חגי עמית
חגי עמית

ק ביעת שכרם של מנהלים בכירים בבנקים הישראליים היא מהתהליכים המורכבים שניתן להעלות על הדעת. גם מי שיחפש, יתקשה למצוא עובדים במשק שבסולם התגמול שלהם מושקעים כל כך הרבה זמן וכסף, ושכל כך הרבה גופים אחראים לו. ובכל זאת, כל המנגנונים לא מונעים את חגיגות השכר בענף.

זה מתחיל בוועדת תגמול של דירקטוריון הבנק, שיושבים בה ארבעה־חמישה דירקטורים ושצריך להיות בה רוב לדירקטורים חיצוניים ובלתי מוטים. ועדת התגמול מנהלת שיחות עם יושב ראש הבנק, עם המנכ"ל ועם בעלי השליטה בבנק, ומגבשת טיוטה המהווה הצעה למדיניות התגמול של בכירי הבנק.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

מה שקורה עכשיו // מפקד גל"צ החדש ערך בה שינוי הסטורי - בדרך הוא גם פיטר טאלנטים והפחית את השכר

ידיים למעלה, זה שוד בנקאי

רקפת רוסק עמינח ודוד ברודטצילום: תומר אפלבאום

את הטיוטה מעבירה הוועדה ליועצים משפטיים וליועצים חיצוניים המתמחים בתחום - פירמות רואי חשבון או פרופסורים ידועי שם. אלה אמורים לבחון את ההצעה, להשוות אותה עם הנעשה במוסדות פיננסיים דומים בעולם ועם הידע שלהם בניהול סיכונים, ולהשיבה לדירקטוריון עם חוות הדעת שלהם.

הדירקטוריון, המונה כ–15 איש, אמור לחוות דעתו על תוכנית התגמול ולהחליט אם להעביר אותה הלאה לאסיפה הכללית של בעלי המניות של הבנק, שבמסגרתה מכריעים בעלי המניות אם לאשר את מדיניות התגמול או לדחותה. כדי לאשר מדיניות תגמול יש לקבל הן את תמיכת בעלי השליטה (אם מדובר בבנק עם בעל שליטה) והן את תמיכת רוב בעלי המניות מהציבור.

עיקר השקעות הציבור במניות הבנקים נעשות דרך מנהלי השקעות וגופים מוסדיים, המצביעים בשם הציבור. מנהלי ההשקעות מקבלים החלטות עצמאיות, או לחילופין מסתמכים על חוות הדעת ועל המלצה של גופים המתמחים בכך, דוגמת אנטרופי, שממליצים לגופים כיצד לדעתם ראוי להצביע.

כל התהליך הארוך הזה מלווה בעשרות מסמכים רשמיים ודיווחים מיידיים לבורסה. כדי לסבר את האוזן, נציין כי ועדת התגמול של בנק לאומי, לדוגמה, שעמד במוקד הסערה של השבוע האחרון, התכנסה לא פחות מ-15 פעמים במחצית הראשונה של 2013.

התהליך הארוך, והעובדה שמדובר בסוגיה שעמדה בראש מעייניהם של הרגולטורים בתקופה האחרונה, הם שהפכו את החלטת המפקח על הבנקים להורות לראשי הבנקים לבנות את תוכניות התגמול מחדש ללא פחות מפצצה. מדובר בתוכניות שנבנו לפי התקנות החדשות, וכפי שאומר דירקטור לשעבר באחד משני הבנקים הגדולים, "יש פה הצהרת אי אמון של המפקח בכל מערכות הממשל התאגידי בבנק. המפקח אומר בעצם שהדירקטוריון לא שווה כלום, ושוועדת התגמול, ועדת הביקורת והאסיפה הכללית - כולם לא שווים כלום".

החלטת המפקח על הבנקים מדהימה עוד יותר לאור השתלשלות העניינים שקדמה לה. בסוף 2012 נכנס לתוקף תיקון שנועד לדרוש מכל החברות הציבוריות להגדיר היטב את הדרך שבה הן מקשרות את ביצועי המנהלים הבכירים לתגמולי העתק שלהם.

בתחילת יוני התפנה המפקח על הבנקים לטפל באופן ממוקד במגזר שעליו הוא אחראי. בטיוטה שהוציא הבהיר לבנקים שהוא מצפה כי יקבעו יחס הגיוני בין השכר הקבוע של הבנקאים לבין הבונוס והתגמולים החד פעמיים, שבאופן מסורתי מנפחים את עלויות השכר במיליוני שקלים. חלק מהבנקים חזרו לבנק ישראל ושאלו מדוע שלא יקבע בעצמו את היחס.

המפקח הבהיר שמוטב כי הבנקים יקבעו אותו, והינחה אותם לפעול בהתאם לכללי קביעת מדיניות השכר שנקבעו במסגרת כללי באזל 3 ואומצו באחרונה על ידי הבנקים האירופיים. למרות כל זאת, כשפירסמו הבנקים את מדיניות התגמול שלהם בשבועות האחרונים, היא לא ענתה לקטגוריה "הגיונית".

שכר ללא כיסוי

בלאומי זכו המנכ"ל ו–13 חברי ההנהלה למענק שימור של מניות חסומות בשווי 25 מיליון שקל, המותנה אך ורק בהישארותם בבנק, ללא קשר לביצועיהם. בתגמול של בכירי לאומי היה נתון מקומם נוסף. ביצועיו של כל בנק נמדדים בפרמטר שנקרא "תשואה על ההון", המכמת את הרווח של הבנק ביחס להון העצמי שלו. בלאומי, ככל שמדובר בתשואה על ההון, די בתשואה של 7.5% כדי לזכות את הבכירים במענק של מיליוני שקלים. תשואה של 8.5%, כפי שהציג הבנק אתמול במחצית הראשונה של 2013, תזכה אותם במענק של 20 מיליון שקל. זאת בזמן שממוצע התשואה הזאת בעשור האחרון במערכת הבנקאות היה כ–10%.

בבנק הפועלים דובר על תגמול המחובר לביצועים בצורה הדוקה יותר, אבל במקרים מסוימים המענקים חריגים בהרבה. היו"ר והמנכ"ל יקבלו מענק של מניות בשווי כ–10 מיליון שקל בשלוש שנים - כל אחד - במקרה של עמידה ביעדים. במזרחי טפחות  וגדרו תנאי סף צנועים לקבלת הבונוס, ובדיסקונט נקבע יעד תשואה של 7%. המפקח נאלץ להודות שחרף החוקים והתקנות, מערכת הבנקאות לא הבינה את המסר.

איך נוצר הכשל הזה? משיחות שערכנו השבוע עם דירקטורים לשעבר ובהווה בבנקים לאומי, פועלים ודיסקונט, עולה המסקנה ששום תקנה בעולם לא תעצור את הטבע האנושי, ואולי רק הגבלה מספרית נוקשה יכולה לרסן את החמדנות הטבועה בכל מנהל. שכן בסופו של דבר, המנהלים עצמם משפיעים על שכרם.

"הפרשנות הרווחת היא שאנשי הנהלה לא יכולים להיות מעורבים בקביעת שכרם. וזו גם כוונת המחוקק. מצד שני, אי אפשר לקבוע את התגמול בלעדיהם. הבחינה של רמות השכר הנהוגות, ההשוואות עם גורמים אחרים בבנק ומחוצה לו, נתוני החוזים האישיים, זכויות הפרישה, עלויות השכר האמיתיות - בסופו של דבר הדירקטור חייב להיעזר בהנהלה כדי להגיע לכל הנתונים", אומר חבר לשעבר בוועדת התגמול של בנק לאומי.

"וכאן השאלה היא מהי רמת המעורבות הנכונה. האם מדובר רק באספקת נתונים גולמיים לוועדת התגמול, או שההנהלה צריכה לתת את דעתה לנעשה בוועדה ולהיות מעורבת בצורה סמויה בהכוונה של התגמול? כדירקטור, לא תשב עכשיו ותקרא 20 עמודים של החוזה האישי של כל אחד. אתה מבקש ומקבל טבלה שמרכזת את הנתונים הגולמיים של שכר הבכירים בבנק. והשאלה היא אם ההנהלה מוסיפה פרשנות לנתונים האלה.

"הנהלה יכולה תמיד ללחוץ ולכוון את הדיון לכיונים שלה. הם נותנים לך להבין בצורה מתוחכמת מה הם חושבים. היא עשויה לפזר רמזים לגבי מה שהיתה רוצה שהדירקטוריון יחליט. הרבה פעמים תשמע את המנהל אומר 'הבנק ההוא נותן כך וכך, למה אני צריך להיות מקופח?' התהליך הזה מאוד תלוי במעמד של הדירקטורים - אם הם מספיק חזקים ועצמאים ויודעים לומר להנהלה 'ביקשתי נתונים, ופה נגמר תפקידכם'. במקרה הנוכחי, יכול להיות שמישהו הזין את הדירקטורים בנתונים שסימנו להם את הכיוון הנכון".

"תהליך קביעת השכר ואישורו מאוד לא סמפטי, כי ברור שיש הרבה לחצים ושהמנהלים מקבלים את ההחלטות באופן אישי - אלה המשכורת שלהם והתגמול שלהם. אני כדירקטור יודע תמיד שיש ממני ציפיות מסוימות. בכל זאת אני מדבר עם המנהל ועם הבעלים. חשוב לי לדעת שמדיניות התגמול שאני מציע מקובלת על הבעלים, ולבעלים חשוב שהמנהל יישאר ולא יילך - אם הוא מעריך את יכולותיו", אומר דירקטור לשעבר בבנק דיסקונט.

"מה יכולתי להגיד?"

לא רק ועדת התגמול והדירקטוריון נתונים ללחצים. גם היועצים שאמורים להיות אובייקטיביים מקבלים לעתים רמזים עבים לגבי הדרך שבה עליהם למלא את תפקידם.

"הציעו לי להגיש חוות דעת בנוגע לשכרו של אחד המנהלים הבכירים במשק", מספר מקור הפעיל בתחום הייעוץ. "כשביקשו ממני את העבודה כבר הסבירו לי כמה הוא חיוני לחברה ומהן ההשלכות הגדולות שיהיו לעזיבתו. מה יכולתי להגיד אחרי דבר כזה?" באותו מקרה סירב המקור להעביר את חוות הדעת המבוקשת.

ציון קינן ויאיר סרוסיצילום: דודו בכר

בעיה גדולה נוספת בתחום חוות הדעת והייעוץ היא שכמו בתחומים רבים במשק הישראלי גם כאן מדובר בתחום המרוכז בידי גורמים מעטים. פירמת רואי החשבון סומך חייקין KPMG מחזיקה במחלקה מיוחדת לתגמול בכירים, הדומיננטית ביותר בשוק. הפירמה משמשת רואה החשבון של ארבעה מחמשת הבנקים הגדולים. בתחום הייעוץ ההשוואתי הנוגע לתגמולים, בר הסמכא הוא פרופ' משה צבירן, שחולש על מאגר נתונים גדול, ולפי גורמים בתחום, הוא כמעט היחיד בשוק.

בעולם ריכוזי כל כך, שבו הייעוץ נתון בידי ידיים מעטות כל כך, קשה לראות מישהו סוטה מהתלם שמסמנת מערכת הבנקאות ומכריז כי בכל האמור לגבי מדיניות התגמול, המלך הוא עירום. הריכוזיות בתחום הייעוץ בולטת בה במידה כשמדובר באסיפה הכללית, הנסמכת על המלצתה של פירמת הייעוץ אנטרופי, שהיא מונופול בתחום הייעוץ למוסדיים.

מעבר לריכוזיות בתחום הייעוץ, הליך קביעת השכר בבנקים מאויש בחתולים ששומרים על השמנת. בחינה של עלויות השכר מעידה כי הדירקטוריונים - ובעיקר יושבי הראש שלהם - נהנים מעלויות שכר מופלגות שפעמים עוקפות את אלה של המנכ"לים שעליהם הם אמורים לפקח.

יאיר סרוסי, יו"ר בנק הפועלים, נהנה מעלות שכר של 8.4 מיליון שקל ב–2012, 300 אלף שקל יותר מהמנכ"ל של הבנק, ציון קינן. יו"ר דיסקונט, יוסי בכר, שעלות שכרו היא 4 מיליון שקל, עקף את המנכ"ל היוצא שלו, ראובן שפיגל, שנהנה מעלות שכר של 3.2 מיליון שקל. יו"ר הדירקטוריון אמור לפקח על מדיניות התגמול בבנק, אך בפועל, ככל ששכר המנכ"ל גדול יותר, כך צומח גם שכר היו"ר, ומכאן שקיימת זהות אינטרסים בין השניים.

"מפחדים משלי יחימוביץ'"

מערכת התגמול בבנקים צורמת בעיקר לנוכח המציאות הכלכלית שעמה מתמודדים לקוחות הבנקים. אלא שיש להבין שבאופן רשמי, קצפו של המפקח על הבנקים לא יצא דווקא על גובה השכר בבנקים.

החלק המרכזי בכללים החדשים שפירסם המפקח עוסק בהגבלת המענקים הנוספים ל–100% מהשכר הקבוע ‏(קנה המידה הנהוג באירופה‏) ובאיסור על התניית התגמול בהישארות בבנק בלבד. אגב, כשתהינו באוזני כמה דירקטורים מדוע נבחר היחס הזה, השיב אחד מהם בבדיחות הדעת, "פשוט מאוד, כי בארה"ב אין הגבלות ואין קנה מידה".

באופן רשמי, מטרת הצעד של המפקח לא היתה להפחית את שכר מנהלי הבנקים, אלא ליצור מערכת תגמול שאינה מעודדת לקיחת סיכונים מתוך רצון להגדיל את המענק.

"למעשה, המפקח בא ואומר 'אני חושב שזה פוגע ביציבות'", אומר דירקטור לשעבר באחד הבנקים הגדולים. "הוא מתייחס למהפכה החברתית של השנים האחרונות - פתאום אנשים מקשרים את העמלות שהם משלמים לשכר של מנהל הבנק ולמונופוליזציה של המערכת. הוא חושש מתסריט שבו שכר גבוה מדי עלול ליצור התנגדות של מפקידים, שתסכן את הבנק. הוא גם חושב שלשכר הזה יש השלכות רוחביות בתוך הבנק, שכן שכר המנכ"ל משליך על יכולתו לפקח על עלויות השכר של יתר המנהלים והעובדים בבנק.

"וכמובן, הוא מתייחס לכך שלמנהל בנק שמצפה לבונוס עצום על ביצועים כדאי יותר לסכן את הבנק. יש הוכחות שכתוצאה מתמרוץ עתק של מנהלים גדל סיכון הבנקים. בכל ספר על תולדות משבר 2008 נשאלת השאלה באיזו מידה שכר מנהלי הבנקים אחראי למשבר", אומר הדירקטור לשעבר. "וחוץ מזה, חלק מהמהלך שלו הוא תגובה ללחץ פופוליסטי. דרך הפעולה הזאת נועדה למנוע לחצים הרבה יותר גדולים. למשל, שיזרקו אבנים על סניף של איזה בנק. שיבוא חבר כנסת ויעביר איזה חוק. כולם מפחדים משלי יחימוביץ'".

ואכן, כפי העריכו במערכת הבנקאות השבוע, גם אם המפקח ביקש רק להפחית את הסיכון, התוצאה עשויה להיות הפחתה אמתית בשכר. באופן תיאורטי, דבר אינו מונע מבכירי הבנק להעביר את כל הסכום שציפו לקבל כמענק או כבונוס לשכר הקבוע. אבל איש מהם לא מעוניין בזעם הציבורי שהדבר יגרור, ובאפשרות שחברי כנסת המייצגים ציבור זועם ייזמו הצעות המגבילות את שכרם באופן חד משמעי.

בסופו של דבר, הפצצה של המפקח על הבנקים השבוע נגעה לבנקאים הישראלים במקום הרגיש ביותר מבחינתם - בכיס. ואולם, לדברי הדירקטור לשעבר בדיסקונט, "טוב שהגיע מבוגר אחראי ושם את הדברים בפרופורציה". וכפי שאומר דירקטור אחר, "גם עלות שכר של 4–5 מיליון שקל לבכירים היא יותר מדי". השאלה שנותרה בעינה היא אם הם ילמדו מכך משהו לטווח הארוך, או שמא, כהרגלם, ימשיכו לנסות לפרוץ את הגבולות. התשובה, למרבה הצער, היא שמהבחינה הזאת כנראה דבר לא ישתנה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום