אחרי קריסת המרפסת

"זה מגיע לרמה של סכנת חיים": כך הופכת דירת החלומות שלכם לסיוט

4,000 תביעות על ליקויי בנייה מוגשות מדי שנה לבית המשפט ■ ברוב המקרים מדובר בבעיות בצנרת או בחשמל, אבל בלא מעט מקרים הליקויים חמורים הרבה יותר ■ האם איכות הבנייה בישראל מידרדרת?

לפני שלוש שנים חתמו עידו ומירי זינגר על חוזה לרכישת דירה חדשה מחברת גינדי החזקות ברחוב סנהדרין שבלב רמת גן. זו היתה השקעה גדולה למדי מבחינתם, אך כזו שאמורה להשתלם בסופו של דבר: תמורת 2.7 מיליון שקל הם ציפו לקבל דירת דופלקס חדשה, חמישה חדרים וגם גינה קטנה, שבה יוכלו לחיות בנעימים עם שלושת ילדיהם שנמצאים בשנות העשרה לחייהם.

אלא שהמציאות טפחה על פניהם כבר כשנכנסו לדירה: רטיבות באמבטיה, חול רטוב מתחת לריצוף החדש, סדקים בקירות וליקויים גם בחומה המקיפה את הגינה. חודש וחצי מאוחר יותר הציג בפניהם מלכיאל מלמד, המומחה ששכרו כדי להעריך את הליקויים, תמונה קשה: "הבית נמצא נגוע בממצאי רטיבות קשים", כתב בדו"ח, והמליץ בין היתר להחליף את הריצוף. מלבד זאת, מצא מלמד אריחים פגומים ושבורים, בעיות באינסטלציה, בטיח ובצבע בקירות, וכן בעיות הקשורות לגימור הבנייה.

המרפסת שקרסה בבניין החדש של גינדי בחדרהצילום: נמרוד גליקמן

במשך קרוב לשנה התכתבו בני הזוג זינגר עם גינדי ועם החברה המבצעת, אורתם־מליבו, בדרישה לתיקון הליקויים. לאחר שהמגעים העלו חרס, תבעו כעבור שנה את שתי החברות בבית משפט השלום בתל אביב, בתביעה שאליה צורף הדו"ח של המומחה מלמד. מאז מתנהל בין הצדדים משא ומתן רצוף עם אורתם־מליבו, שמבחינת הזינגרים היא הכתובת לתיקון הליקויים. החברה, מדגישים בני הזוג, תיקנה חלק מהליקויים, בין היתר בעקבות הוראות שניתנו בבית המשפט. עם זאת, בד בבד הם מתארים יחס מזלזל ושרירותי.

מציאות חייהם העגומה משתקפת ממש בכניסה לבית: כתם גדול של טיח על הרצפה במקום שבו אמורים להיות אריחים יוקרתיים. הכתם אמנם נוצר בשיפוץ מקומי שביצעו בעצמם, אך לדבריהם החברה לא השאירה בידם אריחים מקוריים להחלפה, כפי שהיתה מחויבת לעשות.

"לפני שקנינו כאן התלבטנו אם לרכוש , והחלטנו ללכת על דירה חדשה כדי שלא נדאג לענייני תחזוקה", מספרת מירי זינגר. "סמכנו על חברה כמו גינדי, בגלל המוניטין שלה. לצערנו, מהר מאוד גילינו שהיא ניסתה לחסוך עלינו בחומרים מאיכות ירודה, וכתוצאה מכך סבלנו מרטיבות באמבטיה, סדקים בקירות, רטיבות מתחת לאריחים בסלון ובעיות נוספות.

"לכאורה הם בסדר, כי היו דברים שהם באו לתקן, אבל בעצם הם ממשיכים לחסוך עלינו, כי הם לא מתקנים את הדברים עד הסוף והדירה הזו עדיין לא נראית כמו חדשה. למשל, במקום לתקן עד היסוד את המעקה בקומה השנייה, הם שמו חיפוי עץ מלמעלה והקיר ממשיך להיסדק. למה אני בכלל צריכה לדאוג מהדברים האלה? אתה משלם יותר מ–2.5 מיליון שקל בשביל שקט נפשי, ולא בשביל להתעסק כל היום עם תביעות משפטיות, ריצה לכל מיני מומחים ושיפוצניקים ופועלים שמסתובבים בין הרגליים. המטרה שלהם היא להתיש את הלקוח עד שיוותר על כל דרישה ויעשה זאת בכוחות עצמו".

עו"ד רועי שעיה, המייצג את משפחת זינגר, אומר כי "בכל בית אפשר למצוא ליקויי בנייה. ברוב הבתים כלל לא נבחין בכך, כי אין להם השפעה ישירה על חיינו. כך, למשל, במקרים של רווחים בין מרצפות. לעומת זאת, יש ליקויים שפשוט אי אפשר להתעלם מהם, כגון בעיות בצנרת ובתשתית החשמל או חלונות לא אטומים. מדי שנה מוגשות 4,000 תביעות על ליקויי בנייה, ובסוף אלה דברים שמעיקים גם על הקבלנים, כי הם מוציאים 400 מיליון שקל למנגנון שלם הכרוך בטיפול בתביעות המוגשות נגדם. הם צריכים לשלם לדיירים, לעורכי דין, למומחים מטעם ולגורמים נוספים".

מירי זינגר בדירתה. כבר בחודש הראשון גילו רטיבות באמבטיה, חול רטוב מתחת לריצוף, סדקים בקירות וליקויים בגדרצילום: מוטי מילרוד

יו"ר איגוד המהנדסים לשעבר, ד"ר יואב סרנה, מעריך כי "ליקויי בנייה נפוצים יותר בפריפריה מאשר במרכז הארץ". לדבריו, הכשלים שנמצאו השבוע בבניין של גינדי בחדרה חמורים מאוד, אבל יש בעיות בכל מה שקשור לבנייה בישראל. "הניסיון לחסוך קיים תמיד אצל קבלנים ברמות הנמוכות. זה מין מעגל שוטף. בדרך כלל יש רזרבות בתכנון, דורשים יותר ממה שצריך, והקבלן, שמודע לזה, שם פחות. כולם בטוחים שכולם עובדים על כולם. דברים כאלה לא קיימים, למשל, בפרויקטים של הצבא האמריקאי בישראל, כי האמריקאים יכולים להכניס לכלא על דברים כאלה".

לדברי סרנה, הדרך לעצור את המעגל הבעייתי הזה היא באמצעות פיקוח הדוק על עבודת הקבלנים, כי " הוא מרשה לעצמו לעשות דברים שלא היה עושה אם היה פיקוח". סרנה טוען שבשעה שבמבנים ציבוריים הפיקוח הדוק יותר, אך בבנייה למגורים, שהיא הנפוצה בישראל, יש מבחינת בקרת התכנון והביצוע.

יש בעיה עם חומרי הבנייה בישראל?

סרנה: "אני לא חושב. פשוט שמו בחדרה הרבה פחות ברזל ובטון מהנדרש".

המהנדס אברהם בן עזרא מתנסח בחריפות רבה יותר מסרנה. לדבריו, המקרה בחדרה כלל אינו חריג בבנייה הישראלית. "ראיתי בעבודתי לא מעט מבנים מסוכנים שהרשויות נותנות להם אישורים, יש לנו מבנים כאלה בכל הארץ", הוא אומר. "לרשויות אין באמת יכולת או כישורים מקצועיים לבדוק את המבנים האלה". לדבריו, אי אפשר לדבר על הידרדרות הבנייה בישראל, כי המצב מעולם לא היה טוב יותר.

יו"ר איגוד המהנדסים המכהן, דני מריאן, מסתייג מדבריהם של סרנה ובן עזרא. לטענתו, תמיד אפשר להשתפר, אבל המצב אינו חמור כל כך. "אם חברת בואינג, שעושה דברים ברמות הגבוהות, מקרקעת מטוסים כי נמצאה תקלה, אז אי אפשר להגיד שהיא חברה גרועה או כושלת. כך גם בבנייה למגורים. בחדרה מצאו תקלה, אבל זה לא תופעה ולא שיטה, ולא צריך להפוך את כל הענף לכושל".

הבניין שבו קרסו המרפסותצילום: נמרוד גליקמן

מריאן מאמין שישראל היא דווקא מדינה מתקדמת בתחום הבנייה, ההנדסה והטכנולוגיה. "עד לפני כמה שנים היתה בעיה גדולה בתחומי הבנייה. שמו דגש רב יותר על ביצוע ופחות על איכות. בשנים האחרונות זה משתנה באופן דרמטי. גם כתוצאה מהחשיפה של היזמות והקבלנות הישראלית לחו"ל, וגם כתוצאה מזה שבאות חברות בינלאומיות כמזמינות עבודה או כשותפות לביצוע ומכתיבות סטנדרטים מקובלים בעולם". לדברי מריאן, לאט־לאט נבנית פה תרבות של איכות שמושרשת בעשייה ההנדסית מכל הסוגים, החל בתכנון, דרך הביצוע וכלה בהנדסה ובניהול.

בעבר הקבלנים היו גם היזמים, ולרוכשי הדירות היתה כתובת אחת. כיום היזם מוכר דירות והקבלן בונה אותן. זה לא בעייתי?

מריאן: "הפרדת קבלן מהיזם הוא מהלך סופר־מבורך, כי כשיש שתי מערכות שמתנהלות בצורה מקצועית ויש חיכוך מקצועי, אף קבלן לא רוצה לבנות בצורה לא איכותית ואף יזם לא רוצה שיבנו בצורה לא איכותית".

לדברי עו"ד עפרה כהן, שותפה במשרד עמית פולק מטלון ושות' המייצג חברות גדולות בתחום הבנייה, לחברות יש אינטרס שתלונות דיירים יטופלו במהירות. "מלחמת התשה פוגעות קודם כל במוניטין של החברה", אומרת כהן, "כי דייר לא מרוצה עושה שם רע לחברה. לכל חברה גדולה יש מחלקת שירות דיירים, שמטפלת אך ורק בפניות של דיירים ונותנת להם מענה. אף אחד לא רוצה שהעניין יגיע לבית משפט. זה לא תמיד זה תלוי בחברה: יש דברים שדייר רואה כליקוי בנייה, אבל הם לא באמת ליקוי".

חוששים לדבר - כדי לא להוריד את ערך הדירות

אחד המקרים הבולטים של ליקויי בנייה קשים אירע לפני שנה בפתח תקוה בשכונת כפר גנים ג', הנחשבת לשכונת יוקרה. הדיירים בשלושה בניינים מתוך הארבעה בפרויקט סיפרו שבדירות החדשות שקיבלו התגלו בעיות רבות של נזילות, רטיבות, אריחים של חיפוי חיצוני מהבניינים שנפלו, וחלקם גם גרמו נזקים לרכוש.

הדיירים אף יצאו להפגנה מול אתרי בנייה של גינדי החזקות ונשאו שלטים שקראו "גינדי קניתי, טעות חיי עשיתי". ברוב המקרים, דיירים חוששים לחשוף בעיות של ליקויי בנייה כדי לא לפגוע בערך הדירות, אך במקרה זה, אולי בגלל חומרת הדברים, הדיירים חשפו את הדברים בערוץ 2.

בשנה שחלפה מאז שיפצה החברה את הבניינים, וחלק מהדיירים פינו את הדירות לכמה חודשים. כיום הדיירים מסרבים לדבר עם התקשורת באופן גלוי, בשל הסכמי סודיות שחתמו עם גינדי. "נכון שהחברה טיפלה בזה ועכשיו הדברים מתוקנים, אבל כל הדבר הזה לא היה צריך לקרות בכלל", אומר אחד הדיירים. "אריחים נפלו בבית, בחוץ, בכל מקום. במקרה אחד, אריח נפל באמצע הלילה על מכונית ועשה חור בגג שלה. במקרה אחר עפו זכוכיות ממעקה של מרפסת לדירה שמתחתיה ורק בנס אף אחד לא נפגע. זו היתה פשוט הפקרות".

דיירי הבניין שפונה במלון עונות בנתניהצילום: תומר אפלבאום

מקרים בעייתיים נוספים התגלו בשלושה פרויקטים שונים של גינדי החזקות בשכונת אם המושבות בפתח תקוה, במתחם וואן אנד אונלי וברחובות שרגא רפאלי ורפאל איתן, מקרים שחלקם אף הובילו לתביעות משפטיות. בכמה מהמקרים החלה החברה בתיקוני ליקויים, וגם כאן גינדי הקפידה להחתים על הסכמי סודיות את הדיירים שעמם הגיעה להסכמים על תיקון הליקויים.

לדברי מקור המכיר את הדברים, הסכמי הסודיות הנחתמים במטרה לצמצם את הפגיעה במוניטין הם בעייתים. "ההסכמים מוסיפים לקשר השתיקה סביב בעיית הליקויים שכבר קיים, בגלל החשש לפגיעה בערך הדירות. כך קורה שרק בקטסטרופות גדולות אנחנו שומעים על הליקויים. זה נושא שחשוב להציף הרבה יותר, זו בעיה משמעותית ורחבה בהרבה מאשר מקרה אחד של דייר כזה או אחר, וגם חשוב לטפל בבעיות עוד לפני שהן נהפכות לבעיה חמורה שעלולה לפגוע בכלל הציבור".

אין זו יד המקרה שגרמה לדיירים בפתח תקוה להגיע לפשרות עם גינדי. מי שבוחר ללכת בנתיב העימות עלול לשקוע במאבק ממושך ויקר. מירי ועידו זינגר, למשל, שילמו עד כה למומחים שונים 20 אלף שקל מכיסם הפרטי כחלק מהמאבק בחברת הבנייה. לדברי עו"ד אביב טסה, המומחה בתיקים של ליקויי בנייה, הסכום ששילמו הזינגרים בהחלט אינו חריג, ולעתים דיירים נאלצים לשלם סכומים גבוהים יותר.

"זה כאב ראש עצום לאנשים האלה", אומר טסה. "במקרה של בעיה בבניין שלם נוצר מצב שבו
20–30 איש צריכים ליהפך לקבוצה מגובשת ושכל אחד יוציא 1,000–2,000 שקל כדי להתמודד מול קבלן. התשלום למומחים הוא אבסורד ממש. הדיירים משלמים למומחה משלהם ואז מחויבים לשלם את מחצית שכר הטרחה של מומחה שבית המשפט מתעקש למנות, אחרי שכל אחד מהצדדים כבר שכר מומחה משלו. התמשכות התהליכים המשפטיים רק מייקרת את כל העסק. לפעמים הקבלן מנסה לסכסך בין דיירים, לוקח שניים־שלושה דיירים דומיננטיים ומנסה לסגור איתם דיל באופן פרטי. כל התהליך הזה המתיש את הדיירים, והקבלנים מודעים לזה היטב".

לדברי טסה, לעתים המאבק מתמשך משום שגם את תיקון הליקויים הקבלן לא מבצע כמו שצריך. כך היה למשל, במקרה שבו ייצג טסה, באמצעות האגודה לתרבות הדיור, דיירים ברחוב לויתן 7 בחולון, במאבק שהסתיים בקיץ האחרון אחרי 16 שנה. כשהדיירים נכנסו לבניין ב–1997 הם גילו, בעקבות בדיקה של חברה חיצונית, שיש בעיה במעטפת הבניין שעלולה לגרום לרטיבות, הנובעת מחומר הציפוי הקרוי מרמרינה. החברה המליצה לדיירים לקלף את ציפוי המרמרינה ולצפות את הבניין מחדש. עם השנים אכן התגלו בעיות רטיבות והדיירים נכנסו למשא ומתן עם החברה שבנתה את הבניין, נאות מזרחי.

רק ב–2005 נאותה החברה לפתור את הבעיה באמצעות מריחת צבע מיוחד על ציפוי המרמרינה, דבר שמבחינתה היה אמור למנוע את חדירת המים. אלא שאז התברר שמריחת צבע טרי על מרמרינה גורמת להתקשות וליצירת גושי בטון. הבעיות נגלו לעיני הדיירים באופן הדרגתי: תחילה קילוף בקיר, לאחר מכן סדקים ואז הצטברות גושי בטון.

גינדי השקעותצילום: דן קינן

"אחרי שנה התחילו גושי בטון של צבע ומרמרינה ליפול מהשמים", משחזר יהושע וינרטוב מוועד הבית. "פנינו לחברה בדחיפות, כי זו היתה סכנת חיים של ממש. חתיכה גדולה נפלה על אחד מכלי הרכב ומחצה את מכסה הבגז' שלו". אחרי שבועיים קילפה החברה את חלקי הבטון שהיו תלויים והיוו סכנת חיים מיידית.

נאות מזרחי האשימה בליקוי את טמבור, יצרנית הצבע. בלית ברירה, פנו הדיירים לאגודה לתרבות הדיור, מהלך שהוביל לתביעה משפטית, שאותה הגיש טסה. המשפט התנהל במשך שלוש שנים בדרישה לפיצויים, כשבתקופה זו נמשכות בעיות הרטיבות. הדיירים זכו במשפט וקיבלו פיצוי של 500 אלף שקל, שבאמצעותו היו אמורים לממן את שיפוץ מעטפת הבניין.

ואולם נאות מזרחי עירערה לבית המשפט המחוזי, לכן הדיירים נאלצו לחכות עם השיפוץ. בינתיים, עם הזמן שחלף, גושי הבטון הצטברו שוב. הפעם הדיירים טיפלו בבעיה בעצמם - טיפסו על סולמות והסירו את חלקי הבטון התלויים מעל כניסת הבניין, מטים ליפול על ראשי הנכנסים.

לפני מעט יותר משנה, כאשר הערעור נדחה, היו יכולים הדיירים סוף־סוף להתפנות לשיפוץ הבניין. העבודות עלו 780 אלף שקל, לכן הדיירים נאלצו להוסיף 4,000 שקל מכל דירה לסכום הפיצוי שקיבלו. "רק בקיץ האחרון הסתיים הסיוט", אומר וינרטוב. "אם נדרש כל כך הרבה זמן לתקן ליקוי מהותי בבניין חדש - יש כאן בעיה מערכתית".

בעיית הליקויים במבנים החדשים מוכרת היטב גם בפרברים, כפי שיודעים לספר דיירי ההרחבה של קיבוץ חולדה, שנכנסו לבתיהם לפני כשנה. 110 הבתים נבנו בידי חברת הקבלן יובל אלון, הבונה בדרך כלל באזור הצפון. הבתים נמכרו בסביבות 2 מיליון שקל, אבל נראה שהמחיר לא משקף את התמורה שהדיירים מקבלים. במשך השנה הזו הדיירים סובלים מבעיות של רטיבות ונזילות בבתים, נפילות של חיפויי אבן, הצפות אחרי גשמים ובעיות ניקוז בגינות.

לדברי אחד הדיירים, המסרב להזדהות בשמו, אף שהבעיות נדונות במיילים פנימיים בין הדיירים, גם במקרה זה הם מפחדים לדבר על כך בפומבי מחשש לירידה בערך הבתים. "יש כאן מלכוד", הוא אומר, "ברגע שלא מוציאים את זה החוצה אז לקבלן לא אכפת, אבל חייבים לדבר על זה כי זה מגיע לרמה של סכנת חיים.

"בסערה האחרונה, למשל, התמוטטה חומה - גדר אבנים המפרידה בין שני בתים - בגובה של שלושה מטרים ולאורך 15 מטר. רק במזל לא היה שם אף אחד. גם חיפויי אבן שנופלים מהבית יכולים לפגוע באנשים. האבסורד הוא שהחברה לכאורה מתנהגת בסדר, כי כשקוראים לה היא באה לתקן. אבל אם יש כל כך הרבה בעיות, ברור שיש כאן בעיה חמורה בתשתית. למישהו דולפים מים מנקודת חשמל, לאחר הוצף הבית כי הביוב עלה על גדותיו. איך זה ייתכן בפרויקט חדש? יש פה אנשים שקראו לחברה עשר פעמים. אי אפשר להסביר את זה כקריאות שנובעות מכך שזה טיפול בחינם במסגרת האחריות של השנה הראשונה לבנייה".

מגינדי החזקות נמסר בתגובה: "החברה לוקחת אחריות מלאה על כל רוכש שרכש ממנה דירה, גם כשמדובר בשנים רבות לאחר האכלוס. אם מתגלה ליקוי כלשהו שבאחריות החברה לתקנו, הרי שהוא מטופל במהירות וביעילות. במקרים נדירים, שבהם דרישות הרוכש מהחברה אינן כדין, כמו במקרה של בני הזוג זינגר, הרי שהחברה נגררת להליך משפטי, ובמקרים אלה היא אינה נוהגת לנהל את ההידיינות מעל דפי העיתון. בכל מקרה, החברה עמדה, עומדת ותעמוד בכל התחייבויותיה כלפי לקוחותיה".

מאורתם מליבו נמסר בתגובה: "הליקויים בדירת הדיירים תוקנו במלואם. חוות דעת מומחה של בית המשפט קבעה כי לא היה ניסיון לחסוך בעלויות או להתיש את הדיירים, וקבעה להם שווי ליקויים של כ–15,400 שקל, לעומת 127,695 שקל שתבעו הדיירים. קודם להגשת התביעה הציעה אורתם מליבו לדיירים הצעות מרחיקות לכת לטיפול בליקויים, שסכומן עולה על החלטת בית המשפט. הדיירים מנסים לגייס את ההד התקשורתי של העניין בחדרה לצורך עניינם שאינו קשור".

שלמה דוד, מנכ"ל החברה הבת של חברת יובל אלון, מסר בתגובה: "אין בעיה תשתיתית בבנייה בחולדה. יש בעיות נקודתיות, אבל זה לא חריג. כשיש סופה גדולה כמו שהיתה, קורה שפה ושם יש הצפות. לגבי הקיר שנפל – הקירות שבין הבתים נבנו בטכנולוגיה מצוינת, אבל הדייר מלמעלה העביר מים בפיתוח הגינה שלו, ולכן היתה התמוטטות. למרות זאת, נבנה את הקיר מחדש, כי השכן מלמטה לא צריך לסבול. אני גאה מאוד בשירות שאנחנו נותנים ללקוחות שלנו. חברה אחרת באה פעם בשנה ואנחנו באים על כל ליקוי קטן. העובדה שלא הוגשה נגדנו תביעה אחת על ליקויים מדברת בעד עצמה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ