"הידרדרות שעלולה למוטט בנק גדול"

בגזר הדין שבו ספג דני דנקנר שנת מאסר וקנס של מיליון שקל, לא חסך השופט צבי גורפינקל מחומרת מעשיו: "אם לא ימוצה הדין עם גורם כה בכיר - אימתי יהיה ניתן לצפות למיצוי הדין במקרים קלים יותר?"

יסמין גואטה
יסמין גואטה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יסמין גואטה
יסמין גואטה

גם שלשום, כמו במרבית הדיונים בעניינו בשנתיים האחרונות, התייצב יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, בגפו, מלווה בעורכי דינו בלבד. ייתכן שבחר לחסוך מבני משפחתו את הרגע הדרמטי של גזר הדין.

לא היו שלשום בבית המשפט מחזות נרגשים, ומי שחיפש סימן לסערה היה יכול למצוא אותה לכל היותר בעובדה שצלם TheMarker קלט את דנקנר מעשן סיגריה לבדו לאחר ההכרעה. שכן יומיים אחרי שנוחי דנקנר ספג בבית המשפט מפלה ואיבד את השליטה באי.די.בי, שלח שלשום בית המשפט את בן דודו דני דנקנר לשנת מאסר בפועל, וצירף גם שנת מאסר על תנאי וקנס של מיליון שקל.

גם אם הכתובת היתה על הקיר, לנוכח חומרת העבירות, מי שהכיר את דני דנקנר מימיו כאחד האנשים החזקים במשק התקשה להאמין. דנקנר ספג ביקורת נוקבת משופט בית המשפט המחוזי בתל אביב צבי גורפינקל: "הפרת האמונים של דנקנר זועקת למקרא העבירות שבהן הודה והורשע, וראוי גם היה להאשימו בעבירות אלה". מיד בתום הקראת גזר הדין עזב דנקנר את האולם וסירב להתייחס לדברי השופט.

כאן לא נגמרות הצרות שלו. בימים אלה דנקנר מתמודד עם משפט פלילי נוסף המתנהל נגדו בבית המשפט המחוזי בתל אביב. במסגרת פרשת הולילנד, לפני כשנתיים הוא הואשם בכך שהחל באמצע שנות ה-90 פעל מטעם חברת תעשיות מלח לקדם הסדר לשינוי הייעוד של הקרקעות בעתלית ובאילת מייעוד של תעשיית מלח למגורים. במקביל, בוטל השבוע ההסכם הבעייתי שנחתם לפני 10 שנים בין מינהל מקרקעי ישראל למשפחת דנקנר, שהעניק לבעלי השליטה בבריכות המלח אפשרות ליזום עליהן בנייה למגורים, באופן שיותיר בידיה חלק ניכר מהזכויות.

בתיק שהסתיים שלשום, הודה דנקנר והורשע לפני כחודשיים במסגרת הסדר טיעון בכמה עבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, קבלת דבר בתחבולה ופגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים. הוא הודה כי סגר עסקה שבה 25 מיליון דולר שולמו לקרן RP תמורת נתח מניות מבנק פוזיטיף הטורקי, בשעה שהקרן עשתה עסקים עם חברת אלרן, שבשליטת משפחתו.

במקרה שני, הוביל דנקנר את הפועלים לרכישת מניותיו של איש העסקים הטורקי הליט צ’ינגלולו בבנק פוזיטיף, מבלי שגילה כי צ’ינגלולו אירגן לו במקביל הלוואה אישית של 5 מיליון יורו ללא כל בטוחה. במקרה שלישי הוא הודה בתחבולה בכך שנתן הצהרת הון כוזבת לצורך קבלת הלוואה אישית מהפועלים.

דני דנקנר לאחר מתן גזר הדין, אתמול. בא בגפו לבית המשפט צילום: תומר אפלבאוםצילום: תומר אפלבאום תומר

למרות שמכתב האישום המתוקן שהוגש נגד דנקנר תחת הסדר הטיעון נמחקו העבירות החמורות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ואיסור עשיית פעולה ברכוש אסור, שיוחסו לו בתחילה, לאורך כל גזר הדין מותח השופט גורפינקל ביקורת נוקבת על מעשיו.

"נכון הדבר שבסופו של דבר דנקנר לא הורשע במעשים שהביאו לפגיעה כלכלית בבנק או בעבירות שעניין קבלות טובת הנאה או סטייה מהשורה, אך אין להקל ראש כלל וכלל בחומרת מעשיו", הדגיש. לדבריו, "פעולותיו של דנקנר היו נגועות בניגוד עניינים חריף, וגם אם הבנק לא נפגע כלכלית מפעולותיו, כספי ההלוואה שנטל הוחזרו והפיצוי שהחליט לשלם לקבוצת RP היה במסגרת הסמכות שהוענקה לו על ידי דירקטוריון הבנק והיה לטובתו של הבנק, עדיין יש להדגיש כי פעולותיו, כפי שהצטיירו בתיק זה, נגועות בעירוב תחומים בין תפקידו הציבורי לבין עסקיו הפרטיים ובניגוד עניינים חמור שיכול היה לפגוע בבנק.

"מעטים המקרים שבהם מובאים בפני בתי המשפט עניינים העוסקים בהתנהגות פסולה של ניגוד עניינים מצד דירקטור בתאגיד, על אחת כמה וכמה יו"ר דירקטוריון, ועוד יותר מכך, יו"ר דירקטוריון של אחד הבנקים הגדולים במדינה, גורם בעל תפקיד בכיר ביותר בגוף כלכלי חשוב ביותר. אם לא ימוצה הדין עם גורם כה בכיר, אימתי ניתן יהיה לצפות למיצוי הדין במקרים קלים יותר?".

גורפינקל ציין כי "פגישות בארבע עיניים עם גורמים המנהלים משא ומתן עם הבנק תוך שדנקנר מעורב בעסקים פרטיים מול אותם הגורמים, וכאשר הוא מסתיר עובדה זו מדירקטוריון הבנק - פוגעות קשות באמון הציבור וממוטטות את איכות הממשל התאגידי בבנק. יש בכך כדי להוביל להידרדרות שעלולה להביא חלילה עד כדי התמוטטותו של בנק גדול".

לדברי גורפינקל, "כדי להבהיר את הציפייה מיו"ר דירקטוריון שעליו להיות ישר דרך ולפעול על פי כל הכללים ולא לסטות מהם, לפעול בשקיפות ולא להסתיר עובדות רלוונטיות ומהותיות מדירקטוריון הבנק, אין מנוס מהטלת עונש שיהווה נר לרגלי דירקטורים בכלל, דירקטורים של בנק בפרט, ועל אחת כמה וכמה דירקטור של בנק גדול".

גורפינקל החליט לנצל את הבמה כדי להעביר מסר ציבורי, באומרו כי "תפקידו של בית המשפט בתיק זה אינו רק תפקיד טכני של גזירת עונש בצד עבירה, אלא גם העברת מסרים והתוויית ערכים ונורמות. לעתים חייב בית המשפט לסטות מכתב האישום הצר המונח לנגד עיניו ולראות את ההיבט הרחב יותר ואת ההשלכות של כתב אישום זה על הציבור".

לדבריו, באחרונה נשמעו קולות הקוראים למחוק מספר החוקים את העבירה של הפרת אמונים, שכן מדובר בעבירה עמומה שקשה לקבוע עקרונות לגביה. "תיק זה מהווה דוגמה מדוע יש צורך להשאיר את סעיף העבירה בספר החוקים, שכן מקרהו של הנאשם הוא הפרת אמונים שאלמלא הוראת החוק לא היה ניתן לדון במעשים החמורים במסגרת פלילית". גורפינקל מדגיש כי "אין מקום להסיר את העבירה מספר החוקים, אלא יש מקום להקפיד על השימוש בסעיף עבירה זה".

הפרקליטות: "גילויים חמורים של התנהגות עבריינית"

דנקנר שימש דירקטור בהפועלים החל בנובמבר 1997 ועד ינואר 2004, אז מונה לסגן יו"ר הדירקטוריון. במאי 2004, בעקבות דרישת המפקח על הבנקים, הוא הפסיק לכהן כסגן יו"ר ושב לתפקידו כדירקטור. במקום זאת, מונה דנקנר ליו"ר הפועלים שוק ההון. ביוני 2007 הוא מונה ליו"ר הפועלים, תפקיד שבו כיהן עד יולי 2009, אז נאלץ לפרוש בעקבות דרישת בנק ישראל. במקביל לתפקידיו בבנק, היה דנקנר בעל עסקים פרטיים ענפים, ובהם אחזקות בחברה הציבורית אלרן ד.ד השקעות, שהחזיקה בזרוע נדל"ן ובחברת טלוויזיה רומנית.

באוקטובר 2012 הגישה הפרקליטות לבית המשפט כתב אישום נגד דנקנר, שבו מתוארות ארבע פרשות המציירות תמונה שלפיה הוא פעל בניגוד עניינים בכמה מקרים, גם כאיש עסקים ובעל חברה ציבורית וגם כבכיר בבנק. בהסדר הטיעון שנערך עם דנקנר ריככה הפרקליטות את כתב האישום המקורי.

דנקנר, לפי הטענות בכתב האישום המקורי, לא גילה לדירקטורים ולמנהלי הבנק את ענייניו האישיים עם שותפיו העסקיים, שנהפכו לשותפים של עסקות שערך הבנק. דנקנר מואשם עוד בכך ששיקר לבכירי הפועלים בנוגע להונו האישי, המליץ על עריכת עסקות עם שותפיו העסקיים מבלי שגילה את קרבתם אליו, והשתמש בחשבון הבנק של מזכירתו לצרכיו.

האישום הראשון שיוחס לדנקנר עסק ברכישת הבנק הטורקי פוזיטיף על ידי בנק הפועלים. לפי כתב האישום, בתחילת 2007 נקלעה אלרן השקעות, שדנקנר החזיק כ-7% ממניותיה באותה עת, לקשיים פיננסיים מהותיים. ב-2008 החמיר מצבה וגירעונה הגיע ל-187 מיליון שקל והיא פירסמה אזהרת "עסק חי". ההפסדים חייבו את אלרן לנקוט פעולות כדי לפרוע את התחייבויותיה. ב-2009 העלה דנקנר את אחזקותיו בחברה לכ-13%.

לפי כתב האישום, דנקנר ניהל במקביל משא ומתן עסקי עם שותפו באחזקות שונות בחברת אלרן, איש העסקים רפי ברבר, ועם דירקטוריון בנק הפועלים לגבי פיצוי שיקבל ברבר מהבנק בעקבות עסקה משותפת שערכו לרכישת פוזיטיף. ב-2005 יזם יו"ר הפועלים דאז, שלמה נחמה, את העסקה לרכישת הבנק הטורקי, לאחר שהתעניין אצל ברבר בנוגע להשקעה בבנק זר. ברבר הציע להפועלים לרכוש מאיש העסקים הטורקי הליט צ'ינגלולו את מניותיו בבנק הטורקי.

בספטמבר 2006 החליט הרגולטור הטורקי לאשר את בקשת הפועלים לרכוש את מניות הבנק, אך לדחות את בקשת RP להצטרף לעסקה, בנימוק שזהו תאגיד רב לאומי שאינו כפוף לאף רגולטור. מנכ"ל הבנק דאז, צבי זיו, פנה לברבר וביקש ממנו לאפשר להפועלים להשלים את העסקה. ואכן, בנובמבר 2006 נהפך הפועלים לבעל השליטה בפוזיטיף עם החזקות של 57.55% ממניותיו.

במאי 2007, בעוד דנקנר מכהן כבר כיו"ר הפועלים, הגיעו הבנק ו-RP להבנה שלפיה RP תוותר על חלקה בעסקה תמורת פיצוי. לפי האישום, בתחילת 2008 נפגש דנקנר עם ברבר ביחידות והשניים הגיעו להסכמה כי התשלום ל-RP יהיה 25 מיליון דולר. בהמשך, כונס דירקטוריון הבנק כדי לאשר קניית 7.5% מניות נוספות מפוזיטיף ולאשר את תשלום הפיצויים ל-RP.

בספטמבר 2009 נחתם ההסכם בין צ'ינגלולו, חברה בת של הפועלים (תרשיש הפועלים אחזקות והשקעות) וחברת RP Explorer של ברבר. לפי האישום, דנקנר נטל חלק פעיל בדיון ותמך בתשלום של 25 מיליון דולר ל-RP, תוך שהוא מצוי בניגוד עניינים ובלי שהוא חושף בפני הדירקטורים את מצבו. בתקופה זו נקלעה אלרן השקעות לקשיים כלכליים והפסדים. לברבר, לפי הפרקליטות, היתה תרומה כלכלית מהותית לעסקיה של אלרן השקעות כשותף עסקי וכמי שיצר קשר עסקי בין אלרן לבין משקיעים אחרים.

האישום השני עסק במרמה כלפי בנק DHB ההולנדי והפרת אמונים כלפי הפועלים. על פי אישום זה, הוא קיבל הלוואה בסך 5 מיליון יורו מ-DHB, השייך לאיש העסקים הטורקי צ'ינגלולו, המחזיק גם בבנק פוזיטיף, על סמך הצהרה כוזבת כי הונו האישי נאמד ב-50 מיליון יורו, ולא דיווח לדירקטוריון הפועלים על קבלת ההלוואה.

במקרה זה הואשם דנקנר בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, איסור עשיית פעולה ברכוש אסור, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ופגיעה בניהול תקין של הבנק. ואולם בכתב האישום המתוקן נמחקו העבירות החמורות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ואיסור עשיית פעולה ברכוש אסור.

במקרה השלישי, קיבל דנקנר במרמה אשראי של 13 מיליון שקל מהפועלים, על סמך טענתו כי מטרת ההלוואה היא בניית נכס. אלא שבפועל, מרבית הכסף נוצל לצורך רכישת אג"ח של חברת אלרן השקעות של דנקנר ומשפחתו. בגין כך יוחסו לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ואיסור עשיית פעולה ברכוש אסור. בכתב האישום המתוקן נמחקו כל העבירות האלה והוא הודה בעבירת תחבולה.

בפרשה הרביעית, שבוטלה לגמרי בכתב האישום המתוקן, הואשם דנקנר כי השתמש בחשבון הבנק של מזכירתו האישית לצרכיו. היקף הפעילות הכספית בחשבונה הגיע ל–13.8 מיליון שקל, ודנקנר הואשם בהלבנת הון בפרשה זו.

כבר בפתיחת המשפט טענה הפרקליטות כי "הפרשה הזו היא אחד הגילויים החמורים של התנהגות עבריינית בגוף ציבורי עסקי בישראל. מדובר בעובד בנק, בתפקיד הבכיר בבנק, שעומד לדין בעבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה והלבנת הון".

"הוא נולד חקלאי, לא בנקאי"

שלב ההוכחות במשפט החל במארס, ומאז ניהל גורפינקל דיוני הוכחות ארוכים שבהם העידו גם בכירי הפועלים, וביניהם המנכ"ל לשעבר צבי זיו ומבקרת הפנים לשעבר אורית לרר. דנקנר נהג להופיע לבית המשפט בלבוש פשוט, תמיד עם חולצת כפתורים לבנה ומכנסיים שחורים, מלווה בסוללת עורכי דינו, והתיישב על ספסל הנאשמים. מדי פעם שירבט הערה לעצמו על ניירות מקופלים שמונחים לפניו, אך במרבית הזמן בהה ברצפה, בחן את העד שמולו, או שיגר מבטים לעבר סנגוריו.

לאורך כל הדרך טענו סנגוריו של דנקנר כי התנהלותו לא היתה פלילית. "האיש הזה לא נולד בנקאי, הוא נולד חקלאי", הכריז סנגורו נבות תל צור בבית המשפט. לדבריו, "ההתנהלות של דנקנר, גם אם חרגה באופן אסתטי מהתנהגות של מנהל - היא לא פלילית". תל צור טען כי "הפרקליטות מציגה בצורה מעוותת את מערכת היחסים העסקית שהיתה בין הצדדים". הוא הוסיף כי "אין קשר בין האינטרסים הזניחים של דנקנר מחוץ לבנק. באותה תקופה האינטרס של דנקנר היה בנק הפועלים והוא ראה רק את טובתו".

עם זאת, ביום שבו אמור היה דנקנר להיחקר על דוכן העדים ולתת תשובות לשאלות הפרקליטות, הוא החליט להודות במסגרת הסדר טיעון בכמה עבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, קבלת דבר בתחבולה ופגיעה בניהול התקין של הבנק. העבירה שנושאת את העונש החמור ביותר, הלבנת הון שיוחסה לדנקנר בכתב האישום המקורי, הוסרה.

הסדר הטיעון נחתם לאחר משא ומתן ממושך בין התביעה לעורכי דינו של דנקנר, תל צור, יורם ראב”ד, יוסי בנקל וטל שפירא. ראב”ד היה זה שניהל את המשא ומתן מול ראש צוות התביעה במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, עו”ד ד”ר מאור אבן־חן, שעבד על התיק עם עוה"ד טל פרג’ון ומורן ברטפלד.

בהתאם לכך, הרשיע גורפינקל את דנקנר בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, פגיעה בניהול תקין של עסקי תאגיד בנקאי לפי פקודת הבנקאות ותחבולה לפי חוק העונשין - כפי שמיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

הפרקליטות ביקשה מבית המשפט לגזור על דנקנר עונש מאסר של שנה וחצי, מאסר על תנאי וקנס של מיליון שקל. "את מעשי הפרת האמונים עשה דנקנר בתפקידו כיו"ר הפועלים, מהתפקידים הבכירים בכלכלת ישראל והמשפיעים ביותר במשק", טען אבן חן הפרקליטות. הוא הוסיף כי בקביעת הקנס שיוטל על דנקנר יש להתחשב בשכרו בהפועלים בתקופת ביצוע העבירות - כ-5.5 מיליון שקל בשנה.

מנגד, סנגוריו של דנקנר ביקשו מבית המשפט להטיל עליו עונש קל של קנס בלבד. בשלב הטיעונים לעונש ביקש דנקנר לשאת דברים בבית המשפט וסיפר על השנים האחרונות: "אני מתרגש מהמעמד, אני מצטער ויש לי צער עמוק מכל הפרשה. נטלתי אחריות למעשים שמתוארים בכתב האישום המתוקן בתחילת הדרך כשפרשתי מבנק הפועלים ומיד עם תחילת החקירה".

עוד אמר: "יוחסו לי מעשים של שוחד, קבלת דבר במרמה והלבנת הון, אותם דחיתי בתוקף לאורך כל הדרך, שזכו לכותרות בתקשורת והסבו לי נזק בלתי הפיך, נפשי וכלכלי. אלמלא האישומים החמורים הללו, שנמצאו חסרי בסיס, לא הייתי פורש מהתפקיד הבכיר לו מוניתי".

גורפינקל לא השתכנע מדבריו של דנקנר ומהודאתו, ובכל זאת פסק כי יישלח למאסר: "לא אתעלם מהודאתו של הנאשם באשמות ומלקיחת האחריות על ידו, ממצבו האישי והמשפחתי. ואולם במקרה זה חובה להוקיע את מעשיו ולהעביר מסר חד משמעי כי מעשים כגון אלה לא יוכלו לעבור לסדר היום ללא תגובה עונשית הולמת".

השופט התייחס גם למעשיו של דנקנר ואמר כי "אי מילוי חובתו של דנקנר לדווח לדירקטוריון על קשריו האישיים והעסקיים עם ברבר, כשבמקביל לכך מנהל איתו מו"מ על פיצוי מהבנק, על ההלוואות שקיבל בעודו מנהל מו"מ עם צ'ינגלולו, כאשר יש לו אינטרס אישי מובהק במגעים איתו, מהווים הפרה בוטה של תפקידו של הנאשם כיו"ר הבנק, שלא לדבר על הגשת הצהרות עושר מנופחות ומסירת מידע כוזב באשר למטרת האשראי שביקש מבנק הפועלים".

לדברי השופט, בניהול הישיבות הפרטיות עם צ'ינגלולו ועם ברבר כשלעצמן אין אמנם משום מעשה שחיתות, אבל יש בכך משום פגיעה בסדר הטוב ובשקיפות המתחייבת, כאשר ניהול ישיבה בארבע עיניים ללא נוכחות חברי דירקטוריון ומבלי לעדכן כלל את מנכ"ל הבנק, פוגע חמורות בניהול התקין של הבנק. התנהלות הנאשם היא תהליך מתמשך של הידרדרות הממשל התאגידי בבנק.

"הצטברות המעשים של הסתרת הקשרים העסקיים של הנאשם עם רפי ברבר שמולו נוהל במקביל המו"מ על הפיצוי לבנק, גם אם לבנק לא נגרם נזק כתוצאה מכך; הסתרת הבקשה להלוואה מהבנק ההולנדי בשליטת צי'נגלולו, כאשר האחרון מקבל במקביל הלוואה מבנק הפועלים; קבלת הלוואה תוך מתן הצהרות עושר כוזבות; הצגת דו"ח עושר על נייר רשמי של בנק הפועלים לפני בנק זר; קבלת אשראי מהבנק שהנאשם עומד בראשו, תוך הטעיה כפולה הן של מסירת הצהרת עושר שאינה אמיתית והן של הסתרת המטרה שלשמה התבקש האשראי - כל אלה מלמדים על הפרה חמורה של האמון שניתן בנאשם ומחייבים להענישו באופן שיעביר מסר בהיר וחד משמעי כי מעשים כגון אלה לא יוכלו לעבור לסדר היום ללא ענישה מכאיבה בצידם, ענישה שתעביר מסר ותבהיר כיצד יש לנהוג, ומה דינו של מי שנוהג בניגוד לכללים המצופים מדירקטור בכלל ומראש דירקטוריון של בנק בפרט, על אחת כמה וכמה של אחד מהבנקים הגדולים בישראל".

סנגורו של דנקנר, עו"ד תל צור, מסר: "מדובר בגזר דין חמור ותקדימי. סברנו שעל רקע נטילת האחריות של דנקנר בתיק הזה ולאחר שהושמטו מכתב האישום עבירות המרמה החמורות, הלבנת ההון ויתר העבירות החמורות בתיק הזה - הוא ראוי לעונש שונה. בית המשפט סבר אחרת, ומכאן הקריאה שלנו לבית המשפט לקבל פסק זמן כדי לבחון היטב את גזר הדין והמשמעויות שלו וכדי לבחון את האפשרויות המשפטיות של דני בהמשך הדרך".

התובע עו"ד אבן חן מסר בתגובה: "ההרשעה וגזר הדין מהווים תמרור אזהרה לכל מנהל ולכל נושא משרה בכיר בתאגיד. המעשים שבהם הורשע דנקנר הם ברף העליון של עבירת מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר בתחבולה. בין היתר לאור מעמדו הבכיר של דנקנר בבנק הפועלים והפגיעה שנגרמה באמון הציבור. אנו סבורים שהעונש שנגזר עליו משקף את חומרת המעשים". 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker