הבנק הקטן נמצא אצלכם בכיס

אם יש משהו שיכול לערער את המודל המונופוליסטי של הבנקים - זהו הסמארטפון

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סמי פרץ

ל פני שלושה עשורים פעלו בישראל שני מונופולים אימתניים. האחד שלט ללא עוררין בשוק התקשורת, וכל שיחת טלפון נעשתה באמצעותו. השני שלט בשוק החשמל, וכל מי שרצה חיבור לחשמל היה חייב לעבור דרכו. שני המונופולים האלה היו צינורות החמצן של המשק. שביתה קטנה אצלם והמדינה היתה נסגרת.

חלפו שלושה עשורים, ומונופול התקשורת של בזק עדיין חזק, אבל אפשר להסתדר בלעדיו בקלות. יש את סלקום, פלאפון, פרטנר, גולן טלקום, HOT, וכמובן שירותי תקשורת אינטרנט כמו סקייפ וטנגו. רק תבחרו. ומונופול החשמל? בעינו נותר. דבר לא זז. נסו להתנתק ממנו ולעבור לחברה מתחרה, נראה אתכם.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

יוסי שריד דורש מהוועדה למינוי דירקטורים לנמק את דחיית מועמדותו

ציפורים יקרות // גמלאי העתיק תמונות לאתר האינטרנט שלו וישלם 185 אלף שקל

כספומט
כספומטצילום: דודו בכר

מה קרה כאן בעצם? האם ההנהלות של חברת החשמל לדורותיהן היו חכמות יותר כשהצליחו לשמור על המונופול שלהן? האם ועד עובדי בזק נרדם בשמירה ונתן לשחקנים חדשים להיכנס לענף בלי לגבות דמי כניסה מופקעים? האם שרי התקשורת היו מוצלחים יותר משרי האנרגיה? האם הפרטת בזק סיפקה את הסחורה? התשובות לשאלות האלה שליליות. יש הסבר מרכזי לכך אחד ששוק התקשורת מרובה שחקנים ותחרותי יותר מאשר החשמל: ההתפתחות הטכנולוגית שלו.

ההתפתחות הטכנולוגית העיקרית היא כמובן הטלפון הסלולרי, שחדר לשוק הישראלי באמצע שנות ה–80, התפשט במהירות בשנות ה–90 וחילחל לכל כיס של כל ילד מתחילת המילניום הנוכחי. האפשרות לייצר שיחות טלפון באמצעות מכשיר נישא קטן שנמצא בכיס שינתה את שוק התקשורת מהקצה לקצה. בהמשך חלו התפתחויות טכנולוגיות נוספות שאיפשרו חיבור לאינטרנט מהמכשיר, והפכו את הטלפון הסלולרי למחשב נייד. המקום הרב שתפס הסלולר בחיינו חייב כמובן רגולציה מהירה, שתתאים את עצמה לקצב ההתפתחות המהיר בענף, וזו הגיעה לשיאה בכהונתו של משה כחלון כשר התקשורת. המהפכה הושלמה: שוק התקשורת פתוח, מרובה מתחרים, תחרותי ואטרקטיבי מאי פעם לצרכן.

המהפכה בשוק התקשורת נכנסת תחת הקטגוריה של “טכנולוגיה מערערת” ‏(Disruptive Technology‏), מושג שטבע פרופ’ קלייטון כריסטנסן מהרווארד. בשוק החשמל, לעומת זאת, לא חלו התפתחויות טכנולוגיות מערערות בעשורים האחרונים. יש אמנם תגליות גז שמאפשרות יצירת אנרגיה זולה ונקייה יותר, אבל הצרכן עדיין שבוי ומחובר לאותה חברה. אין אלטרנטיבה של “חשמל נייד”, ואי אפשר לאיים “או שאתם מורידים לי את חשבון החשמל או שאני עובר למתחרים”.

אפשר להסיק הרבה מסקנות מההתפתחויות בשני הענפים, אבל נסתפק בשלב הזה באחת מהן כדי להגיע לענייננו: אחת הדרכים האפקטיביות ביותר לפרק מונופול, להכניס תחרות ולהגדיל את האפשרויות והרווחה של הצרכן היא באמצעות טכנולוגיות חדשות, שמערערות את בסיס הפעילות המסורתי של הענף. לעתים הטכנולוגיה מערערת ענפים שלמים, כפי שהאינטרנט עשה לשוק הספרים, המוסיקה והעיתונות ועוד שורה של תחומים. לעתים די בשינוי קטן כמו ערוץ הפצה שונה כדי לטלטל ענף: כך היה כשביטוח ישיר חדרה לשוק הביטוח והיתה הראשונה שמכרה פוליסות ללא סוכנים.

וזה מביא אותנו למערכת הבנקאות, בעיקר לחלקם של משקי הבית והלקוחות הקטנים בה. זהו המקטע הפחות תחרותי כיום בתחום הבנקאות. אשראי צרכני הוא מוצר יקר מאוד, והבנקים שולטים בו באמצעות חשבונות העו”ש וחברות כרטיסי האשראי שבבעלותם. בנק ישראל מעולם לא הצליח, ולמען האמת גם לא התאמץ מאוד, לשפר את מצבם של הצרכנים. ערך היציבות גבר על ערך התחרותיות. הטכנולוגיה מערערת? הרגולציה מייצבת.

במשך השנים היו תקוות לשינוי המצב - כשהבנקים הזרים החלו להיכנס לישראל, כשהוקמה חברת כרטיסי אשראי חדשה, וכשנחקק חוק נתוני אשראי שאמור היה לאפשר העברת מידע על לקוחות בין הבנקים. גם בנק ישראל ניסה לתרום, באמצעות השוואות צרכניות שמכתירות את הבנק היקר ואת הבנק הזול. כל זה לא הועיל: שירותי הבנקאות הצרכנית עדיין יקרים, העמלות גבוהות ופערי הריבית גבוהים. יש לכך סיבות כלכליות אמיתיות: הבנקים מחזיקים מערכות יקרות מאוד של כוח אדם, סניפים ומחשוב שעולים הרבה מאוד כסף. בעיקר כוח האדם. הם מתקשים להתייעל משום שהם לכודים בהסכמי עבודה קשיחים, ולמעשה אין מי שידחק בהם להיות תחרותיים ויעילים יותר. הצרכנים שבויים ומשלמים את מה שהם נדרשים לשלם, והמפקח על הבנקים רוצה ביציבותם.

אז מהיכן תגיע הישועה? ניסיונות של יזמים להקים בנק אינטרנט נכשלו עד כה. בנק ישראל קשוח מאוד בדרישות שלו מיזמי בנק אינטרנט, מתוך דאגה למפקידים, ואולי בצדק. בנק זר? אף בנק כזה לא מצא עד כה לנכון להיכנס לשוק הישראלי הצרכני. בנק הדואר? גם על זה מדברים יותר מעשור ודבר לא קרה.

כנראה שגם כאן, התשובה נמצאת בטכנולוגיה. אם יש תחום שיכול לשבש ולערער את ההגמוניה המוחלטת של הבנקים בבנקאות הצרכנית זהו כנראה הטלפון הסלולרי. הסמארפונים הם מחשבים קטנים שנמצאים כיום בכל כיס, והם מאפשרים ביצוע טרנסאקציות כספיות בקלות ובמהירות. יש כיום לא מעט מיזמים בעולם, וגם בישראל, שמפתחים פתרונות להעברת כספים מהירה מסלולרי לסלולרי, ומסלולרי לבתי עסק ולמוסדות פיננסיים. הפתרונות הטכנולוגיים פשוטים יחסית, ואפילו הבנקים עושים בהם שימוש כבר היום ומאפשרים ביצוע פעולות בסלולר. מה שמסובך טיפה יותר הוא לייצר אמון של לקוחות במכשיר הזה כבנק קטן ונייד שיחליף את כרטיס האשראי.

היקף הפעילות בכרטיסי אשראי בישראל מסתכם בכ–214.6 מיליארד שקל. מרבית הפעילות אינה של אשראי ממש, אלא של חיוב ‏(לא פריסה של עשרה תשלומים בריבית כלשהי, אלא רכישה וחיוב בתשלום אחד בתחילת החודש הבא‏). המשמעות היא שאין כאן פעילות אשראי של ממש, אלא בעיקר פעילות חיוב. ואם מדובר רק בחיוב, מדוע שזה לא יבוצע באמצעות הסלולר? הרי האפשרויות של העברות כספים באמצעות הסלולר פשוטות הרבה יותר מאשר בכרטיסי אשראי.

שירותי בנקאות בסלולר הם עניין שמדברים עליו יותר מעשור, ובשנים האלה המשתמשים בסלולר הגבירו מאוד את השימושים בו מכל הסוגים. אנחנו מבצעים פעולות בנקאיות בטלפון הנייד, משלמים באמצעותו עבור חנייה, קונים בו מוצרים ושירותים, ומקבלים בזמן אמת לכל מקום כל מידע שנחוץ לנו. הבלוג AllThingsD פירסם השבוע הערכה של חברת קומסקור, שלפיה היקף העסקות שנעשו באמצעות סמארטפונים וטאבלטים במחצית הראשונה של 2013 הסתכם ב–10.6 מיליארד דולר. המספרים האלה רק יגדלו, שם וגם אצלנו. אם יש משהו שיכול לערער את המודל המונופוליסטי של הבנקים וכרטיסי האשראי בתחום הצרכני - זהו הסמארטפון. אבל מישהו צריך לעזור לו.

נ.ב

הממונה על ההגבלים העסקיים דיוויד גילה החליט השבוע לפלס דרך לתחרות בשוק כרטיסי האשראי באמצעות טיפול בשב”א - החברה שנשלטת על ידי ארבעת הבנקים הגדולים ומספקת לבנקים שירותי סליקה והנפקה של כרטיסי אשראי. גילה סבור כי שב”א ‏(שירותי בנקאות אוטומטיים‏) חוסמת כניסה של מתחרים חדשים לשוק כרטיסי האשראי. הוא מתכוון לטפל בחברה כך שתוכל לאפשר כניסת שחקנים חדשים תוך שנתיים. לבנקים ולחברות כרטיסי האשראי יש יכולת לחסום שחקנים חדשים באמצעים תפעוליים, ומערכי התשלומים והסליקה הבין־בנקאיים הם חומת הגנה אפקטיבית מאוד מפני פולשים זרים שרוצים להכניס תחרות לענף. זה המקום שבו צריך לסלול ליזמים וחברות טכנולוגיות חדשות את הדרך להציע לצרכני הבנקאות בישראל בשורות תחרותיות חדשות. שם מסתתר הפוטנציאל התחרותי האמיתי למונופולי הבנקאות וכרטיסי האשראי. יוזמות יש בשפע, וכעת הגיע זמנם של רגולטורים לסלול את דרכן לענף כדי שיספקו אלטרנטיבה לחברות כרטיסי האשראי. אם זה לא ילך, לא יהיה מנוס מהפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום