מי ישלוט על עשרות מיליוני שקלים ומאות אלפי דונמים?

הבחירות למועצות האזוריות, שייערכו ביום רביעי, מנומנמות: במועצות רבות יש רק מועמד אחד, מושבניקים וקיבוצניקים הפסיקו לריב ומועמדים לא טורחים אפילו לתלות שלטים ■ אך מאחורי הקלעים אינטרסים רבים

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חגי עמית
חגי עמית

זו שעת לילה חורפית, ועשרה אנשים בלבד מתייצבים במועדון לחבר של קיבוץ חולדה שבמועצה האזורית גזר כדי להיפגש עם עו"ד אורן אבלה, אחד משלושת המתמודדים על ראשות המועצה.

אבלה משתדל לדון בסוגיות שלדעתו מטרידות את התושבים: בין השאר הוא מזכיר את זיהום האוויר באזור, הסמוך למפעל המלט נשר, את המחסור באזור תעשייה במועצה, המשתרעת על שטח של 130 אלף דונם, את היעדרה של תחנת רכבת בתחומיה או מחלף לכביש 6, את כיתות הלימוד החסרות ואת דו"ח מבקר המדינה, שמתח ביקורת על מחלקת רישוי העסקים במועצה.

כתבות נוספות ב-TheMarker

חיים ברומא, חולמים על ישראל: "כשאתה מגיע ממדינות ערב לארץ, אתה נחות אוטומטית"

האפליקציה של גט טקסי הפילה את נהגי המוניות שהעלימו מסים

המתחרה הישראלית של גוגל גלאס משיקה דגם ראשון

ים המלחצילום: מיכל פתאל

הנוכחים ספקנים. לקראת סוף המפגש קם תושב מקומי בשם מני, ומבהיר כי הוא מיואש. "הפוליטיקה במדינה שלנו נגועה. כל המדינה הזו סובלת מסטגנציה. אנשים נבחרים משנים קצת בתחילת הכהונה, ואז מתקבעים כמו כולם".

אבלה, שמעלה בפגישותיו עם קהל הבוחרים סוגיות דומות לאלה שמעלה המועמד השני, ארז אוסישקין, טוען שזו בדיוק לכך הסיבה שהוא מתמודד בבחירות: בדומה לפוליטיקאי ישראלי אחר, שקיבל מאות אלפי קולות בבחירות הארציות לפני כמעט שנה, הוא מתיימר להביא לכאן פוליטיקה חדשה. "כשעברתי לגור פה גיליתי שהכל במועצה הזו נסגר סביב העניין של מי אתה ולאיזו משפחה אתה שייך", אומר אבלה. "הבטנו סביב וראינו שאין כאן אזור תעשייה, שבתיכון יש בעיות ושיש כאן שלטון ישן ופוליטיקה של שנות ה–80. אשתי ואני החלטנו שנמאס לנו להפעיל קשרים בשביל כל דבר שאנחנו צריכים".

לפי מיטב כללי הפוליטיקה החדשה, אבלה אפילו מתיימר להציג את מצע 100 הימים שלו, וגורס כי הוא נוסח סביב שולחנות עגולים בדיונים שערכו תומכיו. בסיום האירוע שואל אחד מהנוכחים אם אבלה יקפיד כבעבר על הנוסחה שעבדה עד כה במועצה - כשראש המועצה הוא מושבניק, סגנו הוא קיבוצניק. כמו פוליטיקאי טוב, אבלה מצליח להעניק לו תשובה שנשמעת חיובית - אבל מבלי להתחייב.

ראש המועצה המכהן, פטר וייס, נחרץ בגישתו כלפי המתמודדים נגדו. "הטענות של מתנגדיי הן עלבון לאינטליגנציה", הוא אומר. "מי שלא ישב אפילו בוועד מקומי - איך הוא יכול לטעון נגדי משהו? בקרוב יקום אזור תעשייה משותף עם רמלה, בזמן שכבר לא מאשרים את הקמתם של אזורי תעשייה במועצות אזוריות. ועכשיו יכניסו לעירייה מישהו שלא יוכל להילחם את מלחמתנו?

"ניהלתי מאבק של שנים כדי להקים את אזור התעשייה הזה, כבר היינו אמורים לשווק את הקרקעות, אבל חייבו אותנו להקצות שטחים לרכבת ישראל - וסירבנו. זה עיכב את הבנייה. כשמדברים על בית הספר מתעלמים מכך שהחלטנו להקים תיכון חדש במקום להרחיב את בתי הספר הקיימים, והתלמידים לומדים בינתיים בקרוואנים ברמה גבוהה. נמשיך לפעול לטובת החינוך ונשמור על אורח החיים הכפרי במועצה".

"ראש המועצה 
הוא כמו אובמה"

פטר וייס. "מי שלא ישב אפילו בוועד מקומי - איך הוא יכול לטעון נגדי משהו?"

ברוכים הבאים לבחירות למועצות האזוריות, המקום שבו כל קול יכול לקבוע מי ישלוט בעשרות מיליוני שקלים ובמאות אלפי דונמים. ביום רביעי הקרוב יתקיימו בחירות ב–24 מועצות כאלה ברחבי הארץ (בחירות ל–30 המועצות האזוריות האחרות התקיימו לפני כשנה). ברוב המקרים מדובר במערכות בחירות מנומנמות, וברבות מהמועצות יש מתמודד אחד בלבד. "זה לא קרב סוער", אומרת דנה, תושבת קיבוץ בחן במועצה האזורית עמק חפר. "בזמן שבמערכות הבחירות בערים תלו שלטים חודשים לפני כן, פה קיבלתי הזמנה לחוג בית אחד ושמו פלאייר אחד בתיבת הדואר שלי. בזה זה נגמר. הבן של אחד המועמדים גר בקיבוץ שלי, והוא אפילו לא תלה שלט".

האדישות של המצביעים נובעת מכך שלרוב הם מרגישים שייכות ליישוב הקטן שבו הם מתגוררים והרבה פחות למועצה האזורית. גם העימותים האידיאולוגיים נעלמו, והקרב בין הקיבוצניקים למושבניקים הוא נחלת העבר. אך האדישות הזו מפתיעה לאור העובדה שבחירות אלה הן אירוע מהותי, שבו עומדת על הפרק עוצמה כלכלית רבה.

המועצות האזוריות מהוות 22% מכלל הרשויות המקומיות בישראל. כ–970 יישובים שוכנים בתחומן והן מקיפות כ–85% משטחי המדינה. אוכלוסייתן, לעומת זאת, מקיפה כ–700 אלף איש בלבד, שהם 8% מתושבי ישראל. אלה בחירות שמושכות מעט קולות - המקנים שליטה בשטחים גדולים.

כשיורדים לעומקה של מערכת הבחירות הזו, מתברר שמבנה המועצות האזוריות וצורת הבחירות בהן טומנים בחובם כשלים מהותיים. בבחירות לעיריות, המתמודד לראשות העירייה מוביל בדרך כלל גם רשימה הרצה למועצת העיר, וסביר להניח שגם אם לא ייבחר - הוא יזכה במקום במועצה. במועצות האזוריות, לעומת זאת, מליאת המועצה מורכבת מנציגי היישובים השונים. כל יישוב בוחר בנפרד את הנציג שלו למועצה, ופעמים רבות המועמד לראשות המועצה לא מקיים קמפיין נפרד ביישובו כדי להיות זה שייצג אותו במועצה.

"הבחירות למועצות האזוריות הן כמו הבחירות בארה"ב, רק בלי האלקטורים", אומר כפיר, תושב ההרחבה בקיבוץ בחן. "אצלנו בעמק חפר יש 34 יישובים, ומי שייבחר לראשות המועצה האזורית יהיה כמו ברק אובמה מבחינת כוחו, בעוד שהוועדים המקומיים יהיו כמו המושלים של המדינות - רק שהם עובדים בהתנדבות. התוצאה היא שהוועד המקומי לא תמיד מקצועי. אלה אנשים עם הרבה כוונות טובות, אבל הם נבחרים על בסיס חברות אישית או מפני שהם ברירת המחדל, ולא תמיד זה עובד. לא תמיד יש להם זמן לתפקיד בין הצרות בבית לצרות בעבודה".

ביישובים המשתייכים למועצות האזוריות חוששים מחשבונאות מצד ראש המועצה, שביום לאחר הבחירות יבחן באיזה יישוב תמכו בו ובאיזה לא - ויחלק בהתאם את השקעותיו ביישובים. "פטר ייבחר בכל מקרה", אומרת תושבת גזר, "אז עדיף שנצביע לו, כדי שלאחר הבחירות הוא יראה שביישוב שלנו הצביעו בשבילו ויהיה לנו קל יותר לבקש שיעשה דברים עבורנו". האינטרסים המסוימים של היישובים במועצה יוצרים לעתים הצבעה חמולתית: כל היישוב מצביע לאותו מועמד. במידה מסוימת דפוס ההצבעה על פי יישובים מוכר על ידי משרד הפנים, שמאשר ליישוב שממנו מגיע המועמד להקצות לו כספים למימון קמפיין הבחירות.

שמוליק ריפמן, יו"ר מרכז המועצות האזוריות וראש המועצה האזורית רמת נגב, לא מתכחש לבעיה. "אני לא אומר שלא היו מועצות שבהן ראש מועצה שנבחר או לא נבחר התנקם ביישובים. זה קרה בעבר וכנראה שזה יקרה תמיד, אך לא בכל המועצות. בשנותי כיו"ר מרכז המועצות נתקלתי בשניים־שלושה מקרים כאלה, וניסיתי להתמודד עמם באמצעות שיחות עם ראשי המועצות. זה לא נכון ולא תקין, וזה קורה מעט מאוד. אבל בסופו של דבר כולם בני אדם".

יישוב רפאים עם פוטנציאל

המועצה האזורית תמר משקפת היטב את הבעיות הטמונות במועצות האזוריות. תמר היא המועצה האזורית העשירה בישראל, והארנונה שהיא מקבלת - בין השאר בזכות מפעלי התעשייה של ים המלח השוכנים בשטחה - מסתכמת ב–130 מיליון שקל בשנה, אך היא המועצה בעלת מספר התושבים הקטן בישראל. כ–850 בעלי זכות בחירה יכריעו ביום רביעי מי יהיה אחראי על 1,650,000 דונם שמכניסים כסף כה רב למועצה.

הבחירות לראשות המועצה כרוכות השנה בעימות מר. דב ליטבינוף, תושב קיבוץ עין גדי וראש המועצה המכהן מאז 1994, מתמודד מול גרשון רביד, תושב מושב נאות הכיכר ולשעבר ראש אגף החינוך במועצה. המבנה החמולתי מורגש גם בתמר: קיבוץ עין גדי, שבו יש 600 תושבים, הוא היישוב הגדול בתמר, המונה 1,350 תושבים בסך הכל, ובהתאם כל ראשי המועצה היו אנשי הקיבוץ.

מתנגדיו של ליטבינוף מזכירים כי ממלאת מקום ראש החברה הכלכלית, המכהנת בשנתיים האחרונות כראש החברה הכלכלית בפועל, היא אשתו - ליאת קורן־ליטבינוף, שמכהנת גם כאחראית על הצמיחה הדמוגרפית במועצה (במועצה מדגישים כי היא מונתה לתפקידים אלה לפני תחילת יחסיה עם ליטבינוף. לתגובה מורחבת בעניין, ראו מסגרת).

ליטבינוף נהנה לספר על הפסטיבלים, על האופרה לרגלי מצדה ועל אירועי הספורט רבי המשתתפים שמהם נהנה אזור ים המלח בשנים האחרונות, שמושכים עשרות אלפי מבקרים. הצד השני של המטבע נחשף במלוא עוזו ביישוב נווה זוהר, שבו שוררת אווירת נכאים. נווה זוהר, היישוב היחיד במועצת תמר שאינו בעל צביון חקלאי, הוא למעשה שכונה של בתי רכבת במרחק של 20 דקות נסיעה מערד שהוקם בשנות ה–60 על שפת ים המלח, בצמוד לשרשרת המלונות בעין בוקק.

המראה המרהיב של ים המלח הנשקף מהרחוב היחיד ביישוב מדגיש את העובדה שמדובר באחת ההחמצות ההתיישבותיות הגדולות בישראל. ביישוב יש כ–60 דירות בתשעה בניינים. על פי התוכניות המקוריות של נווה זוהר, אמורות לגור בו כ–140 משפחות, אבל גם 60 הדירות שיש בו מעולם לא אוכלסו במלואן. רק 30 משפחות מתגוררות בו כיום, ושאר הדירות הוסבו לצימרים עבור תיירים. נווה זוהר היה אמור להיות היישוב הגדול והמרכזי במועצה: מבנה המועצה המפואר שוכן בו, וכך גם בית הספר היסודי החדש.

חלק מהתושבים מאמינים שמצבו הנוכחי של היישוב נובע מהאינטרסים של הגורמים השולטים במועצה האזורית. "ברגע שיגורו כאן 200 משפחות תסתיים השליטה של קיבוץ עין גדי במועצה", מסביר סמי סספורטס, המתגורר ביישוב מזה 40 שנה. "כבר שנים מענים את היישוב הזה. היו לנו בעבר 240 דונם, והקטינו אותו לשטח של 100 דונם. לפני ארבע שנים ערכו פה הפנינג גדול לכבוד ההרחבה וטענו שרוצים לפתח את נווה זוהר ולמכור 120 מגרשים. בשלב הראשון שיווקו 80, והיו אלפי פונים. היו יכולים למכור את 80 המגרשים האלה בחמש דקות, אבל את כל מי שרצה לרכוש קרקע שלחו למכוני אבחון וניפנפו אותו.

"בסופו של דבר שלוש משפחות מהמועצה קנו מגרשים, כולל המשפחה שלי, ועשרה רוכשים נוספים הגיעו מאזור המרכז, אבל פיתוח המגרשים מעולם לא התרחש. מי שהיה אמור לבצע את הפיתוח היתה חברה בשם יהל הנדסה. כשפניתי אליהם הם שלחו אותי למינהל מקרקעי ישראל, ששלח אותי אל המועצה האזורית, שהיתה אמורה להשגיח על הפיתוח והבנייה. עכשיו ראש המועצה טוען שבינואר הוא יתחיל לשווק עוד מגרשים. דיברו על אזור תעשייה זעירה שיקום פה, ושום דבר לא זז.

"אם ראש המועצה היה רוצה, הוא היה יכול בהינף יד להפוך את המקום הזה לפנינה. הדירות שעומדות כאן למכירה נחטפות. לפני 15 שנה ביקשתי מראש המועצה לשכור את מבנה הישן של אכסניית הנוער שנמצאת כאן כדי להפעיל אותה, ואמרו לי שהיא מיועדת להיות מרכז תרבות. שום דבר לא קרה מאז".

אל מול הטענות של מתנגדיו, ליטבינוף גורס שתפקידו רחב הרבה יותר מדאגה לרווחת התושבים בלבד. "אני רואה שליחות בלהפוך את ים המלח למשהו אחר", הוא אומר. "צריך לבחון מה עשיתי בעשור האחרון למען ים המלח, גם מבחינה תדמיתית, איך הוא נהפך לחלון הראווה של ישראל בעולם, איך התקבלה החלטת ממשלה להשקיע 850 מיליון שקל באזור. אם היית שואל אותי אם אני רוצה להיות ראש מועצת גזר, לדוגמה, הייתי משיב בשלילה. אבל כשאתה מספר לאנשים בעולם שאתה ראש המועצה האזורית תמר - זה משמעותי. הדברים האלה משמעותיים לא פחות מטיפול בתושבים.

"האלמנטים המרכזיים בתמר הם התיישבות, תעשייה, תיירות ואיכות סביבה, ומישהו צריך לסנכרן את הדברים האלה. לפני עשור ים המלח לא גירד את הפוטנציאל ההתיישבותי, האקולוגי והמחקרי שלו. היום כן. רוב ראשי הרשויות נכנסים לתפקיד, עושים גינות וכיכרות ואומרים 'וואו, הצלחנו'. אני, לעומת זאת, עוסק גם בדברים שאולי לא יראו בתקופתי, כמו הצלת ים המלח".

תפישת התפקיד הזו עשויה להסביר את נסיעותיו של ליטבינוף לחו"ל: שלוש־ארבע נסיעות בשנה בממוצע בשנים האחרונות, שנועדו לקדם את ים המלח בעולם. בת זוגו יצאה גם היא למרבית הנסיעות האלה מתוקף תפקידה כפרויקטורית של קמפיין הדגל של ליטבינוף: הניסיון להעניק לים המלח מעמד של אחד משבעת פלאי העולם. גרשון רביד, המתמודד על ראשות מועצת תמר מול ליטבינוף, מאמין שיש לו סיכוי לנצח, משום שזו מערכת הבחירות הראשונה שבה יש בעין גדי מספר קטן יותר של מצביעים.

נתוני הלשכה המרכזית לסטיסטיקה מצביעים על קיפאון במספר תושבי המועצה, ורביד מוטרד מהזדקנות התושבים. "בעבר שימשתי כמנהל אגף החינוך בנווה זוהר. לפני שבע שנים בנינו שם בית ספר ופתחנו אותו עם 100 תלמידים. כיום לומדים בו 70. בתיכון בעין גדי למדו לפני שמונה שנים 85 תלמידים מהמועצה, כיום יש 55. התחזית היא המשך ירידה במספר התלמידים. אני מסתכל על המועצות האזוריות מסביב, ורואה כאלה שגדלו ב–20%–30% בשנים האחרונות, כמו מועצת ערבה תיכונה. פה יש בתים ריקים, החקלאות חלשה ואין צעירים. אם לא נגדל, לא נתקיים.

"נכנסתי לתפקיד מנהל אגף החינוך והרווחה בעירייה כי רציתי לפתח את האזור, ובאמת היתה בתחילת הקדנציה אווירה של תנופה ועשייה. בשנים הראשונות קלטנו תושבים, אבל אחר כך משהו נעצר. היישובים במועצה חייבים לגדול כדי לעמוד ברשות עצמם. אם היינו גדלים, השכנים לא היו מתאכזרים אלינו ככה ומנסים לקחת לנו שטחים. צריך פה השקעה בתושבים, בתרבות ובחינוך".

דווקא נערכים פה הרבה אירועי תרבות.

"אני לא מדבר על אירועי תרבות עצומים למעט תושבים, אלא על שיתוף של אנשי המועצה בעשייה התרבותית. צריך לחשוב על טובת התושבים".

"הייחוד שלנו הוא 
היציבות השלטונית"

ביולי הורה שר הפנים גדעון סער למנכ"ל המשרד יגאל צרפתי להקים שלוש ועדות חקירה לבחינה מחדש של חלוקת הגבולות בין רשויות מקומיות באזור הדרום. אחת הוועדות תבחן את חלוקת ההכנסות מאזור התעשייה מישור רותם, השייך כיום לתמר, בין דימונה, ערד, הערבה התיכונה, כסייפה, ערערה ואל קסום. כמו כן תבחן הוועדה את חלוקת ההכנסות ממתקני תיירות באזור ים המלח בין תמר לערד.

סוגיית השטחים מניבי הארנונה מטרידה את ליטבינוף, שטוען שלא יאפשר לאיש לגזול מהמועצה את מה ששייך לה. ”לא נאבד את התקציב של מישור רותם", הוא מכריז. "אני רואה את עצמי כמנהיג אזורי בנגב. כבר הגעתי להסדרים עם מועצה אזורית ערבה תיכונה, עם עיריית דימונה ועם עיריית ערד. מה שלא ייעשה בהסדר לא יקרה, כי אני אלך לבג"ץ. תמר היא מועצה עשירה רק בסטטיסטיקה. אם היית מחלק את כמות הפסולת שאני מפנה במספר התושבים, אז היית גם אומר שאני שיאן העולם בייצור פסולת. אנחנו מפנים פסולת כמו קריית גת. אנחנו מחזיקים שמירה בכניסה למתחמי בתי המלון. יש לנו 16 חופי רחצה מוכרזים, חוף דתי שפתוח כל השנה. ההוצאות על שירותי מד"א עבור בתי המלון הן 1.8 מיליון שקל בשנה".

אתה נמצא כבר עשור בשלטון. לא כדאי להכניס רוח חדשה?

"אחד הדברים הייחודיים ברשויות המקומיות הוא היציבות השלטונית. ראש מועצה יכול לחלום על משהו ולהציב לעצמו חזון ולהוביל אותו, משום שהוא לא מתחלף כל שנתיים־שלוש כמו ממשלת ישראל, שהטיפול שלה בחזון הוא פופוליסטי".

מה לגבי הטענות על כך שהאוכלוסיה לא גדלה?

"מאז 2004 חל גידול של 15% במספר התושבים, ואני מזכיר שיש אצלנו אפס הקלות מס. חתך הגילים במועצה ירד. מאז שנכנסתי לתפקיד נבנו 12 קרוואנים עבור פרויקט בית ראשון במולדת של התנועה הקיבוצית, ארבע יחידות דיור למשפחות מרובות ילדים, שמונה קראווילות בשכונת החוקרים, חמש בנאות הכיכר, חמש בעין תמר, ובהר עמשא התיישבו 23 משפחות. בשנה האחרונה נקלטו בעין גדי 46 חברים חדשים. להביא משפחה אחת לאזור הזה - בלי הקלות מס ובתנאים קשים - זה כמו להביא 50 משפחות לדימונה או לערד.

"אני שואף שלבסוף יהיו 500 משקי בית בעין גדי ו–120 בנווה זוהר. אני רוצה להגדיל את האוכלוסיה בנאות הכיכר, בעין תמר ובהר עמשא כך שבכל אחד מהיישובים יגורו 200 משפחות, ולהקים יישוב חדש במעלה פרס. אבל חשוב לזכור שהמועצה יכולה רק להכין תשתיות. אני לא יכול להגיד לקהילה בעין גדי 'תקלטו תושבים'".

השטחים הגדולים שעליהם משתרעות המועצות האזוריות יוצרים לעתים תחושות קשות של קיפוח לא רק בין מועצות, אלא גם בין יישובים שונים באותה המועצה. "אני גר במזרח עמק חפר, אבל לבי במערב", אומר כפיר מקיבוץ בחן, התומך במתי יוגב, הנחשבת לבעלת הסיכויים הקטנים מבין שלושת המתמודדים על ראשות המועצה. "אזור מכמורת וכפר ויתקין הוא עולם אחר. שם הכל מטופח. כאן לוקח חצי שעה לצאת מהיישובים בבוקר בגלל הכבישים שלא מתאימים לגודל האוכלוסיה, שצמחה בעקבות ההרחבות. במכמורת ובכפר ויתקין האוכלוסיה חזקה יותר, וכנראה שבעל המאה הוא בעל הדעה".

מערכת הבחירות במועצה האזורית עמק חפר אמוציונלית במיוחד. המתמודדת המרכזית נגד ראש המועצה המכהן, רני אידן, היא עפרה ברק, שפרשה לפני כשנתיים מתפקיד מנכ"לית המועצה - שבו היתה יד ימינו של אידן. שני המתמודדים חלוקים בגרסאות לגבי השאלה אם ברק התפטרה או פוטרה. "זו התמודדות של אדם שיצא מהמערכת כועס", אומר אידן. "בשלב מסוים היא התבלבלה וחשבה שהיא ראש המועצה, והתחילה לפעול על סמך אג'נדות משל עצמה. ומה לעשות שבמועצה יש ראש, יש סגן, יש נבחרים ויש מנגנון, והמנגנון צריך לבצע את מדיניות הנבחרים.

"היה לנו ויכוח על הקמת מרכז קהילתי בגוש המזרחי, גוש ללא תשתיות קהילתיות. החלטתי שנקים בו מערכת קהילתית רחבה, כולל בית ספר, צהרונים, בריכת שחייה ואולם ספורט. היא ניסתה לשכנע שלא צריך ושזה לא כלכלי. היו לנו ויכוחים נוקבים בכמה עניינים, ובשלב מסוים היא טענה שאני מצר את צעדיה. מנכ"ל המועצה הוא האדם הכי קרוב ליו"ר, דמות שהייתי צריך להתייעץ אתה ולחשוב אתה קדימה. ברגע שבו התחילו חילוקי דעות, נפרדנו.

"יש שלושה תחומים שאני מוביל כרגע. הראשון הוא החינוך: אנחנו הרשות היחידה בארץ שלא מאפשרת לילדים בה לנשור מהמערכת, גם אם יש להם צרכים מיוחדים. התחום השני הוא הסביבה: אנחנו הרשות היחידה שקיבלה את אות הרשות הירוקה. אנחנו מקפידים על איכות הסביבה באזורי התעשייה שלנו, ואנחנו היחידים שמבצעים הפרדה של פסולת כדי לחסוך את עלויות ההטמנה. התחום השלישי הוא הגז: אנחנו נאבקים נגד הקמת מתקן ניפוק הגז, ואני בטוח שננצח".

ברק, לעומת זאת, מכריזה כי "הגיע הזמן שבעמק חפר תהיה מנהיגות יוזמת, שתיתן שירות טוב יותר לתושבים. אנחנו נדאג לתכנון מסודר של ההרחבות בישובים, נטפל בפארק התעשיות המדשדש שלנו שיכול היה להצליח הרבה יותר בהתחשב במיקום המרכזי של המועצה, נקדם סלילת שבילי אופניים ושבילים להולכי רגל, וננער את פעילות החברה הכלכלית שכיום עוסקת בביוב ולא ביוזמות אמיתיות".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker