלל את האותיות א־ק", היא אומרת.

באדיבות yes דוקו

לדבריה, צריכת הפורנו המוגברת יוצרת בעיות חברתיות עמוקות מאוד. "זה לא רק משנה רק את האקט עצמו, אלא גם את התפישה של הסכמה, או ההתרגשות מהפעם הראשונה, להריח את הריח של מישהו. פעם אפילו עבודת החיפוש היתה חשובה. זה היה סוג של תשוקה. כיום הכל הרבה יותר פסיבי".

כוכב היוטיוב ששינה את חיי

הייד פארק בלונדון, שעות צהריים. חבורה של בני נוער, שמכירים זה את זה ממסגרות אינטרנטיות, נפגשת בפעם הראשונה בחיים האמיתיים. המפגש מתנהל באופן רגוע, עד שמגיע למקום טובסקוס.

טובסקוס הוא שם המשתמש של טובי טרנר בכמה פלטפורמות אינטרנטיות. מספר העוקבים אחריו ביוטיוב מגיע ל–13.5 מיליון וסרטוניו זכו ליותר מ–2.7 מיליארד צפיות - הרבה יותר מערוץ היוטיוב של ברק אובמה למשל, שזוכה רק לכחצי מיליון עוקבים. את הקריירה שלו מינף טרנר בעיקר באמצעות יוטיוב, והוא הצליח להפוך את סרטוניו למכניסים ביותר אחרי שהתחיל לפרסם בהם מוצרים.

כך מתחילה אחת הסצינות המטרידות בסרט. כי ברגע שטובסקוס הגיע למפגש, בני הנוער יצאו משליטה. רובם תיארו לפני האירוע את הציפייה לפגוש את "האדם ששינה את חייהם". בשלב מסוים המשטרה נאלצה להגיע ולפנות את המקום, אחרי שבהתלהטות הרוחות כמה משתתפים במפגש נפצעו.

"מה שחשבתי בזמן הצילום, ובטח אחר כך, זה שמדובר במטאפורה נהדרת לאינטרנט", אומרת קידרון. "בהתחלה זה היה דבר יפה מאוד - חברות, מוסיקה ומשחקים. זה היה קצת קסום וחשבתי: 'איזה דבר נהדר'. אבל ברגע שהבחור הזה הגיע למקום היתה הרגשה של ציות לסמכות. הוא מחשיב את המפגש הזה לחלק מהעבודה שלו, וזה משנה לחלוטין את מה שהמפגש הזה נועד להיות. במובן מסוים זו הבעיה באינטרנט: הטכנולוגיה עוברת קניבליזציה על ידי כוחות פרסום מצד אחד וכוחות אפלים מהצד השני. כוכבי הרשת זקוקים לקבוצות גדולות כדי שיוכלו למכור פרסום, וההצלחה נמדדת בנראות שלך וביכולת לראות למה אנשים מגיבים. זה כמו ברית לא קדושה".

הסיפור של טובסקוס מצביע, בעיני קידרון, על הבעיה האמיתית והגדולה יותר — חברות הענק ששולטות בתעבורת הרשת. אותן חברות, כמו פייסבוק, אפל, גוגל, בלקברי ויאהו, סירבו להשתתף בסרט, שהציג לעתים את ההתנהלות הבעייתית שלהן. "אם אתה מספר לבני הנוער שהעיצוב של גוגל נועד למשוך יותר הקלקות — הם לא אוהבים את זה. הם לא אוהבים להיות עכברים במעבדה של גוגל", היא אומרת.

באדיבות yes דוקו

לקידרון מפריעה בעיקר ההחמצה התרבותית שהרשת מייצגת. היא מציגה כדוגמה לכך את כפתור ה"לייק" בפייסבוק. "לייק שווה כוח רק לפייסבוק, זה נותן סטרואידים לאלגוריתם. זו הצהרה נוראית של כל מה שרע באינטרנט. דמיין מה היה קורה אם מארק צוקרברג היה מכניס כפתור 'מעניין' או 'חשוב'. פייסבוק עוצב, זה בדנ"א שלו, להסתכל על גוף של נשים צעירות ולקבוע את הרייטינג שלהן לפי המשיכה הנתפשת שלהן - בלי ההסכמה שלהן. כך זה פותח וכך זה נשאר", היא חורצת.

בעיה נוספת שקידרון מצביעה עליה היא היעדר הפיקוח. "אם יש לך מים מינרליים, מישהו בודק אם בטוח למכור את זה. זה דומה לחוקי תעבורה - מובן שיהיו מגבלות כדי שלא נתנגש זה בזה. באינטרנט ברור מאוד שיש סוג של רגולציה שמתקרבת, אבל איפשרנו מצב שבו חברות בינלאומיות, שלא שייכות למשלמי המסים או לסמכות פיקוח גבוהה יותר, אחראיות על זה".

בינתיים האינטרנט לא עוצר, וגופי הרגולציה מתקשים להחליט על כלי הפיקוח ברשת. ב–2013 עלו ליוטיוב בכל דקה 100 שעות של סרטונים — זינוק של 233% לעומת 2012. לפייסבוק עלו בדקה ממוצעת 243 אלף תמונות, וההכנסות של אמזון בדקה ב–2013 הגיעו ל–118 אלף דולר, לפי נתוני internet.org.

קומון סנס מדיה מנסה למלא במעט את החלל שהרשויות לא ממלאות, ומסווג את האפליקציות הפופולריות לפי גילים מומלצים. WhatsApp, למשל, מומלצת על ידו לשימוש מגיל 16 ומעלה — מצב רחוק למדי מזה של מרבית בני הנוער כיום, שמשתמשים באפליקציה ללא הפסק.

"בני נוער לא יכולים 
לקרוא יותר ממשפט אחד"

כחלק מהשימוש המסיבי שלהם באינטרנט, בני הנוער ממשיכים להעלות לרשת תמונות ומידע אישי, מבלי להקדיש מחשבה רבה לשאלה מי עשוי לצפות במידע מלבד חבריהם. מחקר של פיו השווה את הרגלי השימוש של בני הנוער ב–2012 לאלה של 2006. 91% מהנשאלים אמרו כיום שהם לא מהססים להעלות תמונות שלהם לרשת, לעומת 79% ב–2006; 71% כותבים היכן הם לומדים, לעומת 49% לפני שבע שנים; 71% כותבים היכן הם מתגוררים ו–20% כותבים את מספר הטלפון הסלולרי שלהם, לעומת 2% ב–2006. בנוסף, 92% כותבים את שמם האמיתי בפרופילים ברשתות חברתיות; 82% כותבים את תאריך הלידה שלהם; 84% כותבים מהם תחומי העניין שלהם; 62% כותבים את הסטטוס הזוגי שלהם ו–24% מעלים סרטוני וידאו בכיכובם.

"כולם אומרים שלא אכפת להם מפרטיות, אבל אני חושבת שהשאלה אינה אם אכפת לך מפרטיות, אלא אם אכפת לך להיות נתון למניפולציות", טוענת קידרון. "יש לי סיפור שכל הילדים מבינים. אני תמיד שואלת את הילדים בבית הספר למי יש אסתמה, כי בכל בית ספר יש תמיד ילד עם אסתמה. ואחד עונה שיש לו. אני אומרת לו: 'אתה יודע שבבריטניה יש מערכת בריאות טובה. אבל מה היה קורה אם היית חי בארה"ב או במקום אחר שבו צריך ביטוח בריאות, וחברת הביטוח היתה יודעת שיש לך אסתמה, ואז הביטוח היה יקר מאוד או שלא היית יכול לקבל ביטוח?' הילדים לא אוהבים את זה".

לדבריה, צריך להסביר לילדים את הדברים בצורה כזאת, ולא רק להרצות שהפרטיות היא ערך עליון, כי את הרעיון הזה קשה להם יותר להבין. "מבוגרים מדברים על פרטיות כקונספט", טוענת קידרון. "אבל אם מסבירים שהפרטיות היא משהו עם השלכות על החיים האמיתיים, למשל, אומרים למישהי שאם היא שולחת לחבר שלה תמונה של התחת שלה זה יכול להגיע בסופו של דבר לאתר אינטרנט אחר - הם מבינים את זה".

באדיבות yes דוקו

כששואלים את קידרון מה החלק הכי מטריד בסרט, היא משיבה מבלי לחשוב פעמיים: החלק שבו פרופ' לואיס פון אהן מאוניברסיטת קרנגי מלון אמר לה שבני נוער לא מסוגלים לקרוא יותר ממשפט אחד לפני שהם מקליקים על קישור לתוכן מסוים. "אנשים יגידו שזה מוזר, כי בסרט אנחנו מתעסקים בהתאבדויות, פורנו, ניצול מיני. אבל אם אתה לא יכול להתרכז ולקרוא משהו מורכב יותר משורה אחת, אם אין לך יכולת הבנה, אז בסופו של דבר אתה לא יכול לנהל שיחה בוגרת או לחשוב לעומק על דברים. אתה לא יכול לפתח את הייחודיות ואת הקיימות שלך כאדם נפרד. הרעיון שזה בסדר שכל אחד יתרום משפט אחד ויחד נרכיב משהו משמעותי הוא מעניין, אך אינו מספיק".

אבל יש גם נקודות אור, רגעים שבהם הסרט מראה איך היקום הדיגיטלי יכול גם לשפר את חייהם של בני הנוער שמחוברים אליו ולהרחיב את עולמם. בין הנערים שהסרט עוקב אחריהם נמצא גם טום, מתבגר בן 15 ממשפחת מהגרים מפולין, שיצא מהארון בטוויטר כי חשש מתגובתה של משפחתו. ברשת הוא פגש את בן זוגו, ואחרי מערכת יחסים וירטואלית ארוכה הם נפגשו במציאות - ונשארו ביחד עד היום, יותר משנה לאחר מכן. "אם אתה הומו צעיר, זו טכנולוגיה שנותנת לך אפשרויות להגיע לאנשים אחרים, מחוץ לקהילה הקשה", אומרת קידרון. "שוב, השאלה אינה אם האינטרנט הוא טוב או רע. פשוט צריך לשים לב שהכוחות שפועלים בו אינם ניטרליים".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#