השידור הציבורי נהפך לפיראטי

ל פני כשלושה חודשים נראה המצב בתחנת הטלוויזיה אי.אר.טי 3 בסלוניקי מזהיר. התחנה בדיוק קיבלה משלוח של ציוד בשווי עשרות מיליוני יורו: מחשבים חדשים, מצלמות - כל מה שאולפן צריך. "אתה רואה את הקונסולה הזאת?", אומר דימיטריס מלקאסיס, האחראי על פעילות האינטרנט של התחנה. "היא שווה 5 מיליון יורו. מי שחתום עליה ואחראי לשלומה נמצא כאן היום. הוא מגיע לכאן כל יום. כמו כולנו, הוא פוטר לפני חודשיים".

ב–11 ביוני החליט ראש ממשלת יוון, אנטוניוס סמארס, לסגור את רשות השידור היוונית ‏(ERT) תוך העברת תקנות חירום. הוא הסביר שהקיצוץ נובע מדרישה של שרי האוצר של גוש היורו לקצץ עשרות אלפי משרות בשירות הציבורי במדינה, כתנאי לחבילת חילוץ בסך 6.8 מיליארד יורו. יחד עם שאר 2,656 המועסקים בשידור הציבורי היווני, כ–400 עובדי אי.אר.טי 3 קיבלו בימים לאחר מכן מכתבי פיטורים - על אף שרובם זכאים לקביעות ומאוגדים. אבל אלה לא היו בדיוק מכתבי פיטורים: הם קיבלו מכתב שבו נרשם שהם אינם מועסקים יותר ברשות השידור מתוקף צו ממשלתי.

כתבות נוספות באתר TheMarker

מכת שמש // באילת יש ים, בתי מלון ותיירים - אבל אין עיר

מה השווי הכלכלי של קביעות בשוק העבודה הישראלי?

במחאה על הסגירה פרשה מפלגת השמאל הדמוקרטי מהקואליציה, והותירה אותה עם רוב של שלושה מושבים בלבד בפרלמנט - וממשלה שמורכבת משתי המפלגות הגדולות במדינה: מעין ממשלת אחדות בין הימין ‏(מפלגת ניו־דמוקרסי בראשות סמראס‏) והשמאל ‏(מפלגת פאסוק‏). לפי דיווחים של פאסוק, הרעיון לסגור את הרשות עלה רק כמה ימים לפני ההכרזה. "מהיכן נקצץ עוד אם לא מאי.אר.טי - אחד ממעוזי הפריווילגיות והערפול", אמר סמארס בתגובה לביקורת. בית המשפט ביוון אמנם הפך את ההחלטה לסגור את הרשות כשבוע לאחר הסגירה, אך הממשלה הגיבה בהכרזות על הקמת רשות שידור חדשה ומצומצמת במקום הרשות הקיימת, ולא שכרה מחדש את העובדים.

עובדי התחנה לא ויתרו על מקום עבודתם. ב–30 ביולי אף ניסו טכנאים מהתחנה להשיב את השידורים ועלו להר הימטוס באתונה, שעליו ממוקמים המשדרים, יחד עם עשרות מפגינים. הם לא הצליחו: המשטרה הגיבה במהירות ועצרה תשעה עובדים תוך שימוש בכוח (התשעה צפויים להישפט בינואר). המבצע הגרנדיוזי אמנם כשל, אבל כיום 
כ–40% מהעובדים בתחנה ממשיכים להגיע אליה בכל יום, וממשיכים לשדר באופן פיראטי דרך האינטרנט ולתפעל את הבלוג "אי.אר.טי הפתוחה".

אי.אר.טי 3 היא אמנם ערוץ מקומי, אך היא שודרה בכל יוון. היא זכתה לרייטינג ממוצע של כ–3%, שצמח במהירות בעשור האחרון. כעת התחנה סגורה רשמית וערוצי האוויר שלה הופקעו, אך עובדיה ממשיכים לשדר את התוכניות הרגילות - דרך הרשת. בינתיים, הבניין התמלא בשלטי מחאה, והעובדים שייכו את עצמם לתנועת "אוקיופיי" העולמית. הם פועלים ברשתות החברתיות תחת המשתמש וההאשטג "OccupyERT" - בניסיון לגייס תמיכה להמשך פעילותם.

בנוסף לכך, הציוד שממנו שודר האות של אי.אר.טי שימש גם לשידור תכנים מתחנות חדשות עולמיות ביוון - שידור שנפסק בחודשיים האחרונים. "אין לנו סי.אן.אן, אין לנו בי.בי.סי, אין לנו סקיי ניוז, אין לנו כלום", אומרת הלני, אתונאית שסיימה בשנה שעברה תואר שני בכלכלה אך עובדת כמורה לצרפתית. "ביום שבו ניתקו את אי.אר.טי איבדנו את הקשר שלנו לעולם. אנחנו לא יודעים מה קורה אצלנו ואנחנו לא יודעים מה מדווחים עלינו".

כדי להגיע לחדשות מקומיות ולחדשות על העולם, יותר ויותר יוונים מסתמכים על האינטרנט. "אנשים הבינו שהם חייבים להסתמך על עצמם כדי להבין מה קורה במדינה שלנו", אומרת הלני. "אבל אנחנו מאוד אטיים במובן הזה. כמעט אי אפשר למצוא חדשות שאינן מסוננות על ידי הממשלה ביוונית, ורק מי שיודע אנגלית מצליח להבין, לפעמים, מה בעצם קורה".

"ראש הממשלה 
הביך את עצמו"

כשאנחנו מבקרים בתחנה, רוב אנשי הצוות לבושים כאילו קמו הרגע מהמיטה. חלקם בחולצות הוואי, חלקם בבגדים שראו ימים טובים יותר, כולם עם עיניים עייפות. רק העובדים שיישבו בקרוב מול המצלמות באולפן מצוחצחים, בבגדים אלגנטיים ובחליפות - כאילו דבר לא קרה. על המוניטורים, השידור נראה כמו כל ערוץ חדשות רגיל.

"באת ביום טוב", אומרת הדוברת דה־פקטו של אי.אר.טי 3 הכבושה. "ראש הממשלה בדיוק הביך את עצמו - כי אף אחד לא היה שם כדי לערוך לו את הנאום. לא כיבו לו את המיקרופון בזמן, והוא ירד מהבמה בזמן שהוא אומר את זה", היא עוצרת ומקלידה משהו ביוונית לתוך גוגל טרנסלייט. על המסך מופיע הצירוף "Fuck me. What a wanker".

"הממשלה ניסתה לנתק אותנו. הם שלחו אנשים וסגרו בכוח את תחנת הממסר שלנו. אבל אנחנו מצאנו מעקף, שהיה רעיון שלי", אומר מלקאסיס. "אתם רואים את הכבלים כאן?", הוא אומר בעת שהוא מצביע על סבך עצום של כבלי תקשורת, "זה מה שמחזיק אותנו כרגע באוויר, דרך האינטרנט".

לאחר שהטלפונים וקווי התקשורת נותקו, פנו עובדי התחנה אל התושבים בעיר ובסביבה וביקשו מהם "לשאול" חלק מרוחב הפס של הספק הביתי שלהם. תושבים רבים התגייסו, ובעזרת שיתוף רוחב פס דרך רשת ה–WiFi המקומית משדרת התחנה בערוץ יחיד דרך האינטרנט תוכניות חדשות, תחקירים ואקטואליה. גם הטלפונים בתחנה עובדים דרך הרשת, באמצעות VoIP - והעובדים משתמשים בטלפונים הסלולריים הפרטיים שלהם.

אחד הסעיפים במכתב שקיבלו העובדים בתחילת יוני קובע כי עד שהשידור הציבורי ייסגר באופן מסודר, כל הציוד שעליו אחראי העובד לשעבר יימצא תחת אחריותו הבלעדית, ועליו לשמור על הציוד. "כל אחד חייב לשמור על הציוד שהוא חתום עליו עד שהממשלה תגיע לאסוף אותו. אנחנו מחכים כבר חודשיים", אומר מלקאסיס. "אחרי כמה ימים, העיתונאים הזרים הפסיקו להתעניין. אחרי שבוע הם הפסיקו לבוא, ואנחנו עדיין ממשיכים כאן ואין לנו מושג מתי נציגי הממשלה אמורים להגיע. אני, למשל, חתום על שני מחשבים, בשווי 90 אלף יורו. זה יותר מהמחיר של הבית שלי, ואני עוד במצב טוב. יש כאן אנשים שחתומים על הקונסולה שהראיתי לך, על חמש מצלמות HD חדשות שרכשנו כמה שבועות לפני הסגירה, ששוות כ–50 אלף יורו כל אחת, ועוד ציוד בשווי מיליונים".

וזו הסיבה שאתם נשארים כאן?

"לא. אנחנו נשארים כאן כי אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר אחר. זה מה שאנחנו עושים".

במקביל לשידורים הפיראטיים של אנשי אי.אר.טי, ממשלת יוון החלה להפעיל ב–17 ביוני תחנת שידור שאמורה להחליף את התחנה שנסגרה - NERIT, ראשי תיבות שמשלבים את המלים "אינטרנט" ו"חדשה" ב"רשות השידור ההלנית". התחנה מסתמכת על תכנים מארכיון אי.אר.טי, אך לפי גורמים בענף, היא משודרת מאולפנים של חברה פרטית - שלבעליה, לפי הטענות, יש גם חברת תשתיות שקיבלה במשך השנים חוזים ממשלתיים רבים.

NERIT שידרה ברביעי את תוכנית החדשות הראשונה שלה, שהוגשה על ידי עובדים לשעבר של אי.אר.טי. עם זאת, מאז פתיחתה היא שידרה סרטים ישנים והפקות מקור קודמות של אי.אר.טי, אך חסרה את תוכני האקטואליה ונראתה מיושנת מאוד. היא משדרת ערוץ יחיד בתדרים שבהם שודרו התחנות השונות של אי.אר.טי, וצפויה להתרחב, לפי דיווחים, לשני ערוצי טלוויזיה וכמה תחנות רדיו.

העסקה מחדש ללא זכויות

בכל מכתב סיום העסקה שקיבלו העובדים נקבע כי עבודתו של המועסק מופסקת החל מאותו היום, בצו מיוחד של הממשלה. המסמך, לדברי העובדים, אינו קביל כהודעת פיטורים מול הרשויות ולא מזכה בדמי אבטלה. עם זאת, לעובדים שמורה האפשרות למשוך פיצויי פיטורים, מה שיחתוך משמעותית את קרן הפנסיה שלהם. לדברי מפיק באי.אר.טי באתונה, הוא קיבל 25 אלף יורו בפיצויים - לאחר יותר מ–20 שנה ברשות. בעודו יושב על החוף, מעשן סיגריה, הוא אומר בחצי חיוך כי "הדבר הראשון שעשיתי עם הכסף היה לקנות סמארטפון. הדבר השני היה לצאת לחופשה".

עם זאת, אחרי חודש וחצי של אי־בהירות, פירסמה לפני כמה שבועות הממשלה מכרזים למשרות, שבהן תינתן העדפה לעובדי אי.אר.טי לשעבר. התנאי לתחילת העבודה ברשות החדשה: פינוי מוחלט של בנייני אי.אר.טי באתונה ובסלוניקי. הממשלה מציעה כעת 1,742 משרות "עונתיות" ל"שידורי מעבר" ‏(Transitional Broadcaster‏), בחוזים לחודשיים בלבד. המשרות פורסמו בשתי פעימות, של 289 ו–1,453 משרות, ולעובדי השידור הציבורי לשעבר ניתנו "נקודות העדפה" על "הניסיון שלהם בתחום". בבלוג 
"אי.אר.טי הפתוחה" העירו ש–1453 היא השנה שבה נפלה קונסטנטינופול, אחרי מצור ממושך.

"נכון שהם אמרו שהם הולכים לשכור חזרה 2,000 אנשים, אך זה בתנאי תעסוקה אחרים ולזמן מוגבל. אלה חוזים עבור כמה חודשים, ואז אולי עוד כמה חודשים. בחוזים האלה לא נקבעו שכר מינימום או ימי מנוחה", אומר מלקאסיס. "התחלתי לעבוד כאן ב–1996, ואם אחתום על החוזה החדש, זה יהיה כאילו אף פעם לא עבדתי בשביל החברה. זה יהיה כאילו אין לי ילדים, כאילו אין לי ותק". לדברי מלקאסיס, עד הפיטורים הוא קיבל כ–800 יורו בחודש ברוטו. עובדת בכירה יותר הודתה שהשתכרה עד הסגירה כ–1,000 יורו בחודש, אך בלחש הוסיפה "אבל אל תספר את זה לעובדים האחרים שאתה מדבר אתם". באתונה המצב טוב קצת יותר, והשכר הממוצע לעובד בתחנה שם הוא כ–1,300 יורו.

שני ועדי העובדים שבהם מאוגדים המועסקים לשעבר באי.אר.טי נפגשו באחרונה עם סגן השר שאחראי לשידור הציבורי, והציעו תוכנית להעסקתם מחדש. סגן השר אמר שישקול את התוכנית, אך סירב להעביר אותה לגורמים הרלוונטיים. לאחר כמה ימים, בראיון לתחנת טלוויזיה פרטית, הוא האשים את העובדים שהם פועלים מטעם מפלגת השמאל הרדיקלי.

"הממשלה לא חסכה כלום"

יוון הפריטה את השידור הציבורי ב–1989, כחלק מפתיחת האוויר היווני לתחרות, אך ממשיכה להחזיק במניית זהב ברשות השידור המופרטת. בחוקה היוונית נכלל סעיף שמכוחו הוקמה מועצה לפיקוח על שידורי הטלוויזיה, בעקבות ההפרטה לזכיינים פרטיים. עוד נכללת בחוק העדפה לחברות שמעורבות בתחום התקשורת ובעלות ניסיון בו - כך שתעשיית המו"לות התנפלה בתחילה על ערוצי הטלוויזיה, וכל עיתון פתח ערוץ, אך רובם כשלו. הערוצים שהצליחו היו אלה של בעלי קונצרנים גדולים במשק ועסקים מתחומים אחרים, או כאלה שנקנו על ידם לאחר שנים של הפסדים.

בעוד שהשידור הפרטי, לטענת מלקאסיס ועובדים אחרים בתחנה, "מוטה לטובת איזה פוליטיקאי או בעל הון", התחנות הציבוריות ביוון מאוזנות יחסית מבחינה אידיאולוגית. הסיבה, לטענתו, היא חילופי השלטון התכופים: "ב-20 השנים האחרונות מתחרות ביניהן פאסוק וניו־דמוקרסי על השלטון - והן התחלפו ביניהן כמה פעמים. בכל פעם מינו כאן עובדים חדשים, ונוצר עירוב של תומכים בשני הצדדים".

כשאנחנו נכנסים לארכיון התחנה מתגלים מדפים על גבי מדפים של סרטים, תוכניות והפקות שלהן היא אחראית. "אלה עבודות מ–25 השנים האחרונות", אומר מלקאסיס. "NERIT משתמשת בהרבה חומרים כמו אלה, שמוגנים על ידי זכויות יוצרים, ולא משלמת למפיקים. חוקית, ברגע שהתחנה לא תתקיים יותר, כל החומרים האלה אמורים לחזור למפיקים שלהם. הם ‏(הממשלה, ד"ו‏) אומרים שהם הולכים למכור את כל החומרים, אבל אני לא יודע אם זה חוקי. אנחנו מחזיקים את החומרים מאז הסגירה, ואנחנו מחכים".

ובעלי הזכויות לא תובעים את התחנות?

"בטח שהם תובעים. יש תביעות רבות של יוצרים שמתנהלות כרגע בבית המשפט לגבי שידור של היצירות שלהם. אך בתי המשפט כאן לא ידועים ביעילות שלהם".

לטענת הממשלה, NERIT מחליפה את השידור הציבורי בחינם, ולא דורשת הוצאות תפעול - מה שיחסוך לממשלת יוון מאות מיליוני יורו בשנה. עובדי אי.אר.טי מגיבים בביטול לטענות הממשלה. לדברי מלקאסיס, “הממשלה לא חסכה כלום במהלך הזה, כי כשהחליפו את אי.אר.טי בתחנת השידור הזמנית החדשה אזרחים רבים הפסיקו לשלם את אגרת הטלוויזיה”. אזרחי יוון עדיין צריכים לשלם אגרה של 4 יורו בחודש, אך רבים מהם הפסיקו לשלם כמחאה לאחר סגירת התחנה הציבורית.

לפי מלקאסיס, הסגירה הובילה גם לעיצומים מצד האיחוד האירופי ומגופים מסחריים באירופה, ואף הביאה לביטול חוזים שהיו לערוץ עם האולימפיאדה, מירוצי פורמולה 1 והאירוויזיון, בשווי מוערך של כ–300 מיליון יורו נוספים בשנה.

באי.אר.טי טוענים גם שהמעבר ל–NERIT נעשה על רקע קשרים של השלטון עם חברות פרטיות.רמז לעוצמת הקשר בין הפוליטיקאים לבעלי חברות התקשורת הפרטיות ביוון נמצא במאמר אקדמי שכתב ניקוס ליאנדרוס על הריכוזיות בשוק המדיה היווני, שהתפרסם בכתב העת "International Journal of Communication". ליאנדרוס טוען במאמר כי אחת מבעלי המניות המשמעותיים בערוץ מגה, משפחת בובולוס, מחזיקה גם בחברת בנייה, שלטענת המחקר קיבלה מכרזים מהממשלה. הערוץ הוא הגדול ביותר ביוון - עם רייטינג ממוצע של כ–20% בחודשים האחרונים.

לפי המחקר, שנערך ב–2010, הדבר עשוי לנגוד חוקים נגד בעלות צולבת על נכסים בתחום המדיה וחברות שמקבלות חוזים ממשלתיים, שהועברו בפרלמנט היווני בעשור הקודם - אך אינם נאכפים. חלק מהחוקים אף רוככו או בוטלו לאחר חקיקתם. הקשר בין הערוצים הפרטיים לפוליטיקאים, לטענת המאמר, הועיל ליצירת תדמית חיובית לממשלה בשידורים.

לדברי מלקאסיס, לקשרים בין הפוליטיקאים לבעלי הערוצים השלכות רחבות עוד יותר. "הפוליטיקאים הבכירים שיחררו הודעות לציבור רק בערוצים הפרטיים, והתראיינו רק בהם", הוא אומר. "יכול להיות שבמקרה של בעלי הערוץ שממנו משודרת NERIT, לממשלה נגמרו המכרזים בתחום הבנייה, אז הם המשיכו בלחלק להם משהו שהם יכלו להסביר כקיצוצים - שידור ציבורי בשווי 300 מיליון יורו בשנה".