הכירו את הכתובת לאנשים שנמאס להם מהקריירה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ללא כוונת רווח

הכירו את הכתובת לאנשים שנמאס להם מהקריירה

בגיל 25, רוב סימינגטון ודום ‏ג’קמן היו יועצים ארגוניים בסיטי של לונדון, הרוויחו משכורות נאות והיו מוקפים באנשים הנכונים. עד שהם כבר לא היו יכולים לסבול יותר את השעמום והתסכול

12תגובות

ג’רי קומין עבד בענף הפרסום 18 שנה, עד שבשיחה אחת עם הבוס הוא נשבר. וזו דווקא היתה שיחה טובה. "דיברתי עם הבוס שלי בסן פרנסיסקו על פוטנציאל ההשתכרות העצום שלי השנה, והדיון השאיר אותי חסר רגש. הבנתי שביליתי את כל הקריירה שלי מוקף באנשים חמדנים ואנוכיים, נטולי כל מצפון חברתי. הרווחתי משכורת טובה והחיים שלי נראו נהדרים, אבל אף פעם לא הרגשתי הגשמה עצמית. התאגיד הרס את הנשמה שלי באטיות. היתה לי התגלות כזאת של ‘עכשיו או לעולם לא’, והחלטתי לקפוץ למים ולהגשים את החלום שלי לעבוד במגזר השלישי. תוך חודש כבר הייתי באוגנדה וחייתי את החלום, החלום שלי".

קומין עבר לעבוד כמנטור עסקי במדינות מתפתחות ‏(כרגע הוא בנפאל‏), ומסייע ליזמים חברתיים לבנות תוכניות עסקיות ולהשיג מימון. בין הנושאים שהוא מקדם נמצאים איכות הסביבה, שוויון בין המינים, סניטציה ואנרגיה נקייה. את המונולוג הזה הוא כותב בפרופיל שלו באתר שבו מצא את העבודה הראשונה שלו בתחום: "Escape The City", רשת חברתית-עסקית שהוקמה כדי לעזור לאנשי מקצוע שלא מסופקים מעבודתם למצוא "משהו אחר" לעשות.

לכל הכתבות במוסף השנתי של Markerweek

בלומברג

ההגדרה הזאת רחבה, ונעה מעבודה בעמותות, דרך התנדבות במדינות עולם שלישי, ועד לסטארטאפים או אפילו עבודות יצירתיות בחברות אחרות. אבל המכנה המשותף הרחב של אלפי המשרות באתר הוא שהן אמורות לספק לאנשים מוכשרים ומלאי תשוקה אתגר לא תאגידי, ושונה מזה שאפשר למצוא במודעות דרושים סטנדרטיות.

מי שאיפשר לקומין לחיות את החלום שלו - וסיפק לו את הפלטפורמה שבה הוא מפרסם את סיפורו - הם רוב סימינגטון ודום ‏(דומיניק‏) ג’קמן, שעבדו גם הם בעבודה ששיעממה אותם, ועזבו כדי להגשים חלום ולעזור לאחרים. במקרה שלהם זה קרה כבר בגילאי 25 ו-26: שניהם היו יועצים ארגוניים בסיטי של לונדון, שהרוויחו משכורות נאות והיו מוקפים בבוגרי החוגים למינהל עסקים באוניברסיטאות הטובות בממלכה. ובכל זאת, משהו היה חסר. עד שיום אחד, כשסימינגטון פתח את עמודי האקסל במחשב שלו, ג’קמן התכופף אליו ולחש: "זה די שטויות, אה?". סימינגטון הבין מיד שמצא נפש תאומה.

ג’קמן בילה אז את רוב השעות שמחוץ לעבודה באימונים לתחרות שיט אתגרית בקנדה - תחביב שמצא, לדבריו, כדי להסיח את דעתו מהשעמום שהשרתה עליו העבודה. הוא פתח בלוג שבו תיעד את ההכנות, והופתע לגלות כמה רבים היו הגולשים שהתעניינו והזדהו עם הסיפור שלו: עובד תאגידי שפשוט מת לברוח.

בהדרגה הוא הבין שכנראה יש כאן שוק לעסק, שיאפשר לכל לובשי החליפות המיואשים האלה לעשות משהו מעניין יותר בחייהם. הוא וסימינגטון החלו להשתעשע ברעיון להקים אתר שירכז משרות יוצאות דופן והרפתקניות, וככל שצללו לתוכניות העסקיות ולבניית המיזם גילו שכנראה עליהם להחליט למה הם מחויבים יותר: אליו או לעבודה.

סימינגטון גם היה צריך להחליט אם הוא משקיע את עצמו בסטארטאפ המתגבש או בוחר בתוכנית המילוט המקורית שלו, לעזוב את הסיטי כדי לעשות תואר שני בייננות באוסטרליה. לבסוף, אחרי שג’קמן חזר מהמרתון, שניהם התפטרו והקדישו את מלוא זמנם לבניית האתר. בבלוג הם מספרים בהתרגשות על הרגע שבו שלחו מייל לכל המכרים שלהם, וסיפרו על היוזמה החדשה שהם מתחילים להריץ.

כיום יש ברשת יותר מ-70 אלף חברים, וב-2012 היא נבחרה למקום ה-46 ברשימת 100 הסטארטאפים המבטיחים בבריטניה של האתר Startups.co.uk. באתר יש כרגע יותר מ-5,000 הצעות - בשכר ולא בשכר - לעשות "משהו שונה".

האתר כבר עשה היסטוריה קטנה בבריטניה, כשהיה לאחד הסטארטאפים הראשונים במדינה שבחרו לגייס מימון דרך קראוד פאנדינג ולא בצורה מסורתית יותר. ב-2012 גייסה החברה 600 אלף ליש"ט ‏(כמיליון דולר‏) באתר מימון ההמונים הבריטי Crowdcube. כמעט חצי מיליון ליש"ט מהסכום גויסו תוך פחות משבוע. כל ליש"ט שהושקעה שווה מניה אחת, וחלקם של המשקיעים דרך מימון ההמונים מגיע ל-20% מהחברה.

גם כאן ניסו השניים קודם כל את הגישה המסורתית, ונפגשו עם כמה קרנות ואנג’לים. הם קיבלו הצעה מקרן הון־סיכון בדיוק כשהשיקו את יוזמת הקראוד פאנדינג, אבל כשראו את ההצלחה המדהימה של מימון ההמונים - שטומנת בחובה את היתרון העיקרי: בלי בוס חדש על הראש - החליטו לבחור במסלול הזה. למרות הגיוס הצנוע, בראיון ל-Markerweek מספר סימינגטון כי מקור ההכנסה העיקרי של האתר הוא עמלות מהמעסיקים. כרגע מעסיקה הרשת שלושה עובדים בלבד.

במאי פירסמה החברה, תחת שם המחבר "Escape The City", את הספר "מניפסט האסקייפ: עזוב את העבודה התאגידית שלך ועשה משהו שונה" (The Escape Manifesto: Quit Your Corporate Job - Do Something Different), לאחר שהוצאת קאפסטון הציעה ליזמים לפרסם מניפסט עם מחשבותיהם על עבודה וקריירה בעידן הנוכחי. "אנחנו כותבים את הספר הזה בזמן שהקפיטליזם הגלובלי נמצא במשבר", נכתב במניפסט, שכריכתו מעוצבת בצבעי האתר והלוגו של החברה מופיע עליה.

"קל לצחוק על קודאק ובלוקבסטר כדוגמאות לארגונים שלא הצליחו להתפתח, בלי להבין שאותו דבר יקרה גם לנו כפרטים אם לא נתאים את עצמנו. סקרים מגלים לנו שיעורים מדאיגים של חוסר סיפוק בעבודה. רופאים מדברים על מגיפה של חרדה ודיכאון במדינות מפותחות. הדרך שבה הדברים עובדים לא עובדת יותר".

"מעורר השראה, קריאה נהדרת לחופשה, היה צריך להתפרסם לפני 10 שנים" הן רק חלק מהתגובות שהספר קיבל באתר ובאמזון. ברשת גם מוצע להורדה בחינם ספר משלים, שמספק עצות למי שרוצה לעשות מהפך בחייו - בנוסף לאינספור הטיפים השימושיים ליזמים ובורחים פוטנציאליים שמחולקים בבלוגים ובפורומים שבו.

מניהול סיכונים לניהול ספארי באפריקה

שלושה מכל חמישה, או 60%. זהו שיעור האנשים שאם היו מתחילים מחדש את מסלול הקריירה, היו בוחרים לעשות משהו אחר ממה שהם עושים עכשיו - כך לפי סקר של מרכז School of Life שסימינגטון מצטט. זה גם שיעור העובדים שהודו שהם לא לגמרי מתעניינים בעבודתם, לפי סקר של חברת הייעוץ טאוורס פרין וגאלופ.

כבר בשנות ה-20 לחייהם, 51% מהעובדים מתחרטים על בחירת הקריירה שלהם והיו משנים אותה אם היו יכולים להתחיל מחדש. אם היו נותנים להם לשנות דבר אחד בחייהם, 25% היו מחליפים את העבודה שלהם לפני כל דבר אחד, נמצא בסקר מ-2010 של הום לרנינג קולג’. בעוד ש-60% היו מרוצים מעבודתם ב-1987, כיום השיעור הוא 40% בלבד.

סקרים פנימיים של האתר מגלים, כמובן, נתונים קשים עוד יותר. רק 10% מהגולשים באתר חשים שהעבודה הנוכחית שלהם היא הייעוד שלהם. 80% היו רוצים להחליף עבודה תוך שנתיים, ו-60% תוך שנה. 70% מהם רוצים להחליף גם את התעשייה שבה הם עובדים, ולא רק את מקום העבודה. שיעור דומה היו רוצים לקחת פסק זמן מסוים מעבודה. לדברי סימינגטון, מאז 2010 יש ל"Escape The City" הצלחה של יותר מ-50% במילוי המשרות המוצעות - אז החברים ברשת יכולים לפחות להתנחם בכך.

באתר מוצעות שלל משרות בכל תחום: מבישול עד פיתוח תוכניות עסקיות, מהוראה עד אדריכלות. לצד משרות אקזוטיות כמו ניהול חוף במוזמביק וספארי בבוצוואנה, איתור אתרי נופש בתוליים לתוכנית טלוויזיה או ניהול משרד הדואר באנטארקטיקה ‏(משרה אמיתית‏), מוצעים תפקידים סטנדרטיים יותר כמו הוראה וגיוס כספים לעמותות באפריקה, ואפילו שיווק וניהול תוכנה בלונדון.

אפשר לחפש משרות או הצעות התנדבות לפי פילטרים כמו תפקיד, מיקום, ענף ודרגת ההרפתקנות, והעבודות מחולקות לפי הקטגוריות "עבודה יזמית", "משרוד אקזוטיות", "משרות מרגשות", "משרות הרפתקניות" ו"עבודה עם תרומה חברתית".

האמת היא שבין המגייסים באתר יש לא רק עמותות עם אמצעים מוגבלים וסטארטאפים קטנים, אלא גם חברות כמו אפל, גוגל וגרופון, שמחפשות שם את הכישרון ההרפתקני הבא. אבל לדברי סימינגטון, "אף שהן מאוד תאגידיות, בשביל מי שבא מרקע תאגידי מסורתי החברות האלה מציעות בריחה מסוימת. דחינו את טסקו, שרצתה לפרסם אצלנו משרות בתחום הפיננסים - תאגידי מדי - ובעתיד כנראה נגיד לא אפילו למותגים סקסיים כמו גוגל ואפל".

כמו אצל קומין, ברבים מהסיפורים הבריחה היא לא רק מהעיר, אלא גם מהמערב: רבות מהמשרות וההתנדבויות המוצעות באתר הן במדינות מתפתחות באפריקה, באסיה ובדרום אמריקה. הסיפורים האישיים הנלהבים ביותר שמוצאים בפרופילים הם של קרייריסטים שהחליטו לעבור באמצע החיים למדינה נחשלת עם נופים יפים ולסייע למקומיים.

מה שמקל על מהלכים כאלה הוא העובדה שכדי לחיות במדינות מתפתחות צריך הרבה פחות כסף, וחיסכון צנוע במונחים מערביים מספיק כדי לחיות ללא דאגות. יש גם ארגונים שעוזרים כספית לאנשי מקצוע שבוחרים לעבוד ללא מטרות רווח בעולם השלישי, כמו Challenges Worldwide, שמימן לקומין את עלות הנסיעה ואת הוצאות המחיה במשרה הראשונה שלו.

כך למשל, ג’סיקה בארט עבדה במשרה שרבים בסיטי היו חולמים עליה - ניהול מוזיקלי של להקות. המשרה דווקא איפשרה לה להיות יצירתית ולטייל בכל העולם, מפסטיבל לפסטיבל, אבל משהו בכל זאת היה חסר. "בעקבות הפעילות ההתנדבותית שלי, הבנתי בהדרגה שאני מתעניינת יותר בנושאים כמו חינוך ומוביליות חברתית", היא כותבת באתר. אחרי שש שנים בתעשיית המוזיקה עברה לנהל בהתנדבות תוכנית חינוך ומנהיגות במוזמביק. היא בילתה שם שנה, ומתכננת להקים ארגון דומה כשתחזור ללונדון.

אבל אפילו אם נשארים במערב אפשר לחיות חיים מעניינים יותר ולפתח אחריות חברתית. טים סאמרס עזב את עבודתו כעורך דין בלונדון כדי לפתוח עם שותף פירמה עצמאית שמבוססת על מודל עסקי הגון: יותר תשומת לב ללקוחות, מחירים נמוכים יותר ושכר גבוה יותר לעורכי הדין הזוטרים. וייאט קבלייר פרש ממשרה בתחום האסטרטגיה הדיגיטלית והקים עם אשתו גרייס חברה לסחר הוגן בקפה. "אנחנו רוצים לשלוט בחיים שלנו, ולחיות איך שאנחנו רוצים", הוא כותב. "לעשות כל יום משהו שבאמת אכפת לך ממנו זו חוויה מדהימה".

"יש דרישה עצומה 
בוול סטריט"

אף שסימינגטון וג’קמן ממשיכים לעבוד קשה מול טבלאות אקסל הם מלאי תוכניות לעתיד, שלא כוללות תואר בייננות אלא פיתוח נמרץ של האתר. השניים פתחו לפני שנתיים שלוחה ניו־יורקית לאתר - "בעקבות הדרישה העצומה מוול סטריט", לדבריהם - עם שותף אמריקאי שהצטרף ב-2011, מייק האווי, גם הוא יוצא הסיטי, או במקרה שלו וול סטריט, שהעדיף את הריגושים ואת העניין על הסולם התאגידי והכסף המובטח בו.

לדברי האווי, "היה ברור שכדאי לפתוח סניף גם בניו יורק. יש פה כל כך הרבה אנשים לא מאושרים שעובדים בתאגידים. בנוסף, רצינו לעשות את זה לפני שמישהו אחר יעתיק את הרעיון של האתר מלונדון".

לפי ההודעה לעיתונות של החברה, לעסקים בניו יורק יש פוטנציאל ללא פחות מ"אקסודוס תאגידי". תחת הכותרת הפרובוקטיבית "איזה בנק השקעות אנשים הכי נואשים לעזוב?" היא חושפת, בעזרתה האדיבה של גוגל אנליטיקס, מהרשתות הפנימיות של אילו בנקים נרשמות הכי הרבה כניסות לאתר - כלומר, העובדים של איזה בנק הכי מפנטזים על בריחה. את הטבלה מוביל ג’יי.פי מורגן צ’ייס, ואחריו גולדמן סאקס ‏(שאחד מעובדיו, גרג סמית, אכן עזב בטריקת דלת לפני כשנה ופירסם ב"ניו יורק טיימס" את כל חוליי עבודתו שם‏), מורגן סטנלי ובנק אוף אמריקה.

כיוון נוסף שהשותפים עובדים עליו הוא פיתוח האתר כך שייהפך לרשת משוכללת ויזמית יותר, שבה גולשים יוכלו לא רק לחפש משרות קיימות, אלא גם לתקשר בינם לבין עצמם בצורה פרואקטיבית. כבר כיום יש בו את כל האלמנטים של מדיה חברתית ותחושה קהילתית חזקה, אבל הרעיון הוא להפוך אותו לחממה יעילה עוד יותר ליזמות.

כבר היום מקיימים חברי האתר מפגשים בלא פחות מ-100 ערים בעולם, שבהם הם דנים בקריירה, יזמות והרפתקאות. ההאב הראשון היה בתל אביב, ולדברי סימינגטון, הוא הפעיל והיציב ביותר באתר.

בנוסף, לדברי סימינגטון, צוות האתר הבין שרבים ממי שמגיעים אליו לא יודעים בדיוק מה הם רוצים לעשות, רק יודעים שהם לא רוצים להמשיך במה שהם עושים כרגע. לכן, הפרופילים של המשתמשים ישונו כך שהם יפנו יותר לעתיד ופחות להווה: הם יוכלו לכתוב מה היו רוצים לעשות ואילו שותפים הם מחפשים. בחיפוש אפשר יהיה לאתר לא רק הצעות מוכנות, אלא גם יוזמות ראשוניות כאלה, וליצור יחד את הבריחה הנכונה.

ובכל זאת, הם לא רוצים לברוח קצת בעצמם? "לבנות עסק זו רכבת הרים אמיתית: אישית, פסיכולוגית, רגשית", אומר סימינגטון. "אני חושב שהתשוקה לברוח היא חלק מטבע האדם, ואני דואג שיהיו לי כמה שיותר הרפתקאות. בהחלט יצרנו לעצמנו כמה מגבלות חדשות, אבל לפחות אנחנו בחרנו בהן, ואנחנו אלה ששולטים בהן. תהיה גם עת לעבוד כיינן, לעשות טיולי אופנוע ולדברים אחרים. כרגע אני מרוצה מההחלטה להקדיש את החלק הזה בחיי למשהו שמאוד אכפת לי ממנו, משהו שאני מרגיש שבאמת משנה".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#