"לאשכנזים היה קל יותר לעשות כסף; אנשים שגדלו אתי קיבלו 5 דונם ששווים 5 מיליון דולר" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"לאשכנזים היה קל יותר לעשות כסף; אנשים שגדלו אתי קיבלו 5 דונם ששווים 5 מיליון דולר"

"מה היה קורה אילו" היא שאלה שמניחה שטוויסט קטן בעלילה יכול לשנות חיים ■ זו גם שאלת המפתח במוסף השנתי של Markerweek שהופץ היום ■ מה קרה ליהודים שבחרו להגיע למדינות אחרות, ולא לישראל

241תגובות

חייה הכפולים של הלן, אשת יחסי ציבור צעירה שפוטרה מעבודתה, עומדים במרכז הדרמה הרומנטית הלונדונית "דלתות מסתובבות" מ–1998. מיד כשנודע לה על פיטוריה היא יורדת לרכבת התחתית בדרכה הביתה. מכאן מתחילות שתי עלילות שונות: בעולם אחד היא מספיקה להיכנס ברגע האחרון לקרון העמוס, מגיעה הביתה ותופסת את בן זוגה בוגד בה עם האקסית שלו. היא עוזבת את הבית ועוברת לגור אצל חברתה, מתאהבת בבחור חדש שפגשה ברכבת, מתארסת לו ופותחת משרד יחסי ציבור משלה. בעלילה השנייה הלן מפספסת את הרכבת, לוקחת מונית ומגיעה הביתה רק אחרי שהמאהבת עזבה. היא נשארת עם החבר הבוגדני ועוברת בין עבודות כדי לפרנס אותו.

שתי העלילות כמו מתלכדות לקראת הסיום, כאשר הלן מגלה שהיא בהריון (באחת מהחבר הראשון ובשנייה מהשני), נפצעת בתאונה ומאבדת את התינוק. בעלילה הראשונה היא מחזירה את נשמתה לבורא, ואילו בעלילה השנייה היא ניצלת בנס ונפרדת מהחבר הבוגדני ליד מיטתה - מה שמאפשר לה להיתקל ביציאה מבית החולים באהובה מהעלילה האלטרנטיבית ו(כנראה) להתחיל אתו חיים חדשים ומאושרים יותר.

"דלתות מסתובבות" היא כמובן לא היצירה הראשונה שמציגה את הרעיון שטוויסט קטן בעלילה יכול להוביל לסט שלם של שינויים ולמעשה לחיים אחרים. "מה היה קורה אילו" היא שאלה שהמין האנושי מתלבט בה בלי סוף: מה היה קורה אילו היטלר לא היה נולד, אילו גולדה היתה מגייסת מילואים בזמן ואם באקדח של יגאל עמיר היה מעצור. אילו עוד המצאות היו היום למין האנושי לו סטיב ג'ובס לא היה מת מסרטן. מה היה קורה אם דפני ליף היתה מוצאת דירה, אם האמריקאים היו מצילים את ליהמן ברדרס ואם הנסיכה דיאנה היתה שורדת את התאונה בפאריז.

גם ברמה האישית אנחנו מתלבטים לא מעט: האם בכל צומת חיים שבפניה עמדנו פנינו בכיוון הנכון - כשהחלפנו עבודה, כשמכרנו דירה, כשהשקענו במניה. בדרך כלל לשאלות האלה אין ממש חשיבות, אולי מלבד שעשוע מחשבתי. אבל לעתים העיסוק בשאלות היפותטיות מהעבר יכול ללמד גם על העתיד. שאלות מסוג זה עומדות בבסיס הפרויקט שלנו במוסף סוף השנה.

אירופה פיתתה, ישראל הבטיחה

בעקבות תחילת התפרקות השלטון הקולוניאליסטי בסוף שנות ה–40 (השליטה במזרח התיכון ובאפריקה התחלקה אז בין בריטניה וצרפת, למעט לוב שנשלטה על ידי איטליה) החלו מרבית היהודים לעזוב את המדינות שבהן חיו. הקמת המשטרים העצמאיים המקומיים, התעמולה הנאצית והפיכתו של הסכסוך בישראל לסכסוך לאומי רחב יותר - כל אלה פגעו בתחושת הביטחון של היהודים ויצרו איום מוחשי עליהם.

אלכס ליבק

על שולחנם של מיליון יהודי צפון־אפריקה (תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו, לוב ומצרים) והמזרח התיכון האסיאתי (תימן, פרס ועירק) עלתה השאלה: מה עושים? האם עולים לישראל, מהגרים לאירופה או נשארים במדינת המוצא? זו לא היתה דילמה פשוטה. זוהי ההחלטה שתקבע במידה רבה את העושר העתידי, ההשכלה, ההשתלבות המקצועית והמעמד החברתי של משפחותיהם גם שנים רבות קדימה.

מצבם הכלכלי והחברתי של רבים מהיהודים היה מצוין, היו להם עסקים ונכסים שהם התקשו לעזוב מאחור, ולכן חלק מהם העדיפו להישאר ולהמשיך בחייהם כרגיל. חלק אחר, בעיקר תושבי הערים הגדולות, העדיף להגר לאירופה. הם הכירו לא רע את השפה, התרבות והמנהגים של המדינות האירופיות. לרבים היו מקצועות מבוקשים או אפילו מובטחים במדינות האם, זכויות שצברו או אזרחות. השלטון הקולוניאלי היטיב עם היהודים והם קשרו עמו את גורלם במשך עשרות שנים. במקרים מסוימים הם אפילו נחשבו לאליטה המקומית. מבחינה זו המעבר לאירופה היה מפתה: פחות קשיי פרנסה, חינוך מוכר ותרבות אירופית. מנגד עמדה ברקע שואת יהודי אירופה שרק הסתיימה, וכמובן ישראל הקטנה והצעירה, שראשיה דיברו על ציונות ועל בית לעם היהודי - ועודדו באופן פעיל את היהודים לעלות, הבטיחו הבטחות ואירגנו חבילות סיוע.

הניצחון היה של ישראל: יותר מ–70% מהיהודים בחרו לעלות אליה. בגל הראשון, בשנים 1948–1968, עלו לישראל ממדינות צפון־אפריקה והמזרח התיכון 700 אלף יהודים, ואילו 300 אלף יהודים בחרו להגר למדינות המערב - מתוכם כ–250–270 אלף לצרפת (מתוניסיה, מרוקו ואלג'יריה). חלק מיהודי לוב היגרו לאיטליה, ויהודים מעירק בחרו בבריטניה. גם לקנדה היגרו חלק מהיהודים, אבל בעיקר בשלב השני - אחרי שהיגרו לצרפת ולישראל (ממשלת קנדה עודדה דוברי צרפתית להגר אליה והעניקה חבילות סיוע נאות, ולגל הזה הצטרפו יהודים רבים). מיעוט מיהודי צפון־אפריקה היגר לדרום־אמריקה (ונצואלה, ברזיל וארגנטינה), ולארה"ב היגרו פחות מ–10,000 יהודים מאירן (עד 2000 מספרם הגיע ל–20 אלף).

עם סיום מלחמת ששת הימים החל גל הגירה גדול נוסף, כך שמ–1968 עד 2008 עלו לישראל עוד 400 אלף עולים (כולל פחות מ–100 אלף עולים מאתיופיה). במקביל היגרו למדינות המערב באותן שנים עוד 100 אלף יהודים. בסך הכל, מאז הקמת מדינת ישראל עלו אליה מאפריקה ומהמזרח התיכון כ–1.1 מיליון יהודים, ולשאר העולם היגרו כ–400 אלף יהודים מאזורים אלה. במדינות צפון־אפריקה והמזרח התיכון (כולל טורקיה) נותרו כ–35 אלף יהודים.

אז ישראל ניצחה, אבל האם גם המהגרים אליה ניצחו? באופן כללי אפשר לומר שגורלם הכלכלי של מאות אלפי היהודים שהיגרו לאירופה התברר כמוצלח יותר מאשר זה של יותר ממיליון היהודים שעלו לישראל. מבלי לעשות אידיאליזציה של המדינות שקלטו מהגרים יהודים, אנחנו מבקשים לשאול מה גרם לחברה הצרפתית, האיטלקית, הקנדית והבריטית לקבל את התימנים, המרוקאים, התוניסאים והלובים באופן שאיפשר להם הצלחה גדולה יותר. מהי בכלל חשיבותה של החברה הקולטת, ומי אחראי יותר להצלחה - גורמים אובייקטיביים או המהגרים עצמם? האם, כמו שנהוג לחשוב, היו פערים סוציו־אקונומיים בין מי שעלה לישראל (העמך?) לבין המהגרים לאירופה (האליטה?)? האם בכלל כסף, קריירה ומעמד הם המדד להצלחה, והאם הם מרמזים על האושר ותחושת הבית של הדור השני והשלישי?

לפי פרופ' אווה אילוז, ישראל הרשמית וישראל הלא־רשמית אשמות שתיהן בחוסר הצלחתם של המזרחים להיקלט, שכן אפשר לראות תוצאה שונה לגמרי בצרפת, למשל, אותה היא מכירה היטב. בסדרת מאמרים מהדהדת שפורסמה ב"מוסף הארץ" ב–2012 כתבה אילוז על ילדותה, שאופיינה במעבר חופשי ומפרה בין תרבויות, שפות ועולמות - בין מרוקו שבה נולדה, צרפת שבה גדלה וארה"ב שבה למדה לתארים אקדמיים. "מעולם לא הרגשתי מודרת מהחברה הצרפתית בגלל מוצאי האתני או הדתי. מעולם לא עלה על דעתי כי אשכנזים ומזרחים מדורגים אחרת", כתבה.

הכורח להציג תעודת זהות אתנית הגיע, לדבריה, רק כשעלתה לישראל, שבה המזרחים נהפכו לאוכלוסיות מבודדות וחד־ממדיות מבחינה תרבותית, מה שהצדיק עוד יותר בעיני האשכנזים את אפלייתם. אילוז כתבה כי על אף שהיהודים המזרחים מהווים פחות מ–0.5% מאוכלוסיית צרפת, הסיכוי שיימצאו בתוכם פרופסורים, סופרים, עיתונאים, אמנים ומקבלי פרסים מדעיים גדול בהרבה מהסיכוי למצוא בעלי הישגים דומים בישראל. היא הזכירה את ז'אק דרידה וברנאר אנרי־לוי, אינטלקטואלים צרפתים מהשורה הראשונה זה שלושה עשורים, ואינטלקטואלים יהודים מזרחים אחרים שכיהנו או מכהנים בעמדות מפתח במוסדות התרבות החשובים בצרפת.

אילוז דנה גם באחת האמירות הכי חזקות בנוגע לעלייה המזרחית - שיהודים מזרחים שהיגרו לאירופה היו מ"זן משובח" בהשוואה לאלה שעלו לישראל. לדבריה, זה רק תירוץ להצלחתם. ההסבר שלה לפערים הוא שלצרפת היתה מערכת חינוך יוצאת מן הכלל, שכיוונה במפורש להעניק יחס שווה לילדים מלאומים וממעמדות שונים. בישראל, לעומת זאת, האשכנזים מחקו את שפת המזרחים ותרבותם במאמציהם ליצור תרבות חדשה.

"התמונה היא לא שחור ולבן"

סם בן שטרית, יו"ר הפדרציה של יהדות מרוקו, מציג עמדה שונה לגמרי מזו של אילוז, ולמעשה מזו של רוב המרואיינים בפרויקט. "הייצוג של המרוקאים בכנסת גדול משל כל עדה אחרת, חצי מהדוגמניות וממלכות היופי הן מרוקאיות. אצל המרוקאים אין ירידה מהארץ, וגם מי שמופגז לא זז ממקומו. יהדות מרוקו עברה חבלי קליטה קשים, אבל למדה להשקיע בילדים", הוא אומר. "היו הבדלים בין המרוקאים שעלו לישראל לאלו שהיגרו לחו"ל - בישראל המרוקאים הצליחו הרבה יותר. מעל ומעבר למשוער. מי שמדבר על השד העדתי הם סוחרי מצוקה. אין דבר כזה שד עדתי. לא נסכים להיות מסכנים ואומללים".

פריץ כהן, לע"מ

לד"ר חיים סעדון, מהמומחים הגדולים בישראל ליהדות ארצות האסלאם וצפון־אפריקה, יש תשובה מורכבת יותר. באופן כללי, הוא אומר, ניתן לומר שמי שהיגר לאירופה הצליח יותר. אבל זו איננה תמונה שאפשר לצייר בשחור ולבן, וגם כמעט לא קיימים מחקרים שמאששים זאת מדעית.

משפחתו של סעדון עצמו התפצלה: אביו, שהיה ציוני, עלה לישראל ב–1948 והיה שותף להקמת מושב בנגב; אחיו של האב היגר לצרפת והקים עסק מצליח למסחר בשטיחים; והאח השלישי היגר לארה"ב. "אני מסתכל על הדור השני ושואל את עצמי, האם בני הדודים שלי שמתגוררים בצרפת ובארה"ב הצליחו יותר ממני ומאחותי? אני בספק".

סעדון תיאר את התהליכים שעברו על היהודים במדינות המזרח ב–200 השנים האחרונות בסדרת ספרים בשם "קהילות ישראל בארצות המזרח במאות התשע־עשרה והעשרים" (מכון בן צבי). לדבריו, אחת הסיבות העיקריות לפערי הקליטה היא העובדה שלאירופה הגיעו היהודים בקבוצות קטנות והתיישבו בערים הגדולות, ובישראל התהליך היה הפוך: הגיעו מסות של עולים והממשלה יישבה אותם בפריפריה.

לדבריו, במקרים רבים היתה למהגרי אירופה נקודת התחלה נוחה יותר, בגלל המעמד המשפטי והמקצועי שהיה להם. הם לא נדרשו לרכוש שפה חדשה ולא היתה להם בעיה למצוא מקומות עבודה, בעיקר לבעלי המקצועות החופשיים שבהם. הסביבה התרבותית, התעסוקתית והחברתית באירופה היתה דומה לזו שהכירו, ובצפון־אפריקה הם למדו במערכת החינוך הצרפתית, כך שבוגר אליאנס מאפריקה יכול היה להשתלב בקלות במערכת התעסוקה הצרפתית. ליהודי אלג'יריה זה היה טבעי אפילו יותר, כי ברוב המקרים היתה להם אזרחות צרפתית.

מה לגבי הטענה שה"אליטות" הגיעו לאירופה וה"עמך" לישראל?

"היה שוני מסוים. השלטון הקולוניאלי לא הורגש באזורי ההר הכפריים אלא בערים, ולכן מי שנחשף לתרבות האירופית היו תושבי הערים, בעלי המקצועות החופשיים, שהיו גם מסודרים כלכלית. לאחר קריסתו היגרה רוב האוכלוסיה מהערים לצרפת, ואילו האוכלוסיה הכפרית עלתה לישראל. היכולת שלהם להיקלט כלכלית בישראל היתה קשה יותר, כי נדרשה קפיצה במודרניזציה".

ואיך נראים הפערים בין שתי האוכלוסיות כיום?

"כיום יש בצרפת שכבה של יהודים שהתבססה היטב בחיים העסקיים והאינטלקטואליים, אבל גם בישראל יש עורכי דין, אנשי עסקים ושחקנים מזרחים מובילים. ובכלל, המסה היהודית בצרפת כבר לא נראית כל כך מבוססת כפי שנראתה בעבר. נכון שהיחס של החברה הישראלית ליהודים יוצאי צפון־אפריקה היה קשה, היא ראתה בהם חברה נחשלת. אבל האם השחורים בארה"ב נקלטו בצורה אחרת?

"יש גם הבדלים בקליטה לפי מדינות מוצא. למרוקאים היה הכי קשה. באלג'יריה הצרפתים שלטו 132 שנים ובתוניסיה 76 שנים, כך שהיהודים שם נולדו לתרבות צרפתית. בניגוד אליהם, מרוקו היתה בשליטה צרפתית רק 44 שנים, כלומר יש יהודים מרוקאים שנולדו לשלטון ערבי, עברו לשלטון צרפתי ואחר כך הגיעו לישראל. לעבור שלוש זהויות תרבותיות זה קשה מאוד.

"אי אפשר לזרוק את כל האשמה על ממשלת מפא"י. נכון שהחברה השלטת חששה מאוד מ'התרבות הפרימיטיבית' של יהודי צפון־אפריקה, אבל לא בגלל זה היא שלחה אותם לנגב. פשוט לא ידעו איפה ליישב אותם, האמינו שהתנאים שלהם יהיו טובים בפריפריה".

מה היה קורה אם היו מיישבים אותם בערים?

"אם הם היו מגיעים לרמת גן זה היה נראה אחרת. תפקיד הממשלה היה לפתח תשתיות וליצור מקומות תעסוקה גם בפריפריה".

והיא מילאה את תפקידה?

אייל טואג

"ברור שבמשך עשרות שנים ממשלת ישראל קיפחה אותם. בגדול אפשר לומר שהחברה הקולטת הישראלית לא עשתה את מה שצריך. היא לא ויתרה על הנכסים שלה למען השוויון. גם עם האתיופים אנחנו עושים את כל השגיאות האפשריות. נוח לממשלה לא לטפל בדברים, כי להשקיע בפריפריה דורש עלויות אדירות. אבל יש גם תהליכים אובייקטיביים, למשל ירידת הצורך בחקלאים ובחקלאות. כך זה בכל העולם. ויש גם הצלחות, למשל המזרחים מהמושבים בפריפריה שפיתחו תעשיית תיירות וצימרים".

יש גם פערים בין המדינות עצמן?

"יהודי תוניסיה כתבו בצרפת 100 ספרים על חייהם שם, כשהמוטיב המרכזי הוא הגעגועים לתוניסיה וחוויית העקירה. יהודי אלג'יריה התחילו לכתוב רק ב–15 השנים האחרונות. למה? כי היה להם בסיס טוב של הזדהות בצרפת. למרוקאים לא היה מזה ולא מזה: הם גם לא התגעגעו וגם לא נקלטו במקום שבו יכלו להביע את עצמם. רק הדור השלישי של המרוקאים התחיל בחיפוש אחר הזהות ובגילוי מחדש".

חלק מהעולים לישראל היגר אחרי כמה שנים לצרפת.

"אלה תהליכים טבעיים, בכל הגירה יש חזרה של חלק מהאנשים למדינות המוצא. צרפת היתה מדינה נוחה לחזרה, שכן היו שם כבר בני משפחה שיכלו לקלוט אותם ולסייע להם".

"הקליטה לא מובנת מאליה"

הפרופסור לדמוגרפיה סרג'ו דלה פרגולה מהמכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים הוא מהמומחים הגדולים בעולם להגירה ותזוזת אוכלוסיות, בעיקר של יהודי התפוצות. דלה פרגולה ערך הרבה מחקרים ותחזיות של אוכלוסיה לישראל ולתפוצות, וגם הוא טוען שחלק מחוסר ההצלחה של המזרחים בישראל ביחס להצלחה באירופה נובע מפערים בין האוכלוסיות: בהכללה גסה, מי שהיגרו לצרפת היו אנשי האליטות הבורגניות מהעיר הגדולה. ליהודים הכפריים לא היתה אזרחות, וההזדקקות לסיוע ממלכתי שלחה אותם לישראל. וכך התחלקה ההגירה - אזרחי צרפת לצרפת ומחפשי תמיכה לישראל.

דלה פרגולה עלה מאיטליה בגיל 24 עם תואר שני לפני 47 שנה ("באתי לטיול והתאהבתי במקום. את אשתי הכרתי באיטליה, אבל בישראל היתה ההיכרות היותר משמעותית"). הוא מציין עוד כמה פרמטרים שהבדילו בין האוכלוסיות: השכלה, מקצוע, שפה ומבנה משפחתי. לדבריו, לא נעדרו אקדמאים מבין העולים לישראל, אבל שיעור האקדמאים שהיגרו לצרפת היה משמעותית גדול יותר. כך גם הפער בשיעור עובדי הכפיים והחקלאים, שרובם הגיעו לישראל. בנוסף, לישראל עלו משפחות עם יותר ילדים ויותר קשישים. המשפחות שהגיעו לצרפת, לעומת זאת, היו בגילי ביניים והיו משפחות קטנות ומודרניות יותר. היחס המספרי בין מפרנסים לנתמכים היה גרוע יותר אצל אלה שהגיעו לישראל, ונקודת הזינוק שלהם היתה קשה יותר: "הכישורים של אלה שהגיעו לצרפת איפשרו להם להתקדם יותר, והם גם ידעו צרפתית - בהשוואה למי שהגיעו לארץ, שרובם לא ידעו עברית".

בנוסף, הוא אומר, חוסר היכולת של המשק בישראל לקלוט מספר גדול של סוחרים יצר מוביליות כלפי מטה של הסוחרים העולים - ממסחר למקצוע עם שכר נמוך יותר. זהו תהליך שגם הרוסים עברו אחר כך. בצרפת, לעומת זאת, היהודים יכלו לעסוק בכל מה שרצו.

חלק לא קטן מהיהודים באלג'יריה עבדו במגזר הציבורי הצרפתי, והיו פקידי ממשלה בדרגים נמוכים של השלטון הקולוניאלי. לכן הם היו זכאים לטיפול ממלכתי בצרפת וקיבלו סל קליטה ודיור ציבורי, והמוטיווציה שלהם להגיע לצרפת עלתה בהתאם. הבדל נוסף היה אידיאולוגי: מי שראה עצמו כחילוני בן המערב לא החשיב את ישראל כמרכז חייו, ואילו הציבור שהגיע לישראל היה יותר אידיאולוגי ומסורתי.

ובכל זאת, כשמשווים את חוסר ההצלחה בקליטת המזרחים להצלחה בקליטת היהודים ממזרח אירופה והאנגלו־סקסים, הדברים נראים אחרת.

אמיל סלמן

"נכון. ישראל לא סיפקה פתרון שווה לכולם. זו לא קונספירציה, ברור שנוצר כאן עיוות. למשל, היו הבדלים בתמורה המקצועית תוך כדי הקליטה בשנים הראשונות. עולי אסיה ואפריקה נפלטו למקצועות חדשים, בעיקר כלפי מטה, ואילו עולי אירופה נצמדו יותר למקצוע הקודם שלהם. כלומר, הם ירדו פחות במעמד ובשכר".

מה הסיבה לכך? היו ביניהם הבדלים בהשכלה או במקצוע?

"כמעט ולא. לא היה הבדל גדול, למשל, בין העולים מרומניה לעולים מעירק. בכלל, ההבדלים בין המגזר המוסלמי והאירופי מבחינת השכלה ומקצוע לא היו דרמטיים. הפערים בין האוכלוסיות גדלו בשלב הקליטה הראשונית: המזרחים, שהיו בעלי רקע לא שונה, נפלטו כלפי מטה יותר, וכך גדל הפער".

לדברי דלה פרגולה, אחת הסיבות לפערים שנוצרו היא מקום המגורים שהוקצה לכל עלייה - נגזרת של הוותק בישראל ושנת העלייה ארצה. שנת העלייה, לדבריו, היא קריטית: "כשהעירקים והתימנים הגיעו עוד היו מקומות פנויים במרכז, בעוד המרוקאים והתוניסאים שהגיעו אחריהם פוזרו בפריפריה. מי שהגיע ראשון הרוויח. מלכתחילה עולי אירופה התמקמו יותר במרכז כי הם באו קודם, ומי שבא אחר כך פוזר בפריפריה.

"פיזור אוכלוסין הוא הגיוני, זה אינטרס אסטרטגי של המדינה. הבעיה היא שיותר קל להעביר לדימונה את מי שירד מהאניה ולא את מי שהיתה לו כבר דירה ועבודה. גם הרוסים פוזרו לפריפריה. ועוד דבר: מי שעצמאי לא צריך ללכת לפריפריה, אבל למי שצריך את הממשלה אין ברירה. לכן החלשים יותר הגיעו לפריפריה.

"אני מוחה על כך שיש עדיין פריפריה בישראל - צריך להגיע לקרית שמונה תוך שעה וחצי ותוך שעתיים לאילת. בושה שזה לא ככה. אם לא נהרוג את המושג של פריפריה זו תהיה טעות פטאלית. אבל מכיוון שזה לא כך, בינתיים מי שהיו לו כישורים עזב את ירוחם ועבר לרעננה. במקומות עם פחות הזדמנויות מתחתנים עם אנשים עם פחות הזדמנויות. איפה שיש הזדמנויות יש שינוי וסגירת פערים, גם בגלל נישואי תערובת. לי יש שלושה ילדים נשואים - עם עירקי, אנגלי והשלישי ממוצא מעורב. אז מהם נכדיי?"

אתה אומר שאם הרומנים היו מגיעים אחרי המרוקאים היו נותנים למרוקאים את לוד ורמלה?

"בכנות, אני חושב שהראשוניות קבעה - הראשון מגיע, הראשון תופס. במבחן התוצאה הקבוצות שהגיעו מאסיה ומאפריקה מוקמו בפריפריה. אני לא נאיבי, ראיתם את הסרט 'סלאח שבתי' שבו פקיד התיישבות עם ותק של יום אחד כבר מחליט על השני, לכן לבן הדוד שלו הוא מוצא פתרון ולאחרים לא. אני מייחס את זה יותר לחולשה אנושית מאשר לתוכנית שטנית של קיפוח.

"עם זאת, אני מבקש להפריך את המיתוס שהישוב נבנה על ידי אשכנזים. לפני השואה היוו האשכנזים 90% מהיהודים בגולה והמזרחים היו 10%–15%. זה בדיוק החלק שלהם באוכלוסיית הישוב. בתקופות מסוימות אפילו עלו מהמזרח יותר יהודים מאשר מארצות אשכנז".

יש לא מעט מהגרים מצפון־אפריקה שחזרו למדינות המוצא או עברו לצרפת.

"זה לא מדויק. רוב גדול של העולים נשאר בישראל. בכלל, אני ממליץ להסתכל על הגירות אתניות גדולות בעולם ולראות שאנחנו לא שונים. בכל עלייה למדינת לאום חלק נפלטים. קליטה היא לא דבר מובן מאליו. לרבים זה משפר זמנית את מעמדם, אבל זה משתנה, ואז הם חוזרים או מהגרים למקום שלישי. יש מניעים כלכליים ויש כוחות שדוחפים אותם החוצה. מסתבר שההגירה לישראל דווקא יציבה. לחלק, כמו העולים מתימן ומלוב, פשוט אין לאן לחזור".

היהודים שהגיעו לאירופה היו בעצם חלק מהאליטה.

"היהודים הביאו חיוניות כלכלית לקהילות בפאריז וברומא, ויש יהודים שנהפכו לדמויות מרכזיות בצרפת. יהודים במרוקו ובתוניסיה היו חלק מהאליטות בדיוק כמו יהודים באנגליה ובגרמניה. אחרי 50 שנות מחקר אפשר לומר שקווי הדמיון בין יהודי התפוצות חזקים יותר מקווי השוני".

והיום הם יכולים להצליח בישראל יותר מבעבר?

"ישראל גדלה והיא מדינה אירופית מפותחת. כוח הקנייה כאן משמעותי. במובנים מסוימים יש יתרון להיות כאן מאשר להיות שם. בנוסף יש אנטישמיות שמפריעה למי שבחו"ל, והדאגה הזאת הולכת וגדלה באירופה.

"המשבר של 2008 הורגש אצלנו, אבל יצאנו ממנו יחסית חלק. לכן ישראל איננה רק מדינת היהודים, אלא גם מקום שמתפקד יותר טוב מבחינה כלכלית. החישוב הוא לא רק אידיאולוגי, זה מקום שאפשר לשקול על בסיס פרגמטי".

והנה באמת יש צרפתים שעולים.

"זו עלייה בת של עליית צפון־אפריקה - הם מגיעים משכילים ועם כסף וקונים דירות. בציניות אני יכול לומר: תהגרו קודם למערב, תעשו כסף ואז תבואו לישראל, ויהיה לכם קל יותר".

"מציאות חברתית מכשילה, מנשלת ומנצלת"

פרופ' מאיר עמור לא הצליח למצוא משרה ראויה באקדמיה הישראלית, והיום הוא מרצה באוניברסיטת קונקורדיה שבקנדה. "אני לא בישראל כי לא יכולתי להסתדר. הבנתי שאני ניצב מול קיר. הרבה מזרחים כמוני, שהיו להם מקצוע והשכלה, עזבו. כל ילד יודע שבישראל עדיף להיות אשכנזי", הוא אומר.

שלומית כרמלי

אתה לא קונה את ההסבר התרבותי - למשל שהמזרחים לא השקיעו מספיק בהשכלה של הילדים ושהיו פערים בין האוכלוסיה שהגיעה לישראל לבין זו שהיגרה לאירופה?

"ממש לא. יהודים ממרוקו, תוניסיה, תימן, עירק וסוריה שוויתרו על מנעמי 'סל הקליטה' של הציונות הארץ־ישראלית והיגרו לצרפת, לקנדה, לארה"ב ולאוסטרליה ביססו קהילות פורחות, ואלה ארצות מערביות לפחות כמו החברה הישראלו־אשכנזית שמתאמצת כל כך להידמות להן. הכישלון של המזרחים לא נובע מתרבות בעייתית אלא ממציאות חברתית מכשילה, מנשלת ומנצלת.

"מנסים להגיד שבישראל הקליטה היתה דומה לכולם, אבל כל מי שעיניו בראשו יודע שהחוויות של אלה שבאו מארצות ערב לא היו דומות לחוויות של אלה שבאו מאירופה. ברור שאת המזרחים שלחו לפריפריה והם קיבלו יחס של אנשים פחות חשובים. ההסבר אינו תרבותי אלא גזעני או חברתי־סוציולוגי. גם אם היה שוני בין האוכלוסיה שהגיעה לישראל לזו שהיגרה לאירופה, זה היה כבר לפני 65 שנה. מה קורה עם הילדים והנכדים? האם הם ממשיכים לשאת אות קין? הרוב המוחלט של היהודים הגיעו לישראל חסרי כל, כך שלא היה הבדל מבחינה זו בין אשכנזים למזרחים. אז איך נוצרו פערים חברתיים מהירים יותר מאלה שהתפתחו בארה"ב לאורך 200 שנה?".

לאשכנזים היה קל יותר לעשות כסף בישראל?

"ברור. אבא שלי היה מטאטא רחובות בטבעון בשכר מינימום, וכל תשעה חודשים פיטרו אותו כדי שלא יקבל פנסיה. ב–1980 חילקו אדמות בישוב תמרת. מי שידע על זה היו בני הדור השני והשלישי של טבעון, וכשזה הגיע לידיעת הציבור כבר היה מאוחר מדי. אנשים שגדלו אתי בתיכון קיבלו 5 דונם ששווים היום 5 מיליון דולר. לנו אף אחד לא סיפר". לאחר פרסום הכתבה כתב מאיר עמור בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא התייחס בדבריו לישוב אלוני הגליל ולא לתמרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#