הפוליטיקה החלשה של המין החזק

האם ליאיר לפיד אין עניין אמיתי לחקור את מקורות האי שוויון?

סמי פרץ
סמי פרץ

לו הייתי אשה, הייתי מבקש‏(ת‏) שהשבוע הזה לא יסתיים לעולם. בשבוע אחד מונתה בראשונה נגידה לבנק ישראל - קרנית פלוג, מונתה מנכ"לית בנק שלישית - לילך אשר־טופילסקי, והוקמה ועדה שתעסוק בפעם הראשונה בבחינה מגדרית של תקציב המדינה, ותבדוק "באיזו מידה הולמת חלוקת המשאבים את הצרכים וסדרי העדיפויות של נשים וגברים". כך, על פי הודעת משרד האוצר. נכון, ברשויות המקומיות לא נחלו הנשים הצלחה רבתי, למעט מקרים בודדים כמו באר שבע, שם שבע מתוך 14 חברי רשימתו של ראש העירייה הנבחר רוביק דנילוביץ’ הן נשים.

נוותר בשלב הזה על הבדיחות המתבקשות על סדרי העדיפויות והצרכים התקציביים של שני המינים, ונברך את שר האוצר יאיר לפיד שהחליט לבדוק את הסוגיה, גם אם שיקוליו תדמיתיים ושיווקיים. האי־שוויון בין נשים לגברים בישראל הוא עניין עובדתי שאינו נתון במחלוקת. הוא בא לידי ביטוי בפערי שכר משמעותיים ובאפשרויות הקידום, אבל לא רק. לעתים האי־שוויון כופה על נשים אורח חיים שונה מזה של גברים, שכלל אינם מודעים למגבלות שמטרידות נשים. למשל, כמה מחברותיי הטובות רצות להנאתן, אבל הן לא רצות בחשיכה בפארק או בשדות, כי זה מפחיד. התקנת תאורה במקומות כאלה היא לפיכך עניין מגדרי. תשאלו כל אשה והיא תספר לכם על אלף מגבלות כאלה.

מי שהובילה להקמת הוועדה היא ח"כ ד"ר עליזה לביא ‏(יש עתיד‏), חברת מפלגתו של שר האוצר. ללביא יש עבר אקדמי בתחום וידע מעמיק על בעיות מגדריות. צריך לברך אותה ואת ח"כ מרב מיכאלי שמעורבת ביוזמה. בראש הוועדה תעמוד יעל מבורך, סגנית הממונה על התקציבים באוצר, וחברים בה אנשי מקצוע טובים: כלכלנים, אנשי אקדמיה ופקידי ציבור בעלי ניסיון.

כתבות נוספות באתר TheMarker

מי עומד מאחורי קמפיין "האקסיות" נגד האוזר? לפיד: "ניסיון להטיל אימה"

איקיוטק תובעת אלפי שקלים מאלפי ישראלים - עבור שירות סלולר שלא הזמינו

אלא שכאן מסתיימות הברכות. האי־שוויון בישראל זינק בשלושת העשורים האחרונים, ושם אותנו בין המדינות הכי לא שוויוניות בעולם המפותח. אין עיתוי טוב מזה כדי לצלול לעומקם של מקורות הגידול באי־שוויון, למפות אותם ולתת להם מענה. לא בטוח שההיבט המגדרי הוא הגורם המרכזי לגידול באי־שוויון - יש עוד הרבה מאוד סיבות אחרות ורבות משקל. ההבדל המגדרי הוא רק אחד בשורה של סוגיות, כמו יהודים מול ערבים, מרכז מול פריפריה, ותיקים מול עולים, רוסים מול אתיופים, אשכנזים מול מזרחים ועובדים קבועים מול עובדי קבלן, שאפשר לבחון ולמצוא בהן את שורשי האי־שוויון.

אבל מה עושה לפיד? במקום לנצל את ההזדמנות ולבקש מחברי הוועדה לבחון את האי־שוויון על היבטיו השונים, הוא מצמצם את פעילותה ותוחם אותה לעניין המגדרי בלבד. מדוע? כי הוא באמת חושב שהעניין המגדרי הוא האשם העיקרי בגידול באי־שוויון? כי הוא מרגיש טוב כשהוא מקדם נשים ומקים לכבודן ועדה? כי זה טוב לתדמית? או כי בעצם אין לו עניין אמיתי לחקור את מקורות האי־שוויון ולתת להם מענה ממשי?

לפיד מודע היטב לפערים הגדולים בחברה הישראלית, לשיעור העוני הגבוה וגם לסיכוי הגבוה של ישראלים להידרדר לעוני. הוא אפילו אישר לחבר מפלגתו, שר הרווחה מאיר כהן, להקים בשבוע שעבר ועדה - עוד ועדה - שתעסוק ב"מלחמה בעוני". בראש הוועדה הזו עומד אלי אללוף מקרן רש"י, שעשה כמה דברים יפים בתחום החברתי.

הקמת ועדות תמיד היתה דרך טובה לסתום לכמה אנשים את הפה ולקרר את האווירה בנימוק ש"מה אתה רוצה? יש ועדה שבודקת את זה". האם לפיד רק משתיק את חברי מפלגתו שחופרים לו, ההיא על מגדר וההוא על העוני? ייתכן בהחלט. אבל אפשר לקבוע כבר עכשיו שהקמת הוועדות האלה לא באמת תזיז את המחט בסוגיות האי־שוויון והעוני בישראל. הסיבה היא שכדי לבחון אותן יש צורך בקצת יותר אומץ ציבורי וראייה אסטרטגית, ואין די בוועדות אד־הוק.

לאף ממשלה בישראל לא היה עד כה עניין לטפל באמת באי־שוויון. זה נושא גדול ורחב שהמסקנות בגינו עלולות להיות כרוכות במאבקים עם כל הקבוצות החזקות בישראל, ולאיש לא מתחשק לעשות זאת. גם לא לראש הממשלה בנימין נתניהו. לכן הולכים לתתי־נושאים - נשים, מלחמה בעוני - ולא מדברים על השיטה הכלכלית־חברתית בהקשרה הרחב. כאילו העוני אינו קשור כלל להוצאה התקציבית הכבדה על ביטחון ‏(לרבות תנאי הפרישה העודפים והפנסיות הצה"ליות‏), לתקצוב העודף של ההתנחלויות על פני ערי הפיתוח בשנים מסוימות, לפערים העצומים בשוק העבודה בין מסודרים ללא מסודרים, או להשקעה המפלה בחינוך בין תל אביב ועופרה לבין ירוחם ורהט.

הידע והמידע קיימים, ואנשי יש עתיד יכולים לספר ללפיד על מקורות האי־שוויון. שר החינוך שי פירון יכול לספר ללפיד על הפער העצום בין המשאבים שמושקעים בבתי ספר ממלכתיים־דתיים ובבתי ספר ערביים. מאיר כהן ‏(דימונה‏) ויעל גרמן ‏(הרצליה‏) יתרמו נתונים על אוכלוסיית הפריפריה מול גוש דן. שר המדע יעקב פרי יוכל לספר לו על ההבדלים בין עובדים קבועים לעובדי קבלן בבנקים, וגם להגיד משהו על הפנסיות של פורשי מערכת הביטחון לעומת מערכות אחרות. שמעון סולומון ופנינה תמנו־שטה בטח ימצאו משהו להגיד על אפליית האתיופים. ללפיד ניתנה הזדמנות נדירה להקים את מפלגת החלומות שלו, ושם הוא נתן ביטוי לרוב המגזרים והזרמים בישראל. אבל קל יותר לעשות זאת כשאתה מקים מפלגה שבה אתה שולט לגמרי, מאשר בחברה הישראלית שבה התקבעו פערי מעמדות שקשה לערער.

כן, זה מפחיד. פתיחת דיון ממשי במקורות האי־שוויון בישראל יכולה להתסיס את המדינה לגרום לאי נוחות במגזרים רבים. כל האנשים שנהנים מהסדר הקיים לא יתנו לאיש לגעת בחלקת האלוהים הקטנה שלהם. ראינו זאת לאחר המחאה של קיץ 2011, שבה רבים תבעו צדק חברתי, אבל איש לא היה מוכן לשלם את מחירו.

לפיד יכול להמשיך לעסוק בתתי־נושאים בוועדות אד־הוק, ואולי אפילו לכבות שריפה פה ושריפה שם ולהרגיע חברי מפלגה פעלתניים, אבל אם הוא ונתניהו באמת מתעניינים בטיפול בעוני ובאי־שוויון, עליהם לכנס את הוועדות למגדר ולעוני לכדי ועדה אחת - שכתב המינוי שלה יהיה לבחון את האי־שוויון והעוני בישראל על כל מקורותיהם, ובראשה יעמוד איש ציבור בעל משקל. בריחה מהתמודדות עם הצורך הזה תעיד שאין כאן פוליטיקה חדשה, אלא פוליטיקה חלשה.

נ.ב.

ועכשיו, קצת שירה.

אמא / נפתלי שם טוב

אִמָּא שֶׁלִּי מְנַקָּה

אֶת הַשֵּׁרוּתִים

שֶׁל הַחוֹקֶרֶת הַדְּגוּלָה

שֶׁמֶּחְקָרֶיהָ עַל מִגְדָּר

וּתְפִיסוֹת פְּסִיכוֹאַנַלִיטִיּוֹת

פּוֹסְט־סְטְרוּקְטוּרָלִיסְטִיּוֹת

הֵבִיאוּ אוֹתָהּ

לַהֶשֵּׂג הַמַּדְהִים

הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה

שֶׁהִתְקַבְּלָה

כִּפְּרוֹפֶסוֹר מִן הַמִּנְיָן

עוֹד הַצְלָחָה פֶמִינִיסְטִית בְּצַמֶּרֶת הָאַקַדֶמְיָה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ