אשה, מזרחי, רוסי, אתיופי ואשכנזי שולחים קורות חיים למשרד עו"ד - מי יתקבל? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אשה, מזרחי, רוסי, אתיופי ואשכנזי שולחים קורות חיים למשרד עו"ד - מי יתקבל?

התינוק החדש של גדעון סער הוא בכלל סרצ'נסקי, יגאל בשן התחיל בתור בשארי ואהוד ברק נולד כברוג. מאחורי כמעט כל שם משפחה בישראל מסתתר סיפור על זהות משתנה של עולים חדשים, רצון להשתייך, ולא פעם גם לחץ חברתי. כשזה מגיע לשמות הפרטיים, הזרות דווקא קורצת

62תגובות

לגיורא סרצ'נסקי אף פעם לא היה קל עם שם המשפחה שלו. "סרצ'נסקי הוא שם שקשה לבטא ואין כמעט מקום שלא טעו בו. אם אתה רגיש, אתה צריך כל הזמן לתקן אנשים. כשאני צריך לכתוב את השם באנגלית זה עוד יותר מורכב - Zarechansky - ואני תמיד צריך לספור שרשמתי 11 אותיות", הוא מספר.

אבל לסרצ'נסקי, מנהל חטיבת ההשקעות בעמיתים, אין חרטות על כך שלא שינה את שם המשפחה כמו שעשה אחיו הבכור, גדעון סער, שר הפנים. "יש לי רק עוד אחות אחת נשואה, כך שהיום, ככל הידוע לי, אני והורי הם היחידים שנושאים את השם הזה", הוא אומר.

בחירת שם המשפחה החדש של אחיו, סער, לא היתה מקרית. השם שמקורותיו רוסיים הוא בכלל זארצ'נסקי, על שם תחנת הרכבת זארצ'נסקי שמשתייכת לתחום השיפוט של המועצה האזורית ברזובסקי באזור אודסה. אבל פקיד ההגירה שקיבל את האב שמואל כשעלה מארגנטינה רשם סרצ'נסקי. ליד מועצת ברזובסקי עובר נהר בשם טיליגול, וכנראה שהתחנה נקראה על שם הנהר, שכן משמעות השם זארצ'נסקי היא "מעבר לנהר". לכן החליט האח גדעון להחליף את שם המשפחה לסער, שם של נחל בצפון הארץ.

מה שמעניין במיוחד בסיפורו של סרצ'נסקי האב הוא ששנתיים אחרי שעלה לישראל באמצע שנות ה–60, הוא התיישב עם משפחתו בשדה בוקר והיה רופאו של ראש הממשלה דוד בן גוריון, אותו בן גוריון שהטיף בלהט לעולים החדשים לשנות את שם משפחתם לשם עברי. סרצ'נסקי מספר שבן גוריון הציק לאביו שישנה את השם, ואפילו בחר לו שם חדש - שניר, גם הוא שם של נחל צפוני. אבל אביו לא עשה זאת. זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים נפטר בן גוריון, ומשפחת סרצ'נסקי עברה לתל אביב.

אייל טואג

סרצ'נסקי, כמובן, לא לבד: למשפחות רבות בישראל יש סיפור מרתק שקשור בשם המשפחה, במקור שלו, ובמקרים מסוימים בעברות שלו. שם המשפחה משקף את ההיסטוריה המשפחתית והאישית, שכוללת בדרך כלל רצון להיטמע, להרגיש שייך ולהיפטר מסממנים גלותיים, לצד רצון לשמור על הזהות המוכרת. אך השמות משקפים גם את השינויים שחלו בחברה הישראלית ובהתייחסות שלה לזרות ולמקומיות.

בשנות ה–50 התגברה התופעה שהחלה כבר עם ראשית העלייה הראשונה - החלפת שמות המשפחה מארצות המוצא בשמות משפחה עבריים. פרופ' (אמריטוס) אהרן דמסקי, מנהל ומייסד המפעל לחקר השם היהודי במחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בר אילן, שייעץ אקדמית למאגר שמות המשפחה הגדול בבית התפוצות, מסביר כי עברות השמות ביטא את ההזדהות האידיאולוגית של היהודים שהגיעו לארץ ישראל. הם ראו בארץ ישראל הגשמה של ערכים ותקוות לאומיים, ושינוי הזהות האישית או אימוץ שם משפחה בעל משמעות בחיי האומה, מסביר דמסקי, הפכו אותם לשותפים לעניין.

"אבות הציונות המודרנית - דוד בן גוריון, לוי אשכול, אליעזר בן יהודה, יצחק בן צבי - לקחו על עצמם לשנות את השמות, וכך גם חלק נכבד ממי שהגיע בסוף המאה ה–19 וראשית המאה ה–20 במטרה להגשים את הבית הלאומי החדש", אומר דמסקי. "גרין נהפך לבן גוריון, שקולניק לאשכול, פרלמן לבן יהודה ושימשלביץ לבן צבי. הם נתנו דוגמה ומופת, ולכן אנשים שהגיעו מאוחר יותר שינו אף הם את שם המשפחה. זו היתה הצהרה, הרמת דגל, שהם דוחים את הגולה ואת השמות שניתנו להם שם בכפייה. הם בחרו בעצמם שמות חדשים והשקיעו בכך מחשבה רבה ומעמיקה".

עם זאת, משפחות רבות השתדלו לשמור על קשר בין השם החדש והישן. כך לדוגמה, שם המשפחה היהודי־אשכנזי אייזנשטדט (עיר הברזל) עוברת לברזילי. בחלק גדול מהמקרים עוברת השם כבר על ידי הפקידים שטיפלו בעלייה לשם עם צליל דומה: כך למשל פֶרֶנץ קישהונט קיבל מפקיד הסוכנות היהודית את השם אפרים קישון.

הזכות המפוקפקת לשם לועזי

עברות שמות המשפחה היה באותה התקופה יותר מאשר צורך שמתבסס על הרגשה אישית. העברות נתפש כחשוב כל כך, שבמלחמת העצמאות הוקמה בצה"ל ועדה שפירסמה חוברת בשם "בחר לך שם עברי". בשנות ה–50 קבע בן גוריון שכל מי שמייצג את המדינה - אם כספורטאי, במשרד החוץ או בצבא - צריך שם משפחה עברי. התפישה הזו נותרה מרכזית במשך עשרות שנים, ומסיבה זו היו מי שעיברתו את השם בזמן שאחיהם והוריהם נשארו עם השם המקורי: הרמטכ"ל וראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, שינה את שם משפחתו המקורי, ברוג, בעוד אחיו, אבינועם, לא שינה.

ב–1955 העביר שר הביטחון לרמטכ"ל הוראה לפיה רק אנשי צבא בעלי שמות משפחה עבריים יוכלו להבא לייצג את צה"ל בחו"ל. לפי ההוראה, גם אם יש לכל חייל "הזכות המפוקפקת" (כך במקור) לשמור על שמו הלועזי, הוא לא יוכל להישלח בתפקיד ייצוגי לחו"ל. אבל היו גם כאלה מבין אנשי הצבא והפוליטיקאים שידעו לעמוד על שלהם ולהשאיר את שם המשפחה בעל המשמעות המיוחדת עבורם. עזר ויצמן, אחיינו של הנשיא הראשון של מדינת ישראל חיים ויצמן, לא רצה לשנות את שמו, והרמטכ"ל חיים לסקוב קיבל רשות להניח לשמו למען כיבוד האב שנפטר.

גם אצל האזרחים שלא ייצגו את המדינה לא חסרו חילוקי דעות. דמסקי מתאר את המקרה של הרב מאיר בר אילן, שהיה מראשי הציונות הדתית ועיברת את השם ברלין, בעוד אחיו הגדול חיים ברלין - שעלה לישראל רק בזקנותו - שמר על השם המקורי. לדברי דמסקי, לצד הרצון להיות אדם חדש היתה לרבים גם תחושת אחריות כלפי שם המשפחה שנספתה בשואה, ולכן רבים בחרו שלא לשנות את שמם.

במקרה של משפחת רמתי, במשך תקופה מסוימת היה לכל אחד מהאחים שם משפחה אחר, אבל לא מסיבה עקרונית אלא די במקרה. "סבא שלי שינה את השם מדז'יורמטי הצ'כי לרמתי כשהעפיל לארץ ב–1938", מספרת הנכדה. "סירת ההצלה של אחיו, לעומת זאת, נחתה במקום אחר והוא שינה לגרמתי. במשך הרבה שנים היה ענף גרמתי של המשפחה, אבל כשהייתי ילדה הם החליטו להתאחד אתנו ושינו לרמתי.

"ייתכן שהסיבה לכך שלא היתה למשפחה בעיה לשנות את השם היא שזו לא הפעם הראשונה שהם נאלצו לשנות שם מסיבות פוליטיות. אבא של סבא שלי היה פקיד בממשל האוסטרו־הונגרי, והיה לו אז שם גרמני טוב כיאה לפקיד ממשל - גלוק. כשצ'כוסלובקיה קיבלה עצמאות, כל פקידי הממשל שרצו להמשיך בתפקיד גם במשטר החדש נדרשו לשנות שמם לשם צ'כי טוב, וכך הוא קיבל את השם דז'יורמטי".

יש גם כאלה שחזרו לשם המקורי או הוסיפו אותו אחרי השינוי. הסופר יצחק אוורבוך־אורפז נדרש לעברת את שמו מסיבה שנראית היום הזויה למדי - כדי לאפשר את הקראת סיפור הביכורים שלו בקול ישראל. מקול ישראל ביקשו שיצלצל לקרן הקיימת כדי שיבחרו לו שם ובקרן הקיימת הציעו את השם אורפז. כמה עשרות שנים לאחר מכן הוא הוסיף חזרה את השם אוורבוך. גם הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין שחק המנוח, ששינה את השם ליפקין לשחק כשיצא ללימודים בחו"ל, בחר לאחר מכן לחזור לליפקין, ובהמשך שילב את שני השמות.

"היופי של שמות הוא שהם משקפים תמורות בהיסטוריה, שינוי אופנה בחברה", אומר דמסקי. "כל אחד נושא אתו מטען היסטורי שבא לידי ביטוי בשמות, אבל במידה מסוימת שמות זה גם עניין של אופנה. יש אנשים שבלהט העלייה והשאיפה לבנייה והגשמה אמרו 'בואו נשנה את השם'. מה שנשמע יפה בדור אחד לא נשמע טוב אחרי דור, ויכול להיות שבדור הבא הילדים ירצו לחזור לשם המקורי. הכרתי אדם שעבד בשביל משרד החוץ. הוא שינה את שמו לשבט, אבל כשהגיע לחו"ל במסגרת השירות קראו לו שוורץ. אחרי הפרישה הוא חזר לשם המקורי".

במקרה של חיים בוגרשוב, מנהל הגימנסיה העברית הרצליה, הסיבה לשינוי השם היתה צניעות. בוגרשוב היה אחד מהאישים הבודדים שרחוב בתל אביב נקרא על שמם בעודם בחיים. אבל הוא עצמו לא אהב את המהלך ואת העובדה ששלטים עם שמו מקשטים את הרחוב, עשה צעד קיצוני למדי ושינה את שמו ל"בוגר".

גם העניין היהודי, העדתי ואפילו הכלכלי עשוי להוות שיקול בהחלפת שם. בזירה האמריקאית, אלן קוניגסברג רצה להימנע משם יהודי מדי ושינה את שמו לוודי אלן. המראיין המפורסם של רשת CNN, לארי זייגר, בן של מהגרים יהודים, סבל משמו האתני והחליף אותו לקינג, והסטיריקן ג'ונתן סטוארט לייבוביץ נהפך לג'ון סטוארט. במקרה של השחקנית וופי גולדברג זה היה הפוך: אמה חשבה שעם שם יהודי יש לה יותר סיכוי להצליח, ולכן היא החליפה מג'ונסון לגולדברג. יש גם כאלה שלקחו את שם המשפחה של האם ולא האב, כמו השחקנית לוריין באקול, שאביה ויליאם פרסקי התגרש מאמה כשהיתה בת שש ואמה גידלה אותה. לא רבים יודעים זאת, אבל השחקנית בת ה–89, שהיתה נשואה להמפרי בוגרט, היא בת דודה מדרגה ראשונה של הנשיא שמעון פרס.

כמו במקרה של שמות המשפחה האשכנזיים, גם שמות משפחה מזרחיים קיבלו הרבה פעמים תפנית עברית: חוואי נהפך לשחם, ביטון לגולן ובוזגלו לבן. במקרים כאלה, שינוי השם לא תמיד נובע רק מהרצון ליצור זהות ציונית חדשה, אלא גם מרצון להימנע מאפליה על רקע עדתי. רק באוגוסט האחרון קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כי התעשייה האווירית הפלתה מועמד בקבלה לעבודה מחמת מוצאו המזרחי ותפצה אותו ב–50 אלף שקל. ההחלטה התקבלה לאחר שאותו מועמד לא התקבל לעבודה לאחר ששלח קורות חיים עם שמו, מישל מלכה, אך לאחר מכן, כששלח את אותן קורות חיים תחת השם מאיר מלכיאלי, הוא זומן לראיון.

עו"ד ורדית אבידן ממרכז תמורה, שייצגה את התובע, מספרת כי גם היום יש לה סטודנטים במכללה למינהל שמשנים את שם המשפחה שלהם לפני שהם פונים בבקשה להתמחות. "אני מכירה אישית עורכות דין ועורכי דין ששינו את שם המשפחה כדי שלא יקטלגו אותם באופן מיידי כעורכי דין פליליים - כפי שקורה בדרך כלל כששם המשפחה מזרחי מדי. עורכי דין שעובדים במקצוע שדורש גיוס לקוחות ומעוניינים לפתוח משרד משנים את שם המשפחה המזרחי. במכללה למינהל עשינו ניסוי: הסטודנטים שלחו למשרדי עורכי דין אותן קורות החיים אבל כל פעם עם שם אחר - אשה, מזרחי, רוסי, אתיופי ואשכנזי - וביקשו ראיון. חלק מהמקומות הבינו שמדובר באותן קורות חיים, וחלק ענו רק לאלה עם השם האשכנזי". זה לא אומר כמובן שאין עורכי דין מצליחים שממשיכים לשאת בגאווה את שם המשפחה המזרחי ולא עלה על דעתם לשנותו.

כשהפקידים רצו ללעוג ליהודים

הקלות היחסית שבה שינו אנשים את שם משפחתם כשהגיעו לישראל יכולה להיות מוסברת על ידי כך שאימוץ שם משפחה קבוע, כזה שעובר מדור לדור, הוא תופעה חדשה יחסית בהיסטוריה. שם המשפחה נראה לנו היום חשוב ומהותי, אבל קשה לדמיין שלפני כמה מאות שנים הוא לא היה קיים בכלל - והבחירה בו היתה לעתים על גבול השרירותי.

דמסקי מסביר כי רוב השמות הספרדיים נקבעו אחרי גירוש יהודי ספרד ב–1492, ורוב השמות האשכנזיים אומצו בשנים 1787–1830 על רקע מדיניות שלטונית לרשום את הנתינים היהודים - אחרי שעד המאה ה–18 ההתייחסות אליהם היתה לפי שם פרטי ושם האב. אחת הסיבות לכך היתה גידול האוכלוסייה היהודית: העובדה שליותר ויותר אנשים היה אותו שם פרטי הובילה לאימוץ של שמות משפחה. לדברי דמסקי, "היהודים ראו בכך מהלך חיובי, כי זו היתה הכרה בהם. מצד שני, הם ידעו שכשיש להם שם משפחה קל יותר לשים עליהם יד מבחינת מיסוי ושירות צבאי".

את שמות המשפחה החדשים אפשר לחלק לכמה קבוצות עיקריות. היו שמות שנקבעו לפי השם הפרטי של ראש המשפחה: השם אברהם קיבל תוספת ונהפך לאברמוב או אברמס, השם יעקב נהפך לינקלביץ ואריה (לייב ביידיש) ללייבוביץ. לפעמים מקור השם הוא דווקא באם או בסבתא, וכך נבחרו ריבקין או ציפקין. משפחות של כוהנים קיבלו שמות כמו כהן או כהנא, ואצל הלוויים לוי או לוין. גם המקומות שמהם באו המשפחות או מקצועות הם מקורות מקובלים ביותר לטביעת שמות משפחה. כך נבחרו למשל השמות דויטש, פורטוגלי וורשבסקי על שם מקומות וקרביץ (חייט), פלוטניק (נגר) ווכסלר (חלפן כספים) על שם מקצועות. שמו המקורי של דן בן אמוץ היה תהילימזאָגער (אומר תהלים). קבוצות אחרות של שמות משפחה כוללות תפקידים בקהילה ומאפיינים כמו אלטמן (אדם זקן) או גוטמן (אדם טוב).

"שמות משפחה לא היו דבר שבקדושה", אומר דמסקי. "יהודים שהיגרו ממקום למקום שינו גם את שם המשפחה בדרך, מכל מיני סיבות. שם המשפחה הוא סימן לזהות, אבל בסופו של דבר השמות ניתנו בנסיבות שונות והרבה יהודים לא ייחסו להם חשיבות גדולה".

מה שאולי תרם ליחס הזה הוא העובדה שבמקומות רבים באירופה הפקידים הם אלה שנתנו ליהודים את שמות המשפחה. לפעמים הפקידים נהנו ללעוג ליהודים, ונתנו להם בכוונה שמות משפילים כמו דרייפוס (שלוש רגליים) - שם שבאופן מפתיע שרד עד היום. דמסקי מציין כי בין יוצאי הונגריה ניכרת הדומיננטיות של השמות וייס (לבן), שוורץ (שחור), גרוס (גדול) וקליין (קטן) - השמות האחידים שהפקידים המקומיים נתנו. "יש גם תופעה מעניינת של התמודדות יהודים עם שמות לועזיים שניתנו להם בכפייה. ואלך, למשל, או בלוך, זה על שם אזור ברומניה שנקרא ואלכיה. את הרתיעה מהשם שהיתה לחלק מהמשפחות, שרצו זהות יהודית, פתרו באמצעות הפיכת שם המשפחה הזה לשם עברי - ראשי תיבות של 'ואהבת לרעך כמוך'. אותו הדבר לגבי משפחת ביק מפולין: ביק זה שור, אבל קל היה יותר להתייחס לזה כאל ראשי תיבות של 'בני ישראל קדושים'", אומר דמסקי.

בניגוד ליהודי מזרח אירופה ואשכנז, שחויבו על ידי השלטונות לקבל על עצמם שמות משפחה, בתימן לא כפו על היהודים להוסיף שם משפחה. עם זאת, פרופ' אהרן גימאני מהמחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר אילן, שחוקר שמות תימניים, מספר כי בקהילות הגדולות בתימן כמו צנעא, רדאע וצעדה היו במאות השנים האחרונות שמות משפחה קבועים - שניתנו על שם מקום (צנעני, רדאעי) מקצוע (נגר), ולעתים גם על שם צמחים או תכונות אישיות.

במבצע "על כנפי נשרים" (1950–1948) שבו עלו לישראל הרוב המוחלט של יהודי תימן, המתינו 44 אלף העולים בעדן, עד שהגיעו לישראל ב–430 טיסות. כבר בשלב הזה קיבלו הממתינים שלא היה להם עדיין שם משפחה שם חדש, בהתאם למקום שממנו הגיעו, המקצוע או הכינוי שלהם. כך למשל, יוצאי קהילות מחוז שרעב שבדרום תימן, שלרובם לא היה שם משפחה מאחר שהגיעו מכפרים קטנים שבהם לא היה צורך בכך, נקראו שרעבי - שם המשפחה הנפוץ ביותר בקרב יוצאי תימן בישראל. לדברי גימאני, השמות נכתבו בשיבושים רבים, והטעויות נשארו עד היום. בחלק מהמקרים קיבלו אחים שמות משפחה שונים, כי כל אחד ציין משהו אחר כשעלה: האחד את שם האב, השני את המקום שממנו בא והשלישי את שם המשפחה בתימן.

רבים משמות המשפחה של יוצאי תימן ומדינות ערביות אחרות הוחלפו בשמות עבריים, אם לפי המשמעות ואם לפי הצליל הדומה. משפחת סיבהי החליפה לזהבי, חאסר נהפך לחסיד, מאורחי למאור ויפעי ליפה. שם המשפחה הקודם של ישראל קיסר, שר התחבורה לשעבר, היה כסאר, ויגאל בשן הוא במקור בשארי. גימאני נותן גם את הדוגמה של משפחת זביב (צימוקים): מקור השם הוא העיסוק המסורתי של בני המשפחה בייצור, הובלה ומכירה של צימוקים. כשהגיעו לישראל, חלק מבני המשפחה עיברתו לשמות עבריים עם משמעות דומה כמו גפן, שורק וכרמון. התופעה התרחשה גם בשמות הפרטיים: בנת נהפכה לבתיה, שמעה לשושנה, סלאמה לשולמית, מוסא למשה ויעיש לישעיה.

אמור לי מה הגנים שלך, 
ואומר לך מה שמך

מי שרוצה להתחקות אחר שם משפחתו - ואולי גם למצוא כך קרובים אבודים - יכול לעשות זאת בכמה דרכים. בבית התפוצות יש מאגר שמכיל פירושים של עשרות אלפי שמות משפחה, שנבדקו על ידי חברי הוועדה האקדמית ועברו סיווג עם אפשרויות איות ותפוצה עולמית. לפני קום המדינה היה נהוג לפרסם שינויי שמות בעיתון "פלסטיין גאזט", והעמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה (Isragen.org.il) סרקה את המאגר, שמכיל 28 אלף שמות ששונו בשנים 1921–1948. הגישה אליו היא בחינם. מקום המדינה ועד 1979 פורסמו שינויי השמות בביטאון רשמי שנקרא "ילקוט הפרסומים", וגם את המידע הזה אפשר למצוא באתר של העמותה. דרך נוספת היא באמצעות אתרי גניאולוגיה כמו MyHeritage הישראלי, שמאפשרים להתחקות אחר שמות ששונו באמצעות בניית אילן יוחסין והצלבת שמות, תאריכים וקשרים.

גלעד יפת, מנכ"ל החברה, מספר כי ההתחקות אחרי קרובי משפחה היא לא תמיד פשוטה. למשל, הוא אומר, כדי להימנע משירות חובה בצבא הרוסי טענו יהודים רבים כי הנער הוא בן יחיד, שכן בן יחיד קיבל פטור. לכן היו "מצמידים" ילד למשפחה יהודית שאין לה ילדים וטוענים שהם אימצו אותו. אותו הילד היה מקבל את שם המשפחה של ההורים המאמצים (על אף שלא תמיד היה אימוץ בפועל), ואחרי שהגיע לישראל הוא המשיך להיקרא בשם הלא נכון.

יפת התחקה בעצמו בעשר השנים האחרונות אחר קרובי משפחתו בעולם. שם המשפחה של סבתו היה חבויניק, ולדבריו יש רק משפחה אחת בעולם בשם זה. הוא מספר כי השם עוברת לאורן בשנות ה–30, כנראה כי משמעותו היא עץ אורן. במסגרת הניסיון לאתר את כל קרובי משפחתו מענף זה הוא הגיע עד לאדם יהודי בפילדלפיה. צד זה של המשפחה שינה את שם המשפחה מחבויניק, שקשה לכתוב באנגלית, לרוניק - מה שהתגלה בעבודת מחקר בלשית. יפת התקשר אליו, הזדהה וסיפר את הסיפור המשפחתי, ואכן התברר שהוא אחד מבני הדודים שלו. "יותר מזה, התברר שהוא אחד מהיהודים העשירים והמשפיעים ביותר בארה"ב", אומר יפת.

גם מהצד של אביו יש סיפור מעניין. שם המשפחה המקורי של חיים, סבא שלו, היה פת (ביידיש: פאט), והוא היה הסגן של הנרייטה סאלד וממקימי השירותים הסוציאליים במדינה. כשעלה לישראל מביאליסטוק ב–1920 נאמר לו שכדאי לו לעברת את שם המשפחה. הוא בחר לשנות לאביאלי, כי לאביו קראו אלי, אבל הוא רצה שכל בני המשפחה, כולל בני הדודים, יעלו אף הם לישראל ויאמצו את אותו שם - והרי לאביהם יש שם אחר. לכן הוא עיברת את פת ליפת על ידי הוספת י' על שם סבא שלו, יעקב.

למרבה האירוניה, קרוביו אכן עלו ארצה, אבל בחרו כולם להישאר עם השם פת. "לסבי היו כוונות טובות, אבל הקרובים האחרים שהוא העלה והציל מהשואה לא רצו לשנות. סבא שלי גם לא ידע בזמנו שיפת זה שם תימני מובהק. כיום אנחנו ממשיכים לשאת את השם בגאווה, והבן הקטן שלי, איתי, הוא בינתיים היפת האחרון בשושלת שישמר את השם, כי אני הייתי הנכד היחיד של סבי".

גם עולם המדע מציע דרך משלו למציאת קרובי משפחה. חוקרים ישראלים מבוסטון ותל אביב פיתחו אלגוריתם ממוחשב שיידע לקבוע את שם משפחתם של גברים אך ורק על פי נתוני כרומוזום ה–Y שלהם. המחקר נעשה על ידי ד"ר יניב ארליך ממכון וויטהד למחקר ביו־רפואי בבוסטון, פרופ' ערן הלפרין מבית הספר למדעי המחשב והמחלקה למיקרוביולוגיה וביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב והדוקטורנט דוד גולן מהמחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב.

זולטן קלוגר לע"מ

הרעיון מאחורי הפיתוח הוא שממש כמו שם המשפחה, כרומוזום ה–Y עובר מאב לבנו, בשינויים קלים הנובעים ממוטציות. לכן הוא משותף לכל הגברים במשפחה המורחבת. האלגוריתם שפיתחו החוקרים נבחן על מדגם של 911 גברים בארה"ב: נתוני כרומוזום ה–Y שלהם הוצגו למאגר של גנומים מרוצפים של 135 אלף בני אדם שמייצגים את שמות המשפחה השכיחים בארה"ב. האלגוריתם זיהה במדויק את שם המשפחה של אחד מכל שמונה נבדקים וטעה רק באחד מכל 20 נבדקים (בשאר המקרים האלגוריתם הכריז שהוא לא יודע).

"ברגע ששם זר מופיע בשיר 
- מתייחסים אליו כישראלי"

כמו במקרה של שמות משפחה, גם מתן שם פרטי הוא עניין שעבר שינויים בחברה הישראלית ונתון לאופנות ומגמות. הבלשנית שלומית לנדמן חקרה בעבודת הדוקטורט שלה את השמות השכיחים והנדירים ביותר שנתנו הורים בישראל לילדיהם על פני 60 שנה (1948–2007).

לנדמן חילקה את השמות לארבע קבוצות: שמות מסורתיים ששימשו את היהודים מתקופת המקרא והלאה כמו ברוריה, חיה, מאיר ומשה; שמות מחודשים שנלקחו מהמקורות כמו אורה, יואב, נהוראי, ניתאי ושלומציון; שמות חדשים שנוצרו בתחילת המאה ה–20 בעברית הישראלית כמו אילן, טל, ליאור, שירה; ושמות זרים כמו ליאם ומאי.

לנדמן בדקה בכל שנה, לפי רשימות הלמ"ס, את השמות שעזבו את רשימת השכיחים ואת אלה שנכנסו אליה, ומצאה שבע תקופות, שלכל אחת מהן יש לדבריה "מאפיינים של צליל ומשמעות". התקופה שבה נרשמו הכי הרבה שינויים בשמות הבנים היתה בשנים 1960–1973. בתקופה זו עזבו את הרשימה שמות מסורתיים ושמות מחודשים שהיו שכיחים סביב קום המדינה, כמו אפרים, בנימין, גבריאל, אריה, צבי, נסים וציון, כמו גם שמות מחודשים של דמויות כוחניות מהמקרא: אבנר, אהוד, בועז וגדעון. במקומם נכנסו שמות חדשים ומחודשים חד־הברתיים ודו־הברתיים, מלרעיים או שלקוחים מעולם הטבע. אצל הבנים, אומרת לנדמן, צלילי ל', נ' ו־ר' נהפכו לבולטים באמצע השמות ובסופם, כמו בשמות אמיר, טל, שחר, תומר, אופיר, אורן ויובל. גם אצל הבנות התבלטו אותם הצלילים, והצליל ל', לדבריה, בולט במיוחד.

"כפי שאני מפרשת את זה, הישראלים גילו שהם עם", אומרת לנדמן. "עד שנות ה–60 היו ברשימת השמות השכיחים בעיקר שמות מסורתיים מהמקורות ושמות סגולה, שהם שמות שנוצרו בגלות כדי להגן על היילוד - כמו עזרא, רחמים ושמחה המזרחיים ונתן, נחמה ואריה האשכנזיים. במהלך שנות ה–60 הישראלים גילו שהם לא רק יהודים, אלא יש להם תרבות ייחודית - והדבר התבטא במילון השמות, שבתקופה קצרה יחסית השתנה לגמרי. חלק גדול מהשמות המחודשים והחדשים שהיו ברשימת השמות השכיחים של הבנים עד שנות ה–60 היו בעלי תכנים כוחניים - אם של הדמות המקראית, כמו יואב, אהוד וגדעון, או מבחינת תוכנם: אייל ואיתן. במקומם הופיעו שמות רכים וחביבים: אלון, יובל, גיא, טל, תומר, שחר, אורן, יניב והרבה רון, ירון, רונן ורן. בבת אחת ניערנו את השמות המלחמתיים והכנסנו שמות רכים, עם תכונות ורגשות חיוביים".

אצל הבנות, לעומת זאת, התקופה הכי ערה היתה בין השנים 1971–1983. עם זאת, לנדמן מציינת שרמת הפעילות התגברה גם לאחר מכן: במקום השמות בעלי הסיומות הנקביות המסורתיות נכנסו שמות ללא סיומת מגדרית - כמו טל, אור וחן. "אם עד אז הקפידו על סיומת נשית, בתקופה הזאת ההורים כבר נולדו לתוך העברית והיה להם הרבה ביטחון עצמי", אומרת לנדמן. "המעבר לשמות עצם ממין זכר סימן את תחילת הפיכתו של מילון השמות של הבנות לדומה ככל האפשר לזה של הבנים, עד לשימוש בשמות בנים ממש - דניאל, יובל ועמית".

לדברי לנדמן, בתקופה זו גם התחיל השימוש הנרחב בשמות זרים כמו מאיה. "מראיונות עם הורים עלה כי כאשר שם זר הופיע בשיר ישראלי, או נעשה נפוץ, ההורים חשו שהוא ישראלי גם אם אין לו משמעות בעברית", אומרת לנדמן. השם ליאם, לעומת זאת, נכנס לרשימת השמות השכיחים בישראל אחרי שיצא הסרט "רשימת שינדלר" ב–1993 בכיכובו של ליאם ניסן.

ואילו שמות הכי נפוצים כיום? לפי הלמ"ס, ב–2012, כמו בשנה שקדמה לה, השמות הנפוצים ביותר לבנות היו נועה, שירה, תמר, טליה, מאיה ויעל, כשזוהי השנה ה–14 שבה נועה הוא השם הנפוץ ביותר. אצל הבנים השם נועם היה הנפוץ ביותר, לאחר שבשנה הקודמת היה זה איתי, שהגיע השנה למקום השלישי ברשימה אחרי אורי. אחריו נמצאים יוסף, דוד, יהונתן ודניאל.

"במהלך השנים נכנסו שמות זרים למילון השמות העברי, בעיקר אצל הבנות, ונטייה זו ממשיכה", אומרת לנדמן. ב–2012 נכנס לרשימה השם אדל, שהוא גם שמה של זמרת בריטית וגם היה שמה של בתו של הבעל שם טוב, שהיתה סבתו של רבי נחמן מברסלב. המשיכה לשמות זרים לא פוסחת גם על המוסלמים בישראל: לצד שמות מסורתיים כמו מוחמד, יוסף ועבד הם נותנים לבניהם גם שמות כמו אדם, ואצל הבנות המוסלמיות יש ניחוח זר מודגש בשמות הנפוצים - שבהם לין, ליאן ואיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#