מה משאיר עיני ליורש שלו

יו"ר ההסתדרות הבא צריך להקדיש מזמנו לבניית שוק עבודה מודרני, דינמי והוגן יותר

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סמי פרץ

ל הלן תחזית כיצד תיראה הקדנציה של יו"ר ההסתדרות שיחליף את עופר עיני: במהלך כהונתו יפרצו הרבה סכסוכי עבודה, מפעלים בפריפריה ייסגרו ברעש גדול, כמה מהחברות הגדולות במשק יפטרו עובדים וייכנסו לעימות חזיתי עם עובדים, ולחצי השכר של העובדים הסוציאלים/המורים/השוטרים/האחיות יגברו. כמו כן ידברו הרבה על רפורמות בחשמל ובנמלים, אבל שם יהיה קל יותר למסמס הכל, כרגיל. כל מהומה כזו תתגלגל לפתחו של יו"ר ההסתדרות והוא יצטרך לפשר ולגשר, לקרר ולחמם. בסופו של דבר יהיו מגזרים שיסיימו את הקדנציה של היו"ר הבא עם שכר גבוה יותר וללא נפגעים, ויהיו הרבה מאוד אזרחים שישלמו את המחיר הזה.

הניחוש הזה אינו פרוע. כך נראית, פחות או יותר הקדנציה של יושבי ראש ההסתדרות בשני העשורים האחרונים. האם זה חייב להיות כך? האם זה מה שרוצה להשיג היו"ר הבא? לכבות שריפות וליהפך למתווך הלאומי? לסחוט קצת הישגים למגזר כזה או אחר ולחזור הביתה בשלום? את סדר היום הזה אי אפשר לקחת מיו"ר ההסתדרות, זה לחם חוקו ואזור המחיה הטבעי שלו. אבל עולה השאלה אם אפשר להשחיל לסדר יומו של היו"ר הבא משהו קצת יותר חשוב ומשמעותי מפתרון סכסוכים מקומיים ומעבודת גישור.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

"מה שווה כל הצמיחה של סין, אם אי אפשר לנשום בה?"

"להגיד שישראל הכלכלה הטובה בעולם זה שקר - ל-50% יש השלמת הכנסה"

עופר עיניצילום: מוטי מילרוד

האם אפשר לצפות מיו"ר ועד העובדים הלאומי ליהפך למנהיג של שוק העבודה הישראלי? למנהיג העובדים בכללותם? לא רק בהיבט של איזו תוספת שכר משיגים לקבוצת לחץ מסוימת, ולא רק בצמצום מספר המפוטרים בחברה שצריכה לקצץ עלויות, אלא גם בבניית שוק עבודה מודרני, דינמי והוגן יותר. שוק עבודה שמספק הזדמנויות רבות, שוות ואיכותיות. שוק שיודע לתת מענה לגל מפוטרים, שיודע להתמודד עם שינויים תכופים ומשברים. האם זה מוגזם לצפות מיו"ר ההסתדרות הבא שיקדיש חלק מזמנו גם לבניית שוק העבודה העתידי, לייצור כדאיות ליזמים ומשקיעים ולהקמת מקומות עבודה חדשים? לספק לצעירים תקווה ומסלול להתקדמות בשוק העבודה, ולאפשר לעובדים מבוגרים להתפתח מקצועית ולתרום ולא ליהפך למעמסה על ארגונם?

הצורך בבניית שוק עבודה מודרני ושוויוני יותר דחוף בהרבה מכפי שנדמה משלוש סיבות לפחות: התחרותיות בעולם, יוקר המחיה בישראל והאי־שוויון הנרחב מדי בחברה הישראלית. העולם כולו מצוי כעת בצמא אדיר למקומות עבודה חדשים לאחר חמש שנות משבר גלובלי שהיכה קשות בשוקי העבודה. קרן המטבע הבינלאומית מעריכה שב-15 השנים הקרובות יידרשו 600 מיליון מקומות עבודה חדשים בעולם. זה אומר הרבה מאוד השקעות, והרבה מאוד תחרות על משיכת השקעות זרות ויצירת תנאים מתאימים עבורן. תחרות כזו מחייבת כל משק לזהות יתרונות וחסרונות יחסיים ולתת להם מענה.

הענף הישראלי הערוך ביותר לתחרות הזו הוא ההיי־טק: גם בזכות היתרון היחסי של חדשנות ויזמות, גם משום שהוא נשען בעיקר על יצוא ולא על השוק המקומי, וגם משום שהוא גמיש לגמרי בניהול תשומות כוח האדם שלו. אולי אפילו גמיש מדי, אבל כל עוד הוא צומח אז יש מספיק הזדמנויות תעסוקה. בשאר הענפים, בעיקר אלה שפועלים בשוק המקומי, המצב הרבה יותר בעייתי. שם שרירי התחרותיות אינם מפותחים, תשומות כוח האדם אינן גמישות מספיק והפערים בין עובדים קבועים לעובדים זמניים ולעובדי חברות כוח אדם גדולים מדי. הגמישות חשובה בשל השינויים הדרמטיים בכלכלה העולמית בשני העשורים האחרונים, המתבטאים בהתפתחות טכנולוגית מואצת מחד גיסא ובתדירות גבוהה יותר של משברים כלכליים גדולים מאידך גיסא.

המשק הישראלי מפגין בשנים האחרונות עמידות מרשימה ושוק העבודה מציג פרמטרים נאים של שיעור אבטלה נמוך ושיעור השתתפות גדל בכוח האדם, אולם מבט מעמיק יותר על שוק העבודה יגלה שיש בישראל לא מעט מקומות עבודה נטולי ערך מוסף או יתרון תחרותי כלשהו - ואלה מקומות שיכולים להיעלם בן לילה. בהתאחדות התעשיינים מעריכים כי מתוך כ-400 אלף מקומות עבודה בתעשייה, 150-100 אלף הם עבודות ללא ערך מוסף כלשהו. מדובר במפעלים שרווחיותם גבולית, שחלקם מוחזקים בצורה מלאכותית באמצעות הגנות מכסיות או הסדרים היסטוריים. אילו היתה צריכה להתקבל היום החלטה אם לפתוח את מקומות העבודה האלה, היא היתה מן הסתם שלילית. יש גם מקומות עבודה שמפאת המבנה המונופוליסטי שלהם מעסיקים הרבה יותר עובדים מכפי שנדרש, והדבר מתבטא ביוקר מחיה גבוה לישראלים.

צריך גם לזכור שכל רפורמה מייצרת הרבה מאוד הזדמנויות ולא רק איומים. לא לחינם ראשי עיריית אשדוד וחיפה רבים על הזכות להקים אצלם נמל נוסף, כי הם יודעים שזה רק יגדיל את מספר מקומות העבודה בעירם. גם ברכבת ייווצרו הרבה הזדמנויות, כי יש לנו כרגע ראש ממשלה עם חיבה עזה לרכבות, והוא מתכוון להזרים לשם מיליארדים רבים.

יו"ר ההסתדרות הבא יידרש לעסוק בשאלות האלה. הוא יוכל לדחות אותן, למסמס אותן ולגלגל אותן למי שיחליף אותו בבוא העת, אבל אז המחירים המשקיים יהיו כבדים בהרבה. במצב כזה נראה כאן יוקר מחיה גבוה עוד יותר, אבטלה גבוהה וירידה ברמת החיים.

משרדי מובלי. בהיי-טק מוכנים יחסית לתחרות על משקיעים זריםצילום: דודו בכר

נ.ב

המועמד של עופר עיני לתפקיד יו"ר ההסתדרות הבא, עו"ד אבי ניסנקורן, היה בנעוריו אלוף הנוער בריצות קצרות. עד היום שמור לו מקום של כבוד בין האצנים המהירים בישראל בריצות של עד 400 מטר. אם ייבחר לתפקיד הוא יביא אתו הרבה מאוד ניסיון בשוק העבודה הישראלי, הזדהות טוטאלית עם המעמד העובד, מקצוענות וקשות עורף שמיוחסת לו בניהול משא ומתן. כל אלה חיוניים ונדרשים למנהיג עובדים. אי אפשר למנות רכיכה לתפקיד כזה. ניסנקורן חסה עד כה בצילו של עופר עיני, אף שהוא הוביל את כל המשאים ומתנים הגדולים והמורכבים בשנים האחרונות.

השאלה היא אם הוא יסתכל על התפקיד כעל אוסף של ריצות קצרות והישגים מיידיים, או שהוא יעשה הסבה מקצועית לאצן לריצות ארוכות יותר, שמצליח להסתכל על שוק העבודה בשני העשורים הקרובים, ולא רק על הסכסוך התורן. הוא כמובן לא לבד במשחק הזה: כדי לבנות שוק עבודה מודרני והוגן יש צורך קריטי בחזון ממשלתי ובשיתוף פעולה עם המעסיקים. כאן נדרשת גם הסבה לספורט קבוצתי, ולא לענף אינדיווידואלי כמו ריצה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker