כל ישראל ערבים זה לזה? אפילו לא ב-1% - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
תרומת התאגידים

כל ישראל ערבים זה לזה? אפילו לא ב-1%

האם חברות ישראליות תורמות מספיק ביחס לעולם? אילו חברות לא תורמות כמעט בכלל, ומה הקשר לשכר המנכ"ל? ■ נתונים מקיפים על היקף התרומות בישראל

33תגובות

האם 19 מיליון שקל שמעבירה חברה כתרומה לקהילה הם הרבה או מעט? לכאורה מדובר בכסף רב, שיעזור ללא מעט ארגוני מגזר שלישי וכמובן לאנשים שבהם הם מטפלים. למעשה, זאת תרומה קטנה יחסית.

הסכום הזה נתרם ב-2012 על ידי כיל  וכדי לבדוק אם מדובר בתרומה נכבדת או קטנה יש להשוותו לסכום אובייקטיבי אחר. כלל האצבע העולמי, בן עשרות שנים, קובע כי התרומה התאגידית לא תהיה קטנה מ-1% מרווחי החברה לפני מס. הכלל הזה נהפך למצפן, או ל"מעשר", עבור חברות שאחריות תאגידית היא חלק מתפישת עולמן.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

כך הפך הכפר בית ג'אן למעצמת צימרים

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

שוכרים סוררים: מה אפשר לעשות עם הבעיה הגדולה של בעלי הדירות?

סיון פרג

האם 19 מיליון השקלים של כיל עומדים בכלל הזה? התשובה שלילית: זהו אמנם סכום מכובד, אך הוא מהווה 0.33% בלבד מהרווח לפני מס, ומציב את החברה בתחתית טבלת הארגונים תורמים. לשם השוואה, בנק הפועלים תרם בשנה החולפת 1.25% מרווחיו, שהם 48 מיליון שקל, ובנק לאומי תרם 1.67% שהם 32 מיליון שקל.

בכיל יודעים שמדובר בסכום קטן יחסית לחברות שלהן היא רוצה להידמות, ולא נוח לאנשי החברה להצטייר בציבור כמי שמרוויחים הרבה - בין היתר ממשאבים ציבוריים - אך מחזירים לקהילה מעט. לכן החברה הודיעה באחרונה כי היא נוקטת צעדים נמרצים לשינוי המצב. "כיל היא חברה גלובלית שכמחצית מהכנסותיה מקורן בפעילות מחוץ לישראל", נמסר לנו.

"למרות זאת, רוב תקציב האחריות התאגידית מופנה לנגב, ורק חלק קטן ממנו נשאר בחו"ל. בימים אלה נמצאת החברה בתהליכי גיבוש של אסטרטגיית אחריות תאגידית חדשה, שתכלול גם הגדרה חדשה לתקציב הפעילות בקהילה והגדרות ברורות כיצד יש לחלק אותו בארץ ובעולם. זאת, בנוסף לפעילות ההתנדבותית הרחבה של עובדי החברה".

"רמת התרומה התאגידית בישראל עדיין נמוכה מאוד", אומר מומו מהדב, מנכ"ל ארגון מעלה לאחריות תאגידית. "על פי נתוני מעלה ל-2012, ממוצע התרומה התאגידית הוא אמנם 1.2%, אלא שהוא מוטה על ידי החברות שתורמות הרבה ומאזנות את אלה שתורמות הרבה פחות".

הדר כהן

בין החברות שדילגו מעל מחסום ה-1% בולטות חברות מזון ואופנה. שטראוס היא השיאנית, ובשנה שעברה תרמה 2% מרווחיה לפני מס, קצת יותר מ-10 מיליון שקל. אסם תרמה בשנה שעברה 1.66% מהרווח, שהם 7.9 מיליון שקל. שופרסל תרמה 1.63% מרווחיה, שהם 4 מיליון שקל, ורמי לוי תרם 1.29% שהם 1.9 מיליון שקל. חברת האופנה פוקס תרמה 1.5% מהרווח ‏(1.6 מיליון שקל‏), וקסטרו תרמה 1.4% ‏(1.03 מיליון שקל‏).

חלק מהתרומות של חברות המזון ניתנות במזון ולא בכסף - ומזון, על אף חשיבותו העצומה, אינו זה שמניע את גלגלי המגזר השלישי אלא מסייע ישירות לנזקקים, ולכן מהווה "דגים" ולא "חכות". שטראוס היא דוגמה טובה לכך. החברה אמנם תרמה בשנה שעברה 10.3 מיליון שקל, אלא שאת המספרים האלה יש לפרק לכמה מרכיבים: החברה תרמה 2.7 מיליון שקל בכסף, ובנוסף תרמה מוצרים בשווי 5.8 מיליון שקל ושעות התנדבות בשווי 1.8 מיליון שקל.

מדיניות ההשקעה של שטראוס, שנקבעת על ידי ועדת תרומות המורכבת משישה מנהלים מדרגים שונים בחברה, קובעת לאילו נושאים תופנה התרומה, ודואגת כי הסכום הניתן בכל שנה לא יירד יחסית לשנה שעברה - ועדיף שיגדל. "ההשקעה שלנו בקהילה היא חלק ממדיניות הקבוצה למעורבות חברתית", אומר מייק אבנר, חבר הנהלה ויועץ משפטי הממונה על תחום האחריות התאגידית.

"קבענו כמה תחומים שבהם נפעל: השקעה בקידום נשים, גיוון והכלה ‏(Diversity‏) ועידוד תעסוקה. אנחנו רואים בארגונים שלהם אנחנו תורמים שותפים לכל דבר, ומעודדים את העובדים והמנהלים להתנדב בהם למען שיתוף ומשוב הדדי".

עפרה שטראוס
שימוש חופ תומר אפלבאום

החברה גדולה? קשה לה לתרום

במרכז הטבלה נמצאות חברות התורמות לעתים סכומים גבוהים יותר, בעיקר כי מדובר בחברות רווחיות וגדולות, אבל לא מגיעות ל-1%. דוד עזריאלי עלה באחרונה לכותרות כשחבילת התגמול האישית שלו הסתכמה ב-23 מיליון שקל בשנה. תרומתה של קבוצת עזריאלי לקהילה היתה ב-2012 8.6 מיליון שקל, רק מעט יותר ממשכורתו של המנכ"ל מנחם עינן - שהיתה 7 מיליון שקל. מדובר ב-0.8% מהרווח לפני מס. בדו"חותיה השנתיים הצהירה החברה כי עד מאי 2015 תתרום בכל שנה 1.5% מהרווח השנתי שלה, ובכל מקרה לא יותר מ-14 מיליון שקל בשנה, כך שייתכן כי בדיווחי 2013 נראה שינוי.

בזק, עד לפני עשור וחצי מונופול ממשלתי, תרמה 11.7 מיליון שקל, אך בבדיקת האחוזים מתברר שמדובר ב-0.6% בלבד מרווחיה. המנכ"ל לשעבר אבי גבאי זכה בחבילת תגמול של כ-4 מיליון שקל בשנה שעברה.

גיא הדס, דובר בזק והאחראי על התרומות של בזק קווי, חלק הארי של קבוצת בזק, אומר כי עד 2008 לא היתה לחברה אסטרטגיה ברורה בתחום התרומות, אך בחברה הבינו כי אסטרטגיית התרומה לקהילה צריכה ללכת יד ביד עם הפעילות העסקית. כיום תורמת בזק בעיקר בתחום פיתוח ההוראה, החינוך והנגשת אמצעים תקשורתיים וטכנולוגיים בפריפריה.

חלק גדול מהפעילות נעשה עם עמותת תפוח, שבנתה 14 מרכזים טכנולוגיים ברחבי הארץ. "בשנה הראשונה הסכום היה קטן - כ-3.5 מיליון שקל, ומאז הוא רק עולה", אומר הדס. "חשוב לציין כי מדובר בכסף, ולא בשווי כסף או בשעות התנדבות של עובדים".

אייל טואג

סכומי הכסף של בזק ניתנים, כחלק מהאסטרטגיה, דרך עמותות הפועלות כשותפות עסקיות לכל דבר. יחד עם העמותה נכתבת תוכנית יעדים ומטרות, וזו צריכה לדווח באופן קבוע על הפעילות. עמותות שרוצות לשתף פעולה עם בזק נדרשות למלא טפסים שנבנו יחד עם עמותת מידות, כדי לוודא שהעמותה ראויה ושהסכומים מגיעים ליעדם. את המעקב עורך מנהל תרומה לקהילה, העובד במשרה מלאה.

"ככל שהחברה גדולה יותר, כך היא תתקשה לתרום את הסכומים שדורש כלל ה-1%", אומר הדס. "אנחנו בודקים את עצמנו כל הזמן, גם ביחס לחברות אחרות וגם ביחס לדו”חות הכספיים. התפישה של ההנהלה והדירקטוריון פשוטה: בזק היא חלק מהמדינה, ולכן צריכה לתרום לה".

בתחתית טבלת התרומות מחכה הפתעה: שני הבנקים הגדולים הם ממובילי התורמים, הן בכסף והן בשיעור מהרווח, אבל הבנקים הקטנים יותר לא נמצאים שם. מזרחי טפחות העניק למנכ"ל לשעבר אלי יונס חבילת תגמול בסך 8.2 מיליון שקל. תרומתו של הבנק לקהילה, לעומת זאת, היתה 6.1 מיליון שקל בלבד, שהם 0.3% מהרווח לפני מס.

ב-2011 תרם הבנק אפילו פחות - 3.6 מיליון שקל. במזרחי טפחות מסבירים שלתוך הסכום הזה לא הוכנסו שעות ההתנדבות של העובדים: "פעילות המעורבות בקהילה של מזרחי טפחות מבוססת, רובה ככולה, על התנדבות עובדי הבנק. בנוסף לסכום המצוין בדו"חות ניתנת תרומה בת 27 אלף שעות של עובדים ומנהלים, ששווה עוד כמה מיליוני שקלים".

גם המספרים שמצוינים בדו"חות הבנק הבינלאומי אינם מרשימים: בעוד עלות שכרה של המנכ"לית סמדר ברבר-צדיק היתה 5.2 מיליון שקל, הרי שתרומת הבנק היתה 2 מיליון שקל בלבד, או 0.35% מהרווח לפני מס. ב-2011 תרם הבנק קצת יותר - 3 מיליון שקל. הבנק ביקש לא להגיב.

בדיסקונט תרמו מעט יותר: 6.5 מיליון שקל, שהם 0.54% מהרווח. הם אמנם לא הגיעו לרף ה-1%, אבל במקרה זה התרומה לקהילה היתה גבוהה מחבילת התגמול השנתית של המנכ"ל ראובן שפיגל, שהסתכמה בכ-4 מיליון שקל.

מספר מביך במיוחד נרשם בדו"חות מבטחים מנורה: 303 אלף שקל הועברו בשנה שעברה לקהילה, שהם 0.09% מהרווח לפני מס. המנכ”ל מוטי רוזן זכה לחבילת תגמול שנתית בת 6.7 מיליון שקל. חברת מגדל, להבדיל, דווקא הגיעה ל-1.1%, ותרמה בשנה שעברה 4 מיליון שקל.

יש גם חברות שאי אפשר לדעת כמה הן תורמות, אם בכלל, מכיוון שהן דואגות לשמור על עמימות. בדו"חות צ’ק פוינט אין התייחסות ספציפית לתרומה, ובחברה מסרבים לחשוף מספרים, אף שלטענתם "מדובר בסכומים נכבדים". כמה? לא מגלים. בדו"חות מדווח שהחברה תורמת מעת לעת לכמה גופים, בהם אוניברסיטת תל אביב וקרן רש"י. כמו כן מפורטים הגופים שבהם פעיל המייסד גיל שוויד, כמו חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב. שוויד שומר על עמימות גם כשמדובר בתרומתו האישית.

בעל הון, המעשר נועד לך

השוואת שכרו של המנכ"ל לרמת התרומה לקהילה יכולה להיתפש כצעד פופוליסטי, אך היא בלתי נמנעת. בחירתו של הדירקטוריון לאן להעביר את כספי הרווח היא שיקוף של תפישת העולם של החברה: אם שיעור גדול של רווחיה מגיע מהקהילה, כדאי לשאול מדוע הם אינם חוזרים אליה, לפחות בסטנדרטים המקובלים.

יו"ר מעלה לשעבר צביקה זיו, שכיהן כמנכ"ל בנק הפועלים  מתנגד מאוד להשוואה בין שני המדדים. "הרעיון כאילו שכר המנכ"ל צריך להיות קשור באיזו שהיא צורה לתרומה לקהילה לוקח את הדיון על שכר המנכ"ל למחוזות אבסורדיים ביותר", הוא אומר. "אולי נכריז שכל חברה עסקית היא בעצם חברה לתועלת הציבור? תישאר רק בעיה אחת - מי ישקיע בה".

אפשר היה לצפות כי הארגונים החברתיים יחשבו שיש לקשור בין שכר המנכ"ל הגבוה לתרומה לקהילה, אלא שאהובה ינאי, מנכ"לית עמותת מתן - משקיעים בקהילה, שמחברת עסקים, קהילה ותורמים להשקעה אפקטיבית בקהילה, עונה ב"לא" נחרץ כשהיא נשאלת על הקשר.

"שכר המנכ"לים הוא סוגיה חשובה ביותר", היא אומרת. "יש לפקפק בהחלטות שהתקבלו בעבר, הוא אינו פרה קדושה. אבל התרומה לקהילה דורשת דיון ענייני ונפרד. נקודת ההתייחסות אינה שכר המנכ"ל אלא הסכום המקובל, 1% מהרווח לפני מס, ללא קשר לחבילת תגמול".

למה? העוגה מוגבלת ויש להחליט לאן הולך הכסף.

"כי על אותו משקל אפשר להגיד שבמקרה שהמנכ"ל מרוויח מעט, החברה תתרום מעט. מנכ"ל יכול להיות מתוגמל היטב גם מבלי לשכוח את כלל האצבע החשוב, 1% מהרווח, ולעמוד בו".

הקהל צריך לדעת מה רמת התרומה התאגידית?

"בוודאי. התאגיד שייך גם לי, ולכן גם אני צריכה לדעת אם הוא עומד בסטנדרטים העולמיים. לא כך הדבר כשמדובר בתרומה פרטית. ממש כפי שזכות הציבור לדרוש תרומה תאגידית סטנדרטית, זכותו גם לדרוש שבעלי יכולת יתרמו מכיסם הפרטי, אבל במקרה כזה אדם רשאי לפרטיות מוחלטת. הדיון בנושא צריך להיות ערכי-חברתי. מותר לנו כחברה לומר שהאדם הפרטי צריך לתרום ממה שיש לו, לחזור אל המעשר, אבל אסור לדרוש שיחשוף את הסכום".

ואז יגידו שנותנים, אבל לעולם לא נדע אם זה נכון. איך זה יעזור למגזר השלישי?

יערות קרן קיימת לישראל
עופר וקנין

"מי שרוצה להיחשף - ייחשף . אם אתה רץ למשרה ציבורית, אתה חייב להיחשף. גם אם החלטת להיות מודל לחיקוי, ראוי שתיחשף. אם לא, אין לדרוש מאנשים לדווח על תרומה פרטית, כי יש סכנה שתיווצר פרה קדושה חדשה: להשתמש בערך השקיפות כדי לפגוע בפרטיותם של אנשים".

את אומרת שמותר לנו לדעת כמה אנשים מרוויחים, אבל לא כמה הם תורמים.

"נכון, כי הוצאותיו של אדם אינן ידועות. לעולם לא נדע אם הוא לא מחזיק בני משפחה בעלי מוגבלויות שעולים הרבה מאוד כסף, או תורם לאנשים שהוא מכיר. אני רוצה לומר לבעלי ההון: המעשר נועד בדיוק בשבילך, אבל הדיון הוא ערכי ולא מספרי".

להתנדב זה לא מספיק

שיעור התרומות הנמוך מקשה על אנשי המגזר השלישי להתמודד עם האתגרים ההולכים וגדלים. אחת התפישות המוכרות בעולם הפילנתרופי, שמקפיצה את אנשיו ממקומם, טמונה במונח "קל לרשום צ’ק". "חברות אומרות לנו: קל לרשום צ’ק, ובגלל זה אנחנו לא נותנים כסף, אלא מדגישים את ערך ההתנדבות", אומר מהדב.

"אומרים גם: אני רוצה להבטיח שהכסף יגיע ישירות לנזקקים. אני יוצא נגד שתי האמירות האלה, כי בשני המקרים מפספסים את העובדה ששיפור מצב חברתי דורש עבודה שיטתית, הכוללת את כל המערכות שהמגזר העסקי יודע להפעיל כל כך יפה: כוח אדם, שיווק, לוגיסטיקה וכל השאר.

מוטי מילרוד

"הציפייה ששינוי חברתי שנעשה דרך פעילות המגזר השלישי יתרחש ללא התשתיות האלה אינה ריאלית, בלשון המעטה. אנשים שוכחים שאפילו בשביל לקלוט מתנדבים לארגון הוא חייב תשתית, תנאים, כלים, מתקנים, אופרציה - וכל הדברים האלה עולים כסף. אף אחד לא עובד בחלל ריק. המגזר העסקי מוביל את התפישה שכדי לקבל תוצאות טובות צריך להשקיע. גם במגזר השלישי זה לא קורה בלי השקעה, ולכן התנדבות היא דבר חשוב, אבל היא לא מחליפה את התרומה הכספית. חשוב לנפץ כאן מיתוס - ממש לא קל לרשום צ’ק".

על פי מהדב, התרומות מהמגזר העסקי נהפכו בשנים האחרונות לקריטיות בעיקר בגלל היעלמותו ההדרגתית של "הדוד העשיר מאמריקה". "תרומות מהעולם עוברות כרסום דרמטי", הוא אומר. "המשבר העולמי, יחד עם התחלפות הדורות במשפחות התורמים, מביאים להזרמה של הרבה פחות תרומות לישראל. כמה קרנות אמריקאיות גדולות נסגרו על ידי היורשים, שזיקתם לישראל אינה גדולה כמו זו של הוריהם".

היית מצפה שלוואקום הזה ייכנס המגזר העסקי, ויתרום הרבה יותר.

"תמונה של מגזר שלישי אפקטיבי צריכה לכלול מקורות מימון משולבים: ממשלה, עסקים ותורמים פרטיים - הן בעלי ההון והן משקי הבית, קרנות פילנתרופיות והכנסות עצמיות. המכלול הזה מתגבש כיום בישראל, אבל לאט מדי. אני מכיר היטב את האמירה שקובעת שהממשלה מתנערת ממחויבותה, ושאם לא נתרום למגזר השלישי היא תהיה חייבת להיכנס לנעליו. גם לזה אני לא מסכים. בתפישה של חברה דמוקרטית שמתנהלת על פי גישת השוק החופשי, אי אפשר לצפות שכספי המסים יענו על כל הדרישות".

למה?

"כי חלק מהצרכים הם על הגבול הדק בין אלה החברתיים לפרטיים. לדוגמה, האם משרד הרווחה יכול, או צריך, לממן את המרכז לרכיבה טיפולית על סוסים? זו שאלה לגיטימית. מגזר שלישי חייב להתקיים כאן, הוא רק חייב להיעזר בגורמים הסובבים אותו. הממשלה מממנת לא מעט קרנות פילנתרופיות, אף שזה לא מספיק. גם משקי הבית תורמים. נדרשת כאן התגייסות גדולה יותר של המגזר העסקי, הן בתרומה התאגידית והן בזו האישית".

"אנשים תורמים יותר ביחס לעשור שעבר, וגם מתעניינים יותר בניהול של התרומה - אבל זה עדיין לא מספיק", מוסיפה ינאי. "אני צופה טובות לעתיד, בתנאי שיתרחש שינוי בשני נושאים. הראשון הוא למצב את עיקרון המעשר כחלק מחייו של כל בעל הון ומשפחתו. השני הוא לקיים דיון אחר בתוצאות המגזר השלישי.

"הייתי רוצה שישחטו כבר פרה קדושה אחת - בדיקת המגזר השלישי דרך התקורות במקום דרך האפקטיביות. דיון בתקורות של עמותה הוא חלק מהדיון, אבל רק חלק ממנו. שכר המנכ"לים של העמותות גם הוא חלק מהדיון, אבל לא כולו. ברגע שזה נהפך למרכז הדיון, וזה קורה לא אחת, נוצר תהליך הרסני כלפי ארגונים חברתיים, ששמם מושחר לא פעם. עמותה צריכה להימדד ברמת האפקטיביות שלה, ברמת היכולת שלה לקדם נושאים שבהם היא מטפלת. אם יהיו פה הרבה יותר תורמים מחד גיסא ובדיקת אפקטיביות עמוקה יותר מאידך גיסא, יתקיים פה מגזר שלישי חזק ופעיל".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם