"בריקוד למדתי שאפשר ליהפך מקורבן לכוכב" - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ללא כוונת רווח

"בריקוד למדתי שאפשר ליהפך מקורבן לכוכב"

שריי גלב רוקדת מגיל 4, הופיעה וזכתה בתחרויות. בשנים האחרונות הפכה את התחביב להתנדבות

תגובות

שריי גלב תמיד רקדה על יותר מחתונה אחת. במקצועה היא מנחה במכון אדלר ובעלת קליניקה פרטית להדרכה משפחתית, לאחר שעשתה הסבה מעבודה במשרד הביטחון ובעלות על משרד חקירות פרטי. אבל מגיל 4 יש לה גם קריירה נוספת, כרקדנית: היא התחילה לרקוד בלט כילדה ופשוט לא הפסיקה.

קורות החיים שלה כוללים, בין השאר, הופעה בפני היילה סלאסי, קיסר אתיופיה האחרון, כשמשפחתה היתה בשליחות באתיופיה, הופעה בפטרה לרגל חתימת הסכם השלום עם ירדן, וארבע שנים של סיבוב הופעות בישראל במופע אנימה ששילב פלמנקו וריקודי בטן. לפני כעשור החלה גם להתנדב בשיקום במחול.

לכל הכתבות במוסף השנתי של Markerweek

דניאל בבצי'ק

הריקוד עזר לגלב גם במשימות מקצועיות - למשל כשהיתה צריכה לחדור למועדון חברים סגור, לגברים בלבד, כדי לעקוב אחר אחד מהחברים ולצלם אותו, והדרך לכך היתה התחברות לרקדניות הבטן שעבדו במקום ולמידת המקצוע. אבל לצד ההנאה והרווח המקצועי, גילתה גלב בריקוד גם סגולות ריפוי. ולא רק היא. רקדנים מגדירים את התחושה בזמן ריקוד כשחרור, סחרור והתנתקות מצרות היום־יום. הרפואה מאשרת שהריקוד משחרר במוחנו אנדורפינים שגורמים לתחושת עונג. גלב מוסיפה לאלה הגדרות מעולם הרוחניות והמיסטיקה. לדבריה, "הריקוד מאפשר לרוח, שהיא הנשמה, לחבור לבריאה וליהפך לחלק ממנה, ואז יש לרוח כוחות ששום חומר לא יכול לעצור".

לפני כעשור הבינה גלב שהיא יכולה להשתמש בתחביב שלה כדי לתרום לאחרים, והחלה להתנדב באמצעות ריקוד במסגרות שונות. לפני שנתיים התנדבה במרכז בריאות הנפש שלוותה במחלקות סגורות של נשים ונוער. "הגעתי פעם בשבוע ועבדתי עם הנשים על תנועה במוסיקה. דרך הריקוד, ניסיתי לאפשר להן לתת ביטוי לעולמן הפנימי. התפקיד שלי היה לגרום להן להתמוסס לתוך הצלילים. ראיתי שבזמן ריקוד, פגועי נפש יכולים לצאת לרגע מהמחלה". יחד עם המורים ויקטור צמח וחיים פרשטיין, היא לימדה בני נוער במחלקה הסגורה ריקודי זוגות, סלסה וצ’ה־צ’ה. "אחד הרופאים שצפה בשיעור אמר שזו הפעם הראשונה שהם נראים כמו ילדים רגילים בני גילם", היא מספרת.

גלב המשיכה להתנדב בעמותת עתיד ורוד המטפלת בחולות סרטן, בניהולה של ליאת שרצר, לשם היא מגיעה על פי הצורך. "אלה נשים בנות 40-20, שרבות מהן מרגישות שהגוף בגד בהן ולא מרגישות יותר נשיות. עבדתי אתן על ריקוד מזרחי. הריקוד החזיר להן את החיבור לנשיות שלא קשורה לגוף".

באוקטובר הגיעה גלב לגואה ושהתה שם שלושה שבועות. "חייתי בבית מחסה של נערות יתומות שעברו התעללות, ניצול מיני וזנות, שנאספו על ידי עמותת מאמא תרזה. רציתי להחזיר להן את האהבה לגוף שחולל. השמחה שהריקוד גרם להן היתה מדהימה".

את התפישה הזו לקחה אתה גלב לפרויקט ההתנדבותי המתמשך שלה: ריקודים עם נכי צה"ל בכיסאות גלגלים, בלהקה שנקראת גלגלי הקסם. מעבר לקריירה הקודמת שלה בתחום, לגלב יש קשר משפחתי עמוק לביטחון: אביה היה איש קבע, והיא נקראה יוספה, על שם דודה שנהרג מפיצוץ מוקש. לפני 12 שנה הוסיפה לשמה את השם שריי.

להקת גלגלי הקסם הוקמה לפני כעשור ביוזמת ארגון נכי צה"ל ובית הלוחם. היא כוללת 12-8 רקדנים על כיסאות גלגלים, ובהופעות מוצמדת לכל אחד מהם רקדנית-מדריכה. הלהקה מופיעה בדרך כלל לפחות פעמיים בשנה, בפני קהילות יהודיות בחו"ל ובפסטיבלים. כדי ליצור את גלגלי הקסם חברו כמה כוחות מעולם הריקוד: מדריכת הריקודים ילנה פיטליחר, שלמדה בווינגייט ריקוד עם נכים, מלמדת אותם לרקוד בבית הלוחם, ולהופעות הם מגיעים עם מורות לריקוד כמו גלב.

גלב הגיעה לפרויקט לאחר שהתחרתה עם צמח בריקודים סלוניים בסטודיו הבינלאומי לריקודים סלוניים ולטיניים, ארתור מארי. השניים הגיעו למקום הראשון בכמה תחרויות. "בעקבות הזכייה בתחרות בוורונה פנו אלי מבית הלוחם ושאלו אם אני מוכנה להצטרף ללהקה", סיפרה.

"מדובר בחיילים, רובם חתיכים נמרצים מיחידות מובחרות, שהגורל שינה במכה אחת את חייהם. אנחנו מופיעים בישראל ובעולם - הופענו בין השאר בקנדה, בהולנד, בקונגרס הסלסה ובאליפות העולם לריקודים סלוניים". אפשר לפגוש את הלקה מדי שנה בקונגרס הסלסה הבינלאומי באילת, שם מקפיד ליאור פטל, מנהל החברה המפיקה לטינו דל מונדו, לשמור להם משבצת בערב ההופעות של להקות נבחרות מישראל ומחו"ל. הרקדנים על כסאות הגלגלים זוכים על הבמה לרגעי תהילה.

ביולי שעבר נסעה גלב להופיע במרוקו עם יוחאי טויטו, לוחם גולני שנפצע קשה מאוד לקראת סוף השירות. טויטו וגלב נפגשו לפני כשלוש שנים באחד הביקורים שלה עם פיטליחר באגף השיקום בתל השומר. "הופעתי עם טויטו בכמה מקומות, ואז הזמינו אותי לפסטיבל ריקודי בטן בינלאומי במרוקו ביולי 2011. אמרתי שאני רוצה להביא רקדן, נכה צה”ל בכיסא גלגלים". אלה היו ימי פרוץ האביב הערבי, האווירה במזרח התיכון היתה טעונה, ולהיות ישראלי במרוקו לא היה להיט - בוודאי לא עם בן זוג נכה צה"ל. בנוסף, פסטיבל ריקודי הבטן ספג ביקורת מכלי תקשורת מוסלמיים שמרניים על הנועזות שלו.

"הכנו את השיר ‘שמע ישראל’ של שרית חדד והתכוננו להופעה בשישי בערב. פתאום המנחה אמר שהוא לא יכול לומר שאנחנו מישראל ושהרקדן נכה צה"ל. הפשרה היתה שיודיע שאנחנו זוג מיוחד. רקדנו לצלילי השיר בעברית. כשסיימנו התשואות היו מדהימות. הרקדנים המקצועיים זיהו את הרקדן שבטויטו וניגשו לברך אותו", היא מספרת. "הוא אמר לי שהוא מאושר, ושזו חוויה שלא כל אחד זוכה לעבור. אני לומדת מזה המון - איך להביא את החולשה לקדמת הבמה, לא להחביא אותה, איך ליהפך מקורבן למלך, לכוכב. כולנו מסתובבים עם מסיכות, מסתירים פגמים, וכל אחד עלול למצוא את עצמו פתאום בכיסא גלגלים".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם