תקציב הביטחון גדל - אבל הצבא צועד על כספי ההורים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תקציב הביטחון גדל - אבל הצבא צועד על כספי ההורים

בזמן שהוצאות השכר והפנסיה של אנשי הקבע מרקיעות שחקים, אוכלוסיה אחת נשכחת בצד: החיילים הסדירים ■ עם משכורת של 800-350 שקל בחודש, החיילים ומשפחותיהם נאלצים להשלים לבד את עלות המחיה האמיתית שלהם. ומי שאין לו? מחכה לתרומות

171תגובות

כשבנה של מיכל ‏(שם בדוי‏) היה בקורס חובלים, חשבון ההוצאות המשפחתי זינק בדרמטיות. "באחת ההכשרות הוא שהה הרבה מאוד במים ויצא עם כמויות עצומות של מלח בבגדים, ופשוט נאלץ לזרוק אותם לפח. אני זוכרת איך בתקופה הזו קניתי כמויות היסטריות של תחתונים וגרביים, וזה היה חלק ניכר מההוצאות החודשיות שלנו. עם 700 השקלים שהוא קיבל לחודש כמשכורת צבאית, לא היה סיכוי שהוא יעמוד בזה לבד".

חשבת לפנות לצבא בעניין הזה?

"בקורס חובלים ההורים לא פונים בשום דבר. כל הזמן מפמפמים לחיילים ולהורים - אתם הכי טובים. אז מה, נעז לפנות? אני לא הטיפוס שפונה. יותר קל לי לתקצב".

בתה של מיכל משרתת כיום כמש"קית ת"ש, ואת רוב השירות עשתה בבסיסים סגורים. "להחזיק חייל זה עסק יקר", אומרת מיכל, "כשהבן שלי לא היה מגיע הביתה, אנחנו היינו נוסעים אליו לבסיסים מרוחקים. המשמעות היא כמובן הוצאות דלק גבוהות, אבל גם הרבה אוכל שמביאים, כי היו בסיסים שבהם האוכל היה פשוט בלתי נסבל. במובנים מסוימים להחזיק חייל מכביד יותר מאשר לממן תלמידי תיכון, כי אז לפחות הילדים עובדים בחופשים, ויכולים לממן לעצמם חלק מההוצאות".

כתבות נוספות באתר TheMarker:

האם המסך יורד על המופע של עמי סגל?

לציפור הכחולה של טוויטר יש פצע בכנף

גיל אליהו

מיכל אינה יוצאת דופן. בזמן שהשיח הציבורי מתמקד בתקציב הביטחון התופח ובהוצאות השכר והפנסיה מרקיעות השחקים של אנשי צבא הקבע, אוכלוסיה מסוימת נשכחת בצד - החיילים הסדירים, ועוד יותר מכך - הוריהם. אף שבני 18 הם כבר בגירים, עד שחרורם מהצבא הם עדיין סמוכים על שולחן הוריהם. הסיבה לכך היא בין השאר המשכורת הנמוכה עד גיחוך שמשלם הצבא לחיילי הסדיר שלו, בזמן שיוקר המחיה מכביד גם עליהם.

חייל מקבל מדי חודש 352 שקל, ובמקרה של שירות קרבי 700 שקל, או 780 שקל במקרה של תוספת סיכון על פעילות ביטחונית שוטפת ‏("לתפוס קו", בסלנג הצבאי‏). חיילות מקבלות פעם בשנה תוספת חד־פעמית של 163 שקל עבור צורכי היגיינה אישית.

"ברור שאני מקבל כסף מההורים, וכך גם כל החברים שלי", אומר משה ‏(שם בדוי‏), לוחם בגולני המסיים בימים אלה את שירותו. "קודם כל מוציאים כסף בבסיס, למשל על פחיות קולה או כשמזמינים בערב פיצה למוצב. כשאתה כבר מגיע הביתה, אתה רוצה ליהנות כמה שיותר. 100 שקל לאדם בסוף השבוע הוא מחיר נמוך לבילוי. הרי רק כרטיס למסיבה עולה 70-60 שקל, וזה עוד לפני שקנית שתייה. אנשים יכולים להוציא בבילוי גם 300 שקל".

נראה שהרגלי הבילוי של החיילים לא מוכרים לביורוקרטים בצה"ל, שמחליטים אילו הוצאות נדרשות כדי לקבוע את גובה המשכורת החודשית, המוגדרת כ"דמי קיום". בשישי שעבר נחשפה באולפן שישי בערוץ 2 רשימת הפריטים מ-1986 שעל פיה מחושבים דמי הקיום הניתנים לחיילים. ברשימה יש פריטים כמו עט, בלוק מכתבים ומעטפות, מוצרים שבעידן הפייסבוק, ה-WhatsApp והמייל הם מוצג מוזיאוני עבור החיילים. הרשימה נערכה בתקופה שבה לא מעט מוצרים היו מסובסדים לחיילים, למשל כרטיסי קולנוע, גבינה צהובה וסוכר, והשקמיות הצה"ליות לא היו מופרטות - בניגוד לימינו, כשהן פועלות למטרות רווח וגובות מחירים בהתאם לשוק. בזמן שחלף מחירי המוצרים הרקיעו שחקים: ב-1986 היה מחיר חפיסת סיגריות "טיים" שקל בלבד, ואילו כיום מחירה הוא 26 שקל. זוג כרטיסים לקולנוע עלה אז 5 שקלים, ואילו כיום הם עולים 78 שקל ‏(לרשימה המלאה, ראו טבלה‏). אך דמי הקיום לא עודכנו בהתאם.

הרשימה נחשפה בעקבות הליכים המתקיימים בעתירה לבג"ץ שהגישו ביולי 2012 שלושה אחים - אריאל, שני ואמיר לורך - המיוצגים על ידי אביהם עו"ד אמנון לורך, הטוענים כי יש להעלות את שכר חיילי הסדיר. הסכום הכולל של המוצרים ברשימה, במחירי 1986, היה 72 שקל, והצמדות המדד הביאו אותו ל-352 שקל. ואולם מאז סוף 2002 הסכום לא הוצמד למדד ונותר זהה.

לפני 2002 היה שכר החיילים מתעדכן בהתאם לתוספות היוקר שקיבלו כלל השכירים במשק. ואולם מאז 2002, בעקבות מדיניות ממשלתית חדשה, לא ניתנות יותר תוספות יוקר לכלל השכירים אלא תוספות יוקר במגזר הציבורי בלבד. פקודות מטכ"ל שונו כך שכאשר מתרחשת תוספת יוקר במגזר הציבורי, מתעדכן שכרם של אנשי הקבע - אך בנוגע לחיילי הסדיר לא נקבע דבר, וכך נותר שכרם בהתאם לערכים של 2002. לעומת זאת, שכר אנשי צבא הקבע התעדכן כמה פעמים מאז, לאחרונה בינואר 2013, אז עלה השכר בשיעור של 2.25% - שמשמעותם 129 מיליון שקל מתקציב הביטחון. בזמן ששכר החיילים הסדירים קפא, זינק שכר הרמטכ"ל פלאים - ב-2002 היה שכרו 55 אלף שקל בחודש, ואילו כיום הוא 73 אלף שקל בחודש.

באפריל החליט שר הביטחון משה ‏(בוגי‏) יעלון ששכר חיילי הסדיר יעלה ב-21% החל מינואר הקרוב. המשמעות היא שחיילים קרביים יקבלו מעתה 847 שקל בחודש, ואילו לא קרביים (ג'ובניקים) יקבלו 426 שקל. העניין עמד במרכזו של מאבק בין משרד האוצר לצבא, אבל משרד המשפטים גיבה את משרד הביטחון לפעול כך. העלות התקציבית של המהלך היא 170 מיליון שקל בשנה.

למרות העלייה הקרבה בשכרם של החיילים, עדיין מדובר במשכורת מגוחכת, מה גם שהיא לא תוצמד למדד. זווית הממחישה את העיוות היא התגמול הניתן למתנדבי השירות הלאומי: 840-365 שקל לחודש. צה"ל אמנם מספק לחייליו גם ביגוד וקורת גג, אך דמי הקיום של אנשי השירות הלאומי מתעדכנים מדי שנה בהתאם למדד, דבר שלא קרה בצה"ל בעשור האחרון.

לורך בדק את מחירי המוצרים ברשימה של הצבא ומצא שכיום הם עולים 1,241 שקל - הרבה מעבר למשכורת. בנוסף, הרשימה לא מביאה בחשבון את השינויים בהרגלי הצריכה של החיילים: בראש ובראשונה השימוש בטלפון סלולרי, אך גם התארכות חופשות סוף השבוע ועוד לא מעט הוצאות אחרות, שלא היו קיימות לפני 30 שנה. מנגד, החיילים יכולים כיום לנסוע בחינם בתחבורה הציבורית.

"כשנה לפני הגשת העתירה הבן שלי סיפר לי על המשכורת שלו, 350 שקל", מספר אמנון לורך. "האחים הגדולים ממנו בשש ובשמונה שנים אמרו שזאת בדיוק אותה משכורת שהם קיבלו, על השקל. התחלתי לבדוק את העניין, והבנתי שלא היתה פה בכלל הצמדה למדד. אם תקציב הביטחון גדל ב-30% בשבע השנים האחרונות, למה לא דאגו לחיילי החובה? יש כאן חונטה שמסדרת לעצמה את העניינים".

גיל כהן מגן

פערי מעמדות בתוך היחידות

מנקודת מבטו של הצבא, הוא מוציא על חיילי הסדיר הרבה יותר כסף מאשר המשכורת שהוא מכניס לחשבון הבנק שלהם. הוא מממן עבורם ביגוד, אוכל, לינה, ביטוח רפואי והוצאות נוספות. מלבד זאת, ב-1994 התקבל חוק חיילים משוחררים הקובע שמשרד הביטחון, באמצעות קרן מיוחדת, ישלם מענק לחיילים משוחררים לטובת הקמת עסק או לימודים. כל לוחם שמשתחרר מקבל 10,500 שקל כמענק מיד בתום השירות. מלבד זאת, הוא זכאי ל-28,500 שקל כפיקדון עבור מטרה ספציפית - לימודים או הקמת עסק. תומך לחימה זכאי למענק של 25 אלף שקל, ואילו חייל לא קרבי זכאי למענק של 20 אלף שקל ‏(בהנחה שהשירות הוא של שלוש שנים‏). העלות השנתית של הקרן לחיילים משוחררים ‏(שנותנת גם מענקים מיוחדים לסטודנטים בפריפריה‏) היא 2.2 מיליארד שקל, פי שניים מהוצאות השכר של צה"ל על חיילי הסדיר - 1.1 מיליארד שקל.

"נכון שהסכומים שמשולמים כדמי קיום לחיילים הם מצחיקים, וזה עיוות שצריך לתקן", אומר בכיר לשעבר במערך הכספי של הצבא, "אבל חיילי הסדיר עולים לצה"ל הרבה יותר מהמשכורת שלהם. ההורים שמתלוננים על עול פרנסת הילדים בזמן השירות צריכים לזכור שבהמשך הם יחסכו תשלום על שנות לימוד באוניברסיטה בזכות הקרן לחיילים משוחררים. מאז ומעולם חיילים נסמכו על הוריהם, והיו חיילים שנאלצו לעבוד בשישי־שבת כדי להשלים הכנסה. תמיד יהיו כאלו שיקטרו, אבל האמת היא שמי שבאמת רוצה - יכול להסתדר".

לדברי פרופ' יגיל לוי, חוקר יחסי חברה־צבא מהאוניברסיטה הפתוחה, לא מקרי שבשנים האחרונות ההורים בוחנים אחרת את השירות הצבאי. "אחת התסמונות של חברת השוק שבה אנחנו חיים היא ההסתכלות על שירות החובה במונחים של מס סמוי", הוא אומר. "אפשר לראות את השיח הזה מתפתח, דבר שלא היה בעבר - הורים שבוחנים בעיניים כלכליות את מה שהמדינה תובעת מהם. תחזוקת הילדים בשירות הצבאי מצטרפת למחאה הכללית בעניין יוקר המחיה. אני מעריך שהטרוניה בעניין הזה תלך ותגדל".

הוריהם של חיילים המשרתים קרוב לבית הם הנפגעים העיקריים מדמי הקיום הנמוכים של ילדיהם, ולו בשל העובדה שיש להם יותר זמן ופנאי להוציא כסף. כרמית ‏(שם בדוי‏) הבינה בזמן השירות הצבאי של בתה איזו טעות עשתה כשניסחה את הסכם הגירושים שלה, כאשר לא שילבה בו סעיף הנוגע לתקופת השירות הצבאי. כשילד להורים גרושים חוגג 18, דמי המזונות מצטמצמים באופן משמעותי. שתי בנותיה החיילות של כרמית מתגוררת אתה בבית והיא ממשיכה לפרנס אותן, אך עם הרבה פחות עזרה מאביהן.

"זו התמודדות לא פשוטה בכלל, דבר שלא חשבתי עליו כשהן היו צעירות יותר", היא אומרת. "אני לא מבינה איך מתאפשר מצב שבו ההורים, בעקיפין, הם אלה שמתקצבים את הצבא".

הילה ‏(שם בדוי‏), אם לחיילת המשרתת באזור תל אביב, מציגה זווית שונה. היא גרה ביישוב מרוחק, ולכן בתה רשאית להתגורר בדירה שכורה הקרובה לבסיס שבו היא משרתת. ואולם דמי הלינה שמקבלת הבת נמוכים מאוד - 670 שקל בחודש, ולדברי האם, הצבא לא מתחשב בעלייה המטאורית של מחירי השכירות בשנים האחרונות. בתה גרה בדירה עם ארבעה שותפים, חיילים אף הם, אך הילה צריכה לסייע לה בתשלום החשבונות השוטפים ‏(בתשלום הארנונה, עם זאת, חיילים מקבלים הנחה משמעותית‏).

"החיילים בבסיסים פתוחים הם כביכול ערימה של ג'ובניקים בטלנים", אומרת הילה. "זה כמובן קשקוש, כי חלקם הגדול ממלאים משימות חיוניות, אחרת הצבא לא היה משקיע בהם. אם רוצים אותם, צריך לתת להם את התנאים לעשות את העבודה כמו שצריך".

מגורים בדירה שכורה הם היוצא מן הכלל: רוב החיילים והחיילות המשרתים בבסיסים עורפיים נוסעים מדי בוקר לבסיס במכוניות או בתחבורה ציבורית. "קמתי כל בוקר ב-6:00 וחזרתי ב-20:00", מספרת שרון ‏(שם בדוי‏), ששירתה עד לא מזמן בבסיס המודיעין גלילות. "הרווחתי 352 שקל בחודש, וההורים הזרימו לי כסף לחשבון. במהלך השבוע לא היה לי זמן לצאת, אבל כל סוף שבוע הייתי מוציאה כסף".

"לדעתי ההוצאות שלי, עם בילויים פעם בשבוע, הסתכמו ב-2,000-1,000 בחודש", מוסיפה יעל ‏(שם בדוי‏), המשתחררת בימים אלה. "קיבלתי כסף מההורים ונעזרתי בחסכונות. מאחר ששירתי בבסיס שהעבודה בו מסתיימת ב-17:00, גם עבדתי פה ושם במלצרות - בלי אישור, כמובן, אבל הרבה אצלנו בבסיס עבדו בלי אישור, בשחור. מעבר לכך, היו הרבה מקרי סעד. כשליש מהחיילים קיבלו אישור לעבוד כדי לעזור למשפחה".

"זו המטרה של צה"ל, לאלץ חיילים לעבוד?"

יעל מתארת מציאות שנהפכה לרווחת בשנים האחרונות בצה"ל: פערי מעמדות בתוך היחידות, הנובעים מתהליכים שמתרחשים בחברה הישראלית. הורים שעמם שוחחנו השבוע, במיוחד הורים לחיילים ביחידות קרביות, היו מוטרדים יותר מהפערים החברתיים האלה מאשר מההוצאה האישית שלהם על ילדיהם. אמו של שיריונר סיפרה על טקס סיום הטירונות, שבו התברר לה שכדי לקבל את התמונות מהטקס צריך לשלם 50 שקל לחברה פרטית שנשכרה לצלם את האירוע. "ומה עושים אלה שאין להם?", היא שואלת.

תמר ‏(שם בדוי‏) מוסיפה: "יש לי בן אחד שהשתחרר לפני שנה, ואחד שעדיין משרת, שניהם בחיל הים. ההכנסה שלנו היא מעל לממוצע ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו לתמוך, אבל זו חוצפה שאי אפשר לתאר. אני לא מבינה מה עושות משפחות שאין להן. אני יודעת שהבנים שלי שילמו ומשלמים על חבר'ה שאין להם, כשכל החבר'ה יוצאים לבלות יחד, או אם למישהו חסר ציוד. קיבלתי שיחה מארגון שעוזר לצה"ל וביקשו שאתרום ליחידה שהם מאמצים. אמרתי 'תודה, אבל אני כבר אימצתי בבית'. אני לא מבינה איך דבר כזה קורה - יש הררי כסף בתקציב הביטחון. לדוגמה, מוציאים הרבה כסף על משלחות הרכש של משרד הביטחון בחו"ל. אי אפשר להפסיק עם הדברים האלה כדי שהכסף ילך למקומות הנדרשים באמת?".

אורנה ‏(שם בדוי‏), שבנה עושה בימים אלה טירונות קרבית, מסכימה עם קביעה זו. כמי שמתגוררת באחת משכונות אנשי הצבא היוקרתיות באזור המרכז, היא רואה את הפערים באופן מוחשי. "בתקופה האחרונה קנינו לבן שלנו המון - כשהוא נשאר בבסיס שלושה שבועות צריך שכל יום יהיה לו זוג גרביים נקי, והוא צריך גם גופיות חמות. בילינו הרבה זמן בחנויות למוצרי צבא. אבל מה קורה למי שאין לו הורים שיכולים לנסוע בשבת עד הנגב כדי להביא בגדים ואוכל? בשכונה שבה אני גרה אני רואה את בני ה-40 פלוס שעושים קריירה שנייה ושלישית, נוסעים במכוניות חברה בזמן שהם מקבלים פנסיה צבאית. חורה לראות היכן לצבא יש כסף. אני רואה בשכונה את כל האנשים שיוצאים עם אופניים בשבת, עם בגדי הריצה האופנתיים והיקרים, אתה מבין שאנשים פה די מסודרים. אבל זו בועה, מה קורה בחוץ?"

הפערים מורגשים הרבה יותר בבסיסים הפתוחים. אם לפני 20 או 30 שנה מעט חיילים היו מגיעים לבסיסים האלו במכונית, הרי שכיום מגרשי החנייה של הבסיסים הגדולים באזור המרכז מלאים במכוניות השייכות לחיילים. רבים גם הולכים לארוחת צהריים במסעדות הסמוכות לבסיס, מה שבולט במיוחד בקניון עזריאלי, הסמוך לקריה. "חוסר השוויון בצה"ל גדול מבעבר, גם משום שהפערים החברתיים גדלו וגם בגלל השינוי בדפוסי הצרכנות", אומר לוי. "מאחר שהצרכנות ראוותנית - אוכל, מסעדה, בגדים - היא הרבה יותר נראית מעבר. זה בולט בבסיסים העורפיים, שהם המקום האמיתי שבו נפגש כל עם ישראל בצבא".

לפי הערכות, כ-25% מהחיילים נזקקים לסיוע ת"ש כלשהו. מקרי ת"ש קשים מקבלים עזרה הנקראת תשלומי משפחה, שעשויים להגיע ל-4,000 שקל בחודש. לחילופין, יש חיילים שהצבא מאפשר להם לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה. ובכל זאת, לא מעט מהעריקים הכלואים בבתי הכלא הצבאיים נמצאים שם משום שברחו מהצבא כדי לסייע למשפחתם. "זה לא שרוב העריקים בכלא 6 נמצאים שם בגלל מצוקה כספית, אבל יש הרבה מאוד חיילים שכן משרתים ונמצאים במצוקה יום־יומית", אומר עו"ד אילן כץ, המייצג חיילים עריקים בבתי משפט צבאיים. "לדוגמה, יש לי לקוח שעבד כל לילה במאפייה. זו המטרה של צה"ל, לקחת חייל ולאלץ אותו לעבוד?".

"ל-75% מהחיילים במחלקה שלי היו בעיות ת"ש", אומר יונתן בשן, לשעבר מ"מ בחטיבת כפיר. "כמפקד עשיתי כל מה שיכולתי כדי שהם יקבלו את ההטבות המגיעות להם ומעבר לכך. פעם שמעתי שמישהו מהשכונה שלי עובר דירה ומשאיר הרבה רהיטים. עשיתי כמה טלפונים, הגעתי למישהו, חבר של אבא שלי, שהסכים לסייע בהובלה. ככה הצלחתי לרהט דירות עבור משפחות של שניים מהחיילים שלי, משפחות שהמקרר שלהן פשוט היה ריק".

מצוקת החיילים, בוודאי ביחידות הקרביות, מזינה את התופעה שהתעצמה בשנים האחרונות - תרומות לצה"ל, שממשיכות לזרום למרות תקציב הביטחון העצום. מלבד האגודה למען החייל, שפעילה כבר שנים, בעשור האחרון חברות מסחריות רבות דוגמת בנק הפועלים, החברה לישראל ועוד מאמצות יחידות קרביות. גם אנשי עסקים פרטיים מרימים תרומה.

לדברי בשן, התרומות סייעו לצמצם את תחושת הפער החברתי ביחידה. "היו אצלנו הבדלי מעמדות, אבל זה פחות הורגש, כי דברים שהגיעו מבחוץ, באמצעות תרומות, התחלקו באופן שווה בין כל החיילים", הוא מסביר. "אחד התורמים הגדולים היה אבא של חייל, עולה מארה"ב, שהיה איש עסקים אמיד. הוא פשוט רצה לתרום לפלוגה כמה שיותר. בזכותו כל חייל קיבל מעיל פליס לחורף, לדרמן, תיק של סוף מסלול, כובע, והשיא - 20 זוגות אופניים, כדי שהחיילים יעשו מדי פעם מד"ס באופניים ולא רק בריצה".

איתן כבל: שוקל להחיות את שכר המינימום לחיילים

סביר להניח שהעתירה שהגישו בני משפחת לורך תוביל לשינוי כלשהו. התמונה תתברר אף יותר אחרי הדיון הקרוב, שצפוי להתקיים ב-20 בנובמבר. אם לא יועלה שכר החיילים ייתכן שלפחות תעודכן רשימת המוצרים, או ייקבע שמעתה ואילך משכורות החיילים יוצמדו מדי שנה למדד. עם זאת, נשאלת השאלה אם תיתכן העלאה משמעותית יותר של שכר החיילים ומה ההשלכות של צעד זה.

לפני חמש שנים העלה עמיר פרץ, אז ח"כ מטעם העבודה והיום שר מטעם התנועה, הצעת חוק שלפיה חיילים יקבלו שכר מינימום. ההצעה, שעולתה נאמדה אז ב-4 מיליארד שקל בשנה, עברה בקריאה טרומית אך לאחר מכן ירדה מסדר היום של הכנסת, בעיקר בשל התנגדות משרד האוצר.

לדברי ח"כ איתן כבל ‏(עבודה‏), הוא שוקל להגיש הצעת חוק דומה בקדנציה הנוכחית של הכנסת. "השכר שחיילי סדיר מקבלים הוא בושה וחרפה, זה לא עומד בשום סטנדרט", הוא אומר. "זה בלתי אפשרי במיוחד נוכח המסה הקריטית של מעמד הביניים ומטה. זה כאילו מישהו יעבוד אצלי, והמשפחה שלו תשלם את המשכורת. אני מקבל המון פניות מחיילים בעניין הזה".

מנגד, יש הסבורים שלפני שמבצעים מהלך כזה, יש להבין היטב את המשמעויות שלו. "השירות הצבאי עדיין נתפש כשליחות, ומעבר לשכר מינימום ייצור תבנית של מעבר משליחות למשלח יד, דבר שמתחיל לקרות כיום במילואים - שם מערכת התמלוגים היא של תגמול ולא של פיצוי", מסביר לוי. "נדרשת כאן הסתכלות ארוכת טווח. אני צופה תהליך שבו הצבא יגייס פחות אנשים, שכל אחד מהם עולה יותר כסף. ייתכן שכלכלנים יברכו על מהלך כזה, כי הצבא יתייעל, אבל זה יהפוך אותו לצבא מקצועי. זה כבר דיון חדש לגמרי שהחברה כולה צריכה לקיים באופן מעמיק, ולא צריך להגיע אליו באמצעות מציאת פתרונות נקודתיים בסוגיית שכר החיילים".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#