"טוב שהציבור יכיר את המושכים בחוטים" - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"טוב שהציבור יכיר את המושכים בחוטים"

הם סוחרים במידע ומפעילים לחצים כדי לשמור על האינטרסים של בעלי ההון שמשלמים להם. תקרית רני רהב חשפה את מי שמחברים בין ההון לעיתון ■ באקדמיה סבורים שהחשיפה תעשה רק טוב לעיתונות

55תגובות

דווקא באחד מרגעי השיא במחזה חייו, כשכל העיניים נעוצות בו, ערוותו של השחקן הראשי נחשפה. כתבת הפרופיל הנרחבת וההקלטה שפירסמה השבוע העיתונאית שרון שפורר במגזין ובאתר TheMarker, חשפו את התנהלותו הבעייתית של יחצ"ן העל ו"שופט 'הכוכב הבא'" – כפי שהוא דורש לציין - רני רהב.

רהב, שבינתיים הספיק להתנצל על איומיו, הוא הצבעוני והרעשני ביותר מבין השחקנים בהצגה הגדולה של התקשורת הישראלית. אבל מאחורי המסך, בפינה חשוכה, עדיין מסתתרות דמויות חזקות ובעלות השפעה בקשר שבין בעלי ההון לתקשורת. אלה הם יועצי התקשורת הבכירים, היועצים האסטרטגיים, הפרסומאים הגדולים והמאכערים של ההון־עיתון.

הם מושכים בחוטים, סוחרים במידע, מתחנפים, דוחקים, מפעילים לחצים ועושים מה שהם יכולים כדי לקדם מטרה אחת ברורה: לשמור על האינטרסים של בעלי ההון שמשלמים להם. באמצעות המידע שהם מחזיקים בידם והקשרים הענפים הם מצליחים להשפיע על הסיקור התקשורתי - איזו ידיעה מחמיאה תתפרסם (גם ללא חשיבות ציבורית), ואיזה תחקיר ייעלם או יתכווץ.

בידיים של היח"צנים יש לא מעט כוח - המידע שהם מחזיקים על לקוחותיהם. "אין ספק שמנגנוני יחסי הציבור מספקים נתח משמעותי מהמידע המועבר על ידי אמצעי התקשורת לציבור", אומר ד"ר רפי מן, חוקר תקשורת והיסטוריון מבית הספר לתקשורת שבאוניברסיטת אריאל, וחבר מערכת "העין השביעית". רהב, לפי מן, הוא אחד המייצגים לתהליך ההתעצמות של יחסי הציבור על חשבון התקשורת, ואחד הביטויים לכך הוא המעבר של רהב לקדמת הבמה. "רבים מעמיתיו מעדיפים להימצא מאחורי הקלעים, משם ימשכו בחוטים בלי להיחשף לאור הזרקורים. העובדה שרהב בוחר להיחשף היא במידה מסוימת חיובית: טוב שהציבור יכיר את האנשים המושכים בחוטים, כי אחת הבעיות היא היעדר השקיפות".

רני רהב במשרדו
אייל טואג

ד"ר צבי רייך מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון, מגדיר את היח"צנים כ"סיטונאי מידע". לדבריו, "אחד הדברים החמורים במערכת היחסים הזו, הוא שהיא סמויה מעין הצרכנים. החוקר מרשל מקלוהן כתב שמערכת היחסים בין עיתונאי ליחצ"ן היא כמו בין הפיתום לבובתו. פיו של הפיתום לא זז - והבובה היא שעושה תנועה עם הלסתות. זו מטאפורה מוגזמת, כי עיתונאים נעזרים במקורות אחרים".

אחד השינויים המשמעותיים, לפי רייך, התרחש במחאה החברתית של 2011. "הציבור עצמו לא קלט עד כמה המחאה היתה מכוונת נגד תעשיית יחסי הציבור, נגד התעשייה שמפזרת פאייטים נוצצים על אנשי ההון. לכן רבים מתעשיית יחסי הציבור ניסו לביית את המחאה ולהיות נחמדים אליה. אבל בפועל נותרה מחאה נגד אופן הפעולה של תעשיית יחסי הציבור. זו תעשייה שמקדמת אמת של משלמי ריטיינר".

כדי לבצע את השינוי, אומר מן, העיתונאי הוא זה שצריך להתקומם. "מידת השפעת יועצי התקשורת מותנית בגישה המקצועית של ארגוני התקשורת והעיתונאים, ובמידת נכונותם לרקוד על פי חליל היחצ"נים. הגישה הראויה היא לקבל מידע מיח"צנים ולהתייחס אליו כ'קצה חוט' בלבד, שבעקבותיו העיתונאים עושים את מלאכתם באיסוף ואימות של המידע".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם