אל תעשו לי ילד

האם המצב הכלכלי משפיע על שיעורי הילודה בישראל?

האם הקטנת קצבאות הילדים שנכנסה לתוקף בקיץ תשפיע על ההחלטה של משפחות להביא עוד ילד? תלוי איפה אתם חיים: ישראל ממשיכה להוביל בשיעורי הפריון, בארה"ב הם צונחים מאז המשבר, ובבריטניה נרשם בייבי בום למרות המיתון והקיצוצים

אפרת נוימן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בעונה הרביעית של הסדרה "עבודה ערבית" פותח הגיבור, אמג'ד, אב לשניים, במה שנראה מבחוץ כמחאת אוהלים משלו: לאחר שאשתו מגלה כי היא בהריון עם תאומים והוא מבקש ממנה לעשות הפלה מכיוון שאין לו כסף לממן את גידולו של ילד נוסף, היא זורקת אותו מהבית, והוא עובר לגור באוהל מתחת לדירה. אחת מהמשתתפות בעונה האחרונה של הסדרה "מחוברים", השחקנית נתי קלוגר, אם לתאומות, מצאה את עצמה בהריון לא צפוי, ואחד משיקוליה בהחלטה אם להמשיך את ההריון היה המצב הכלכלי.

הייצוגים הטלוויזיוניים האלה משקפים שיח שנשמע בהרבה משפחות ישראליות על העלות הכלכלית של גידול ילדים. המחאה החברתית שפרצה בקיץ 2011 העלתה לכותרות גם את עלויות התחום הזה: אמהות יצאו לשדרות רוטשילד עם עגלות וטף בקריאה להקל על ההוצאות הגדולות על ההורים, הן על רכישת מוצרים והן על מסגרות חינוך שעולות אלפי שקלים בחודש מגיל שלושה וחצי חודשים, שבו מסתיימת חופשת הלידה בתשלום. אחת המסקנות של ועדת טרכטנברג היתה שיש לאפשר חינוך חינם מגיל 3, במקום מגיל 5.

באופן אינטואיטיבי הגיוני לחשוב ששיעורי הילודה יושפעו מעלויות גידול הילדים ומהמצב הכלכלי. אבל האם זה אכן כך? מחקרים מראים כי התשובה מורכבת. אי אפשר למצוא סוג אחד של קשר בין מצב כלכלי לילודה, ומדינות שונות בעולם מתנהגות באופן שונה. בארה"ב, למשל, המשבר הכלכלי הביא לירידה מתמשכת בחמש השנים האחרונות במספר הילדים לאשה ולשפל בשיעור הילודה. בבריטניה, לעומת זאת, שאף היא מושפעת מהמשבר הכלכלי, יש "בייבי בום" שמשמח מאוד את הממלכה ומוסיף לציפיות שעונת הקניות סביב חג המולד תהיה הטובה ביותר מאז תחילת המיתון ב–2008.

בישראל המצב מורכב עוד יותר, בגלל ההטרוגניות של האוכלוסיה: הנשים המוסלמיות לא מתנהגות כמו החרדיות, שלא מתנהגות כמו החילוניות, שגם אצלן זה תלוי בהכנסה. אבל אין ויכוח על כך שישראל יוצאת דופן ומובילה בנוף העולמי בכל הנוגע לשיעורי פריון. בעוד הממוצע של מדינות ה–OECD הוא 1.74 ילדים, בישראל שיעור הפריון הכולל הוא כ–3 ילדים לאשה. במרבית מדינות ה–OECD (למעט ניו זילנד, איסלנד וטורקיה) שיעור הפריון לא מצליח להדביק את שיעור התחלופה - כלומר מספר הילדים שנדרש כדי לשמור על גודל האוכלוסיה, שהוא 2.1 ילדים.

מחאת העגלות, ב-2011צילום: ניר קידר

בישראל, לעומת זאת, אשה ערבייה יולדת 3.33 ילדים בממוצע ואשה יהודייה יולדת 2.98 ילדים בממוצע. שיעור הפריון בישראל נמצא במגמת עלייה מאז אמצע שנות ה–2000, לאחר עשורים שבהם חלה ירידה מתמשכת בשיעור הפריון הכולל (רמת השיא היתה 4.03 ילדים לאשה ב–1955). למרות השונות באוכלוסיה והמעמסה הכלכלית, נראה שהצורך בילדים מוטבע באופן כה עמוק בחברה הישראלית שמשקלו של השיקול הכלכלי מתגמד בהחלטה על ילודה.

מעניין לשאול אם הקיצוץ בקצבאות הילדים שהוחל באחרונה צפוי להשפיע על הילודה. מהילד השני ומעלה, הסכום שקוצץ הוא משמעותי - כמה מאות שקלים בחודש. האם אובדן הקצבה עשוי להשפיע על ההחלטה להביא או לא להביא לעולם ילד נוסף? הקיצוץ בקצבאות הילדים שנעשה ב–2003 יכול לתת תובנות על ההשפעה של תמריצים כלכליים על ילודה בישראל, שיאפשרו להסיק לגבי הקיצוץ שנעשה לאחרונה.

מחקר מקיף בנושא נערך על ידי פרופ' אלמה כהן מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת הרווארד, ד"ר דימיטרי רומנוב, מדען ראשי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וד"ר רג'יב דהג'יה מאוניברסיטת ניו יורק, וגרסה מעודכנת שלו פורסמה בדצמבר 2012. החוקרים בדקו נתוני ילודה על פני השנים 1998–2005. בתקופה זו התרחשו שני אירועים כלכליים: ב–2001 עבר החוק שהגדיל את הקצבאות, וב–2003 בוצע קיצוץ על ידי שר האוצר דאז בנימין נתניהו.

החוקרים הגיעו למסקנה שלגבי נשים מוסלמיות, אין ויכוח על כך שתמריצים כלכליים אחראיים לצמצום הדרגתי בפריון הרב־שנתי. "עד אמצע שנות ה–80 היה שיעור הפריון של נשים ערביות בישראל מהגבוהים בעולם המוסלמי", אומר רומנוב. שיא הפריון שלהן היה ב–1965 עם כ–10 ילדים לאשה, ובאמצע שנות ה–80 הוא התייצב על 4.8–4.6 ילדים. לאחר מכן היו שני עשורים של יציבות, וב–2001 הוא החל לרדת עד ל–3.5 ילדים לאשה. "כשאשה לא עובדת, כפי שקורה אצל רוב הנשים המוסלמיות, ואין הוצאה על מסגרות חינוך כי ילדים נשארים בבית, קצבת הילדים שהיא מקבלת גבוהה יחסית לעלות השולית של גידול ילד - ומשיקול כלכלי גרידא, בהתעלם משיקולי תרבות ומוסר, למשפחה כדאי להביא לעולם עוד ילד. ככל שהפער בין קצבת הילדים לעלות גידול הילדים קטן, כך פחות כדאי להוליד ילדים", מסביר רומנוב את הסיבה לירידה בשיעורי הפריון של הנשים המוסלמיות.

בקבוצה של הנשים החרדיות, לעומת זאת, לא מצאו החוקרים השפעה חזקה של תמריצים כלכליים בתקופה שנבחנה. עם זאת, רומנוב מסייג את המסקנות: "תקופת המחקר שלנו הסתיימה ב–2005, שנתיים לאחר הקיצוץ שיזם נתניהו, ולכן עולה השאלה אם על רקע הקיצוץ אכן היתה דחיית פריון או השלמה עם מספר קטן יותר של ילדים. מי שיש לו משאבים כלכליים כנראה לא הגיב מיידית לקיצוץ. אפשר גם להניח שלקח למשפחות זמן לעכל את המשמעות ולהפנים את השינוי הכלכלי. אולי הן לא האמינו שהקיצוץ הדרמטי לא יתבטל עם הזמן". לדברי רומנוב, "במחקר שעשה הביטוח הלאומי על פני תקופת זמן ארוכה יותר אחרי הקיצוץ,
ב–2007–1994, נמצא שאכן היתה לו השפעה על הילודה בקרב החרדיות". המסקנה שלו היא כי לקיצוץ בקצבאות תהיה השפעה גם על פריון נשים חרדיות ככל שהשנים יחלפו, ובהנחה שלא תהיה נסיגה בהחלטות הקיצוץ.

עוד גורם משמעותי שקיים בקיצוץ של 2013 הוא הרצון לעודד הכשרה של חרדים והשתלבות בשוק העבודה, שלא בא לידי ביטוי דומה ב–2003. הגורמים האלה מייצרים תנאים תומכים שצפויים להשפיע בכיוון של ירידה בפריון, שכן המגמה העולמית היא שככל ששיעור התעסוקה של נשים, ההכנסה ורמת החיים עולות - כך הפריון יורד. קשר נוסף שקיים במדינות ה–OECD הוא בין השכלה לילודה: ככל שהנשים משכילות יותר, הן נוטות לדחות את הילודה לגיל מבוגר יותר - ושיעור הפריון יורד בהתאם.

בקבוצה השלישית, של החילוניות, התשובה לשאלה אם הקיצוץ ישפיע או לא תלויה ברמת ההכנסה. "בעשירונים התחתונים של התפלגות ההכנסות רואים השפעה חזקה של הקיצוץ בקצבאות לעומת מי שיש לו משאבים ונמצא בעשירונים העליונים", אומר רומנוב.

מחקר שערך מכון אדלר בפברואר תומך בממצאים האלה: במחקר נמצא כי קשיים כלכליים מביאים לצמצום הילודה בקרב האוכלוסיה החילונית והמסורתית בישראל. שלושה מכל חמישה הורים חילונים ומחצית מההורים המסורתיים אמרו לחוקרים כי המצב הכלכלי בשנה האחרונה גורם להם לשקול להימנע מלהביא לעולם ילד נוסף. בכל הנוגע לחרדים ולדתיים, המחקר לא מצא השפעה מהותית - רק אחד מכל 20 הורים דתיים (5%) אמר כי קשיי הפרנסה הם שיקול נגד הבאת ילד נוסף לעולם.

רומנוב מסכם שאין מסקנה אחת לגבי האוכלוסיה הישראלית. "אין סיפור ממוצע, כל קבוצה מגיבה אחרת, כך שנוצרת מטריצה עם הרבה ממדים", הוא אומר.

מהנתונים שאתה רואה וממגמות היסטוריות, האם יוקר המחיה עשוי להשפיע על הפריון של הנשים הישראליות?

רומנוב: "כשמדברים על יוקר המחיה יש סעיפים בסל הצריכה שעלו לאורך השנים, הבולט שבהם הוא דיור, ויש סעיפים שדווקא ירדו כמו ביגוד, נעליים ותקשורת. מדברים על משבר כלכלי אבל הנתונים לא מראים שיש או היה בשנים האחרונות משבר כלכלי בישראל. השכר הממוצע עלה, יש מגמה של ירידה באבטלה, התמ"ג לנפש עולה. האינפלציה, כפי שהיא נמדדת על ידי מדד המחירים לצרכן, היא בסך הכל 1.5% לשנה שמוגדרים כיציבות מחירים. מה שכן אפשר להגיד הוא שרמת החיים לא עולה כמו התוצר, סעיף הדיור התייקר משמעותית והצמיחה לא מחלחלת לכולם. זו הסיבה שבמחקרינו מצאנו תגובה דיפרנציאלית של הפריון לפי רמת ההכנסה".

ילדים בריטים זה שמחה

ייתכן מאוד שהמשבר הכלכלי העולמי של השנים האחרונות הוא אחד הגורמים העיקריים שחיבלו בהתאוששות של אירופה בתחום הילודה. לפי ניתוח של Eurostat (המכון הסטטיסטי של הוועדה האירופית), 2008 - שבה פרץ המשבר - היתה נקודת מפנה ביבשת, שסובלת בעשרות השנים האחרונות משיעורי פריון נמוכים ומהזדקנות האוכלוסיה, לאחר שש שנים של עלייה מתמשכת במספר הלידות. ב–2008 עדיין לא היתה נפילה בשיעור הפריון, אבל ב–2011 כבר רואים כי במקביל לירידה ממוצעת של 3.5% במספר הלידות ב–2008–2011, שיעור הפריון ירד ב–24 מדינות. בספרד, שנפגעה מאוד וחוותה מיתון קשה, שיעור הילודה ירד ל–1.39 ילדים לאשה ב–2010.

גם הילודה בארה"ב הושפעה מהמשבר, שהביא לכך שמשפחות ויתרו על ילד נוסף וצעירים חסרי תעסוקה דחו את הקמת המשפחה. זאת בנוסף לכך שנשים בארה"ב ובמדינות מפותחות אחרות מתחילות להוליד ילדים בגילים מבוגרים יותר, ולכן "מספיקות" פחות. מנתונים שפורסמו בספטמבר עולה כי שיעור הפריון בארה"ב נפל ב–2012 זו השנה החמישית ברציפות והגיע לשפל חדש, לפחות מאז שהתחילו למדוד את הנתון הזה ב–1920: 63 לידות לכל 1,000 נשים, לעומת 127 לידות ב–1990 ו–188 לידות בשנות ה–60. מדובר בממוצע של 1.88 ילדים לאשה אמריקאית, לעומת 2.12–2.06 בשנים שלפני המשבר. המספר הזה נמוך משיעור התחלופה הדרוש כדי לשמור על גודל האוכלוסיה.

שיעור הפריון בארה"ב יורד בהתמדה מאז ימי הבייבי בום שאחרי מלחמת העולם השנייה, אבל המשבר וחוסר הביטחון הכלכלי שנלווים אליו האיצו את המגמה. בסקר שנערך ב–2009 נמצא כי 14% מהאמריקאים בגילים 34–18 ו–8% מהאמריקאים בגילים 44–35 אמרו כי ידחו הבאה של ילד לעולם בגלל המיתון. עם זאת, הנתונים האחרונים גם מראים כי שיעורי הפריון התייצבו פחות או יותר - כך שבאופן חיובי אפשר לומר שנראה כי תהליך של חמש שנים שבהן ירד שיעור הפריון ב–9% מגיע לסיומו. אצל האמריקאים, בניגוד למדינות כמו גרמניה ויפן, אין חשש אמיתי מהתכווצות האוכלוסיה.

מי שבולטת כדוגמה הפוכה לארה"ב ולמדינות רבות באירופה היא בריטניה, שדווקא רושמת שיא של 40 שנה בילודה מאז 1972, עם 730 אלף לידות בשנה שהסתיימה ביוני 2012 - שיעור פריון של 1.96 ילדים. זאת למרות ירידה במספר המהגרים ממזרח אירופה, אוכלוסיה שהנשים בה יולדות יותר ילדים בממוצע מאשר ילידות בריטניה. מבחינת הבריטים זה אירוע משמח: לפי התחזיות שלהם, בעוד 37 שנה תעקוף אוכלוסיית בריטניה, שמונה היום כ–64 מיליון איש, את זו של גרמניה, שאוכלוסייתה מונה 80 מיליון איש אבל הולכת ומתכווצת בגלל מיעוט הילודה.

גרמניה נחשבת לכלכלה החזקה באירופה והחזיקה מעמד במשבר, ובכל זאת שיעורי הפריון בה המשיכו לרדת עד ל–1.39 ילדים לאשה ב–2010. מאז 1985 המספר נמוך מ–1.5, מה שהופך את גרמניה למדינה עם היסטוריית הפריון הנמוך הכי ארוכה באירופה - אף שמדובר במדינת רווחה שמראה נדיבות רבה בתשלום עבור חופשות לידה, הטבות מס להורים וקצבאות ילדים. אחת הבעיות בגרמניה היא היצע קטן יחסית של מעונות יום, שגורם לנשים רבות לוותר על ילדים לטובת קריירה. כנראה שגם להעדפה התרבותית שאמהות לא יעבדו יש משקל בעניין.

לילודה יש השפעה ממשית על הכלכלה, וילודה מרובה נותנת לה זריקת מרץ עתידית. ככל שנולדים יותר ילדים יעברו משפחות לבתים גדולים יותר, מספר הצרכנים יגדל וכך גם מספר העובדים שיתמכו בקשישים, שתוחלת החיים שלהם מתארכת. זה גם אומר שצריך לספק תעסוקה לכולם ולהגדיל את מספר מוסדות החינוך ואת מספר הדירות. מצד שני, מדינות כמו גרמניה ויפן, שסובלות משיעור פריון נמוך, נמצאות תחת חששות כבדים של כוח עבודה מצטמק. כששיעור הפריון נמוך, שיעור הזקנים מסך האוכלוסיה גדל וכוח העבודה קטן - מצב שאף מדינה לא רוצה להגיע אליו. בישראל, לפחות הצרות האלה נראות רחוקות מאתנו.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker