הקנאביס עושה דרכו אל אמריקה התאגידית - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מגלגלים דולרים

הקנאביס עושה דרכו אל אמריקה התאגידית

וושינגטון וקולורדו הן רק ההתחלה: מהר מאוד, כשהוא רוכב על הכנסות פוטנציאליות של מיליארדי דולרים, הקנאביס יוצא מהסמטאות וחדרי המעונות ושועט במהירות לעבר חדרי הישיבות ורצפות המסחר של העולם התאגידי

27תגובות

בפרק הלפני אחרון של ״העשב של השכן״ (ספוילר למי שטרם צפה בשמונה עונותיה של הסדרה), ניצבת גיבורת הסדרה, ננסי בוטווין, בפרשת דרכים לא פשוטה בחייה המקצועיים. במשך שנים היא ניסתה לכלכל את משפחתה באמצעות מכירת גראס, ומדי פעם היא גם הצליחה לעשות קופה נאה, אך בכל פעם היא נפלה שוב לסכסוכים אלימים ועקובים מדם עם יריבים וגם עם שותפים עסקיים, איבדה את כל מה שהרוויחה, נאלצה לברוח או להסתתר, אפילו ריצתה שלוש שנות מאסר (דווקא לא בגלל הסחר בסמים). כאלמנה ועקרת בית מהמעמד הבינוני־גבוה, היא לא היתה מצוידת בכלים הדרושים כדי לנצח בעולם הפשע. היה לה כישרון טבעי לעסקים בלתי חוקיים - אבל בפשע כמו פשע, תמיד המנצחים הם הגברים עם האקדח.

אבל אז, לקראת סופה של הסדרה, ננסי תפסה את עצמה בידיים והבינה את מה שכל מתחריה בקרטלי הסמים היריבים לא הבינו: שמריחואנה בקרוב תיהפך לחוקית, ושאלה שיקדימו תרופה למכה ויכינו מראש את הקרקע לכניסתה לשוק, יעשו כסף גדול - גדול הרבה יותר משהסחר הלא חוקי יכול לספק. שמונה שנים אל תוך העתיד, מתברר שהיא צדקה: המריחואנה נהפכת לחוקית, הסחר בקנאביס יוצא מהסמטאות וחדרי המעונות לפיצוציות ולבתי הקפה, ואת הסדרה היא מסיימת כשהיא עשירה מאי פעם, בתור הבעלים הגאה של רשת קופי שופס, שהופכת את המריחואנה למוצר צריכה המוני, בדיוק כמו שסטארבקס עשתה לקפה.

היעד הסופי של ננסי בוטווין הוא ייצוג פיקטיבי של מה שכבר אפשר לכנות ״מגזר המריחואנה״. מומלץ לכם לשנן את המונח הזה כבר עכשיו, כי תשמעו אותו לא מעט בשנים הקרובות. עכשיו שיש כבר מדינה אחת בארה״ב שמתירה באופן רשמי מכירה חוקית של מריחואנה למטרות בילוי - קולורדו, ובשעה שמדינות אחרות, בהן וושינגטון, מסצ׳וסטס, אורגון ואולי גם ניו יורק, צפויות ללכת בעקבותיה, מגזר המריחואנה הוא מונח שמתייחס ברצינות מוחלטת לשורה של חברות קטנות (בינתיים) שמוכרות שירותים ומוצרים שקשורים לעישון קנאביס. מכיוון שמדובר בתעשייה שכבר כיום שווה יותר ממיליארד דולר וצפויה, לפי הערכות, לגלגל יותר מ-10 מיליארד דולר עד 2018 (שלא לדבר על 100 מיליארד דולר במכירות בלתי חוקיות במדינות שכנראה לא יתירו מכירת מריחואנה לצריכה פרטית בארבע השנים הקרובות), המגזר הזה צפוי להפוך לאחת מההשקעות הלוהטות של העשור.

AP

זה אמנם נשמע משונה, שלא לומר משעשע, לדבר על מריחואנה במונחים של מיליארדי דולרים והשקעות - הרי מריחואנה היא סם, שבדמיון הקולקטיבי של כולנו מקושר בעיקר לקומדיות־סטלנים בכיכובם של צ׳יץ וצ׳ונג או סת׳ רוגן - אך זו המציאות שמשתנה והולכת לנגד עינינו, בחסות השינוי האדיר ביחס של אזרחי ארה״ב והרשויות לסמים קלים. החל מהשבוע שעבר נהפכה קולורדו, שאישרה את הפיכתה של תעשיית הקנאביס לחוקית במשאל עם כבר ב-2012, למדינה הראשונה בארה״ב שבה גידול ומכירה של מריחואנה לצריכה פרטית אינם עבירות פליליות. בעוד כמה חודשים תצטרף אליה וושינגטון, ואחריהן עוד 13 מדינות נוספות שעשויות, לפי דו״ח שפורסם ב-2013 תחת הכותרת ״מצבם של שוקי המריחואנה החוקיים״, להצביע בשנים הקרובות אם להפוך את המריחואנה לחוקית. הדו״ח, שנערך על ידי סטיב ברג, לשעבר דירקטור בוולס פארגו, מעריך שב-2013 הסתכמו מכירות המריחואנה החוקיות בארה״ב ב-1.4 מיליארד דולר. השנה, הודות ללגליזציה בוושינגטון ובקולורדו, הנתון הזה צפוי לגדול ב-64% ל-2.3 מיליארד דולר.

ואם כל זה לא היה מספיק כדי לשכנע משקיעים שמריחואנה היא־היא תעשיית העתיד, די היה לראות את תורי הענק שהשתרכו בשבוע שעבר מחוץ לחנויות לממכר מריחואנה בדנוור ובערים אחרות והובילו לדיווחים (כוזבים) על כך שהביקוש היה כל כך גבוה, שמוכרי המריחואנה נתפסו בהפתעה והמלאי אזל. אלפים בקולורדו ומחוץ לה נהרו בשבוע האחרון למדינה כדי ליהנות בעצמם מג׳וינט חוקי למהדרין, בהם גם טומי צ׳ונג, חצי מהצוות הקומי צ׳יץ וצ׳ונג, שהילל את איכויותיה של המריחואנה בשורה ארוכה של סרטים ואלבומי סטנד־אפ בשנות ה-70 וה-80. צ׳ונג, אגב, חווה על בשרו את קשיי המאבק למען לגליזציה של מריחואנה: ב-2003 הוא נאלץ לרצות תשעה חודשי מאסר בבית כלא פדרלי, לאחר שהורשע במכירת אביזרים לעישון מריחואנה - כלומר, באנגים; כך שכאשר הוא דיווח השבוע בטוויטר על כך ש״עישן את הג׳וינט השביעי שלו ברציפות״, קשה שלא לדמיין אותו עושה זאת בחיוך גדול.

מניות המריחואנה זינקו בעשרות אחוזים

ואולם מעבר לניצחונם האישי של תומכי הלגליזציה וחובבי הסם, לתהליך ההפיכה של המריחואנה לחוקית, שהחל בקולורדו, יש השלכות יותר נרחבות: לראשונה מאז הוצא מהחוק בארה״ב ב–1937 (תהליך הקרימינליזציה שלו, ראוי לציין, החל מוקדם יותר), הקנאביס יוצא מתשדירי השירות נגד סמים ונהפך מסם לא חוקי לעסק לגיטימי, כזה שניתן לעקוב אחרי ההכנסות שלו, למסות אותן וחשוב מכל - כזה שהתחרות בשוק שלו לא מוכרעת באמצעות יריות.

הקנאביס, שעבר דרך ארוכה ומפותלת מאז שהמלך ג׳יימס הראשון הורה למושבות הבריטיות מעבר לים לגדל אותו במאה ה–17, מתרחק בהדרגה מהכוונת הממשלתית הפדרלית בארה״ב ועובר, במקביל, לכוונת מסוכנת גם היא, בדרכה - זו של אמריקה התאגידית.

למשקיעים הנלהבים שמאמינים בפוטנציאל ההכנסות של העולם החדש והאמיץ הזה, לא נדרש הרבה זמן כדי להתחיל להיכנס לשוק. כשהצילומים של תורי הענק בקולורדו מככבים במהדורות החדשות, משקיעים שראו בתורים הגדולים סימן לפוטנציאל הצמיחה של התעשייה החדשה, הקפיצו את מחיריהן של מניות המריחואנה (כן, יש כזה דבר) בעשרות אחוזים. מניית מדיסווייפ, שמייצרת טכנולוגיות הסלקה עבור תעשיית המריחואנה הרפואית, זינקה ביותר מ-280%. מניותיהן של חברות אחרות שעוסקות בשירותים וטכנולוגיות הקשורות למריחואנה רפואית ומריחואנה בכלל, בהן גרין־גרו גרולייף ומדיקל מריחואנה, רשמו עליות דומות גם הן בשבוע האחרון. מניית מדבוקס, שמספקת שירותים לוגיסטיים ומוצרי אחסון מתוחכמים לתעשיית המריחואנה הרפואית, זינקה פי יותר מחמישה.

AP

רוב המניות האלה (למעט מדבוקס), ראוי לציין, הן ״מניות פני״ - כלומר, מניות זולות במיוחד ותנודתיות ביותר, שנמכרות תמורת סנטים בודדים ולא נסחרות בבורסות הראשיות, אלא מעבר לדלפק. רובן שייכות לחברות קטנות עם הכנסות מזעריות - עדויות לכך שהתעשייה עדיין נמצאת בחיתוליה.

אבל לא לזמן רב. עוד לפני שנהפכה לחוקית, נהנתה המריחואנה מצמיחה מהירה בהיקף השוק שלה (שכיום מוערך בסך הכל, כולל סחר חוקי ולא חוקי, בכ-110 מיליארד דולר). כעת, לפי הדו״ח של ברג, שהסתמך על מאות ראיונות עם מרפאות למכירת מריחואנה, מגדלים ובכירים בתעשייה, הזרוע החוקית שלה צומחת בקצב מהיר יותר מתעשיית הסמארטפונים העולמית. בראיון לאתר הפינגטון פוסט, אמר זאת ברג בפשטות: ״לא הצלחנו למצוא שוק אחר בארה״ב שצומח בקצב כל כך מהיר. יזמים ומשקיעים פרטיים נוהרים לשוק הקנאביס - ואלה שמבינים את הדינמיקות בשוק, צפויים לגרוף רווח גדול״.

ואלה שמבינים את הדינמיקות, למען הסר ספק, כבר מנסים למצב את עצמם במצב הנוח ביותר להרוויח: היי טיימס, מו״לית מגזין הגראס הוותיק הנושא את שמה, שנוסד בשנות ה-70 ומאז נחשב למגזין הקנאביס הנפוץ בעולם, הודיע בשבוע שעבר על הקמתה של קרן השקעות חדשה, שמתכוונת להשקיע 100 מיליון דולר בשנתיים הקרובות בעסקים הקשורים לקנאביס בקולורדו ובמדינות אחרות. הקרן, אמרו בכירים בחברה, תשמש בפועל קרן הון סיכון, ותשקיע בין 2 ל-5 מיליון דולר בעסקי קנאביס, של קמעונאים ומגדלים כאחד, שזקוקים להשקעות. מכיוון שמגדלי ומוכרי מריחואנה אינם זכאים לסיוע המוענק לעסקים קטנים על ידי הממשל הפדרלי (מריחואנה היא עדיין סם אסור לפי החוק הפדרלי, וזה לא הולך לשנות בקרוב), הזרמת ההון הזאת עשויה להיות הכרחית עבור עסקים חדשים רבים כדי לשרוד.

ניסוי הקנאביס הגדול

דנוור, בירת קולורדו, מעולם לא נודעה כעיר תיירותית במיוחד. אף שהיא אחת מהערים הגדולות בדרום־מערב ארה״ב, לדנוור מעולם לא היו אטרקציות מושכות תיירים - כלומר, לא לפני שנפתחו בה 37 חנויות חדשות למכירת מריחואנה חוקית - מה שהפך אותה בין לילה לאמסטרדם האמריקאית, כשהיא מקדמת בברכה שובל ארוך של תיירי סמים.

כלכלת דנוור היא מהיציבות שבין ערי ארה״ב, אבל גם היא צפויה להרוויח לא מעט כתוצאה מהפיכת המריחואנה לחוקית במדינה: כבר בחמשת הימים הראשונים למכירה רשמו חנויות המריחואנה בדנוור מכירות של יותר מ–5 מיליון דולר - כלומר, יותר ממיליון דולר ביום. בסך הכל, הרשויות במדינה צופות שהתעשייה המקומית תניב הכנסות של 600 מיליון דולר, שייתרגמו להכנסות של קרוב ל–70 מיליון דולר ממסים. הנתון הזה, אגב, מתייחס רק להכנסות הישירות ממכירת מריחואנה, ולא לתעשיות הנלוות שצומחות לצד התעשייה הקמעונית, כמו החברות שכבר מציעות סיורים מודרכים לסטלנים בדנוור, תמורת מחיר צנוע של 399 דולר לכרטיס, לא כולל סמים.

אבל רווח כלכלי או לא, על קולורדו גם הונח מטען לא פשוט: ארה״ב כולה נושאת עיניים אליה - ובעוד כמה חודשים גם אל וושינגטון. שתיהן, יחדיו, מהוות את הניסוי הגדול, המכריע, שיכתיב כיצד יוכרע המאבק למען לגליזציה רחבה של מריחואנה בכל ארה״ב. בין מדיניות הלגליזציה של שתיהן יש הבדלים מהותיים בנושאים כמו מסים, גידולים ביתיים פרטיים (קולורדו מתירה, וושינגטון אוסרת) והפרדה בין גידול למכירות קמעוניות (בוושינגטון שני התחומים חייבים להיות מופרדים, בקולורדו מוכרי המריחואנה חייבים להיות גם המגדלים). אבל המהות דומה: הצלחה ללגליזציה בקולורדו ובוושינגטון פירושה לגליזציה בעוד מדינות רבות אחרות.

AP

אורגון ואלסקה צפויות להצביע על הפיכת המריחואנה לחוקית ב–2014; קליפורניה ועוד כמה מדינות צפויות לעשות זאת גם הן בשנתיים הקרובות. הבוחרים בקליפורניה צפויים להצביע בנושא ב–2016, שמונה שנים לאחר משאל העם הקודם שנגע ללגליזציה. הפעם, לא נראה שיש סיכוי שהחוק לא יעבור.

בינתיים לפחות, לא נראה כי השמים בקולורדו נפלו: המלאי עוד קיים, הלקוחות מגיעים, התיירים גם הם. הפשע לא משתולל ברחובות וילדים עדיין לא נפלו בהמוניהם למלכודת הסם, כפי שהזהירו המתנגדים. ועדיין, אף שהמריחואנה חוקית, הסחר בסם בשוק השחור ממשיך לשגשג. הסיבה, מתברר, היא שמחירי המריחואנה החוקית בקולורדו הם גבוהים במיוחד: 65 דולר בממוצע לשמינית אונקיה, או 400 דולר לאונקיה (כ–28 גרם). מחוץ לתחנות המכירה הרשמיות, הסם נמכר בפחות מחצי מחיר.

הסיבה לכך, טוענים בעלי החנויות, הם המסים הגבוהים שהם נאלצים לשלם - בשיעור של 25%, אבל כנראה גם הרצון שלהם לנצל את ההתלהבות הראשונית כדי להעלות מחירים. סיבה אחרת היא שהמריחואנה הרפואית, שנמכרת בשוק השחור לאלה שלא מחזיקים במרשם, איכותית יותר מהגרסה שנמכרת בחנויות. עוד סיבה: חנויות צריכות להיסגר בערב ובסופי שבוע, ואילו סוחרי סמים עובדים 24 שעות ביממה, בכל ימות השבוע.

AP

אבל ההצלחה של הניסוי בקולורדו לא תלויה רק בקולורדו עצמה: מריחואנה עדיין מוגדרת סם מסוכן לפי החוק הפדרלי, והמכירה שלה - גם למטרות רפואיות - אינה חוקית. המכירה של מריחואנה רפואית מותרת כיום ב-21 מדינות בארה״ב, אבל בכמה מהן, כמו קליפורניה, נפלו החנויות קורבן לפשיטות פדרליות שאילצו אותן להיסגר. כעת, כשהחוק החדש בקולורדו נכנס לתוקף, תוהים רבים בארה״ב כיצד יגיב הממשל הפדרלי. בינתיים לפחות הבטיח התובע הכללי של ארה״ב, אריק הולדר, שלא להתערב בהחלטותיהן של המדינות להפוך את הסחר במריחואנה לחוקי בשטחיהן.

"זמן נהדר להיות בתעשיית הקנאביס״

יש כמובן גם כאלה שמתנגדים ללגליזציה של מריחואנה. רות מרקוס ב״וושינגטון פוסט״, למשל, הודתה שהיא עישנה בעבר, ושאם ייצא לה לבקר בקולורדו היא אפילו תתכבד בג׳וינט או שניים, ועדיין הביעה התנגדות ללגליזציה מלאה של הסם: ״אני לא חושבת שהחברה שלנו תרוויח מהפיכתו לחוקי של עוד סם משנה־תודעה. לילדים שלנו לא יהיה יותר טוב כתוצאה מהלגליזציה של עוד חומר כזה״.

טינה בראון, לשעבר עורכת ״ווג״, ה״ניו יורקר״ ואתר הדיילי ביסט, אפילו הרחיקה לכת וכתבה בטוויטר: ״מריחואנה חוקית מסייעת להפוך אותנו לאומה שמנה יותר, מטומטמת יותר וישנונית יותר, שתהיה מסוגלת אפילו פחות להתחרות מול סין״. אבל הפעם, בניגוד לפעמים קודמות שבהן הדיון היה על השולחן, נראה שהמתנגדים ללגליזציה הם מעטים ותקועים בעבר.

ֿבראש ההתנגדות ללגליזציה עומד, למרבה הפלא, לא פוליטיקאי רפובליקאי נסער, אלא דווקא עיתונאי. הפרשן והסופר השמרני דיוויד ברוקס כבר התרגל בשנים האחרונות לשמש מטרה לחצי הלעג של השמאל הליברלי בארה״ב, אבל אפילו הוא לא יכל לצפות למתקפה חסרת הרחמים שנפתחה נגדו בשבוע שעבר בטוויטר ובבלוגוספירה, לאחר שפירסם טור ב״ניו יורק טיימס״ שבו הביע התנגדות ללגליזציה, העלה זיכרונות מהימים שבהם הוא בעצמו עישן בכבדות, לעג למעשני מריחואנה על היכולות הקוגנטיביות הנחותות שלהם וה״אקולוגיה המוסרית״ הירודה של הסם, ובעיקר שכח, או פשוט התעלם, מכך שהחוקים הקיימים נגד מריחואנה משמשים בעיקר בסיס לאפליה גזענית בוטה נגד צעירים שחורים, שסיכוייהם להיעצר בגין עישון מריחואנה גבוהים פי 3.5 משל צעירים לבנים, אף ששיעור השימוש בקרב לבנים ושחורים כמעט זהה.

אבל עצם העובדה שברוקס, נציגו של האגף המתון והסנובי במחנה השמרני בארה״ב, נהפך לקול הבולט ביותר נגד הלגליזציה, מעידה בפני עצמה לא מעט על היחס הנוכחי כלפי מריחואנה בארה״ב. לפי סקר שערכה CNN השבוע, 55% מהאמריקאים מאמינים שמריחואנה צריכה להיות חוקית, לעומת 44% בלבד שהביעו התנגדות. מאז שוושינגטון וקולורדו אישרו את הפיכת הסם לחוקית, עלתה התמיכה בלגליזציה בארה״ב ב-12%. מאז שנות ה-70, היא עלתה בהדרגה: מ-16% ב-1987 ל-26% ב-1996, ל-43% לפני שנתיים, ועד לרוב כיום. האמריקאים, מתברר, רוצים את המריחואנה שלהם - והם רוצים אותה עכשיו.

הביקוש העצום, שגדל והולך, מוביל גם לא מעט אנשים לזהות הזדמנות לרווח. לאט לאט, נהפך הקנאביס לזהב החדש, ואנשים חדשים - שילוב בין אנשי עסקים משופשפים, פיננסיירים ויזמים עם המון רוח לחימה - נכנסים לתעשייה, שלאט לאט מתחילה להזכיר תעשיות רבות אחרות.

AP

בנובמבר האחרון דיווח ערוץ חדשות הפיננסים CNBC על הכנס הלאומי השנתי לעסקי המריחואנה, שנערך באובורן, וושינגטון. בכנס, שנערך זו השנה השנייה על ידי העיתון ״מריחואנה ביזנס דיילי״ (כן, יש כזה דבר), השתתפו יותר מ-700 איש, רובם בחליפות עם תגי שם. הדוברים שילמו 16 אלף דולר כדי לנאום, והמשתתפים שילמו 600 דולר לכרטיס. איש לא עישן שם סמים, ולא היה שום סימן שמדובר באירוע שאינו סתם כנס עסקים רגיל לחלוטין.

״זה זמן נהדר להיות בתעשיית הקנאביס״, אמר ל-CNBC טריפ קבר, משקיע ומנכ״ל של חברה שמוכרת מוצרים אכילים המכילים THC (החומר הפעיל בקנאביס). בשנה האחרונה, הוא ציין, היקף העסקים שלו שילש את עצמו. ״לפני שלוש שנים אף אחד לא התעניין בהשקעות, אבל רק אתמול נפגשתי עם קרן גידור ועם משקיעים מוסדיים״, הוא אמר. ״זאת התעשייה האמריקאית הגדולה הבאה״.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#