למה הלווייתן עדיין שקוע במצולות? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סתימת גז

למה הלווייתן עדיין שקוע במצולות?

לפני שלוש שנים התגלה מול חיפה אחד ממרבצי הגז הגדולים בעולם, שהבטיח שגשוג כלכלי לישראל ולא פחות 
מזה לשותפים במאגר - יצחק תשובה ומשפחות לנדאו ורוטלוי

51תגובות

ברגע השיא של כנס המשקיעים שאירגנה חברת הביטוח הפניקס לפני כשלוש שנים עלה לבמה יצחק תשובה, בעל השליטה בחברת דלק, ופתח בברכת "שהחיינו". "זהו יום חג. חג שמח לכל אזרח במדינת ישראל", אמר לקהל בקול רועד. זה היה זמן קצר לאחר שנובל אנרג'י פירסמה את הערכותיה הראשונות בנוגע לכמות הגז באתר לווייתן, מאגר הגז הטבעי שהתגלה במעמקי הים מול חופי חיפה, ותשובה אמר על הבמה: "אנחנו יכולים להגיד בלב שלם ושקט שהפוטנציאל הוא אדיר. בזכות האומץ וההקרבה והנכונות הגענו להישגים אדירים שיהפכו את מדינת ישראל לשחקן חזק וגדול בשוק הבינלאומי. צריך להמשיך את המומנטום בכל הכוח. מדובר בכוח גיאו־פוליטי למדינת ישראל שזקוקה לזה היום יותר מתמיד".

את דבריו ביסס תשובה על דו"ח שפורסם באמצע 2010, חצי שנה לפני חגיגות הסילבסטר של 2010, אז הכריזו השותפות במאגר - קבוצת דלק (45%), נובל אנרג'י (40%) ורציו (15%) - כי התחזיות המוקדמות התאמתו, וכי לווייתן הוא תגלית גז מסחרית בקנה מידה בינלאומי. לווייתן, מאגר הגז הגדול ביותר שהתגלה בעולם בעשור האחרון, הכיל אז כ–16 טריליון רגל מעוקב (‏TCF‏) של גז טבעי - כמעט פי שניים מהכמות במאגר השכן תמר - ופוטנציאל ל-600 מיליון חביות נפט.

לתשובה היו אז כל הסיבות להרגיש חגיגי. גילויי הגז בתמר ובלווייתן לא רק שקיבעו את מעמדו במשק המקומי, אלא הפכו אותו לשחקן אנרגיה בקנה מידה בינלאומי. הם הצליחו אפילו לטשטש מעט את העובדה שרק שנתיים קודם, ב–2008, החל תשובה בהליך של הסדר חוב בדלק נדל"ן שבשליטתו, לקראת תספורת של 50% למחזיקי האג"ח.

גילוי לווייתן היה יום חג גם למשפחות לנדאו ורוטלוי, בעלות השליטה ברציו. שתי המשפחות היו מוכרות פחות לפני לווייתן, ועם גילוי הגז הצטרפו לרשימה המצומצמת של ברוני הגז הישראלים, כשהחברה שבשליטתם, שהיו בה עד אז בעיקר חלומות, טיפסה לשווי של כ-4 מיליארד שקל.

ללא קרדיט

רציו הוקמה בתחילת שנות ה-90. במשך 18 שנה היתה החברה שותפה ל-11 קידוחים, שעשרה מהם התבררו כיבשים. מאות מיליוני שקלים שהושקעו בפרויקטים מכספי ציבור ירדו לטמיון, עד לגילויו המיוחל של לווייתן. "זו תחושה חמה ונהדרת של סיפוק ובה בעת, הכרה בכך שזה היה יכול להיות אחרת ולהסתיים בכישלון צורב", אמר ל-TheMarker יו"ר רציו, יגאל לנדאו, מעט לאחר התגלית.

לווייתנים בטבע מגיעים לבגרות בגיל 10-8, וכמו שהדברים נראים כרגע - הלווייתן של תשובה, מנכ"ל נובל צ'אק דייווידסון ומשפחות לנדאו ורוטלוי יגיע לבגרות בגיל דומה. בניגוד לתחזיות האופטימיות, חייו הקצרים של לווייתן מסתמנים כלא פשוטים עד עתה, ונראה שהמשקיעים מקווים שבגרותו תהיה טובה מינקותו. בשבועות הקרובים גם אמור להכריע הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיוויד גילה, האם להכריז על השותפות במאגר כפועלות תחת הסדר כובל - ולחייב אותן לדלל את אחזקותיהן או אף לוותר על נתח מהגז.

המאגר הספיק לחולל לא מעט שערוריות בשלוש השנים האחרונות, לרשום לזכותו כמה הצלחות מרשימות וגם כמה אכזבות צורמות. הנה כמה מהן.

צלחו את ששינסקי, 
אבל עדיין אין תוכניות

האתגר הראשון של השותפות בלווייתן היה ועדת ששינסקי, שבחנה את סוגיית מסוי הגז הטבעי. גילוי מרבצי הגז בתמר ובלווייתן לימד כנראה את השותפות שמזרח הים התיכון מכיל עתודות גז ואולי נפט בקנה מידה עולמי. ההבנה דחפה את חברות הגז למאבק עיקש ויוצא דופן בעוצמתו כדי לשמור נתח גדול ככל האפשר מהכנסות הגז העתידיות. חברות הגז טענו שאי אפשר לשנות את מסוי הגז רטרואקטיבית וכי העלאת שיעור המס עשויה לפגוע בפיתוח מאגרי הגז, ואף למנוע מחברות נוספות להגיע לישראל.

במערכה עקובה מהון, שלטון ומחאה חברתית, ניווטו השותפות את דרכן למוקדי הכוח: בין היתר הן נפגשו עם שרים וח"כים, נעזרו בלוביסטים שהופיעו בוועדות הכנסת והפעילו אנשי ממשל אמריקאים. שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, אמר על הקמפיין: "לגיטימי שאנשי עסקים דואגים לאינטרס של החברות שלהם, אבל במסע השכנוע נחצו קווים אדומים, ובמקום חופש הבעת דעה - קיבלנו מה שנראה כמו ניסיון לשבש את היכולת לקבל החלטות ענייניות במדינת ישראל. אנו קרובים לקו האדום שמעברו היכולת שלנו למשול תשתבש".

למרות הלחצים שהופעלו על חברי ועדת ששינסקי, ח"כים ושרים, במארס 2011 - כשנה ושלושה חודשים לאחר ההכרזה על לווייתן כ"תגלית" - אישרה הכנסת את העלאת שיעור התמלוגים למדינה. נקבע שחלקה של המדינה יגיע ל-52%-62% מההכנסות - נתח דומה למצב במדינות אחרות בעולם שבהן התגלו משאבי טבע משמעותיים. חלקה של המדינה בהכנסות לווייתן יגיע לפי הערכות לכ-60%, לעומת כ-25% בלבד לפני חקיקת חוק מסוי רווחי נפט החדש.

אך על אף שחלפו שלוש שנים מאז ההכרזה על לווייתן כ"תגלית", מעולם לא הושלמה או פורסמה תוכנית סדורה לפיתוח המאגר. כמה שאלות לא פתורות, בהן גובה התמלוגים, היקף היצוא וסוגיות של הגבלים עסקיים, מנעו עד כה מהשותפות לנסח תוכנית מפורטת הכוללת לוח זמנים, אפשרויות מימון והחלטות ביצוע. השותפות גם מעולם לא חתמו גם על חוזי מכירת גז לחברת החשמל, כך שהדרך להשלמת תוכנית הפיתוח נראית עדיין ארוכה מאוד.

עופר וקנין

ביוני האחרון הציגו השותפות בלווייתן בפני הממשלה תוכנית ראשונית, שבה נקבו בעלות של כ-4.5 מיליארד דולר לפיתוח המאגר. סכום זה כלל את פיתוחו של לווייתן לצורכי המשק המקומי בלבד (הקמת אסדה והנחת צנרת למישור החוף) בלי לשקלל את אופציית היצוא. ואולם, אחת הבעיות המרכזיות שמקשות על השלמת התוכנית היא בחירת הקרקע שעליה יוקם מתקן קליטת הגז - על רקע התנגדות ומחאה מצד התושבים באזורים אליקים ועמק חפר (שבהם אמורים לקום המתקנים).

ובעוד שבישראל ממתינים לגלגלי הביורוקרטיה, לפני כשבועיים הציגה נובל אנרג'י במפגש עם אנליסטים מתווה עדכני לפיתוח המאגר. עלות הפיתוח במתווה החדש תפחה ל-8.5 מיליארד דולר, והיא כוללת שלושה אפיקי השקעה: הקמת מערכת הובלה לישראל, העברת גז למדינות באזור באמצעות צינורות תת־ימיים והקמת פלטפורמה ימית להנזלת גז ויצואו באמצעות אוניות. אך מדובר במתווה כללי ומתומצת, שבוודאי אינו מציג את המשמעויות והעלויות הכוללות של פיתוח המאגר. קבוצת דלק אף הבהירה לאחריו כי "טרם אושרו תוכנית ותקציב לפיתוח לווייתן, ובשלב זה לא ניתן לקבוע לוח זמנים משוער לגיבוש ו/או לביצוע תוכנית הפיתוח למאגר".

הדרך ליצוא עוד ארוכה

מי שחשב שוועדת ששינסקי תהיה המהלומה האחרונה בהתנגשות בין חברות הגז למדינה התבדה. באוקטובר 2011, לאחר שהתברר שכמויות הגז מול חופי ישראל עולות כנראה על צורכי המשק המקומי בשני הדורות הקרובים, עלתה השאלה אם נכון לאפשר יצוא של גז - ואם כן באיזה היקף. כדי לענות על השאלה הקימה ישראל ועדה שנייה, שבראשה עמד מנכ"ל משרד האנרגיה, שאול צמח (ומכאן שמה, "ועדת צמח").

לאחר כשמונה חודשים פירסמה הוועדה באוגוסט 2012 את הדו"ח הסופי שלה, שבו המליצה על יצוא של כ-53% מהגז הקיים מול חופי ישראל. ההמלצות הובאו לאישור הממשלה בסוף יוני. השרים החליטו ברוב גדול לתמוך בהמלצות, רק לאחר שאלה הוחמרו על ידי איסור על יצוא גז ממאגר תמר - וכך הופחת שיעור היצוא ל-40%.

אישור הממשלה לא עבר בשקט. ארגונים חברתיים וח"כים עתרו כנגד ההחלטה לבית המשפט, בטענה שלא היתה לממשלה סמכות לקבל הכרעה בשאלה הרת גורל לגבי כלל אזרחי מדינת ישראל דורות קדימה. באוקטובר 2013, שנתיים לאחר הקמתה של ועדת צמח, דחה בית המשפט את העתירות, ובכך שם קץ לאחד המכשולים המרכזיים שמעכבים את פיתוח לווייתן. אלא שמיד לאחר מכן עתרו לבג"ץ דווקא השותפות הקטנות במאגר תמר - ישראמקו ודור אלון - בטענה לאפליה פסולה של תמר לעומת לווייתן, והדיון בעתירה זו עדיין מתנהל.

ההחלטה על יצוא הגז אמנם קידמה את השותפות בלווייתן, אך כמה סוגיות מרכזיות עדיין נותרו פתוחות. כך, למשל, עדיין לא הוחלט מה יהיו יעדי היצוא, באיזו שיטה תתבצע העברת הגז ליעדים הרחוקים (צינור, הנזלת גז או העברה למתקן יבשתי) ופרט לחוזה קטן שנחתם השבוע עם הרשות הפלסטינית, לא נחתמו הסכמים עם מדינות שכנות או עם חברות.

ניר קידר

אחת מאופציות היצוא המרכזית היא יצוא באמצעות הנזלת גז, טכנולוגיה המכונה LNG (או FLNG - הנזלה באמצעות מתקן ימי צף). מי שמתמחה בטכנולוגיה זו היא חברת האנרגיה האוסטרלית וודסייד. בדצמבר 2012 חתמו השותפות הסכם עקרונות עם וודסייד לרכישת 30% מהזכויות בלווייתן תמורת כ-1.5 מיליארד דולר, ולפי שווי מאגר של כ-5 מיליארד דולר. התוכנית היתה להקים מתקן הנזלה צף, לשנע את הגז באוניות ולשלוח אותו ליעדים רחוקים בעולם. ואולם, מאז ההסכם זרמו לא מעט מים באגן הים התיכון המזרחי. הפשרת היחסים בין ישראל לטורקיה, כמו גם החלפת השלטון במצרים, פתחו בפני השותפות בלווייתן אופציות יצוא חדשות. חלופת היצוא המרכזית העומדת כיום על הפרק היא יצוא גז באמצעות צינור ימי מלווייתן ישירות לחוף הטורקי. בנוסף, קיימות האפשרויות של יצוא למצרים הנזקקת לגז באופן דחוף, העברת גז למתקן יצוא יבשתי בקפריסין (שקבוצת דלק ונובל מקדמות את הקמתו) ויצוא למדינות אירופה.

על רקע ריבוי האופציות, השותפות בלווייתן ביקשו "לעדכן" את ההבנות שהושגו עם וודסייד ב–2012. השותפות דורשות "פרמיה טורקית" - העלאת התשלום לשותפות בלווייתן כפיצוי על האופציות החדשות שנפתחו. כרגע השותפות לא החליטה על המתווה העדיף, וכנראה שתבחר יותר מאופציה אחת. בכל מקרה, השורה התחתונה היא שעדיין אין יעדים ליצוא, והדרך להסכמים מסחריים משמעותיים נראית ארוכה.

מוצאים עוד ועוד גז

מלבד הבעיות החוקתיות והביורוקרטיות, משקיעי לווייתן זכו גם לבשורות טובות מאז גילויו. במאי האחרון - מעט לפני אישור המלצות ועדת צמח בממשלה - העלו השותפות בלווייתן את הערכת כמויות הגז במאגר 
בכ–11%, מכ-TCF 17 לכ-TCF 19. גם הערכת טווח הרזרבות הכללי עודכנה 
ל-TCF 24-15. עדכון המשאבים נעשה בעקבות פענוח תוצאות קידוח האימות "לווייתן 4", שהסתיים חודשיים קודם לכן. מדובר בגידול משמעותי, השקול בהיקפו לכלל משאבי הגז במאגר ים תטיס, שסיפק עד 2012 את צורכי הגז של ישראל במשך כעשור. הגידול ברזרבת הגז שווה לכ-2 מיליארד שקל, על פי שקלול עסקות קודמות שנעשו במאגר.

מלבד העדכון בנוגע לכמות הגז, השותפות במאגר עדכנו גם הערכת הקונדנסט -חומר גלם המשמש לייצור נפט מסוג ברנט, הנמכר במחיר של כ-100 דולר לחבית. הערכת הקונדנסט ללווייתן הועלתה מ-22 מיליון חביות ל-34 מיליון חביות - זינוק של 54%. העלאת הערכת הקונדנסט גילמה גידול פוטנציאלי נוסף של כ-3.5 מיליארד שקל בשווי המאגר.

אך לא בכך תם הליך הגדילה של הלווייתן. בינואר 2012, מעט לאחר פענוח תוצאות קידוחי האימות הראשונים בלווייתן, העריכו השותפות כי קיים פוטנציאל למציאת 600 מיליון חביות נפט בשכבות התחתונות שלו בהסתברות של כ-24%. ואולם ביולי האחרון עידכנה נובל אנרג'י את הפוטנציאל ל-1.5 מיליארד חביות נפט - כמות שעשויה לספק את צורכי המשק הישראלי ל-15 שנה.

כבר בשלב ניתוח הממצאים מהקידוח הראשון החליטו השותפות לבחון את פוטנציאל הנפט הקיים במאגר באמצעות קידוח למטרת נפט, בעומק של כ-6,500 מטר. התכנון הראשוני של השותפות היה ביצוע קידוח נפט בסוף 2013, ולשם כך נובל עמלה על ייצור אסדת ענק בקוריאה הדרומית, שמסוגלת להגיע לעומק של כ-12 ק"מ בתוך האדמה. באוגוסט השנה המשקיעים הבינו שכנראה יחול שינוי בלוח הזמנים שנקבע לקידוח הנפט: התברר שאסדת הקידוח מקוריאה תגיע לחופי ישראל רק בתחילת 2014. לפני הקידוח אמורה היתה האסדה - שנעשה בה שימוש בפעם הראשונה - לבצע קידוח ניסיוני שיימשך כחודשיים, כך שהקידוח למטרת נפט היה צפוי להתחיל רק עמוק באמצע 2014.

משה בנימין

זאת היתה הדחייה הראשונה. התמשכות הליכי אישור היצוא, כמו גם היעדר תוכנית פיתוח ויעדי יצוא ברורים, הביאו את נובל אנרג'י לשנות באחרונה את לוח הזמנים לביצוע קידוח הנפט מאמצע 2014 לתחילת 2015, כנראה. הדחייה השנייה בביצוע הקידוח, שעלותו נאמדת בכ-200 מיליון דולר, נחשפה לפני כשבועיים בפגישה שערכה נובל עם אנליסטים. יתרה מכך, מי שאמורה היתה לממן את עלויות הקידוח למטרת גילוי נפט היא וודסייד, שהתחייבה להשקיע עד 250 מיליון דולר בפיתוח המאגר. אך כל עוד לא נחתם עמה הסכם, המימון לקידוח עשוי שלא להגיע.

אז כמה המאגר בעצם שווה?

בעיה מרכזית נוספת שריחפה באוויר מאז גילוי לווייתן הגיעה מכיוונו של הממונה על ההגבלים. לפני שנתיים קבע גילה כי השותפות במאגר לווייתן פועלות בהסדר כובל שיש בו כדי לפגוע בתחרות בשוק הגז (בכפוף לשימוע), וזאת על רקע האחזקה המקבילה במאגר תמר ובמאגרי גז נוספים קטנים יותר.

בנובמבר נערכה פגישה מכרעת בין תשובה, המחזיק באמצעות קבוצת דלק בכ-45% מהזכויות בלווייתן, לבין גילה. נראה שבפגישה ניסה תשובה לשכנע את גילה להימנע ממהלך רגולטורי דרמטי בנוגע לבעלות, שכון מהלך כזה עלול לעכב את פיתוח לווייתן ואף למנוע אותו. ואולם גילה הבהיר כי המדינה לא תוכל להשלים עם הנצחת המונופול של דלק ונובל אנרג'י בשוק הגז הישראלי.

לפיכך, גילה יכריע בימים הקרובים בין קביעה בדבר קיומו של הסדר כובל בלווייתן, שבצדה הוראה למכירת זכויות דלק ונובל אנרג'י במאגר הגז, לדילולן או לפיצולן; או לחלופין הצעת פשרה, שתביא למכירת האחזקות של דלק ונובל אנרג'י בתגליות הגז הקטנות יחסית שלהם (כריש ותנין), לרבות דילול חלקי בלווייתן, באופן שיקצה כמות גז פוטנציאלית לכניסת מתחרה בנעליהן.

אוליבייה פיטוסי

התמונה המתוארת עד כה מציפה שאלה שכנראה מעסיקה לא מעט משקיעים באחד העם: מה השווי של מאגר לווייתן? כנראה שאין תשובה חד־משמעית לשאלה, שכן הסוגיות הרבות הכרוכות בפיתוח המאגר הופכות את שאלת השווי למורכבת במיוחד. האנליסט גיל בשן מבית ההשקעות אי.בי.אי עידכן באחרונה את שווי המאגר לכ-6.9 מיליארד דולר. לשם השוואה, מאגר תמר השכן, שכבר כיום מספק גז למשק, הוערך על ידו באותה העת ב-13.5 מיליארד דולר. השווי הנמוך ללווייתן, למרות היותו גדול פי שניים, נובע מהסיכונים הקיימים בדרך לפיתוח המלא שלו.

באוקטובר, לאחר דחיית העתירה כנגד יצוא הגז, האנליסט רוני בירון מבנק UBS נקב בשווי של 6.7 מיליארד דולר ללווייתן. בירון הסביר כי החלטת בית המשפט הפחיתה את פרופיל הסיכון של לווייתן, והדגיש שהמודל שבנה לשווי מתמחר בתוכו גם את גורמי הסיכון הקיימים סביב פיתוח המאגר.

האנליסט נועם פינקו מפסגות החליט לא לנקוב בשווי ספציפי אחד, אלא הציג כמה אפשרויות לשווי של לווייתן, בהתבסס על התרחישים השונים שעומדים לפניו. כך, למשל, בתרחיש של יצוא אזורי ולפי מחיר של 8 דולרים עבור מכירת יחידת גז, נקב פינקו בשווי של 8 מיליארד דולר ללווייתן. לעומת זאת, בתרחיש של יצוא באמצעות הנזלת גז (בעזרתה של וודסייד) נקב פינקו בשווי של 4.5 מיליארד דולר, כשהוא מציג עוד אפשרויות שונות לשווי המאגר הנעות עד ל-14 מיליארד דולר. כנראה שככל שיתקרב מועד הפיתוח של לווייתן, תינתן תשובה ברורה יותר בשאלת הערך שלו, ויינתן גם מענה לסוגיות ולבעיות שמרחפות מעל פיתוחו.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#