"עצבים חזקים הם תנאי בסיסי, יש פה מראות קשים" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ללא כוונת רווח

"עצבים חזקים הם תנאי בסיסי, יש פה מראות קשים"

490 נשים ועשרה גברים מגיעים מדי יום לבתי החולים כדי לחבק תינוקות נטושים

11תגובות

בחדר חצי סטרילי, על מיטה צבעונית גדולה, שוכבת תינוקת בשם לילה ‏(שם בדוי‏). היא בת חצי שנה, אבל שוקלת רק שלושה ק"ג, מחוברת לצינורות, רגליה דקיקות וגופה מצולק. המיטה ממוקמת בלב המחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים לילדים ספרא במרכז הרפואי שיבא, ולילה כמעט נעלמת מתחת לשמיכה. רק עיניה הענקיות פקוחות, כהות, מביטות קדימה, תופסות חלק גדול מהפרצוף הקטן.

מורן ולרשטיין פורצת אל החדר בסערה. "מתוקה שלי", היא רצה אל התינוקת, "מתוקה". לילה נאספת מהמיטה הגדולה ומאומצת חזק אל הלב. גם כוכי סיטבון שם: "כמה היא גדלה", היא עולצת אל לילה כאילו לא פגשה אותה לפני יומיים בלבד.

יותר משלושה חודשים מחבקות ולרשטיין וסיטבון את לילה, שנולדה בעזה והובאה לתל השומר לתיקון מום קשה בלבה. הוריה לא יכולים להיכנס לישראל, וסבתה הצליחה להגיע בפעם האחרונה לפני חודשיים. לילה אינה תינוקת נטושה בהגדרה, אבל היא מבלה לבדה את החודשים הראשונים בחייה, כשהיא עוברת טיפולים רפואיים קשים.

לכל הכתבות במוסף השנתי של Markerweek

עופר וקנין

מתנדבי עמותת חיבוק ראשון לא יכולים לשאת את המצב הזה. בשמונה השנים האחרונות פועלת העמותה בבתי חולים כדי לא להשאיר אף תינוק ללא אהבה. המתנדבים, 490 נשים ועשרה גברים, מחולקים למשמרות בנות שלוש שעות, שבעה ימים בשבוע. לכל תינוק יש מחבקות שצמודות רק אליו. "הצוות הרפואי פה מדהים, אבל העומס כל כך גדול שבקושי יש זמן לטיפול הרפואי הנדרש", אומרת ולרשטיין. "הם בוודאי לא יכולים לתת תשומת לב, חום, חיבה. בשביל זה אנחנו כאן. לשיר להם, לספר סיפורים, לחבק אותם. המשימה שלנו היא לתת אהבה".

ולרשטיין מאושרת כשהצוות מספר לה "שלילה עשתה היום גרעפס", מאמצת אותה אל לבה וצועקת על כל מי שמעז להיכנס אל החדר בלי חלוק וכפפות. סיטבון מצביעה בגאווה על הבגדים הצבעוניים שדאגו לאסוף עבור לילה "כדי שלא תהיה לבושה כמו בבית חולים", על הטייפ שנתרם כדי שתהיה לה מוסיקה, וגם על סל־קל צבעוני שקנה שכן שלה ב–500 שקל, לאחר שרצה להצטרף למעשה הטוב.

נוכחותן של בנות חיבוק ראשון במחלקה נראית כמעט טריוויאלית. הן מכירות את כולם, כולם מכירים אותן - אבל ההתחלה לא היתה פשוטה. הצוותים הרפואיים בבתי החולים בחנו בחשדנות את המתנדבות האלה, שבאו לחבק ולאהוב, אך בחלוף הזמן הבינו שהן כוח עזר שאין שני לו. "כיום מודיעים לנו תוך זמן קצר על תינוק נטוש, והטיפול בו מתחיל כמעט מיד", מספרת פנינה הייפרט, העובדת הסוציאלית של העמותה.

בשל הצינורות שאליהם היא מחוברת, אי אפשר לשבת עם לילה, והמשמרת כולה נעשית על הרגליים. יתכן שהיינו עומדות שם עוד זמן רב, מנסות לחלץ עוד חיוך, לולא הודיע הצוות הרפואי ש"הסבתא כאן". לא חולפות דקות ואל החדר פורצת אישה בוכייה ורצה אל המיטה.

לאחר כמעט ארבעה חודשים של ליווי אינטנסיבי, לילה חוזרת לבית החולים בעזה ולמשפחתה. ליטוף אחרון, עוד מבט, והן יוצאות מהחדר. האם יפגשו אותה שוב? כנראה שלא. הן יפגשו את התינוק הבא שזקוק להן. הן רק מקוות שלא ישמעו בעתיד חדשות רעות מעזה, "כי גם זה קרה", וכי "בית החולים שם זה לא בית החולים כאן".

איך אתן מתגברות על פרידה כזו?

"חייבים לעשות את ההפרדה", עונה ולרשטיין, 50, אם לשניים מרמת גן. "אני מתנדבת כבר ארבע שנים ולא הייתי מוותרת על אף רגע, אבל גם זוכרת שאני באה לכאן לתת מקסימום אהבה לתינוק שאולי לא יהיה פה עוד מעט. כשאני יוצאת מכאן, אני חוזרת לחיי".

סיטבון, 47, אם לשלושה משוהם, שמתנדבת מזה שנה, מודה שהיא לא מצליחה להתנתק. "כל המשפחה מכירה כל תינוק, וכולם עוקבים אחרי ההתפתחות שלו", היא מספרת.

אתן מטפלות בהרבה תינוקות פגועים. גם על זה חושבים בבית?

סיטבון: "תמיד שואלים אותי: את לא רואה את העיוותים, את הצינורות? לא. עבורנו זה תינוק שיש להאכיל ולחתל, לשמור שיהיה נקי ושירגיש מחובק ואהוב. תינוק הוא תינוק, מגיע לו שיאהבו אותו".

עצבים חזקים הם תנאי בסיסי בחיבוק ראשון. יש פרידות עצובות־שמחות, כמו זו מלילה, אבל לפעמים זה נגמר אחרת. ולרשטיין טיפלה שנתיים וחצי בילדה שבבוקר עוד למדה ללכת, ובערב נפטרה. סיטבון מספרת על תינוק שסבל מהפסקות נשימה והיה צורך להחיות במהלך המשמרת. כדי לוודא שהמתנדבים יוכלו לעמוד במראות הקשים, הם עוברים תהליך קבלה הכולל המתנה ארוכה בתור, ראיונות עומק עם עובדת סוציאלית, דרישה לקבל חיסונים, וגם הוצאת תעודת יושר מהמשטרה.

"ילדה בת 17 לא תתקבל", אומרת הייפרט. "גם לא בעלי רגישות יתר. אדם עסוק מאוד, שלא יכול להתפנות פעמיים בשבוע לשלוש שעות, לא רלוונטי. אצלנו מתנדבים נשים וגברים, לא בהכרח הורים, שרוצים לתת ופנויים לעשות זאת". בניגוד לעמותות אחרות המשוועות למתנדבים, חיבוק ראשון כורעת תחת הביקוש. כרגע כוללת רשימת ההמתנה כ–1,000 איש ואשה. "הלוואי שזה יימשך ככה", אומרת המנכ"לית סיון פלביץ'. "שיהיו הרבה יותר מועמדים מתינוקות. כיום חסרים מתנדבים רק באילת ובנהריה, וכן במגזר הערבי".

עבור פלביץ', עובדת סוציאלית שעומדת בראש העמותה בשנתיים האחרונות, התפקיד הוא סגירת מעגל. "כשהייתי בת כמה ימים השאירו אותי בפתח בית יתומים בקוריאה", היא מספרת. "בסל שבו הונחתי היה רק פתק ובו שם ותאריך לידה. בגיל 3 אומצתי, ומאז אני כאן. עבורי כל תינוק שמחובק - כאילו מחבקים אותי מחדש".

מה הפרופיל הטיפוסי של תינוק נטוש בבית חולים?

"10% בריאים, 90% חולים או פגועים, חצי בנים וחצי בנות, מגיעים מכל שכבות האוכלוסיה אבל בעיקר מאוכלוסיות שלא עורכות בדיקות במהלך ההיריון. אנחנו מטפלים בכולם - יהודים, ערבים מישראל ומהשטחים, מהגרי עבודה. הבריאים ננטשים בעיקר על רקע הריון לא רצוי או פגיעה בכבוד המשפחה. טיפול ממוצע שלנו אורך כשלושה חודשים, עד להסדרת מצבו של התינוק, אבל אם הוא נשאר בבית החולים, אנחנו אתו עד שהוא יוצא, גם אם זה בגיל 3. ב–2012 טיפלנו ב–68 תינוקות נטושים וב–120 תינוקות שמשפחתם זקוקה לעזרה, ברוב בתי החולים בארץ. לא בכל בית חולים יש ילדים נטושים או הורים שזקוקים לעזרה".

מה האתגר הגדול שעומד כיום בפני העמותה?

"יש לנו עודף מתנדבים ומחסור גדול באמצעים כספיים. העמותה ממומנת כולה מתרומות של כמיליון שקל בשנה. על אף שמשרד הרווחה כבר מכיר אותנו היטב, ומשרד הבריאות משתף פעולה נפלא, תמיכה כספית לא נותנים לנו. בעתיד נרצה להיכנס לתחומים נוספים של ליווי תינוקות או ילדים קטנים בודדים, גם אם הם לא נמצאים בבתי חולים אלא במוסדות".

בחזרה לתל השומר: לילה וסבתה עדיין בחדר, מחכות לאמבולנס שייקח אותן דרומה. ולרשטיין, סיטבון והייפרט ייצאו תיכף מבית החולים, בחזרה לחייהן. "אל תשכחי לכתוב שהנתינה מעשירה את הנותן", אומרת סיטבון. "נתינה היא כמו מצבר, מספקת אנרגיות אחרות".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#