לא צופה בראליטי - אבל חתום על טאלנט בסוני כיועץ תוכן - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נכנס לכלוב, יצא עם זהב

לא צופה בראליטי - אבל חתום על טאלנט בסוני כיועץ תוכן

שי ברמלי היה "עוזר של עוזר הפקה" שהגיש מים למנחי טלוויזיה ■ אחרי שגילה את החזירות ופיתח את השעשועון "כלוב הזהב", הוא מנסה לפתח עבור סוני את הפורמט הגדול הבא ■ מציצנות? למה לא

9תגובות

ש י ברמלי, 34, לא צופה בשעשועונים בטלוויזיה. גם לא בתוכניות ריאליטי. "זה לא מעניין אותי", הוא מבהיר. "אני רואה רק סדרות דוקו, חדשות או סדרות אמריקאיות". זו לא היתה אמירה יוצאת דופן אלמלא הקריירה שברמלי אימץ בשנתיים האחרונות: הוא פיתח את הפורמט "כלוב הזהב" שמשודר בזכיינית ערוץ 2 רשת, וכיום חתום על חוזה טאלנט יוקרתי עם חברת סוני העולמית כמפתח ויועץ בתחום התוכן הטלוויזיוני.

"אני אמנם לא צופה, אבל אני מתעדכן כל הזמן מה קורה בעולם", הוא ממהר להסביר. "אני גם כותב את התזה שלי על הדרך שבה תורת המשחקים באה לידי ביטוי בשעשועוני טלוויזיה ובריאליטי, וזה מדהים. לכן אני רואה תוכניות כאלה בעין מאוד בוחנת, אבל לא מעניין אותי לשבת בכורסה ולצפות בהן".

ברמלי הוא אחד המרוויחים הגדולים מעליית קרנה של ישראל בעולם בתחום פיתוח הפורמטים הטלוויזיוניים. הוא התחיל את דרכו הטלוויזיוניות כ"עוזר של עוזר הפקה" בתוכנית מז'אנר ירוד בערוץ 24, ותפקידו היה להגיש מים או לסחוב חולצות מתנה. הוא התקדם לעמדת עוזר הפקה באולפני הרצליה - אבל פוטר לאחר חודש. ובכל זאת, הרעיון שנבט בראשו הצליח להגיע לאוזניים הנכונות, "כלוב הזהב" הופקה, עלתה לשידור ואף הצליחה במכירות בעולם.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

מה שקורה עכשיו // מפקד גל"צ החדש ערך בה שינוי היסטורי - בדרך הוא גם פיטר טאלנטים והפחית את השכר

אמנדה רוזנברג: המאהבת היהודייה של מייסד גוגל

לומר שישראל נהפכה לסוג של מעצמה בינלאומית בתחום פיתוח התוכן זו כבר קלישאה. בכל יום יושבים נציגים ישראלים במשרדים של גופי השידור הגדולים בעולם וחותמים על חוזים להפקת תוכניות שיוצרו במדינה הקטנה במזרח התיכון. בשלב הנוכחי הכסף עדיין לא גדול: תוכנית כמו "לעוף על המיליון", שנמכרה לעשרות מדינות, כולל ל–NBC האמריקאית, מכניסה כמה מיליוני דולרים בשנה לשוק הישראלי. ובכל זאת, מתפתחת כאן תעשיית תוכן בינלאומית מצליחה, שחלק גדול ממנה יש לזקוף להצלחה של הסדרה "חטופים" של קשת בארה"ב.

אם בתחום ההיי־טק מגיע רגע האקזיט הגדול, שבו כל העובדים מתקבצים לתמונה אחת מחויכת, בתחום פיתוח הפורמטים ההליכים מורכבים יותר - הוגי התוכניות או המפיקים צריכים לנהל עוד משא ומתן, למכור עוד אופציית שידור או פיילוט למדינה נוספת ולעוד טריטוריה, ולוקח זמן רב עד שמתחילים לספור את הכסף. אבל ברמלי, בסוג של קפיצת דרך, הגיע לאחד התפקידים המרשימים בתעשיית הטלוויזיה, וכיום הוא מעורב בהפקות חדשות של פורמטים טלוויזיוניים של סוני העולמית.

"מדהים כמה החברות הגדולות בעולם מתעניינות במה שקורה בישראל", אומר ברמלי. "פתאום באה מדינה כמו ישראל ושולטת בפסטיבל מיפ הבינלאומי בקאן. אנשים מנסים להבין מה גרם לתופעה הזו, במיוחד לאור העובדה שיכולת השידור פה מוגבלת ויש מעט ערוצים. אני חושב שזו בדיוק הסיבה: יש מעט ערוצים ולכן כולם רוצים להוציא תכנים החוצה, ואז נראה שיש פה תעשייה מטורפת".

כיום, לצד תפקידו כעורך משנה ב"כלוב הזהב", ברמלי מעביר את זמנו בחשיבה על רעיונות לתוכניות טלוויזיה חדשות. לפחות פעמיים בשבוע הוא מנהל שיחות וידיאו עם אנשי הקריאייטיב הבכירים בסוני העולמית, שמחזיקה בעשרות חברות הפקה ברחבי העולם. הוא מציג להם רעיונות ראשוניים שגיבש כאן, והם מציגים לו הצעות לתוכניות אחרות כדי שיעיר את הערותיו וינסה לפתח אותם למוצר טלוויזיוני מוגמר.

אייל טואג

מפגש מקרי במסדרון

את הדרך לפסגת שוק הטלוויזיה הבינלאומי התחיל ברמלי בהרצליה - בצד הנכון של העיר, קרוב מאוד לשפת הים. משפחתו לא השתייכה לאליטת בעלי ההון שמתגוררים כיום במקום. אביו, קבלן שיפוצים, רכש את הקרקע לפני 35 שנה, כשהמקום עוד היה שומם. "עד כיתה י' קראו לי בבית הספר 'ערבי', כי כולם היו אשכנזים", הוא נזכר.

זה שינה בך משהו? אולי גרם לך לרצות להוכיח את עצמך?

"לקח לי הרבה זמן להבין את זה, אבל רק כשחתמתי עם סוני הבנתי שאני ממש טוב במה שאני עושה. כשגדלתי הרגשתי שאני כל הזמן צריך להוכיח את עצמי".

בתחילת שנות ה–20 שלו, לאחר שאימן כדורסל בקבוצות ילדים, שימש יח"צן מועדונים וניהל את תחום השיווק בחברה לעיצוב אירועים, מצא ברמלי את עצמו במשך חצי שנה באירלנד בעקבות מערכת יחסים עם בחורה מקומית, שבאותו זמן עשתה מאסטר בלימודי קולנוע. סיפור האהבה הזה נגמר ללא טבעת, אבל ברמלי נדבק במשיכה עזה למסך הגדול, וגם הקטן. הוא החל ללמוד במסלול קולנוע והוראה בסמינר הקיבוצים, וראה אינסוף סרטים.

כחובב הרפתקאות הוא שוב מצא עצמו בחו"ל, הפעם כמשווק יהלומים בחברה בקנדה. אחרי ארבע שנים, הוא עזב את הדירה היוקרתית ואת המכונית המפוארת, ושב לישראל. "קמלתי מבפנים", הוא אומר. "פשוט נמאס לי. רציתי להיות מעורב בעולם היצירה והטלוויזיה, אז חזרתי לישראל לגור עם ההורים".

הוא התחיל לעבוד בערוץ 24 כנער מים, התפרנס מעט גם מעריכת וידיאו של חתונות ושאף להתברג גבוה. "כבר אז התחילו לרוץ לי בראש פורמטים טלוויזיוניים. היתה הצעה אחת שקידמנו באמצעות חברת ארמוזה פורמט, אבל פחדתי שיחשבו שגנבתי אותה. זה מתחבר לתחושה שלי בילדות, שכל הזמן פחדתי שיחשבו שאני מתחמן", הוא אומר.

את ההזדמנות להכיר את הדמויות המרכזיות בענף הוא קיבל כאשר מונה למנהל הפקה באולפני הרצליה. שם במסדרון, שבועיים לפני שפוטר על רקע הטענה "אתה אדם טוב, אבל לא מפיק". הוא פגש את טל ברמן, מנהל הפיתוח של אולפני הרצליה. הוא הגיש לו את הרעיון לתוכנית "כלוב הזהב" - שעשועון טריוויה של שני בני זוג, שבו אחד מהם עונה על שאלות והשני אמור להתרוצץ בתוך כלוב בזמן מוגבל ולסחוב מתנות רבות ככל האפשר.

הרעיון התקבל והחל שלב הפיתוח, כשהזכיינית רשת וחברת סוני העולמית נכנסו כשותפות בפורמט. מאז שודרה התוכנית ברשת, ובעונה זו, השנייה, השיגה רייטינג של 23.1% במשקי בית יהודיים. לשם השוואה, "משאבת הכסף" של רשת השיגה רק 13.9%, ו"אחד נגד מאה" השיגה 21.2%. במקביל, הפורמט הופץ בעולם ונמכר להפקה בסין, בטורקיה, בפרו, באוקראינה, ברוסיה ובארגנטינה, ונמכרו אופציות להפקת התוכנית במדינות נוספות.

ברמלי מודע לביקורת על הפורמט שפיתח. "ביזה וולגרית", "תזקיק הבולמוס הישראלי" ו"מופע מבזה שלא עושה חסד עם הטבע האנושי" הן חלק מההגדרות שהצמידו לתוכנית מבקרי הטלוויזיה. "כבר כשהגעתי לברמן אמרתי לו שהרעיון של התוכנית הוא שהחזירות פוגשת את האויב מספר 1 - הזמן", הוא אומר. "הגדולה של הפורמט היא שזה רעיון טוב שאף אחד לא מבין איך לא חשבו עליו קודם".

לכל שעשועון יש תאריך תפוגה. בטוח שגם זה ימות יום אחד.

"כן, אבל כרגע אנחנו מפתחים לסוני עוד דברים, ויש לנו בקנה עוד שניים־שלושה דברים חדשים".

בזמן העבודה על "כלוב הזהב" הוא הכיר את ראשי סוני, ואלה הזמינו אותו לאירוע בלונדון כדי שיציג בפניהם רעיונות נוספים שלו. אף שאיבד את הקול יום קודם לכן ואף שנאלץ להציג את המצגת שלו בטאבלט האישי בשל קשיים טכניים, למחרת הוא קיבל טלפון עם הצעה לחוזה שנתי כמפתח פורמטים. מלבד ברמלי, עוד שני אנשים בעולם חתומים על חוזה כזה בסוני.

פורמט הוא כמו שיר אהבה

החלום למצוא פורמט טלוויזיוני מנצח ולמכור אותו בהצלחה בעולם מקנן בלבם של רבים בתעשיית הטלוויזיה. אבל מתברר שהצעד הראשון לכניסה לתחום לא אמור להיות רווחי: עלויות פיתוח הפורמט, הפקת פיילוט ושיווקו בעולם בדרך כלל גורמות לכך שמפתח הפורמט נותר עם סכום כסף קטן. תמורת הזכויות לרעיון גולמי עשוי לקבל מפתח הפורמט החל ב–5,000 שקל עבור תוכנית בסיסית ועד 50 אלף שקל לרעיון מגובש יותר.

במקביל, יוצר הפורמט מקבל אחוזים בבעלות על הפורמט, כך שהוא יכול ליהנות מרווחים עתידיים ממכירה בעולם. אלא ששיעור האחזקה של היוצר בפורמט נמוך - חברת ההפקה או גוף השידור שמשקיעים בפיתוח הפורמט הם אלה שמקבלים את חלק הארי ממכירות עתידיות, וליוצר נותרים 5%–20%.

זה לא קצת מתסכל שאתה יצרת פורמט ובסוף הגופים הגדולים הם אלה שעושים את הכסף?

"לא, הכנסנו את סוני והם נתנו את המימון והלכו לפיילוט גדול מאוד. הם סיכנו פה כסף. אולפני הרצליה היו הגונים אתי. צריך להגיד ליוצרים מתחילים שבפורמט הראשון הם לא יעשו כסף, אבל זה עשוי להביא אותם למקומות שבהם הם יוכלו לחיות. הפורמט השלישי הוא זה שיביא לך את הכסף. מעבר לכסף, 'כלוב הזהב' נתן לי דבר הרבה יותר מהותי ופתח לי דלתות".

ובכל זאת, העובדה שהשוק הישראלי קטן ונשלט על ידי קשת ורשת, ומעט ערוץ 10, מקשה על יוצרים צעירים. "לזכייניות, בעיקר לקשת, יש חברת הפצה שלהם והן מעדיפות להביא חומרים מהבית ושומרות אצלן את הכוח, וזה חוסם יוצרים צעירים", אומר ברמלי. "זו בעיה, כי אין לך איפה לשדר את התוכנית".

מה עומד מאחורי רעיון לפורמט טוב?

"אתה צריך להמציא את עצמך מחדש. לבדוק מה ברור מאליו, אבל עוד לא חשבו עליו. כולם חושבים על קרוס מדיה, שילוב של המסכים הניידים עם מסך הטלוויזיה. אבל כולם טועים לחשוב שצריך לשלב את הפייסבוק עם הפורמט, וזו טעות - כי הפייסבוק אינו טלוויזיוני. צריך לשלב את תופעת הפייסבוק - את המציצנות, את היכולת לעשות השוואה בינך לבין אחרים. 'האח הגדול' הוא עולם של מציצנות שמנצל חולשות אנושיות ולוקח את זה למקום קיצוני, אבל אנחנו נמצאים הרבה אחרי זה".

אתה רואה את עצמך עושה ריאליטי כמו "האח הגדול"?

"לא. אבל האחריות היא על ההורים, לא על הטלוויזיה. כשהאחיינים שלי צופים ב'האח הגדול' או ב'המרוץ למיליון' אני מתבאס, אבל זו אחריות של ההורים שלהם".

איך אתה מסביר את ההתעניינות הגוברת בשוק הישראלי?

"הישראלים מתאפיינים בכך שהם 'באים לעבוד', נעשה את זה ונעשה את זה טוב. בתור עם אנחנו יודעים להתגבר על מכשולים בעזרת יצירה, בדיוק כמו רעיון הטפטפות. אנחנו לא כמו אחרים, שלוקחים את הזמן".

כיום מגבש ברמלי שורה של רעיונות לפורמטים טלוויזיוניים, אחדים שהוא מפתח בעצמו ואחרים שהוא מקבל כהצעות בהרצאות שהוא מעביר. "פורמט טלוויזיה הוא כמו שיר אהבה. יש אינספור שירי אהבה, אבל כל יום ממוצא שיר חדש", הוא אומר.

במקביל, הוא מתחיל לעסוק בתחום ההוראה ומלמד בתיכונים ובאוניברסיטת אריאל במגמת קולנוע. ההוראה, הוא מסביר, חשובה לו - אבל הפנטזיה שלו היא להמציא את הפורמט הגדול הבא ולעשות את המכה האמיתית. "אני צריך לעשות את זה שוב עם פורמט מנצח", הוא אומר. "אותי מעניין כרגע הדיסוננס בין הרצון שלנו להיות רחוקים ולשבת לבד ברכבת לבין הרצון להיות קרובים ברשתות החברתיות. בתחום הזה אני רוצה לפתח את הפורמט הבא". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#