מפקד גל"צ החדש ערך בה שינוי היסטורי - בדרך הוא גם פיטר טאלנטים והפחית את השכר - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מה שקורה עכשיו

מפקד גל"צ החדש ערך בה שינוי היסטורי - בדרך הוא גם פיטר טאלנטים והפחית את השכר

מאז שמונה לתפקיד, ירון דקל העביר את חוק גל"צ, גיבש חזון לתחנה, ריענן את מבזקי החדשות ומתכנן שינוי משמעותי בלוח השידורים ■ הוא גם שינה אידיאולוגיה, התקרב לפוליטיקאים והצליח לעורר מרירות רבה בקרב העובדים

103תגובות

ב סוף אפריל קיימה גלי צה"ל ערב מחווה מיוחד בנמל תל אביב למשורר אורי צבי גרינברג, במסגרת תוכניתו של ערן סבאג. היה זה לאחר שני אירועים דומים, שהוקדשו לא.ד. גורדון ולמהפכן לאון טרוצקי. אלא שהפעם, הבחירה במשורר המזוהה עם הצד הימני של המפה הפוליטית היתה בעיקר של מפקד גל"צ בשנה וחצי האחרונות, ירון דקל.

מדוע החליט דקל להתערב בבחירת הדמות שתככב באירוע? תלוי את מי שואלים. על פניו, דקל לא מסתיר בפני אנשי התחנה את הרצון שלו לאזן את שידוריה, ולהימנע מתכנים "שמאלניים מדי". אבל כמה בכירים בגל"צ מהעבר ומהווה משוכנעים כי עבור דקל זה צעד נוסף בניסיונותיו לקבל גיבוי מהצד הימני של המפה הפוליטית. האירוע, הם סבורים, היה בעבורו הזדמנות להזמין פוליטיקאים מהקואליציה, וגם את ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה ‏(שלא הגיעו בסופו של דבר‏), במטרה לקדם את האינטרסים של התחנה.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

הבנק הקטן נמצא אצלכם בכיס

יוסי שריד דורש מהוועדה למינוי דירקטורים לנמק את דחיית מועמדותו

גדי דגון

מבחינת דקל, ההחלטתה לערוך את הערב סביב דמותו של גרינברג מגובה בנימוק הגיוני אחר - לתת כבוד למשורר ישראלי נערץ לפני שעורכים אירועים אחרים למשוררים מהעולם. דקל סבור כי תפקידה של גל"צ הוא להרחיב דעת, וראוי שתערוך אירוע למשורר בסדר גודל כזה. סבאג אומר כי "לא הופעלו עלי לחצים. אני לא מעורב בפוליטיקה".

הסימנים לשאיפה של דקל לרוץ לצד הימני של המפה הפוליטית התחילו עוד קודם. באוקטובר 2012, כמה חודשים לאחר שמונה למפקד התחנה, הוציא דובר גלי צה"ל הודעה רשמית על כך שדקל החליט לפסול לשידור את שירו של יזהר אשדות "עניין של הרגל", שמביע מחאה על ההרג והאכזריות בפעילות חיילי צה"ל בשטחים. אף שאשדות ודקל כבר סיכמנו ביניהם בפגישה מוקדמת שהשיר לא יושמע בראיון שנערך עם אשדות, טרח דקל להפיץ הודעה שהוא פסל את השיר לשידור. בגלי צה"ל הסבירו אז כי "אין מקום בגלי צה"ל לחגוג היום באופן מופגן שיר המגנה ובז לחיילי צה"ל" - אבל בכירים בתחנה אומרים כי "זו היתה הזדמנות עבור דקל לסמן לאנשים למעלה לאיזה כיוון הוא לוקח את התחנה".

הטענות סביב קיום האירוע וההודעה על פסילתו שירו של אשדות הן רק טיפה אחת בתוך הגלים השוצפים את תחנת הרדיו הצבאית בחודשים האחרונים. דקל, עיתונאי ותיק ומוערך מזה כ–30 שנה, לא שקט לרגע על השמרים מאז שנכנס לנעליו של קודמו, יצחק טוניק, שהודח על ידי אהוד ברק. הוא העביר את חוק גל"צ, גיבש חזון לגלי צה"ל וערך שינוי ארגוני היסטורי בתחנה - שכלל גם פיטורים של ראשי מחלקות ובכירים מוערכים בתחנה. דקל ריענן את מבזקי החדשות, ושוקד בימים אלה על שינוי משמעותי בלוח השידורים של התחנה. מבחינתו, הוא לא נבחר כדי לשמר את המצב הקיים, בדומה לקודמיו בתפקיד, אלא בא לעשות מהפכה - ובעיקר לשנות את גלי צה"ל ולהתאים אותה למאזינים צעירים יותר.

אבל המהפכות שמוביל דקל, ואולי הדרך שבה הוא עושה זאת והתנהלותו האישית, גוררים כלפיו ביקורת לא נעימה מצד גורמים בכירים בגלי צה"ל. שם טוענים כי דקל עושה מאמצים מיוחדים ליצור חיבורים פוליטיים עם מקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי והצבאי; מנסה "לאזן" את שידורי התחנה לטענתם כדי למצוא חן בעיני גורמים פוליטיים; ומבצע מהלכי פיטורים קשים ושנויים במחלוקת של דמויות מרכזיות בתחנה. לא מעט ביקורת נשמעת גם על צורת התנהלותו האישית מול בכירים בתחנה.

"בית הספר הגדול 
ביותר לעיתונאים"

גלי צה"ל ‏(גל"צ‏) היא עוף מוזר בשדה התקשורתי, גם ברמה הבינלאומית. היא תחנת רדיו ארצית, הפועלת בצה"ל זה 63 שנה, כיחידה של חיל החינוך והנוער, ומועסקים בה גם חיילים בשירות סדיר. משרד הביטחון מממן את התחנה, לצד הכנסות מפרסומות ומתשדירי שירות.

כשרק נוסדה התחנה הוגדרו מטרותיה בין היתר להיות מכשיר ביטחון והתגוננות, אמצעי קשר יעיל לכוחות הצבא הסדיר וצבא המילואים, מכשיר לחינוך הנוער והעם ואמצעי לקליטת העולים ולהנחלת הלשון וידיעת הארץ. כיום, מרבית שידורי התחנה ‏(90%‏) הם לא צבאיים.

"תחנה צבאית אינה המצאה ישראלית: לתחנות כאלה יש שורשים באירופה מאמצע שנות ה–30. ראינו את זה בכוחות האמריקאיים והבריטיים שרצו לפנות לחיילים שלהם באזורים מרוחקים", אומר ד"ר מוטי נייגר, דקאן בית הספר לתקשורת במכללת נתניה. "היתה תקופה שבה צה"ל החזיק מעוזים בעומק סיני, ואז אולי היה צורך דומה למודל המקורי של התחנות צבאיות, אבל כיום יש אנומליה כשהתחנה משדרת לאזרחים".

השדרה הראשונה של עיתונאי ישראל בגופים המשדרים הם בוגרי גל"צ, כמו אילנה דיין, יעקב אילון, אריה גולן, קרן נויבך ורבים אחרים. "זה בית הספר הכי גדול כיום בישראל לעיתונאים, וזו אחריות כבדה", נוהג דקל להגיד.

במשך השנים נשמעו לא מעט קריאות לסגור את התחנה. היו ביניהן כמובן גם גורמים בעלי אינטרסים מסחריים, בעיקר מהתחנות האזוריות, שרצו להגדיל את הנתח שלהם בהאזנה ובהכנסות מפרסום - אבל גם אישים פוליטיים מרכזיים, כמו השרה לימור לבנת, ואף אהוד ברק, בתקופתו כרמטכ"ל.

אלון רון

הקריאות האלה כבר כמעט אינן נשמעות לאחרונה, בעיקר לאחר מאבק עיקש שהובילו העיתונאים הבכירים בתחנה, הבולט שבהם הוא רזי ברקאי. "בעולם אידיאלי, שבו יש שידור ציבורי ראוי, ולא כמו שקורה כיום בישראל, זה היה מייתר את הצורך בתחנה צבאית", אומר נייגר. "העניין הוא שאין קול ביקורתי כזה, והורדת גלי צה"ל תפגע בפלורליזם התקשורתי שקיים".

החשש המרכזי העומד כיום בפני מפקד התחנה הוא שהיא תאבד את מאזיניה, שגילם הממוצע עולה והולך. אף שגל"צ הובילה מול רשת ב' במשדרי האקטואליה בבוקר בסקר TGI האחרון, דקל רואה לנגד עיניו את הגיל הממוצע של מאזיני התחנה, שמגיע ל–40 ויותר. מול עיניו של דקל נמצאת גם העובדה שהגיל הממוצע של מגישי גל"צ הוא 53, ואת זה הוא סבור שצריך לשנות. בעוד שבעבר התחרות המרכזית של גל"צ היתה מול רשת ב', דקל ממקד את עיקר מאמציו בתחרות מול הרדיו האזורי, שמושך יותר ויותר צעירים.

השינוי המשמעותי הראשון בהקשר הזה היה השינוי של מבזקי החדשות של התחנה לקליפ קופצני וקצר, תחת הסלוגן "מה שקורה עכשיו". גורם בתחנה מספר כי את העבודה על שינוי המהדורה עשה דקל בחשאי, עם שניים־שלושה אנשים בתחנה, ורק לאחר שכל החומרים כבר הופקו הוא זימן אליו את בכירי התחנה להתייעצות.

"היה ברור שהכל כבר סגור והוא החליט, וכל המטרה היתה רק כאילו לשמוע את דעתנו. הוא פעל כך גם בתחומים נוספים, כמו בגיבוש חזון גל"צ, כשכינס אותנו והיה ברור שאנחנו צריכים לאשר את המסמך שהוא כתב", אומר בכיר בתחנה. "בפועל הוא ויתר על ערכים ותיקים של גל"צ, כמו 'מדברים מהשטח' או 'כל הזמן', וזה יפגע בתדמית של התחנה".

מבחינת דקל, העבודה על המהדורות החדשות נעשתה תוך התייעצות עם הגורמים האחראיים בגל"צ על תחום הקריינות והאקטואליה, ולא היה שום צורך במעורבות של אנשים נוספים - מה גם שזו היתה עשויה לגרום לדליפת העניין לתקשורת. המהדורות החדשות, מבחינתו, נעשו לאחר עשרות פיילוטים ועבודת מטה מאומצת, שהובילה ל"מוצר טוב ואיכותי".

לשיטתו של דקל, השינוי במהדורות החדשות נדרש כחלק מהמטרה שהציב לנגד עיניו - לפנות לקהלי יעד צעירים יותר. אלא שבכירים בתחנה לא משוכנעים שהיעד הזה הוא הנכון. "גלי צה"ל היא תחנה ציבורית, שצריכה לספק תכנים איכותיים לציבור", אומר בכיר בתחנה. "אנחנו לא אמורים להיות הרדיו האזורי, אלא לתת שידור איכותי לציבור". דקל דוחה את הטענות האלה. מבחינתו, אם לא יתבצע שינוי בגל"צ כעת - היא תאבד את מאזיניה ולא תהיה רלוונטית כלל.

"גלי צה"ל וגלגלצ מוכיחות את עצמן יותר מתמיד, מבחינת המענה לעניין החדשותי, כך שלא יהיה רק את תחנות קול ישראל. גלגלצ היא פתרון יוצא מן הכלל לצעירים", אומר משה שלונסקי, שבתקופתו כמפקד גל"צ הקים את גלגלצ. "גלי צה"ל היא תחנה אקטואליה ושם היא צריכה להיות, אבל צריך לשלב בה יותר צעירים ולשמור על רוח צעירה".

מבחינת דקל, המהפכה האמיתית שהוא מעוניין לחולל בתחנה שונה לגמרי: שינוי בתמהיל החיילים המשרתים בה. דקל פעל בתקופתו להסדיר אפשרות לינה ל–20 חיילים מהפריפריה, וכיום הוא פועל כדי להרחיב את אפשרות הלינה לחיילים נוספים. דקל רואה לנגד עיניו יעד - לקלוט כמה שיותר חיילים מאוכלוסיות מודרות, דתיים, תושבי פריפריה ובעיקר עולי אתיופיה. השינוי, שהתחיל בפועל עוד בתקופתו של אבי בניהו כמפקד התחנה, הביא לכך שבקורס העיתונאים האחרון היו 40% מהמשתתפים מיישובי פריפריה, 25% היו חובשי כיפות ו–60% היו נשים. היעד של דקל כיום הוא לקבל 30 חיילים במחזור הבא מבני העדה האתיופית. גל"צ צריכה להיפתח לאוכלוסיות נוספות, הוא מבהיר, ומתכוון ליצור העדפה מתקנת לחיילים מהפריפריה - כולל הקלה בתנאי הקבלה.

אין חולק על כך שמישהו היה צריך לעשות סדר בתחנה הצבאית. גם ראשי המחלקות בתחנה, שהשתתפו בסדנא מיוחדת שקיים דקל, הודו כי ריבוי התפקידים יוצר סרבול בתפקוד התחנה, שיש כפילויות רבות, ושבשורה התחתונה אפשר לייעל את הפעילות - גם לשפר את השידורים וגם לחסוך כסף לתחנה, שצברה בשנים האחרונות גירעונות של מיליוני שקלים.

כל מכריו של דקל מייחסים לו מוטיווציה אדירה. הוא מגיע לתחנה ב-7:00 בבוקר ולעתים מסיים את היום בשעות הקטנות של הלילה. "הוא תמיד זמין לכל שאלה, וזה דבר שלא היה אצל חלק מהמפקדים הקודמים", אומרים בגל"צ. אין גם חולק על כך שלדקל ניסיון רב כעיתונאי מוערך, בעיקר רשות השידור, מהשנים שבהן שימש כתב פוליטי ומגיש "הכל דיבורים". באותן שנים הוא לא היסס למתוח ביקורת חריפה על גורמים פוליטיים.

דקל, זוכה פרס סוקולוב, היה לכאורה בשורה מעודדת מאוד לאנשי גל"צ, אבל גם בקרב חבריו יש שסבורים כי המעבר מתפקיד העיתונאי לתפקיד המנהל מורכב עבורו. היו שטענו כי חוסר הניסיון הניהולי גורם לו לעשות טעויות רבות. אחרים טוענים כי זו אישיותו שמביאה את התחנה לתסיסה. "הוא יעשה הכל כדי להותיר את חותמו בתחנה", אומר בכיר בגל"צ.

בחודשים האחרונים רווי שיח המסדרונות בתחנה בלא מעט תרעומת על המפקד החדש ובחששות כבדים לגבי עתיד התחנה. החודשים הקרובים יהיו מכריעים עבור רבים מאנשיה. בכירי התחנה כוססים ציפורניים בימים אלה לקראת ההכרעות בנוגע ללוח השידורים החדש של התחנה, שינוי משמעותי שדקל מתכוון לבצע לאחר 15 שנה שבהן לוח שידורים לא שונה. כתוצאה ממנו עשויים מגישים בכירים למצוא עצמם בחוץ.

"הגון, מקצועי ומחובר 
טוב פוליטית"

דקל, 49, החל את דרכו בגל"צ לפני 30 שנה, ועבד בה עשור. תפקידו הבולט היה כתב לענייני מפלגות. למעשה, הוא הראשון מבין מפקדי גל"צ שהחל את דרכו בתחנה. "אני שמח שהוא בתחנה, הוא בחור הגון, מקצועי, הוא בא לעבוד - והוא איש גלי צה"ל", אומר שלונסקי. "הוא גם מחובר טוב פוליטית, וזה חשוב". לאחר מכן עבר דקל לערוץ 1 וקול ישראל, עבד כשנתיים בערוץ 2 בתחילת דרכו וחזר לרשות השידור, שם שימש הכתב בוושינגטון.

רוב אנשי גל"צ כלל לא רצו בתחילה את דקל כמפקד. לשלב הסופי במרוץ למפקד גל"צ הגיע גם גולן יוכפז, איש גל"צ ותיק, מגיש "בוקר טוב ישראל" וכיום מנכ"ל חדשות 10, שהיה המועמד המועדף על בכירים בתחנה. בסביבת דקל סבורים שזו הסיבה שמלכתחילה לא ניתנה לו הזדמנות לבצע שינויים. בנוסף, דקל הגיע לתחנה בתקופה סוערת של קשיים בחוזי ההעסקה של אנשי התחנה, ונאלץ להתערב בתחום הסבוך הזה כבר בתחילת הקדנציה שלו.

במהלך שיחה עמו, דקל נוהג לעתים תדירות להרים את קולו או לחבוט על השולחן בנחרצות כשחשוב לו להעמיד דברים על דיוקם. את העוצמה שיש בידיו כמפקד התחנה הוא נוהג להבהיר שוב ושוב לבני שיחו - וגם למאזינים. בתחנה היו שמתחו ביקורת על החלטתו להעלות לאוויר תשדיר קידום לתוכניות ששודרו מרחבי המדינה, כשבפרומו נשמע קולו של אלוהים פונה לדקל ‏(בתפקיד משה רבנו‏) ומורה לו לצאת לתור את הארץ.

דקל חתום על הישג משמעותי ברור - העברת חוק גל"צ בכנסת. במשך שמונה שנים פעלה גל"צ ללא חקיקה קבועה בנוגע לשידור החסויות ותשדירי השירות - שאחראי ל–19.2 מיליון שקל מתוך תקציב שנתי של כ–40 מיליון שקל ‏(השאר מגיע מתקציב משרד הביטחון‏). בכל שנה הוארך החוק המאפשר לה לשדר חסויות בשנה נוספת בהוראת שעה.

אנשי הרדיו האזורי ניסו בעבר להיאבק בחקיקה הזאת ולמנוע מגל"צ לפרסם, בטענה כי הדבר בא על חשבונם, אבל כעת - בין השאר בעקבות פשרה שקובעת שישודרו רק 4.5 דקות חסויות בשעה - בגלי צה"ל מתכוונים להגדיל את ההכנסות מפרסום.

אלא שהעברת החוק היתה כרוכה מצד דקל בפעילות לובינג מאומצת. כמו רבים מחבריו בערוצי הטלוויזיה המסחריים, הכתב הפוליטי המוערך נאלץ בשנה האחרונה לחזר על פתחיהם של פוליטיקאים מכל הצדדים, להסתודד שעות ארוכות עם ח"כים ושרים, ולשכנע אותם לתמוך בחקיקה.

דקל סבור שהמעורבות שלו בתחום אינה בעייתית, כל עוד אין לה השפעה על שידורי התחנה. מבחינתו, עדיף היה שהוא יעשה את העבודה השחורה, ולא ירכוש שירותי לובינג ויחטוף ביקורת. לפי דקל, המדד המרכזי הוא אם המעורבות הפוליטית הזאת משפיעה על שידורי התחנה - ומבחינתו התשובה שלילית לחלוטין. התחנה, הוא סבור, היא החופשית ביותר בישראל, ומסקרת בהוגנות גם את הזירה הפוליטית וגם תחומים של הון ושלטון, שבהם חוששים לעסוק גופי התקשורת הפרטיים. הראיה לכך, הוא מדגיש, היא הסיקור הנרחב שניתן לפרשת הרפז בתחנה, גם אם היא לא נעימה לגורמים בכירים בצבא או במערכת הביטחון, ולא לאיש שמינה אותו - אהוד ברק.

דודו בכר

דקל מרגיש גם צורך ליצור קשר הדוק עם בכירים בצה"ל - שאותם התחנה צריכה לא פעם לסקר. לאנשי התחנה נערכים עוד ועוד ביקורים ביחידות צה"ל השונות, וקצינים בכירים מגיעים לביקורים בתחנה. מבחינת דקל, זה אך טבעי שכראש חלק ממערכת הביטחון הוא ישמור על קשרים הדוקים עם גורמים אחרים בצבא - אך המבקרים אותו טוענים כי העובדה שדקל סמוך על שולחנה של מערכת הביטחון גורמת לו לא פעם ללכת צעד אחד רחוק יותר מאשר קודמיו בתפקיד, ולא להתעמת עם בכירים במערכת.

כך לדוגמה, דובר צה"ל קבע בשנה האחרונה הוראות קשוחות יותר בנוגע לראיונות עם חיילים. דובר צה"ל גם דרש להפסיק את שידורי השירתרום ב–2012, בראשונה מזה 33 שנה, למורת רוחם של אנשי גל"צ והאגודה למען החייל. האירועים האלה, אומרים בגל"צ, התרחשו רק משום שדקל לא הסכים להתעמת עם דובר צה"ל.

דקל לא מכחיש שחשוב מאוד לחזק את הקשר בין התחנה לצבא, כי אסור לשכוח שמדובר בתחנה צבאית. ואולם הוא מדגיש שאין קשר בין הרצון לחזק את הקשר לבין הסיקור העיתונאי של הצבא או משרד הביטחון, והתחנה מסקרת בהרחבה את פרשת הרפז ומותחת ביקורת על תקציב מערכת הביטחון, לעתים בדרכים שגם הצבא אינו רווה מהן נחת. גל"צ, הוא מבהיר, פועלת רק על פי שיקולים עיתונאיים מקצועיים.

בגל"צ סבורים כי המאמצים שעושה דקל לחבר את התחנה לגורמים פוליטיים נרחבים יתר על המידה, ולעתים בעייתיים. כך למשל, במאי זימן דקל את ראשי המחלקות בגל"צ לסיור שערך להם ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, שאחריו התיישבו כולם לארוחה במסעדה היוקרתית יונה בנמל תל אביב - על חשבון העירייה. "זה משהו שלא היה בעבר בתחנה. אנשים לא הבינו למה הם צריכים לממן לנו את הארוחה", אומר גורם בתחנה.

בגל"צ אומרים בתגובה כי בדומה לכל מערכת עיתונאית, במשך כל השנה גל"צ עורכת סיורים שבהם נפגשים עם אנשים במקום פעולתם או עבודתם הטבעי, וכך גם היה בסיור המוזכר.

בהקשר של היחסים עם גורמים בעלי השפעה, הוזכרה גם השתתפותו של דקל כמנחה בחתונה של שר הפנים גדעון סער והעיתונאית גאולה אבן. לשואלים אותו בעניין זה הוא משיב כי הוא חבר קרוב של אבן במשך שנים רבות, הוא שמח להשתתף בחתונה והוא ישמח גם בחגיגות לאחר לידת ילדם, ולא תהיה לכך כל השפעה על אופן הסיקור של סער.

אושיות בכירות פוטרו

בשנה האחרונה עזבו את גל"צ - פוטרו או אולצו להתפטר - אושיות בכירות שליוו את התחנה שנים רבות. אפשר למנות בהם את מנהל פיתוח התוכן גלעד אמיליו שנקר, ראש חטיבת התרבות אתי אנטה־שגב, ראש מחלקת התעודה והקריין אהוד גרף, מנהל הארכיון שמוליק לדרמן, ראש מחלקת חיילים וצבא עומר פרנקל - שהוחלף על ידי טלי ליפקין־שחק - ועובדים בכירים נוספים.

הרקע לשינויים האלה הוא בעיקר הרה־ארגון המקיף שביצע דקל בתחנה. במקום שמונה מחלקות ו–18 מנהלים הכפופים לדקל, הוחלט להקים שלוש מחלקות בלבד - אקטואליה, תוכניות וגלגלצ. מבחינת דקל, השינוי הארגוני נערך תוך התייעצות עם גורמי מקצוע, ולאחר שהתברר כי ריבוי המחלקות גורם לפגיעה בעבודת התחנה.

אלא שהדרך שבה עזבו או פוטרו בכירים בתחנה מעוררת לא מעט תרעומת בקרב אנשי גל"צ. "דקל יכול להגיד לך יום לפני שהוא חייב אותך בתחנה ויעשה הכל כדי שתישאר, ויום למחרת מודיע לך שאתה מפוטר", אומר גורם בגל"צ. "במקום לשבת באופן מסודר עם אנשים הוא מציע להם הצעות מגוחכות של לעבוד בחצי משרה, או לעבור לתפקיד אחר. בנוסף, לפני כל פיטורים רצות שמועות בכל התחנה, ורק אחרי זה הוא מודיע. הוא גם לא התייעץ עם אנשי התחנה כיצד לערוך את השינוי הארגוני". גורם נוסף בתחנה מציין כי הנפגעים מהקיצוצים הם בעיקר העיתונאים, בעוד ההנדסאים והטכנאים, הנהנים מגיבוי ההסתדרות, זוכים לשכר גבוה - ולא נפגעו עד כה.

האירוע הראשון היה החלטתו של דקל, חודשיים לאחר שנכנס לתפקידו, לפטר את דליק ווליניץ מהתוכנית "יוצאים לאור". ווליניץ הנרגז התראיין אז, ואמר כי "הוא אמר לי: 'דליק, אני מוריד אותך מהאוויר. מתי נוח לך ללכת?'. זו לא היתה שיחה, הוא לא בא לשמוע אותי, הוא בא להוריד הוראה. הוא לא מכיר את התוכנית שלי. הוא שמע אותה אולי פעם, פעמיים. זה לא מספיק בשביל לקבל החלטה כזאת".

רבים מאנשי גל"צ סבורים כי הוויתורים של דקל על כוח אדם איכותי היו טעות. "הוא הביא לעזיבתם של אנשים עם ניסיון מצטבר אדיר. אנשים שמכירים את התחנה, ויודעים לעשות רדיו", אומר בכיר בתחנה. "למה היה צריך לגרום לעזיבתה של אנטה? איזה תחליף יש לשמוליק לדרמן, שנתן סיוע אדיר בארכיון? הוא הציע לאנשים בכירים תפקידים מגוחכים, השפיל אותם. אלה היו החלטות לא מקצועיות, שפגעו בתחנה".

כל אנשי גל"צ יודעים שכסף לא עושים בתחנה. בעוד טלאנטים בכירים בתחנה עשויים להגיע לשכר של 20–25 אלף שקל, ראשי מחלקות ותיקים עשויים לקבל גם שכר 7,000 שקל ברוטו בלבד, במקרה אחד, ובמקרה אחר השכר הגיע ל–12 אלף שקל.

מה שגורם לאנשי רדיו טובים להישאר במקום הוא בעיקר שאיפה להיות חלק מהרעיון. אנשי התחנה יודעים לספר על אחוות גל"צניקים ייחודית, שלא קיימת באף מקום אחר. "אנשי גל"צ מרוויחים שכר מזערי, ועובדים בה רק כי הם מרגישים שזה הבית שלהם. עכשיו הם ממורמרים", אומר גורם בתחנה.

אחד המקרים שעוררו סערה היתה ההוראה של דקל להשעות את יוכפז מתפקיד המגיש של "בוקר טוב ישראל". יוכפז ודקל היו ידידים בעבר, ובפגישה ביניהם סוכם כי אין ניגוד עניינים בעבודתו הנוספת של יוכפז, ואף נחתם עמו חוזה חדש, עד מרץ 2014. אלא שלפתע, לפני כחודשיים, קיבל דקל החלטה אחרת - והשעה את יוכפז.

החלטה נוספת שעוררה סערה בתחנה היתה להשיק בתקופת הבחירות תוכנית סאטירה יומית, שאמורה היתה לבוא על חשבון ביטולה של התוכנית "המלה האחרונה". דקל שאף לבטל לחלוטין את התוכנית, אלא שלחץ שהופעל עליו גרם לו לשנות את החלטתו, ולהוריד שעה מהתוכנית "עושים צהריים" של יעל דן בשביל תוכנית הסאטירה. בפועל, תוכנית הסאטירה ירדה מהאוויר לאחר שלושה חודשים. דקל מודה כי שאכן התלבט בנוגע לשיבוץ של התוכנית החדשה, אך לא קיבל את החלטתו על בסיס לחצים.

בשלב זה ביטל דקל את "המלה האחרונה" בימי חמישי, ובמקום זאת העלה לאוויר תוכנית חדשה של יועז הנדל, לשעבר ראש מערך ההסברה הלאומי, יחד עם הכתב הפוליטי ספי עובדיה. המהלך לווה בקיצוץ שכר לטאלנטים שמגישים את "המלה האחרונה", בהם אברי גלעד, עירית לינור, ג'קי לוי וקובי אריאלי.

דקל סבור כי את ההאשמות האלה מגיעות בעיקר מכיוון שאנשים לא רוצים להסתגל לשינויים. השינוי הארגוני, מבחינתו, נעשה לאחר ש–17 מנהלי המחלקות התבקשו לחוות את דעתם, אבל רק ארבעה מהם עשו זאת. גם הוא מודה שבמקרים מסוימים הוא צריך להיות רגיש וקשוב יותר, אבל הוא משוכנע כי השינויים שנעשו היו נחוצים. זאת, לאחר שמפקדי גל"צ הקודמים לא העזו לבצע שינויים מקיפים במבנה הארגוני של התחנה. הוא כאן בשביל לקבל החלטות קשות, ומבהיר שאנשים יעבדו אך ורק לפי ההחלטות שהוא מקבל.

דקל מודה כי חזר בו מהחלטה קודמת בנוגע ליוכפז. כיום הוא סבור כי יש ניגוד עניינים מובהק בכך שמנכ"ל בחברה חדשות מתחרה עובד גם בגל"צ. במקביל, הוא הקים גם ועדה מיוחדת, בראשות ד"ר יובל קרניאל, שאמורה לבחון את סוגיית ניגודי העניינים בעבודות נוספות של אנשי התחנה, ולא מן הנמנע כי עובדים בכירים נוספים בגל"צ ייאלצו לעזוב או לבצע בחירות קשות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם