ספייס X חודרת לחלל שהותירה נאס"א - ושועטת אל הבלתי נתפס - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המשימה מאדים

ספייס X חודרת לחלל שהותירה נאס"א - ושועטת אל הבלתי נתפס

חברת החלל הפרטית של המיליארדר אילון מאסק נוסקת לגבהים חדשים ומחוללת מהפכה בתעשייה שהיתה שמורה עד לפני שנים אחדות למונופולים ממשלתיים ■ לאחר שהוזילה את עלויות השיגור של לוויינים וחלליות היא מכוונת ליעד הסופי: הקמת מושבה אנושית על המאדים

37תגובות

בראשון השבוע שיגרה תעשיית החלל הפרטית הצהרת כוונות ברורה. בהפרש של כמה שעות רשמו ספייס X ואורביטל, שתי החברות הבולטות בענף המתפתח, ציוני דרך בולטים בהיסטוריה הקצרה שלהן: ספייס X שיגרה בהצלחה דגם משודרג של משגר הלוויינים והחלליות פלקון 9, בעוד המתחרה אורביטל חגגה את כניסת הבכורה של החללית שפיתחה לתוך תחנת החלל הבינלאומית.

היתה זאת הפגנת כוח מרשימה של חברות החלל המסחריות - מונח שעד לפני שנים לא רבות נשמע כמו מדע בדיוני, בשל השליטה המוחלטת של סוכנויות ממשלתיות בתחום, ובראשן נאס”א האמריקאית. אולם ספייס X, אורביטל ושורה של סטארט־אפים שאפתניים שקמו בעשור האחרון משקפים את השינוי ההיסטורי שעוברת תעשיית החלל - ממונופולים ממשלתיים זוללי תקציבים ליזמות פרטית יעילה ותחרותית, בעידודה ובתמיכתה של ממשלת ארה”ב.

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים

מי שמובילה את המגמה ונחשבת למתקדמת והמבטיחה מכולן היא ספייס X, סיפור הצלחה נוסף מבית היוצר של אילון מאסק, יזם הטכנולוגיה הבולט והרבגוני ביותר בעמק הסיליקון, שנהפך בהדרגה לגיבור תרבות ולמושא השוואה למייסדה האגדי של אפל, סטיב ג’ובס. העובדה כי שימש השראה לדמות בסדרת הסרטים "איירון מן" - המוח המבריק שנהפך לגיבור על - ודאי לא גרעה מפולחן האישיות שהחל להירקם סביבו באחרונה.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

הכירו את האישה מאחורי סירי

industrytap.com

דמוקרטיה או אנרכיה? // אימפריה בהפסקת תה

הרבה מאוד מלים נשפכו בשנים האחרונות על מאסק, 42, מהנדס פיזיקה ממוצא דרום־אפריקאי, שמעורר באזז אדיר לאחר שהקים שלוש חברות פורצות דרך, שהצליחו כולן לשבור את המודל הישן של הענפים שאליהן חדרו: שירות התשלומים המאובטח פייפאל, שהיה לגורם מרכזי בעליית הקניות באינטרנט על חשבון השופינג המסורתי בחנויות; טסלה, חברת הרכב החשמלי שזוכה לשבחים אדירים ומתחילה להוות איום אמיתי על החברות הוותיקות ועל המבנה המגושם של ענף הרכב; וספייס X שהקים ב–2002, שהיתה לחברה הפרטית הראשונה אי פעם ששלחה חללית לחלל, ומוכיחה כי השמים אינם הגבול עבור המגזר העסקי.

למרות פעילותו בשלוש חברות, למאסק נותר כנראה לא מעט זמן פנוי, שאיפשר לו באחרונה לאתגר תעשייה ותיקה נוספת - מערכת הרכבות האמריקאית. באוגוסט הוא חשף את ההייפרלופ, מערכת הסעת המונים הבנויה כצינור מעגלי באורך של 570 ק”מ, שבתוכה ינועו, באמצעות אנרגיה סולארית ולחץ אוויר, קפסולות מאוישות בנוסעים במהירות של עד 1,220 קמ”ש. “מלוס אנג’לס לסן פרנסיסקו ב–35 דקות”, הכריז מאסק, לאחר שמתח ביקורת על העלויות המנופחות של תשתית הרכבת המהירה המוקמת בין שתי הערים.

פרט לכך משמש מאסק כיו”ר וכבעל השליטה בסולאר סיטי, חברת הפאנלים הסולאריים הגדולה בארה”ב, שאותה הקימו בני דודיו לאחר שנידב להם את הרעיון לחברה, והוא מפעיל את קרן הפילנתרופיה מאסק פאונדיישן לקידום חינוך מדעי, תשתיות בריאות ואנרגיה ירוקה.

“מאסק הוא תופעת טבע”, אומר פרופ’ אבי הר־אבן, לשעבר ראש סוכנות החלל של ישראל. “הוא שילוב של יזם, מוח הנדסי, בעל חזון וכושר ביצוע מדהים. הוא נכנס עם ספייס X לוואקום שהשאירה ארה”ב עם קיצוץ חד בנאס”א. הוא מציל כיום את הכבוד המערבי בתחום החלל”.

“בשביל להקים אופרציה בסדר הגודל של ספייס X צריך חזון והרבה כסף. מאסק כבר הוכיח שיש לו משניהם”, מוסיף אהוד בכר, פרופסור לפיזיקה וראש מכון אשר לחקר החלל בטכניון.

באדיבות אוניברסיטת בר אילן

עולה על חורבות נאס”א

תקציבי הענק ששאבה נאס”א מהממשל במשך עשרות שנים, על חשבון משלם המסים האמריקאי, ספגו ביקורת מתמשכת בדעת הקהל ובוושינגטון, שגברה ככל שארה”ב שקעה בגירעון מעמיק וההישגים בחלל הוכתמו בכישלונות ובאסונות - ובראשם התרסקות המעבורות צ’לנגר וקולומביה. ממימון שיא של 4.4% מהתמ”ג האמריקאי ב–1966 צנח תקציב נאס”א ב–90% לשפל של 0.45% מהתמ”ג ב–2011. באותה שנה הכריזה נאס”א על סגירת תוכנית מעבורות החלל שלה, שפעלה במשך 30 שנה, בעוד המשבר הכלכלי שהיכה בארה”ב האיץ את הקיצוצים בסוכנות החלל ואת תוכניות ההפרטה של חלק מהשירותים שביצעה.

“ארה”ב, עם כל העוצמה הטכנולוגית שלה, נשארה במצב שבו היא צריכה לסמוך על הרוסים, שמשתמשים בטכנולוגיות מיושנות אבל מאוד אמינות”, אומר הר־אבן. בכר טוען כי התפישה הקפיטליסטית האמריקאית שירתה את הממשל: “הממשל האמריקאי מגשים כאן את חזונו להעברת השרביט למגזר הפרטי מתוך תקווה שיש פה פוטנציאל עסקי. שינוי פרדיגמה בנושא כל כך רגיש וגדול לוקח זמן למערכת כה גדולה, כך שההערכות לכך החלו עוד לפני ממשל אובמה, כאשר היה ברור שהתוכנית של מעבורת החלל תמצה את עצמה”, הוא אומר.

את ספייס X הקים מאסק בזכות ההון שגרף בעקבות מכירת פייפאל לענקית המכירות הפומביות איביי תמורת 2 מיליארד דולר. ללא שום רקע או נגיעה לתעשיית החלל, ועם חזון עתידני להקים מושבה על המאדים, מאסק נתפש לפני עשור כבחור מוכשר שירד מהפסים. ואולם תוך שנים אחדות עלתה ספייס X על מסלול ההמראה הודות לחוזה גדול וראשון מסוגו שחתמה ב-2006 עם נאס”א, במסגרת תוכנית COTS‏ (Commercial Orbital Transportation Services‏), המאפשרת לחברות חלל פרטיות לשגר מטענים וצוותים לתחנת החלל הבינלאומית. מאסק אמנם השקיע מחצית מהונו האישי דאז - 100 מיליון דולר - אולם ההימור שלו נראה הרבה יותר הגיוני לאחר שספייס X קיבלה מנאס”א סכום גדול פי שלושה בחוזה הראשון שנחתם בין השתיים.

ב-2008 זכתה ספייס X לחוזה נוסף, גדול פי כמה, שהבטיח לה מימון ואורך נשימה לשנים ארוכות. על פי החוזה, היא מקבלת מנאס”א 1.6 מיליארד דולר בתמורה ל-12 משימות שיגור אספקה לתחנת החלל הבינלאומית, שפועלת מאז 1998 בעקבות שיתוף פעולה בין ארה”ב, יפן, רוסיה וסוכנות החלל האירופית. אורביטל זכתה בחוזה דומה.

במאי 2012 הוכיחה ספייס X כי ביכולתה למלא את החלל שהותירה נאס”א, כשהצליחה לשלוח לראשונה מטען אספקה לתחנת החלל הבינלאומית באמצעות שיגור החללית דרגון על ידי המשגר פלקון, שניהם פרי פיתוחה. כעבור חודשיים חתמה עמה נאס”א על חוזה נוסף לפיתוח הדור הבא של רכבי החלל של ארה”ב, שיאוישו באסטרונאוטים. ספייס X מקווה לשגר אסטרונאוט ראשון ב-2015, וב-2018 שואפת להנחית רובוט של נאס”א על המאדים - כוכב הלכת שהניע את מאסק מלכתחילה להקים את ספייס X. מאסק הבהיר כי המטרה הסופית שלו היא להקים על מאדים מושבה בת 80 אלף איש ולשגר אליו את האדם הראשון בתחילת העשור הבא. בינתיים הוא נאלץ להסתפק במשימות אפורות כמו שיגור ציוד לתחנת החלל.

סיון פרג'

“מה שמסביר את הצלחתה של ספייס X הוא העובדה שהחברה הזאת בנויה כמו סטארט־אפ”, אומר טל ענבר, ראש מרכז החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל. “הם עושים הכל כדי לחסוך בעלויות, ורוכשים כמה שפחות מספקים חיצוניים. כמעט אין להם ספקי משנה של מכלולים, אלא הם מקבלים חומרי גלם ומייצרים הכל לבדם. זה מפחית עלויות באופן דרמטי”.

ענבר מסביר שהתפישה הניהולית של ספייס X כסטארט־אפ צעיר חייבה אותה לפעול ביעילות מקסימלית לצד אמינות גבוהה, במטרה לזכות בחוזים ולהוזיל עלויות. “הם החליטו מראש לא ללכת על חדשנות טכנולוגית אלא לעשות את הדברים הכי פשוט שאפשר, ולכן פיתחו מנוע רקטי חדש אבל בסיסי - מרלין. הפלקון9 משתמש בשלב הראשון שלו בתשעה מנועים, ומראש הם מייצרים ייצור המוני, שמאפשר מלאי גדול ומוזיל עלויות פר יחידה”.

הצורך להוזיל עלויות - מתוך הכרח בשלב הראשון ובשאיפה לרווח בטווח הארוך - הוליד פיתוח חדש: “יש להם חזון מאוד מעניין לגבי שימוש חוזר בטיל”, אומר ענבר. “הרעיון הוא שבשלב הראשון עד השלישי של השיגור, המשגר חוזר באופן מבוקר לכדור הארץ ומאפשר שימוש נוסף בו. זה שינוי תפישה מדהים, וזה בניגוד לכל המשגרים עד היום, שהתכלו לאחר שימוש אחד. בשימוש חוזר יוצא שהשיגור השני עולה משמעותית פחות - כ-10% מעלות שיגור רגילה. מדברים על הרעיון הזה כבר עשרות שנים, ורק ספייס X הצליחה להגיע לשלבי פיתוח ראשוניים”.

מלבד חוזי הענק עם נאס”א, שמהווים עוגן לפעילותה, ספייס X חתמה עד כה על חוזים לעוד 50 שיגורים עם סוכנויות ממשלתיות ברחבי העולם, אוניברסיטאות ומכוני חלל וחברות מסחריות כמו מפעילת הלוויינים SES. כל שיגור מכניס לספייס X יותר מ–55 מיליון דולר. “אלה מחירים תחרותיים בהשוואה לאלטרנטיבות, כמו המשגר היפני H והמשגר האירופי אריאן5”, אומר ענבר. “כניסתו של פלקון9 לענף המשגרים מגבירה את התחרות בשוק השיגורים, בעיקר של לווייני תקשורת”.

השבחים שמרעיפים על ספייס X הצעירה, הסקסית והתחרותית מוצדקים, אך לנאס”א המגושמת וחרושת הקמטים זכויות רבות בהצלחתה: נאס”א העבירה לספייס X לא רק את רוב המימון לפעילותה, אלא גם רבים מעובדיה וידע טכנולוגי יקר ערך. למרות צמיחתה המהירה, ספייס X עדיין מתגמדת בהשוואה לענקית החלל האמריקאית: ספייס X גייסה עד כה בהשקעות 200 מיליון דולר - 1% בלבד מהתקציב השנתי של נאס"א, שהיה 18 מיליארד דולר ב-2012. הקיצוצים החדים בנאס"א אמנם הקטינו משמעותית את מצבת כוח האדם בחברה (חלקם, כאמור, נקלטו בספייס X), אבל מספר עובדיה - 18 אלף - גדול פי שישה מאשר בחברה של מאסק.

ביקור בחלל במקום חופשה

באדיבות הטכניון

פתיחת ענף החלל לחברות פרטיות מאפשרת לא רק התייעלות, הוזלת עלויות והפרטת פרויקטים שהיו בשליטה ובפיתוח של סוכנויות ממשלתיות, אלא גם תוכל להעניק בעתיד הקרוב קשר ישיר לחלל לכל אדם, בדרכים שונות. מלבד ספייס X פועלות כיום בשוק שורה של חברות שמעוניינות לנצל את הפרטת שירותי החלל לטובת השוק המסחרי, ובהן שתיים שהוקמו גם הן על ידי יזמים רבי מעללים מסוגו של מאסק.

וירג’ין אטלנטיק, שהוקמה ב-2004 על ידי המיליארדר הססגוני ריצ’רד ברנסון, היא החברה הראשונה שמתמקדת בטיסות מסחריות לחלל. וירג’ין דיווחה השנה כי מכרה עד כה 640 כרטיסי טיסה לחלל במחיר של 250-200 אלף דולר לכרטיס. טיסת הבכורה המסחרית של החברה מיועדת ל-25 בדצמבר השנה, וברנסון כבר הכריז כי הוא יהיה על סיפונה.

גם ג’ף בזוס, מייסד אימפריית אמזון, שואף לפתח תיירות חלל, עם חברת בלו אוריג’ן ‏(Blue Origin‏) שהקים כבר ב-2000. בינתיים, למרות הצהרות מרחיקות לכת של בזוס, החברה נאלצה לדחות כמה פעמים את מועד השקת טיסת הבכורה המסחרית שלה. השנה היא אף פתחה בעימות מתוקשר עם ספייס X, לאחר שהאשימה את נאס”א במתן בלעדיות לחברה של מאסק בחוזה למעבורת החלל פאד 39.

בתחום הטיסות המסחריות בחלל פועלת גם ריאקשן אנג’ינס הבריטית, המפתחת את כלי התעופה העתידני סקיילון, בעל קיבולת של 300 נוסעים. לדברי החברה, עד סוף העשור יוכל סקיילון לבצע טיסות מסחריות לחלל ולהטיס נוסעים לכל נקודה על כדור הארץ תוך ארבע שעות לכל היותר, באמצעות מהירות הגבוהה פי חמישה ממהירות הקול.

“התקווה היא שתוך כמה שנים נוכל תמורת כמה אלפי דולרים, או במחיר של כרטיס במחלקה ראשונה, לעשות סיבוב בחלל, לראות את כדור הארץ מבחוץ ולחוש את חוסר כוח הכבידה, במקום עוד חופשת סקי”, אומר בכר. “כיום העלויות עדיין גבוהות מאוד והשהות בחלל קצרה מאוד, אך זהו אפיק תיירותי שמגרה את הדמיון”.

חברה מסקרנת נוספת היא ביגאלו אירוספייס מלאס וגאס, שמתמחה בפיתוח כלי חלל מתנפחים. גם במקרה זה ניצלה ביגאלו, שהוקמה ב–1999, טכנולוגיה שנאס”א פיתחה וזנחה. הרכיבים של ביגאלו משוגרים לחלל, שם הם מתנפחים כדי לספק חללי עבודה ושהות לאסטרונאוטים. ביגאלו כבר חתמה על שלושה חוזים עם נאס”א והושקעו בה עד כה 250 מיליון דולר.

“כמו מאסק, גם היזם של ביגאלו לא בא מתחום החלל וגם עליו ליגלגו”, אומר ענבר. “אבל היום אתה רואה את היוזמות האלה מתמזגות. ספייס X יכולה לספק גישה נוחה וזולה יחסית לחלל, לצרכים פרטיים, לצורכי מחקר, וביגאלו יכולה לספק תחנת חלל מתנפחת זמנית. מדינות ותאגידים יכולים לשכור תחנת חלל לחודש־חודשיים, וזה יהיה כסף קטן עבורם”.

אורביטל מתחרה בספייס X בתחום שיגור אספקה וציוד לתחנת החלל הבינלאומית. אורביטל הוקמה כבר ב–1982, אך זכתה לתנופה מחודשת בשנים האחרונות בעקבות החוזים הנדיבים שהציעה נאס”א. היא אף קיבלה מענק גבוה יותר מספייס X בחוזה שחתמה עם נאס”א ב–2008 - 1.9 מיליארד דולר. “למרות התחרות בין השתיים, ספייס X היא השאפתנית והמגוונת ביותר מבחינת השירותים שהיא מתיימרת לתת: אספקה, הטסת אנשים לחלל, שירותי שיגור לוויינים, ובאחרונה גם משימות בין־פלנטריות, לדוגמה למאדים”, מבהיר בכר.

“הפתיחות הכלכלית של תעשיית החלל צפויה להוזיל עלויות ולהרחיב את מעגל השימושים והמשתמשים”, לפי בכר. הוזלת העלויות של משגרים ולוויינים תגביר את התחרות בשוק ותוכל ליצור מהפכה בשידור הלווייני בתחומים שונים: “צילומי חלל ישרתו באופן גובר חקלאות ממוחשבת וחסכונית ובקרה על איכות סביבה, אסונות טבע וזיהומים. בתחום לווייני התקשורת, השידור הלווייני יוכל להביא טלוויזיה ואינטרנט לכל כפר באפריקה ובסין".

טיסה למאדים תוך עשור

הכסף הגדול בחלל נמצא בתחום לווייני התקשורת. “שוק הלוויינים גדל בעקביות. אנחנו מגדילים את צריכת הטלוויזיה, האינטרנט והסלולר, ובשביל הרבה רוחב פס צריך הרבה לוויינים”, אומר ענבר. “עלות כל שיגור היא כיום 80–100 מיליון דולר, וזה בסדר כי במשך 15 שנה בחלל לוויין תקשורת מכניס מיליארדי דולרים”.

בטווח הרחוק, ממשלות ותאגידים פוזלים לעבר מחצבים יקרי ערך בכוכבי לכת ובאסטרואידים. “אנחנו נראה חברות ענק וקונסורציומים רב־לאומיים מתעסקים בתחום הזה”, אומר ענבר. מנגד, בכר מסייג: “כרגע העלות גבוהה מאוד, ולהערכתי יהיה קשה להפוך את הכרייה מכוכבי לכת או מאסטרואידים לכדאית כלכלית, לפחות בעתיד הנראה לעין”.

למרות עלייתן של חברות החלל הפרטיות והאפשרויות הרבות שהן פותחות, הממשלות אינן ממהרות לוותר על מעמדן וכוחן בתעשיית החלל. “יש ממשלות שרואות פחות ופחות אתגרים בתחום, אבל הנוכחות בו עדיין מאוד חשובה להן, הן מבחינת מוניטין והן מבחינה פוליטית וביטחונית”, אומר הר־אבן. “יש מקום לתעשיית חלל פרטית, אבל זה לא קליק וגמרנו. אתה צריך להשקיע בתשתיות, באנשים. מדובר במאות מיליוני דולרים. לכן הממשלות בדרך כלל תומכות בתקציבים ומייצרות תשתית. עם כל הקיצוצים בנאס”א, וביקרתי שם בתקופה הקשה ביותר לסוכנות, יש לה עוצמה טכנולוגית בלתי רגילה”.

בעוד תוכנית החלל של ארה”ב נמצאת בוורטיגו, או כפי שענבר מגדיר את המצב - “תהליך של חיפוש דרך וחוסר מיקוד”, סין צפויה ליהפך למעצמה גם בתחום הזה. “יש להם מפת דרכים לחלל עם תוכניות בפיתוח עד 2050”, אומר ענבר, שחזר השבוע מביקור במפעל משגרים במדינה. “סין תהיה שחקנית חזקה. בדצמבר היא תשגר לירח חללית מחקר שתנחית עליו רכב נשלט מרחוק וטלסקופ. בפעם הראשונה בהיסטוריה יהיה מצפה כוכבים שלא נמצא על כדור הארץ. ב–2020 הם ישלימו בניית תחנת חלל עצמאית עם יכולת שהייה קבועה של אסטרונאוטים. עוד נראה דברים מרתקים מהסינים”.

בכר וענבר מציינים גם את הפגיעות של החברות הפרטיות בהשוואה לסוכנויות החלל הממשלתיות: “אם הממשלות ימשיכו להחזיק בטכנולוגיה החדשה ביותר, העלויות לא ירדו, השוק לא יהיה משוכלל והחברות הפרטיות ייתקלו בקשיים”, אומר בכר. “כמו כן, זהו שוק תחרותי מאוד עם מספר קטן יחסית של לקוחות ועלויות אדירות פר פרויקט”.

“החברות האלה נמצאות בעסק כדי לעשות כסף, כך שאם יום יבוא ותרד הדרישה לשיגורים - הן יעברו לתחומים אחרים”, אומר ענבר. “ממשלות משקיעות כסף מסיבות אחרות, כך שפרויקטים שלהן יותר יציבים לאורך זמן. בשורה התחתונה, אין פה החלפה של השוק הממשלתי, אבל יש עידן חדש בחלל - עידן יזמי מסחרי”.

“צריך להיות משוגע כדי להיכנס לתחום הזה ביוזמה פרטית”, מסכם הר־אבן. כמה משוגע? ביוני הבהיר מאסק, שרק ב–2010 התלונן שנגמר לו הכסף בבנק, כי ספייס X שבבעלותו לא תבצע הנפקה בבורסה עד שכלי התחבורה שלה “יטוסו למאדים באופן קבוע”. את הכרטיס הראשון לכוכב הלכת האדום הוא מתכוון למכור תוך עשור. המשקיעים הפוטנציאלים מוזמנים להתחיל לחסוך כסף - למניה או לכרטיס הטיסה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#