מתי בפעם האחרונה הקמנו מפעל חדש?

ראשי הבנקים מדווחים על ביקוש נמוך לאשראי עסקי שמטרתו הקמת פעילות חדשה

סמי פרץ
סמי פרץ

בשנה האחרונה פיתחתי לעצמי מדד חדש, שאמור לתת לי תמונה של מצב המשק. בכל פעם שאני פוגש בנקאי בכיר, אני שואל אותו מתי בפעם האחרונה הוא התבקש לממן הקמה של מפעל חדש. לאחר שעברתי את מרבית הבנקאים הבכירים בישראל, אפשר לקבוע שלפי המדד הזה לא מוקמים בישראל מפעלים חדשים בשנים האחרונות. יותר מכך, גם קווי ייצור אינם מתחדשים כמעט, והמשמעות היא שזה עלול לחלחל לחשבונאות הלאומית - ומתישהו נראה את זה בשיעורי הצמיחה.

צריך מידה מסוימת של טיפשות כדי לבנות מדד שרירותי כזה, בעיקר כשנתוני המקרו קצת סותרים אותם. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב–2012 אכן היתה ירידה חדה בהשקעות, אבל המגמה הזאת נבלמה, וב–2013 התחדשה תנופת ההשקעות במשק. ייתכן שגם הבירור על הקמת מפעלים חדשים הוא מעט אנכרוניסטי, כי מי מקים כיום מפעלים בארץ? כאן זה בכלל סטארט־אפ ניישן, ואלה ניזונים מקרנות הון־סיכון ומאנג'לים. ובכלל, די להרים את הראש ולהסתכל אל קו הרקיע של תל אביב ולראות את כמות המנופים. מה זה אם לא השקעות?

כדי לבסס בכל זאת את התחושה שמעבירים הבנקאים, צריך לגשת לדו"חות הבנקים. במבט ראשון על התפתחות תיק האשראי של הבנקים הישראליים בשנים האחרונות אפשר לקבוע שתיק האשראי שלהם נהפך לבריא יותר. מצד אחד, האשראי לעסקים הגדולים מצטמצם בשנים האחרונות, וראינו מה קרה לצרכני האשראי הכבדים - הטייקונים שקרסו. מהצד השני, האשראי למשקי הבית צמח - מה שאומר פיזור גדול יותר ולכן פחות סיכון, וגם ביטחונות טובים יותר מאלה שהמגזר העסקי מספק לבנקים.

למעשה, בשנים האחרונות רואים תנועת מלקחיים ברורה מאוד, שבה האשראי שהבנקים מספקים למשקי הבית כמעט משתווה לזה שהם מספקים לעסקים - 367 מיליארד שקל מול 388 מיליארד שקל, בהתאמה. אבל רק לפני כמה שנים זה היה אחרת. אז היה חלקם של משקי הבית קטן הרבה יותר, רק 40% מהאשראי הבנקאי.

הירידה באשראי העסקי תפגע בצמיחת המשק. למצולם אין קשר לכתבה צילום: עופר וקנין

שתי תופעות מרכזיות התרחשו בשנים האחרונות ושינו את המאזן הזה. הראשונה היא ירידה בהיקף האשראי שהמגזר העסקי צורך מהבנקים - אם בגלל מעבר לשוק ההון וגיוס מקורות כספיים שם, ואם בגלל ההיחלשות של כמה מהחברות העסקיות הגדולות, שנקלעו לקשיים והסדרי חוב. כמובן שחלק מההשקעות במשק כלל אינו עובר דרך תיקי האשראי של הבנקים. אינטל או נובל אנרג'י לא נזקקות לשירותי הבנקים הישראליים. הן מביאות את הכסף מחו"ל.

אבל יש עוד דרך להסתכל על הנתונים האלה. פחות מעודדת. ראינו תיאבון מוגבר של משקי הבית לנטילת הלוואות, אך רק למטרה אחת: רכישת דירות. זו הסיבה העיקרית לגידול באשראי של משקי הבית. הריבית הנמוכה על משכנתאות, כמו גם היעדר אלטרנטיבות השקעה מניבות, דחפו את הציבור לרכוש דירות. בארבע השנים האחרונות גדלה יתרת החוב של הציבור לבנקים ל–107 מיליארד שקל, מתוכם 92 מיליארד שקל מיוחסים לרכישת דירות.

באשר לשוק הדירות, הסיבות לדאגה ברורות. הרבה מאוד ישראלים נטלו בשנים האחרונות הלוואות בריבית נמוכה ובמינוף גבוה כדי לרכוש דירות. בינתיים השוק רק עולה, אז לכאורה הם קיבלו החלטה נבונה, אבל הרעה במצב המשק ועלייה באבטלה יכולים להפיל רבים, לאיין את כושר ההחזר שלהם - ולהכניס אותם לתסבוכת כלכלית קשה. גידול משמעותי באבטלה ומיתון משקי עלולים לגרור גם את מערכת הבנקאות למשבר משכנתאות. לכן, הגידול באשראי לדירות, שנראה כרגע כמו מנוע הצמיחה היחידי של מערכת הבנקאות הישראלית, עלול להתגלות כחרב פיפיות בהמשך.

וזה מביא אותנו לירידה באשראי העסקי. אילו הירידה באשראי העסקי היתה מתרחשת רק בפעילויות פיננסיות טהורות שאינן תורמות לצמיחה, ניחא. אבל צמצום האשראי למגזר העסקי פירושו גם פחות השקעות חדשות בעסקים, במפעלים, בקווי ייצור ובמכונות, ומן הסתם זה גם יבוא לידי ביטוי בצמיחת המשק.

לא מסתערים על הכסף הזול

כל ראשי הבנקים, ללא יוצא מן הכלל, מדווחים על ביקוש נמוך מאוד לאשראי עסקי שמטרתו הקמת פעילות חדשה. אמנם לקוחות באים, מגלגלים וממחזרים הלוואות, אבל מעט מאוד מבקשים הלוואה כדי להקים עסקים חדשים ומשמעותיים. וזה כשהריבית במשק היא מהנמוכות ביותר אי פעם. קשה יהיה ליהנות מריבית כזאת בשנים הקרובות, ולכאורה כל יזם או איש עסקים צריך לקחת מיד הלוואה ולהקים עסק. אבל כסף זול הוא לא המניע היחיד להקמת עסק. יש עוד שיקולים, והם כנראה משחקים תפקיד לא פחות חשוב.

כשמנסים לברר במגזר העסקי מדוע אין הסתערות על הכסף הזול הזה, אנחנו שומעים שוב ושוב את אותו סיפור: קשה לעשות עסקים בישראל בגלל האי־ודאות הרגולטורית. כל יום משנים כאן את הכללים. פעם זה חוק הריכוזיות, שמחייב אנשי עסקים להיפרד מחלק מעסקיהם; פעם זה שינוי משטר המס והתמלוגים בשוק הגז הטבעי (ועדת ששינסקי) ובשאר אוצרות הטבע (ועדת ששינסקי 2); ופעם זו הרגולציה הלוחצת על כל שרשרת הערך בייצור המזון או במגזר הפיננסי, עם הרגולטורים שדורשים הורדת דמי ניהול ועמלות.

הגידול באשראי לדירות עלול להתגלות כחרב פיפיותצילום: עופר וקנין

לטענות האלה צריך להתייחס ברצינות, משני הכיוונים: הן מצד אנשי עסקים שחשים שקשה לעשות כאן עסקים, והן מצד הצרכנים והציבור - שדורשים צדק חברתי שיהיה מושתת על הוגנות גדולה יותר, תחרותיות ויוקר מחיה שפוי. הרגולציה אמנם מגבילה חלק קטן מהמגזר העסקי, אבל סוללת את דרכם של יזמים אחרים להיכנס לשוק וליהנות מהזדמנויות עסקיות חדשות. חוק הריכוזיות הרי חל רק על ארבע־חמש קבוצות עסקיות גדולות. מה עם כל השאר, שיכולים לקנות נכסים שיעמדו למכירה? כך גם בעניין התמלוגים. הם רלוונטיים רק לשחקנים בודדים - קבוצת דלק ונובל אנרג'י השולטת במאגרי הגז, וכיל השולטת בשאר מחצבי הטבע של ישראל. האם יזם שרוצה להקים מפעל חדש מושפע מהרגולציה שמושתת על אי.די.בי או כיל? אם כן, אז רק לטובה.

מנגד, אפשר להבין את תגובתם של יזמים ואנשי עסקים שפרנסתם מושתתת על רנטות גבוהות מתוקף הגנה או הטבה כלשהי, כשאלה מאוימות. שלא לדבר על בעיות אקסוגניות כמו היחלשות הדולר. אבל התהליך הזה הוא בלתי נמנע: בענפים רבים נדרש שינוי מבני, כך שייהפכו לתחרותיים יותר, לאטרקטיביים יותר לצרכנים ולהוגנים יותר. אם זה בתאגידי הענק, שלא משלמים מספיק מסים; אם בחברות שנהנות מהגנה מכסית שמייקרת את מוצריהן; אם בשירותים ממשלתיים לא יעילים, כמו הנמלים או החשמל; ואם בחברות בשווקים לא תחרותיים, כמו מערכת הבנקאות. גופים עסקיים מתוחכמים כמו טבע או כיל מבינים את זה מהר - ולכן נערכים להתייעלות. אבל התהליך הזה מזמין אי שקט ביחסי העבודה וחשש מעלייה באבטלה.

צודק פרופ' ליאו ליידרמן, שאמר השבוע שנתוני האבטלה הנמוכים בישראל הם תעלומה (הלמ"ס שינה את שיטת המדידה של האבטלה לפני שנתיים, ומאז כולם מבולבלים). גם נתוני ההשקעות הם תעלומה, בהתחשב בעובדה שהלמ"ס מדווח על עלייה בהשקעות ב–2013 והבנקאים מדווחים שאיש לא נכנס אליהם לסניף ומבקש הלוואה להקמת מפעל חדש.

נ.ב

תהליך חיפוש שיווי המשקל החדש במערכות היחסים שבין הצרכנים בישראל לבין החברות העסקיות יכול להימשך עוד זמן מה - לא רק במחירים שהן גובות מהצרכנים, אלא גם במסים שהן משלמות ובשירות שהן נותנות. קל לקבל את הדרישה של רבים מהמגזר העסקי ליותר ודאות במערכת היחסים שבינם לבין הממשלה והרגולטורים. לכן צריך להאיץ את תהליכי הרפורמות שהמדינה מנסה לקדם בתעופה, בנמלים ובחשמל, ביוקר המחיה ובמכסים, וגם במערכת הבנקאות, שבה נדרש מהלך שובר שוויון - שיגדיל את התחרות במגזר משקי הבית והעסקים הקטנים. יצירת יותר ודאות היא תנאי חשוב לחידוש תנופת ההשקעות ועידוד היזמות, וישראל אינה פועלת בחלל ריק: בכל העולם שוברים את הראש בשאלה איך צומחים ומייצרים מקומות עבודה - בארה"ב, בשווקים המתעוררים ובוודאי באירופה, שבה גדל דור אבוד ומובטל. 

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ