האם ח"כ אראל מרגלית הוא קומוניסט? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם ח"כ אראל מרגלית הוא קומוניסט?

המגזר העסקי מאיים על כל מי שרוצה להכניס תחרות לשווקים שימותג כקומוניסט

31תגובות

כאשר משקיע ההון־סיכון אראל מרגלית נכנס לפוליטיקה לפני שנתיים, הוא תיאר לעצמו שיספוג התקפות על העושר הגדול שצבר ועל כך שהוא לא מסוגל להבין את המצוקות של רוב אזרחי ישראל. יש סיכוי קלוש שהוא תיאר לעצמו שהמתקפה תבוא דווקא מכיוון הפוך: "כנראה ששלי יחימוביץ' הדביקה את ח"כ אראל מרגלית בחיידק הקומוניזם", אמר השבוע ל-TheMarker מנהל באחת מחברות מוצרי הצריכה הגדולות, בתגובה להצעתו של מרגלית לתקן את חוק ההגבלים העסקיים כך שייאלץ חברות בעלות כוח בשוק שבו הן פועלות לפרסם דוח״ות כספיים - הצעה שמתואמת עם הממונה על ההגבלים העסקיים פרופ' דיוויד גילה. “הרי מרגלית הוא איש עסקים, כך שהמהלך הזה מפתיע אותי. במקום שהח"כים יתעסקו בבנקים ובעמלות שהם גובים, הם הולכים נגד בעלי הסופרים וחברות המזון כי זה סקסי. זו הצעה פופוליסטית״.

מרגלית לא צריך להיות מופתע בכלל. אם יחרוש את ארכיוני העיתונים והאינטרנט הוא יגלה תופעה מדהימה. המתקפות על פוליטיקאים, רגולטורים ועיתונאים ומיתוגם כקומוניסטים או כסוציאליסטים לא מתרחשות בעקבות הצעות להטיל מסים גבוהים או להציע תכנון מרכזי של הממשלה, אלא במקרים הפוכים: כאשר עולה יוזמה להגדיל את התחרות בשווקים, להוריד מכסים וחסמים ולנסות לייצר שווקים חופשיים. אלה הרגעים שבהם פורצים המקארתיסטים מהמגזר העסקי ומתחילים לאיים על כל מי שרוצה להכניס תחרות לשווקים שימתגו אותו כקומוניסט. בשלב הבא הוא יהיה סטליניסט, אייתוליסט ואפשר אפילו להרחיק לכת יותר.

הדוגמה הקיצונית ביותר לכך עלתה בימים שלפני המחאה החברתית, כאשר כל מי שעסק בניסיון לחשוף ולפרק את הריכוזיות במשק - מהלך שהוא בעד שוק, תחרות ועסקים ונגד העסקים הגדולים הנהנים מהמצב הקיים - זכה לכינויי גנאי ולניסיונות דה־לגיטימציה מצד כלכלנים, מומחים, עיתונאים ואפילו יזמים חברתיים ועמותות שמומנו או היו קשורים חברתית למונופולים ולפירמידות.

היכולת למתג יזמים או יוזמות כמו זו של מרגלית וחשיפת הדו״חות הכספיים של חברות בעלות כוח שוק כקומוניסטיים נובעת מהבלבול בשיח הציבורי בין מדיניות ״בעד עסקים״ לבין מדיניות "בעד שוק״. הרצון לטשטש את ההבדלים הגדולים בין מדיניות ״בעד שוק״ לבין ״בעד עסקים״ משותף לא רק לחברות ענק, למונופולים ולבעלי זכיונות והטבות, אלא גם לאיגודים במגזר הציבורי, שהם מעין מיליציות מיסוי עצמאיות ולפוליטיקאים החברתיים המייצגים אותם.

ח"כ אראל מרגלית
אורן נחשון

חברות ענק, מונופולים, יבואנים בלעדיים ותעשיות וענפים בעלי כוח פוליטי הזוכים להגנה באמצעות רגולציה הם האויבים והשונאים הגדולים ביותר של השוק והתחרות. שוק ותחרות פועלים לאורך זמן לטובת הצרכנים, משלמי המסים והיזמים שרוצים להיכנס לשוק. שוק ותחרות פועלים נגד השחקנים הקיימים - מאלצים אותם להתייעל, להתחדש, להעניק שירותים טובים יותר או זולים יותר. חלקם לא מסוגלים לעשות זאת כי במשך שנים הם התרגלו לפעול בחממה מונופוליסטית.

לעתים נכרתת ברית אסטרטגית גלויה או סמויה בין הבעלים והמנהלים של המונופולים לבין ועדי העובדים שלהם (דור א׳, כמובן). שניהם לא רוצים שוק חופשי ותחרות ומעוניינים להרחיק מתחרים. כך, למשל, כאשר כיל רצתה להילחם בכוונה להעלות את שיעור התמלוגים שהיא משלמת למדינה על אוצרות הטבע, היא שלחה לחזית הקרב את ועדי העובדים שלה ואת ראשי הרשויות בדרום כדי שימתגו את המהלך כאילו הוא ״נגד העובדים״ ולא בעד מיליוני משלמי מסים, עניים, מובטלים ונכים.

למעשה, לרוב קבוצות האינטרס החזקות במשק יש עניין למנוע שוק חופשי ותחרות בתחומים שלהם. מאחר שלהן יש יכולת התארגנות, נגישות למידע, מיקוד ויכולת לתכנן קרבות לטווחים ארוכים, כמעט תמיד הן מצליחות למנוע פתיחת שווקים והכנסת תחרות. רוב הח"כים לא מעונינים לנהל קרבות מסובכים ומתמשכים עם קבוצות האינטרס, ומעדיפים להתרכז בקרבות צבעוניים, מובנים ופשוטים שהיריב בהם אינו קבוצת אינטרס חזקה אלא מפלגה אחרת או קבוצה אידיאולוגית.

מרגלית היה ידוע בעולם ההיי־טק לא רק כמשקיע הון־סיכון שהצליח בצורה יוצאת דופן, אלא כאיש שלא רואה אף אחד ממטר ומרוכז בעצמו. בדרך כלל אלה תכונות שקשות על הפוליטיקאים ליהפך למנהיגים. במקרה של מלחמה בקבוצות האינטרס, מרגלית יכול, תיאורטית, להפוך את החסרונות שלו ליתרון. הוא עשיר, הוא לא צריך לחשוב על ג׳ובים ופרנסה ליום שבו ייפלט מהפוליטיקה, הוא מבין במספרים ובנתונים - והוא יכול להיות שחקן פוליטי שנלחם נגד עסקים גדולים ומונופולים שפוגעים במשק ובצמיחה, ובעד שוק ותחרות.

הבעיה היא שקרבות כאלה דורשים עקביות, ריצה למרחקים ארוכים ונכונות לספוג השמצות ועלבונות מצד קבוצות האינטרס. למעשה, אם אתה לא נהפך למושא ללעג, למתקפות, להשמצות ולניסיון לדה־לגיטימציה מצד קבוצות האינטרס - ישירות או באמצעות העיתונות המשרתת אותם - כנראה שאתה לא באמת מוביל שינויים אלא רק עוסק בקוסמטיקה. למרגלית יש משאבים וידע להילחם בעד שוק ונגד המונופוליסטים. האם יש לו גם אופי מתאים כדי לנהל קרבות ארוכים, כואבים ומסובכים שבטווח הקצר והבינוני יגבו ממנו מחיר?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#