העשור הפיננסי הסתיים - 
האם ייפתח כאן עשור ריאלי? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העשור הפיננסי הסתיים - 
האם ייפתח כאן עשור ריאלי?

ההתנהלות של אי.די.בי עשתה שירות רע מאוד למגזר העסקי

26תגובות

צריך לשים את הדברים על השולחן: אם פירמידת אי.די.בי לא היתה קיימת, חוק הריכוזיות שעבר השבוע בכנסת לא היה בא אל העולם - או לפחות היה מגיע מאוחר יותר. אמנם החוק חל על כמה חברות נוספות כמו דלק־הפניקס של יצחק תשובה, הבינלאומי־פז של צדיק בינו ותנובה־פסגות של קרן איפקס, אבל מי שהציף את כל תחלואיה של שיטת הפירמידות העסקיות, ולא החמיץ אפילו אחת מהן, היא קבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר.

עסקות בעלי עניין והעברת חובות פרטיים לחברה ציבורית? היו. מינוף פראי? היה גם היה. משכורות עתק למנהלים? בלי סוף. ממשל תאגידי רעוע ושליטה בלעדית של דנקנר בכל החברות בקונצרן? בהחלט. שליטה בו־זמנית בחברות ריאליות ובחברה פיננסית גדולה? ברור שהיתה. שליטה באמצעות הון עצמי מועט בכסף גדול של אחרים? היתה. הימורים עסקיים כושלים שנבעו מכך שזה כסף של אחרים? היו. עסקות לא ענייניות שנועדו רק כדי לשרת את תאוות הכוח של השליט? היו. התבססות מוחלטת על מונופולים כמקור רווח? היתה.

אפשר למנות עוד תחלואים רבים, אבל הנקודה ברורה. התנהלותה של הקבוצה הזו עשתה שירות רע מאוד למגזר העסקי, וכעת, כשחוק הריכוזיות עבר והבעלות על החברה עוברת לאחרים, אולי היא תעשה שירות טוב יותר למגזר העסקי. אולי.

מוטי מילרוד

אנחנו עדיין לא מכירים את מוטי בן משה ואדוארדו אלשטיין מספיק כדי לדעת אם הם האנשים שיצליחו לארגן את הפירמידה הזו מחדש ולהבריא אותה. סביר להניח שהליכי ההבראה יימשכו עוד זמן רב, שנראה עוד התכתשויות משפטיות ארוכות סביב 
אי.די.בי שפירנסה עשרות עורכי דין, רואי חשבון, יועצים ומאכערים במהלך השנים, ושיהיו עוד הרבה הפתעות מסוגים שונים.

לאי.די.בי תחת דנקנר היתה תרומה משמעותית לחקיקת חוק הריכוזיות. היא פשוט סיפקה את כל הסיבות שהבהירו עד כמה חיוני החוק הזה. אם מישהו במגזר העסקי כועס על חקיקת החוק, הוא צריך לבוא בטענות לדנקנר. את חשבון הנפש שלו ייתכן שהוא כבר עושה, אבל מה עם שאר המגזר העסקי? גם הם בודקים את עצמם? או שהם מעדיפים להתבוסס בטענה שיש כאן אווירה שהיא "אנטי ביזנס"?

הנה כמה לקחים שלמדנו מתהליך חקיקת חוק הריכוזיות והסביבה העסקית והרגולטורית העכשווית בישראל:

1. תהליך לשינוי משקי מחייב כמה סוכני שינוי נחושים; אנשים שיצליחו לעכל ולעבד את המציאות המעוותת שבה פועלות כמה מהפירמידות העסקיות וירימו דגל שחור. אנשים בעלי מחויבות, ידע ויכולת להתעמק בנושא, שלא יירתעו מהמתקפות עליהם ומהקיטלוג שלהם כקומוניסטים וכשונאי השוק החופשי, ויהיו מוכנים גם לשלם מחירים של גינוי, לחצים ולפעמים אובדן עסקים ורווחים. בלי אנשים כאלה לא נראה כאן שום שינוי. הם יכולים להיות פקידי ציבור נאמנים, אנשי משק ואקדמיה, עמותות ציבוריות או עיתונאים. התפקיד שלהם הוא לייצר את השיח, להכניס לתוכו נתונים ומידע, לנתח את הבעיה וללחוץ על מקבלי ההחלטות לפעול. יש עכשיו בכנסת לא מעט ח"כים שמבינים סוף־סוף את תפקידם - נבחרי ציבור, והם קשובים יותר מאי פעם ליוזמות חקיקה שמיטיבות עם הציבור. יש אומרים, קשובים מדי.

2. אל תצפו מהכוחות הכי חזקים והכי גדולים במשק להירתם לתהליך השינוי הזה. להפך: הם יעשו הכל כדי למנוע אותו. הם פוחדים ממנו. יאיר המבורגר, למשל, בעל השליטה בקבוצת הביטוח הראל השקעות, הוא אחד האנשים ההגונים בענף. איש עסקים מוצלח. הוא היה יכול להנהיג את השוק ולקבוע סטנדרטים גבוהים של התייחסות לכסף ציבורי. הוא עושה זאת בחברה שלו, אבל ברגע האמת בחר בצד של דנקנר והשתתף בהנפקת החברים הכושלת שעשה באי.די.בי. היית מצפה שאדם שהתעשר והצליח לשגשג הודות למאות אלפי מבוטחים ישראלים שהוא משרת יחשוב גם עליהם, לא רק על חבר המועדון שלו.

עופר וקנין

האנשים החזקים חוששים משינוי, כי שינוי יכול לערער את הסדר הקיים. טוב להם שיש שכבת הגנה על הפעילות שלהם בדמות אנשי עסקים שנויים במחלוקת. זה נכון גם לאנשי עסקים אחרים שנהנים מהסדר הקיים, לרבות בעלי אמצעי תקשורת מסוימים. הגופים המוסדיים, שאמורים להוות את שכבת ההגנה של המשקיעים והחוסכים, כשלו במימון הפירמידות הללו, ורק בישורת האחרונה של קריסת אי.די.בי הם התעשתו והחלו לפעול. גם הם צריכים לבדוק את עצמם.

3. אל תצפו מפוליטיקאים לפעול על דעת עצמם - מישהו צריך להניע אותם. גם הם מעדיפים להיות באזור הנוחות של לא לעשות דבר מלבד לפזר הצהרות חגיגיות בכנסים ובהודעות לעיתונות. הם כמובן יצטרפו כשהרוח תתחיל לנשוב לכיוון מסוים וכשיזהו נושא בעל אהדה ציבורית. שר האוצר, יאיר לפיד, ושר הכלכלה, נפתלי בנט, להלן האחים, לא ממש תרמו למאבק בריכוזיות ולחקיקת החוק. זה לא באמת עניין אותם. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר הקודם, ד"ר יובל שטייניץ, עשו הרבה יותר מהם בעניין, אבל גם הם איבדו עניין ונחישות בשלבים מסוימים של החקיקה.

4. בחודשים הקרובים נוכל לראות כיצד הבנקים מתמודדים עם החובות הפרטיים העצומים של דנקנר בעידן שאחרי ניתוקו מאי.די.בי. דנקנר והחברות הפרטיות שלו, גנדן וטומהוק, חייבים קרוב למיליארד שקל לבנקים, בעיקר לשני הגדולים, לאומי והפועלים.

על החובות האלה אומרים הבנקים שני דברים סותרים: 1. לא נוותר לו על שקל; 2. אין באמת מאיפה לקחת. איך הגענו למצב כזה? איך הגענו למצב שבו איש עסקים מקבל הלוואות של מאות מיליוני שקלים מבלי שיהיו לבנקים ביטחונות להשיב את הכסף הביתה? קשה לקבל רק את ההסבר החברי, שדנקנר הוא חבר של מנהלי בנק לאומי, רקפת רוסק־עמינח, ובנק הפועלים, ציון קינן, הגם שהיה מעורב במינוי של האחרון.

התשובה היא שעיוותים משקיים מולידים עיוותים אחרים. הבנקאים העניקו לדנקנר הלוואות פרטיות בהיקפי ענק, כי הם ראו לנגד עיניהם את האפשרות לעבוד עם כל הפירמידה שלו באי.די.בי. דנקנר ידע לנצל זאת היטב, כנראה. רוצים לעבוד עם סלקום? תנו לי אשראי. רוצים לטפל בשופרסל? שחררו לי כסף. רוצים את מכתשים אגן? תנו לי עוד קצת בפרטי. וכך תפח הר החובות הפרטיים והגיע למצב שבו לבנקאים היה אינטרס מובהק בהישארותו של דנקנר כבעל השליטה באי.די.בי. איך אמר יצחק דנקנר, אביו של נוחי? בלי אי.די.בי הוא לא יוכל לשלם את החובות לבנקים. הנה עוד סיבה לפרק את הפירמידות.

נ.ב.

חוק הריכוזיות אמור להניע ארגון מחדש של החברות בפירמידות. בקרוב נראה הרבה חברות שנמכרות, חברות שבהן נעשות הצעות רכש, חברות שמתמזגות. גם כאן צפויה הכנסה נאה לרואי חשבון, עורכי דין ויועצים שונים. התועלת למשק נמצאת בצמצום הריכוזיות, בהקצאת משאבים שאמורה להיות יעילה יותר, ואולי גם בהצלחות של אנשי עסקים שינצלו את ההזדמנות כדי להשתלט על חברה ולשגשג אתה. החשש הוא שתשומת הלב הבנקאית והמימון הבנקאי יופנו בעיקר למהלכים האלה של קנייה, מכירה וכדומה, והם ימשיכו להזניח את המקומות שבאמת מחוללים צמיחה כמו עסקים קטנים ובינוניים או הקמת פעילויות חדשות. העשור הפיננסי של הבנקים הסתיים. השאלה היא אם ייפתח עתה עשור ריאלי - של מיקוד בהשקעות ריאליות, לא רק בסיבובים פיננסיים ומינופים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#