לפרק, לפרק, לפרק - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לפרק, לפרק, לפרק

הפרדת חברות האשראי מהבנקים תועיל הן לצרכנים והן לגופים המוסדיים

30תגובות

כמה פעמים דיברנו על הכנסת תחרות לבנקים הישראליים ושום דבר לא קרה? זה 20 שנה עולים רעיונות שונים ומשונים כדי לשפר את מצב משקי הבית והלקוחות הקטנים מול הבנקים, ושום דבר לא עובד.

תחילה דיברו על פיצול של בנקים קטנים ובינוניים מהבנקים הגדולים, וזה לא עזר. חוקקו את חוק נתוני אשראי כדי שהלקוחות יוכלו לעבור מבנק לבנק ולזכות בתנאים טובים מהיום הראשון - וזה לא קידם דבר. החליטו לפעול לשקיפות במחירי העמלות, אולי זה יעשה משהו. כלום. אחר כך דיברו על כניסת בנקים זרים מחו"ל כקרש הצלה לצרכנים, וגם זה לא קרה. בהמשך עלה הרעיון של בנק הדואר כתשובת המחץ לכוחם של הבנקים, ושוב, ללא הועיל. בשנים האחרונות מדברים על הישועה החדשה: בנק אינטרנטי. בנק שיעבוד לגמרי אחרת, בלי סניפים, בלי אלפי עובדים יקרים. אבל גם זה לא קורה. עכשיו מדברים על בנק חברתי שבו הלקוחות יהיו גם בעלי המניות. מותר לנחש שגם זה לא יערער את השליטה הטוטאלית של הבנקים במתן שירות לצרכנים הקטנים.

מיכל פתאל

אז לאחר 20 שנה של ניסיונות כושלים, הגיע הזמן ללכת על הפתרון האמיתי: להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. הבנקים שולטים בשלוש חברות האשראי הגדולות - ישראכרט (בנק הפועלים), לאומי קארד (לאומי) וכאל (דיסקונט והבינלאומי), ואם מישהו יכול לשמש אלטרנטיבה לכוחם המוחלט של הבנקים על צרכני האשראי הקטנים, אלה הן חברות כרטיסי האשראי. לא במבנה הבעלות הקיים תחת הבנקים, אלא בבעלות אחרת.

בפעמים הקודמות שבהן הבנקים נדרשו להתפרק מנכסים כמו חברות ריאליות או קרנות נאמנות וקופות גמל, השיקולים היו בתחום ניגודי האינטרסים החמורים שהיו לבנקים הן כנותני אשראי, הן כבעלים של חברות שצורכות אשראי והן כבעלים של גופים מוסדיים שמשקיעים בחברות שבהן הבנקים שולטים. לפיכך, להפרדה הזו היה פן יציבותי חשוב.

בכרטיסי האשראי זה שונה. אין כאן פן יציבותי, להיפך. הבעלות של הבנקים על חברות כרטיסי האשראי נותנת להם כרית ביטחון שמנמנה של שליטה מוחלטת בשוק האשראי הצרכני בישראל, וגם מנוף רב השפעה על בתי עסק שמשתמשים בכרטיסי אשראי ונאלצים לשלם בשנה כ–3 מיליארד שקל עמלות. נטילת הבעלות על חברות כרטיסי האשראי מידי הבנקים תאלץ אותם להתמודד עם אובדן ההכנסה הזו, אבל זה הכסף הקטן. הכסף הגדול הוא שהבנקים ייאלצו בראשונה להתמודד עם תחרות בתחום האשראי הצרכני, וזה משחק אחר לגמרי.

הרעיון הזה צובר תאוצה באחרונה בעקבות הצעת חוק שהגישה ח"כ זהבה גלאון להפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. מותר לנחש שהבנקים ייאבקו בהצעה הזו עם כל הכלים העומדים לרשותם וישתמשו בסט הטיעונים הרגיל (זה יפגע בשכבות החלשות, זה יביא לפיטורי עובדים, אין דבר כזה בשום מקום בעולם, חונקים את המגזר העסקי ויגרמו לנו לעזוב את ישראל). כלי לא פחות חשוב הוא הלוביסט הראשי של הבנקים: המפקח על הבנקים. תפקידו של המפקח הוא לדאוג ליציבות הבנקים כך שלא ייפול שום בנק במשמרת שלו, ונטילת נכס מניב כמו חברות כרטיסי האשראי יכולה להפר את האיזון והשלווה השורים בבנק ישראל ובבנקים. אז מה אם היא תשמח את הצרכנים?

הרבה מאוד תשומת לב הוקדשה בשנים האחרונות לסוגיית עמלות הבנקים, אבל האמת היא שמבין העלויות שהבנקים משיתים עלינו, זהו הסעיף הצנוע יותר. לעומתו, סעיף ההכנסות מריבית מניב הרבה יותר הכנסות. לשם השוואה, ב–2012 הסתכמו הכנסות הריבית של כל הבנקים הישראליים ב–46 מיליארד שקל, ואילו ההכנסות מעמלות הסתכמו ב–16.6 מיליארד שקל. הבנקים כמובן גם משלמים לנו ריבית כשאנחנו מפקידים אצלם כסף, ולכן ההכנסה נטו מריבית היא 25.5 מיליארד שקל - עדיין הרבה יותר מההכנסה מעמלות.

לעומת זאת, כשבוחנים את ההכנסות של חברות כרטיסי האשראי מגלים שההכנסות שלהן מריבית הן די צנועות. מתוך הכנסה של כ–2.6 מיליארד שקל לשלוש החברות הגדולות בתשעת החודשים הראשונים של 2013, רק 15% היו מריבית. כל השאר היו מסליקה בבתי העסק. מה קורה פה? האם חברות כרטיסי האשראי לא למדו מחברות האם שלהן, הבנקים, לשדוד את הלקוחות הקטנים בריביות? למדו גם למדו. אל דאגה. חברות כרטיסי האשראי, שלא כשמן, הן לא באמת ספקיות אשראי של ממש: הן יודעות לגבות כסף מבתי עסק גם כשאין כאן שום עניין של אשראי, אלא סתם חיוב של חשבון הלקוחות.

ובאשר לריבית, הן גובות במקרים רבים ריבית גבוהה אפילו מזו שהבנקים גובים, אלא שהן לא באמת מנסות להתחרות בבנקים. ממש לא. לבנקים אין עניין שהחברות הבנות שלהם יתחרו בהם, ולכן הן משמשות לכל היותר כפעילות נוספת ומשנית לחלוטין של מתן אשראי צרכני בריביות מופקעות. ההכנסה של שלוש חברות האשראי הגדולות מריבית בתשעת החודשים הראשונים של 2013 היתה 391 מיליון שקל - ממש גרושים אל מול עשרות המיליארדים שהבנקים גבו מהלקוחות באותה תקופה.

ניתוק של חברות כרטיסי האשראי מהבנקים יאפשר לחברות לשמש אלטרנטיבה ממשית לפעילות האשראי הצרכני בבנקים. החברות לא צריכות להיות תלויות במקורות המימון של הבנקים: יש מספיק כסף במשק, בגופים המוסדיים שיכולים לספק מקורות כספיים לחברות כרטיסי האשראי. זה אפילו יגוון את מקורות ההכנסה של הגופים המוסדיים, ויאפשר להם להניב תשואה נאה ביותר. התשואה על ההון של חברות כרטיסי האשראי נעה בין 13% ל–17% בשנה החולפת (בפועל התשואה אף גבוהה יותר, משום שחלק מהרווחים הולכים לבנקים השולטים בכרטיסי האשראי). גם אם היא תהיה נמוכה יותר עקב התחרות, זה עדיין הרבה יותר ממה שהגופים המוסדיים יכולים להשיג ממתן הלוואות לחברות החזקות והתאגידים הגדולים.

יש כאן מצב של win–win לצרכן ולגופים המוסדיים שמנהלים את הפנסיות שלנו, אז הגיע הזמן לקדם את הפרדת חברות האשראי מהבנקים. איך אומרים בקמפיין של לאומי קארד: לפנק, לפנק, לפנק? אז הגיע הזמן לפנק באמת את הלקוחות הקטנים, לא בהנחה למסעדה או לקומקום חשמלי אלא ביצירת אלטרנטיבה להגמוניה המוחלטת של הבנקים בשוק האשראי הצרכני בישראל. או במלים אחרות: לפרק, לפרק, לפרק.

נ.ב

דעת הקהל בישראל עובדת שעות נוספות בשנתיים וחצי האחרונות והיא מצליחה להשפיע לא מעט פעמים. הפתיל הציבורי התקצר, ותופעות שבעבר היו עוברות בשקט עוברות כיום הרבה פחות בשקט - וזו הזדמנות מצוינת לקדם רפורמות ומהלכים למען הציבור. לשיח הציבורי יש שני ערוצי פעולה: עשה ואל תעשה. בכל מה שקשור לאל תעשה, השיח הציבורי מאוד אפקטיבי. קל להפעיל לחץ זמני ולמנוע מהלך מסוים כמו מינוי נגיד שהסתבך, למנוע מבנק למחוק הלוואה לטייקון שכשל, לטרפד מינוי של רמטכ"ל שבנה יותר ממה שמותר. זה קל. מה שמסובך יותר זה לרתום את השיח הציבורי למשימות של עשה: עשה רפורמה בנמלים, בחברת החשמל, בשוק העבודה וכו'. כאן לא מדובר במשימה קצרת מועד, אלא במהלך ארוך, קשה וממושך, ומנופי הלחץ בו גדולים, כי האינטרסים המאוימים הם גדולים.

זה המקרה של חברות כרטיסי האשראי והבנקים. זה לא יקרה ביום אחד, וסביר להניח שעוצמת ההתנגדות של הלובי הבנקאי תהיה עצומה. זה גם הרגע שבו העובדים המאוגדים של מערכת הבנקאות ייכנסו למערכה, ואז נצטרך לראות אם גלאון מצליחה להתמודד לא רק עם הרעיון התחרותי של הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, אלא גם עם קבוצות הלחץ שייאבקו מולה, לרבות ועדי עובדים מאורגנים. זה המבחן האמיתי של רפורמה ממשית.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#