איך נהפך ניר גלעד לחזיר הבכיר בשוק ההון? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך נהפך ניר גלעד לחזיר הבכיר בשוק ההון?

נראה שבמקרה של החברה לישראל יש נתק מוחלט בין כישלונות לתגמול

156תגובות

המאמר פורסם באוגוסט 2013

א נשים שפגשו באחרונה את מנכ"ל החברה לישראל, ניר גלעד, טוענים שהוא מתוסכל. תסכול זו תכונה אנושית. יש בינינו מתוסכלים רבים: עניים, עובדי שכר מינימום, אנשים שלא גומרים את החודש, מובטלים. אבל עם כל הכבוד, תסכולם הוא בנאלי ומתבקש. ניר גלעד זה סיפור אחר. מה גורם לו תסכול? כיצד מנהל שקיבל בשש השנים האחרונות שכר בעלות של כ-90 מיליון שקל מצליח להיות מתוסכל?

בדיקת מקור תסכוליו של גלעד מעלה שהוא לא אוהב את הפיכתו לחזיר התורן של הבורסה הישראלית. מילא לא אוהב, הוא אפילו לא מבין כיצד זה נפל עליו. איך הוא, דווקא הוא, זכה בכבוד המפוקפק לשמש פרזנטור לכמה מהרעות החולות בתחום תגמול המנהלים בבורסה של תל אביב? חסרים מנהלים שלא מספקים את הסחורה? אין בנמצא מנהלים שמקבלים תמורה מפוקפקת ומנופחת? קשה למצוא מנהלים שעושקים לקוחות, עובדים ומשקיעים בו זמנית?

אם יש דבר אחד מפתיע בזכייה של גלעד בתואר החזיר הבכיר של בורסת אחד העם, זה העובדה שהחברה לישראל היא לא באמת חברה שהציבור הישראלי בא עמה במגע כצרכן. בדרך כלל, הזעם הציבורי מופנה לחברות שפועלות בשוק המקומי, ומוכרות לנו מוצרים ושירותים במחירים מפוקפקים. כך היה עם תנובה וחרם הקוטג', כך עם חברות הסלולר בעידן של טרום תחרות, וכך עם הבנקים מעת לעת. אבל החברה לישראל? מרבית פעילותה ושוויה נובעים מיצוא חומרי גלם לשווקים בחו"ל. אדרבא, שיגבו שם מחירים גבוהים מהגויים ויביאו הביתה דולרים. מה יש לכעוס על החברה?

יתרה מכך: להבדיל מאי.די.בי, שהתמקדה בתעלולים והימורים פיננסיים בשנים האחרונות, החברה לישראל דווקא נקטה שורה של יוזמות והשקעות שמייצרות מקומות עבודה: מיזם בטר פלייס, הקמת תחנת כוח בנגב, ההשקעה העצומה בטאואר סמיקונדקטור. אמנם לחברה היו כשלונות עסקיים מפוארים, אבל לפחות מדובר בהשקעות במשק הישראלי שנועדו לייצר מקומות עבודה וצמיחה - ולא סתם פעלולנות פיננסית לשמה.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

תקלה חסרת תקדים: המסחר בנאסד"ק הופסק ל-3 שעות

ניר גלעד
עופר וקנין

לקראת הדיון ביום א': גרנובסקי צפוי להפקיד 70 מ' ש' לקופת ביהמ"ש

אם בוחנים קצת יותר לעומק את מקומה של החברה לישראל בשוק ההון הישראלי; את מרכזיותה של כיל - האחזקה העיקרית של החברה לישראל במשק המקומי; ואת התנהלותו של גלעד, מצליחים למצוא די בקלות כמה וכמה סיבות שהופכות אותו לחזיר התורן של הבורסה. לכן מוגש כאן הסבר שאולי יסייע לגלעד להבין משהו, ואולי גם למנהלים אחרים.

1. גלעד עשה קריירה ארוכה במשרד האוצר, והגיע עד לתפקיד החשב הכללי של ישראל ב-2003-1999. החשכ"ל אחראי בין היתר על הטיפול בנכסי המדינה, ובתקופתו של גלעד ביצעה המדינה שתי עסקות עם החברה לישראל: רכישת 26% ממניות בז"ן תמורת 568 מיליון שקל, ומכירת יתרת אחזקות המדינה בצים לחברה לישראל. גלעד היה מעורב בשתי העסקות האלה, שספגו ביקורת רבה, והביקורת התעצמה לאחר שגלעד הצטרף לחברה לישראל ב-2006.

חציית הקווים מתפקיד משרת הציבור והאחראי על נכסי המדינה לתפקיד אצל הטייקון שקנה ממך את נכסי המדינה נראית רע מכל היבט שהוא. היא מייצרת אצל הציבור את התחושה שזהו משחק מכור ואין על מי לסמוך. נכון? לא נכון? ממש לא חשוב. הציפייה הציבורית היא להתנהלות נקייה, הגונה וחפה מכל אינטרס אישי. הנסיבתיות במקרה של גלעד זועקת מכל פינה: זה אולי כשר, אבל מסריח.

2. אילו היה מדובר רק במעבר ממשרת ציבור למשרת טייקון, דיינו. אבל כשבוחנים את פעילותה של החברה לישראל בשנים האחרונות, מוצאים עוד כמה סיבות לזעם ציבורי. נתחיל בכך שמדובר בחברת אחזקות - חברות שלא זוכות לסנטימנט חיובי בבורסה מפאת מטה יקר ומנופח שהן מחזיקות. חברות אחזקות הן אחת הרעות החולות של הבורסה. נזקן עולה על תועלתן. במקרה של החברה לישראל, המטה היקר הזה אחראי גם על כישלונות כמו בטר פלייס, בז"ן, צים וטאואר סמיקונדקטור.

למי לייחס את הכישלונות האלה? לבעלים עידן עופר? למנכ"ל גלעד? למנהלי החברות עצמן? ואולי לכולם? אולי מתקיים כאן קשר שתיקה בין בעלים שמבצע החלטות השקעה בעייתיות ומנהלים שנכשלים בהוצאת היוזמות האלה לפועל ואיש מהם לא משלם את המחיר. אמת, שי אגסי שילם את מחיר הכישלון בבטר פלייס, אבל מה עם גלעד ועופר? הם חסינים? אולי הם מחפים זה על כישלונותיו של זה - והמשקיעים משלמים את המחיר?

3. אילו גלעד היה משלם את מחיר הכישלונות העסקיים, דיינו. אבל במקרה של החברה לישראל, נראה שיש נתק מוחלט בין כישלונות לתגמול. נתק? הרבה יותר מכך. בעידן של הפסדים מהשקעות כושלות, אפשר היה לצפות לאיזו ענווה, הרכנת ראש או סתם השתתפות בצער המשקיעים והסתפקות בשכר הולם לביצועים. איפה. גלעד ויו"ר החברה לישראל, אמיר אלשטיין, בגיבוי בעלי השליטה, ביצעו מחטף שכר ערב כניסתו לתוקף של תיקון 20 לחוק החברות ‏(שמטיל מגבלות באישור שכר מנהלים ומעביר חלק מהכוח בעניין זה לבעלי מניות המיעוט‏). הסכם השכר של גלעד מעניק לו אופציות של 25 מיליון שקל.

זאת ועוד, בשבועות האחרונים התגבשה תוכנית לפצל את החברה לישראל לשתי חברות נפרדות, וגם זה מגיע עם תג מחיר: מענק של 4 מיליון שקל שיזרום לכיסו של גלעד אם המהלך יצליח. המהלך הזה נועד להציף ערך בקבוצה, והוא נתפש כחורג ממהלך עסקיה הרגילים, שזו דרך אלגנטית לרפד את כיסיו של גלעד בעוד כמה מיליונים. לאחר התערבות של רשות ניירות ערך התרצה אלשטיין, שזכה לאופציות בסכום זהה, והחליט לדחות את ההחלטה בעניינו.

4. ומה באשר להישגים עסקיים? על צים, שמנהלת משא ומתן להסדר חוב שני, אין מה לדבר. על בטר פלייס כנ"ל. בז"ן זה סימן שאלה גדול, כי החברה ביצעה השקעת ענק של מיליארד דולר בהרחבת כושר הייצור - ורק בעוד שנתיים נדע אם המהלך הצליח. איי.סי פאוור - מיזם האנרגיה של החברה הפועלת בפרו ובישראל - נראה בעל פוטנציאל, ומיזם הרכב קורוס אף הוא לוט בערפל. נשארנו עם כיל. יצרנית המזומנים, הרווח והשווי העיקריים של החברה לישראל, החברה שמשתמשת במחצבי הטבע היחידים של ישראל.

כיל שיגשגה בשנים האחרונות ושווייה זינק הודות לניהול מוצלח, אבל לא פחות מכך לגיאות במחירי האשלג - חומר הגלם העיקרי של החברה. אותה גאות מוסברת בין היתר בקיומו של קרטל אשלג, וסדק אחד בקרטל כבר הספיק להפיל ביום אחד את מניית החברה ב-18%. היה זה לאחר שיצרנית האשלג הרוסית אורלקלי החליטה לפרק את הקרטל הזה.

השורה התחתונה היא שמי שהשקיע במניות החברה לישראל כשגלעד נכנס לתפקידו ביוני 2007 והחזיק בה עד היום נהנה מתשואה שלילית של 42.5%. מדובר בתשואה שלילית של 8.6% לשנה.

נ.ב

כמה מהטייקונים הכושלים ויחצניהם מנסים לטעת בציבור את התחושה שיש כאן שנאת מצליחנים או עשירים. באשר למצליחנים, זו הגדרה קצת בעייתית, כי אין ויכוח שכמה וכמה מאותם מצליחנים שסופגים ביקורת כלל אינם כאלה. ומה באשר לעשירים? גלעד הוא לכאורה מודל של אחד שעשה הכל בעשר אצבעותיו, אז למה לא מפרגנים לו? האם זה שיטתי? ובכן, כדאי לשאול אנשים כמו היזם הסדרתי שלמה קרמר, מנכ"ל ווייז נועם ברדין או מנכ"ל טראסטיר מיקי בודאי - אנשים שהרוויחו הרבה יותר מניר גלעד - אם הם חשים באיזה שנאה או חוסר פרגון.

ההבדלים ביניהם הוא מידת השימוש בכסף ציבורי, פער בין ביצועים לתמורה, אזור הדמדומים של פקיד ציבור שעושה עסקים מול טייקון ועובר אחר כך לעבוד אצלו - ודבר נוסף: רגישות ציבורית. אפשר היה לצפות שגלעד יפגין קצת יותר רגישות ציבורית לנוכח הישגיו הצנועים, ולא יגיד בראיון עיתונאי: "לא בטוח שהייתי משקיע את כולי עבור תגמול נמוך יותר".

את מעמד החזיר הבכיר הרוויח גלעד ביושר. השאלה היא אם התסכול שלו מכך יניע אותו לספק לכלל המשקיעים בחברה לישראל תמורה הולמת יותר, ולא רק ליהפך לכרית הספיגה של כישלונות החברה לישראל במקומו של בעל השליטה בה, עידן עופר, שבכלל כבר עזב ללונדון.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#