"אנשים מגיעים לקלפי בלי לדעת בכלל מה קורה בעיר" - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
האדישות ניצחה

"אנשים מגיעים לקלפי בלי לדעת בכלל מה קורה בעיר"

מתמודדים ירדו לפסים אישיים, השמצות התעופפו לכל עבר והכסף ‏(שאין‏) נשפך בלי חשבון ■ מערכת הבחירות לרשויות המקומיות היתה סוערת מאוד, אבל לא הצליחה לעורר את התושבים, שמשלמים מחיר יקר על שחיתויות וטעויות של ראשי עיריות - ובכל זאת נשארו בבית

26תגובות

"חבריי תושבי אור עקיבא הנפלאים, תודה לכל הפעילים, המתנדבים, האוהדים וכל מי שבא לתמוך בי אתמול. אני יודע שעשיתם את זה עבורי, עם כל הלב והנשמה, כאות תודה על פעילותי ארוכת השנים להצלחת אור עקיבא ולהיותה דוגמה ומופת. אני מאחל לראש העירייה הבא הצלחה למען העיר אור עקיבא שכולנו אוהבים".

במלים אלה נפרד שלשום שמחה יוסיפוב מכיסא ראש עיריית אור עקיבא, לאחר שהתברר כי יעקב אדרי ניצח אותו. הניסוח הסולידי הסתיר מאחוריו דרמה אישית גדולה: מערכת הבחירות בעיר היתה צמודה, ייצרית וסוערת, ובמהלכה אף הוצתה מכוניתו של אדרי. השניים, שבמשך שנים שיתפו פעולה במועצה ובמפלגת האם שלהם, הליכוד, התמודדו ראש בראש. אף שיוסיפוב - שאינו טירון בפוליטיקה המקומית אך אינו פוליטיקאי רהוט ומשופשף כאדרי - הופתע מהתוצאות ולקח אותן ללב.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

אופיס דיפו שוב בהקפאת הליכים; צו עיכוב יציאה מהארץ לאבי מלכה

חוק בלי פקק // למה מיחזור הבקבוקים הגדולים עדיין מחוץ לחוק?

אמיל סלמן

הוא לא ראה את ההפסד מתקרב. מקורב אליו אמר לאחר שנודעו התוצאות כי "כל הסקרים הראו לאורך כל הדרך ששמחה מנצח, אבל המטה של אדרי היה משומן יותר, בעוד שהמטה של שמחה צלע ולא תוקצב כמו שצריך. מוטי מורל אמנם היה אחראי לקמפיין של שמחה, אבל הליכוד לא נתן הרבה כסף והוא התבסס בעיקר על מתנדבים. חוץ מזה, מולו עמד אדרי, עם השם שלו בעיר, שנלחם ונלחם ולא הפסיק. יו"ר ועדת הבחירות היה איש של אדרי, ואדרי עשה דיל עם רוב הסיעות הקטנות. שמחה הוא איש פשוט, נחמד ואמיתי, פחות טוב במניפולציות פוליטיות ויותר טוב בעשייה. כל העיר בוכה על ההפסד שלו".

התגובות הרגשניות בעמוד הפייסבוק של יוסיפוב מזכירות כי הסיפור של הבחירות לרשויות המקומיות הוא בראש וראשונה סיפור אישי. מאות מועמדים שבילו את התקופה האחרונה במרוץ לראשות העירייה ייאלצו להחליט בשבוע הבא מה הם עושים: מפסידים דוגמת יוסיפוב יצטרכו להחליט אם הם ממשיכים לכהן כחברי מועצה למרות הפסדם, או פונים לדרך חדשה - חלקם לאחר שנים ארוכות של קריירה מוניציפלית. מאות אזרחים, שהפעילות במטות הבחירות בשנה האחרונה הכניסה להם משכורת, יצטרכו למצוא פרנסה אחרת.

באור עקיבא, כמו גם בשדרות, בחדרה, באשקלון, במצפה רמון, בקריית אונו, בדימונה ובדליית אל־כרמל, התרחש מהפך. אבל באופן כללי, הבחירות המקומיות לא הביאו עמן בשורה מהפכנית. בערים הגדולות ובמרבית הערים הבינוניות - תל אביב, ירושלים, חיפה, באר שבע, ראשון לציון, חולון ובת ים, שבהן מתגוררים מרבית אזרחי ישראל - ראשי העיריות המכהנים נשארו על כיסאם.

במידה רבה אפשר לומר כי הבחירות לרשויות המקומיות הן הבחירות הכלכליות ביותר שבהן משתתפים האזרחים. לראש העירייה יש השפעה רבה על כיסם של תושביו. להחלטותיו יש משמעות בהכרעה כמה סופרמרקטים יתחרו על כיסם של תושבי כל שכונה, למדיניותו יש השלכות כבדות על מספר הדירות שייבנו ועל ההחלטה איזו אוכלוסיה תגור בהן, והוא יכול לקבוע כמה צהרונים ומעונות יום מוזלים ישרתו את הילדים בעירו. למרות זאת נראה כי הדי המחאה החברתית של קיץ 2011 לא הגיעו לידי ביטוי בשלטון המקומי.

תל אביב: הצפון מתעלם מהדרום

ביום הבחירות ביקרנו בשתי קלפיות תל־אביביות: האחת, הנחשבת לגדולה בעיר, שוכנת בבית הספר תל נורדאו במרכז תל אביב, והשנייה נמצאת בבית הספר הבעל שם טוב בכפר שלם. בדרכנו לקלפי הראשונה, הסמוכה לכיכר דיזנגוף, הזדעזענו לשמוע ברדיו כי מועמד למועצת עיריית לוד נורה, אבל בתל נורדאו שררה אווירת הפנינג. כאן מצביעה תל אביב המוכרת למרבית תושבי ישראל, והפעילים העומדים בכניסה הם בעיקר נציגי העיר הלבנה. נוכחותם של המועמדים המובילים, רון חולדאי וניצן הורוביץ, אינה מורגשת. כמו בקלפיות רבות בערי ישראל, המועמדים הדומיננטים לראשות העיר מאמינים כי הבוחר כבר החליט למי להצביע לפני הגיעו לקלפי. מי שמטריח את עצמו ומנסה לשכנע את הבוחרים בכניסה לזירת ההצבעה הם פעילי המפלגות הקטנות, ששמים את יהבם על הפתק השני של הבוחר - זה שיקבע את הרכב המועצה.

כזה הוא אסף זמיר, סגן ראש העירייה ומוביל רשימת רוב העיר, רשימת הצעירים של תל אביב, שעומד בכניסה. בוחר בשנות ה-20 לחייו יוצא מהקלפי ומסמן לזמיר "אוקיי" בבוהן מורמת. "הנה, עמדתי כרגע חמש דקות עם הבן אדם הזה והסברתי לו מה עשינו בשביל העיר בחמש השנים האחרונות", מסביר זמיר בשביעות רצון.

למה לא רצת לראשות העירייה?

"כי לא הייתי יכול לנצח את חולדאי וכי אני עדיין לא בשל להיות ראש עירייה טוב".

אור אלתרמן־ברנע, המתמודדת מטעם רשימת אסיפת הורים, נמצאת כאן בשביל הקרב המאסף. "מדהים כמה אנשים מגיעים לקלפיות מבלי לדעת מה קורה בעיר. עבורנו, הרשימות הקטנות, כל קול הוא קריטי".

מה אתם מנסים להשיג באמצעות כניסה למועצה?

אי-אף-פי

"בעירייה לא רואים אותנו. למשל, בעירייה אין מחלקה שמטפלת בתינוקות ובפעוטות עד גיל 3. לא מזמן חשבתי להקים רשת ציבורית של אתרים לאימהות ופעוטות, כמו דיאדה. לא היה מי שיטפל ברעיון. גם מצב החינוך והפתרונות לבני נוער עלוב. בעיר הזו משקיעים את המינימום בבני 18-0".

הנציגות היחידה בלב העיר לתל אביב השנייה היא של תנועת עיר ללא גבולות. הפעילה סיגל אביב מסבירה לנו: "אנחנו פעילים ביפו, ורואים שם ייאוש גדול. אנשים שם לא הצביעו כבר שנים, וראש הרשימה אסמא אגברייה עובדת קשה כדי להוציא אנשים להצביע. לעיריית תל אביב יש תקציבים עצומים, וחלוקתם בעיר אינה הגיונית. הדרום והמרכז לא מקבלים תקציבים. מי שכן מקבל זה המגדלים בצפון, שיום אחד ייהפכו לפילים לבנים".

עיר ללא גבולות היא כנראה אחת הרשימות היחידות שרואה בפליטים החיים בדרום אזרחי עיר שיש לדאוג להם. "ישראל זקוקה ל-40 אלף עובדים זרים", אומרת אביב. "למה אנחנו מייבאים עובדים זרים ולא נעזרים בפליטים? כי על הפליטים אף אחד לא מקבל כסף, בעוד שעל יבוא העובדים הזרים יש מי שמקבל הרבה כסף. הרי 80% מהפליטים הם אריתראים שחיו בכפרים, וחקלאות היא הדבר הטבעי עבורם".

במרחק של 6 ק"מ מתל אביב השבעה, נמצאת תל אביב האחרת, שספק אם עמדותיה של רשימת עיר ללא גבולות יתקבלו בה בשמחה. על הקיר בכניסה לכפר שלם כתב מישהו מלה אחת: "הצילו!". בקלפי המקומית שנאת הזרים וסילוקם מהעיר הם דרך מרכזית למשוך בוחרים.

הרכב הפעילים בכניסה לקלפי המקומית שונה לגמרי: סיעת צדק חברתי בראשות כרמלה עוזרי היא הדומיננטית ביותר במקום, ויש נציגות נכבדה לסיעת דרום העיר ולסיעת עיר לכולנו בראשות אהרון מדואל. שלושתן פונות לאותו קהל בוחרים ושלושתן משחקות על הכרטיס החברתי. כפי שמסביר לנו בעל הקיוסק המקומי: "דרום העיר זה הטרנד של הבחירות".

ליד הקלפי יש כריכים ושתייה, ולא מפסיקים להציע לנו להתכבד. לכל מטה יש רמקול עם מגבר משלו. פעילי ש"ס, שמקדמים את סיעת שגב, משמיעים את המוסיקה שלהם, ולאחר שהם מפסיקים מגיע למקום טרנזיט של סיעת צדק חברתי כשהוא משמיע את המנון המחאה "העם רוצה צדק חברתי" בגרסת טראנס.

"רק כרמלה עוזרי יכולה", מבהירה הפעילה לבנה מזרחי. "מטה הבחירות נמצא בבית שלה, בית צנוע, כמו של כולנו. אין לה פסנתר ואין לה טלוויזיה עם מסך 50 אינץ’. יש לה בית פתוח, בלי דלת - מי שרוצה ייכנס ויקבל אוזן קשבת. בפסח היא אירגנה משאיות עם מזון לנזקקים, 3,000 מנות מהכיס שלה. כרמלה רואה מה היא יכולה לעשות, ועם התקציב הדל שלה מנסה לעזור. השבע לא יכול להרגיש את הרעב. בצפון לא מרגישים מה אנחנו עוברים פה. אנחנו אנשים קשיי יום עם בעיות במשפחה. אז מה לעשות, אנחנו מרובי ילדים. עושים הרבה ילדים. רוצים שהמדינה תגדל".

"בצפון תל אביב לא יבינו את זה", אומר רון, פעיל נוסף של צדק חברתי. "אני פעיל בעמותת שורשים, ולפני כמה חודשים מצאנו ניצול שואה שהיה נתון במצוקה נוראית, ישן על מזרון בדירה בלי כלום. לא ידעתי למי לפנות, ובסופו של דבר הפנו אותי לכרמלה. תוך חמש דקות היתה לו מיטה, ובהמשך גם הגיעה אליו משאית עם ציוד".

איפה אתה גר?

"במרכז תל אביב".

אז אתה לא ילד שמנת?

דודו בכר

"גם אני ילד שמנת. עד לפני חודש תל אביב היתה בשבילי רק דיזנגוף. פה זה עולם אחר. ידעת שאין תיכון עיוני בדרום תל אביב?"

מה עם ראשות העירייה, תצביעו לאהרון מדואל?

"לא", אומרת מזרחי. "למרות כל זה אנחנו מצביעים לחולדאי. אנחנו מעדיפים שנראה את ראש העירייה מעט מאשר בכלל לא. עדיף הוא, שאנחנו מכירים, מאשר אחד שיהיה גרוע יותר. נכון שהצפון יפה ומטופח יותר, אבל חולדאי משתדל. מספיק שאני הולכת לשוק ולא יורד עלי גשם בגלל הקירוי ששמו. הוא התחיל לשפץ שם, וזה יותר טוב מכלום".

"אין על מדואל", מתערבת פעילה של עיר לכולנו. "הוא גר פה. הוא יודע מה אנחנו עוברים, ויש דברים שהוא כבר עשה. הוא סידר שעות עזר לתלמידים בדרום. לאנשים מצפון תל אביב יש כסף למורים פרטיים, אבל הם לא דואגים לדרום. מדואל יהפוך את תל אביב לעיר אחת".

באר שבע: קרב אבוד מול ראש עירייה מצליח

החלוקה בין הצד השבע לצד הרעב אינה חייבת להתקיים, והבחירות בבאר שבע הוכיחו זאת. עם קולותיהם של 90% מהמצביעים, רוביק דנילוביץ’ מראה כי ראש העירייה יכול להיות בו־זמנית נציג של שכבות המצוקה, של מעמד הביניים ושל הסטודנטים. "אף אחד בעיר לא יודע מיהו המתמודד יעקב מיימון", אומרת יעל, תושבת העיר. "זאת לא היתה תחרות אמיתית. בנוסף, צריך לתת את הקרדיט לרוביק. בתקופתו החלה העיר להשתנות, נפתחו בה מרכזים גדולים שמאפשרים לצאת בשבת. הוא משפר את פני העיר. הוא הרי מטורף על מזרקות, ובונה אותן בכל מקום. אנשים צוחקים על זה, אבל יש אנשים שמגיעים במיוחד כדי לראות את המזרקות. והוא נחמד לתושבים, מדבר בגובה העיניים".

"בחמש השנים האחרונות מרגישים שדברים זזים בעיר", אומר עידן רייכמן־גושן מקהילת קמה, הפעילה בעיר. "הוא הקים את פארק ההיי־טק, פארק המדע לילדים, פארק נחל באר שבע. בזכות הכריזמה שלו הוא משך הרבה תרומות לעיר. יש פה רוח אחרת. נכון שהשכונות הדרומיות עדיין מוזנחות, והוא משקיע יותר במרכז העיר מאשר בשכונות, אבל מרגישים שהעיר הולכת לכיוון מסוים. הוא עוזר לנו בקהילה, ויש עם מי לדבר. זה לא ראש עירייה גאוותן כזה, שמחובר לתעשיינים. אם מצבו היה פחות טוב, מישהו אחר היה מתמודד מולו, אבל הבינו שזה קרב אבוד".

הצלחתם של חולדאי בתל אביב ודנילוביץ’ בבאר שבע מזכירה כמה קשה להדיח ראש עירייה מכהן. "לבוחרים יש נטייה חזקה להצביע לראשי העירייה מכהנים", אומר פרופ’ ערן רזין מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, המתמחה בשלטון המקומי. "אנשים אומרים: ‘אם זה בסדר, למה שניקח את הסיכון’, והגישה הזו מוצדקת. רשות מקומית ללא יציבות שלטונית אינה דבר טוב. ראשות עירייה היא מקצוע שצריך ללמוד. כשבראש עומד אדם חדש ללא זיכרון ארגוני הוא בעצם עושה את הסטאז’ שלו. מצד שני, הבחירה בראש העירייה המכהן אינה מחויבת המציאות: באשקלון ובנשר, לדוגמה, ראשי העיריות המכהנים לא נבחרו שוב. עם זאת, ברעננה ובאור עקיבא ראינו קאמבק של ראשי עירייה מהעבר, ששמשקף הערכה לניסיונם".

מדוע המחאה נגד יוקר המחיה לא התבטאה בבחירות המקומיות, לא בהבטחות המתמודדים ולא בתוצאות?

"גם אם לשלטון המקומי יש משקל בתחום הזה, רוב האזרחים מכירים בכך שיוקר המחיה הוא בעיה לאומית ושכוחה של הרשות המקומית מוגבל".

אז לפי מה בוחרים?

"בשלטון המקומי אתה מחפש איש ביצוע טוב, שלא יהיה מתנשא. לכן אפילו בתל אביב, ערש המחאה החברתית, ניצח חולדאי, שהוא איש ביצוע ממדרגה ראשונה. החינוך משפיע מאוד על דפוסי ההצבעה, וכך גם הפיתוח הכלכלי, חיי התרבות ולפעמים גם התנהלותו של ראש העירייה - אף שראינו את שלומי לחיאני ויצחק רוכברגר נבחרים שוב".

בת ים: בחרו לחיאני בלי להצביע

ביקור ביום הבחירות בבת ים מגלה שוב את כוחו הבלתי מוגבל של ראש עירייה מכהן, ומבהיר שלא צפויה כאן הפתעה. מטהו של אלי יריב, המתמודד המרכזי מול לחיאני, יושב בבית סוכנות קטן וצנוע. חבורת גברים בשנות ה-50 לחייהם יושבים בחוץ על כיסאות פלסטיק, שותים קפה ומעשנים. אלה הם הנהגים שנקראו למטה ביום הבחירות כדי להסיע את המצביעים שהטלפנים במטה יצליחו לשכנע לצאת מהבית. יריב עסוק בטלפונים. "איפה הפתקים?", הוא מברר מה קורה באחת הקלפיות. "היו שם 30 אלף פתקים. לא יכול להיות שהם נעלמו".

אילן, פעיל במטה העובד בהתנדבות, מסביר מדוע יצא נגד לחיאני. "נמאס לנו מהשחיתות שאנחנו רואים יום יום", הוא מכריז. "לפני עשר שנים עזרתי ללחיאני להיבחר, ובנאום הזכייה הוא הודה לי מעל הבמה. אבל רמת השחיתות בעיר פשוט עברה כל גבול, והתוצאה היא כסף שהגיע לכיסים פרטיים במקום להיות מושקע בבת ים". בקלפי הסמוך למטה של יריב אנחנו פוגשים תיכוניסטים המנסים לשכנע את הבוחרים להצביע לירון לוי, נציג יש עתיד בבת ים. גם כאן ניכר כי מרבית הנוכחים מקבלים תשלום על נוכחותם במקום ולוקחים את היום בקלילות. חי ואסיא, שני הצעירים המנסים לחזק את לוי, מסבירים שהוא ידאג לאינטרנט אלחוטי באזור הטיילת בעיר ולמרכז עירוני של מכירת מוצרי יד שנייה.

אתם פה רק בגלל התשלום?

"לא. יש כאלה שמסייעים למועמד שאצלו מרוויחים יותר, ויש כאלה שמסייעים לפי האידיאולוגיה".

מה דעתכם על ההאשמות נגד לחיאני?

מיכל פתאל

"יש טענות לשחיתות בכל מקום. לחיאני לפחות תרם לעיר".

המטה של לחיאני הוא ליגה אחרת. הוא שוכן בבניין מסחרי בעיר, סמוך לקניון המקומי, ופועל בו מערך טלמרקטינג, מערך הסעות ומערך מחשוב, שאליו זורמים הנתונים מי הצביע ומי זקוק לעידוד לצאת מהבית.

"אני עם לחיאני בגלל אסתר פירון, אמו של שר החינוך שי פירון, שרצה אתו", מסביר לנו פעיל הבחירות המוביל אותנו למטה. "בגללה גם תמכתי במאעפן הזה יאיר לפיד. שלומי בונה את העיר, הוא מסתכל לכל עדה בעיניים. הוא מגייס כסף מיהודי טורונטו בשבילנו. הוא דאג שכל תלמיד אתיופי יקבל מלגה של 8,000 שקל", הוא אומר ומתעכב מול מכר כדי לעדכן אותו: "יצחק, מה נשמע, עכשיו פגשתי את אבא שלך. הוא לא מצביע אלי יריב ולא שום דבר. רק לחיאני. דיברתי אתו. תומכים בעשייה, אל תשכח את זה יצחק. תומכים בעשייה".

במטה אנחנו פוגשים את הפרסומאי יוסי ארואטי, המוביל את הקמפיין של לחיאני. "היום האחרון הוא כמו מבצע צבאי", הוא אומר. "תתפלא כמה אנשים מחליטים ברגע האחרון, מאחורי הפרגוד".

"הרי אין אחד שלא גנב", אומר לנו נהג המונית שפגשנו בסיור. "אין דבר כזה ראש עירייה שלא גונב. אף אחד לא מכיר את יריב. מה הוא עשה? הוא בסך הכל עורך דין שיש לו כסף".

אז תצביע ללחיאני?

"לא נראה לי שאלך להצביע. לחיאני סתם יעלה לנו כסף. אם הוא ייבחר, אחרי יומיים שוב יהיו בחירות".

כשאנחנו מדברים עם יריב למחרת, הוא אומר כי תוצאות הבחירות אינן הסוף. "אחוז ההצבעה בעיר היה נמוך", הוא מסכם. "התוצאות משקפות את העובדה ש-90 אלף איש ישבו בבית ולא הצביעו. התושבים הבינו שהמצב זמני ושהם לא באמת בוחרים ראש עירייה. ולחיאני הצליח להוציא אנשים לרחוב במסע מאורגן. הוא הטעה את האנשים ואמר להם ‘אם תבחרו בי, בג"ץ לא ידיח אותי’. הוא קיבל 16 אלף קולות מתוך 130 אלף בעלי זכות בחירה".

אבל הגישה של המצביעים היא שכולם מושחתים, ולחיאני בסופו של דבר הוא איש של עשייה.

"אלה האמירות שלחיאני הצליח לפמפם לציבור. בטלוויזיה הוא טען של-150 ראשי עיריות יש בעיות עם המשטרה, אבל זה לא נכון. יש תשעה ראשי עיריות במצב הזה מתוך 220 במדינה".

הוא בכל זאת ניצח.

"יש לו כלים בלתי נגמרים, תקציבי עתק, ארבעה משרדי יחסי ציבור שמצליחים להביא אותו לכל כלי התקשורת. הוא ראש העירייה הכי מיוחצ"ן בארץ".

אז מה תעשה עכשיו?

"קיבלנו ארבעה מנדטים, והמטה שלי לא מתפרק. אנחנו מתכוננים לבחירות הבאות. המצביעים שלי הם האזרחים הרציונלים שלא רוצים ראש עירייה מסובך בפלילים, שמבינים את המציאות לאשורה וחושבים שראש העירייה צריך להיות אדם ערכי".

יכול להיות שלחיאני עשה הרבה למען העיר, והציבור מרוצה מזה?

"הרבה דברים שהתרחשו בתקופתו - הכיכרות שהוקמו, האמפי־תיאטרון, הצירים המרכזיים של פרויקט הרכבת הקלה, הבנייה הגבוהה בגן העיר - יצאו לדרך כשאני הייתי ממלא מקום ראש העירייה ויו"ר הועדה לתכנון ובנייה. הוא עבד יותר על הנראות של העיר, על הגנים ושיקום הגינות, אבל יש לנו בעיה בחינוך, יש מצוקת חנייה אדירה ובעיה בתהליך פינוי־בינוי ושיפוץ בתים על בסיס תמ"א 38, ואזור תעשייה שלא זז כבר שנים".

ירושלים: ברקת ניצח בזכות הפילוג

גם בירושלים, למרות מערכת בחירות סוערת יחסית, דבר לא השתנה. בערב הבחירות נראה לרגע שמשהו קורה. מעט לפני חצות התחיל קונצנזוס של חיוכים אצל פעילי משה ליאון באולם האירועים של מלון רמאדה רנסנס בכניסה לירושלים, לשם זרמו אנשיו של רואה החשבון מגבעתיים לאחר סגירת הקלפיות. בשעה זו הגיע סוף־סוף הנתון הרשמי על שיעור ההצבעה הנמוך, 36%, שמבחינת הפעילים היה בעל משמעות ברורה - ניצחון, בזכות הכמות הגדולה של החרדים שהצביעו. עד אז הם היו עסוקים בינם לבין עצמם בהערכות ובניחושים לגבי אחוזי ההצבעה הסופיים. כל אחד הפריח לאוויר נתון משלו, אבל כמעט כולם היו משוכנעים שאם הוא יהיה נמוך מ-40%, אפשר יהיה להזמין את כורסת עור הצבי ללשכה בכיכר ספרא.

ניר קידר

אם הם היו שומעים את בחור הישיבה שלמה יפה, 20, הם היו מבינים כבר ב-18:00 שהאופטימיות קצת מוגזמת. "כולם מדברים כל הזמן על שיעורי ההצבעה, אבל זה מטעה", הוא מסביר. "יש לי הרבה חברים שהצביעו יהדות התורה למועצת העיר, ולראשות העירייה שמו פתק לבן. היה פיצול בקרב החרדים: הרבנים שטיינמן וקביינסקי אמרו להצביע לליאון, אוירבך אמר להצביע לרב חיים אפשטיין לראשות העירייה, ואחרים לא אמרו למי להצביע. כל אחד מושך לכיוון אחר, וזה מבלבל. אצלנו מדברים על כך שעדיף להכניס רשימות גדולות למועצת העיר, מכיוון שממילא ראש העירייה לא יהיה חרדי".

יפה, תומך של הרב אפשטיין, הגיע להתנדב במטה שלו שנמצא במרחק של 50 מטר בלבד מהמטה של ליאון. במשך כל אחר הצהריים והערב הוא מצא את עצמו מנהל ויכוחים סוערים עם בני ישיבה אחרים בני גילו, חלקם בצד של ליאון, חלקם בצד של אפשטיין, וחלקם פשוט באו להתווכח ולהתרשם מהנוכחות הגדולה של כלי התקשורת החילוניים.

המטה של ליאון היה שעטנז מוזר של אנשי ליברמן מהמגזר הרוסי, יועצי תקשורת ואסטרטגיה למיניהם ופעילי ליכוד. בזמן שירון צדקיהו, מוכר החמוצים המוכר כאוהד מספר 1 של בית"ר ירושלים, עמד בכניסה למטה ופיטפט עם ליכודניקים משופשפים, ניצבה במרחק כמה מטרים חבורה של חרדים צעירים, שלא כל כך ידעו מה לעשות עם עצמם. בצהריים הם סיימו את הלימודים באחד הסניפים של ישיבת מיר, ומספרים שמיד לאחר מכן יצאו כל התלמידים לקלפיות בהסעות מאורגנות. השלושה נכנסו למטה וניסו לשאול איפה אפשר לעזור, אבל מהר מאוד מצאו את עצמם בחוץ, חסרי תעסוקה. "נכון, אנחנו לא כל כך מסתדרים עם החבר’ה שבפנים", מסביר חיים במבוכה, "אתה רואה שאין לנו כל כך מה לעשות". כשהוא נשאל מדוע הוא תומך בליאון, הוא עונה בפשטות "אמרו לנו לתמוך בו, לפעול למענו ולהפעיל. כך אמר הרב שטיינמן".

אהרון תומך גם הוא בליאון, אבל מבהיר שזה לא רק בגלל הוראות הרבנים. "ברקת פועל נגד החרדים. לא אכפת לי אם יהיו בתי קולנוע פתוחים בשבת, אבל ברקת לא נותן שירותים לציבור שלנו - כיתות לימוד עומדות ריקות גם בקריית יובל, היכן שאנחנו מיעוט, וגם ברמות, שם אנחנו רוב, אבל המוסדות החרדיים לא מקבלים אותם". דבריו מעוררים מהומה בקרב החרדים הצעירים: לאו דווקא בגלל כיתות הלימוד, אלא בעיקר בגלל ענייני השבת והשאלה אם שמירת השבת בכל העיר, ולא רק באזורים החרדיים, היא סוגיה ששווה להיאבק עליה.

מי ששולט בעניינים הם בעיקר אנשי המקצוע, שעליהם מנצח ביד רמה יוסי לוי, יועץ תקשורת ותיק שבבחירות האחרונות ניהל את קמפיין ש"ס ובעבר היה יועץ התקשורת של בנימין נתניהו. בתוך החבורה הזו מפתיע קצת לראות את עו"ד יואב ללום, יו"ר עמותת נוער כהלכה, שהתפרסם כאשר יצא נגד אפליית הבנות המזרחיות בעמנואל. ללום, שקיבל את תואר אביר איכות השלטון ב-2011, משקיע את מרצו כדי לתמוך בברית של הצמד ליברמן־דרעי. לדבריו, הוא בא לכאן כדי לסייע בעיקר בענייני תקשורת, אבל במהלך היום הפעיל אנשים בשטח. "בחמש השנים האחרונות מכר ברקת את האינטרסים שלו לרבנים האשכנזים־חרדים, ופתאום הוא אנטי חרדי", מסביר ללום. "ליאון הוא איש רציני והוא גם מזרחי, שזה חשוב. לא אכפת לי שהוא בא מגבעתיים, אני מסתכל עליו כמנהל. מבחינתי זה כמו למנות ראש ועדה קרואה לעיר. אני אדם עצמאי שלא מקבל הוראות מאף אחד. אני תומך בליאון, למרות ליברמן".

ב-18:45 נכנס אחד הפעילים לחדר בשמחה: "תשמעו, הייתי בקלפיות באזורים של ברקת, כלב אין שם. הכל מת. בית הכרם שומם מאדם, והחרדים כבר היו במאסות בקלפיות". יועץ תקשורת חרדי מאשר את דבריו ומוסיף: "אם סוגרים את הקלפיות עכשיו, ניצחנו בהפרש של 10%".

ב-20:00 מתכנסים היועצים בחדרו של לוי. מהדורות החדשות מדווחות על פאניקה במטה ברקת, מה שמגביר את החיוכים בקרב אנשי ליאון. לוי, שמבין שהחילונים יוצאים להצביע, דואג מיד להעביר מסר משלו - גם אנחנו בפאניקה. לקראת 22:00 המתח עולה. המטה, שהיה שומם ממתנדבים במשך שעות אחר הצהריים, מתמלא בפעילים, חרדים ברובם, שמתקשרים למי שרק אפשר. לפתע נכנס ליברמן, שמנצח על הכול מאחורי הקלעים. הוא מחלק הוראות לאנשיו ויוצא כעבור כמה דקות, מלווה באור המסנוור של המצלמות.

רויטרס

בהדרגה כולם מתפזרים ופונים למלון, שם אנשי ליאון מכינים את הבמה החגיגית. לפעילים מחכים קפה, תה ועוגות משובחות שלא מפסיקות לזרום, "עוגות הניצחון", אומר באופטימיות אחד הפעילים. לקראת אמצע הלילה יתברר שהן בסך הכל נועדו להמתיק את הגלולה המרה. מצד שני, היו כאלה שהבינו כמה שעות לפני כן שאולי בכל זאת יש כאן הישג. "אתה יודע מה", אומרת לי אחת הפעילות, "אם אנחנו ב-23:00 ועדיין לא יודעים בוודאות שברקת ניצח, אז מבחינתנו זה סוג של ניצחון. הרי עד לפני שלושה חודשים לא היה אחד שהעז להתמודד מולו".

בית שמש: האופוזיציה האנטי־חרדית כשלה

בעוד שבירושלים נבלם הניסיון של קואליציה דתית־חרדית להשתלט על העיר והפתעת הבחירות הגדולה היתה תנועת התעוררות שזכתה לארבעה מנדטים, בבית שמש נכשל ניסיונה של קואליציה שהגדירה עצמה כציונית להחליף את השלטון. ראש העירייה המכהן חיים אבוטבול זכה לקדנציה נוספת על חשבון אלי כהן, המועמד שהציבה האוכלוסיה החילונית והדתית־לאומית בעיר.

לקרב על הובלת בית שמש היתה משמעות נדל"נית עצומה, שכן על הפרק עומדת החלטה על הקמת עשרות אלפי יחידות דיור בעמק האלה בבנייה מוזלת שתיועד לחרדים. הסיעות הלא חרדיות בעיר החליטו לערוך מדגם בחירות מקדים, שינבא מי המועמד בעל הסיכויים הגבוהים ביותר לזכות ולהתייצב מאחוריו כגוש אחד. אלא שתוכנית האחדות הזו לא יצאה לפועל במלואה: על פי תוצאת הסקר שערכה מינה צמח, כהן היה אמור להוביל את הרשימה, ומספר שתיים שלו תהיה נציגת הבית היהודי עליזה בלוך, אך בלוך סירבה לרוץ עם כהן. דבר נוסף שתרם להצלחה החרדית בבית שמש היה המספר הגדול של רשימות קטנות, שלא עברו את אחוז החסימה. במטה של כהן מעריכים כי כך אבדו 4,000 קולות לציבור הכללי.

צבי ווליצקי, מנהל המטה של כהן, מסרב לקבל את תוצאות הבחירות כסופיות. "אין כאן תוצאות סופיות, ויהיו כמה חקירות משטרה סביב הבחירות האלה. ברגע שחושפים מחסן עם 250 תעודות זהות של אנשים ששוהים בחו"ל - זה דורש בדיקה עמוקה. בקלפי אחת הצביעו 265 אנשים, אבל נספרו בו 300 קולות. אלה דברים שיצטרכו לברר. בכל אופן לא נוותר על הבית. נילחם מהאופוזיציה על טוהר המידות ועל ניהול תקין".

מה המשמעות של תוצאות הבחירות על הקמת השכונות החדשות?

"המשמעות היא שאם משרד השיכון ומשרד הפנים לא יעצרו את ההתפתחות חסרת האחריות של הבנייה בבית שמש, הן אכן יוקמו".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם